{"id":"kabala-113916680ec8-1-79","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":79,"title":"קטע 79","hebrewTitle":"קטע 79","segments":[{"index":1,"he":"בגיותו ונתגייר והוליד כשהוא גר אינו בכור לנחלה שהבנים שהיה לו בגיותו נחשבים בנים \nוריש לקיש אמר אותן בנים אין נחשבים וכאלו לא הוליד דמי דגר שנתגייר כקטן שנולד \nדמי, הראית דבר גדול וקשר חזק ואמיץ שיש לו לר\"ל עם יעקב אבינו ואין יודע אם \nמסתייעא מיעקב או מסתייע ליעקב ואומר כי מה שנשא יעקב שתי אחיות והלא קיימו האבות \nאפילו עירובי תבשילין משום העתיד וא\"כ גם האחיות בהיתר נשא דגר שנתגייר כקטן שנולד \nהוא וא\"כ אם זה הדין עשה משום שנתבטל האחוה מהם למה נתעוררו חז\"ל לומר על שנשא שתי \nאחיות לא קבר רחל במערה כי היה מתבייש מהאבות, רבון כל העולמים אדם שעושה כדין \nיתבייש ואם לדברי האומר לאו כנולד הוא נתבייש א\"כ גם את עצמו לא יקבר במערה כי \nיאמרו האבות לך מאתנו כי עברת בשתי אחיות שהרי יצחק אביו היה בחיים והלך והגיד \nלאברהם ושמא תאמר אברהם לא היה לו באפשר להוכיחו כי יאמר לו יעקב ממך למדתי שנשאת \n"},{"index":2,"he":"את הגר והיא שפחה מצרית ואסורה לך, ואם ישיב לו אברהם מפני שהיה חשוך בנים יש לו \nליעקב תשובה להשיב חדא דהוי ליה לקחת ממשפחתו ולא מצרית, ועוד אחר שהולידה שרה את \nיצחק מי התירו לו ששב ולקחה דכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה והיא הגר \nובליקוחין האחרונים שב והזכיר גם הראשונים כי יאמרו העולם וכי עתה לבד לקחה לו \nפעמים רבות לקחה, והאמת שיש לו לאברהם לאמר שבראשונה ובשניה בהיתר לקחה שהרי \nגיירתיה ויש לו ליעקב לשאול עוד אחר שגיירתה ושחררת אותה הרי ישראלית גמורה היא \nויצאה ממנה שם שפחה וא\"כ למה קראה התורה הגר שפחת שרה והיא לא היתה שפחה וכן בהרבה \nמקומות ומי לא יקרע בגדיו בזה שהקב\"ה התיר הגיורת שהיא הישראלית לקרותה שפחה, וחז\"ל \nאמרו הקורא לחבירו עבד חייב נדוי ילמדו מקרא ולא ידברו בסברא אלא השכל מורה שלא דנו \nבסברא ומקרא אין ראיה כי לא נתגיירה וא\"כ ינצל יעקב מתוכחת אברהם, אבל מאביו יצחק \n"},{"index":3,"he":"לא ינצל ואם הדבר כן מה לי שנתבייש וקבר את רחל בחוץ מה לי אם קבר את עצמו במערה \nיבריחנו יצחק ולא יקבלנו שם, וא\"ל א\"כ יבריח את אברהם על מה שלקח שפחה שאינו רשאי \nכי מערה של אברהם הוא שנאמר לאברהם למקנה, ועוד אברהם הוא אביו של יצחק אבל יעקב \nהוא בנו ואם הדין כן לא יקבלו שם כי יצוה שלא יקברוהו שם, ועוד עד שיתבייש משתי \nאחיות שנשא יתבייש מאביו משתי שפחות שנשא שהשפחה אסורה ואם אברהם לא היה לו בנים \nולכן נשא שפחה להוליד ממנה כי ראה שהיה זקן ועברו ימיו מ\"מ למה לא התפלל על שרה כי \nעקרה היא ואם לא ישמענו השם אזי ישא שפחה ושמא תאמר התפלל ולא נכתב בתורה הנה דברים \nבלא עדות אינן דברים ויצחק היה לו ללמוד מאברהם לישא אשה אחרת לא להתפלל שישנה