{"id":"kabala-131bbe8d19dd-1-8","bookId":"kabala-131bbe8d19dd","part":1,"torah":8,"title":"שתי בחינות ללבנה:","hebrewTitle":"שתי בחינות ללבנה:","segments":[{"index":1,"he":"שתי בחינות ללבנה: \nונחזור לביאור המאמר, כי כוכב ממש הוא סוד התורה, ובו נא' (במדבר כד, יז) \"דרך כוכב \nמיעקב\". וסוד הענין, כי יעקב כאן הוא התפארת דז\"א בפרט, וישראל הוא כל הז\"א בכלל, \nוהנה כתוב (בראשית לב, א) \"ויעקב הלך לדרכו\", והוא בחינת הנוק' שהיא בסודו ממש, ועל \nכן נקראת דרכו, כי היא דרך מציאותו ממש, ועל זה נא' (במדבר כד, יז) \"דרך כוכב \nמיעקב\", שלדרכו הוא הולך. והוא בחי' (זהר שם תצא רפא,) \"בג' ניתנה תורה\". \"וקם שבט \nמישראל\" הוא היסוד המתחבר אליה, שהיא שביעית אליו, והוא סוד (שבת פו, זהר שם) \"בו' \nבז' ניתנה תורה\". ועתה ישלים לפרש הכוכבים בסוד השכינה, ואמר (זהר שם) \"שכינתא איהי \nלבון בהלכה\". וסוד הענין, השכינה בפנימיותה מצד החסד - שם ההלכה מלובנת, כי מצד \nהגבורה נמצאים המחלוקות, אך מצד החסד היא מלובנת, והוא היוצא אחר המחלוקות. \"וחמה \nנקראת מצד הגבורה\" (זהר שם) והוא ענין (ב\"ב עה.) \"פני משה כפני חמה\". וזה באמת הוא \n"},{"index":2,"he":"דבר קשה לכאורה, כי נראה שהחמה היא זכר והלבנה נקבה, וכאן הוא אומר שהלבנה היא מצד \nהחסד והחמה היא הגבורה. אך סוד הענין הוא (ישעיהו ל, כו) \"והיה אור הלבנה כאור \nהחמה\". דע שהלבנה שהיא מלכות, מצד עצמה היא דין, והיא חשך שאין לה אור כלל, ואז \nהחסד ממתק אותה בסוד (תהלים מה, י) \"נצבה שגל לימינך בכתם אופיר\", ואז היא ממש \nבחינת נוקבא במיתוקה, והיא בסוד חסד כנ\"ל. אך בהיותה בסוד זכר - היא גבורה ודאי, \nאבל לא בסוד חשך, אלא בסוד גבורת הזכר שהיא ממש בחינת חמה, בחינת האש השורף. והבן \nהיטב זה הענין, כי בהיות הנוקבא בחינת גבורה, אבל בבחינת זכר בסוד \"אור הלבנה כאור \nהחמה\" - זה נקרא שהם מאורות גדולים, שהם שוים, שאין שום אחד מהם צריך לחבירו להיות \nלו אור, כי הם אורות שניהם שוים, יען לכל אחד פעולה בפני עצמה, והם רק סוד חסד \nודין. אך הלבנה היא בסוד המיעוט, והוא שבסוד הדין שלה אין לה אור כלל, ואז היא \n"},{"index":3,"he":"צריכה לשמש לקבל אור, ואז האור המאיר בה אינו מסוד עצמה, אלא מבחינת החסד השולט \nעליה, וזהו מה שהיא צריכה אליו לצורך תיקון עצמה, שמצד הדין שלה אין לה אור, וכל \nהאור שלה מבחינת שליטת הזכר עליה. אבל כשהיא בסוד חמה, הנה אז היא בסוד זכר, פירוש \n- בסוד גבורת הזכר. וזהו (שה\"ש ו, י) \"ברה כחמה\", שאינה חשך וקדרות כמו בבחינת \nלבנה, ואז הם שוים, זה לפעולתו וזה לפעולתו, זה לחסד וזה לגבורה, שבבחינה זו היות \nהיא מקבלת אינו עושה אותה מאור קטן, שהרי כך צריך להיות - חסד משפיע, דין