{"id":"kabala-113916680ec8-1-76","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":76,"title":"קטע 76","hebrewTitle":"קטע 76","segments":[{"index":1,"he":"אחד מס' הוא מלמטה למעלה שיבא בפחד. וכל אחד כלול מעשר. וכשמוציאים אחד מששים פגע \nבפחד אשר הוא מדה רעה, בינוני אחד מנ' שאינה לא טובה ולא רעה אלא בינונית ממטה \nלמעלה וקא פגע בקו האמצעי הוא תפארת שהוא מכריע בין טוב לרע והיא ספירה חמישית וכ\"א \nכלול מי' היינו אחד מנ'. עין יפה אחד מארבעים וקא פגע בנצח צינור החסד ממטה למעלה \nוהוא רחמים שאין דין יורד דרך שם. ועוד נק' ה' אחרונה תרומה להעיד עליה שהתרומה \nעילאה הוא כתר י\"ה שהרי תרומה עולה כתר י\"ה ויתר יו\"ד להורות על העשר אז כתר יו\"ד \nה' והכוונה כתר העטרה היא חכמה עלאה שהרי האם מכתרת הבת וגם שוים בשם ראשית שחכמת \nאלהים היא ראשית הכל הוא שנאמר בראשית ברא. וחכמת שלמה ראשית למה שלמטה ממנה שכן \nדרכה מושכת מלמעלה ומשפעת למטה להחיותם ולקיימם ולכן תרומה גדולה הוא קודם למעשרות \nכי המעשר באחרונה וראשית חכמה יראת ה' כלומר מן העטרה שהיא חכמה קודם לה יראת ה' \n"},{"index":2,"he":"שהוא הכתר וחכמת אלהים וחכמה תתאה נובלת מחכמה עילאה ואין שום הסתכלות אלא בחכמה \nתתאה והיא כלולה מל\"ב נתיבות חכמה עילאה. ומלת ראשית באי\"ק עולה א\"י שכולל כל העשר \nמא' ועד י', גם שניהם שוים בשם בכ\"ר השניה הוא חכמה עילאה נקרא בכ\"ר וחכמה תתאה \nנקרא בכ\"ר. וראה באמת שכן הוא שהרי הי' שהיא בראש יהו\"ה רומז בחכמה עילאה וגם השניה \nשהיא כלולה בל\"ב נתיבות חכמה נקראת גם הוא בכ\"ר שאחרי שהיא מוציאה כל ענייני החכמה \nעילאה מן הכח אל הפועל א\"כ צריכה להקרא בשם שולחה שכן שלוחו של אדם כמותו ובכ\"ר \nכבכ\"ר דורש מראשית השנה עד אחרית השנה שכן כתיב גם אני בכר אתנהו שהעטרה נקראת אני. \nואומרת חכמת אלהים הנקרא בכ\"ר גם המדה הנקראת אני משפעת עליה רחמים להיות גם הוא \nבכ\"ר לעולם השפל ולהשפיע להם. וראה והבן שמלת בכר עולה אי\"ק אי\"ק לכלול הכתר הנקרא \nאי\"ק ולכלול גם ה' אחרונה הנקרא אי\"ק. גם שוים בשם אמונה שזו אמונה וזו אמונה והוא \n"},{"index":3,"he":"מלשון אמן ואמן, מלשון אומן שזה אומן בעליונים וזה אומן בתחתונים, ומסתמא העונה אמן \nמוריד הברכה מאמן לאומן ומברך עד העולם אלא שהמברך צריך לכללה במלת העולם כדי שיהיה \nשכרו גדול מהעונה אמן שהמברך בזו הכוונה שכרו מרובה שעולה בכתר ויורד בהאומן, אבל \nכשאינו מכוין לכוללה במלת העולם אע\"פ שעולה עד הכתר גדול העונה אמן יותר שה' אחרונה \nמבקשת שלום בעלה אבל השניה עליה נאמר בראשית ברא אלהים, ואחר שבאתי בזה א\"כ אמור לי \nר' מפני מה אחר שאמר דוד המלך ע\"ה ברוך ה' לעולם אמר אמן ואמן ולמה לא אמרו משה \nכשאמר ה' ימלוך לעולם ועד ולמה כפלו וגם למה הוסיף הו' וכי לא די לומר אמן אמן, א\"ל \nבני כמה פעמים אמרתי לך אין לי פנאי ולכן השם יעזרך, א\"ל ר' דע