הב\"ה \nאת מערכתה של רבקה ע\"י תפלתו של יצחק ושמא לא היה באפשר לישא אשה אחרת לפזר כוחו \nבשתי נשים מטעם שהיה עולה תמימה מ\"מ אלו נראין סבותיהן אבל יעקב שלא היה עקר לא הוא \n"},{"index":4,"he":"ולא לאה א\"כ למה נשא את רחל, ולא די לו בזה אלא שמיהר לבא גם אל השפחות, ושמא תאמר \nכי צריך יעקב לקחת ד' נשים להביא י\"ב שבטים נגד ד' רוחות העולם הדין עמך אבל היה לו \nלחזור אחר נשים אחרות ולא לעבור בשתי אחיות, ושמא תאמר כי לא היה מוצא אחרות הנה \nמצריות אלפים ורבבות ושמא תאמר יעקב מחמת טירדת עבודת הצאן שכח מ\"מ יצחק אביו למה \nלא הזכירו בכתב או באיש עתי, והנה עולים ויורדים מארץ ישראל לחרן ואחר שנשאם למה לא \nהכריחו לגרשם אלא ע\"כ הוא ואין לך פה להשיב שגר שנתגייר כנולד הוא ובהיתר נשאם \nוהשפחות ג\"כ נתגיירו ואם קראן שפחות אח\"כ כדי ליחס בני הגבירות כי לעולם לא דמי \nואין לומר די בשנים מאחר שבהיתר נשאם מה לך אפי' מאה והראייה שלא גרשוהו מהמערה \nוא\"כ שכך הוא ר' יוחנן איך אינו ירא מהחמס אבל הוא חולק עם ריש לקיש שכולה מסייע \nליה, ושמא ר\"י אמר אעפ\"כ לאו כנולד דמי ומה שלא גרשוהו משום כרחם אב על בנים הלא \n"},{"index":5,"he":"תראה שלא קבר רחל במערה מפני הבושה ולא אמר לבנו ליוסף האמת ואמר לו ע\"פ הדיבור \nקברתיה שם ולא מצינו בשום מקום שהשם אמר לו לקברה בחוץ, ראה עתה ר' מעשה אבות \nהנקראים מרכבה ומחלוקת ר\"י ור\"ל זה אומר בכה וזה אומר בכה ואוי לאותן האחין אם יקח \nזה פי שנים הפסיד האח האחר שהרי אין בכר לנחלה מטעם שיש לו בנים בגיותו ואם לא יקח \nפי שנים יפסיד העני חלק בכורתו שהרי הוא בכר וגר שנתגייר כקטן שנולד הוא ולא די להם \nזה המחלוקת אבל בקשו לשלוח יד ולחלוק גם בפריה ורביה ולהוסיף מחלוקת על מחלוקת ולא \nאמרו כי נגרר מן המחלוקת ובא מן המעט הרבה ושלא לצורך אלא שאמרו צריכה והוא שאמרו \nדאי תימא בנחלה ה\"א דווקא בנחלה פליג ר\"ל ולא מטעם דגר שנתגייר וכו' אלא מטעם \nדבגיותן לאו בני נחלה נינהו אבל בפריה ורביה מודה ליה לר' יוחנן דהא עשה שבת בעולם \nואי אשמועינן בפריה ורביה ה\"א בפריה ורביה דווקא פליג ר\"י דהא עשה שבת אבל בנחלה \n"},{"index":6,"he":"מודה ליה לר\"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד הוא צריכה, הראית צריכה שאין לה טעם ולא ריח, \nאני אומר לא פליגי אלא בנחלה וכי קאמר ר\"ל גר שנתגייר דווקא בנחלה שאין לגוים דין \nנחלה אבל בפריה ורביה שיש להם מצות פריה ורביה כענין ויברך אותם אלהים ויאמר להם \nפרו ורבו ובכלל זה נכללו אפי' בעלי חיים מדכתיב ויאמר להם וכל בעלי חי במשמע וכיון \nשגם הגוים בכלל פריה ורביה א\"כ כשהוליד בגיותו יצא ידי המצוה ולא שייך לומר גר \nשנתגייר וכו' אלא דווקא בנחלה דלא שייכו אבל בפריה ורביה שייכו ולעולם מורה ליה לר' \nיוחנן בזה, אלא שהסופר ראה את המחלוקת בנחלה ולקח לו דמיונו שבכל דבר נחלקו וא\"כ \nמחלוקת