שער הכוונות
שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ח
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ח דרוש ח': בענין הג' פרשיות עצמם בכללותם ובפרטותם ובענין מה שצוו חז"ל ליתן ריוח בין הדבקים ושיש בהם ס' אותיות ויש בכל הג' פרשיות רמ"ח תיבות כו' בתחילה נבין מ"ש בתיקונים בענין לשום ריוח בין הדבקים ושהם ס' אתוון בק"ש דעלייהו אתמר ששים גבורים סביב לה כו'. הענין הוא כי זו"ן דבוקים יחד אחור באחור ונודע שהנסירה שלהם הוא ע"י החסדים הנמשכים בז"א והנה החסדים יורדים בו עתה בעת הק"ש ואז מתחילין הזו"ן להפרד איש מעל אחיו קצת וניתן ריוח בין הדבקים ואח"כ בברכת אבות אז נגמרים לפרד לגמרי ונרא' לע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ענין היותם ס' אתוון הוא בהיותה דבוקה בו"ק דז"א וכ"א כלולה מי' הם ס' בסוד ששים גבורים סביב לה. ענין שלשה פרשיות שמע כו' דע כי בחינת החסד המתפשט בת"ת דז"א הנה הוא מתפשט בראש המלכות ולכן ראוי לכוין בפסוק ואהבת כי פסוק זה הוא בחסד דז"א בסוד ואהבת חסד ותכוין שע"י החסד הזה נמשך אל ראש הנקבה בשיתוף
הדעת של ז"א ונמצא שהדעת וחסד דז"א הם מכוננים ומתקנים איברי הראש של הנקבה: ובזה יובן איך פסוק ואהבת הוא בראש והוא בחסד כנז' בתי' ע' ולכן תמצא בפרשה זו ה' פסוקים וכל פסוק מתחיל בו' ומסיים בכ' כמנין כ"ו שהוא שם ההויה והנה ה' הויות בגי' ק"ל לרמוז אל דעת הנקבה שהוא ק"ל הנתקן ע"י דעת וחסד דז"א ובפ' והיה אם שמוע כו' תכוין שהיא גבור' דז"א וע"י נתקן החסד שבה שהוא במלכו' ובהיות חו"ג ביחד נכלל גם הגוף באמצעיתם. ולכן הפ' הזאת היא כללות שם ע"ב שהוא גופא ותרין דרועין כנז' בתי' ע'. מן ושמתם עד פ' ציצית תכוין להוריד כל שאר בנין הת"ת מן הטבור ולמטה עד טבורא דמלכות ולתתא ובפ' ציצית תכוין לב' פרקין תתאין דנ"ה דז"א שבהם נתקנו כללות נ"ה של הנקב' וגם היסוד שלה אשר בתוכם. והנה אלו הה' הויות הנרמזות בר"ת וס"ת של ה' פסוקים שיש בפ' ואהבת עניינם הוא כי הדעת שבין החו"ג הנק' ב' עטרין שבדעת דז"א יש בו עשרה
הויות ה' מצד עיטרא דחסד וה' מצד עיטרא דגבור' והם ה"ח וה"ג וצריך לכוין כי בפ' זו יש בה מ"ב תיבין בסוד הראש וצריך לכוין כי הם ה' הויות של חסדים בראשו ומהם מתפשטים ה' הויות דגבורו' בראש הנקב': עוד דרוש אחר קצר על הנז' נוסף ביתר שאת דע כי בתחילה היו זו"ן שני פרצופים דבוקים אחור באחור גופא בגופא אמנם הזרועות והשוקים שלה בלבד היו נפרדים מאותם שלו וכנז' בתיקונים. והטעם הוא משום שהזרועות שלו יש להם מכריע המייחדם. אבל הזרועות שלה אין להם מכריע לפי שאין להם דעת וכן השוקיים שלה אין להם מכריע בה. ועוד כי הנ"ה שלו ג"כ אינם דבוקים לפי שמן ג' פרקי' דנ"ה שלו הוא פתוח מלפניו וסתום מאחוריו והנה בפרקים הראשונים שלו הם חו"ב שלה ובפרקים האמצעים הם חג"ת שלה ובאחרונים נה"י שלה והענין הוא כי הנה הנ"ה שלו הם חו"ב שלה וביסוד שלו מתחיל חסד שבה ועולה לה לדעת ולגבור' ולחסד שבה. בבחי' דעת הוי חסד ובבחי' חסד הוי גבור' הרי שזו בבחי' דעת עולה