לך כי בזה הדבר \nהוצרך אבי ז\"ל לשאול מקמי קב\"ה ואז הייתי בן חמש שנים, שבא אליו אליהו ז\"ל ואמר \nברוך ה' לעולם צריך לומר אחריו אמן ואמן, בעבור שהזכיר השם וברכה ולא הזכיר את\"ה \n"},{"index":4,"he":"שהוא בחכמה ע\"כ במלת אמן כוללה ולא די באמן אחד שמי שאומר שאמן אחד כולל שני אמנים \nאינו כן רק בעבור שמזכיר אתה הרומז בחכמה הנקרא אמן עונה אחריו אמן, אותו אמן מורה \nכאלו מושך מאתה ועד אמן דהיינו מאמן לאמן, אבל היכא שאינו מזכיר אתה צריך להזכיר \nשני אמנים ותוספת הו' שאומר ואמן בעבור שלא הזכיר מלך שהוא רומז בו' שכולל ו' \nקצוות, ומה שאמר לעולם אני אומר שהוא בחסד שהרי לא הזכיר חסד וא\"כ הכל צריך, וכל \nהיכא שאינו מזכיר ברכה אין שם עניות אמן כי האמן אחר הברכה נמשך וכיון שהדבר כן א\"כ \nצריך לענות אמן ואמן אחר ברוך ה' לעולם להשלים ברכתם, וגם השומע צריך לענות אמן \nואמן לעזור את המברך שאם לא ענה אמן ואמן גורם להארץ העליונה להיות בעייפות וע\"כ \nיפול גם הוא לאבדון הנקרא תחתית שאינו עולה משם לעולם והוא הוא שנאבד מכולהו עלמין, \nוכל כך למה בעבור שלא השיב אמן ואמן, וראה מלת אמן עולה הויה ואדני ומביא הרחמים \n"},{"index":5,"he":"לכבות את הדין וע\"י מי מתברך האמן ע\"י ט\"ת שנים שנים באו אל נח שהט' ביסוד והת' \nעולה שנים הלא תראה שכן היא, שהרי אמן מתחלפת בא\"ת ב\"ש באותיות טי\"ת ופירושו [ט'] \nשהוא היסוד מתברך מן הי' שהוא החכמה ואמן שהוא כנסת ישראל מתברכת מט', וגם החכמה \nוהתפארת ועטרה נקראים תורה אלא שהחכמה תורה קדומה ותפארת תורה שבכתב, והעטרה תורה \nשבע\"פ, וראה והבן שתורה שבע\"פ א\"א רשאי לכותבו דא\"כ עשית שתי תורות שבכתב ויעלה \nבדעתך לקחת אותה בעצמה ואז עשית הריסה בעולם ולכן אל תכתבהו, ואומר לך כלל אחד ודע \nכי חכמת אלהים נקרא ארץ וה' אחרונה נקראת ארץ וזהו המחלוקת שנחלקו דחד אמר שמים \nנבראת תחלה וחד אמר ארץ נבראת תחלה מ\"ד הארץ נבראת תחלה הכוונה על חכמת אלהים ואמר \nכי תחלת המחשבה היא העיקר, והכתוב צועק ה' בחכמה יסד ארץ ואח\"כ כתיב כונן שמים \nבתבונה, והאומר שמים נבראו תחלה כוונתו כי סוף המעשה הוא העיקר והכוונה בכח היו \n"},{"index":6,"he":"שניהם ובפועל קדם השמים ואין כאן קדימת זמן חלילה ולא פליגי אלא על העיקר, מ\"מ \nהחכמה היא ארץ לכתר והבינה לחכמה וכן כולם וכן שמים לשמים וכסא לכסא ואין לפרכס בזה \nכי יש שמות השוים רבות ובמקומו יבא כ\"א בע\"ה. וראה כמה סודות נעלמות בתורתינו \nהקדושה הטהורה והנקייה והיה מן הדין שיהיו ישראל כמלאכי עליון כשהיו נזהרין \nומדקדקים היו מעולים וחזקים יותר מן המלאכים אבל בזמן שנמצאים בעלי הגאוה ומתגאים \nבתורה ומשליכים אותה אחרי גאותם נתרבו גם הפריצים בסבתם כי בעוונינו יש לנו לדעת \nאחרי שהשם האצילנו ממקום קדוש וטהור ונתן לנו תורתו הקדושה ובחר בנו משבעים אומות \nועשאנו עם סגולה כענין והייתם לי סגולה א\"כ בעלי חטאים בעלי אשמות