{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-82","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":82,"title":"דרוש י':","hebrewTitle":"דרוש י':","segments":[{"index":1,"he":"דרוש י':\n\nוהוא דרוש ד' על הנז' ובענין ספי' העומר דע כי הנה עתה בגאולת מצרים נתפשטו הה' \nחסדים וה\"ג שנעלמו למעלה בשרשם בדעת בזמן הגלות ועתה נתפשטו בגופ' דז\"א והנה בעת \nיציאת מצרים נעתקו ויצאו משם ואח\"כ בשבע' שבועות של ספי' העומר יורדין ומתפשטין \nלמטה בגופא דז\"א וטעם היותם ז' שבועות הוא עם הנ\"ל כי החסדים מתפשטין מחסד ועד הוד \nואח\"כ כללותם ביסוד הנק' כל שהוא כללות ה' תסדים וכל חסד כלול מי' הם כ\"ל בגי'. \nואח\"כ כללותם במלכות הנק' כלה לב' סבות הא' הוא לפי שהיא ה' אחרונ' שבשם ההויה \nולוקחת כללות החסדים הנק' כ\"ל הרי כל\"ה והסיבה הב' היא כי כל הם כללות החס' והה' \nהיא ה' גבו' הרי כל\"ה. עוד סיב' ג' כי כל הוא הה\"ג כל א' כלולה מי' והה' היא המלכו' \nעצמ' כנ\"ל. ונחזור לענינינו כי ז' בחי' יש בהתפשטות החס' וכנגדם הם ז' שבועות ואמנם \nהיותם ז' שבועו' ולא ז' ימים הענין הוא כי כל בחי' מהם כלולה מן הז' עצמם ר\"ל כי \n"},{"index":2,"he":"החסד הא' המתפשט בזרוע ימין הנק' חסד צריך שיהיו בו ז' בחי' א' כנגד החסד וא' כנגד \nהגבו' כו' וא' כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל היסוד הכולל כולם כנז' ואחד כנגד מה \nשצריך לתת ממנו חלק אל המלכו' הכוללת את כולם כנז' כי אם אין בחסד הזה כל אלו הז' \nבחי' של שרשים איך היסוד ומלכו' יוכלו לקבל הארה ממנו וגם הה' חסדים עצמם איך \nיתקשרו זה בזה אם לא ע\"י כך. ונמצא כי בכל חסד וחסד מן בחי' החסדים המתפשטים בז\"ת \nדז\"א יש בו בכל א' מהם שורש לכל הז' בחי' הנז' ורצוני להרחיב הביאור בזה. דע כי \nבספי' החסד דז\"א מתפשט בו החסד הא' מן הה\"ח המתפשטים ויש בו בחי' חסד גבו' ת\"ת נה\"י \nומלכות ומתחלקות בז\"ס תחתונות באופן זה. חסד שבחסד וחסד שבגבו' וחסד שבת\"ת וחסד \nשבנצח וחסד שבהוד וחסד שביסוד וחסד שבמל'. וכל ז' בחי' אלו הם כללות החסד הא' שבחסד \nהמתפשטי' בז\"א. אח\"כ החסד הב' הנקרא גבו' שבחסד הנה יש בו ז' חסדי' מתחלקות בז' \n"},{"index":3,"he":"הספי' וכולם בחי' הגבורה שבהם. וכעד\"ז בכל הז' חסדים המתפשטים בגופא דז\"א. ונבאר \nהקדמה זו בסדר ז' שבועות העומר:\n\nשבוע הא' כולה בחסד הא'. יום א' נכנסת בחינ' מלכות שבחסד הא' בתוך החסד הנק' זרוע \nימין יום שני נדחית המלכות בגבורת ז\"א ונכנס בחינ' היסוד שבחסד הא' בחסד דז\"א. יום \nשלישי נדחית המלכו' בת\"ת והיסוד בגבורה ובחי' ההוד דחסד הא' נכנסת בחסד דז\"א. יום \nד' נדחית המל' בנצח והיסוד בת\"ת וההוד בגבורה והנצח בחסד דז\"א. יום ה' נדחית המל' \nבהוד והיסוד בנצח וההוד בת\"ת והנצח בגבו' והת\"ת בחסד דז\"א. יום ו' נדחית המלכות \nביסוד והיסוד בהוד וההוד בנצח והנצח בת\"ת והת\"ת בגבור' והגבו' נכנס