{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-75","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":75,"title":"קטע 75","hebrewTitle":"קטע 75","segments":[{"index":1,"he":"עול' ז\"א בג' תיקונין תתאין דדיק' דא\"א ובחזרה עולה כל שית תיקו' תתאין שהוא עד מזל \nהעליון שהוא תי' הח' נוצר חסד ונוקבא עולה בחג\"ת ונה\"י דאבא כי הנה\"י דז\"א נשארים \nלמטה מדיקנא דא\"א בג\"ר דאבא כי לא עלו בדיקנא רק חב\"ד וחג\"ת דז\"א בלבד כנז' אבל \nביו\"ט במוסף בלחש עולה ז\"א עד ג\"ר חב\"ד דאבא ואח\"כ בחזר' המוסף איננו עולה הז\"א \nעלייה אחרת בכתר דאבא ונוקבא עולה אז בחזרת המוסף ג\"א חג\"ת דאי' וג' הראשונות חב\"ד \nדאי' אבל בכתר דאי' איננה עולה כלל כדמיון הז\"א שלא עלה בכתר דאבא. ואע\"פ שאנו \nאומרים בקדוש' חזרת המוסף כתר יתנו לך כו' כיון שהם סמוכים אליו והם מקבלים הארה \nממנו אע\"פ שלא עלו ממש בכתר דאו\"א ואח\"כ במנחת יו\"ט אז עולה הז\"א בכתר דאבא ונוק' \nבכתר דאי' ואין עוד עליה אחרת אל ז\"א בדיקנא דא\"א כמו בשבת וא\"כ כיון שאין מצח \nהרצון דא\"א מתגלה לכן אין אומרים ביו\"ט במנחה ואני תפלתי וכו'. וגם לסיבה זו אין \n"},{"index":2,"he":"מוציאין ס\"ת במנחה של יו\"ט כי אינו עתה עת נכון כמו במנחת שבת. ונלע\"ד ששמעתי ממורי \nז\"ל כי בלחש מנחת יו\"ט עולה ז\"א בכתר דאבא ובחזרת המנחה עולה הנקב' בכתר דאי':\n\nעוד יש הפרש בין שבת ליו\"ט דע כי בשבת עולה ז\"א במקום אבא ונוק' במקום אימא והם \nנפרדים כל אחד ואחד בפ\"ע זה באבא לבדו וזה באי' לבדה וביאור ענין זה הוא במה שנקדים \nלך הקדמ' ונאמר כי אע\"פ שאנו אומרים כי ז\"א עלה כל המדרגו' עד שורש מקום או\"א עצמו \nאל תחשוב כי כפי\"ז איננו צריך אל המוחין הבאים לו מבחי' נה\"י דאו\"א אבל צריך שתדע \nכי לעולם הוא צריך אל נה\"י דאו\"א שיהיו לו בסוד מוחין והענין הוא כי כמו שהז\"א עולה \nהעליות האלו גם או\"א עולים העליות ההם כפי סדר מספר עליות ז\"א העולה אחריהם כי \nצריכים הם לתת מקום לשיעלה שם ז\"א ולעו' הנה\"י דאו\"א הם בחי' מוחין אל ז\"א. ואין \nחילוק אלא שבימי החול אז הנה\"י דאו\"א הנעשין מוחין לז\"א הם מבחי' התחתו' ובשבת הם \n"},{"index":3,"he":"מבחי' העליונה ונמצא כי עתה במוסף שבת אע\"פ שז\"א עולה למקום אבא ממש. עכ\"ז הנה\"י \nדאבא הם מתלבשים בתוכו ומתהוים לו שם בבחי' מוחין אליו ואחר שהקדמנו לך הקדמה זו \nנחזור אל ביאורנו. כי הנה בשבת כשעולה ז\"א במקום אבא לוקח הנה\"י שלו לבחי' מוחין \nאליו