{"id":"kabala-113916680ec8-1-65","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":65,"title":"קטע 65","hebrewTitle":"קטע 65","segments":[{"index":1,"he":"כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין עד שנתחזק המקשן ונצחו ולא היה לו מה להשיב ועלה רב \nאחא בר יעקב ואמר, אמר קרא והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' \nבפיך הוקשה כל התורה לתפילין, מה תפילין מ\"ע שהז\"ג נשים פטורות אף כל מ\"ע שהז\"ג \nנשים פטורות ומדמצות עשה שהז\"ג פטורות מכלל דמ\"ע שאין הז\"ג חייבות, ואדרבא אימא מה \nתפילין מ\"ע נשים פטורות אף כל מ\"ע בין שהז\"ג ובין שאין הז\"ג נשים פטורות ושני עדים \nבדבר חדא שתפילין למדו ממ\"ע שלא הז\"ג ועוד דקאמרת הוקשה כל התורה כולה ולא אמרו \nהוקשה מ\"ע שהז\"ג לתפילין, ועוד רבונא דעלמא כולה נהי שלא חלקת הלאוין עם העשה בשוה \nאבל הרבית הלאוין מ\"מ האשה צועקת וקובלת כשם שחלק המ\"ע שהז\"ג פטורות ושאין הז\"ג \nחייבות למה לא חייבת אותה במצות ל\"ת שלא הז\"ג ולמה לא פטרת בלאווין שהז\"ג. אבל \nהזהרת לכל עונשין שבתורה שאמרת איש או אשה אשר יעשה מכל חטאת אדם למעול מעל בה' \n"},{"index":2,"he":"ובאו ואמרו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה שאלולי זה לא היו באזהרת אכילת \nחמץ בפסח כי היינו מהפכין כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל \nוליתנהו בקום אכול מצה דמ\"ע שהז\"ג הוא ופטורה ליתנהו בבל תאכל חמץ עד שמשיב השוה \nהכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה והלואי שהיו משיבין כך, אלא שאמרו ת\"ל כל, וטעמא \nדכתב רחמנא כל הא לאו הכי אין חוששין מגזרתך שגזרת השוה הכתוב אשה לאיש והיו מקישין \nלאכול חמץ בפסח ואחר שאין חוששין א\"כ אומר אני היכא שנמצאת אשה שיש לה זקן חייבת \nבהשחתה מטעם דכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקנך כל מי שישנו בהקפה \nישנו בהשחתה. וה\"נ הואיל ואתנהו בהקפה איתנהו בהשחתה עד שמתרץ שאני התם דכתב רחמנא \nזקנך ולא זקן אשתך, ושבו והפכו ואמרו כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל \nואינן בהשחתה אינן בהקפה ולא חשו לומר אצטריך זקן שלא להקיש לחייב בהשחתה ולמה \n"},{"index":3,"he":"נחזור ונקיש לפוטרה בהקפה ולא חשו לומר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה \nוחייבת בהקפה ואחר שאני רואה שאינם חוששים מזה א\"כ הנשים פטורות משעטנז דכתיב לא \nתלבש שעטנז גדילים תעשה לך ואומר כל שישנו בגדילים ישנו בלא תלבש שעטנז והני נשי \nהואיל וליתנהו בגדילים ליתנהו בלא תלבש שעטנז דמאי שנא במצה ובהקפה דלא חשו וכאן \nאחוש. ועוד רבש\"ע בשלמא בעונשין בת עונשין הוא והשוה אותה לאיש אלא בדינים דלאו בת \nמשא ומתן היא למה חייבת אותה דאר\"א תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב \nאשה לאיש לכל דינין שבתורה, על כל אלו דע לך ר' שעייפה נפשי