{"id":"kabala-113916680ec8-1-90","bookId":"kabala-113916680ec8","part":1,"torah":90,"title":"קטע 90","hebrewTitle":"קטע 90","segments":[{"index":1,"he":"השפל שהם רצו בזה שהמדה שאדם מודד בה מודדין לו. ואבי ז\"ל אמר לי מדה א' יש להב\"ה \nורעה שמה ולצפונו של הקב\"ה עומדת זהו מצפון תפתח הרעה והיא צורת יד ולה שלוחים הרבה \nוכולם נקראים רע, ויש בהם קטן וגדול והם מחייבים את בני העולם כי תהו לצד צפון ואין \nתהו אלא רע המתהא את הארם הרומז לזרוע שמאל. וכמו שיש באדם אברים גדולים וקטנים כך \nיש מיני חסדים גדולים וקטנים כי כאשר מתרחקים יניקתם מן הרוח הפנימי מתמעט והולך: \n \n"},{"index":2,"he":"ד\"ה ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ\nויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן. נסתלק מן הפנים שאינם מאירים כי ה' שם \nוישב בארץ נוד שעמד במקומו קדמת עדן הוא ת\"ת ישראל להיות בידו כל דבר בעולם השפל כי \nהמליכוהו למלך על ו' קצוות, וקין הגשמי יצא מלפני ה' פטור לשעה שלא יהרגהו הדין \nוישב בארץ נוד שהשלים עם הארץ שלא להרגו, קדמת עדן ולא אמר וישב בארץ נוד מלא בו' \nלומר לך שנתכפר מלת נע וישב בנד עד בא הזמן להנקם ממנו ובעבור שעתיד קין לחזור \nולהודות במה שקלקל על כן עולה שמו יהו\"ה כענין י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' \nה' פעמים ו', ואם תחלוק שמו הוא עולה פ\"ף מדת הדין הרפה והקשה ולומר לך שעד סוף \nהשמטה משם מתנהג ומתחזק, והנה עשירית פ\"ף עולה ו\"י והנה ו\"י בא\"ת ב\"ש הוא ו\"ף י\"ם \nהרי פנו, הפ' אין למלאותו כי האות הנעלם שלו אינו נקרא, אבל המ' תמלאהו כי הנעלם \nשלו נקרא. וא\"כ הוי לו ו\"ף י\"ם פ' ומ' ומ' הוא פ' והנה פ\"ף לומר לך שהויה מפ\"ף בא \n"},{"index":3,"he":"וקין ששב בתשובה זהו תשובתו שהניח אביו ואמו זקנים תשי כח והלך ומי יאכילם ומי \nיכניסם ומי יוציאם ואם תאמר עדיין חזקים הם הדין עמך מ\"מ במה יתנחמו העניים שהם \nאבלים מהבל והניחם גם זה והלך לו וא\"כ עליהם היו כולנה ואוי לקין בעל התשובה. ושמא \nחשב העני פן יבא לכלל הכעס ויבא להכות אביו או אמו ויתחייב חנק ותחת שלש לא יוכל \nשאת חנק הריגה בליעה. ומנלן דמכה אביו ואמו בחנק דכתיב מכה אביו ואמו מות יומת וכל \nמיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק, ומנלן דבהכאה לבד חייב אפי' בלא מיתה דכתיב \nומכה איש ומת, וכתיב והוכה ומת ש\"מ כל היכא דאיכא סתם הכאה הוא בלא מיתה ואצטריך \nלמכתב מכה איש ומת ואצטריך כל מכה נפש דאי כתב רחמנא מכה איש ולא כתב כל מכה נפש \nה\"א איש דבר מצוה אין, קטן לא, כתב רחמנא כל מכה נפש, ואי כתב כל מכה נפש ולא כתב \nמכה איש הייתי אומר אפי' נפלים במשמע כתב רחמנא מכה אישי וצריכא. ראה עתה ר' חרבן \n"},{"index":4,"he":"העולם שזה העני לא המית אביו ואמו ימות בחנק והתורה לא אמרה כן כי אמרה מכה אביו \nואמו סתם כדי ללמוד ממקום אחר כי נלאה לכתוב בכל מקום