בעלי גזל דוברי \nדופי בעלי עונות בעלי כשפים קשי עורף בעלי רשע בעלי לש\"ה עזי פנים אין פיהם כלבם \nמהם בועלי גויות מהם בעלי עבירות מהם גנבים מהם עושים הרבה מהם עושים מעט מפני מה \n"},{"index":7,"he":"נמצאים בישראל, דע לך באמת שבעלי התלמוד הלומדים במשניות ובתלמוד אשר ניתן בסיני \nואין שום דבר רק מהם, ואחר שלמדו ונשאו ונתנו בדבר אינם שבים להשיג אמיתתם לעשות \nהתורה בדרכיה כמשפטה, אבל הם מתגאים ומתפארים על תוך האתרוג שהוא חמוץ ואינם יודעים \nשהחומץ מקהה את השינים והרפואה הוא קליפת האתרוג שהוא מחזיק החומץ ועמו החומץ ערב \nומניחין אותו ואז הולכין בדרכי התורה שלא כמשפט ואינם מדקדקים בגיטין שלהם אשר \nהשכינה מורדת עליו דמעות וגם אינם מדקדקים בחליצות ולא בשום דין מדיני תורה, וכפי \nהדינים המעוותים כן באות נפשות מעוותים מדה כנגד מדה ומתערבין אלו באלו בחייהן \nובמותם לא נפרדו, מתחלפין כדין בני חלוף אלו באלו עד שיבא אליהו ז\"ל והוא יטהר את \nהכל, כי הוא יודע דרכי התורה מי גרם כל זה לאו בני תורה המחללים אותה, אבל החוזרים \nאחרי התלמוד לדעת אותם על דרך אמיתתם עליהם אמר משה וזאת הברכה אשר ברך אותם, ואין \n"},{"index":8,"he":"זאת אלא אשה שנאמר לזאת יקרא אשה ולשון אשה מלשון א\"ש שאם משתדלין בתורה ויודעים \nאורחות הקב\"ה ומקדשים את עצמם בקדושה ובטהרה דקב\"ה ומושכין קדושה בכולם אז מושכים \nרוח קדושה מלמעלה ובניהם כולם זכאין וטהורין ונקיים ונקראים בני המלך בני הקדוש \nבנים אתם לה' אלהיכם, ואם לאו שולחים להם נפש מבלי טהרה כי הוא לא טהור והם עזי \nפנים בעלי מריבה בעלי רכילות ומתערבים הטובים והרעים כי בשכונה אחת נמצאים ואינם \nנפרדים אלו מאלו בחייהם ובמותם כדין בני חלוף, וי להו לרשיעייא דכולהו חציפין \nבעובדייהו ובעבור זה ירית לבנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא הוא שנאמר ונטמתם בם אתא \nלאסתאבא מסאבין ליה: \n \n"},{"index":9,"he":"ד\"ה על כן יעזוב איש את אביו ואת\nעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, א\"ל ר' האי איש מאן \nהוא, א\"ל בני הואיל ושמעתי דבריך הם טובים ונעימים תשלים הפרשה ותמצא חן בעיני ה' \nואדבר גם אני, א\"ל ר' אמר לי אבי ז\"ל דהאי איש הוא תפארת ישראל שעליו נאמר ה' איש \nמלחמה, אביו ואמו אבעית אימא חכמה ובינה ואבע\"א חסד ופחד, ודבק באשתו היא השכינה \nשהיא כלולה מן הכל, ומלת ודבק דביקות השפע באחרונה, ומלת יעזוב כלומר ישים כל \nהשגחתו להשפיע לה והכוונה היא כי החסד נאחז בחכמה וע\"כ האי אב והאי אב והפחד נאחז \nבבינה וע\"כ האי אם והאי אם וע\"כ אמר את אביו ואת אמו ולא אמר אביו ואמו לרבות אב \nלאב ואם לאם, ואין לומר יאמר את אחד ונרבה שניהם שאם יאמר את לגבי אב ירבה בדומה, \nוכן הדבר באם מ\"מ הו' של ואת אינו צריך לכאורה ואדרבא יש לו צורך גדול כי נהי שהבעל \nעזב אביו מצד דרחים את אשתו משך הו' הוא דבק עם אמו וכיון דדבק