לבדו ונוק' עולה באי' ולוקחת נה\"י שלה להיותם מוחין אליה והטעם הוא כי בשבת \nנפרדים אבא לעצמו ואי' לעצמה אבל ביו\"ט או\"א נכללין זה בתוך זה ואבא מתלבש ומתעלם \nתוך אימא ונמצא כי בעלות זו\"ן שם צריך שז\"א ילביש חציו הימני של אבא ונוק' חציו \nהשמאלי והוא ממש ע\"ד הלבשת או\"א את א\"א אבא לחציו הימני ואי' לחציו השמאלי. ובזה \nיתבאר לך טעם למה לא הוצרכה תפלה אחרת להעלות את זו\"ן בכתר דאו\"א ובחזרת תפלת מוסף \nדשבת שהיא לצורך עליית הנוק' בג' האמצעיות ובג\"ר דאימא הספיק לשיעלו זו\"ן עוד עלייה \nאחרת בכתר או\"א משא\"כ בי\"ט שהוצרכ' תפלת מנחת י\"ט להעלות את זו\"ן בכתר דאו\"א כנ\"ל. \n"},{"index":4,"he":"גם יש שאלה אחרת והוא למה אומרים כתר במוסף שבת ואין אומרים כתר במנחת י\"ט כיון \nשבחינת' שוות ומה שנעשה במוסף שבת נעשה במנחת י\"ט כנ\"ל. אבל התשובה היא עם הנז' כי \nבשבת או\"א נפרדים ונמצא שז\"א לוקח כתר שלם דאבא ונוק' לוקחת כתר שלם דאי' לכן \nאומרים כתר במוסף שבת לפי שכל א' משניהם לוקח כתר שלם בפ\"ע אבל במנחת י\"ט אשר אבא \nנכלל תוך אימא נמצא כי ז\"א לוקח חצי כתר הימני ונוק' חצי השמאלי ואין כתר שלם לשום \nאחד מהם ולכן אין אומרים כתר במנחת י\"ט. ובזה יובן ג\"כ תשובה לשאלה הראשונה כי בשבת \nאשר או\"א נפרדים לכן ממילא נעשה הדבר ההוא שז\"א לוקח כתר דאבא ונוק' לוקחת כתר דאי' \nואין צורך לקבוע תפלה אחרת מחודשת כצורך עלייתם בכתר או\"א אבל ביו\"ט הוצרכה תפלת \nמנחה לצורך עלייתם בכתר או\"א כדי לעשות הבחינ' הנז' והוא לכלול ולהלביש את אב' בתוך \nאי' כדי שאח\"כ יעלו שם זו\"ן וילביש זה חציו הימני וזו חציו השמאלי כנז' והדבר הזה \n"},{"index":5,"he":"איננו נעשה מעצמו וצריך תפל' מחודש לעשות בחי' זו ונעשית בתפלת המנח' דיו\"ט כנז':\n\nגם בזה יתבאר לך טעם אל מספר העולים בס\"ת בשחרית דיו\"ט והם חמשה בני אדם והטעם הוא \nכי הנה אבא נכלל ומתלבש תוך אי' ונמצאו נה\"י דאבא תוך נה\"י דאי' והנה בשבת מתגלים \nכל ז\"ת דיסוד דאבא ולכן בשבת קורין ז' כמש\"ל בס\"ת של שחרית דשבת אבל ביו\"ט אין \nמתגלין בסוד הס\"ת רק הג\"ת שלהם בלבד וכיון שנה\"י דאבא מלובשין תוך נה\"י דאי' נמצא \nכי בהתגלות נצח דאבא ודאי שמתגלה הנצח דאי' וכן בהתגלות הוד דאבא מוכרח הוא שיתגלה \nהוד דאי' אבל היסוד דאבא הוא מתפשט למטה מן היסוד דאי' הנפסק ונשלם בחזה דז\"א והוא \nלבדו מתגלה ולכן הם ה' שהם נצח דאבא ונצח דאי' והוד דאבא והוד דאימ' ויסוד דאבא \nלבדו וכנגדם עולים ה' בס\"ת דשחרית