הכאה ומיתה וא\"כ כתבו סתם \nנאמר כאן מכה אביו ונאמר להלן מכה איש ומת מה התם הכאה שיש בו מיתה אף כאן הכאה שיש \nבו מיתה אבל הכאה שאין בו מיתה לא יענש אותו העני במיתה רק בעונש אחר. וא\"ת מה הפרש \nבין אביו לאחר יעשו הפרש באביו ימות במיתה חמורה ובאחר במיתה קלה ועכ\"פ אני רואה ר' \nשתעשה לי אלף רעות ואלף הפוכים לא יעברו לפני לכלום כי תוכל להשיב ולומר ולא \nישמיענו רק באחר וכ\"ש באביו יש לי להשיב דאצטריך לאפוקי מן המ\"ד עונשין מן הדין \nקמ\"ל דאין עונשין מן הדין, ועוד תוכל להשיב לי שאיני יכול ללמוד ג\"ש ממכה איש ומת \nמטעם דכתיב כל מכה נפש ומת וה\"ל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין שתי תשובות בדבר \nחדא דמלמדין ואפי' אין מלמדין והכתיב והוכה ומת דה\"ל ג' כתובים ואליבא דכ\"ע מלמדין \n"},{"index":5,"he":"שאלו רצתה התורה דאין מלמדין היה די בשנים אלא מדאצטרכו ג' ש\"מ שאין להם דין דאין \nמלמדין אלא לצורך דבר אחר נכתבו ולכן בא הג' ולעולם מלמדין, וא\"כ במקום שלא המית לא \nימות העני כי אין עול כתיב, מה יש לך לומר גז\"ש שאינו מופנה שכ\"א אין מופנה דאצטריך \nלגופיה א\"כ אני אדון בענין אחר נאמר כאן מכה איש ונאמר כל מכה נפש הצד השוה שבהם \nהכאה שיש בו מיתה אף אני אביא מכה אביו הכאה שיש בו מיתה, ועוד מה זה שארז\"ל אצטריך \nמכה איש ואצטריך כל מכה נפש ולמה איצטרכו יאמר מכה נפש איש מות יומת דבשלמא אי היה \nכתב מכה איש נפש מות יומת הייתי אומר אינו חייב עד שיכה איש ונפש ואע\"פ שגם זה טעות \nגדול הוא לאמרו אפ\"ה אני מסכים כי לא בעל דברים אנכי, אלא יכתוב מכה נפש איש שומע \nאני אפי' קטן. איש ולא נפלים מה יש לך לומר מכה נפש איש נפש של איש א\"כ אני משיב \nנפש מאי אצטריך אם שניהם באיש יאמר איש לבדו אלא מדאצטריך נפש אפילו אשה וקטן \n"},{"index":6,"he":"וטומטום ואנדרוגינוס במשמע, ואצטריך איש ולא נפלים ואל ירע בעינך שאם תמצא לומר לי \nבזה תירוץ דחוק אני ארויח כמה אותיות בתורה השוים כל העולם כולה, ועכשיו אכך מכה \nאשר לא יוכל להרפא יכתוב קרא כל מכה נפש ולא נפל מות יומת כדי שארויח י' אותיות והם \nכל העולם, ועתה הכל ידוע ומובן כל מכה נפש איש ואשה וקטן וטומטום ואנדרוגניס ובעבור \nשנכללים בה גם הנפלים יאמר ולא נפל ואל יאמר מכה איש ומת מות יומת, והנה שאני מחליף \nו' אותיות בי\"ו אותיות היש אונאה גדולה מזו ועכ\"פ אני מכירך ר' שלא תניחני לנוח כי \nתאמר לי אם היה אומר ולא נפל הייתי אומר ההורג נפל עובר בלאו לכן לא אמרו לומר לך \nדאפי' בלאו אינו עובר והשתא אצטריכו שניהם כזה מוכרח אני לשקול איזהו יותר טוב או \nלהרויח י' אותיות בתורה וילקה הוא. או להפסיד האותיות בכדי שלא ילקה, וא\"ת להפסיד \nהאותיות ולא ילקה אדרבא אני אומר ארויח האותיות וילקה ותרתי טיבותא איכא הכא חדא \n"},{"index":7,"he":"ריוח האותיות ועוד שיתכפר עונו של זה דנהי שאינו חייב הריגה מ\"מ מלקות יתחייב על \nשציער הנפש כדי