{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-101","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":101,"title":"שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ד","hebrewTitle":"שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ד","segments":[{"index":1,"he":"שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ד \nדרוש ד':\n\nוהוא דרוש הסוכה ובראשונה נבאר הכולל שלה ואח\"כ נבאר דיני הסוכה בעצמה וציורה \nודמותיה והסכך מה עניינם בארוכה בע\"ה. הנה נתבאר לעיל בדרוש שקדם כי ע\"י מצות ז' \nימי הסוכות מתפשטין החסדים דאימא בסוד א\"מ לנוק' דז\"א בז\"ת שבה ולפי שעיקר החיבוק \nבימין הוא ע\"י אלו המקיפין דחסדים דאימא לכן אין חג הזה ולא הימים האלו נקרא חג \nהלולב או ז' ימי הלולב רק חג הסוכו' וז' ימי הסוכות. והנה זהו טעם מצות סוכה כל \nשבעת הימים של החג כי הנה ענין הסוכה הוא א\"מ אל הנקב' מבחי' החסדים דאימא ואנחנו \nישראל בני מלכים בני מלכות הנק' רחל נוק' דז\"א עושים סוכ' ויושבים בצל אור המקיף \nההוא המתפש' בה המקיף וסובב אותה כעין סוכה כדי שנמשיך אלינו מן האור המקיף ההוא. \nוז\"ס מ\"ש חז\"ל כי הסוכה היא כנגד ענני כבוד אשר במדבר כי הנה כל ענן הוא בחי' חסד \nכמ\"ש הכתוב כי ענן ה' עליהם יומם ואין יומם אלא חסד כמ\"ש הכתוב יומם יצוה ה' חסדו \n"},{"index":2,"he":"ולכן היו ענני כבוד כנגד אהרן הכהן איש החסד והם ז' עננים כנגד ז' מקיפים של החסדים \nבז' ספי' תחתונות דנוק' מחסד עד מלכות שבה וכנגדם הם ז' ימי הסוכ':\n\nועתה נבאר צורת הסוכה בעצמ' והדינין שבה. הנה אמרו בגמ' כמה מיני סוכות הם סוכת \nגנב\"ך ורקב\"ש כו' אבל שורש כולם אינה רק ג' בחי' אשר כנגדם נזכר בכתוב ג\"פ סוכו' \nכמ\"ש בסוכות תשבו שבע' ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי \nבסוכות הושבתי כו' ובזה תבין כמה מאמרים בס\"ה ובס\"ת חילוקים בענין הסוכה כי במקום \nא' אמר כי הסוכה היא אימא עילאה המסככת על בנין ובמ\"א אומר כי הסוכה היא מלכות תתאה \nופעם אחרת אומר כי סוכה היא כ\"ו ה\"ס והם הויה ואדני שהם זו\"ן. והנה עיקר הדבר הוא \nכי בחי' סוכה היא אימא עילאה המסככת על בנין בבחי' א\"מ אלא שנחלק לג' בחי' א\"מ של \nז\"א לבדו ובחי' א\"מ אל נוק' לבדה ובחי' א\"מ לשניהם ביחד ושלשתם מאימא עילאה המסככת \n"},{"index":3,"he":"עלייהו ומקיפתן ולכן ב\"פ נזכרו בפסוק תיבת בסכת חסרים כנגד המקי' דז\"א לבדו וכנגד \nהמקי' דנוק' לבדו ופעם אחרת נזכר בפ' בסכות מלא כנגד המקי' דשניהם יחד והוא כי \nבהיות סכה חסר ו' הנה הוא בגי' אלקים עם הכללות והוא רמז אל הנקב' הנקרא אלקי' \nלרמוז כי היא לבדה מוקפת מאימא עילאה. או ירמוז אל ז\"א המוקף הוא לבדו מאימא עילאה \nהנקרא ג\"כ אלקים כנגדו אבל סוכה מלא ו' בגי' הוי\"ה ואדנ\"י והם אותיות כ\"ו ה\"ס כנז' \nשהם המוקפים יחד מן אימא עילאה:\n\n"},{"index":4,"he":"ועתה נבאר גם ג' בחי' הנז' הנה נודע כי הנקבה רחל מתחלת מן אחורי החזה דז\"א ולמטה \nובהיות אימא מקפת את זו\"ן נמצא כי בתחילה מקפת את חציו העליון של ז\"א הוא