{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-70","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":70,"title":"שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן","hebrewTitle":"שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן","segments":[{"index":1,"he":"שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן \nענין השלחן ראיתי למוז\"ל שהיה חושש ומקפיד מאד וזהיר לאכול בשלחן של ד' רגלים \nכדוגמת שלחן שבבית המקדש גם בענין הלחם המסודר עליו צריך ליזהר לשים בכל סעודה י\"ב \nלחמים על השלחן כנגד י\"ב חלות לחם הפנים ותסדרם כסדר זה ו' לחמים מצד ימין השלחן \nוו' מצד שמאל השלחן והו' הימני' יהיו ג' ע\"ג ג' וכן בצד שמאל והג' שבצד ימין יהיו \nמונחים כעין סגול וג' העליונות מונחים עליהם וכן בצד שמאל וזה סדרן נמצא כי בצד \nימין השלחן יש ד' לחמים ב' ע\"ג ב' כזה ציור וכן בצד שמאל ובאמצען יש ד' לחמים אחרים \nב' ע\"ג ב' כזה אלא שהשנים מופסקים מן השנים האחרים וריוח ואויר ביניהם כי הב' \nהאמצעיים שהם זו ע\"ג זו הם קרובים לשני חלות הימנים והב' האמצעים האחרים קרובים אל \nב' חלות השמאלים. וענין זה נמצא מפורש בביאור בס\"ה במאמרים דכ\"י. והיותם י\"ב לחמים \nהטעם הוא כי הנה עתה בסעודה זו מקבלים הארה מן הי\"ג נימין דשערי דברישא דא\"א וכבר \n"},{"index":2,"he":"נתבאר אצלנו כי אותם הי\"ג נימין הם בחינת ג' הויות ובהם י\"ב אותיות והיתירה היא \nהנימא הכוללת לכל הי\"ג נימין אבל שרשם אינם אלא י\"ב ולכן כנגדם הם י\"ב לחמים ובבחי' \nהיותם ג' הויות שמספרם ע\"ח לכן הם נקראו בחי' לחם שגם הוא בגי' ע\"ח. באופן שתכוין \nלהוריד הארה מן ג' הויות שהם בגי' לחם ומכל אות ואות שבהם נעש' לחם אחד והויה אחת \nכנודע. ומשם נמשכת סעודה זו דליל שבת אל המל' והיא האוכלת סעודה זו כנ\"ל אבל אינה \nמקבלת הארה זו אלא באמצעות ז\"א כי הוא הוא המקבלם תחלה והוא נותנם אח\"כ אליה. ודע \nכי בכל מקום לא יש סעודה רק כשיש בחי' פה ולכן עתה בלילה שהיא מקבלת מן הפה דז\"א \nלכן יש סעוד' ממש ואינו על ידי תפלה כשאר ההמשכות והעליות וכן הוא ג\"כ בכל סעודות \nדשבת כמ\"ש בכל סעודה במקום הראוי לה. ופעם אחרת שמעתי ממוז\"ל בענין מספר י\"ב לחמים \nכי הנה הם י\"ב כנגד י\"ב נימין או כנגד י\"ב חוורתי דרישא דאריך או כנגד י\"ב תיקוני \n"},{"index":3,"he":"דיקנא דא\"א וכולם יורדים עד היסוד ומה שהיו תחילה מספר י\"ב שהם ג' הויות שבהם י\"ב \nאותיות ונעשו שם כמנין לחם שהם ג' הויות הנה עתה ברדתם אל היסוד נעשים אותיות מל\"ח \nכאותיות לח\"ם. והענין הוא שהם בחי' ג' הגבורות הנמתקות אשר ביסוד שהם ג\"כ בחי' ג' \nהויות כמנין מל\"ח ואז מתמתקים יחד ג' הגבורות ע\"י ג' החסדים וע\"י המיתוק הזה הרויחו \nהגבו' כי בתחלה היו מרים בסוד הדינים הקשים ועתה נהפכו לטעם המלח. אשר נתבטל מהם \nקצת מרירותם. וא\"ל מורי הרב משה אלשיך נר\"ו כי שמע ממוז\"ל כי ביום שבת כונה זו תהיה \nבעולם האצילות ובימי החול ג\"כ תהיה