שיתכפר, עכ\"פ תוכל לומר שהתורה עצמה מדאצטריך לכתבה ש\"מ יותר טוב \nלהפסיד האותיות ממה שילקה שאם לא תאמר כן א\"כ אמאי אצטריכו, אדרבא אני אומר המשקל \nבידי ניתן וארויח האותיות וילקה, וא\"ת למאי אצטריכו אני אומר חסרון ידיעה יש כאן, \nועוד אמרו שם שזה חומר במקלל מבמכה שמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור, ת\"ר \nאביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול והלא דין הוא אחר שחייב במכה וחייב במקלל ומה המכה \nשעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך א\"ד \nשלא חייב לאחר מיתה הניחא לר\"י דמייתר ליה קרא אביו ואמו אלא לר' יאשיה מא\"ל. דתניא \nאיש מה ת\"ל איש איש לרבות טומטום ואנדרוגנוס ת\"ל אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי \nאלא אביו ואמו, אביו ולא אמו אמו ולא אביו מנין ת\"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל \n"},{"index":8,"he":"דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחת ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט \nלך הכתוב יחדיו נפקא ליה ממקלל אביו מות יומת, ואידך האי מבע\"ל לרבות טומטום \nואנדרוגניס ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם, וליתני נמי חומר במכה \nמבמקלל שבמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך משא\"כ במקלל קסבר לא מקשינן הכאה לקללה. ראה ר' \nוהבן דבריהם ותמה אביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל מה \nהמכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך \nאינו דין שלא חייב לאחר מיתה ת\"ל אביו ואמו קלל לאחר מיתה. ועתה ר' יש לך לרקד ומה \nקללה שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך חייב לאחר מיתה הכאה שעשה בו שלא בעמך כבעמך א\"ד \nשחייב לאחר מיתה וא\"כ קשה לתנא שאמר המכה לאחר מיתה דפטור. מה יש לך לומר מקלל ממכה \nיליף אי לאו קרא דאביו ואמו קילל אבל מכה ממקלל לא יליף לחייב לאחר מיתה אני שואל \n"},{"index":9,"he":"בזה מ\"ש דהאי יליף מהא והא לא יליף מהאי. ועוד למה לא עשה מקלל שלא בעמך כבעמך \nשהדין נותן מק\"ו דמכה. ומה הכאה שלא השווה אותו למקום עשה בו שלא בעמך כבעמך מקלל \nשהשווה ברכת אב ואם לברכת המקום לא כ\"ש שיעשה שלא בעמך כבעמך ואם הדין נותן כן מה \nסיבה היה ונתקלקל והלא הדין של קיום ולא של הריסה הוא. ועוד נאמר מה מקלל שהשוה \nלמקום לא עשה שלא בעמך כבעמך מכה שלא השווה א\"ד שלא יעשה בעמך כבעמך. ועוד שב ואמר \nהניחא לר\"י דמייתר ליה קרא אלא לר' יאשיה שלא מייתר ליה קרא מאי איכא למימר דר\"י \nסבר אם קלל אחד מהם חייב א\"כ אביו ואמו קלל ל\"ל אלא לאחר מיתה ור' יאשיה אמר אי לאו \nאביו ואמו קלל הייתי אומר אינו חייב עד שיקלל שניהם לכן אמר איש איש אשר יקלל את \nאביו ואת אמו ואמר אביו ואמו קילל שניהם לומר או זה או זה. ואחד לאחר מיתה ור' \nיאשיה כ\"כ גדול היה רבו של ר\"י יאמר כדברים האלו