{"id":"kabala-113916680ec8-1-80","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":80,"title":"קטע 80","hebrewTitle":"קטע 80","segments":[{"index":1,"he":"אמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי בעבור שזה הגר מקורו הוי ישראל ונתגלגל בגוי מצד \nעונו ועתה ששב לקדמותו הראשונה נתבטל ממנו הגויות לגמרי ואינו נזכר לו, שהרי לא בא \nלשם אלא שימחול עונו הראשון והנה נמחל, והנה הדבר כמו גוי שנתגלגל בישראל כנולד דמי \nשהרי עתה נולד ישראל וכל מה שעשה בהיותו גוי אינו נחשב לכלום ולכן אם הוליד בנים \nבגיותו אינם חשובים לא למצוה ולא לנחלה ולכן חולק בנחלה ובפריה ורביה שלא תטעה לומר \nשחולק בנחלה ולא בפריה ורביה מטעם דקיים קמ\"ל דאפי' בפריה ורביה חולק, וגם שלא תאמר \nבפריה ורביה חולק דסתם גויה זונה ולאו בנים דידיה הם אבל בנחלה ממ\"נ כולי עלמא חזו \nדאית ליה בנים והבא אחריו אינו בכור לנחלה ולכן חולק בפי' בשניהם שהדין נותן שלא \nיחשוב לו לשום מעשה שעשה כשהיה גוי, וכן הדבר למעלה וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת \nבה ולקחת לך לאשה כי אחר שהכניסה לצד הפנים נתבטל כל מעשה הטמא ואחר ל' יום מקבלת \n"},{"index":2,"he":"שפע טהור ונקי כענין והיתה לך לאשה כי נכנסין ויוצאין גם למעלה מצד עונותיו של אדם, \nמ\"מ הנכנס דין חיצון אינו נזכר עליו וכיון שכן הוא א\"כ אין נזכר שום ענין ממעשיו \nכשהיה גוי וכקטן שנולד דמי וא\"כ יעקב אבינו נתבטל האחוה עכשיו, וראה והבן באמת \nשההוד והעטרה אחיות לדין וכשנשאן ת\"ת ישראל נתבטל מהם אחיות הדין ונולדו עתה ברחמים \nר\"ל הושפעו עתה מת\"ת ישראל, וכשם שהוד והעטרה אחיות לדין כן יש בחוץ שתי אחיות \nכנגדן ונקרא שפחה כענין כעיני שפחה אל יד גברתה, וכיון שמשל התפארת בגבירות מוכרח \nהוא למשול גם בשפחות ולהכניסם בכח הרחמים ויעקב היה נביא אלהים וידע שעתידין ישראל \nלצאת בגלות והאם עמהם וע\"כ קבר את רחל בחוץ שרחל היא רחמנית ורחל מבכה על בניה, ואת \nלאה לקח עמו כי לא הניחה בחוץ שדרכה להנקם ולהביא בניה באלות כי אלה מתהפך לא\"ה, \nוהשפחות אין הדין נותן להיות עם האבות אע\"ג שגם הם צדקניות היו כי מן החוץ באו, וכן \n"},{"index":3,"he":"הדבר למעלה עתידין ישראל לחטוא והקב\"ה לקח האם היא כ\"י והפרידה מבעלה הוא ת\"ת ישראל \nושלחה עם מדה\"ר ולא עם מדה\"ד כענין ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא \nגעלתים לכלותם, וע\"כ רחל בגלות המורה רחמים ולא לאה ואז יתיבשו המים מתפארת ישראל \nממה שהיו, וזהו שהרמיזו בדבריהם יעקב מתבייש מן האבות ואין הכוונה לשון בושה ח\"ו \nאלא מלה מהופכת הוא ופי' מתבייש מתייבש מלשון יבישות אלא שכסו הקדירה ולא גלו שמי \nהוא שיאמר שהוא לשון בושה הלא האבות הרשוהו לקחת אותם ואיך יתבייש מהם, ואברהם תתאה \nהיה נאחז מאברהם עלאה וידע באמת שהאצילה הלילי\"ת היא הגר החיצונית את מצרים שרו של \nישמעאל זהו ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים שהחזיקו מבחוץ וידע אברהם הסוד ואמר כיון \nשאברהם עלאה ממשלתו על הסיג העליון א\"כ צריך אני למשול בהגר המצרית ולצאת ממנה סיג \nימין, והנה שרה אוהבת למשול אברהם בהגר המצרית המצר אותה ונתנה לו בלבב שלם, וראה \n"},{"index":4,"he":"והבן שאברהם הוא דוגמא העליונה ויצחק נאחז בפחד וידע שממנו יצא סיג שמאל שרו של עשו \nוגם האציל את הת\"ת ואין שם כבישה וממשלה למשול שיצטרך לקחת אשה אחרת כי הוא עצמו \nדין וידע באמת שעשו הוא קש ויעקב הוא אש ויאכל האש את הקש וע\"כ נשא אשה אחת, והקב\"ה \nראה שיצחק נאחז מהפחד ונתעברה אשתו שתי הפכים אש וקש וזהו שנרמז במלת אשת\"ו גימ' \nא\"ש וק\"ש זהו בית יעקב אש ובית עשו לקש, ות\"ת האציל את יסוד הוא להבה לקש ולכן יצא \nיוסף מיעקב והוא שנאמר ובית יוסף להבה, והנה אברהם ויצחק מוכרחים היו בכל אלה. ור' \nיוחנן אמר לא תוכל לעקור שם הגויות לגמרי כי לא יעקור ולא יפסיד אפי' שר אחד מע' \nשרים רק חלישות ויבשות יהיה בהם ותשוב הגבירות גבירות והשפחה שפחה שאם יעקר שום שר \nמע' שרים א\"כ לא הנחת קיום בעולם וכל הגוים יחזרו להשתחוות לשם אלהינו, וא\"כ אחר \nשנתגיירה זה נראה למפרע כי הם מכח ישראל אלא שלא נראה וא\"כ קרינן בזה יש לו בנים \n"},{"index":5,"he":"וקיים פריה ורביה ולנחלה לפטור הבאים אחר שנתגייר, ויעקב שנשא ב' האחיות הדין עמו \nשהם בנות לבן הוא חסד עולם המים הרו וילדו חשך בנות שדרך שם עובר החושך ויעקב הוא \nהמלך המושל בהם ובשפחותיהם שאם אין הדבר כן אין קיום בעולם וע\"כ יעקב נשא ב' נשים \nלאה הוא הוד ורחל הוא העטרה לקץ הימין היא חוזרת אחר זכותן של ישראל וע\"כ ויאהב \nיעקב את רחל מלאה וא\"כ מה שעשה יעקב כדין עשה והותרה לו אף כי היו אחיות והם בנות \nלבן וליעקב לבדו הותרה ואין אדם רשאי לקחת ממנו דמיון להתיר לעצמו כי מיעקב יצא \nהמלכות והוא הלוחם עם האויבים וצריך למשול בכל כח, ואין לומר א\"כ מלך ישראל ישא שתי \nאחיות בכוונה זו כי לא ימצא שום מלך רחל ולאה אחיות ושהם בנות לבן כי יעקב לבד הוא \nהמכיר, והיה ר\"י אומר שהבנים שעשה בגיותו נחשבים לבנים כי ישובו להודות לה' וע\"כ \nחולק בנחלה וגם בפריה ורביה בפי' שאם היה חולק בנחלה היה נראה דווקא משום שעשו \n"},{"index":6,"he":"חיצוני ומכר בכורתו וא\"כ בכורה בחיצון והבא אחריהם כשנתגייר לאו בכור הוא דאית ליה \nבנים ונחשבים לבנים, אבל בפריה ורביה מודה ליה לר\"ל דסתם גויה זונה, ואי אשמעינן \nבפריה ורביה הייתי סובר דווקא שם חולק ר\"י משום דקיים שבת, ואע\"ג דסתם גויה זונה \nזיל בתר רוב בעילות, אבל בנחלה אימא מודה ליה קמ\"ל ר\"י בפי' בשניהם שבני גויה \nנחשבים לבנים מטעם שאמרתי, וקמ\"ל ר\"ל בפי' בשניהם דלא חשיבו בנים מטעם שאמרתי, וכן \nהדבר בישיבה שכנגדם למעלה אלא שנימנו הכוחות ורבו עם ר\"י והדין עמו, ומה שאמרו מי \nשלא היה לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה וכו' ומשבאתה לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו \nבכור לכהן ונושאים ונותנים ומעמידים המשנה שילדה מגר שהיה לו בנים בגיותו ונתגייר \nדקתני בכור לנחלה ומקשה לר\"י להראות לו שעכ\"פ בני הגוי אינם נחשבים לכלום ור\"י ידע \nהאמת ואמר אין הדבר כן שהתנא יאמר מה שאינו אמת והעמיד ר' יוחנן המשנה בישראל שלא \n"},{"index":7,"he":"היה לו בנים ולכן בכור לנחלה אבל גר שנתגייר הואיל והיה לו בנים אין לו בכור לנחלה \nעד שהראה לנו כי התנא אמר גיורת ושפחה לאפוקי מדר' יוסי הגלילי שאמר פטר רחם בבני \nישראל בעינן ואין כן, רק הדבר הוא שאין לעקור פטר רחם מגויה כאשר אין לעקור שם \nהבנים מן הגוי כי עתידים להודות לשם יתברך והשם דן על העתיד ובן סורר ומורה יוכיח \nעד שרצה לסייע לר' יוסי הגלילי ממה ששנינו היו לו בנים בגיותו ונתגייר יש לו בכור \nלנחלה וקשיא לר\"י ואמר מניה יליף ר\"י הגלילי וכאן הוא הפך התנא ולכן אמר התנא גיורת \nושפחה להודיע לר' יוסי הגלילי שאין לומד בטוב משם שלעולם לא נתבטל מן הגוי בני \nגיותו וגם פטר רחם באשה גויה, ומה שאמר רב אדא לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים אפי' \nשנתעברה מגוי שה' סלעים הניתנים לכהן מישראל כדי לתקן מקום הלוי ולמתקו, ובהיות \nהלוי עם הסלעים אין להוציאם מידו וכאשר נתעברה מגוי שהוסיף הגוי זוהמא כ\"ש שהסלעים \n"},{"index":8,"he":"אינם יוצאים מיד הלויה וזהו אפי' למ\"ד מזהמין את הולד בתר זוהמת הגוי אבל לענין פטר \nרחם מודה שנגרר אחרי אמו להפטר ולא להיות לוי לכל ענין כי לוי פסול נקרא אבל לענין \nאחר מזהמין ונגרר אחר הגוי וכאלו הוא גוי שבא להתגייר, והאומר בעלמא אין מזהמין את \nהולד אלא בתר אמו הולך בכל דבר סובר כך שטמא הבא מטהור טהור שזה הולד הוא זרע טמא \nונטהר במעי אמו שכן הדבר הנכנס בפרדס מצד החיצון נטהר וע\"כ מתקנאים לעולם האומות \nבישראל כי מכירים הטהרה אלא שאינם מודים וע\"כ תמחה את זכר עמלק אשר שם בטחונם ואז \nיאמר יהו\"ה אחד ושמו אחד, ומה שאמר מי שהיה לו בנים ונשא אשה שלא וכו' ונשאו ונתנו \nעד שעלה מבדיקת רבא כהנת שנתעברה מגוי נתחללה והיא זרה וחייב בפטר רחם הדין עמהם כי \nלא דמיא הלויה לכהנת הלויה דין ונתוסף לה דין לעולם היא לויה, אבל כהנת טהורה היא \nמבלי זוהמת דין הטיל בה זוהמא הרי היא זרה ממה שהיתה, וגם אין לומר זה הדין בכהן \n"},{"index":9,"he":"שכהן כל זמן שהוא עושה שלא כדין כעין זונה וגרושה וחללה וגויה, דע באמת שגם הוא \nנתחלל כל זמן שהוא עושה שלא כדין ושלא כמשפט העליון אבל אם שב מיד נטהר כבראשונה כי \nהוא הטהרה והמים הנובעים המטהרים כל טומאה ואין הדבר כן בכהנת שהיא נמשכת אחר הזרע \nשקבלה ליעשות זרה ובמקומו אבארהו בעזה\"י שאין מן הענין, ומה שנחלקו בבן חלל שמת \nאביו כהן תוך ל' יום דחד מחייב מצד שלא זכה אביו בו הדין עמו כי כשמת הכהן ונפסק \nממנו הכח מה פדיון יעשה, וא\"ל כמ\"ד דמצי לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא \nבהדיה כי אמת הדבר אם היה בחיים אבל עתה אדרבא יפדה להחזיר הכח במקומו ע\"י פדיונו, \nוהאומר שפטור אמר הואיל וזה הבן נולד בימי אביו הכהן הוי ליה אילן שלא עשה פירות \nעדיין מ\"מ זכה באילן ההוא וכיון שזכה זכה גם בפירות שיצאו מן האילן לאלף שנים, והנה \nמת הכהן וירשו בנו והכוונה זה הבן הואיל ואם היה אביו בכחו ובחיותו לא היה צריך \n"},{"index":10,"he":"לפדיון עכשיו שמת אינו צריך לפדיון כי יחזור הכהן להתחבר עם בנו ומי יודע אם ישוב \nבחלל ואפ\"ה זכה החלל ונפדה ואין הדין עמו, דע לך רב חסדא בזה שמחייב לפדות להוריד \nהחסדים כשמו, ורבה שאמר פטור אע\"פ שאמר דזר הוא שמי יודע אם ישוב הכהן בחלל והנה \nרב\"ה בגימטריא ז\"ר ושבר דבריו מדברי התנא שאומר נתגיירה המעוברת בכור לכהן ואמאי \nלימא ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה, ורבה בר\"ה השיב שאני גוי דלית \nליה חייס בעבור שנתעברה מגוי בכור לכהן שהבן אינו רשאי להתייחס אחר אביו הגוי שא\"כ \nאוהב צד החיצון אחרי שמתייחס שם ויוציאוהו, אבל בחלל בן כהן לא סבירא ליה לתנא \nשיפדה ואין הדבר כן מטעם שאמרתי אלא הוי בכור לכהן, ומה שאמרו מי שלא שהתה אחר בעלה \nג' חדשים בכור לכהן ואפילו כפשוט אינו נוטל והבא אחריו אינו בכור לנחלה הדין עמהם \nכי יותר טוב שלא יטול חלק כלל ממה שיכנוס בספק גזל וחמס והדבר נוגע בפרד\"ס, ואם עבר \n"},{"index":11,"he":"בזה עבר בארבעה ותחת ארבעה לא יוכל שאת והם גזל ע\"ז גילוי עריות ושפיכת דמים כי אם \nהאבות לא יתנו לו אינם נתפסים בספק הגזל משום שיש לכל א' טענה כדי לענות ספק בני \nספק אינו בני ואת\"ל בני אם אמר איש פלוני בני לא ירשני לא אמר כלום מפני שהתנה על \nמה שכתוב בתורה, ואם אמר נכסי לבני פלוני במתנה דבריו קיימין ומ\"מ להסתלק מן הספק \nכדי שלא לקלקל התנאי שכתוב בתורה יחלוק נכסיו בתורת מתנה, ואם תשאל ממני דין אם עבר \nוחלקם בתורת נחלה אם יש לו לספק לבקש דין מפני שעבר על מה שכתוב בתורה ואז יאמר לו \nאביו ספק אתה וא\"כ אין בדבריך כלום באיזה כח יכנוס הספק לקחת ספק גזל אם יאמר לו \nהספק בנך אני ספק איני בנך ואת\"ל בנך יאמר לו אביו היפך, ואת\"ל איני בנך שנמצא \nתיטול שלא כדין ותחת ארבע מי יוכל שאת, ואם יאמר לו בנו אתה רוצה ליטול ירושתי \nונמצא שגם עליך יאמר ותחת ארבע מי יוכל שאת אם אביו בחיים יחלק במתנה ואם לאו יאמרו \n"},{"index":12,"he":"לו אחיו שתי טענות חדא שאנו אומרים לאו אחינו אתה, אתה אומר שאחינו אתה המוציא \nמחבירו ע\"ה, ועוד יאמרו אנו וודאין ואתה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי, ואפי' חילק \nבנחלה דבריו קיימין אלא יסתלק מן הספק ויחלוק במתנה והבא אחריו אינו בכור לנחלה מזה \nהטעם כי שמא הוא אחיו ושמא אינו אחיו, והנה ספק כל דבריו כחרס והוודאי להיות בכור \nלנחלה יאמר עליו הספק שאינו רשאי להכניס בספק גזל וא\"כ שרצתה התורה