מקבל. \nואינה מאור הקטון אלא כשמצד עצמה אין לה אור כלל, ואינה יכולה להאיר אלא בהניחה \nשליטת החסד, והיינו סוד הלבנה, והבן היטב. נמצא באמת, שבזכר היות החסד שולט הוא \nהסדר הנכון; אבל בנוק' היות החסד שולט אינו הסדר הנכון, כי הוא חסרון בה, אלא צריך \nשבה יהיה הדין שולט ומאיר. אלא שהארת הזכר ישלוט על הארת הנקבה, שזהו ענין אחר, \n"},{"index":4,"he":"שהנקבה מצד עצמה תאיר כראוי, אלא שהארת הזכר ישלוט עליה: \nוהנה הסיהרא אפילה, פירוש - הסיהרא עצמה בבחינת חסרון אורה זהו סוד הלבנה בתיקונה, \nאפילו באור החסד, וזהו בחינת ישמעאל כמו ששמעת. אמנם הרי כבר שמעת שיש להם ב' \nבחינות, א' - מה שמונים ללבנה מפני חסרונה, והוא סוד השפחה של הלבנה בבחינת אורה; \nהב' - הוא בחינת שבתאי שהוא הלקות, כי אין החסרון והלקות ענין אחד, אלא החסרון הוא \nבחינת השפחה לפי סדר המציאות, והלקות הוא בחינת \"שפחה כי תירש גבירתה\", כמו שאפרש \nלך אחר כך בס\"ד. וסוד הענין, כי הם מונים ללבנה מצד הרע שבחסרון, פירוש - כי כבר \nשמעת שאין להם חלק בעצמות השכינה כמו ישראל, אלא בהנהגתה; ונמצא שבחינת הדין שבה \nהנותן מקום ליניקת הרע בסוד החסרון - זהו שרש: \nלהם. ובאמת שמשם יוצאת לילית בסוד עניות בקליפת נוגה, והיא דוקא בסוד זה של הרע \nהנכלל בחסיון הלבנה בסוד הדין הנ\"ל. אך בלילית זאת נכללת בחינה אחרת, והיא סוד \n"},{"index":5,"he":"שבתאי, היא בחינת הלקות של \"שפחה כי תירש\"; כי בחינה לילית היתה יכולה להמצא ולעמוד \nכפויה תחת גבירתה, אבל שבתאי הוא כשהיא מתגברת. ונמצא שמצד הלבנה - שפחה דילה מיעוט \nדסיהרא, והיא ממש סוד לילית הנ\"ל, ומצד החמה - שפחה דילה גיהנם. אך שבתאי הוא בסוד \nשפחה היורשת, וזהו (זהר תצא רפא,) \"דאהדרת עורף\", דייקא, כי כשפונה אליה הוא סוד \n(תהלים קכג, ב) \"כעיני שפחה על יד גבירתה\", אך כשפונה ממנה, אז שולטת ומשלטת הגיהנם \nשהיא הס\"א בעצמה, כי הס\"א בעצמה לא היה לה לשלוט אלא ביום שני בסוד הגבורה \nשמוציאתה, אך בסוד הלקות הזה שולטת בכל יום בכל מדריגה: \nותבין לפי זה כי עשו היה המחריב, אבל ישמעאל הוא שהמשיך לו הכח, ועל כן צריך שניהם \nלהינקם. אך עם כל זה יותר הרע עשו, שהרי הוא הס\"א בעצמה השונאה הקדושה. כי ישמעאל \nכאשר הוא יותר קרוב, כאשר יש לו יותר כח להמשיך, כך אינו כל כך קשה. וצריך שתדע כי \nישמעאל הוא בסוד \"שפחה כי תירש גבירתה\", בסוד א\"י, וזה נקרא שהוא בבית הסהר. אך סוד \n"},{"index":6,"he":"הענין, כי בכאן תלוי גלות התורה שבחינתה בת מלך, שהוא סוד התורה, כמו שביארתי \nלמעלה, זה מה שניתן בגלות, והוא סוד שבתאי חילול שבת. כי כבר שמעת היות סוד התורה \nסוד שבת ממש, ובהיותה אסורה בסירכות, שהיא אחיזת הס\"א לפי המדריגות הפרטיות \nהמתחזקים לקטרוג