לבדו והרי \nזו היא בחי' א'. ואח\"כ נמשך אור מקיף דאי' מקפת ע\"ג הנקבה לבד' כי הנה אין אותו \nהאור מקיף ע\"ג ז\"א ממש מאחוריו אלא ע\"ג נוק' ונדבקת שם עמו אב\"א והרי זו בחי' ב'. \nועוד יש בחי' הזרוע ימין דז\"א שבו מחבק את נוקבא כמש\"ה וימינו תחבקני בהיותם פב\"פ \nושם זו\"ן הם ביחד ונודע כי החיבוק הוא א\"מ כנ\"ל בדרוש הא' שקדם לזה והנה אור המקי' \nע\"ג זרוע ימין של ז\"א כשהוא מחבק את נוק' ודאי כי גם היא מוקפת באותו האור המקיף \nוהרי נשלמו ג' הבחי'. והנה ב' בחי' הראשו' הם מבוארות אבל הבחי' הג' אנו צריכים \nלבאר עניינה והנה לזו הבחי' הג' הוא שאמרו בגמ' שתים כהלכתן וג' אפילו טפח וזו א' \nמציורי הנז' בגמרא וזה עניינו. כי הנה בהיות זו\"ן פב\"פ והוא מחבק אותה בזרועו \n"},{"index":5,"he":"הימיני והנה הזרוע יש בו תלת פרקין פרק העליון הסמוך ומחובר בכתף והוא ארוך ופרק \nהאמצעי והוא הנק' זרוע וגם הוא ארוך ופרק האחרון והוא הכף של יד עם ה' אצבעותיו וזו \nהיא פרק קצר וקטן. והנה בהיותו מחבקה בזרועו נמצא כי הפרק העליון הוא מחבק את צד \nזרוע שמאל של נוק' והפרק האמצעי נכפף עוד ומחבק לצד האחור של נוק' ואלו נק' ב' \nדפנות שלימות כהלכתן והפרק הג' של היד נכפף יותר מכולם ומחבק צד פנים של נוק' אבל \nאינו מחבק כל הצד ההוא של פנים כי הפרק ההוא קטן וקצר ואין בו רק שיעור טפח שהם ד' \nאצבעות היד לבדם ועל זה אמרו ודופן ג' אפי' טפח. והואיל ואתא לידן נבאר עוד ציור \nאחר הנז' בגמ' והוא סוכה העשוי' כמבוי ועניינה הוא כי הנה בחי' רחל בין בהיותה פב\"פ \nאו אב\"א אין עיקר יציאת' אלא מקו האמצעי של ז\"א במקום החזה דתמן נקיב חד נוקבא \nואתפשט בוצינא דקרדינותא ועביד לרישא וגולגלתא דנוקבא כנז' באדרת נשא ונודע כי הנ\"ה \n"},{"index":6,"he":"דאימ' עם המוחין דז\"א שבתוכן המתלבשין תוך הז\"א הנה הנצח וההוד מתפשטין בב' קוי \nהימין והשמאל עד סיום רגליו אבל היסוד המתפשט בקו האמצעי אינו מתפשט רק עד החזה \nבלבד למעל' מראש רחל ונמצאת רחל העומדת בקו האמצעי דז\"א מוקפת מן נצח והוד דאימא \nוהם כצורת ב' דפנות ימנית ושמאלית זו כנגד זו וזו כנגד זו כדמיון מבוי מפולש. ופשוט \nהוא כי כמו שבחי' זו היא בא\"פ כך הוא בא\"מ דאימא המקיף מבחוץ סביב הנצח וההוד דז\"א \nכי לעולם אין סוכה אלא בא\"מ כנז' ואל תטעה בזה כי אין כל דברינו אלה אלא בבחי' א\"מ \nדאימא הנק' סוכה. והנה הנקבה עומדת בין ב' הדפנות העשויות כמבוי מפולש ולכן צריך \nשיביא פס טפח ומשהו ויעמידנו בדופן הג' המזרחית בפחות מג' אל הדופן הימנית והדופן \nהשמאלית. באופן שהפס הזה יהיה ממש מכוון באמצע ב' הדפנות ימנית ושמאלית וע\"י נכשרת \nסוכה זו שהרי אינו מבוי מפולש. והנה ענין הפס הזה הנז' אשר בדופן הג' הנה הוא היסוד \n"},{"index":7,"he":"דאימא שנסתיים בחזה והוא דופן ג' מזרחית באמצע ב' דפנות נצח והוד דרומית וצפונית \nוהוא מכוון ממש באמצע בין ב' הדפנות ואינו קרוב לזה יותר מזה ונודע כי ביסוד הזה יש \nבו ה' החסדים או ה' גבורות ונודע הוא כי הם בחי' ה' אצבעות יד ימנית או יד שמאלית \nונמצא כי שיעור הפס הזה הוא טפח והנה