עם אמו דבק גם עם \n"},{"index":10,"he":"אביו זהו ו\"את\" ואין עזיבה זו עזיבה ממש חלילה וחלילה דא\"כ אם נשא אשה יפטור מכיבוד \nאב ואם ויניחם לגמרי ואין הדבר כן אלא מכבד אביו ואמו ומשגיח באשתו ולבו בשלימות \nעמה שבזה חפצים האב ואם, שמי שם את האדם לשמור את אשתו לאו האב והאם הוא שנאמר \nויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ואיך יעזוב אביו ואמו וישים כל השגחתו באשתו, אביו \nואמו מאי עבדי ליה הא אם למולו האב חייב למול ואם לפדותו האב חייב לפדותו ואם ללמדו \nתורה האב חייב ללמדו, אמו מאי עבדה ליה מניקתו ומברכתו הוא שנאמר ויניקהו דבש מסלע \nוכתיב ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו, ומנלן דהאי אלהים הוא האם שכן ראשו א' \nוסופו ם' הרי כאן א\"ם, ולמולו מנ\"ל דאמו פטורה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן \nשמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה, יתברך שמו הגדול איך נצטער הקב\"ה \nלכתוב בחנם אותו ומסיבתו נתבלבל העולם לישא וליתן עליו כי מצאוהו בחנם ושמחים עליו, \n"},{"index":11,"he":"אבל בני אם לא היה כותב אותו הייתי מחייב את האשה, א\"ל ר' מלת אותו הוא טעות סופר \nכי האשה בלא\"ה פטורה, א\"ל מנלך הא, א\"ל ר' א\"כ שפתחת פיך אזור נא כגבור חלציך, הא \nכתיב וכל בכור בניך תפדה בניך ולא בנותיך וכיון שאין אחרים מצווים לפדותה היא אינה \nמצווה לפדות את עצמה דקרינן ביה תפדה תפדה וכל שאינו מצווה לפדות א\"ע אינה מצווה \nלפדות אחרים וכיון שכן הוא א\"כ מילה שאין בה המצוה זו וודאי אינה מצווה למול אחרים, \nועוד מילה מ\"ע שהז\"ג הוא ונשים פטורות וא\"כ אותו למה לי, א\"ל מתפדה תפדה אין ראיה \nשהאשה יש לה דין בכור אלא שפטרה הכתוב והואיל והיא בכורה ופטרה הכתוב א\"כ אין לה \nדין פדיון כלל אבל מילה אין לה דין מילה שתאמר כיון שפטרה א\"כ פטורה מכל וכל, וא\"כ \nאני אומר נהי שאין לה מצות מילה עכ\"פ חייבת בבנה קמ\"ל אותו ולא אותה, ומה שאמרת \nשהוא מצות עשה שהז\"ג נשים פטורות אין זה ראיה דהואיל שאם עבר זמן מלין אף בלילה א\"כ \n"},{"index":12,"he":"לא הוי הזמ\"ג, א\"ל ר' ואנה שכחת עבר זמנו אין מחללין לא שבת ולא יום טוב היש מ\"ע \nבהזמן גרמא יותר מזו, מאי אית לך למימר ניליף מילה מהקהל אין זה לימוד כלל דהתם \nאיתא היא עצמה במצות הקהל והכא ליתא במצות מילה ואפילו אם היה אפשר אדילפית מהקהל \nנילוף מתפילין שהם פטורים ופטורים מלקנות לבניהם, א\"ל מאן לימא זה שפטורות מלקנות \nלבניהם אלא פרכא ראשונה דקאמרת אשה אינה בתורת מילה וישנה בתורת הקהל שפיר קאמרת \nדאין לה דין לימוד כלל, א\"ל ר' אותו סוף סוף למה לי, א\"ל בני איני יודע, א\"ל ר' מה \nכתיב כאשר צוה אותו אלהים האי אלהים מאן הוא אם הבנים הייתי אומר היא עצמה מצווה \nוהיא פטורה ת\"ל אותו דאפ\"ה שצוותה פטורה, וכי תימא אין הכי נמי לשתוק מאותו ותהיה \nחייבת דהשתא איהי מצווה