זה, אז נאמר (עובדיה א, ד) \"ואם בין כוכבים שים קנך\", כי הקן של \nס\"מ שהיא בית הסהר הזה, היא מתחזקת לשלוט על הבת מלך, שהיא ממש תיקון הכוכב, שהוא \nהעושה אותה שבת כנ\"ל. ועל כן אמר [ה]כתוב בדברו על ענין גלות התורה (שם, שם) \"ואם \nבין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה'\" - בזמן הגאולה: \nשתי בחינות לשכינה: \nואמר עוד (זהר תצא רפ\"ב.), ושכינתא איהי נוגה וכו', והוא סוד (יחזקאל א, יג) \"ונגה \nלאש\" ודאי. וסוד הענין, כי יש לשכינה שתי בחינות, הא' - היות החסדים של הזכר שולטים \nעליה, ואז היא מצד עצמה אינה יכולה להנהיג, שהוא סוד אופל הלבנה, אבל החסדים שולטים \n"},{"index":7,"he":"ומצדם היא מנהגת. אבל תיקונה הוא להיות בסוד חמה, שהגבורות שלה פועלות בסוד אש, אבל \nהגבורות שלה עצמם היה בחינת מיתוק החסדים, וזה נקרא נגה לאש. והשכינה נקראת אש נוגה \nבסוד בית הכנסת, כי מצד היסוד היא בית הכנסת שבה מתכנסים האורות. ושני העמודים אשר \nהבית נשען עליהם (זהר שם) הם נ\"ה, שהיא נתקנת בהם להיות בית בזיווג ליסוד. אמנם \nהאמת, שתיקון הנוק' מצד עצמה הוא בסוד הוד, רק שנצח יתן בה מיתוק החסדים, ואז תקרא \nאש נוגה, כי היא אש מצד ההוד, והוא סוד פני חמה. ובאש עצמו יש בחינת החסדים, והוא \nהנוגה של האש, אבל [לא] בסוד החסדים השולטים, אלא בסוד מיתוק החסדים הממתקים \nהגבורות עצמם. ולכן יש לנצח שתי בחינות גם כן, בחינה אחת בסוד הזכר השולט על הנוק', \nובחינה אחרת [הנוק'] הנתקנת מן הזכר, וזהו בהתחברו להוד, והבן היטב. ועל כן נקרא \nנוגה (זוהר שם) \"אשא חיורא\", שהוא בחינת האש, אבל חיור מפני מיתוק החסדים. ובאמת \n"},{"index":8,"he":"הפני חמה עצמו הוא כך, שיש בו בחינת הנוגה הזה שהוא החיור, ולכן הוא סוד פני חמה \nופני לבנה ביחד, כי גם בחינת הפני לבנה נכלל בה בסוד המיתוק הזה. אך פני לבנה לבד \nהוא כשאין הגבורית מתוקנות, ולא יש רק שליטת הזכר, לא בחינת מיתוק הגמורות, אלא \nבשליטתו שהוא משלים בעד הנוק': \nוהנה מאדים, יש מאדים מלשון אדמימות, והוא אדמימות החמה בסוד הס\"א שאינה יוצאת אלא \nמן החמימות של החמה לבד, ולא מן הנוגה שבה. אבל יש מאדים מלשון אודם (זוהר שם) שהיא \nאבן טובה, והיא אחת מתיקוני הנוק'. והראשון שבה שהוא ממש סוד האש עם הנוגה. ונמצא \nשמאדים של הס\"א הוא האש בלא נוגה - והוא סוד אדום, והמאדים דקדושה הוא האש נוגה - \nוהוא סוד אודם: \nואמר (זהר שם), תרוייהו וכו' נצח והוד אינון דנטלו, פירוש - שאין אנו חושבים אותם \nנפרדים, א' בסוד הזכר וא' בסוד הנקבה, אלב בבחינת שניהם ביחד, שהם עומדים לתיקון \nהנוק' שניהם. ופירוש הענין, כי הבנין בסוד הוד הוא באמת, אלא שהנצח מתחבר בו לתת לו \n"},{"index":9,"he":"בחי' הנוגה הזה, ואמר (זהר שם), \"אהרן