פן יבא אדם אשר לא ירא \nאלהים ורודף אחרי הקלות וההריסות ויפתה אחרים עמו כי ישבח מעשיהם שכל עוף אוהב את \nמינו ושונא הפכו והוא אינו יודע שהתנאים והאמוראים האלו כולם למדו במתיבתא דרקיע \nובאו בהר סיני במתן תורה והביאם הקב\"ה בעולם השפל והם אמת ותורתם אמת ולא נפל דבר \n"},{"index":4,"he":"למעלה ממה שאומרים אלו למטה ויחשוב השוטה שנושא ונותן וחולק עם חכמים ז\"ל שהיה יודע \nהקטן מהם להפך אלף כמוהו אלא שיודעים באמת ששמעו ולמדו כבר ושתקו ויש לו לאותו \nהשוטה שחולק בדברי רז\"ל ומרבה בדברים לקחת מוסר וסדר מבן הרקינס שהיה לו שלש מאות \nקושיות ותירוצים להתיר צרת הבת ויראה ויחשוב שהיו יכולים להביא גשמים בזמנם ולהחיות \nמתים ולשרוף עופות השמים. ראה והבן כמה כחם גדול ולא נפל דבר מפיהם לבטלה אבל העולם \nמתפתים אחרי יצרם הרע ורודפים במלבושים הנאים ובמאכלים הטובים ובתענוגי גופם \nומוצאים טענות לצאת מן הדרך הטוב וקב\"ה רואה הלבבות. ולא יכול להנצל ממנו ביום הדין \nוי לכם מבטלי התורה רודפי אחר השררה שממנו תקברו והרשעים ידונו בגיהנם י\"ב חודש לכן \nחוסו וחמלו על נפשותיכם ועסקו בתורה ובמצות ואל תתייאשו מן הדין לומר מתי יביאנו \nאלהים במשפט כי קרוב הדבר מאד מאד ואז תתחרט על הראשונות ולא תועיל, ואחרי שכל \n"},{"index":5,"he":"דבריהם דברי אלהים חיים א\"כ אמור לי כל דבר בבירור על מה היה מסכים כל אחד לחבירו \nולא היה חולק שסברא מקבלת סברא. א\"ל בני מאחר שחננך השם בני לדעת אמיתת דבריהם לא \nנאה הדברים והביאור הזה אלא בך ואשרי ילוד אשה שזכה בזה ואמור לי אם חזרת בהם עם \nאביך ז\"ל, א\"ל כל מה שתשמע מפי הכל מאבי ז\"ל הוא ואיני מוסיף אפי' דיבור אחד, ועתה \nשמע והבן מה שאשה פטורה ממ\"ע שהז\"ג ולא מכולם אלא חלק מהם פטורה וחלק מהם חייבת אף \nכי הז\"ג. וזהו שהקשה והרי מצה שמחה והקהל שהז\"ג ונשים חייבות. ובאמת ידע התנא לומר \nסוף דבריו בתחלה ושלא להרבות בדברים אלא הקושיות והתרוצים הוא להודיעך עקרי ענינם \nושרשם, וראה כי עשה כלל ואחר שהקשה לו אמר אין למידין מן הכללות ומאחר שידע שאין \nהכלל עומד למה הזכיר הכלל בדבריו יאמר יש מ\"ע שהז\"ג ונשים פטורות ויש מ\"ע שהז\"ג \nונשים חייבות כי מצד הכלל שלו נתגלגלו דבריו אלא ודאי מוכרח היה התנא לכלל ולומר כל \n"},{"index":6,"he":"מצות עשה שהזמן גרמא נשים כו' ולעשות כלל אחד בהם תחלה פן יפרידם בלא כלל וכמעט הוי \nהריסה וכשהקשה לו אמר הכלל הוא מוכרח ולא בא ללמוד ולתקן שהכל שווים בענינם אלא אמר \nהכל כלל א' בהם. אך לענין חיוב ופטור חלוקים הם כי יש מצוה הרומז בנצ\"ח והו\"ד \nויסו\"ד והאשה פטורה כי אינה משועבדת להם, ויש מצות הרומזים בחס\"ד ופח\"ד ות\"ת וחייבת \nכי משועבדת להם ואלו ואלו הזמן גרמא, ויש מהם שהז\"ג ורומזת המצוה בכולם ואפ\"ה פטורה \nכי לא תשתעבד האשה באותה שאינה משועבדת אגב אותה שמשועבדת. וראה והבן סוכה הרומז \nבאחרונה ההיא אשה פטורה כי רשות בעלה עליה