א\"כ טעמא דכתב רחמנא קרא יתירא הא \n"},{"index":10,"he":"לאו הכי ה\"א אינו חייב עד שיקלל שניהם א\"כ יחדיו דכתב רחמא גבי חרישה למה לי וכ\"ת \nאצטריך לרבות היושב והדש והמנהיג. עתה פנית לי השער להכנס כי אדרבא אני אומר הדש \nוהמנהיג והיושב פטורים ויחדיו למה לי לגבי חרישה, אצטריך שלא להתיר חרישת אדם וחמור \nדאי לאו יחדיו ה\"א אין לי אלא שור וחמור שאר בהמה חיה ועוף מנין ת\"ל לא תחרוש מ\"מ \nא\"כ למה נאמר בשור וחמור בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם וכדי שלא \nתתיר זה אצטריך יחדיו לומר לך יחדיו מ\"מ ואפי' אדם ושור ושאר בהמה חיה ועוף. ועוד \nבשלמא יחדיו דכתב גבי חרישה לא אצטריך דע\"כ הוא בא לומר לא תחרוש בשור וחמור שניהם \nיחדיו קאמר דאי לא תימא הכי במה יחרוש אם לא יחרוש בשור או בחמור. ומשום דלא אפשר \nלחלקם אייתר מלת יחדיו ודרשי ליה לענין אחר אלא הכא דאפשר לומר או אביו או אמו א\"כ \nשהוא כדברך היה מן הדין לומר יחדיו, אלא ע\"כ מדלא אמר או זה או זה קאמר. ועוד דשם \n"},{"index":11,"he":"אמר שור וחמור ולא שור ואדם למה יצטער העני עם השור והלא קרא צועק לא תחרוש בשור \nוחמור יחדיו לא תחרוש כלל בשור וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור \nאין מידי אחרינא לא מה יש לך לומר יחדיו חזר וכלל אין הכי נמי אלא שהדש והיושב \nומנהיג פטור, ומ\"מ ר' יאשיה כחו גדול וחזק ולא יניחנו לנוח כי יאמר לנו מדאצטריך לא \nתלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו משמע שיחדיו מיותר מטעם שצמר ופשתים יחדיו משתמע דאיך \nתאמר ע\"כ הוא בא לומר שניהם ויחדיו אצטריך לומר לנו חיבור ע\"י דבר אחר הוי חיבור \nכר' חנינא דאמר לא יקשור סרק של צמר וסרק של פשתן לחגור בו מתניו אע\"פ שהרצועה \nבאמצע. ונראה עורות התפורים בפשתן בטליתות של צמר אסורות דחיבור ע\"י דבר אחר הוי \nחיבור וכי פליגו רבנן עליה דלא הוי חיבור אומר אני בקצתו אבל בכולא לא, סוף סוף מה \nלשם שניהם אף כאן שניהם דהיינו אביו ואמו חייב אין לו דין בזה כי אני אקשה בענין \n"},{"index":12,"he":"שיסתתמו כל טענותיו ואומר טעמא דכתב רחמנא אביו ואמו קלל. הא לאו הכי הייתי אומר עד \nשיקלל שניהם הדין עמך כי ו' ואמו מוסיף מ\"מ עד שיכתוב אביו ואמו קילל יכתוב את \nויאמר ומקלל את אביו ואת אמו מי לא תנן את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר ואמרינן \nאתא את והפסיק הענין הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר. ה\"נ אתי את והפסיק מה יש לך \nלומר אותו ואת בנו יוכיחו דכתיב ואת ואפ\"ה עד שישחוט שניהם ביום א' וה\"נ עד שיקלל \nשניהם וא\"כ עתה החזקתני את דכתב רחמנא לגבי אותו ואת בנו למה לי, והכא נהי שמלת את \nאינו מתוקן מ\"מ יכתוב ומקלל אביו או אמו וע\"כ הוא או זה או זה היאך טרח קרא וכתב \nאביו ואמו קלל במקום או אחד אלא מדקא טרח קרא ומקלל אביו ואמו או זה או זה משתמע. \nאביו ואמו קילל לאחר מיתה