כונה זו אלא שתהיה בעולם היצירה ואני לא שמעתי \nזה וממה שנבאר בי\"ב לחמים דסעודת שחרית נרא' כי ליל שבת הם י\"ב נימין ויום שבת הם \nי\"ב חוורתי ובמנחת שבת הם י\"ב תיקוני דיקנא כנלע\"ד:\n\n"},{"index":4,"he":"ונחזור לענין א' בענין סדר י\"ב לחמים כי תכוין שד' לחמי' שמצד ימין שהם ב' ע\"ג ב' \nהנה הם ארבעה אותיו' הויה אחת אבל ב' הלחמים התחתונים הם שני הההין שהם הנקבות וב' \nלחמים העליונים הם ב' אותיות י\"ו שהם הזכרים כי הזכרים הם למעל' והנקבות תחתיהם \nוכעד\"ז ד' לחמים השמאלים הם הויה אחרת ב' ע\"ד הנז' ממש ותכוין כי ב' לחמים האמצעים \nהסמוכים לצד ימין הם סוד ב' אותיות י\"ה י' על ה' והב' אמצעי' הסמוכים לצד שמאל הם \nב' אותיות ו\"ה ו' על ה' וברצותך לומר ברכת המוציא אז תקח ב' לחמים העליונים שבד' \nאמצעים ותחבר שניהם בב' ידיך וב' שולי הלחמים יהיו דבוקים זה בזה וב' פנים מב' \nצדדיו שלהם יהיו פן זה מצד ימין ופן זה מצד שמאל ואז יתראו כאלו הב' לחמים נעשו לחם \nאחד ובו ב' פנים מב' צדדיו ויהיה כדמיון לחם הפנים שבמקדש ותכוין כי הלחם שביד \nימינך הוא אות י' של הויה והלחם שביד שמאלך אות ו' ותברך אז ברכת המוציא ובה' של \n"},{"index":5,"he":"המוציא תכוין אל אי' עילא' ובה' של הארץ תכוין במלכות ובמלת לחם תכוין בת\"ת. גם \nבמלת לחם תכוין אל הלחם הנז' שהוא בחי' י\"ג נימין הנ\"ל ואח\"כ תבצע מן הלחם הימני \nשהוא כנגד אות י' של הוי\"ה כנז' והוא כנגד החכמה אשר משם נמשך המזון המעולה מכל \nהשאר ותבצע ממנו תחלה שיעור כזית ותאכלנו אתה ותכוין שהכזית הזה הוא כנגד אות י' של \nהוי\"ה שהוא הז\"א ואח\"כ תבצע בציעה ב' כשיעור כביצה ותתן לאשתך ותכוין שהיא כנגד אות \nי' אחרונה של אדנ\"י שהיא בנוק' דז\"א ותכוין שיתחברו ויעשו שם יאהדונהי ואח\"כ תבצע \nותתן לשאר בני הסעוד' היושבים שם ובס' סעודת ימי החול יתבאר יותר באורך כל עניני \nברכת המוציא וכונת האכילה ושאר פרטים האחרים אבל בענין אכילת סעודה זו כבר נתבאר \nלעיל קצת כונות שבה ואמנם דרך קצר' תכוין כי הנה עתה אתה אוכל מן הארה הנמשכת מן פה \nדז\"א וממו' שבו ומן ל\"ב נתי' חכמה שבו אשר עתה הם מאירים בל\"ב שינים אשר בפיך וע\"י \n"},{"index":6,"he":"אתה טוחן ולועס המאכל וכבר נתבאר ענין כונת טחינת השינים באכילה בסעודת החול וע\"ש \nהיטב פרטים רבים וכונות רבות:\n\nואחר האכילה היה נוהג מורי ז\"ל לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז\"ל תיתן ג' פזמונים \nמיוסדים ע\"ד חכמת האמת בכל פרטי הכונות של שבת פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד \nלסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה ובראשי פרקים של \nהפזמון הנז' נרמז אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי יבושר עם:\n\n"},{"index":7,"he":"אסדר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין דאינון קדישין:\n\nנזמין לה השתא בפתורא חדתא ובמנרת' טבת' דנהרא על רישין:\n\nימינא ושמאלא ובינייהו כלה בקישוטין אזלא במאנין