ולולב עם מיניו הכולל אותם שמשועבדת בם \nובלי משועבד פטורה. ואף כי האתרוג רומז עליה בעלה כוללת והיא אינה ברצונה כי לעולם \nנוטלת רשות וכל שאינו ברשותו מה תוכל לעשות בחיוב. ומ\"מ צדקו דברי האומר שהדבר עומד \nברשות פעמים מעכבה ופעמים אינה מעכבה ועושה רצונה וכן מילה שהוא ביסוד אינה חייבת \n"},{"index":7,"he":"לו כי בעלה למעלה ממנה. אבל מצות אכילת מצה אע\"פ שהז\"ג אין בעלה מעכבה כי היא רומזת \nבחס\"ד וכן הקהל הוא קריאת התורה והוא המשנה תורה וגם האשה חייבת במצות בעלה כי \nהקריאה במלך. שב והקשה לו מתפילין לברר לו העניינים ואמר לו הרי תפילין שהז\"ג \nופטורות וכוונתו הנה התפילין הם מצוה התלוים במלך ואין בדבריו כלום כי התפילין \nתלוים באדם הוא הת\"ת הוא עקר הראש ולא הראש ממש וצריך לקחת הכל ולכלול אותם בביתו \nוע\"כ ד' פרשיות בתפילין של ראש להורות על ד' מדות והנה ד' פרשות הם קדש לי כל בכור \nהרומז בחכמה. פרשה ב' והיה כי יביאך אשר בה סיפור יציאת מצרים ע\"י דו פרצופים מכח \nהבינה. פרשה ג' שמע היא רומזת בחסד הנקרא אהבה וזהו ואהבת את ה' אלהיך, פרשה ד' \nוהיה אם שמוע היא רומזת בפחד ע\"כ כתוב בה וחרה אף ה'. וראה והבן שהאיש מביאם אצלו \nוכוללם בעטרה וע\"כ צריך בית אחד על כל הד' פרשיות והם תפילין של יד לומר לך שכולם \n"},{"index":8,"he":"נתיחדו שם וא\"כ אין הדבר תלוי באשה רק באיש. וזהו ששאל ותפילין גופא מנלן וכוונתו \nאחר שמעלתו של תפילין מעלה גדולה איך אנו דנין אותו כדין ההיקף או כדין כל הפרד\"ס \nומשיב לו ילפינן מת\"ת וכוונתו מעלתן של תפילין כמ\"ע שאין הז\"ג הרומז בפרדס ובעבור \nשהתפילין תלוין באיש האשה פטורה כדין ת\"ת הרומז בחכמה עלאה שהבן ממשיך ונוחל ונותן \nלאשה והיא אין לה כח לעשות ומה תועלת בלימודה זהו ולמדתם אותם את בניכם שבהם התורה \nתלויה וזהו דאיתקשו התפילין פעמים לת\"ת. וראה עתה והבן איך עשאם בנין אב כי אע\"פ \nדאיתקשו לת\"ת שהוא מדבר בפרד\"ס שהרי לא הז\"ג והדין נותן להיות חייבת ומטעם שאינה \nיכולה לעשות דבר וכן הדין בתפילין והיא פטורה א\"כ כל מ\"ע שהז\"ג המדבר בהיקף הנקרא \nזמן ובלבד שתהיה המצוה למטה מן האיש או שהמצוה בכלל כל ההיקף האשה פטורה ואינה \nיכולה לתת הדין בין הז\"ג ובין שלא הז\"ג, וכשהקשה לו ונקיש תפילין למזוזה כוונתו \n"},{"index":9,"he":"היתה כי מאחר שהתפילין הוא מצות הבעל והאשה חייבת במצות בעלה וא\"כ כמו שבמזוזה הם \nחייבוה יהיו גם חייבות בתפילין וזה השיב אפ\"ה דינן של תפילין כת\"ת שאינה יכולה \nלעשות דבר וזהו דאתקש פעמיים לת\"ת, ומ\"מ יפול כאן קושיא אל יסמכם כלל למזוזה ויסמכם \nפעם א' לת\"ת וזהו הקושיא אינה כלום שאלולי זה לא היו תפילין בנין אב כי היו עם \nראייה שני כתובים הבאים כאחד. ומה שמקשה לישתוק מה' האזרח וילמוד מבנין אב של \nתפילין וכוונתו סוכה בעטרה ואין כאן חיוב לחייבה כי רשות בעלה עליה ומשיב אי לאו ה' \nהאזרח הייתי לומד ג\"ש ממצה לחייבה ולמה משום