ודוד\", ותבין פה סוד גדול, כי לפעמים נראה \nאהרן בנצח בסוד כהן, ולפעמים בהוד, ומשה גם כן כך. וגם תבין ענין מה שמוזכר בזוהר \nעל דוד שרצה להחליף את הסדרים לכבוד השכינה בסוד (תהלים קלב, ט), \"כהניך ילבשו צדק \nוחסידיך\" וכו', כי למה יעשה כה, ומה תיקון נמצא בזה. ובאמת הוא סוד גדול, דע כי \nבנין השכינה הוא בהוד כנ\"ל, אך הנצח יש בו שתי בחינות, האחת - בסוד הזכר השולט, \nואחת - בסוד התחברו אל הוד, ותיתו אל נוק' בחינת החסדים שהוא הנוגה הנ\"ל. והנה אהרן \nהוא בנצח בסוד כהן, והוא באמת בהוד מצד התחבר הנצח אליו לתת לו בחינת הנוגה שזכרתי, \nוזה סוד (זהר שם), \"אהרן ודוד מתמן הוו\", כי שניהם במקום אחד בהוד לבנין הנוק', רק \nשאהרן בסוד בחינת החסד הנמשך בהוד מחמת התחברות הנצח בו, ולכן הוא נטל תיקון הנצח \nבסוד הכהונה, לחזק תיקון זה בהוד במלכות. ודוד הוא בחינת ההוד מצד עצמו, בסוד פני \n"},{"index":10,"he":"חמה, אך בסוד הארת הבינה שהיא חמה עילאה. והבן היטב, כי זה מה שעושה הנוק' בחינת \nחמה, פירוש - שלא תהיה בסוד דלית לה מגרמה כלום, כמו הלבנה, אלא בסוד החמה בגבורות \nשלה, הארת אימא שרחל יוצאת ממנה, בבחינה זו הושם הוא בהוד לתת לה תיקון זה: \nוהנה תבין שבבנין בית המקדש, שהוא בנין הנוק', צריך שהכהנים עצמם יראו שהם בנויים \nבזה התי ון בסוד אהרן עצמו, שהוא בהוד לבנין הנוק' כנ\"ל, שעל כן ניתן להם הכהונה על \nהיות שרשם בבחינה זו בסוד הבנותו הנוק', כמו שפירשתי. אבל עשו הוא סוד עבד, והוא \nאדום, ולא אודם. ומצד זה מאדים נוק' דיליה, והוא גורם שפיכות דמים (עי' שבת קנו.), \nכי הוא בסוד חורבן הבית הנבנה בהוד. ובחזור הוד (לדוד) [לדוה] - הבית חרב, ומאדים \nמתגבר וגורם שפיכות דמים לישראל, בסוד משיח בן יוסף שראוי למות, ובסוד כל הרוגי \nמלכות, כמו שידעת, ונמצאו הדברים תלוים זה בזה: \nואמר עוד (זהר שם), \"ושפחה רעה איהי קבורה\", יסוד הענין כי השכינה נקראת בית למלך. \n"},{"index":11,"he":"אבל לילי' נקראת קבורה, אפילו לבעלה. והסוד כי השכינה היא המקום ששם האורות מתגברים \nלהתפשט לכל מדריגותיהם, כי היא הפרט שבה נפרטים אורות הכלל שהוא הז\"א; וכנגד זה \nהנוק' דס\"א גם כן שם מתפשטים מדריגותיהם. אבל סודם ממש חשך, ושם מחמשך החשך יותר, \nפירוש כי פעולת הס\"א הוא כיסוי האורות והחשיך אותם, ועיקר פעולה בתוקפה וחזקה הוא \nבלילי'. והנה באמת מכל שכן שהיא קברה למי שהוא מבחינת הקדושה, שכשמגיע שם האור - \nנסתם ונקבר, ולא נגלה כלל. ולכן היא אוסרת בה לגבירתה בסוד בית האסורים ממש, שהיא \nצריכה לעמוד שם (כעושה) [כבושה] , בלא הראות כחה. ובאמת היא קבורה בעפר, שהוא בחינת \nשבתאי, בחינת מלכות עצמה כנ\"ל, והוא בבחינת מות שהוא חסרון האור של התורה: \nוהנה משיח ומשה הם