ולבושין:\n\nיחבק לה בעלה וביסודא דילה דעביד נייחא לה יהא כתיש כתישין:\n\nצוחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין:\n\n"},{"index":8,"he":"חדו סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין:\n\nקריבו שושבינין עבידו תיקונין לאפשא זינין ונונין עם רחשין:\n\nלמעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין ותלתא שבשין:\n\nועיטורין שבעין לה ומלכא דלעיל' דיתעטר כולה בקדיש קדישין:\n\nרשימין וסתימין בגו כל עלמין ברם עתיק יומין הלא בטיש בטישין:\n\n"},{"index":9,"he":"יהא רעוא קמיה דתשרי על עמי' דיתענג לשמי' במתיקין ודובשין:\n\nאשוי לדרומא מנרתא דסתימא ושלחן עם נהמא בצפונא ארשין:\n\nבחמרא גו כסא ובמדאני אסא לארוס וארוסה לאתקפא חלשין:\n\nנעטר לון כתרין במילין יקירין בשבעין עטורין דעל גבי חמשין:\n\nשביתין ושביקין מסאבין דרחיקין חבילין דמעיקין וכל זיני חרשין:\n\n"},{"index":10,"he":"שכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר בווין תתקטר וזינין דכנישין:\n\nלמבצע על רפתא כזיתא וכביעת' תרין יודין נקטא סתימין ופרישין:\n\nמשח זיתא דכיא דטחנין ריחיא דנגדין נחליא בגוה בלחישין:\n\nהלא נימא רזין ומילין דגניזין דליתיהון מתחזין טמירין וכבישין:\n\nאעטר ית כלה ברזין דלעילא בגו האי הלולא דעירין קדישין:\n\n"},{"index":11,"he":"אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח\"פ הא' בליל שבת וח' \nאמצעיים בסעודת שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה ותכוין כי הם כ\"ד פ' כנגד כ\"ד קישוטי \nכלה כנודע אצלינו אבל רוב פעמים מה שהיה נוהג מורי ז\"ל הוא לומר ד' פ' הראשו' ממס' \nשבת בלילה וד' הב' בשחרית וד' פ' הג' במנחה ויכוין אל ד' אותיות הויה או אל ד' \nאותיות אדנ\"י ואיני זוכר איך שמעתי בזה ממוז\"ל או אם הם בהוי\"ה או באדנ\"י ולפעמים \nכשהיה מוז\"ל טרוד בעסק התורה על השולחן עם בני אדם לא היה קורא רק פ\"א בכל סעודה:\n\n"},{"index":12,"he":"ואח\"כ תטול ידיך במים אחרונים ואח\"כ תאמר הסדר הנהוג אצלך בימי החול אחר נטילת מים \nאחרונים קודם בהמ\"ז והם כמה פסוקים נכתבו גבי סעודת החול וע\"ש. ואח\"כ קודם בהמ\"ז \nדשבת יכוין קודם שיאמר הברכה להויה דע\"ב דיודין ולמספר כ\"ו שלה הפשוט ושניהם בגי' \nצ\"ח וז\"ס דודי צח ואדום. ואח\"כ תברך ברה\"מ וכבר נתבאר בכונתה בסעודת החול וע\"ש. \nאמנם החילוק שיש עתה בברכת המזון דשבת הוא שתכוין ממש ע\"ד הכוונה שביארנו בבהמ\"ז \nדחול אבל צריך שתכוין עתה כי כללות ד' ברכות של בהמ\"ז הם הויה דע\"ב דיודין. ברכה \nראשו' בכללות' היא אות יוד במילוי מילויה יוד ויו דלת והם ט' אותיו' כנגד ט' אורות \nאלו ובחתימת ברכה זו באמרך בא\"י הזן את הכל תכוין כי זאת ההויה היא דע\"ב דיודין. \nברכה ב' בכללותה היא אות ה\"י במילוי מילויה ה\"י יו\"ד ה' אותיות ובבא\"י יכוין אל \nס\"ג. ובברכה ג' אל אות ו' כזה ויו יוד ויו והם ט' אורות. ובהויה דחתימת הברכה תכוין \n"},{"index":13,"he":"בהויה