{"id":"kabala-131bbe8d19dd-1-6","bookId":"kabala-131bbe8d19dd","part":1,"torah":6,"title":"עתיד הקב\"ה להעמיד להם דוד אחר:","hebrewTitle":"עתיד הקב\"ה להעמיד להם דוד אחר:","segments":[{"index":1,"he":"עתיד הקב\"ה להעמיד להם דוד אחר: \nועתה אפרש לך בזה מאמר אחד אשר לרז\"ל בפרק חלק (סנהדרין צח,) \"אמר ר\"י א\"ר עתיד\" \nעתיד הקב\"ה להעמיד להם דוד אחר\" ועתה אפרש לך בזה מאמר אחד אשר לרז\"ל בפרק חלק \n(סנהדרין צח,) \"אמר ר\"י א\"ר עתיד הקב\"ה להעמיד להם דוד אחר\" וכו'. יסוד הענין, כי \nהמשיח שיהיה הגואל, לא יקרא יוסף אלא אפרים, והוא ענין (ירמיהו לא, יט) \"הבן יקיר \nלי אפרים\", ובמדרש תמצא (ילק\"ש ירמיה לא, רמז שטו) \"אפרים משיח צדקי\", וזה כי באיש \nהפרטי מדבר שם, והוא נקרא על שם אפרים, ומשיחותו הוא סוד יוסף. אבל משיח בן דוד הוא \nגם כן צריך להקרא דוד, כי דוד כולל שתי הבחינות כאחד כנ\"ל. ואפרש לך ענין (סנהדרין \nשם) \"קיסר ופלגו קיסר\", והוא ענין \"נשיא\" שכתוב שם (יחזקאל לז, כה) \"ודוד עבדי נשיא \nלהם לעולם\". דע כי המשיחות יקבל אותו מי שיקבל אותו, והוא יהיה המולך להנהיג את \nישראל; וראשי התיקונים, כגון דוד ויוסף, הנה יהיו עומדים לבחינת התיקון, ונודעים \n"},{"index":2,"he":"בישראל שהם הם בעלי התיקון, והם הממשיכים ומקיימים הכח למשיחים עצמם. ולכן נקראים \nנשיאים ולא מלכים, כי אינם להנהיג, אלא ממשיכי הכח, וזה נקרא נשיא. ולפי ההנהגה לא \nיהיה אלא כמו פלגו קיסר, כי הוא נותן מקום ההנהגה לבנו, אבל הוא עומד בסוד נשיא, אב \nלמלך עצמו. והבן היטב, כי גם האבות יהיו כך אל המשיחים - תחתם ישיבו, כי נותנים להם \nמקום ההנהגה, והם הם ממשיכי הכח ומקיימי התיקונים: \nוהנה כבר יצאתי מעניני, אך כדי לפרש לך לשון המאמר היטב, ולהסיר מדעתך הקושיות או \nספיקות על אשר אני מפרש לך. וכבר הבנת [כי] כונת הקדוש הרשב\"י זלה\"ה רחוקה מאד מאשר \nחשבו עקשי לב וחסירי השכל, כי כל דבריו קדש קדשים, ובאמת אין בהם נפתל ועקש: \nענין עמלק: \nהמאמר השני הוא בפרשה ההיא ג\"כ [בפ' כי תצא], ברעיא מהימנא דף רפ\"ב ע\"א, וז\"ל, \n\"ושפחה רעה איהי קבורה, ובה אסירא לגבירתא\" וכו', שמשם נראה שכך צריך להיות המשיח - \n"},{"index":3,"he":"שהוא בסוד השכינה - להיות מתלבש בקליפה בסוד שבתאי, שהיא קליפת ישמעאל בסוד מיעוט \nהירח, כמפורש במאמר שם. אך הבנין כבר נופל מעצמו במה שהודעתיך, כי לא נאמרו כל \nהדברים האלה כי אם בנשמת המשיח, לא בגוף האדם הראוי להיות משיח. אך עם כל זה הנה \nאפרש לך המאמר לאמתו, ותשמע נפלאות תמים דעים, לדעת דרכי אלקינו ודרך תורתו תורת \nאמת, והבן מאד: \nוהנה אחל מראשית המאמר, למען תבין כל הענין לאשורו היטב. הנה ראשית המאמר ז\"ל (שם \nרפא,) \"והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך וכו' פקודא דא להכרית זרעו של עמלק\" \nוכו'. ותדע