נקברים בזאת הקבורה בסוד (ישעיהו נג, ט), \"ויתן את רשעים קברו\", \nכי בעלות הנשמות אל השכינה נא' בהם (תהלים פד, ד) \"גם צפור מצאה בית\", אבל מי שצריך \n"},{"index":12,"he":"להיות בנוק' דקליפה - נקרא שהוא קבור, ושם אין מגיע להם אור התורה אלא בצמצום, וזה \nעניותם ומיתתם, והיא כלולה משבע מיני מדורות שיש בה שבע הבחינות, כמו מלכות דקדושה, \nוהם שבע בחינות דקליפה. בבחינה זו כולן שולטות עליהן לסתום האור, ומה שמצד מלכות \nגבירה (זהר שם) הם שני השבע, מצד השפחה הם שני רעב: \nוהנה עתה מפרש סוד השכינה לפי פעולותיה, והשפחה מה שהיא פועלת כנגד פעולות אלו. \nהגבירתה מצד עצמה היא גן, בסוד גן המלך, שכל הנזרע בה הוא קדוש וטוב. השפחה מצד \nעצמה היא אשפה מטונפת, שהיא דוקא בבחינת רע, וכל הנזרע בה הוא רע. אך בחינה אחת \nנמצא שתהא האשפה מתערבת לגן, והגן בכח זה מגדל זרעים, והוא סוד ערב רב, כי יש בהם \nבחינת האשפה ברע שבהם, והגן נוטלת אותם ומולידתם בסוד טוב ורע. ובאמת זה הענין אחר \nחטא אדה\"ר הוא בא, כי קודם החטא לא היה ראוי לימצא כלל, אך מצד הע\"ז היא אשפה \nמטונפת: \nואומר לך כאן סוד גדול, כי כמו שעבודת השכינה נותנת לה כח לפעול פעולותיה, פעולות \n"},{"index":13,"he":"הקדושה, כן הע\"ז נותנת כח ללילי' לפעול את שלה, להמשיך טומאה על טומאה. ובאמת כמו \nשהנשמות הקדושות הם מ\"ן לשכינה, כן הטמאות הם מ\"ן ללילי' והוא סוד (זהר שם) הכלבים \nהמתים וחמורים מתים הנקברים בה. וכן הם עצמם קוברים בבתי התיפלות שבהם. יסוד הענין, \nכי נשמות הקדושות בעלותם לשכינה, כבר אמרתי שהוא בסוד (תהילים פד, ד) \"גם צפור מצאה \nבית\"; והקבורה שהם נקברים הוא מצד מה שהרע צריך להיפרש מהגוף, ולכן נקברים בסוד \nהשפחה הזאת; אבל באמת לא שיקברו כך ח\"ו, כי היו נטמאים יותר. אלא פירוש הענין, כי \nבחינת נוק' דקליפה היא בחינת הקבורה, ולכן כנגד זה צריכים הגופות להיות נקברים כדי \nשיצא משם הרע וילך לזיניה. אך הנשמות ההולכות אל הנוק' דבקליפה (אלא) [אלו] נקראים \nדוקא רשעים קבורים, והנשמות הטמאות שהם שלה הם מ\"ן לה, והבן מאד הסוד הגדול הזה. אך \nתדע שכל זה אינו לבחינת המשכת הטומאה לא שפע ולא בזה כי אין לע\"ז להמשיך שפע אלא \n"},{"index":14,"he":"לטמאים התועים אחריה. והנה כמו שבנוק' דקדושה נמשכים כל הנחלים להמשיך שם כל \nההשפעות, כן נוק' דקליפה אליה רצות כל השפעות הטומאה, ולכן היא מטונפת מכל מיני \nטינוף, והיא בחינת הצואה שהיא המותר הנדחה מן הכל, והבן היטב. והנה הטינוף הוא \nבחינת הזוהמא הנמשכת, ושקץ הוא סוד הנשמות הטמאות שנכנסות שם כנ\"ל, ולכן נקברים שם \nלמ\"ן טמאים שלה. והנה השקץ הם הנשמות כנ\"ל, והם המעלות את המ\"ן טמאים, וריח רע הם \nבחינת המ\"ן טמאים עצמם, לעומת ריח טוב שהם המ\"ן