דמ\"ה דמילוי אלפין. ובברכה ד' ובכללותה היא אות ה' אחרונ' במילוי מילויה כזה \nה\"י יו\"ד והם האורות ובהויה דחתימת הברכה תכוין בהויה דב\"ן ובתוספת ברכת רצה \nוהחליצנו כו' תכוין ענין חליצת הנע\"ל דנער מטטרון שהוא היצירה כדי לעלות למע' אל \nהבריאה שהם בחי' לבושי מלכא ביומא דשבתא וביו\"ט כי ברכה זו היא הג' והיא כנגד יצירה \nהנק' מטטרון ואנו מתפללים שביום שבת לא יתנהג העולם ע\"י שליטת מטטרון כמו בחול אבל \nיהיה חלוץ הנעל כנודע בסוד פ' שלף איש כו' ולא ישלוט עתה בשבת אלא ז\"א דאצילות \nהנקרא איש ע\"י הבריאה השולטת בשבת כנודע. ואחר בהמ\"ז תחזור לקחת ב' אגודות של הדס \nבב' ידיך ותחברם יחד בכונה הנ\"ל ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואח\"כ תברך ברכת \nעצי בשמים ותריח:\n\n"},{"index":14,"he":"ונבאר כוונת הריח אשר ייעדנו לעיל לכתוב ביאורו בכאן וכוונה זו איננה פרטית לזמן \nהזה אבל בכל פעם שתריח איזה ריח טוב בכל זמן מהזמנים תכוין כונה זו ואף אם הוא מיני \nבשמים אחרים שאינם מין הדס וזה עניינה. והנה היסוד של כוונה זו מיוסד על ד' תיבות \nאשה ריח ניחוח לה' אבל סדרן כפי הכוונה זו הוא באופן זה ריח ניחח אשה לה':\n\n"},{"index":15,"he":"דע כי ענין הריח הוא בחי' הגבו' המתפשטות למטה שחוזר' להתמתק בשרשם בסוד הריח כי \nהנה מקום ה' גבו' הוא בה' מקומות כנז' באדרת נשא והם חוטמא פומא דרועין ידין אצבען \nוחוטמא הוא העליון שבכולם וכשהגבו' מתקבצו' ועולות ונכנסות בסוד הריח דרך נקבי \nהחוטם הנה הם עולו' עד המוח הנקרא דעת אשר שם עטרא דגבו' שהיא שורש כל הה' גבורות \nכנודע ואז הם מתמתקים שם כנודע כי אין הדינין מתמתקים אלא בשרשם וכמבואר אצלינו \nבסוד פרה אדומה:\n\n"},{"index":16,"he":"ועתה נבאר פרטי המדריגות שיש בענין הריח כי הלא הריח עצמו קודם הכנסו תוך החוטם אז \nהוא בבחי' א' ואז נקרא ריח בלבד והוא ענין הדינין שהוא בחי' האחורים הפשוטי' משם \nאלקים כזה א' אל אלה אלקי אלקים שהם בגי' ר' ועם ה' אותיו' פשוטות של אלקים ועם י\"ג \nאותיות במילואו הרי הכל בגי' ריח וזו מדריגה א'. ואחר כניסתם אל תוך החוטם נק' ניחח \nמלשון נחת רוח כי אז מתחילים להתמתק כנודע ענין חרון אף שענינו הוא יציאת הדינין מן \nהחוטם ולחוץ בסוד כי אז יעשן אף ה' כו' ובסוד ויחר אף ה' בם וילך כנז' באדרא וההיפך \nבכניסתם אל תוך החוטם כי אז מתקמטים הגבורות ומתקבצים שם ואינם מתפשטות לחוץ לעשות \nדין בעולם. והנה החוטם יש בו ב' נקבי האף ובהכנם הריח זה אל תוך החוטם מתחלק לב' \nהבלים דרך ב' נקבים והנה ב\"פ הבל הוא בגי' ניחח עם ב' הכוללים שלהם ואח\"כ עולה הריח \nמדריגה ג' דרך האמצעיו' המצח כי החוטם הוא קו מישור כנגד אמצע המצח והנה מוח הדעת \n"},{"index":17,"he":"הוא ממש עומד כנגד המצח וכמבואר אצלינו בענין נתינת אפר מקלה במצח במקום הנחת \nתפילין כי שם עומדים הגבורו' אבל המצח עצמו הוא למטה ממקום זה. וזהו טעם היות המצח \nמקום גילוי הדינין כנז' בב' האידרות כי יש שם כ\"ד בתי דינין במצחא בסוד ומצח