שענין זה של עמלק הוא עיקר גדול בחכמה, לדעת ענין הגלויות וגאולתם, הכל \nעל נכון באר היטב: \nדע כי הנה כתוב (במדבר כד, כ) \"ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד\", כי הוא היה \nהמקרר את הקדירה בפני כל האומות (עי' תנחומא סוף סי' ט). וצריך אתה לדעת שרש הענין \nהזה מהיכן נמשך, דע כי האומות הם מתפרשים למדרגותיהם כידוע, וכחם מתחזק ע\"י מה שהם \n"},{"index":4,"he":"יונקים מן הקדושה; אך כח יניקתם הוא ע\"י זוהמת הנחש אשר הטיל בחוה כנ\"ל, ובבחינה זו \nהוא עמלק, ועל כן הוא רצועת מלקות לישראל, וצריך שתדע כי מכח הזוהמה הזאת נמשכה \nהערלה באדם, בסוד (סנהדרין לח,) \"מושך בערלתו היה\". והנה כאשר החלו התיקונים ליתקן, \nבהגיע הדברים אל שנת צ\"ט לאברהם, אז היה זמן להתחזק בענין זה, להעביר הערלה הזאת \nהנמשכת מן הזוהמא, ואז ניתנה לאברהם מצות המילה, שנא' (בראשית יז, א) \"והיה תמים\", \nלהעביר כל שייכות ס\"א. אמנם אחר כך כשירדו ישראל למצרים, הנה היו מולידים ולא מלים, \nבסוד (בראשית מב, ט) \"ערות הארץ\" שנתגברה עליהם, שהיא סוד הערלה ממש. אך אחר כך \nכשנימולו בצאתם ממצרים, הנה חזרה ונכנעה הקליפה הזאת: \nאמנם צריך אני להודיעך סוד גדול מאד, כי הנה כתוב (בראשית כז, כב) \"הקול קול יעקב \nוהידים\" וכו'. דע שעשו הוא סוד השמאל של הקליפה, ובו ענין זוהמת הנחש בתוקף גדול, \nבסוד קין שהוא לשמאל. אך בעמלק בן בנו נטמא יותר, והוא שנתחזקה בחינת הזוהמא של \n"},{"index":5,"he":"הנחש הזאת בו. ונמצא שעשו הוא בחינת השמאל של הקליפה במקומו, ונכלל בו ענין הזוהמא. \nאך עמלק הוא בחינת הזוהמא עצמה, שבה מתחזק בטומאתו עשו יותר. והנה הטוב של קין הלך \nביתרו, ונתקן שם, והרע בעמלק. ויתרו היה יושב עם עמלק, ואחר כך נפרד ממנו, והרע הזה \nנתגבר, ומצדו היה החרבן. אמנם האמת הוא, שעשו עצמו נתגלגל שניה גם כן ומתחזק בסוד \nעמלק, והוא שולט על אדום. אך ארמילוס הנה הוא מסוד עצמו, אבל עיקרו בסוד עמלק בפרט, \nובו נאמר (במדבר כד, כ) \"ואחריתו עדי אובד\". נמצא לפי זה, ששני מקומות נמצאו לעשו \nלהתחזק בו, אחד - בסוד מדריגתו הפרטית בסוד השמאל שיונק מיצחק, אך מקום היותר תקיף \nהוא בבחינת הזוהמא, והוא סוד עמלק: \nוהנה צריך שתדע, שהתורה ניתנה לישראל להעביר הזוהמא של הנחש, והנה עליה כתיב (במדבר \nיט, יד) \"זאת התורה אדם כי ימות באהל\", וארז\"ל (זהר שמות קנח, וכעין זה ברכות סג,) \n\"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה\", והוא סוד גדול, כי זה האהל הוא הנזכר \n"},{"index":6,"he":"ביעל (שופטים ה, כד) \"מנשים באהל תבורך\", שהוא המקום שצריך לטהר מן הזוהמא הזאת, \nוזה בכח המתנת] עצמו על דברי תורה, שאז בחינת התורה שיש בה כח לטהרה הזאת נמשכת מן \nהתפארת, ומגעת אל האהל הזה והוא טהר. ואז עמלק נכנע ונדחה, ואז אין עשו מתחזק ביד \nשמאל שלו שהוא יונק