בפריה ורביה טעות סופר הוא דאס\"ד דפליג ר\"ל אף בפריה ורביה דקיים לשבת אפ\"ה \nלא נחשב לו א\"כ כ\"ש בנחלה דלאו בני נחלה נינהו ולמה לי להזכיר פלוגתתן בנחלה מאי \nאית לך למימר עכ\"פ הוכרח להזכיר גם המחלוקת של נחלה כי נהי מן המחלוקת של פריה \n"},{"index":7,"he":"ורביה אני שומע שסובר ר\"ל שגם בנחלה אין לו בנים מק\"ו דפריה ורביה אבל ר' יוחנן \nאימא מודה ליה בנחלה מטעם דלאו בני נחלה נינהו וא\"כ כדי להזכיר גם מחלוקת של ר\"י \nמוכרח לומר פלוגתתן גם בנחלה הדין עמו בזה, אלא שאין לו מנוחה דא\"כ יאמר היה לו \nבנים בגיותו ונתגייר ר\"י אמר יש לו בנים ואינו בכר לנחלה ור\"ל אל יחלוק ואל יענה \nומדחולק בפריה ורביה וודאי חולק גם בנחלה מק\"ו ואין שום בריה\nיכולה לומר דאינו חולק דהשתא במקום שיש לו דין שבת וקיום אמרת דלא כ\"ש במקום שאין \nלו דין נחלה שיהיה לו זה הדין בבני גיותו ולא יחשבו לו בנים הבאים בגיותו ופטור מן \nהנחלה אבל מדאיצטריך לחלוק בנחלה אני אומר דווקא לשם חולק שאין לו שום סיוע אבל \nבפריה ורביה אית ליה סיוע דשבת ומודה ליה לר\"י והמחלוקת של פריה ורביה טעות סופר \nהוא ותמחקנה כי משבש הדעת אבל אל תאמר צריכה, ועוד ארז\"ל מי שלא היה לו בנים ונשא \nאשה שכבר ילדה וכו' ילדה ממאן אילימא מישראל שלא היה לו בנים ואותו הבן הוא בכור \n"},{"index":8,"he":"לנחלה אמאי נקט גיורת ושפחה אפי' בת ישראל נמי שילדה מישראל שאין לו בנים הוה בכור \nלנחלה ואמאי נקט גיורת ושפחה אלא לאו מגר שהיה לו. בנים בגיותו ונתגייר וקתני בכר \nלנחלה וקשה לר\"י ומשיב לעולם מישראל שלא היה לו בנים ודקאמרת למה נקט גיורת ושפחה \nאפי' בת ישראל נמי בדין הוא דלתני בת ישראל אלא אמר גיורת ושפחה לומר לך שאם ילדה \nבעודה שפחה ונשתחררה ילדה בעודה נכרית ונתגיירה הבא אחריו אינו בכר לכהן רק לנחלה \nלאפוקי מדר' יוסי דאמר בכור לנחלה ולכהן שלא נפטר ממה שילדה בעודה נכרית שהרי כתיב \nפטר רחם בישראל קמ\"ל דלא כר' יוסי, ומה טעות היתה שנסתם פיו של מקשן ויאמר מי שלא \nהיה לו בנים קתני סתם ובגר שהיה לו בנים בגיותו ונתגייר קאי ואמר שהוא בכר לנחלה \nואינו כדברי ר' יוחנן ואמר שפחה וגיורת לאפוקי מדר\"י הגלילי דאס\"ד מי שלא היה לו \nבנים בישראל ולא בגר א\"כ יאמר בפירוש ישראל שלא היה לו בנים, אלא מדאמר מי לא שנא \n"},{"index":9,"he":"גר ול\"ש ישראל בכר לנחלה ולא לכהן קשיא לר' יוחנן ולאפוקי מדר\"י הגלילי מה יש לך \nלומר לעולם ישראל ולא גר דאס\"ד אפי' גר יאמר בפירוש גר שהיה לו בנים בגיותו וכ\"ש \nישראל אלא מדלא אמר גר שיבא ישראל בכ\"ש ש\"מ ישראל דווקא ולא גוי א\"כ נשקול מי שלא \nהיה לו בנים איך נראה דבר כולל או דבר שאינו כולל, ע\"כ הוא הדבר הכולל מי שהוא לא \nשנא גר ול\"ש ישראל בכר לנחלה הוי וקשה לר' יוחנן וגיורת ושפחה לאפוקי מדר' יוסי \nהגלילי, ועוד הקב\"ה מטיל שלום והתנא מטיל קנאה ומחלוקת יאמר בפירוש או