על דרך זה יתבארו כל שאר ציורי הסוכה אבל הכלל \nהעולה כי כל בחי' סוכה אינו אלא בבחי' אימא עילאה המסככת על זו\"ן בנין דילה בבחי' \nאור המקיף שלה כנז'. ועתה נבאר ענין הסכך של הסוכה כי הדפנות הם נה\"י דאי' מבחי' \nאור המקיף כנז' האמנם הסכך הוא בחי' חצי התחתון דת\"ת דאי' מן החזה שלה ולמטה אשר \nהוא כעין סכך ע\"ג ג' דפנות דנה\"י שבה. ונודע כי בחי' הת\"ת הזה שהוא עצמו כתר דז\"א \nהוא בחי' סכך הסוכה אשר הוא סוכך ע\"ג זו\"ן היושבים תחתיו כי כל כתר הוא בחי' א\"מ \nמלשון כותרת. האמנם שיעור גבהו של סכך הוא למטה בתוך ך' אמה כי סוכה שעשא' למעלה \n"},{"index":8,"he":"מך' אמה פסול והענין הוא כי זו\"ן העומדים תחת כל א' מהם יש לו י\"ס הרי הם גובהן של \nשניהם ך' אמה והסכך שהוא הכתר שעל גביהם הוא גבוה למע' על ך' אמה ממש מצומצם ומונח \nעליהם אבל אם יהיה למע' משיעור ך' אמה פסול. והטעם הוא מ\"ש חז\"ל ממ\"ש בגמרא כי עד \nעשרים אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה כו' פי' כי נודע הו' שכל האורות העליונים כל א' \nהוא למטה ממדריגת חבירו ואינו יכול להשיג ולהסתכל למעל' ממדריגתו ועד\"ז אמרו בנשמו' \nהצדיקי' שכל א' נכוה מחופתו של חבירו והנה האדם היושב תחת סוכה זו הם זו\"ן אדם וחוה \nשנאמר בשניהם זכר ונקבה בראם ויקר' שמם אדם ובפרט ז\"א שהוא הוי\"ה דמ\"ה שהוא בגי' \nאדם כנוד' והאדם הזה אינו משיג למעלה מחצי התחתון דת\"ת דאימא כלל ואעפ\"י שגם הוא \nסכך סוכך עליו כיון שהוא למעל' משיעורו שהם ך' אמה אינו משיג אורו ואינו יודע אם \nיושב בצילו ומסכך ומאיר עליו:\n\n"},{"index":9,"he":"ונבאר מלת סכך הנה נודע כי הכתר כולל כל הט' ספירות שלמטה ממנו ויש בו כללות של כל \nמה שלמטה ממנו וגם הת\"ת עצמו דאימא בודאי שכל האורות שבה משם ולמטה כולם יורדים \nועוברים בו. ונמצא לב' טעמים הוא מוכרח שבכתר הזה יהיה בו כללות כל מה שלמטה ממנו \nונודע כי אורות אימ' הנמשכין בתוך ז\"א הם מאה אורות בסוד ק' ברכות שהאדם מברך בכל \nיום והם הוי\"ה דס\"ג שבאימא והמילוי שלה שהם ל\"ז והרי ס\"ג ול\"ז הם בגי' מאה והם בחי' \nמקום אורות המכוסים והמגולים שבז\"א כמבואר אצלינו בענין ו' בני לאה עם דינה וכל ק' \nאורות אלו עוברים דרך הסכך שהוא הכתר דז\"א ונכללים בו ומניחים הרושם שלהם בו אלא \nשזה האור של הסכך הוא בחי' א\"מ כנז' וע\"כ נקרא סכך אם כפי הבנת הלשון שהוא מסכך \nעליה' בבחי' א\"מ ואם בבחי' הגימט' שלו שעולה סכך ק' כנגד מאה אורות דז\"א היורדין \n"},{"index":10,"he":"דרך בו כנז':\n\nונבאר עוד מ\"ש רז\"ל במסכת סוכה המעובה כמין בית אע\"פ שאין הכוכבים נראים בתוכה \nכשירה בדיעבד אבל לכתחיל' בעינן שיהיו נראים הכוכבים מתוכה של הסכך. וסוד זה נתבאר \nבתיקון תוספת ופרוס עלינו סוכת שלום שתיקנו לומ' בליל שבת בברכת השכיבנו ושם נתבאר \nענין זה באורך ענין היסוד דאי' הנפרש כמין אהל וסכך סוכה תוך גופא דז\"א במקו' החזה \nשבו ונפרש עד דפנות הגוף וכל החסדים דגופא דז\"א הם למעלה מן המסך ההוא כי עלו ממטה \nלמעלה כי נקיבו המסך ועלו ודרך אותם נקבי הסכך והמסך ההוא יורד הארותיהם