אשה \nזונה כו' ולכן ריח הגבו' עולה עד המצח כי שם ג\"כ הוא שרשם כנז' ובהיותו עולה שם נק' \nבחי' אש\"ה שהוא שם אלקים במילוי יודין שהוא בגי' שין ועם ה' אותיותיו הפשוטות ועם \nהשם עצמו הרי הוא בגי' אש\"ה. אח\"כ עולה הריח מדריגה ד' והוא עד המוחין עצמם ואותם \nב' ההבלים הנכנסים דרך שני נקבי החוטם שהם בגי' ניחח כנ\"ל הנה הם עולים עד המוחין \nשהם בחי' ד' הויות עסמ\"ב הנכללים בד' אותיות הויה א' והם סוד חו\"ב וב' עטרין דדעת \nחו\"ג. והנה אותיות ניחח הם כמספר אות למד במילואה של ליהו' והויה עצמה הם ד' מוחין \nהנז':\n\n"},{"index":18,"he":"עוד מצאתי כתוב בשינוי ובאופן אחר וז\"ל ניחח הוא חילוף אלקים באותיות הקודמות והוא \nאכדט\"ם והם בגי' ע\"ד ועם ב' נקבי האף הרי הם ע\"ו כמנין ניחח. לידוד הנה הלמד מנין \nניחח כאמור למעלה וההויה תמורתה מצפ\"ץ והוא בגי' ש' והה' אותיו' ע\"ה הם הא' והה' של \nאשה וכונת הריח הוא לעלות הקדושה מן העשיה ליצירה כל החלקים שנשארו בעשיה. גם מנהג \nטוב הוא לקרות בכל ליל שבת אחר ברה\"מ כל מס' עירובין ויכוין אל סוד ע\"ב (דיודי\"ן) \nרי\"ו שהם אותיות עירוב וענין אותם הפסוקים שנכתבו בס\"ה בפרשת בלק בכ\"י שיאמר אותם \nהאדם בקומו בחצות ליל שבת קודם שישמש מיטתו והם ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כו' \nאודך על כי נוראו' נפלאתי. כו' לא הניחני מוז\"ל לנהוג לאומרם וכמעט שהוא מגמגם \nשאינם מדברי הזוהר עצמו. גם מנהג מוז\"ל להניח השולחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה \nעל השולחן וכוס של הקידוש ושל הבהמ\"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין בכוס \n"},{"index":19,"he":"ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע כנז' בזוהר. גם היה \nמשייר בשולחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתין ופרורין של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם \nמשום העורכים לגד שולחן ולא אקרי הכי אלא בלחם שלם:\n\nענין הזווג והעונה של שבת כבר נת' אצלנו בשער המצות בפ' בראשי' ד' ג' ע\"ב בענין \nהעונ' שבלילי החול וע\"ש כמה מדרגו' הם. אבל הענין בקיצור הוא כי בתפלת ערבית אז הוא \nזווג יעקב ורחל מן החזה ולמטה דז\"א ואחר תפלת ערבית כל חצות לילה הא' הוא זווג יעקב \nולאה בכל אורך שיעור קומת ז\"א ואחר חצות לילה אז הוא זווג יעקב ברחל מן החזה דז\"א \nולמטה. הת\"ח אסו' לשמש מטתו בלילי החול אפי' אחר חצות אבל בליל שבת אחר חצות מצוה \nוקודם חצות אסור אע\"פ שהוא ליל שבת:\n\n"},{"index":20,"he":"ענין הטביל' דשחרית דשבת הנה אם נטמ' בקרי או בתשמיש המטה אין צורך להזכיר כי \nהטבילה אז מוכרחת אבל אף אם לא הוצרך לטבול לסבה הנז' צריך לטבול בבוקר ביום שבת \nוהוא כי כדמיון מה שביארנו לעיל שצריך לטבול בכל ע\"ש להפריש מן החול לשבת כן צריך \nעתה טבילה אחרת כי הפרש גדול יש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת שהוא קדושה יתירה \nאבל החילוק הוא כי בע\"ש הוצרך לב' טבילות