ישראל או גר, \nולא די לו זה אלא שסותר דברי ר\"י הגלילי דאית ליה קרא וכל פטר רחם ואם על קרא חולק \nמי יסכים על סברתו, ועוד אמרו ת\"ש היו לו בנים בגיותו ונתגייר יש לו בכר לנחלה אמר \nרבינא הא וודאי ר\"י הגלילי הוא דאמר פטר רחם בישראל ויליף מינה דידה שכשם שפטר רחם \nמישראל אבל בגוי לא קחשיב כן בני גוי לא חשיבי אלא הבא אחריהן מישראל, ולא די לו \n"},{"index":10,"he":"לר' יוסי הגלילי שהורס דברי תנא מישראל אלא שחומס שאר אחים בנחלה לומר יש לו בכר \nבנחלה ואי לא כתוב בישראל אומר אני בכר ואפי' באומות צריך להיות פטר רחם נוהג \nוגזירות הכתוב הוא כדין בכורות החמור שהוא גזירת הכתוב ת\"ל בישראל, ועוד אמר רב אדא \nבר אהבה לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים ומקשה דאיעבר ממאן אי נימא דאיעבר מכהן \nומלוי מאי אריא לויה אפי' בת ישראל נמי אלא דאיעבר מישראל למשפחותיהם לבית אבותם \nכתיב וחייב בה' סלעים, ומתרץ אמר רב פפא דאיעבר מגוי ולא תימא למ\"ד אין מזהמין את \nהולד להמשיך אחר הגוי אלא אחר אמה א\"כ בן לויה הוא ופטורה אלא אפי' למ\"ד מזהמין את \nהולד להמשיך אחר הגוי ולא אחר אמו אפ\"ה מצד אמו לוי פסול מיקרי וכיון ששם לוי עליו \nפטור מפטר רחם אע\"ג דפסול הוא ולכן אמר לויה שילדה אדרבא יקשה לרב אדא בר אהבה \nויאמר לו לעולם למ\"ד מזהמין את הולד מחייב בפטר רחם כי אחר שאמר מזהמין אח הולד לאו \n"},{"index":11,"he":"לוי פסול איקרי אלא כשאר פטר רחם וחייב מכח עצמו דבישראל הוא ואין נפטר מכח לויה \nדמזהמין וא\"כ לא תימא אפי' למ\"ד אלא אימא לעולם קשה לרב אדא למ\"ד מזהמין, ויש לי \nעוד בזה דקאמר שם מר בריה דר\"י משמיה דרבא לעולם דאיעבר מישראל ומאי אית לך למימר \nלמשפחותיהם כתיב וחייב שאני התם דאמר קרא פטר רחם היכא דפטר רחם בלויה הולד נגרר \nאחר אמו דפטרה רחם בישראל כתיב להפטר מה' סלעים אע\"ג דאביו ישראל והתורה לא מחייב \nאלא פטר רחם בישראל, יתנשא הודו והדרו של אלהינו איך בלבל מר בריה דרב יוסף את כל \nהעולם אם כן לדבריו יצאו לוים מכלל ישראל וא\"כ ברוך יהיה שהוציא אותם מכל צער וא\"כ \nשאינם בכלל ישראל יהיו פטורים מציצית פטורים מסוכה פטורים מכל המצות האמורים בתורה \nשהרי אין לך מצוה שיאמר בה לוי אלא ישראל והם אינם בכלל ישראל ולא הזכירם הכתוב אלא \nבעבודה וא\"כ במה יזכו העניים אלא ע\"כ לוים בכלל ישראל הם, וא\"כ אמור לי כך א\"א \n"},{"index":12,"he":"בשלמא שהיה אומר כל פטר רחם בלוים ישראל אינם בכלל לוים דהא יש מצות בלוים שאינן \nבישראל אלא אי אמרת כל פטר רחם בישראל לוים בכלל ישראל הם הכי יש מצוה שישראל חייב \nולוי יהא פטור, א\"כ אפי' שאומר ישראל לוים בכלל ישראל הם ומה לי פטר רחם בישראל \nופטר רחם דלוים לעולם בתר אבות אזלינן דאי אביו ישראל אע\"ג דאמו לויה חייב ואי אביו \nכהן או לוי אע\"ג דאמו מישראל פטור הא לויה שנתעברה מגוי חייב ואם כן איך אומר