דסוכה תיקון וצורך בעלה הוא וחייבת \nקמ\"ל ה' האזרח אל תטעה בזה כי סוכה דינה כדין תפילין ופטורה שהרי הסכך אין לו רמז \nבאשה. ומה שמקשה מראייה שלא לכתוב זכורך כלל וילמוד מבנין אב מתפילין כוונתו בזה \nהדין נותן שלא לכתוב זכורך מטעם שהיא פטורה בהכרח ומטעם שהאיש נראה אל האשה ומשיב \n"},{"index":10,"he":"אצטריך זכורך כדי שלא תטעה ללמוד ראיה מהקהל כי אע\"פ שבנין אב הוא מתפילין ג\"ש \nעדיפא מטעם הואיל וצורך האיש הוא לבא אל האשה א\"כ מתחייבת האשה להראות לפניו קמ\"ל \nזכורך שאין כאן הדרך רק המצוה באיש ובנין אב עדיף. ומה שמקשה ונילף מהקהל לחיובא \nכונתו הוא מאחר שהתפילין צורך האיש והקהל צורך האיש א\"כ מ\"ש שבזה חייב ובזה פטור \nוא\"ת צורך האיש לבדו הוא קריאת התורה וע\"כ האשה חייבת במצות בעלה א\"כ זה נעשה בנין \nאב ולחיוב, ומשיב דהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ובא לומר לך \nולכן כתיב חיוב אחר והוא מצה שלא לצורך כדי לשמור הדרך שלא תשקול ותבחר הבנין אב של \nחיוב כי אין המצות דומות אל מצות החיוב, ומה שאמר תפילין וראייה הוי ב' כתובים \nהבאים כאחד וכוונתו א\"כ קב\"ה סתר דין האשה ואינה יודעת מה לעשות במ\"ע שהז\"ג הוא \nמשיב תפילין עם ראיה צריכין ואין כאן ב' כתובים ואין להקשות אם היה שותק מזכורך \n"},{"index":11,"he":"דראיה הייתי לומד מבנין אב דתפילין שכל הרוחות אין זזין אותו ממקומו א\"כ זכורך שלא \nלצורך בא כדי לבטל הבנין אב של תפילין מפני שהראיה אינה יכולה ללמוד מתפילין \nשהתפילין אדם מניחם מניח כל הברכות אל ביתו אבל האשה מה יכולה לעשות בהנחתה לא דבר. \nואלו ראייה אע\"פ שאין הדין נותן לראות אלא האיש משום כל כבודה בת מלך פנימה אפ\"ה יש \nכבוד בדבר שחייבת בכבוד המלך וא\"כ תלמוד מהקהל לראות האשה המלך ולכן כדי שלא תטעה \nבזה אמר זכורך שאין זה כבוד המלך לצאת אשתו לפניו כי כל כבודה בת מלך פנימה וא\"כ \nמצרך צריכה בנין אב דתפילין, וזה הדין במ\"ע שאין הז\"ג כמו מזוזה ומעקה ואבידה \nושילוח הקן הם מצות התלויות למעלה ברוחניות שאין שום זמן נתפס לשם, ומה שמקשה מת\"ת \nופדיון הבן ופריה ורביה שלא הז\"ג ופטורה הדין הוא כך כי אע\"פ שהם רומזים למעלה \nוהאיש אינו יכול לפטרה משם אפ\"ה פטורה מטעם שאמרתי בת\"ת וכל המצות האלו אין כאן \n"},{"index":12,"he":"מקומם אבל במקומן יתבארו כל א' וא' ככל הצורך בעז\"ה. ולכן לא יתמה הלומד הנה כי אין \nהכוונה בשלימות ומה שלא חלק הלאוין בשוה דע לך כי קב\"ה אמר לאדם לעבדה ולשמרה ואדם \nמה הוי יעקב ויעקב צריך לשמור מצד ימין שלא יכנוס ישמעאל ומצד שמאל שלא יכנוס עשו \nזהו שאמר יעקב יעקב להיות שומר משמאל כפי חשבון שמו וכן מצד ימין כפי חשבון שמו שכן \nיעק\"ב יעק\"ב עולה שס\"ה וא' יתר הוא מלך מלכי המלכים הגוזר הלא תראה שזכר ונקבה \nיורדים מן הבינה אל היסוד ומן יסוד בעטרה ומשם בעולם השפל, אלא שהזכר דרך האמצע \nוהנקבה דרך הפח\"ד וההו\"ד והיסו\"ד