הא' להפשיט בגדי החול מעל נפשו והב' \nלהתדבק ולהמשיך בו קדושת שבת אבל עתה בבוקר יום שבת די לו בטבילה אחת להמשיך עליו \nקדושה עליונה של יום השבת ואיננו מפשיט מעליו ח\"ו קדושת יום שבת והנה שם בע\"ש \nביארנו כונת ב' טבילות אבל עתה שאין שם רק טבילה אחת אל תכוין רק אל הכונה הנז' שם \nשהוא שתכוין אל ד' הויות עסמ\"ב ולג' שמות אהיה הא' ביודין והב' באלפין והג' בההין \nוז' שמות אלו הם בגי' תרפ\"ז ותוסיף עליהם שם י\"ה ויהיה הכל בגי' כמנין שבת והטעם \n"},{"index":21,"he":"לתוס' שם י\"ה הוא זה כי סוד שבת הוא ענין עלית זו\"ן במקום או\"א ואז הם בבחי' שם י\"ה \nואע\"פ שכונה זו צריך לכוין אותה בטבי' ע\"ש בעלייתך מן הטבי' אבל עתה בטבי' זו תכוין \nכונה זו קודם שתטבול ותכוף ראשך במים: \nשער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין תפילת שחרית של שבת \nענין התפלה של שחרית דיום שבת. הנה נת\"ל כי בלילה יכוין האדם לקבל תוס' נר\"ן ושלשתן \nהם בחי' נוקבין וביום שבת יכוין ג\"כ לקבל בחי' נר\"ן ושלשה דכורין מבחי' קדושת היום \nשהוא דכורא. ואמנם ג' המקומות שבהם צריך לקבל תוס' הנז' שמעתי בתחלה ממורי ז\"ל \nשבברכו של קודם יוצר דשחרית יכוין לקבל תוס' הנפש דכורא ובסמיכות גאולה לתפלה יכוין \nלקבל תוס' רוח ובמוסף במלת אי\"ה מקום כבודו כו' יכוין לקבל תוס' נשמה אבל אח\"כ \nשמעתי ממוז\"ל באופן אחר וכמ\"ש בע\"ה בכללי הדרוש כ\"א במקומו וזה החלי בע\"ה דע כי מן \nהתחלת תפלת שחרית מן סדר הקרבנות עד נשמת כל חי כו' נכנסו בחי' אורות המקיפין של \n"},{"index":22,"he":"בחי' המוחי' דז\"א מבחי' המקיף העליון הנק' אות מ' דצלם דאי' ובס' נשמת כל חי אז \nנכנסין המקיפין דאות מ' דצלם דאבא וז\"ס נשמת כל חי ר\"ת נכ\"ח שהם כמנין ג' הויות שהם \nג' מוחין חב\"ד בבחי' אורות מקיפין מבחי' מ' דצלם דאבא והרי נשלמו ליכנס ברישא דז\"א \nכל המקיפי' שלו מב' הצלמים דאי' ודאבא ולכן תכוין כי עתה באמרך נשמת כל חי לקבל חלק \nתוס' נפש דכורא שבך מבחי' יום שבת דכורא כנ\"ל. והנה ענין סוד נשמת כל חי הוא בחי' \nתוס' קדושת שבת בעולם היצירה כנודע כי תיקון נשמת כל חי הוא בסדר הזמירות שהם \nביצירה כי סדר יוצר אור כו' הוא בבריאה ותכוין בנשמת כל חי כו' כי מלת כל חי הוא \nבגי' ס\"ח אהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה והם בגי' חיים והם סוד התפילין הנק' חיי המלך. והכונה \nהיא כי זה הוא תמורת התפילין שבימי החול. הקדישים דיום שבת לא קבלתי כונתם ממורי \nז\"ל:\n\n"},{"index":23,"he":"כונת יוצר דשבת הנה ביוצר דשבת הוא בחי' תוס' קדושת שבת בעו' הבריאה כי כל סדר יוצר \nהוא בבריאה כנודע אבל צריך שתדע כי ז' היכלות אלו אין בהם בכולם תוס' קדוש' רק בג' \nהיכלין לבד שהם רמוזים בג' חלקים אלו הא' הוא מן יוצר אור עד אין ערוך לך כו' והב' \nהוא מן אין ערוך לך כו' עד אל אדון כו' והג' הוא מן אל אדון כו' עד תתברך לנצח \nצורנו כו' וצריך לבאר ענין אלו ההיכלות של יוצר דשחרית דשבת מה ענינם דע כי שבעה \n"}]}