דבפטר \nרחם תלה רחמנא, אלא ע\"כ דמגוי פטור ואי הכי לימא הכי אמר רב אדא לויה שילדה מישראל \nפטור וכ\"ש מגוי והשתא ומה ישראל דלית מחלוקת שהולד נמשך אחריו דכתיב למשפחותם לבית \nאבותם פטור גוי דאיכא מחלוקת לא כ\"ש דפטור אלא מדכתיב לויה סתם ש\"מ נתעברה מגוי ולא \nמישראל וש\"מ מגוי פטור מישראל חייב וא\"כ קשה למר בריה דרב יוסף דאמר לעולם בישראל, \nועוד אמרו מי שהיה לו בנים ונשא אשה שלא ילדה נתגיירה המעוברת ונשתחררה המעוברת \n"},{"index":13,"he":"וילדה היא וכהנת, ונתערבו הבנים ולא ידעי היא ואשה שכבר ילדה, ואשה שלא שהתה אחר \nבעלה ג' חדשים ואינו ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכר לכהן ולא לנחלה \nומקשה טעמא דנתערבה של ישראלית עם לויה וכהנת לכן בכר לכהן הא כהנת ולויה שנתערבו \nפטורין, ואלא דאיעבר ממאן אילימא מכהן או מלוי מאי אריא כהנת ולויה שנתערבו אפי' \nבנות ישראל שנתערבו נמי פטורין אלא דאיעברה מגוי ובת ישראל דאיעבר מגוי ונתערבו הוא \nדחייבת הא כהנת שנתעברה מגוי ונתערבה פטורה והא אמר רב פפא בדיק לן רבא כהנת \nשנתעברה מגוי מהו ואמרינן לאו היינו דר\"א דאמר לויה שילדה בנה פטורה מה' סלעים ואמר \nלן הכי השתא בשלמא לויה בקדושתה קיימא דתניא לויה שנישבית או שנבעלה בעילת זנות \nנותנים לה מעשר ואוכלתו, אלא כהנת כיון שנבעלה אתחלל קדושתה והוי לה זרה ולעולם לאו \nהיינו דרב אדא וא\"כ כהנת שנבעלה ונתעברה מגוי מאי הוא, הניחא למר בריה דרב יוסף \n"},{"index":14,"he":"משמיה דרבא דאמר דאיעברה מישראל פטורה דבפטר רחם תלא רחמנא ומוקים לה להא נמי \nשנתעברה מישראל ולכן הוא חייב הא כהנת ולויה שנתעברה מישראל פטורה, אלא ר\"פ דאמר \nלויה דאיעבר מגוי פטורה במאי מוקים לה להא דאיתעבר מגוי וטעמא דישראלית היא ולכן \nחייב הא כהנת פטורה והא בדיק לה רבא, ונראה שהוא כדין וכהלכה דחייב, ומשיב לעולם בת \nישראל דאיעבר מכהן והכי קאמר ילדה היא ובת ישראל שנבעלה לכהן חייב, ואמאי קרי לה \nכהנת משום שבנה כהן ונגררת אחר בנה ונקראת גם היא כהנת משום בנה ויאמר לו כשאומר הא \nכהנת ולויה פטורין דאיעבר מכהן ומגוי ומכהן פטורה דהא כהן הוא ומגוי דלא דמיא ללויה \nשנתעברה מגוי דהתם קיימא קדושתה, והכא נתחללה קדושתה והמשנה יעמוד כמו שהוא ואמור \nהיא כהנת ממש, ועוד אמרו איתמר כהן שמת והניח בן חלל ר\"ח אמר הבן חייב לפדות את \nעצמו רבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות א\"ע, מת לאחר ל' יום דכ\"ע ל\"פ שאין הבן \n"},{"index":15,"he":"חייב לפדות א\"ע שהרי זכה האב בפדיונו, כי פליגי בתוך ל' ר\"ח אמר הבן חייב לפדות א\"ע \nשלא זכה האב בפדיונו רבה בר\"ה אמר אין חייב לפדות א\"ע דקאמר ליה אתינא מכח גברא דלא \nמצית לאשתעויי דינא בהדיה: \n \nד\"ה תנן נתגיירה המעוברת בכר לכהן\nתנן נתגיירה המעוברת בכר לכהן ואמאי לימא ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא \nבהדיה דגוי הוא ופטור ומשיב שאני גוי דלית ליה חייס ולרב חסדא דאמר הבן חייב לפדות \nא\"ע ויאמר הבן לכהן איני נותן לך כי נהי דלא זכה אבי בפדיוני מ\"מ אע\"ג דחלל אני מכח \nכהן קא אתינא מאי יאמר לו הכהן אם היה אביך בחיים אחר ל' יום היה זוכה בך עכשיו שמת \nקודם ל' יום ולא זכה בך ואתה חלל אתה חייב לפדות עצמך וא\"כ מאי אומר רבה בריה מכח \nגברא דלא מצית למה יפסיד הכהן ראו חכמים איך חומסין לזה העני, ואפשר שסובר בעבור \nשמת אביו וצועק ואין לאשתעי דינא בהדיה וכו' ואלו יאמר זה הבן האומר פאה זה לפלוני \n"},{"index":16,"he":"עני זכה העני במגו דאי בעי הוי מקדיש לנכסיו והוי עני וזכה בו ולכן אף שלא הקדיש \nזכה בו ומגו דזכה לנפשיה זכה נמי לחבריה ה\"נ אלו היה מקדיש תוך ל' יום היה זוכה בו \nולא היה רשות לשום כהן ליגע בו, השתא נמי שלא הקדיש זכה בו בכל דבר, ורב חסדא סבר \nהבן חייב בפדיונו דאפי' אם הקדישו לא הקדיש אלא מאי דאית ליה הא ה' סלעים לא אית \nליה דהא לאו בר ל' הוא ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועוד אמר מי שלא שהתה אחר \nבעלה ג' חדשים ופריך בכר לנחלה הוא דלא הוי, הא כפשוט שקיל ואמאי זיל להכא קא מדחי \nליה וזיל להכא קא מדחי ליה וכו' ומשיב ה\"ק בכר לכהן דהא פטר רחם הוא ואפי' כפשוט \nאינו נוטל, והבא אחריו אינו בכר לנחלה, ועתה התחיל העול הגדול והחמס המפורסם מי לא \nתנן שני בתים בדוקים ונכנס עכבר וככר בפיו ולא ידעינן להיכן עייל אם הלכו לשאול בזה \nאחר זה שניהם פטורין ובבת אחת שניהן חייבים דאי אפשר שאינו בחדא חמץ, וא\"כ הכי נמי \n"},{"index":17,"he":"אם הלכו בן ט' ובן ז' הנ\"ל עם שאר האחין לב\"ד יבקשו האחין ליתן להבא אחריו פי שנים \nכבכר דאם ידחהו אותו ויאמרו לאו בכור אתה יכרחו ליתן להספק כבכור ולזה הבא אחריו \nכפשוט ולכן יבקשו להחזיק את הבא אחריו בבכור ולאותו הספק ידחהו שלא יטול כלום וא\"כ \nירויחו חלק אחד סוף סוף יתנו להבא אחריו כבכור פי שנים ואמאי קא מסקינן הבא אחריו \nאינו בכר לנחלה, מאי אית לך למימר דכתיב יכיר שיכירהו אביו שתי תשובות בדבר, חדא \nשיכיר לא אצטריך אלא לטומטום ואנדרוגניס שאם נקרע ונמצא זכר לא הוי בכור לנחלה משום \nדכתיב יכיר ובעינן בשעת לידה שיהיה בכור וליכא, וכ\"ת ההוא מבן הבכור ילפינין שצריך \nשיכירהו משעת לידה שהוא בן והא לא הכירו, ויכיר אצטריכא לאשה שלא שהתה אחר בעלה ג' \nחדשים והואיל ואינו מכירו אינו בכר הרי התורה פטרו מליטול פי שנים אבל כפשוט לא \nפטרו התורה וא\"כ אמאי לא יטול אותו הספק עכ\"פ כפשוט, ועוד יכיר לאו לאשה שלא שהתה \n"},{"index":18,"he":"אצטרך אלא להכרת חיות אם יצא רוב פדחת בכר לנחלה לא הוי כר' יוחנן, אבל האי דאע\"ג \nדספק הוא לא בעינן שיכירהו, מאי אית לך למימר בכר ולא ספק נהי דמיעטו רחמנא מנחלה \nאבל מפשוט בשום מקום לא מעטינהו, ועל כל הדברים האלה יש סודות עמוקות ודע לך שר\"ל \n"}]}