אצטריך וקשה לר' יאשיה ור\"י דקא משבח הקב\"ה מיליה דתניא \nאביתר בני כך אומר יונתן בני כך אומר למה החריב העניים דא\"כ דמשתמע או זה או זה עד \n"},{"index":13,"he":"שיפרוט לך הכתוב יחדיו תינח בלא תחרוש דכתיב יחדיו הא לאו הכי הייתי אומר או זה או \nזה א\"כ לא הנחת חיים שאם לא יחרוש בשור או בחמור א\"כ במה יחרוש ימות וכי תימא יחרוש \nבמרא וחצינא שאינו יודע עד היכן מגיע צער הבהמות לעשות להם מנוחה וע\"כ אסרם לגמרי \nולעולם או זה או זה משתמע וכדי שלא תאסר אותם לגמרי אמר יחדיו לומר לך דווקא שניהם \nאסור אבל אחד אחר מותר א\"כ תשוב לי בשעטנז אי לאו דכתב יחדיו מה הייתי אומר או זה \nאו זה. רבונו דכולא עלמא היש בעולם בושה וכלימה כזה שאם לא ילבש בגדי צמר ופשתן א\"כ \nמה ילבש בגדי סרוקין של זהב או סרוקין של משי והכתיב כי לא יחדל אביון וא\"כ מי שאין \nידו משגת ע\"כ הוא מוכרח להראות הערוה והלא אסור להראות בשר ערוה וגם כן ימנע מלקרות \nקריאת שמע שלבו רואה את ערוה ונמצא שהיחוד מתמעט אלא על כרחך שניהם כאחת ויחדיו בא \nלומר חיבור על ידי דבר אחר הוי חיבור, הכא נמי עד שיקלל שניהם כי אין לחלק בין זה \n"},{"index":14,"he":"לזה שהתורה לא ניתנה לסתור ואם כן לאחר מיתה מנא ליה לר' יונתן, וכי תימא יליף גם \nהוא ממקלל אביו ואמו כר' יאשיה דהדר ביה א\"כ טומטום ואנדרוגינוס מנא ליה וכי תימא \nמאיש איש א\"כ מנין לו שהתורה מדברת כלשון בני אדם ולא היה יותר טוב שלא לחלוק עמו \nממה שישאר איש מיותר ואין לו מקום להניחו ואינו אומר שאינו יודע אלא אומר דברה \nהתורה כלשון בני אדם ושמא קיבל עליו סוד גדול והעלימו סוף סוף אדון העולם למה \nחולקין בעבור שלא כתבת אביו או אמו קלל תכתוב או ולא לפלגו, ושמא בא הקב\"ה להודיענו \nשהו' של ואמו נשקל במקום או א\"כ ר' יאשיה שאמר עד שיקלל שניהם למה לי הו' יכתוב \nאביו אמו קלל ועתה שנכתב הו' ונתקיים רצונו של ר' יונתן שאומר או זה או זה א\"כ מה \nיהיה על כל הווי\"ן שאומר ו' מוסיף על ענין ראשון. וא\"כ דע לך שעד עתה הייתי תמה על \nקין למה הניח את אביו ואמו וערק לארץ נוד אבל עכשיו שראיתי אליבא דכ\"ע המקלל או זה \n"},{"index":15,"he":"או זה אפי' לאחר מיתה חייב א\"כ שפיר עביד שיצא מהם שהם מאסוהו שהרג את בניהם המעלה \nלהם מזונות מטוב הארץ. ודע שכוונת אלו הדברים הם עמוקים וע\"פ סוד יצא מפיהם. ודע \nהואיל והבן והאב רומזים בחכמת אלהים ות\"ת א\"כ הכאה של חבורה מעורר הדין מן האב \nומוכרח הבן שימות כי הפסיק שפע האב מן הבן וע\"כ בחנק לסתום הדין שפתח, ואין ללמוד \nמשם לפטור אותו מהכאה שאין בו מיתה וכתיב כל מכה נפש לרבות קטן כי קטן אדם קטן יקרא \nודוגמתו למעלה שאם התפארת והיסוד הם גדולים ההוד הוא קטן אצלם אך נפלים אף שהם ג\"כ \nנקראים נפש אפילו הכי פטור שאין דוגמתן למעלה כי לא באו לעולם השפל רק לקבל דין מות \nשאז תמו עונם ולמה יהרג ההורגם ואין לכלול שניהם בפסוק אחד כי אין להם סמיכות כלל \nשהנפל אין