די\"ט ואמנם נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל ענין הפרש \nהשבת לי\"ט באופן אחר שלא ע\"ד הנ\"ל והוא זה:\n\n"},{"index":6,"he":"דע כי הנה המוחין דז\"א הם ב' בחינות מוחין דמצד אבא ומוחין דמצד אי' והם מתלבשין \nבתחלה תוך הנה\"י דאבא ותוך הנה\"י דאי' והם באופן זה מוחין דמצד אבא תוך הנה\"י דאבא \nוהנה\"י דאבא תוך מוחין דמצד אי' והמוחין דמצד אי' תוך הנה\"י דאי' והנה\"י דאי' תוך \nרישא דז\"א ונמצא כי הכלים דנה\"י דאבא הם מפסיקים בין המוחין דאבא למוחין דאי' ואין \nבחינת ב' המוחין מתערבים יחד כמבואר אצלנו בדרוש הציצית ע\"ש היטב. והנה ענין ציור \nהזה הוא ג\"כ ביום שבת אבל בי\"ט הוא באופן אחר כי נה\"י דאבא אינם נכנסים כלל בז\"א \nאבל המוחין דאבא מתלבשים תוך המוחין דאי' והמוחין דאי' תוך הנה\"י דאי' והנה\"י דאי' \nתוך רישא דז\"א:\n\n"},{"index":7,"he":"ואחר שהצענו לך הצעה זו יתבאר לך טעם השינוי והחילוק שיש בין שבת לי\"ט והוא כי ב' \nבחינות הם הא' הוא בערך המוחין בעצמם והב' הוא בערך ז\"א המקבל אותם ובבחי' הא' שהוא \nבערך המוחין בעצמם ודאי שיותר קדושה יש בשבת מביו\"ט לפי שהשבת נק' קדש כמש\"ה ושמרתם \nאת השבת כי קדש היא. והענין הוא כי ז\"א עולה עד מקום אבא ויש לו שם נה\"י דאבא בעצמם \nבסוד מוחין אליו אבל ביו\"ט אין ז\"א לוקח רק הנה\"י דאי' לבד שאינם קדש ממש כמו נה\"י \nדאבא ואע\"פ שהמוחין דאבא הם תוך נה\"י דאי' נודע הוא שיתרון גדול יש אל המוחי' דאבא \nבהיותם מלובשים תוך נה\"י עצמם דאבא להיותם מלובשים תוך נה\"י דאי'. ובזה תבין מ\"ש \nבס' התי' כי כל הי\"ט הם בסוד אי' עילאה הרובצת על האפרוחים ועל הבנים גם יתבאר לך \nמ\"ש לעיל בפסוק אלה מועדי ה' מקראי קדש כו' ולכן קדושת שבת חמורה מאד על קדושת \nהי\"ט:\n\n"},{"index":8,"he":"עוד טעם אחר כי בשבת שיש אל המוחין דאבא אשר בז\"א ב' מסכים הא' נה\"י דאבא והב' נה\"י \nדאי' ומכח זה אין אורות מוחין דאבא מתגלים למע' ברישא דז\"א אבל בירידתם למטה מן \nהחזה דז\"א אשר שם נפסק וכלה יסוד דאי' אז מתגלה שם היסוד דאבא ומאירין מוחי' דאבא \nמשם ולמטה בגילוי אבל בי\"ט שהמוחין דאבא הם נתונים גם הם תוך נה\"י דאי' לבדם נמצא \nכי בהפסק היסוד דאי' בחזה דז\"א אין אורות המו' דאב' מתגלים למטה מן החזה כי אין להם \nלבוש שם לשירדו למטה ונודע הוא כי האורות העליונים א\"א להם לעמוד בלי לבוש בשום \nאופן ואינם מתגלים בלתי לבוש בסוד עצמו' וכלים כנודע ונמצא כי אורות המוחין דאבא \nמתגלים ביום השבת למטה מן