ונראים \nלמטה דרך נקבי המסך כעין כוכבים שברקיע זה ששמעתי ממורי ז\"ל בפעם אחרת ונראה שאינו \nמקושר עם מה שאמרנו בתחי' וצ\"ע: \n"},{"index":11,"he":"שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ה \nדרוש ה':\n\nוהוא דרוש הלולב עם מיניו והיכן רמוזים ובראשונה נבאר כונתו בדרך כללותו ואח\"כ נבאר \nפרטי ד' מינים הנז'. כבר נתבאר לעיל כי ע\"י הלולב נכנסים ז' בחי' חסדים דא\"פ מן ז\"א \nאל רחל נוק' בז' ספירות התחתונות חסד א' בכל יום מז' ימי החג ואעפ\"י שבכל יום יש \nנטי' לולב בכל נענועיו להמשיך אלו החסדים בה עכ\"ז אין נכנסין בה רק חסד א' בכל שום \nמעילא לתתא חסד א' בחסד שבה ביום א' וחסד ב' בגבורה שבה ביום ב' וכו' עד כי ביום \nהז' הנקרא הו\"ר נכנס כללות הארת החסדים במלכות שבה. ונודע כי בזמן שב\"ה קיים היה \nהלולב ניטל כל ז' אבל במדינה אין בידינו כח להמשיך החסדים אלא ביום א' בלבד שהוא \nיו\"ט ומשם והלאה נעשה מאליו ואין בידינו כח להמשיכן והנה כל זה נעשה ע\"י נטילת לולב \nונענועיו וסו' הנענועין הוא להמשיך החסדי' שבדעת דז\"א הסתומים תוך יסוד דאימא וע\"י \nהנענוע יורדת הארתם בחסדי' המתפשטים בז\"ת דז\"א שהם סוד הלולב ומיניו ומשם נמשכים \n"},{"index":12,"he":"לנוק' כמ\"ש בע\"ה. ואח\"כ מקיפין את המזבח או את התיבה פעם א' בכל יום עם הלולב \nומיניו והכונה היא להמשיך החסדים הנז' מבחי' אור המקיף אל הנקב' הנק' מזבח או תיבה \nולהיות אור המקיף בגילוי לכן אין מנענעין את הלולב בזמן ההקפות וגם באלו המקיפים יש \nז' בחי' ובכל יום יורד אור א' מהם עד תשלום ז' ימי החג ע\"ד החסדים הפני' וגם הם \nמעילא לתתא כסדר כניסת הפנימיים כנ\"ל. וכבר נתבאר למעלה כי לעולם אור הפנימי נכנס \nקודם אור המקיף ולכן אחר נטילת לולב ונענועיו בברכה ובהלל אז עושים ההקפות כי גם \nענין ההלל הוא נעשה עם נטילת לולב להמשיך החסדים הפנימיים ולכן ביארנו לעיל שצריך \nלנענע ד' נענועים בקריאת ההלל והוזכרו בס' התיקו' בד' מ\"ח בתי' כ\"א ומה שתכוין אז \nהוא כי הנה נתבאר כי בכל יום נכנס חסד א' דא\"פ והנה החסד הא' שבכולם נכנס ביום א' \nונקרא יומם יומא דכולהו כי היא הולך ומתפשט עם כולם בכל יום ויום והנה חס\"ד בגי' \n"},{"index":13,"he":"ע\"ב והנה ד' נענועי הלולב כל נענוע יש בו ח\"י זמנין שהם ג\"פ בכל קצה מו\"ק וד\"פ ח\"י \nגי' ע\"ב כמנין חסד לרמוז אל החסד הא' שהולך ומתפשט בכולם בכל יום ויום עם החסד של \nאותו היום הבא:\n\nונבאר עתה פרטי הלולב ומיניו היכן רמוזים בדרך קצרה כדי שתבין סוד הנענועין ואח\"כ \nנשלים ביאור פרטיו. הנה למטה יתבאר כי ד' מינין שבלולב הם רומזים אל ד' אותיות \nההוי\"ה והנה הויה זו כול' היא בז\"א לבדו בזה האופן. יוד חסד גבו' ת\"ת והם ג' הדסים. \nהה נצח והוד והם ב' ערבי נחל. ו' יסוד והוא הלולב. הה אחרונה אתרוג והיא מלכות שבו \nשהיא העטרה שביסוד הנקרא ראש צדיק אבל אינו נוקבא דז\"א כמו שחשבו רבים כי זהו טעות \nמפורסם כי המלכות דז\"א עצמו המחובר' עמו (גם היא) נרמזת בחיבור בסוד אות ה\"ה אחרונה \nשל הוי\"ה אבל הנקבה יש לה שם שלם בפני עצמה והוא אלקים או