והעטר\"ה וכ\"א מזהירין ק' אזהרות שהם קק\"ק הרי א' \nלפחד וא' להוד וא' ליסוד אלא שהם ג' יודין שבאות ש' מתרבע הג' יודי\"ן ש' והיא יש לה \nס\"ה אזהרות כשמה שהוא אדנ\"י הרי כאן שס\"ה והזכרים והנקבות חייבין אע\"פ שאף חובב \nעמים ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך אינם אוהבם שיכנסו לפנים רק שולחים להם מתנות \n"},{"index":13,"he":"להוציאם זהו וישלחם מעל יצחק בנו. ומ\"ע רמ\"ח בהכרח והאיש חייב בכולם שכן מושך ממח \nהוא הראש והחיך והלשון והוא וחסד מאתיים הרי כאן רמ\"ח, ולענין שכר האשה אינה פטורה \nמכולם רק שהז\"ג ולא כולן אלא קצת וגם שם בעלה מטיב לה כי שניהם א'. ומי שיבא \nלהתפתות אחרי יצרו להוליד מחשבות זרות ידלג מכאן ויפן במקומם כי אין הדברים דומין \nכשהם נעים ונדים כי אין להם כל הצורך אך במקומן הם יתידים חזקים בל ימוטו וכאן \nנגררו. א\"ל ר' אם שמעת איך הבינו ישראל תרי\"ג מ\"ע מעשרת הדברות ששמעו בהר סיני, א\"ל \nבני אמור אתה מה ששמעת מפי אביך ז\"ל, א\"ל ר' הקשב ושמע מה הבינו ישראל מכל דיבור \nודיבור מ\"מ במקומם יתבארו כל הצורך בע\"ה וכאן מעט למתק הדברים והעניינים ושמע ר' \nדבר גדול שלא הבינו מעשה עשה ומלאו לאו. אלא מעשה הבינו לאו. ומלאו הבינו עשה זהו \nלאו הבא מכלל עשה ועשה הבא מכלל לאו, כי אחר שאנו אין רואין אלא עשה למה יוליד לאו \n"},{"index":14,"he":"והוא אינו כתוב אלא מדיוק ואמר אלו רצה הקב\"ה בזה הולד למה לא היה כותבו בפירוש אלא \nהואיל והיו במעמד הר סיני מתוך העשה באו הלאוין ומתוך הלאוין באו עשה ע\"כ מוכרחים \nאנו בזה וקב\"ה רוצה בזה הולד: \n \nד\"ה הדיבור הראשון אנכי וכששמעו\nהדיבור הראשון אנכי וכששמעו אנכי ואחריו אשר הוצאתיך בכללו הוא שלא לשחוט את הפסח \nועדיין חמץ קיים ושלא להותיר אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה, ושלא להותיר מפסח שני עד \nבקר, ושלא להותיר מזביחת י\"ד עד יום ג', וה\"ה לשאר קדשים, ושלא לשבור עצם הפסח, \nושלא לשבור עצם מפסח שני, וידעת ששבירת עצם הוא שבירת הגדר, ושלא להוציא מבשר הפסח \nמן החבורה כי אין שום הוצאה בזמן אכילת פסח, ושלא לאכול נא ומבושל שכל אלו דברים \nשייכים ביציאת מצרים וכ\"א יבואר בתיקונו במקומו בעז\"ה. ובכלל אנכי לא ישא ממזר בת \nישראל, ושלא תהא קדשה, ובגדר הגרושה שלא יחזיר גרושתו משנשאת לאחר, ומצות ל\"ת היוצא \n"},{"index":15,"he":"מכלל עשה של פרו ורבו שהיא בכלל אנכי שלא יקח סריס בת ישראל, ושלא לסרס זכר מכל \nהמינים לא אדם ולא בהמה שכן נאמר בהם פרו ורבו, ובכלל אשר הוצאתיך שלא לאכול חמץ \nולא לאכול תערובת חמץ ולא לאכול חמץ אחר חצות ולא יראה ולא ימצא חמץ. ובכלל אשר \nהוצאתיך שלא יקצור כל השדה ולא ללקוט כל השבלים הנופלים בשעת קצירה ולא לבצור עוללת \nכרמים. ולא ילקט פרט הגזם ולא יקח עומר השכחה וכן הדין באילנות ועל כלם אמר לעני \nולגר תעזוב אותם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו'. וכשאמר