החזה משא\"כ בי\"ט ולכן קדושת השבת יתירה על קדושת י\"ט לב' \nסבות אלו. אמנם בבחי' הב' שהיא בחי' הז\"א עצמו המקבל המוחין יש לו יתרון בי\"ט מבשבת \nוז\"ס טעם ושמחת בחגך ומחויבים אנחנו לשמוח בי\"ט יותר מבשבת. והענין הוא כי בשבת יש \n"},{"index":9,"he":"ב' מסכים אל מוחין דאבא ואין הז\"א יכול לקבל הארתם יותר בגילוי משבת כי שם יש ב' \nמסכים ובי\"ט לא יש רק מסך א' ולטעם זה שמחת יו\"ט אל ז\"א המקבלם יתירה על שמחחו בשבת \nכי ביו\"ט מרבין בסעודה ובבשר וביין אבל בערך הקדושה של המו' בעצמם קדושתם בשבת \nיתירה על קדושתם ביו\"ט. ופ\"א שמעתי ממורי ז\"ל כי במוסף יו\"ט עולה ז\"א בכתר דאבא \nולכן אומרים כתר במוסף יו\"ט אבל נוק' אינה עולה עד הכתר עד תפלת מנחה אמנם כפי הנ\"ל \nשז\"א לוקח חצי הכתר הימני דאבא ונוק' חציו השמאלי צ\"ל כי שניהם עולים יחד בכתר דאבא \nבתפלת המנחה:\n\n"},{"index":10,"he":"ופעם אחרת שמעתי ממוז\"ל באופן אחר והוא כי ביו\"ט אין זו\"ן עולים באי' עילאה רק \nבתבונה כנודע כי אימא בינה נק' שם אהיה במילוי יודין והתבונה שהיא למטה מן הבינה \nנק' הויה דמילוי ס\"ג ולכן יו\"ט הוא בגי' ע\"ג כמנין הויה דמילוי ס\"ג ועשר אותיותיה \nהם ע\"ג ולכן קדושת שבת חמורה מן היו\"ט כמה מדרגות כי בשבת עולה ז\"א עד דיקנא דא\"א \nונוק' עד אבא וביו\"ט ב' אינם עולים אלא בתבו'. ונלע\"ד ליישבו עם הדרך הא' והוא כי \nעליית ז\"א בחול אל התבונה אינו מעצמו אלא ע\"י תפילותינו בגילוי וביו\"ט עולים עד \nהתבונה ממילא ואח\"כ אנו מעלים אותם עד או\"א ע\"י תפלותינו כנלע\"ד ליישב ב' הדרכים \nהנז' ועי' בדרוש הא' דליל פסח בענין יציאת מצרים משם נתבאר ענין זה:\n\n"},{"index":11,"he":"ענין שינוי שיש בין היו\"ט הם בעצמם כי אין יו\"ט דומה לחברו דע כי כשחל יו\"ט באמצע \nהשבוע בתוך ו' ימי החול אז הוא דומה לע\"ש אבל כשחל יו\"ט במוצאי שבת אז כבר זו\"ן \nביום השבת שהוא עריו\"ט היו שלמים ועלו עד למעלה בדיקנא דא\"א וגם היו בו בז\"א מוחין \nדאבא בתוך הנה\"י דאבא כנ\"ל ועתה במ\"ש שהוא יו\"ט נגרע הארתו כי אז יורד למטה באי' \nכנ\"ל וגם כי המוחין דאבא נכנסים ומתלבשין תוך נה\"י דאי' והנה\"י דאבא מסתלקין ממנו \nולכן אומרים ותודיענו כו' בסוד הבדלת קדושת שבת לקדושת יו\"ט כנודע ואם הוא להפך כי \nחל יו\"ט בע\"ש אז כבר ז\"א עלה ולקח מוחין דאו\"א ביו\"ט שהוא ע\"ש ואינו חסר לו רק שעתה \nבליל שבת יתוסף בו תוס' זה והוא שיבקע היסוד דאימא ויאירו מתוכו הנה\"י דאבא:\n\n"},{"index":12,"he":"ענין