ממנה. וצריך שתדע, כי ימין דקליפה נכלל בשמאל שלה, והיינו \nישמעאל הנכלל בעשו להתחזק בבחינת טומאתו, ועל זה נאמר (בראשית כז, כב) \"והידים ידי \nעשו\", בזמן שעשו לוקח כח הידים האלה, וזה (ב\"ר סה, כ) \"בזמן שאין הקול קול יעקב\". \nכי בשעה שיש הקול הזה, הנה האהל טהר, ואין הידים מטות לצד הטומאה, אלא הכל נשאר \nבקדושה לחזק ישראל: \nוהנה כשיצאו ישראל ממצרים (תנחומא בשלח כה) \"רפו ידיהם מן התורה\", בסוד (שמות יז, \nח) \"וילחם עם ישראל ברפידים\". וסוד הענין, כי גרמו שאלה הידים שהם נשארות מתחזקות \nבקדושה רק בסוד התורה, כנ\"ל, בהחסר כח התורה הנה הידים תהיינה רפות ונוטות לחוץ, \n"},{"index":7,"he":"ואז עשו מתחזק, ומיד (שם, שם) \"ויבא עמלק\", כי לא היה מי שמטהר האהל. (תנחומא תצא, \nט) ואז היה חותך המילות, שהם העברת הערלה, וזורקם. ועם כל זה לא שלט אלא (תנחומא \nתצא, י) \"בנחשלים הדחויים מן הענן\", כי כן אין הס\"א נוטלת לעולם אלא את הראוי לה. \nומשה מיד נתחזק בתיקוניו, ונאמר בו (שמות יז, יא) \"כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל\", \nוהיא היד הכלולה משנים, בסוד יד שמאל של עשו הכוללת בה יד הימין. והנה כתוב (שם, \nשם, ט) \"מחר אנכי נצב על ראש הגבעה\", וראש הגבעה נקרא פתח האהל כמו ראש הגויה, ושם \nצריך להתחזק משה בתיקוניו להעביר משם הזוהמא, שעד שם הגיעה, ולא יותר. והנה שם \nיעמוד על ראש הגבעה הזאת עם מטה האלקים בידו, שבו הנחש חוזר למטה בהכנע הס\"א אל \nהקדושה, ולא יהיה לה כח הזוהמא הזאת. ואז (שם, שם, יב) \"ויהי ידיו אמונה\", שכך \nנתחזק בתיקון זה של הידים להגביהם שלא ינקו משם הקליפות. \"עד בא השמש\" שהוא שמשא \n"},{"index":8,"he":"דאתכניש למערב, בסוד (בראשית כח, יא) \"וישכב במקום ההוא\", שאז נאמר (אסתר ז, ח) \n\"הגם לכבוש את המלכה עמי בבית\", שאין עוד אחיזה לנחש כלל, כי אז (שם, שם) \"פני המן \nחפו\" והוא נשבר לגמרי: \nוהנה אז בנה משה מזבח, והוא סוד גדול, כי אז כל כך הגיע תיקון משה, עד שבאמת העביר \nמעמלק כח קטרוג זה לגמרי. ואז נאמר (משלי טז, יח) \"לפני שבר גאון\", והוא סוד (שמות \nיז, יג) \"ויחלוש יהושע\", שמשם והלאה נשאר חליש לגמרי; פירוש - שלא היה מעשה לזמנו, \nאלא נשאר חלש, וזה במה שעצמות הפגם נסתלק, ולא נשאר אלא כמו רשימו ממנו, וזה הרשימו \nנקרא \"זכר - עמלק\". והנה בכח התיקון של משה, בכל פעם שרוצה עמלק להתחזק - אינו \nיכול, שכבר נחלש. רק מה שצריך, הוא להעביר אפילו הרושם, ונאמר בו (שם, שם) \"מחה \nאמחה את זכר עמלק\", וזהו בזמן שיעביר אפילו זה הרושם גם כן: \nוהנה כתוב (שם, שם) \"ושים באזני יהושע\", וסוד הענין, כי הוא היה בסוד נער מטט', ששם \n"},{"index":9,"he":"עץ הדעת טוב ורע, והוא הנפגם יותר ע\"י עץ הדעת הזה וזאת הזוהמא, כי בהמצאה למעלה, \nגורם התגבורת למטה בזה המקום בפרט, וכאן צריכה הקדושה