וזו בבחינת גבורה יורדת וע"כ לא אתדבקן ות"ת שבה יש בה בחי' זרוע וגבורה ובחי' גוף ת"ת. וע"כ בק"ש שהיחוד הוא להנחיל להם עטרין לצורך הזווג שבעמידה בברכת שים שלום ושם ביחוד לא נמשכו אליו אלא המוחין בלבד. מן ואהבת עד ובשערך יש מ"ב תיבו' ואע"ג דפ' שמע היא חסד שהוא ע"ב אהבת חסד היינו שמאיר בה מחסד שבו לחסד שבה דהוי דעת וע"ב הוי מ"ב בסוד הראש דהוי חסד ודעת הרי מ"ב וע"ב ובפ' זו יש בה ה' פסוקים מתחילין בו' ומסיימים בך' ועולים ק"ל לפי שהמ"ב הם בסוד דעת ק"ל דהוי חסד ודעת כנז' באופן שהוא חסד ע"ב והוי דעת ק"ל והוי מ"ב גם תחלת הפרש' מתחל' באות ו' ומסיימת באות ך' וכשתמלא כך וי"ו ך' יעלו בגימטריא מ"ב. בפ' והיה אם שמוע עד תיבת ושמתם והיא בכלל יש ע"ב תיבות ואע"פ שפ' זו היא גבורה שלו המאירה בגבו' שלה עכ"ז כיון שהגבור' שלה היא מבחי' הדעת הוי חסד שהוא ע"ב ולא הוזכר גופה מפני שיש לה בחי' זרוע מבחי' הדעת
ועוד מפני שחו"ג שלא היו לה וצריך להמשיך לה מהם לכן הוזכרו אבל הת"ת אשר היא היתה שם בראשונה בבחי' נקו' אין צריך להמשיכו לה כי שם ביתה ומקומה ואין צריך לזוכרו ותחילת הפ' ו' דוהיה וסוף הפ' מ"ם מן ושמתם הרי מ"ו ועם כ"ו דפ' ראשונה הרי ע"ב. ומן את דברי אלה עד הארץ יש ן' תיבו' כנגד נש"ב כי שם הוא מקום הבטן בסוד מבטן מי יצא הקרח וז"ס בטנך ערימת חטים כי חטה בגי' כ"ב דהיינו הכ"ב אותיות הנרמזות בבטנו כי שם נרמזים הרל"א שערים בסוד הגלגלים שהם בבטן. והכ"ב אותיו' הם מן בינה הנק' מ"י וע"כ יש ן' שערים בבטן הנז' בספר יצירה ועוד כי בינה עד הוד אתפשטת ר"ל עד הוד דז"א ודע כי בינה יש לה ב' בחי' אחת בחי' ס' והוא כד אסתלקת מעל בנין ואז מזדווגת עם אבא. והבחי' הב' היא בחי' ם סתומה והיא כד יתבא רביע' על בנין כי אז רישא דילה הוא בין ב' דרועין דאבא ולכן אין לה אז זווג עם אבא:
והנה כשהיא מסתלקת מעל הבנים ע"י עון התחתונים נאמר ע"ז לא תקח האם על הבנים כי אז מתגלית ערותה לפי שכאשר היא רבוצה עליהם נכנם היסוד שלה ומתלבש תוך ז"א ופתחה סתום וכשמסלקת מעליו נמצא פתחה פתוח ומתגלית ערות' ואז הדינים מתערין ולא נמצא אז הזווג להנחיל העיטרין לבנייהו והנה כשאימא מתפשטת למטה כמו שנוק' דז"א רחל עומדין י"ס שלה כשיעור ד' תחתונות דז"א כך הז"א שהד' תחתונות דאימ' מתפשט שיעורן בכל קומת ז"א עד ההוד שבו ואז נקר' ם סתומה שה"ס ד' תחתונים שלה שהם נעשין מוחין לז"א ופתח' נסתם וע"כ אימא עד הוד דז"א אתפשטת שהוא שיעור ד' תחתונות שלה ומכח אור דאימא הה' דיליה הם הה' דילה ולכן חג"ת נ"ה שלה הם נש"ב. ועוד כי בינה עד הוד אתפשטת והוי הנ"ה שלו חכמה ובינה של הנקבה והנה מן ההוד שלו שהוא הבינה שלה עד הוד שלה הם ן' שהם בחי' ן' שערי בינה ר"ל להוד שלה. ופ' ויאמר יש בה ע"ב תיבות מזולת תיבת ויאמר גם עם ג'