תפלת יו\"ט. כבר נודע כי בכל תפלות יו\"ט אין בהם רק ז' ברכות בכל תפלה ותפלה \nוהנה בז' הברכות של תפלת השבת ביארנו שיכוין בהם באותם ז' מרגלאן הנז' בס' הזוהר פ' \nיתרו בר\"מ שהם יוצאין מב' שמות אהיה יה\"ו ועתה ביו\"ט תכוין ממש ע\"ד הזה בז' שמות \nאלו והם בברכה א' אהיה דיודין ובב' אהיה דיודין וג' אהיה דאלפין ובד' אהיה דההין \nובה' באלקים דיודין ובו' באלקים דההין ובז' באלקים דאלפין כנודע כי סדר ד' שמות \nאהיה הם ב' ביודין ואחד דאלפין ואחד דההין. וסדר שלשה שמות אלקים הם יודין וההין \nואלפין וסימנם יה\"א והטעם כל הכונה הזאת היא תלויה כמש\"ל כי בשבת היא עצמה קודש \nשעולה עד אבא הנק' קדש וירש את מקומו אבל ביו\"ט הם מקראי קדש כי הם באימא ושם הם \nקרואים ומזומנים מן הקדש שהוא אבא ואינם קדש עצמו לכן אנו מכונים לב' שמות אלקים \nאלקים אשר שניהם הם באימא וכונה זו היא בין בתפלת פסח או עצרת או סוכות ובכל שאר \n"},{"index":13,"he":"הי\"ט:\n\nכוונת הטביל' בערב יו\"ט כמו בערב שבת כי כך ארז\"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל והנה \nהמקוה היא אי' הנקרא מ' סתומה ולכן שיעורו הוא מ' סאה של מים. גם המקוה הוא בגי' \nקנ\"א כמנין אהי\"ה דההין ואמנם שינו את לשונם באומרם ברגל ולא ביו\"ט לרמוז כי צריך \nלטבול פ\"א להפשיט מעל נפשו בגדי הקלי' החול ויטביל טבילה שניה ויכוין להמשיך עליו \nקדושת הרגל שהוא סוד שם הויה במילוי יודין העולה בגימ' ע\"ב ושם אהיה במילוי יודין \nהעולה בגי' קס\"א ושניהם בגי' רג\"ל:\n\n"},{"index":14,"he":"ד\"א בתפלת הבוקר יכוין באהי\"ה ויהו\"ה דיודין ובמנח' בהויה ואלקים ובערבית הויה \nואדני ושלשה הויות אלו האחד בע\"ב דיודין והשני דס\"ג והשלישי דמ\"ה ויכוין כי הויה \nהראשונה ממתקת שם אהיה הנ\"ל והויה השניה ממתקת שם אלקים הם והויה שלישי ממתקת שם \nאדני הנז': \nשער הכוונות - דרושי אסרו חג דרוש א \n"},{"index":15,"he":"דרוש א':\n\nבענין אסרו חג הנה יש כאן מקום שאלה כי הנה קדושת שבת מעולה מקדושת יו\"ט וא\"כ למה \nקדושת שבת אין אחריה קדושת אסרו חג והדבר נראה להיפך. והתשובה היא כי אדרבה גודל \nקדושת שבת גורם מעוטה אחר השבת והענין הוא מובן כמש\"ל בענין החילוק שיש בין קדושת \nשבת לי\"ט והוא כי בשבת כל תכלית עליותיו הם בחזרת תפלת המנחה כי אז עולה ז\"א בא\"א \nונוק' באבא ועולם הבריאה במקום אימא והיצירה במקום ז\"א והעשיה במקום נוקב' דאצילות \nנמצא כי כל העולמות נכללו ונתעלו בתוך מה שהיה עולם האצילות ולא נשאר