אדני כנודע ולכן נקרא פרי \nעץ הדר ר\"ל פרי של היסוד הנקרא עץ הדר והפרי שבו הוא העטרה גם נק' יסוד הדר בסוד \n"},{"index":14,"he":"הדרת פני זקן וכמ\"ש בפ' תצוה. ובזה יתיישבו לך כמה מאמרים בס\"ה שנראין דבריהם \nכסותרין זה את זה כי נמצא בזוהר שהאתרוג הוא יסוד גם נמצא במ\"א שהוא המלכו' ושניהם \nאמת כי היא מלכות שביסוד דז\"א וזהו טעם איסור הפרש' האתרוג מן הלולב בעת נטילתו \nוצריך לחברם יחד כי הלולב הוא היסוד והאתרוג הוא העטרת הדבוקה עמו בלי פירוד. וז\"ס \nהנז' בס' הרקאנטי על ענין אותו החלום שראה אותו חכם שהיה מפריד ה' אחרונה משאר ג' \nאותיות ההויה והיה זו על שהיה מפריד האתרוג מן הלולב. ולהיות כי המלכות נאחזת \nבשמאלא לכן אתרוג בשמאל אבל עכ\"ז אין להפרידו מן היסוד. והנה הלולב הוא היסוד ונמשך \nדרך חוט השדרה וז\"ס הלולב הדומה לשדרה ולכן מקום חיבור האתרוג עם הלולב כנ\"ל הוא \nבסיומא במקום אחיזתו מלמטה כי כן העטרה היא בסוף היסוד ולפי שיוסף סליק בחביבו \nלעילא עד המוח ויורד למטה בסוד בנימין כנז' בפ' פקודי בהיכלו' וגם בפ' שלח לך וגם \n"},{"index":15,"he":"בפ' משפטים בענין ההוא סבא בפסוק משכיל לאיתן האזרחי דסליק עד מוחא להמשיך משם טיפת \nהזרע ולכן הלולב גבוה מכל שאר המינין מן ההדס והערבות כנודע. וג' בדי הדס רומזים \nלג' אבות חג\"ת אשר כל א' כלול משלשתן ולכן צריכין להיות עבות משולשין כל ענף וענף \nלבדו וב' בדי ערבות הם נצח והוד כנז' בפ' צו. והרי נתבאר כי ד' מינין שבלולב כוללים \nז\"ת דז\"א שהם חג\"ת ונה\"י והעטרה שביסוד והם בחי' החסדים עצמם המתפשטים בז\"ת דז\"א מן \nהחסד עד מלכות שבו ואינם הז' ספירות עצמם רק החסדים המתפשטים בהם:\n\n"},{"index":16,"he":"ועתה נבאר סוד הנענועים הנה נתבאר כי הכוונה בנטילת לולב הוא כי ד' מינין אלו \nהנפרטים בז' בחי' שהם ז' בחי' חסדים המתפשטים בז\"ת דז\"א אנו מנענעים אותם ומעלי' \nאותם למע' עד השרשים שלהם אשר בדעת דז\"א כנודע ומקבלי' הם עצמם שם הארה גדולה \nכשעולים שם שהוא סוד ההולכה שבלולב ואח\"כ בחזרת הובאת הלולב מורידין הארה אל הנוקב' \nכדי לתת בה בחי' ז' חסדים הפנימיים בז' ימי החג כנ\"ל ולולי הנענוע לא היו מקבלים \nהארה כנ\"ל כי האורות הם שם סתומים וע\"י הנענוע מתעוררים ומאירים בהם. וז\"ס הולכת \nוהובאת הלולב ותכוין בהולכתו כי הוא עולה בדעת לקבל הארה משם ובהובאתו תכוין להמשיך \nהארה ההיא אל הנוק' אשר עומדת ראשה במקו' החזה ולכן צריך לכוין להביא סוף קצה הלולב \nעד החזה שבך ותגיעהו שם ותכוין כי אתה המנענע הלולב נרמז בז\"א אשר מנענע החסדים שבו \nשהם הלולב ומיניו עד הדעת שבו וממשיך הארה אל נוקביה אשר ראשה כנגד החזה שבו ואין \n"},{"index":17,"he":"הנוק' הזו בחינת האתרוג כנ\"ל ובכח הכאת החסדים שהם הלולב ומיניו הם בפנים המכים \nבחזה גורם שיצא משם הארה בחוץ אל ראש רחל שהיא עמו פב\"פ כל הימים האלו כנ\"ל בדרוש \nא' ונכנסים בה החסדים הפנימיים ולכן ענין נטילת הלולב ניטל אחר תפלת שחרית קוד' \nתפלת מוסף לפי שאז היא עדיין עמו פב\"פ מן החזה ולמטה אבל בתפלת המוסף עולה יותר \nלמעלה מן החזה