בזה למה אמרה \nיכיר ולא ספק, ראה והבן מה דינים ומשפטים יוצאים מפי חז\"ל כולם מפי השכינה לזהר שלא \nלכנוס בשום ספק הנוגע למעלה, ע\"כ: \n \n"},{"index":13,"he":"ד\"ה ועוד שם ואיזהו בכור לנחלה\nועוד שם ואיזהו בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינין, והמפלת מין \nדגים וחגבים ושרצים, והמפלת ליום ארבעים הבא אחריהם בכור לנחלה ולכהן, יוצא דופן \nהבא אחריו שניהם אינם בכר לא לכהן ולא לנחלה, רש\"א הראשון לנחלה והב' לה' סלעים, \nהראשון בכור לנחלה לא הוי וילדו בעינן וליכא, לה' סלעים נמי לא הוי פטר רחם בעינן \nוליכא, שני לנחלה לא ראשית אונו בעינן וליכא לה' סלעים נמי לא קסבר בכור לדבר אחד \nלא הוי בכור, ר' שמעון אומר הראשון לנחלה הוי דקאמר קרא תלד לרבות יוצא דופן, השני \nלה' סלעים קסבר בכור לדבר אחד הוי בכור, ראה והבן פיוס גדול שנתפייסו מיד ולא רבו \nעל הדינים האלו ר\"ש שמרבה יוצא דופן מהיכן יליף מיבמה ולומר לך אפילו יוצא דופן הוי \nבכר תינח אותו תלד מיותר הוא וריבה, אלא וילדו שנאמר בנחלה מה ריבוי הוא זה וא\"כ \nאמור כדקאי קאי ושמא הוא לומד בכר בכר מה שם יוצא דופן אף כאן יוצא דופן ושפיר קא \n"},{"index":14,"he":"יליף, ותנא אמאי לא יליף ושמא סובר התנא אדיליף האי בכר ממנו אדרבא נילף בכר דיבמה \nממנו מה בכר לנחלה לידה בעינן דכתיב וילדו אף בכר של יבמה לידה בעינן, ותלד שאמר \nגבי יבמה אצטריך למעוטי שפיר והוא כעין בשר ומלא מים ובתוך מים צורת ולד או מלא דם \nאו מלא גנינים ובם חתיכות בשר אלא שהחתיכות הם כעדשה היותר גדול וכחרדל היותר גדול \nואם לא תלד הייתי אומר אם הפילה שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים הואיל וצורת הולד \nבהם הבא אחריהם לא יקים על שם המת שהרי הורע מזלו של מת קמ\"ל תלד בעינן וליכא, וא\"כ \nתלד לא בא לרבות יוצא דופן אלא אפילו יוצא דופן שהוא שלם לא יקרא על שם המת וא\"כ \nהכא והכא בעינן לידה ומ\"מ מה יאמר בזה שאמר בכר לדבר אחד לא הוי בכר והלא הבא אחר \nהספק לא הוי בכר לנחלה אלא לכהן, וגם בכר לדבר א' הוא, ועוד לדבריו לא ימצא בכר \nלנחלה ולא לכהן, בכר לכהן ולא לנחלה, והתנן יש בכר לנחלה ולא לכהן ויש בכר לכהן ולא \n"},{"index":15,"he":"לנחלה ומתי ימצא בכר לנחלה ולא לכהן שיטול פי שנים והא סתם כתיב לא יוכל לבכר את בן \nהאהובה, ועוד אני שואל אמרו לא יוכל לבכר למה נאמר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את \nבניו שיכול והלא דין הוא מה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה לו רשות \nלאב להנחיל לכל מי שירצה בכר שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אינו דין וכו' ת\"ל \nלא יוכל לבכר, ויאמר לא יוכל לבכר מאי והיה ביום הנחילו שיכול והלא דין הוא מה בכר \nשהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק וכו' תלמוד לומר והיה ביום הנחילו התורה נתנה \nרשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, ראה