מהם דבר חוצה \nלו אבל במנחת י\"ט זו\"ן הם בכל קומת או\"א והבריאה במקום ז\"א והיצירה במקום נוק' \nוהעשיה במקו' עולם הבריאה ונמצא כי בסבת כל עו' עלו ב' מדרגות למעלה ממדרגתו הא'. \nוהמשל בזה עולם הבריאה בתחלה עלה מדרגה א' והיא בנוק' דאצילות אח\"כ עלה בז\"א \nדאצילות אח\"כ עלה באי' דאצילות נמצא שבין המקום שהיה בו בתחילה אל המקום אשר בו הוא \n"},{"index":16,"he":"עתה יש בנתיים ב' מדרגות פנויות לגמרי כי לא נחשוב לא במדריגה אשר בה היתה מתחי' \nולא המדריגה אשר בה היא עתה וכעד\"ז ביצירה ובעשיה ובמוצאי שבת באו ימי החול חוזר כל \nעולם לרדת ב' מדרגות גמורות אותם אשר עלה בשבת ולכן אין בו כח להמשיך עמו האור \nהעליון למטה ולהוציאו ברחוק שתי מדריגו' שלימות אבל ביו\"ט לא עלה שום עולם רק \nמדריגה אחד והיא כי עולם הבריאה עלה בז\"א דאצילות ונמצא כי מן המקום שהוא בו עתה אל \nהמקום אשר היה בו מתחי' הוא מדריגה א' פנויה והוא מקום נוק' דאצילות ולכן במוצאי \nי\"ט יש כח בעולם הבריאה ברדתו אל מקומו הא' להמשיך עמו קדוש' האור שהיה לו ביו\"ט \nולהוציאו שיעור מדריגה א' בלבד לכן ביום שלאחר י\"ט עושים אסרו חג שהוא בחי' המשכת \nאור קדושת יו\"ט ממקום העליון אל מקום התחתון שירד בו עתה כנז' אבל בשבת שיש מרחק ב' \nמדריגו' אין בנו כח להמשיך האור העליון ב' מדריגות חוץ למקומו: \n"},{"index":17,"he":"שער הכוונות - דרושי אסרו חג דרוש ב \nדרוש ב':\n\nיבאר בו מה ענין המשכת האור הזה עתה ביום אסרו חג ונתחיל לבאר ענין המשכת האור \nבעולם העשיה וממנו יובן שאר העולמות. הנה נתבאר כי בי\"ט היה עולה עולם הבריאה במקום \nז\"א דאצילות והיצירה במקום נוק' והעשיה במקום עו' הבריאה ממש כי הי\"ס דעשיה היו \nבמקום י\"ס דבריאה ועתה באסרו חג ירדו העשיה ו' מדריגו' בלבד ולא כולה והוא באופן זה \nכי ירדו ד' ראשונות דעשיה בד\"ת דבריאה וו' תחתונות דעשיה בו' ראשונות דיצירה ונמצאו \nד' אחרונות דיצירה וכל הי\"ס דעשיה מקום פנוי לגמרי בין הקדושה והקלי' כנ\"ל בדרוש \nשבת שהם סוד י\"ד ספי' בסוד אמר לעולמו די כי ענין זה נעשה בקבלת שבת כנז' שם במקומו \nוהנה מזה תקיש ותבין אל שאר העולמות כי כולם יורדים ממקומ' על סדר ירידת עולם העשיה \nממש וזה מובן והנה ז\"ס פסוק אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח הנה \nמזבח העולה הוא בעו' העשיה כי שם הוא מעשה הקרבנות כנז' בתפי' שחרית דחול כי \n"},{"index":18,"he":"הקרבנות הם בעשיה ונודע כי המלכו' של כל עו' מד' עולמו' אבי\"ע איננה במקומה