כנודע:\n\n"},{"index":18,"he":"וענין היות הנענועים ו' לו\"ק הענין הוא עם הנ\"ל כי הנה אמרו בתיקונין שהדעת היא \nנשמתא דת\"ת. והענין הוא כי כמו שהת\"ת הוא ו\"ק חג\"ת נה'י ונקראים כולם על שמו כי הוא \nהגוף שבו נאחזים ו\"ק גם הדעת יש בו ו\"ק ונאחזים בו ע\"ד הנז' בת\"ת ואותם הו\"ק שבו הם \nו' בחינות חסדים שהם שרשים ומקורות אל ו' חסדים המתפשטים בת\"ת עם ו\"ק שהם ה' חסדים \nמחסד עד הוד וכללות' ביסוד ואלו החסדים התחתוני' הם בחי' הלולב ומיניו כנ\"ל ולכן \nמנענעין נענוע א' בכל קצה מו\"ק העליונים השרשים אשר בדעת להמשיך ממנו הארה למטה ו' \nעליונים בו' תחתונים. והנה סדר הנענועים הם כסדר ו\"ק עליונים שבדעת והם תחילה דרום \nבחסד אח\"כ צפון בגבורה אח\"כ מזרח בת\"ת אח\"כ מעלה בנצח אח\"כ מטה בהוד וכן נזכר בס\"ה \nוהטעם כי נצח והוד נקראים שחקים והם רחיים העליונים הטוחנים מן לצדיקים שהיא יסוד \nונודע כי הרחיים הם ב' אבנים זו ע\"ג זו זו מעלה וזו מטה. גם זהו ענין והקרנים \n"},{"index":19,"he":"גבוהות והא' גבוה מן הב' והם תרין רצועין נצח והוד כנז' בס\"ה בהקדמה גם זה ענין \nנקראים שפתים שהם שפה אחד ע\"ג חברתה גם ז\"ס ענין יעקב ורחל זה בנצח וזה בהוד בתפיל' \nשחרית דחול כמבואר במקומו וכשמזדווגים נמצא נצח על הוד גם זה סוד נרמז בהיכלות בפ' \nפקודי בס\"ה כי היכל עצם השמים עומד למטה והוא כנגד ההוד והיכל הנוג' שהוא כנגד הנצח \nאינו עומד בצידו אלא למעלה ממנו. אח\"כ מערב ביסוד כי כללות כל החסדים מתערבין יחד \nונכללין בו כנודע ונמצא כי סדר הנענועין הם בו\"ק על סדר חג\"ת נה\"י ונמצא כי נענוע \nהאחרון מכולם הוא מערב וזכור זה:\n\n"},{"index":20,"he":"וטעם היות כל נענוע ג\"פ הוא כי הנה ג' מוחין יש ברישא דז\"א חב\"ד ולהיות כי הדעת \nמכריע ביניהם הוא כלול משלשתם ולא עוד אלא שאפי' חו\"ב כל א' מהם כלול משלשתן ומכ\"ש \nהדעת לטעם הנז' ונמצא כי הדרום שהוא החסד של הדעת כלול מג' מוחין ולכן צריך שלשה \nהולכות וג' הובאות כנגד דרום הכלול מג' מוחין להמשיך הארה משלשתם ולכן צריך הולכה \nוהובאה פ\"א כנגד המוח הא' אשר בדרום והולכה והובאה פ\"ב להמשיך המוח הב' אשר בדרום \nוהולכה והובאה פ\"ג להמשיך מוח הג' שבדרום שלא כדברי הנוהגים לעשות ג' הולכות רצופות \nבפעם א' שמוליכין הלולב קצת וחוזרים ומרחקים אותו יותר וחוזרים ומרחקין אותו יותר \nואח\"כ מקרבין אותו בג' קירובין ועד\"ז בכל ו\"ק הדעת שיהיו ג' נענועין בכל קצה מהו\"ק \nולכן תכוין בכל הולכה והובאה שבכל פעם שבג\"פ שבכל קצה להוליך ולהמשיך הארה ולהביא \nהלולב עד החזה להאיר בנוק' אשר שם כנ\"ל ויהיו ח\"י נענועין ג' בכל קצה ולכן היסוד \n"},{"index":21,"he":"האחרון שבכולם שהוא כלול מכולם ומקבל מן ח\"י בחי' מוחין שיש בו\"ק הדעת כנז' הנקרא \nח\"י העולמים ועד\"ז הוא בו\"ק תחתונות בגופא דז\"א כי הם כלולים מח\"י בחי' הנז' וגם \nהיסוד ההוא נקרא חי העולמים:\n\nועתה נבאר הנענועין הנז' בסוד השמות אשר יש בהם והענין הוא במה שנודע כי ג' המוחין \nהם ג' אותיות יה\"ו יו\"ד בחכמה ה' בבינה ו' בדעת וכיון שכל קצה מהו\"ק שבדעת כלול