מבית עבדים נכלל שלא \nלשלוח עבד עברי ריקם כדכתיב העניק תעניק לו, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכתיב \nוינצלו את מצרים שאם תעשה כך יעניקו ג\"כ לעבד העליון, ובכלל זה החסד שלא למשכן \nאלמנה כי האונאה עולה למעלה, ולא להניח בהמה הרובצת תחת משאה כי שמא מבשרך הוא. ולא \nלמנוע מלהחיות עני וליתן לו מה שצריך כי עני מפרנסך ואם תתן לזה יתנו לו ויתנו לך, \n"},{"index":16,"he":"ולא לתבוע עני בחובו, ולא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות ולא להרחיק זרע \nמצרי מלבא בקהל אלא עד ג' דורות, ומדרך החסד הוא שלא תנשא היבמה לחוץ כדי להביא את \nאחיו פן ילך למרחוק ונמצא שנכרת משלשלת היחוס שלו. ולא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל \nלאדוניו של חוץ לארץ, ולא להלוות ברבית לישראל ולא להשית יד בין לוה למלוה ברבית. \nולא להיות ערב ולא עד וסופר. ולא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד. ולא למכור אותו ממכרת \nעבד. ולא לעבוד בו בפרך. ולא להניח לגוי לעבוד עם עבד עברי הנמכר לו, ולא למכור אמה \nהעבריה. ולא למנוע מאמה העבריה שאר כסות ועונה. ולא למכור אשת יפת תואר. ולא לכבשה \nלשפחה אחר שלקחה לאשה, ולא יאחר פעולת שכיר. ולא למשכן בעל חוב בזרוע. ולא למנוע \nעבד מבעליו בעת שהוא צריך לו: \n \n"},{"index":17,"he":"ד\"ה וכששמעו אותו הקול שאלו למשה\nוכששמעו אותו הקול שאלו למשה מה הם הקולות האלו ואמר להם אם תעשו ע\"ז נמצא שאינך \nמודה בקול הזה ואמרו לו א\"כ לא נעשה בידינו ע\"ז רק נודה בשם יתברך ומכל מקום לא \nנצטרך לאבד עבודה זרה ולחטט אחריו ואמר להם א\"כ שתניחו המחשבות זרות בתוך פרד\"ס \nאלהינו מה תועלתם. ומיד קבלו לאבד כל הע\"ז וכל משמשיהם ועיר הנדחת, עובדי עבודה זרה \nהם ולא ידעו מה משפט יעשו להם ואמר להם כמדתם עשו להם כי הם גרמו הריגה למעלה הוא \nמניעת השפע והביאו אש בעיר וע\"כ האנשים בהריגה והעיר בשריפה והרי עובדי ע\"ז ממעטים \nאת השם במחשבתם ואינם יראים מהשם. ובכלל זה גם זכירת עמלק דכתיב ביה זכור את אשר \nעשה לך עמלק וממעט השם ולא ירא אלהים תכרית זרעו גם אתה ולא תירא כי אנכי ה' אלהיך \nהנה עשה ולא תעשה מעשה, אבל לא תחמוד הוליד עשה. ובכללו שלא יראו אנשי המלחמה ולא \nיפחדו מאויביהם דכתיב לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך וכו'. ובכללו מצות עשה למשוח כ\"ג \n"},{"index":18,"he":"למלחמה לסדר להם דברי אלה הנזכרים בתורה. ובכלל אנכי שלא להשחית אילני מאכל והטעם \nמפורש כי האדם עץ השדה. ולא לעוות משפט לפי שגורם להטות שכינה השרויה עמכם בדין \nשנאמר אלהים נצב בעדת אל, זהו שאמר הכתוב לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא, \nוכן יהושפט אמר כי לה' תשפוטו ועמכם בדבר המשפט שלא יאמרו הדיינים אנו יושבים \nלעצמנו אמר להם הקב\"ה הוו יודעים כי עמכם אני יושב שנאמר אלהים נצב בעדת אל ונאמר \n"}]}