לו דין הריגה וזה שנהרג מי יודע אם קבל דינו כבר. והנה קין שקבל שני \nדינים והבהמה שנשחטה ונזדמנה טריפה כי עליה הצרה פעמיים וגם זה שנהרג אם אינו כדאי \n"},{"index":16,"he":"להתחבר ולסמוך עם הנפל איך יסמכוהו בקרא אחד ע\"כ זה משפטו אצלו וזהו דינו אצלו, ודע \nשהכאה שייך בין באב צדיק בין באב רשע שהכאה בחבורה פותחת הדין ואם הוא צדיק מעורר \nדין מחכמה עלאה שהיא בכר לדין ואם הוא רשע מעורר דין מהפחד ולכן עשה בהכאה ע\"י \nחבורה שלא בעמך כבעמך, אבל בקללה דווקא בעמך חייב ושלא בעמך פטור כי הצדיק כשמקלל \nאותו מעורר דין על צדיק אבל מקלל את הרשע דין ודין הוא ואם יעורר עליו דין רשע הוא \nומעורר דין ברשעתו למעלה ובנו המקללו מעמיד הדין עליו ולכן הכאה לאחר מיתה אפילו עם \nאלף חבורות אין שום התעוררות יוצא מן המת, אבל הקללה אפילו לאחר מיתה שהנפש הוא \nהניצוץ מתקללת ובכ\"מ שהיא הקללה מעוררת דין אבל בהכאה כבר נסתלקה מן הגוף ולא אפשר, \nוזהו שהשוה עם הקב\"ה בקללה כי אפשר תמיד לעשות התעוררות ולהזיק אבל בהכאה לא אפשר \nוא\"כ חמור הוא הכאה על ידי חבורה מהקללה שזה פותח הדין ממש ובעבור דלא אפשר להשוותו \n"},{"index":17,"he":"כי לא המתים יהללו יה בחסרון הנפש ע\"כ לא השוו, מ\"מ מתוך חומר שבה עשה שלא בעמך \nכבעמך אבל הקללה אפשר בהשוואה מ\"מ קלה היא מהכאה וע\"כ עשה שלא בעמך כבעמך, ונראה \nשהמכה אפילו שאינה אחר מיתה חמור הוא ממקלל אף שהוא אחר מיתה כי חסרון השוואה במכה \nאינו מטעם קולא רק מטעם דלא אפשר, וא\"כ הקללה שהיא קלה יכולה ללמוד מהכאה שהיא \nחמורה להיות המקלל פטור לאחר מיתה, וכדי שלא תעשה זאת אמר אביו ואמו קלל כלומר אע\"פ \nשהיא קלה חייב מקלל לאחר מיתה כי נוגעת בנפש והיא הניצוץ ופותח הדין למעלה וסותם \nהרחמים וע\"כ יסתום החיים ממנו, והכאה אינו יכולה ללמוד מקללה כי אין לה עמה הקישא, \nור\"י סובר ו' של ואמו הוא במקום או שהו' הוא נסמוך עם א' של אביו ונסמוך עם א' של \nאמו וא\"כ הוא או אביו או אמו וע\"כ נעלם הו' פעמים בא\"ו כעין וא\"ו פעמים בו' כזה ו\"ו \nשאין המשפט הזה בכל מקום להורות הו' א\"ו רק במקום שהוא נאחז באביו או באמו. ור' \n"},{"index":18,"he":"יאשיה אמר אדרבא במקום הזה הו' נגרר אחר שניהם ואינו חייב עד שיקלל שניהם אי לאו \nקרא דאביו ואמו קלל כי הייתי אומר מאחר שהוא נגרר אחר שניהם ומהם קבלתו א\"כ אם לא \nיעורר בשניהם יהא פטור לכן אמר קרא אין הדין כך אלא איזה שיעורר חייב. וא\"ת יכתוב \nאו בפירוש אין מלת או נכנס בין המכות והקללות. ואין להקשות מאו גרב או ילפת כי כל \nאחד לפי פשוטו מ\"מ יקשה למה לא נחלקו גם בהכאה שיאמר ר' יאשיה אינו חייב עד שיכה \nשניהם וא\"ת אין הכי נמי א\"כ מאין לו קרא שאם הכה שיהא חייב כמו שיש קרא במקלל אלא \nודאי הכא מודה אפי' אחד מהם א\"כ מה יאמר בו' של הכאה שאומר ואמו ואפשר שמודה בזה \nשהו' נגרר אחר אביו או אחר אמו כי כשהכה בחבורה עשה התעוררות דין באחד והו' נגרר \n"}]}