בחסד דז\"א. יום \nז' כל אחד יורד במקומו מלכות במלכות יסוד ביסוד הוד בהוד נצח בנצח ת\"ת בת\"ת גבו' \nבגבור' חסד בחסד. והרי כי בשבעה ימי השבוע הא' לא נתפשט רק החסד הא' בלבד ונתפשט \nבשבע' הספי' כולם כנז':\n\n"},{"index":4,"he":"שבוע השני היא ממש ע\"ד השבוע הא' אלא שכל בחינ' הם בחסד השני מן החסדים המתפשטים \nוכן כיוצא בזה בשאר הז' שבועות עד שנמצא כי בשבוע הז' נכנס החסד הז' הנק' מלכות \nהנעש' מכללות כל הז' ספי'. והנה אע\"פ שנתבאר כי בדעת דז\"א יש ה\"ח וה\"ג צריך שתדע כי \nהנה הדעת הוא הנשמ' המתפשטת בכל הגו' וא\"כ מוכרח הוא שבדעת יהיו ז' בחי' החסדים \nהמתפשטים בז\"ת הנקר' גוף וכנגדם הם ז' גבור' ודע כי אלו הם סוד י\"ב שבטים י\"ב בני \nיעקב ושני בני יוסף מנשה ואפרים שנאמר בהם כראובן ושמעון יהיו לי וכבר נתבאר דרוש \nזה בענין י' הרוגי מלוכ' והרוגי לוד. ובזה יתבאר טעם למה השבוע הא' אינ' חול גמור \nאבל נקרא חול המועד והטעם הוא כי כל הה\"ח נכללים בחסד הא' כנודע כי שבעה ענני כבוד \nהם וענן הא' מכולם הוא הנקרא ענן של אהרן והוא כנגד חסד הא' והוא כולל את כולם כנז' \nבס\"ה בפרשת אמור. וז\"ס מ\"ש יומם יצוה ה' חסדו כי החסד א' נק' יומם לפי שבו נכללים \n"},{"index":5,"he":"שאר החסדים הנקר' ימים והגבורות נקראים לילות אלו זכרים ואלו נקבות וכל א' משבעה \nבחי' החסדים כנ\"ל הם שבעה ימי השבוע וכ\"א נק' יום אחד אבל החסד הא' נקרא יומם ולא \nיום ופירושו יום הכולל ימים רבים כי כל שאר החסדים אין להם שורש ומעבר אלא בו. וז\"ס \nויסע עמוד הענן יומם כי שבעה עננים היו אבל הא' שבכולם נק' יומם ולכן הוא לבדו נזכר \nוהשאר נכללין בו ובזה תבין פ' הנז' של יומם יצוה ה' חסדו כי ע\"י יומם והוא החסד הא' \nשבכולם ע\"י הוא מפקיד שאר החסדים בידו שיהיה הוא פקיד עליהם והרשות בידו להוציאם \nולהוריד ולפשט אותם למטה כפי רצונו. ואולי נוכל לומר כי חסדו ר\"ל חסד ו' ר\"ל ששת \nהחס' האחרים כולם מצויים תחת ידו של החסד הא' הנק' יומם כנז' אבל בלילה אז שירה עמי \nר\"ל שיר ה' שהם ה\"ג הנק' שיר והשיר הזה הנה הוא עמי ואלו הם דברי דוד המשורר ע\"ה \nהאומר דברים אלו ברוח הקדש כאלו השכינה שהיא המלכות העליונ' אומרת אותם והוא כי \n"},{"index":6,"he":"הגבו' הם ממש עמה אבל החסדי' אינה רק בבחי' פקדון (וצווי) בלבד להורידה בה ביום בעת \nהזווג. ונחזור לענין לפי שבשבוע א' מתחי' לכנס ולהתפשט החסד הא' לכן הוא חול המועד \nמכלל חג המצות אבל לפי שעדיין לא נשלם לכנם עד יום הז' לכן אינו יו\"ט גמור רק \nחוה\"מ:\n\nאבל בז' של פסח שאז נשלם להתפשט נק' יו\"ט גמור ולכן יש זווג תחתון למטה כבשאר הי\"ט \nכי הנה כל הזווג אינו נמשך אלא מבחי' החסד כי היא טיפת הזווג של מ\"ד ועתה שנשלם \nהחסד הא' כבר יש זווג אבל לפי שלא נכנס רק החסד הא' שלא נשלמו כל החסדים להתפשט לכן \nאין אומרים הלל גמור וגם אינו זווג גמור כמש\"ל בע\"ה. ואע\"פ שאינו נגמר להתפשט