להתחזק בסוד יהושע כצ\"ל. והנה \nכתוב (שם, שם, טז) \"כי יד על כס י - ה\", כי באמת עד שיש אפילו זה הרושם - אין \nהשכינה נקראת מתוקנת בתיקון שלם לחיבור שלם, כי הוא פגם. וכשיסתלק זה הרושם, אז \nיהיה החיבור בכל שלימותו: \nוהנה כשעשו ישראל את העגל, אז חזרו והגבירו כח עמלק זה, ועל כן היו באים בלעם ובלק \nבכח קטרוג העגל דוקא לקטרג לישראל (עיין במדבר כד, א' בתרגום ובתיב\"ע וע\"ש), אלא \nשהב\"ה הפר עצתם. ועם כל זה, בעגל כתוב (שמות לב, לד) \"וביום פקדי ופקדתי\", והענין \nכי היסורים שהיו צריכים לסבול באותו זמן, הב\"ה פזרם לכל דור, ועל ידי זה היו יכולים \nלסבול, וזה לא היה מונע מהם כניסת הארץ: \nענין המרגלים: \nאך ענין המרגלים גרם קלקול גדול, וסוד הענין (במדבר יד, לד) \"יום לשנה, יום לשנה\". \n"},{"index":10,"he":"דע כי ודאי עד [ש]האהל טהור מן הזוהמא, אי אפשר לו להיות היכל למלך, ולכן אין זיווג \nעד שיהיה הכסא שלם, וישראל אינם יכולים ליכנס לארץ עד שתטהר (את) הארץ. והנה \nהמרגלים הלכו מ' יום, ואחר כך נגזר עליהם \"יום לשנה\" וכו'. ואומר לך סוד גדול בזה \nהענין, דע כי התפשטות הקליפות במדריגותיהם הוא ת', והוא סוד ת' שנה של גלות מצרים. \nאמנם כשיצאו ישראל ממצרים, הנה אז נשברה הס\"א שברון לעולם, כי כן יציאת מצרים \nמזכירים לעולם. ומאז באמת לא נמסרה עוד שליטה כל כך גדולה לאומות. אך היה איזה \nגרעון לס\"א, והוא, שמה שהיו ת' שנה - נעשו מ' שנה. אמנם הב\"ה היה רוצה עוד לתקן \nתיקון אחר, והוא שיתקצר עוד התפשטות הקליפות, ויתמעט ממ' שנה למ' יום; ובסוד זה \nנכנסו המרגלים ותרו את הארץ מ' יום. ואם לא היו חוטאים, היו הקליפות נשברות לגמרי. \nוכיון שחטאו, אז חזרו להחזיק עמלק והגביר כחו: \nואומר לך מהיכן נמשך זה, כי זה נמשך מדבריהם אשר דברו ממש. והוא ענין (במדבר יג, \n"},{"index":11,"he":"כט) \"עמלק יושב בארץ הנגב\" וכו' שאמרו הם, כי הכירו וידעו באמת איך עמלק הוא כמו \nשרש ליניקת כל הקליפות כנ\"ל, והם מתחזקים על ידו ויונקים. והם אמרו \"עמלק יושב\" \nוכו' \"והכנעני\" וכו', ואז גרמו באמת שיתחזק עמלק עם חבריו, ואז אפילו מהחולשה שקבל \nע\"י יהושע בכחו של משה - חזר ונתחזק. ותדע באמת, שאם לא היו כך אומרים המרגלים, אלא \nהיו בוטחים בה' כראוי, הנה המ' שנה עצמם היו נכפים במ' יום, ואפילו אותו \"זכר - \nעמלק\" קב\"ה היה מוחה אותו. ובחטאם גרמו שתחזור הקליפה לסוד המ' שנה. ולא די זה, אלא \nשתקבל כח כמו הימים שתרו, כי כולם ראו לתת כח לעמלק, תחת הסירם הכח ממנו. ואז קבל \nכח המ' שנה, כי הלא המ' יום לצורך מ' שנה היו. והנה כאשר נשאר עמלק בבחינת החולשה, \nאז בכניסתם לארץ היה הב\"ה מעביר גם הזכר. אך עתה שחזר ונתחזק, הנה צריך להמתין כל \nכך זמן כדי שיחזור לבחינת החולשה, שאז יוכלו ליכנס לארץ, ויהיה הוא אבד לגמרי. ולכן \n"},{"index":12,"he":"נשארו מ' שנה