ואיהי פטורה אלא הואיל ומצווה תהיה חייבת, וי\"ל בזה דהואיל \nוהמילה דוחק כל כוחות הטומאה שהם ערלה א\"כ אין הדין דוחה הדין, ולכן צותה לאברהם \n"},{"index":13,"he":"שהוא משמיטה שעברה שהוא איש החסד להכרית ולבער הערלה, מ\"מ מ\"ע שהז\"ג די לה לפטרה \nוא\"כ למה לי אותו כי הז\"ג הוא מצד שאין מלין בלילה והואיל ולילה הוא הגורם א\"כ ממנו \nנלמוד שהאשה פטורה שהרי הלילה עצמה היא אשה ואין מלין בה וגם זה אינו קשה דנהי בזמן \nשהוא לילה והיא דין אינה במילה שאין דין מפנה דין מ\"מ כשהוא יום שהיא רחמים מאי \nאיכא למימר א\"כ האשה יש לה צדדין ופונה אני לצד הרחמים ומחייבה לכן אמר אותו, \nולפדותו דאשה פטורה מנין דכתיב כל בכר בניך תפדה איהו חייב ואיהי פטורה דכתיב וכל \nבכר אדם בבניך תפדה ולא בבנותיך וכל שמצוה לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאינו \nמצווה לפדותו אינו מצווה לפדות א\"ע, וכל מי שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצוה \nלפדות את אחרים, בכר זה למי הוא וודאי של כהן וכהן מאן הוי חסד עולם א\"כ בכר לנחלה \nהוא של חכמת אלהים, פטר רחם הוא בכר הרומז בעטרה זה נוטל פי שנים כי הבכר של נחלה \n"},{"index":14,"he":"היא של חכמה והחכמה למי הוא לכתר עליון א\"כ נוטל פי שנים נגד כתר וחכמה, ופטר רחם \nהוא העטרה שהוא בכר לעולם הגשמי למי הוא לחסד והחסד עד היסוד עד ולא עד בכלל כמה הם \nה', ולכן פודהו בה' סלעים, ואומר שם הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהודא \nאומר בנו קודם שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו, אמר ר' ירמיה הכל מודים כל \nהיכי שאין לו אלא ה' סלעים הוא קודם לבנו דמצות האב עדיף דהוי מצות דגופו ועדיף, כי \nפליגו היכא דאיכא חמש סלעים משועבדים וחמש סלעים בני חורין ר' יהודה לטעמיה דאמר \nמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני ה' פריק ליה לבריה ואזיל כהן וטריף ליה \nמשועבדים לדידיה ורבנן לטעמייהו דאמרי מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא הלכך \nמצוה דידיה עדיף, שומו שמים על זאת מהו זה כדבר שאומר ר\"י וכי אפי' שמצוותו תלויה \nעל אביו אם קדם הוא ופדה את עצמו אינו משובח והלא מצוה הוא והשגחת הנפש הוא ומי \n"},{"index":15,"he":"שקדם הרי זה משובח וא\"כ נשאר הדבר מצותו ומצות בנו מצותו קודם ואמאי פליג על \nהברייתא שלא כדין ובעל הברייתא הם רבנן כאמרו הוא קודם לבנו הדין עמהם אדמפלגו בזה \nלפלוגי בבן ואב, כי בשלמא הוא ובנו החמש סלעים הם בכח האב ולכן אומר הוא קודם לבנו \nוהדין עמו שכל אדם קרוב לעצמו, אבל היכי שבן ואב רוצים להפדות והחמש סלעים הם בחזקת \nהבן מה נעשה עתה יפדה את עצמו שהרי לא חייבה התורה לפדות את אביו א\"כ הוא קודם \nלאביו, איבעית אימא ק\"ו איבעית אימא סברא, אבע\"א סברא במה שלא חייבתו תורה למה \nיחייב א\"ע, וק\"ו השתא האב שחייב לפדות את בנו הוא קודם לבנו