אלא \nביום אסרו חג עכ\"ז כיון שעיקר טפת החסד אינה אלא לצורך היסוד טפה דדכורא ולכן בהכנם \nבחי' היסוד של החסד הא' מספיק לזווג אבל ביום שלאחריו שנכנס אף בחי' המלכות של החסד \nהא' לכן יש בו קצת קדוש' ונק' יום אסרו חג והוא ע\"ד מש\"ל בדרוש הח' כי בהכנס רשימו \n"},{"index":7,"he":"דמוח החכמ' הוא יו\"ט גמור וביום שלאחריו אע\"פ שנכנס עצמותו אינו נק' אלא אסרו חג. \nעוד יש ענין אחר בענין ספירת העומר והוא נקשר עם הדרוש הנז' ושניהם הם בחי' אחת: \nשער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יא \nדרוש י\"א:\n\nוהוא דרוש ה' בענין ספי' העומר. הנה נודע כי כמו שיש בז\"א מוחין דאורות פנימיים גם \nיש לו אורות מקיפין וממוח הדעת שבו יורדים ומתפשטים בו אורו' פנימיים ואורות מקיפין \nוהאור הפנימי מתפשט ויורד דרך הגרון ומתפשט בגופא דז\"א אבל האור המקיף הנה הוא יוצא \nמן הפה ולחוץ ומקיף את הז\"ת ע\"ד האמור לעיל ממש בבחינת החסד' הפנימיים המתפשטים \nבז\"ת ועתה נבאר עניינם. הנה אלו החסד' והגבור' שבתוך היסוד דאימא הם אורות רבים \nוגדולים ועומדים במקום צר ודחוק כנודע כי מוח החכמה והבינ' גדולי' מאד ממוח הדעת \nובפרט במקום התפשטות יסוד דאימא תוך הגרון דז\"א כי הוא מקום צר עד קצה אחרון והם ב' \nמוחין דחסדי' וגבו' ואינם יכולים לידחק שם ואז מחמת הדוחק הם בוקעים המקום ההוא \n"},{"index":8,"he":"וז\"ס בקיעת הפה הנבקע במקום הגרון והבן טעם זה ואז יוצאות קצת האורות ההם דרך הפה \nולחוץ וקצתם נשארי' בפנים כנ\"ל. ואמנם בחי' הגבו' הם אש ובחי' החסד' הם מים ולכן \nהגבור' הם חזקות מאד ומרוב חמימות אשם אינם יכולות להשאר בפנים והם הבוקעות ויוצאות \nלחוץ דרך הפה ונעשית בחי' אור המקיף אבל החסד' נשארים בפנים בסוד אור הפנימי וכבר \nנתבאר אצלנו כי אור המקי' גדול מאור הפנימי אע\"פ שהאור הפנימי הוא חסדים כנז' והאור \nהמקיף הוא גבור' עכ\"ז הטעם הוא נרמז כמש\"ה טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת פי' כי \nהגבו' הם כוחות הדין הנק' תוכחת שמהם באים התוכחו' והיסורין לעולם הנה הם יותר \nטובים ויותר מאירים להיותם מגולים בבחי' אור המקיף יותר מן החסדים הנק' אהבת חסד \nלהיותם מסותרים בבחי' אור הפנימי אורם מסותר ואינו נגלה ומאיר עם היות כי בבחי' \nעצמם החס' הם מעולי' יותר מן הגבו':\n\n"},{"index":9,"he":"ובזה תבין מ\"ש בתיקו' תיקון ע' בענין ה' מוצאות הפה הנק' פתוחי חותם דא אימא עילאה \nכו' והענין הוא כי כיון שפתיחת הפה נבקעת מחמת ה' גבו' מנצפ\"ך כנ\"ל הנה הם עצמן ה' \nמוצאות הפה והם סוד הכ\"ב אותיות אחע\"ה בומ\"ף כו' כנודע כי האותיות נפקא מבינ' כנז' \nבהקדמת ספר התיקו' גם שם נת' כי האותיו' נק' נפש. והטעם הוא כי להיותם מבחי' הגבור' \nשהם עטרא דמל' הנק' נפש לכן גם הם נקראים נפש. ובזה יתיישבו ב' מאמרים הנז' בס\"ה \nשהמאמר הא יראה כי אותיות הם יוצאים מן הפה וממאמר אחר הב' יראה כי הם יוצאים