מג' \nהמוחין יש בו שם א' של יה\"ו אמנם אינם דומים זה לזה כי הם נחלקים בבחי' ו' צירופיו \nכנז' בס\"י וזה פרטן:\n\n"},{"index":22,"he":"יהו בדרום הוי בצפון ויה במזרח:\n\nיוה במעלה היו במטה והי במערב:\n\nוביאור הענין היא כי אעפ\"י שכל קצה מהם כולל ג' מוחין שהם ג' אותיות יה\"ו אינם שוים \nכי החסד שהוא קו הימין גובר בו אות י' וצפון שהוא גבורה קו שמאל גובר בו אות ה\"א \nומזרח שהוא הת\"ת קו אמצעי גובר בו אות ו' הרי הם ג' קצוות ראשונים. והנה גם ג' \nקצוות האחרונים הם ע\"ד הנז' בג\"ר כי במעלה שהיא נצח גובר אות יו\"ד ובמטה שהוא הוד \nגובר אות ה\"א ובמערב שהוא היסוד גובר אות ו' אבל יש ביניהם שינוי בסדר האותיות \nהאחרונות שבכל שם מהם כי בחסד קודמת ה' אל וא\"ו כי כן הוא הסדר האמיתי שהגבו' היא \nקודמת הת\"ת שהוא ה' על ו' אבל בנצח קודמת ו' על ה' מפני שהת\"ת גובר בו על הגבו' לפי \nשנצח יונק מן הת\"ת וכן בגבו' שהוא דין גמור כל אותיותיה הם למפרע בסוד הדין כנודע \nבסוד פסוקים של ויסע ויבא ויט ולכן לא די שבו גוברת אות ה' בראש כולם אלא אף אות ו' \n"},{"index":23,"he":"שהוא הת\"ת גובר על י' שהוא בחסד אבל בהוד שאינו כ\"כ בחי' דין כמו הגבו' לכן אעפ\"י \nשאות ה' גברה בו בראש כולם אמנם אות י' שהוא חסד גובר בו י' על וא\"ו שהוא ת\"ת כי זה \nסדרן האמיתי. וכן במזרח שהוא הת\"ת גברה י' שהוא החסד על גבורה שהוא ה' אבל ביסוד \nשהוא מערב שהוא בחי' דין יותר מן הת\"ת כנודע בסוד יצחק ק\"ץ ח\"י דנטיל לשמאלא כנז' \nבס\"ה לכן אות ה' גברה בו על אות י' שהוא גבו' על החסד. והנה נתבארו ו' צירופי שם \nיה\"ו הנז' בספר יצירה אשר הם למע' בו\"ק הדעת וכן דוגמתם הוא בו\"ק התחתונות דגופא \nדז\"א כנז' בס\"ה ובאלו הו' צירופים נברא העולם כנז' בס\"י כי העולם הוא ו\"ק אלו. \nועדיין אנו צריכין להודיעך כי אלו הו' צירופי' כו' צריך לכוין בסוד מילויים והם \nדרום במילוי יודין כזה יוד הי ויו צפון במילוי ס\"ג כזה הי ואו יוד. מזרח במילוי מ\"ה \nכזה ואו יוד הא. מעלה במילוי יודין יוד ויו הי מטה במילוי ס\"ג הי יוד ואו מערב \n"},{"index":24,"he":"מילוי מ\"ה כזה ואו הא יוד ונמצא כי כיון שהכונה היא לכוין להמשיך הארה מאלו הי\"ח \nאותיו' שבדעת שהם ו' שמות צירופי יהו אל הנוק' העומדת בחזה בבחי' הובאת הלולב כנ\"ל \nא\"כ תכוין עתה כי ע\"י ה' תתאה שהיא בנוק' והיא הוי\"ה דב\"ן נשלם שם יה\"ו בכל ו' \nצירופיו ונעש' ידוד שלם כנז' בס\"ה בפ' ויקר' בר\"מ בדי\"ז ע\"א:\n\n"},{"index":25,"he":"ונחזור לבאר בדרך פרט ענין ד' מינין שבלולב הנה נת\"ל כי הם כנגד ד' אותיות הוי\"ה \nהנז' האמנם הם בסוד ההויה במילוי ההין העולה ב\"ן. והטעם הוא כי כל כוונת הלולב הוא \nלפי שעד עתה הנוקבא רחל היתה ה' גבורות ועתה צריך למתקה ע\"י החסדים כדי שתהיה ראויה \nלזווג ביום ח' עצרת ולכן כוונת הלולב ומיניו הם בהויה דב\"ן דההין אשר היא בנוק' \nכנודע. והנה סוד הלולב ומיניו נרמזו בג' בחי' ההוי\"ה הנז' אם בד' אותיותיו הפשוטות \nואם בה' אותיות מילויה ואם באותיות מילוי מילוייה. ונבאר אותם כסדרן הנה הלולב הוא \nכנגד