במדבר, ושם נאמר (במדבר יד, כה) \"והעמלקי והכנעני כו' פנו וסעו לכם \nהמדבר\", כי מפני זה הוצרכו דוקא לפנות אל המדבר ולרעות שם מ' שנה: \n\"מחה אמחה\" ומצות \"תמחה\": \nוהנה במקום אחד כתוב (שמות יז, יד) \"כי מחה אמחה את זכר עמלק\"; ובמקום אחר כתוב \n(דברים כה, יט) \"תמחה את זכר עמלק\", והוא סוד גדול, כי המצוה היא (שם, שם) \"והיה \nבהניח ה' אלקיך לך\", וכבר שמעת היות עמלק בחינת הזוהמא העומדת בשולי האהל, וצריך \nלהעבירו בסוד \"זכר עמלק מתחת השמים\" דוקא, וכל שאר האומות, אפילו הקריבות יותר, הם \nעומדים מסביבו, ועליהם נאמר (שם, שם), \"בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב\". ותדע, \nשקודם החולשה - הוא היה המחזיק את האחרים, וקרר את הקדירה בסוד (במדבר כד, כ) \n\"ראשית גויים\". ואחר כך שנחלש הוא בכח משה, אז זה הזכר מתחזק הוא, אדרבה, ע\"י \nהאחרים, שהוא לוקח האחרים עמו, ובקטרוג כלם מתחזק. ואז הוא עצמו נותן להם כח ממה \n"},{"index":13,"he":"שממשיך, כי תמיד מדריגתו אחת, אלא שבהיותו בתקפו לא היה צריך לסיוע לעשות פעולתו; \nואחר כך אינו עושה אלא בסיוע, אבל תמיד פעולתו הוא שעושה להמשיך להם הכח ולחלקו \nאליהם. והנה עתה צריך ללכת בדרך אחר, והוא - להכרית בתחלה שאר האומות שהם המחזקות \nאותו, ואז הוא גם כן אבד, ועל כן \"בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב\": \nאבל עוד סוד עמוק נמצא כאן, והוא כי כתוב (בראשית טו, טז) \"כי לא שלם עון האמורי עד \nהנה\", וזה - כי אין הב\"ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה, ולכן עד שיש טענה לאומה אחת \nלהמשיך לה כח - לא יעבירנה. ובהיות עמלק הוא הממשיך כח לכלם, על כן הוא יתקיים כל \nזמן שיהיה לכל אחד מהם טענה לינק, ועל כן הוא האחרון לכלם להיות אובד לעולם, וזהו \nשנאמר \"והיה בהניח ה' אלקיך לך\" - אז תמחה, כי אז הוא זמנו. וצריך שתדע, כי על ראשי \nהאומות הקריבות, וממשיכות אל האחרות אנו מדברים, וזהו \"כל אויביך מסביב\", שכאשר שלם \n"},{"index":14,"he":"עון כולם ונגרשו, אז ימחה הזכר הזה של עמלק: \nועדיין צריך אני לפרש לך ענין \"מחה אמחה\" \"ותמחה\". דע, כי ודאי אין ישראל נכנסים \nלארץ עד שימחה הב\"ה למעלה את הזכר הזה. והענין, כי בתיקון משה נחלש, עד שלא נשאר \nאלא זכר אחד לבד כנ\"ל, וזה בעת כניסתם לארץ היה אבד, שהב\"ה מוחה אותו מלמעלה. ועד \nשלא נמחה מלמעלה, ישראל לא היו יכולים ליכנס, והוא סוד (שמות יז, יד) \"ושים באזני \nיהושע\", כי הוא המכניס, ושם הוא מה שהוא מוחה את עמלק. אך צריכים ישראל לעשות למטה \nמה שראוי להעשות לה - מה שנעשה למעלה, ולכן (דברים כה, יט) \"תמחה את זכר עמלק\", \nוהכל לפי הסדר הראוי לפי המדריגות. ולכן \"בהניח\" ודאי, כנ\"ל: \nוכאן נא' (דברים כה, יט) \"לא תשכח\", והוא סוד גדול, כי ישראל מחויבים לעשות למטה \nכמו שנעשה