הקדושים. והנה זה הריח רע הוא מטונף \nומסורח מבחינת השפחה בישא עצמה, שכך הם המ\"ן טמאים עולים מבחינתה: \nוכל זה מצד הגוים עע\"ז עצמם, אך מצד הערב רב היא סרכא. וסוד הענין, כי הריאה היא \nהשכינה בבחי' עליותיה בכנפיה ובשירתה, כמבואר בדברי הרשב\"י ע\"ה במקומות הרבה. \nוהסרכא הנגלית שם אינה מנחת העליה, וזה ע\"י הערב רב, כי האומות עצמם שהם לחוץ \nמתדבקות בישראל ע\"י הע\"ר, והאומות האלה הם סוד עצם ובשר. ובאמת סודם - פנימיות \n"},{"index":15,"he":"וחיצוניות, בסוד לאה - עצם, רחל - בשר: \nאמנם עתה אפרש לך בזה סוד גדול מאד, ותדע כי אפילו השקר בהליכות מרמה הוא מתהלך \nבעולם, ולא במקרה, אלא שהוא צריך להיות אבד יען שקר הוא. דע כי כל הבריאה נחשבת \nכגוף אחד, הקדושה היא המוח, ויש עליה חיצוניות אחד הסובב אותה, והוא סוד העצם; \nוחיצוניות עוד אחר, והוא הבשר. והאמת כי החיצוניות הוא אחת, ומתחלק לשנים - עצם \nובשר, והבשר הוא סוד החיצוניות ממש, והעצם הוא החלק היותר פנימי שבחיצוניות, הוא \nהקרב יותר אל הפנימיות, וסודם - עשו וישמעאל. אבל בחינת הקדושה עצמה היא מתחלקת \nלשלוש בחינות אלה, ומן העצם יונק העצם החיצוני, ונקרא עצם מת, ומן הבשר - הבשר אחר, \nונקרא הבשר טמא. וצריך שתדע כי באדם למטה ניתן מקום לס\"א להיות נאחזת בו בסוד יצ\"ר, \nוזה בבחינת הבשר, ולכן למעלה גם כן מקום התדבקות הס\"א הוא בבחינת הבשר, ובעצם הוא \nקרב אבל לא נדבק, ולכן מי שינק מן הבשר חילל יותר. והסוד - כי על בני האדם כתוב \n"},{"index":16,"he":"(בראשית ו, ג) \"בשגם הוא בשר\" בסוד הבשר הנ\"ל, ששם מקום האחז הס\"א באדם. ולכן על כן \nהגיע החילול להגשים הקדושה בסוד בשר טמא, והנה על זה הבשר כתוב (שמות כב, ל) \"בשר \nבשדה טרפה לא תאכלו\" שצריך לדחות זה מן הקדושה שלא יתדבק, אלא \"לכלב תשליכון אותו\", \nשהוא הנצרי. והנה עד כאן פירוש הענין של השבע כוכבים בסוד השכינה: \nואומר עוד (זהר שם), שכן יש תריסר מזלות, שהם שרשי הנשמות בסוד הקדושה - י\"ב שבטים, \nוי\"ב נשיאים בקליפה, שהם שרשי נשמות הקליפה. והנה הרשעים הם בסוד מיתה, שהוא חסרון \nאור כנ\"ל, והוא בחינת שרץ כנ\"ל המטמא לגוף בכל בחינותיו, ואפילו לכהן מגיע, אך בסוד \nזה כתוב (ויקרא כא, יא) \"לאביו ולאמו לא יטמא\", שבכח אביו ואמו שמאירים עליו אינו \nמקבל טומאה, כי אין הס\"א יכולה לשלוט עליו: \nואמר עוד (זהר שם), \"אליהו לא תתעכב\" וכו', וסוד הענין, כי לפי אותו הגילוי שהיו הם \nמתגלים באותה הפעם לרשב\"י - כך היה נתקן איזה תקון לפי בחינת הסודות ההם אשר היו \n"},{"index":17,"he":"מתגלים שם. ותדע שאליהו נפקד על כל תיקוני ישראל להגיעם אל משיח להכין לגאולה, ועל \nכן הוא עומד עמו, והוא המבשר לפניו. והנה לפי התיקון... (חסר): \n"}]}