ר' דינים משונים והניחו אותם בלא פירכא \nותיקונים, ואבי ז\"ל ישב וקא מתמה ואמרתי לו האמת אתם וכסו דבריהם ואמר לי תשא ותתן \nונראה עד היכן תרד, ואמרתי לו ק\"ו פריכא הוא מה לפשוט דין הוא אע\"פ שיפה כחו ליטול \nבראוי כבמוחזק שינתן ברשות האב שכן אינו במעלת ראשית אונו תאמר בבכר אע\"פ שהורע כחו \n"},{"index":16,"he":"שאינו נוטל בראוי כבמוחזק מ\"מ אינו ברשות האב שכן הוא במעלת ראשית אונו, ואמר לי \nאבי ז\"ל תבליע הפירכא ואמור מה פשוט שיפה כוחו אע\"פ שהוא אינו במעלת ראשית אונו \nהורע כחו בכר שהורע כחו אע\"פ שהוא במעלת ראשית אונו אינו דין שיורע כחו א\"כ משום \nדאית ק\"ו אצטריך קרא ואמרתי לו והלא פירכא הכתובה בתורה אין מבליעין והוא כתובה \nבתורה ונהרס ונשבר הק\"ו ולא יוכל לבכר למה לי, ועוד הקב\"ה כתב פשוט ובכר ואתי בכר \nבק\"ו דפשוט להיות ברשות האב והק\"ו עומד בלא פירכא שהפירכא נבלעת בתוכו אם הדין הוא \nשמבליעין מאחר שבנה הדין וחזר והרסו וכתב לא יוכל לבכר אם הקב\"ה בונה והורס אדם מה \nיעשה אלא האומר פירכא כתובה מבליעין אני אומר לו ראשון דא\"כ הניח הקב\"ה מקום בק\"ו \nדמשה א\"כ ע\"כ הוא שאין מבליעין וק\"ו פריכא הוא למה לי קרא, ועוד מה שאמרז\"ל והיה \nביום הנחילו למה לי ומשיב שיכול וכו' גם הוא יש לו פירכא מה לבכר דין הוא אע\"פ \n"},{"index":17,"he":"שהורע כחו שלא יהיה ברשות אב שכן הוא ראשית אונו תאמר בפשוט אע\"פ שיפה כחו דין הוא \nשיהיה ברשות האב שאינו ראשית אונו, וא\"ל גם בזה תבליע ותאמר ומה בכור אע\"פ שהוא \nראשית אונו והורע כחו, ובזה יפה כחו שאינו ברשות האב פשוט לכ\"ש ת\"ל ביום הנחילו את \nבניו שהוא ברשות, אלא אמרתי שאין מבליעין ק\"ו שכתוב בתורה ולעולם ק\"ו פריכא הוא קרא \nלמה לי, והנה לדבריהם נכתבו שלא לצורך והרי הם נושאים ונותנים בהם עד שנמצא להם \nצורך ונאמר והיה ביום הנחילו את בניו בכור בכלל פשוט היה ובכלל ראוי ומוחזק היה \nוכשאומר לא יוכל לבכר ובכל אשר ימצא לו יצא מן הכלל בראוי וגם בחלק אחד יותר וא\"כ \nדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא \nומה בכר חלק היתר שנוטל אינו נוטל מראוי אלא בנמצא אף פשוט חלק פשוט שנוטל אינו \nנוטל מראוי אלא בנמצא והראוי יתיה קדש לה' שהוא שלא בא לידם בחיי אביהם, ועוד אמרתי \n"},{"index":18,"he":"לו הקב\"ה צוה לנו צדק צדק תרדוף והוא קלקל הצדק ומה פשוט שאינו ראשית אונו לוקח \nבראוי כבמוחזק בכר שהוא ראשית אונו א\"ד שיקח בראוי כבמוחזק וא\"כ אחרי שהדין הצדק \nהוא שיקח למה כתיב אשר ימצא לו והנה קילקול הדין והצדק, ומי יאמר שהתורה קלקלה הדין \nוהצדק אדרבא נאמר שהכי אמרה התורה בכל אשר ימצא לו יטול פי שנים ובראוי יקח הכל מצד \nהקדושה שעליו ומאן לימא בכל אשר ימצא בא למעט הראוי שלא יקח, א\"ל מ\"מ בנמצא כתוב \nבפי' שיקח פי שנים ושאינו בנמצא בא מק\"ו, וא\"ל א\"כ יכתוב בשאינו נמצא וכ\"ש הנמצא \n"}]}