בנו שלא חייבה תורה \nלפדות את אביו אינו דין שהוא קודם מאביו, וא\"ת אין הכי נמי שהוא קודם מאביו מכח ק\"ו \nומכח הסברא אוי לק\"ו ואוי לסברא כי אני אומר בשלמא האב אינו מצווה על בנו בדבר \nשישוה גם למקום א\"כ הו\"ל מצוה הנשקלת שאומר לפני השם צווית לי לפדות את בני ולפדות \n"},{"index":16,"he":"את עצמי בוחר אני בי יותר מבבני א\"כ הדין עמו ששקל הדבר בצדק אלא היכא שהבן מצווה \nלכבד את האב והמצווה נוגעת ושוה גם למקום א\"כ הו\"ל מצוה הנשקלת ונשקול גם את זה \nונאמר היכא שיפדה את עצמו ולא את אביו עשה מצוה שאינו שוה למקום אבל היכא שיפדה את \nאביו ולא את עצמו וכו' ואפשר שתסכים גם זה לומר מכח הכבוד שקודם לפדות אביו מעצמו \nאני אומר שבזה אמר שלמה המלך עליו השלום והכסיל בחושך הולך שפעמים אנו נוטים לזה \nופעמים לזה, וא\"כ שואל אני בזה למרבע\"ה למה לא הוריד גם זה הדין מבורר ושמא הוא \nביררו אלא שבעלי התלמוד שכחו שהשכחה שכיחא, ור' ירמיה אמה שאמר כל היכא דליכא אלא \nחמש סלעים הוא קודם לבנו הדין עמו והאמת עמו דמצוה דגופיה עדיף, אבל במה שאמר \nדפליגו היכא דאיכא חמש סלעים משועבדים וחמש סלעים בני חורין דר\"י סובר מלוה הכתובה \nבתורה ככתובה בשטר דמיא ובחמש בני חורין פודה את בנו והולך הכהן ולוקח משועבדים בעד \n"},{"index":17,"he":"פדיון האב מטעם ששטרו קודם ויהיו משועבדים לו מקודם רבונא דעלמא הבאת את ר' יהודה \nבעולם השפל להחריב כי א\"א בשלמא שהיתה מלוה ברורה להנתן ביד הפורע לקורעה שפיר, אבל \nעתה שאינו מלוה בשטר שיהיה אפשר להנתן ביד הפורע לקורעה אם זה הפורע צועק פרעתי תנו \nלי השטר חוב לקרעה מה תענה, א\"ת לו הנה העדים יאמר יבא ס\"ם ויקחם וירשיע הכהן \nויבקשם פעמים, וא\"ת הנה שטר שובר שפרעת יאמר לו יש אנסים בבית והם עכברים ויאכלם \nע\"כ הוא לחתכו מן התורה ולתתו לו וא\"כ היכן הנחת שאר כל ישראל והלא לכל ישראל היה \nהשטר הזה, ורבנן שרואים האמת עם ר\"י למה חולקים עמו ואומרין מלוה הכתובה בתורה לאו \nככתובה בשטר דמי ומצוה דידיה עדיף והמשועבדים אינו רשאי הכהן לקחת ונשאר בנו בלי \nתיקון וכי בנו לא יבקש דינו יאמר לכהן לך וטרוף את המשועבדים שאלו לא רצתה התורה \nבזה לא היה כותבו בפירוש אלא היה מרמיזו בדין י\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא מדכתבו \n"},{"index":18,"he":"כאילו כתיבה בשטר דמי לך וטרוף, ואתה ר' אם באו לפניך שני תלמידים דקים וחריפים \nבלימודם אלא שאין האמת אתם ויאמרו לך הפך דברי חכמים ותרצה לדחותם ולומר להם כי \nדברי חכמים אמת והם יאמרו אנו רואים שהם אינם נכנסים בסברותינו מה תשיב להם אם תענה \nלהם כסברתם א\"כ תצטרך סופרים לכתוב סברתם, א\"ל בני זה תדע באמת שאם התלמידים ההם הם \nחכמים ידעו ויכירו שאין האמת אתם ואם אינם חכמים יתבטלו במיעוטם ולכן אמור אתה מה \nשקבלת מאבי ז\"ל, א\"ל ר' א\"כ הקשב, הוא לפדות ובנו לפדות ואין לו אלא ה' סלעים הוא \n"}]}