תיבות אלו ה' אלקיכם אמת שכופל הש"ץ ואלו הם בנה"י של הנקבה: ענין סדר רמ"ח תיבות שבק"ש כאשר נתחלקו בס' התיקונים בסוף תי' ע' כבר נתבאר עתה איך נגדל ז"א ונעשים לו רמ"ח איברים שלמים כי פ' שמע יש בה מן ואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין כנגד רישא דז"א והוא בחי' עיטרא דחסדים דדכורא כי הם רישא דנוק' לפי שמהם נעשים חו"ב דנוקבא כמו שנת' ופ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע"ב תיבין כנגד חג"ת דז"א שהם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד ועולים ע"ב והוא עיטרא דגבורה דנוק' כמש"ה וחרה אף ה' כו' ומשם כח התפשטות ה"ג בגופא דנוק' ומן ושמתם עד פ' ציצית ן' תיבין כנגד שני שלישי הת"ת דז"א ובפ' ציצית ע"ב תיבין כנגד נה"י דדכורא אשר גם הם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד ומהם נעשה כל בנין גוף הנקבה והנה המוחין הראויים אל נה"י דז"א עדיין לא ירדו למקומם עד ברכת אבות שיכנסו ג"ר ואז יתפשטו במקומם כל א' כפי הראוי להם. אבל עתה המוחין של שלשה אמצעיות הם בג"ר ושל ג"ת בשלש אמצעיות ונמצאו ג"ת נה"י ריקניות מבלי מוחין שלהם
וכבר הודעתיך פי' מ"ש בזוהר כי נ"ה נק' לבר מגופא ושם נת' הענין שהוא לפי שאלו הג' הם באים בסוד תוס' ואינם נגמרים ונתקנים אלא ע"י ג' פרקין תתאין דנה"י דאימא המתפשטי' ויורדים שם והנה עתה אין להם מהם רק הארה בעלמא. לבד לפי שעדיין לא נתפשטו למטה במקומם ולכן צריך לכפול פ"ב ג' תיבות ה' אלקיכם אמת להוריד אותה הארה נה"י דאימא אל נה"י דז"א אשר אנו עסוקים בהם עתה בפ' ציצית כנז' כדי שעי"כ יושלמו כל הרמ"ח איברים דז"א וביאור זה יותר בפרטו' הוא כי הנה נודע איך הבינה נכנסת תוך ז"א כי מן הנה"י שלה נתקן הז"א כי הנה"י שלה הם מתפשטים בכל פרצוף ז"א הכלול מן רמ"ח איברים. והנה עתה הם חסרים ממנו ג' איברים שהם נה"י שלו כמש"ל כי חג"ת שלו עלו ונעשו חב"ד. ונה"י שבו עלו ונעשו חג"ת ונשאר ז"א בלתי נה"י ולכן הוצרכה אימא עילאה להיו' כונן שמים שהוא ז"א בתבונה. ונמצא כי אמת הוא שיש לז"א תשלום רמ"ח איברים ע"י
הבינה שנתפשטו נה"י שלה בתוכו. אבל עדיין אין בו רמ"ח איברים מצד הנה"י שלו עצמו שאין בו עדיין ולכן חוזר הש"צ וכופל ג' תיבות אלו של ה' אלקיכם אמת בסוד שלשה נה"י שבו החסרים ממנו והנה אם היו חסרים ממנו לגמרי ודאי שהיו חסרים ממנו איברים רבים מאד הכלולים בנה"י שלו אמנם כיון שישנם בו מצד אימא לכן אין אנו מחשבים כל פרטות האיברים החסרים ממנו באלו הנה"י ואינם מונים אותם רק במספר ג' איברים לבד עם היות שחסרים ממנו איברים רבים הכלולים באלו הנה"י שבו:
עוד נכתוב כונה כוללת מראש ק"ש עד סוף בפסוקים ובאותיות כאשר עיניך תחזינה משרים בע"ה: הנה בפסוק ואהבת תכוין לקיים מ"ע שנצטוינו לאהוב את השי"ת והיא מכלל הרמ"ח מ"ע. גם תכוין בפסוק זה להוריד ב"פ אור בכתר דרחל נוק' דז"א כמבואר אצלינו שהכתר דז"א הם ג"פ אור אור אור כמנין כתר עם הכולל והכתר דנוקבא אין בו רק שני פעמים אור אור בלבד והם עולים בגימטריא ואהבת לפי שמכאן מתחיל כתר רחל נוק' דז"א וז"ם ואהבת את ה' ר"ל שתאהב לרחל הנק' את. ואהבה זו תהיה בהשפיעך ובהמשיכך אליה ב"פ אור אור שהם כמנין ואהבת אל הכתר שבה ושמעתי בשם מורי ז"ל שיכוין להוריד אליה ב' מוחין כי אין לה רק תרין מוחין בלבד כנודע דדעתן קלה. אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל אלא כפי מה שאמרתי לעיל. והדעת נוטה כן למה שכתבתי לפי שאין מלת אור שייך אלא בכתר כנ"ל כי ג"פ אור הם בגי' כתר והוא כתר דדכורא כי כתר דנוק' אין בו רק ב"פ אור אור כמבואר אצלינו במקומו
גם תכוין בפ' הזה בעיטרא דחסד הנק' אהבה כנ"ל. וכבר הודעתיך בדרוש הציצית וגם לעיל במלת אחד כי עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה נק' אהו"ה ולכן תכוין עתה בר"ת של והיו הדברים האלה אשר אל שם אהוה כנז' שהוא עיטרא דחסד. והכונה היא כי לעיל במלת אחד ירדו המוחין והיו כלולים החסדים במוח החכמה והגבורות במוח הבינה ושם לא היו מתגלי' כלל. אבל אח"כ התחילו לירד ולהתפשט במקומם כי בפ' ואהבת כו' והיו הדברים כו' יורדים החסדים מן מוח החכמה אל מוח הדעת אשר שם הם מקומם. וכבר ביארנו לעיל כי יש ה' פסוקים בפ' זו והנה הם כנגד ה' חסדים והם ה' הויות דב"ן דמלוי ההין ולכן תכוין ג"כ כי ר"ת וס"ת של ה' פסוקים אלו הם ה"פ כ"ו שהם ה' הויות של החסדים גם תכוין שה' הויות אלו הם במלוי ההין והם כנגד ה"פ ב"ן שנרמזו בפ' זו והם בכל לבבך כי בכל בגי' ב"ן הרי ב"ן אחד ובכ"ל מאד"ך והי"ו ר"ת ב"ן בגי' הרי ב"ן ב'. האל"ה א"שר אנכ"י
מצו"ך היו"ם ר"ת ב"ן הרי ב"ן ג'. ב"ם בשבת"ך בבתי"ך ובלכת"ך תכוין כי ב"ם גי' מ"ב ועם הר"ת בשבתך בביתך ובלכתך הרי ב"ן רביעי. הדברי"ם האל"ה אש"ר אנכ"י מצו"ך ר"ת ב"ן הרי ב"ן חמישי והרי נשלמו ה"פ ב"ן: וטוב מאד לכוון באלו ה"פ ב"ן בק"ש שעל המטה בסוד מ"ן ועיקר הכוונה הזאת היא בק"ש שעל המטה ולא בק"ש הזאת. ובכל מאדך תכוין כי מאד גי' מ"ה והוא הויה דמלוי אלפין שהוא גי' מ"ה ותכוין בה אל הדעת שהם החסדים שהם הוי"ה דמ"ה דאלפין כנודע. ויען כי כל נשמות בני אדם יש מהן נמשכות מן זכר ויש מן הנקבה כנודע ולכן כאשר דברה תורה בלשון יחיד שהוא בזו הפ' הזכיר בה ובכל מאדך כי כבר ימצא איזה בחי' פרטית יחידי שתהא נשמתו מן דכורא הנק' מאד שהוא הוי"ה דמ"ה כנז'. אבל בפ' והיה אם שמוע שהיא מדברת בלשון רבים לכן לא הזכיר בה ובכל מאדכם לפי שרוב הנשמות באות מן הנקבה ולא מן הזכר הנקר' מאד כנז' ובפרט טעם אחר לפי שפרשת והיה אם שמוע היא בגבור' שהיא עיטרא