אבל \nיורדת ועומדת כל ימי החול שלא בשעת התפלה למטה בראשית העו' שלמטה ממנה. והמשל בזה \nמלכות דאצילות בראש הבריאה ומלכות דבריאה בראש היצירה כו' והנה עיקר שם מזבח העולה \nאינו על עולם העשיה אלא על מלכות דיצירה שבראש העשיה אבל כללו' שם מזבח העולה היא \nבעשיה כי שם הוא בחי' שריפת הקרבנות וטעם קריאת המלכו' דיצירה בשם מזבח העול' הוא \nכי נודע כי עולם היצירה נקרא אל יהו\"ה והוא בגי' מזבח ונמצא כי כללות המזבח הוא \nבעשיה אבל סיבת קריאתו בשם מזבח הוא לסיבת המל' דיצירה היורדת שם כנז' והנה ד' \nקרנות המזבח העולה הנה הם ד' הקרנות העומדים למעלה ע\"ג מזבח העולה והם עליונים ממנו \nוהנה הם סוד ד' אחרונות דיצירה אותם פנויים שנשארו וריקנים ביום אסרו חג כנ\"ל והם \nנה\"י ומל' דיצירה והם ד' קרנות והמזבח הוא עולם העשיה עצמו. ובזה נבא אל ביאו' \n"},{"index":19,"he":"הכתוב אל ה' ויאר לנו כו' פי' כי הנה עתה ביום אסרו חג עולם העשיה הוא למע' ביצירה \nהנק' אל הויה כנז' והנה אל הויה במילואם הם בגי' יא\"ר כזה אלף למד הוא קפ\"ה ידוד \nהוא כ\"ו והם כמנין יאר ונמצא כי אל ידוד הוא עצמו כשמתמלא נעשה כמנין יא\"ר וזהו אל \nידוד ויאר לנו ר\"ל כי מן אל ידוד שנעשה יאר אנו מתפללין שימשיך אותה הארה לנו וזהו \nויאר לנו וביאר כי ענין ההארה הזו שאנו רוצים להמשיך הוא לפי שעתה הוא יום אסרו חג \nאשר פירושה הוא מלשון עשו איסור לחג וקשר שלא תסתלק קדושת החג לגמרי אמנם נתקשר \nבקדושת החג כדי שתשאיר לנו קצת הארה מן החג ביום זה של אסרו חג וזמש\"ה ויאר לנו \nאסרו חג כו'. עוד ביאר הכתוב ענין אסרו חג הזה מה עניינו ואמר כי הלא הוא להוריד \nעו' העשיה עד קרנות המזבח שהוא בו' ראשונות דיצירה כנ\"ל ועי\"כ נמצא שעולם העשיה \nשהוא המזבח הנה הוא עתה למעלה מד' קרנותיו שהיו בו בתחילה בשאר ימי החול ועתה מפני \n"},{"index":20,"he":"שהוא אסרו חג עומד למעלה מקרנות המזבח וזו היא ההארה אשר המשכנו במ\"ש ויאר לנו כי \nהנה ד' קרנות המזבח בימי החול הם ד' תחתו' דיצירה ועתה העשיה נשלמת בו' ראשונות \nדיצירה ונמצא כי היא עומדת למעלה מקרנות המזבח ונמצא' יורדת עד קרנות המזבח ולא עד \nבכלל וזמ\"ש עד קרנות המזבח. ועתה אשר העשיה נשארת שם למעלה ולא ירדה במקומה מוכרח \nהוא שימשך לנו הארה ביום זה של אסרו חג כי מוכרח הוא שעד\"ז גם שאר העול' שלמעלה מן \nהעשיה גם הם עומדים למעלה ממקומם ולכן ההארתם הגדולה אשר נשאר' לכל העולמו' ביום \nהזה תמשך אצלנו ויאר לנו: \nשער הכוונות - דרושי אסרו חג דרוש ג \n"}]}