ו' וההדס כנגד י' והערבה כנגד ה' ראשונה והאתרוג כנגד ה' אחרונה והרי נתבאר \nבחי' אותיותיו ד' פשוטות. וענין ה' אותיות מילוי שבה לבדה מבלתי הפשוטות הם באופן \nזה כי ג' הדסים ב' ערבות הם חג\"ת נ\"ה והם כנגד ה' אותיות המילוי הנז' וכל אלו הה' \nלקחם הלולב שהוא היסוד הנקרא כל כי כל א' מהה' הוא כלול מי' והרי הם בגי' כל ואח\"כ \n"},{"index":26,"he":"היסוד נותנם לאתרוג שהיא המלכות הנקרא כל\"ה ר\"ל כ\"ל ה'. ונבאר ענין ט' אותיות \nהמילוי בשלימותו וגם ענין מילוי המילוי הכל ביחד. הנה יו\"ד הם ג' אותיות כנגד ג' \nההדסים וכבר נת\"ל כי סיבת היותם עבות הוא להורות כי כל א' כולל שלשתם ונמצא שהם ג' \nשל שלש שלש שהם ט' אותיות מילוי מילוייה כזה יוד ויו דלת. ה\"ה הראשונה היא ב' \nאותיות כנגד ב' ערבי נחל והם נצח והוד היוצאי' מנחל עליון בינ' כנודע דעד הוד \nאתפשטת אי' והיא מגדלת נצח והוד חדשים לז\"א בסוד כונן שמים בתבונה האמנם לפי שגם \nהיא מגדלת נצח והוד שבנוק' לכן יש ד' אותיות במילוי המילוי כזה הה הה ולפי שנו\"ה \nדנוק' נעשים מכח נו\"ה דז\"א לכן נכללים בהם ואינם רק ב' ערבות בלבד כנז' בענין ההדס \nשאעפ\"י שהם שלש של שלש שלש עכ\"ז לא יש רק ג' הדסים. ו\"ו הם הלולב שהוא היסוד ונרמז \nבו ו\"ק דז\"א באות ו' ראשונה וו\"ק הנוקבא באות ו' שניה ושתיהן נכללות בלולב שהוא \n"},{"index":27,"he":"השדרה הכולל ו' הקצוות ובמילוי מילויין יש ד' ווי\"ן ו\"ו ו\"ו כי ב' ווין אשר בסוד \nהמילוי כבר נתבאר עניינם וב' ווי\"ן דמילוי המילוי נקרא ווין זעירין הא' כנגד היסוד \nדז\"א הנק' ו' זעירא משום דכליל שית בקרטופא חדא כנז' בסוף אדרת נשא והב' כנגד היסוד \nדנוק' כי גם הוא נקרא ו' זעירא. ה\"ה אחרונה הוא האתרוג והוא העטרה שביסוד דז\"א \nמלכות שבו ונודע כי גם בה מתפשט האר' א' מכללות כל החסדים הרי הם ב' בחינות שהם \nהעטרה והחסד שבה שהם כנגד ב' ההין של המילוי ובמילוי המילוי יש ד' ההין הה הה והנה \nב' ההין המילוי לבדו הם בעטרת היסוד דז\"א אשר בה ב' הבחי' הנז' וב' הההין דמילוי \nהמילוי רומזים אל הנוק' דז\"א בת זוגו ואשתו שגם בה יש ב' בחי' הנז' ע\"ד הנז' ממש:\n\n"},{"index":28,"he":"עוד שמעתי כונה אחרת בענין הלולב וההדס הנה הדס הוא בגי' חיים ע\"ה לרמוז כי הם \nהחיות הנמשך מן אימא אל ז\"א בגופו שהם ג' אבות הנרמזים בהדס וגם הלולב הוא בגי' \nחיים אמנם היא בחי' החיים הנמשכים מן היסוד הנק' לולב אל המל' משא\"כ בערבי נחל ופרי \nעץ הדר ולכן אלו לבדם נקראים חיים ולפי שהחיים הנמשכים מן אימא לז\"א הם יותר מעולים \nוגדולים מן החיים הנמשכים מן היסוד אל המלכות כי חיות ז\"א הוא מאבא ואימא הנקרא \nחיים כנודע אבל חיות הנמשך מן היסוד אל המלכות אינו אלא הארה נחתמת מכללות הארות של \nהחסדים שנכללו ביסוד וזו היא חיי המלכות שהוא חיות מעט ולכן ההדס היא א' יתירה על \nחשבון חיים אבל לולב הוא ממש חשבון חיים ובזה תבין למה אימא נקרא אלקים חיים והיסוד \nנקרא אל חי והטעם הוא כי מן היסוד נמשך חיות א' בלבד אל המלכו' אבל מן הבינה נמשכים \nב' בחי' של חיות אל ז\"א והיא מן אבא ומן אימא: \n"}]}