דנוקבא אבל פ' שמע היא בחסד שהיא עיטרא דדכורא. ובאומרך וקשרתם לאות ע"י תמשמש בידך בתש"י ובתש"ר כנז' בספרי הפוסקים. והיה אם שמוע תשמעו כו' תכוין כי ר"ת א"ם שמו"ע תשמע"ו אשת לרמוז שפ' זו היא עטרא דגבורה שהיא נוקבא גם מלת א"ם היא נוקבא כנודע והכונה היא כי עיטרא דגבורה זו הנמשכת מאימא עילאה הנקרא אם ולפי שהנקבה היא נמשכת מעיטרא דגבו' לכן נרמזה יציאתה והוייתה בפ' זו במלת והיה והענין הוא כי מקום יציאתה הוא במקום החזה דז"א:
וכבר נת"ל כי בפ' זו יש בה ע"ב תיבין שהם בחג"ת דז"א ויציא' המלכות הוא בת"ת שלו שהוא במקום החזה וענין זה יובן בדרוש המזוזה וע"ש והענין הוא כי אות ו' של והיה הוא החזה דז"א שהוא הת"ת אשר ה"ס ו' של ההויה שבו ושם מוצא הנקב' הנקר' היה כי המלכו' היא ה' אחרונה של ההויה ולכן הכתר שלה שהוא ספיר' ראשונה שבה נק' ה' וזהו ו"ה של והיה כי אות ו' הוא הת"ת דז"א אשר שם יוצא כתר הנקבה הנק' ה' וב' אותיות י"ה של והיה ה"ס תרין מוחין דידה חו"ב וזהו והיה ו' הי"ה ולכן פ' זו היא עיטרא דגבורה שהיא בנין הנקב'. והנה אחר אשר נתגלו החסדי' בדעת שהוא מקומם בפ' ואהבת כנ"ל. הנה עתה גם הגבורות מתגלות במקומם וכנגד' נרמז שם אהו"ה שהוא ג"כ עיטר' דגבו' הנרמז בר"ת את השמים ולא יהיה כי ר"ת הם אהו"י אבל תכוין שהוא שם אהו"ה ויש בו מספר ה' יתירה לרמוז כי שם אהו"ה הם ה' חסדים וצריך לכוללן עם החמשה גבורות למתק את הגבורות ונמצא
כי שם אהו"ה עם כללות הה' חסדים הוא שם בגי' אהו"י: ולהבין זה אודיעך הקדמה אחת. דע כי לפי שאנו עומדים עתה בק"ש אשר עדיין לא ירדו רק המוחין דו"ק לכן אין כח בחו"ג להתפשט במקומם עד שיכנסו הג"ר של המוחין ואז יתפשטו החו"ג במקומם כי אין יכולת להתפשט במקומם עד גמר כניסת כל המוחין אבל הם מחוברים למעלה עם שני מוחין חו"ב כנ"ל ונמצא כי מה שהם מתפשטים עתה אינו רק הארה בעלמא בלבד ולכן נרמזו בבחינת ר"ת בלבד כנז' ועדיין שרשם עומד למעלה כנז' עד ברכת אבות ולכן בפ' והיה אם שמוע אנו ממשיכין הארת החסדים עם הגבורות כדי למתקם יחד כנ"ל משא"כ אם כבר ירדו יחד כולם אל מקומם כי אז אין צורך אל הנז' לפי שכבר הם מחוברים יחד. ובאומרך וקשרתם לאות כו' ג"כ תמשמש בתש"י ותש"ר ע"ד הנז"ל:
ובהגיעך אל פרשת ציצית תכף בתחילה תקח כל ארבע ציציות בידך הימנית פי' כי כבר ביארנו לעיל שבהגיעך אל מהר והבא עלינו ברכה ושלום תזקוף שני צדדי הטלית על שני כתפותך באופן שישארו שני הציצית מאחור ושני ציציות לפנים ואח"כ תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך עד עתה וכשתתחיל פ' ציצית אז תאחוז כנפי הציציות גם בידך הימנית ושרשיהם יהיו בידך השמאלית ותבט ותסתכל בהם בכל פ' ציצית ותכוין בהם הכונה הנ"ל שידעת בדרוש הציצית ע"ש:
ובהגיעך אל פסוק וראיתם אותו וזכרתם אז חכוין כוונה אחרת והיא זו כי הנה תסתכל בהם בפ' זה ב"פ פעם אחר פעם ובכל פעם תכוין בהם אל שם ק"ל שהוא בגי' עין וה"ס הרבוע של שם הויה דאלפין דמ"ה העולה ק"ל. ותכלית כונה זו היא כי רחל נק' עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כמבואר אצלינו בתחלת הסבא דפ' משפטים והנה התכלת שבציצית ה"ס החשך שאין בו בחינת העינים והארה המכלה את הכל והוא בחי' הדין ולכן צריך לכוין כשמסתכל בציצית כאלו יש שם תכלת שבציצית ותסתכל כשתאמר וראיתם אותו ותכוין להמשיך שם בחי' העינים העליונים והראי' שבהם ותכוין בשני פעמים ק"ל שה"ס ב' עיינין עלאין להמשיך משם בחי' הארת ראיה עליונה אל התכלת החשוך הזה שה"ם עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כנז' וזה עצמה היא הכונה שתקנו בכוס ברכת המזון באומרם ז"ל ונותן עיניו בו כמבואר במקומו וזה הטעם שאין הציצית נוהגת אלא ביום לפי שאז יש כח בידינו להמשיך אליו ראיה העליונה
משא"כ בלילה שאז הדינין גוברין ואין כח בידינו להמשיך שם ראיה העליונה: ובהגיעך אל ולא תתורו אחרי לבבכם כו'. אז תנשק הציציות בפיך ותשימם ע"ג העינים שלך. והנה צריך שיהיו ב' ידים אוחזים בציצית ע"ד הנז' עד הגיעך אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים כו' כמשית"ל בע"ה. ובאומרך ועשו להם ציצית תכוין אל אותו יחוד של הציצית שביארנו לעיל בדרוש הציצית איך יש ארבע מיני יחודים רמוזים בד' אותיות של הויה ויחוד הג' הנרמז באות ו' הוא יחוד הציצית והוא לחבר ב' אותיות י"ה אל אות ו' ואח"כ לחבר אות ו' עם ה' חתאה וע"ש היטב. ובאומרך ונתנו על ציצית תכוין בד' שמות יה"ו במלוים כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובד' שמות אה"י וב' שמות הראשונים יהיו במילוי יודין. והג' במילוי אלפין והד' במילוי ההין וכולם בגי' ציצית ויוסף כמבואר אצלינו לעיל בדרוש הציצית ובמלת הכנף תכוין אל שם אהיה במלוי ההין שעולה בגי' הכנ"ף עם
הכולל והד' כנפות הם ג"כ גי' ציצית מלת פתיל תכוין ג"כ אל מ"ש שם בדרוש הציצית כי חוט התכלת ה"ם המלכות והנה היא כלולה מי"ס אשר בה והם עשרה הויות כולם במלוי ההין שכולם בגי' פתי"ל ובמלת תכלת תכוין שהמלכו' מקבלת מן ז' שמות הרמוזים בשם מ"ב שהוא אהי"ה יה"ו העולים מ"ב ובו רמוזים שבעה שמות שהם ידוד וידוד בניקוד אלקים ומצפץ ויה' ואדני ואל ואלקים ומצפץ וז' שמות אלו הם בגי' תכלת. וענין ז' שמות אלו נת' עניינם בזוהר בר"מ פ' יתרו דצ"ב. גם ית"ל בדרוש קבלת שבת וע"ש עניינם. ובפסוק אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מ"מ תכוין אל הזכירה הד' מן הד' זכירות שביארנו לעיל