למעלה, שאז העשוי למעלה עצמו מתקיים, שאם לא כן, העשוי למעלה הוא מתקלקל, \nוזהו \"לא תשכח\" - לא תש כח, שלא תהיה מתיש כח העליון שנתחזק כבר. כי באמת, כך היה \n"},{"index":15,"he":"בזמן שאול, שכיון שלא מחה את הזכר הזה, וגם שיחזיר להתקלקל מה שכבר היה מתוקן, כי \nעד שלא נעשה למטה אינו נקרא מקוים, ומכאן נמשכו כל עניני הגלויות אחרי כן, כמו \nשתשמע בזה סודות גדולים בפירוש דברי המאמר לפנים: \nונמצא כונת המאמר (זוהר שם) \"פתח רעיא מהימנא ואמר בגין כן הוו אזלי במדברא \nובעקימו, דלא יעלון לארעא עד דיטול נוקמא מיניה דעמלק\" שהוצרך עמלק בתחלה לחזור \nלבחינת החולשה, ואז יטול ממנו הנקמות, ויוכלו ישראל ליכנס לארץ, ולעשות זה הוצרכו \nהמ' שנה, כנ\"ל: \nואמר אח\"כ שם, \"עמלק מאן הוא לעילא\" והוא באמת סוד גדול לדעת פרטיות בחינת עמלק לפי \nשרשו בסוד הזוהמא הזאת איך מתחלקים בה הדברים. ותראה בו איך מתפשטות הקליפות \nבממשלתן בסוד עשו וישמעאל. ואפרש לך בתחלה סוד עשו: \nענין עשו: \nדע, כי שרש לעשו היה בראשונה בקדושה, והוא בגבורת ת\"ת ז\"א, פירוש, כי הת\"ת הנה הוא \nמכריע לחסד ולגבורה, ומבחינת הימין שבו יצא יעקב, ומבחינת השמאל שבו יצא עשו, ולכן \n"},{"index":16,"he":"היו תאומים, והוא סוד (מלאכי א, ב) \"הלא אח עשו ליעקב\", כי באמת במדריגה אחת היו \nבתחלה, מה שאין יצחק וישמעאל. ותבין, שגם עשו היה יכול להיות קדוש, ויהיו שניהם \nבנים טובים לה'. ואומר לך פעולת כל אחד מהם מה היה. דע, כי שני דברים צריכים \nלהעשות, אחד - תיקון הקדושה בסוד התפשטות מדרגותיה; ואחד - כפית הס\"א תחת הקדושה. \nוהתפשטות הקדושה היה נוגע ליעקב, וכפית הס\"א בכל מדריגותיה היה נוגע לעשו. ובאמת \nשלא היה יכול זה, אלא מי שהיה יוצא משרשנה]. כך שיהיה לפי התחבר המאורות לזה הענין, \nעל ידי שתצא נשמתו מן המקום הזה שבו באה כל הס\"א בכל מדריגותיה ליכנע תחת הקדושה. \nוהנה הס\"א עצמה מתחלקת לשתי בחינות - ימין ושמאל בסוד מצרים ואשור. אך מקום הכנעתה \nלקדושה היה ראוי להיות במקום הזה שזכרתי, שהוא תפארת דזעיר אנפין, בבחינת השמאל \nשבו: \nואפרש לך זה הענין היטב, ובו תראה חכמה נפלאה, סדר המערכות אשר סידר המאציל ב\"ה \n"},{"index":17,"he":"לנהג עולמו במחשבה עמוקה. הנה החסד והגבורה - משם נמצא מציאות לב' מדריגות הס\"א \nזכרתי, הימין שבה והשמאל שבה כנ\"ל; אך התפארת עומד לתיקון העולם בסוד ההסכמה \nוהיחוד, ובו נמצאים שתי בחינות, אחת - פנימית בסוד החסד, ואחת - חיצונה בסוד הדין. \nוהפנימית עומדת לשרש ישראל לכל בחינות התפשטותם. לפי התפשטות הקדושה; והחיצונה \nעומדת להביא כל שתי המדריגות של הס\"א כאחד, ליכנע תחת הקדושה, והוא סוד האש של מתן \nתורה, ולעתיד לבא גם כן נאמר (צפניה ג, ט) \"כי אז אהפוך אל עמים\", ועוד אדבר מזה \nבס\"ד. נמצא, מקום עשו האמיתי היה בחיצוניות הת\"ת ... (חסר): \n"}]}