מן \nחותם אי' עילאה ושניהם הם אמיתיים כי הנה האותיו' הם בחינ' הגבו' הנתונים תוך היסוד \nדאי' עילאה ומתלבשת בז\"א ואלו הגבור' הם הנק' חותם דאי' עילא' כמבואר אצלנו בהרב' \nמקומו' אם בענין הצלם דהו\"ר הנקר' ליל החותם ואם בענין משז\"ל באותם הד' דברים הנק' \nחבי\"ת שצריכים חותם בתוך חותם והם יסוד ומלכו' שבה שהם ב' החותמות הנז'. והנה היסוד \n"},{"index":10,"he":"דאי' מלובש בפומא דז\"א ושם נבקע ויוצא ממנו אלו הכ\"ב אותיות שהם בחי' הה\"ג כנ\"ל \nונמצא כל דבריהם אמת. גם בזה תבין מ\"ש בפ' משפטים כי דעת גניז בפומא דמלכא פי' כי \nהדעת הוא בחי' עטרא דגבו' והחסדים והוא מלובש ביסוד דאי' ונבקע ויוצא עטרא דגבורה \nדרך הפה ולחוץ וכשהוא רוצה לדבר מוציאן לחוץ בסוד קול ודיבור שהוא בחי' אור המקיף \nכמבואר אצלנו כי כל הבל הפה הוא אור המקיף ולפעמים נשארים בפנים ואינם יוצאים ואז \nכתיב נאלמתי דומיה כו' והנה ה' אותיות מנצפ\"ך הם שורש הה\"ג ולכן הם אותיו' סתומות \nכנודע כי הם בציור מקום פתיחת הפה סתומה ועגול' ולכן נקרא בס\"ה בשם פתוחי חותם כי \nהוא מקום הנפתח ומגולה עתה והוא נמשך מן אי' עילא' הנק' חותם כנודע כי עטרא דגבור' \nגניז באי'. והרי נתבאר בחי' אור המקי' מה ענינו ואיך הוא בחי' עטרא דגבו' ואיך הוא \nמן אימ' עילאה כי הגבו' מן אי' עילא' אינון וכמ\"ש כמה פעמים כי כל אור המקי' הוא \n"},{"index":11,"he":"מבינה הנק' שם אהיה וזכור הקדמה זו:\n\nונחזור לענין ספיר' העומר כי עתה אנו צריכים להמשיך ב' בחי' אורות פנימיים ואורו' \nמקיפים והנה כדוגמת מה שנת\"ל בענין המשכת האור הפנימי במ\"ט ימי ספיר' העומר כך ממש \nהיא המשכת אור המקיף. ולכן צריך שנרחיב הביאור בזה ובו נבאר ענין עומר השעורים שהיה \nקרב בלילה הא' של ימי הספיר' מה ענינו. דע כי בזמן שבהמ\"ק קיים על ידי קרבן מנחת \nהשעורי' בלילה הזה היו יורדין בחי' החסדים והגבו' אל הדעת ומשם נתפשטו עד הגרון אבל \nעתה אין בנו כח להמשי' אור הפנימי כי אור הפנימי לא היה נמשך אלא על ידי קרבן \nהשעורים כנז'. ואמנם עתה אנחנו צריכים שיתפשטו אלו החסד' והגבו' בגופא דז\"א ובכל \nלילה ממ\"ט ימי ספירת העומר אנחנו מורידים בחינ' החסד' והגבו' למטה כל מדריגה \nובחינת' ביומו עד מלאת ימי העומר והנה כל כונתנו עתה אינו אלא בבחי' אור המקיף \nלהמשיכו ולהוציאו דרך מוצאות הפה ואחר צאתו נעשה אור מקיף כנ\"ל. וזו היא סוד הברכה \n"},{"index":12,"he":"של על ספי' העומר כי בבחי' דיבור והבל היוצא דרך הפה והוא בחי' אור המקיף כי אור \nהפנימי היה נמשך בזמן שבהמ\"ק קיים ע\"י קרבן העומר והנה עתה שנחרב בעוה\"ר ואין בנו \nכח להמשיכו לכן אנו אומרי' אחר ברכ' העומר שהוא בחי' אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו \nעבודת ב\"ה למקומה ב\"ב וע\"י כך נתקן איזה תיקון בבחינ' אור הפנימי. ונמצא עיקר כל \nהכונ' היא באור המקיף כי עדיין לא יצא כלל אבל האור הפנימי כבר נכנס ואינו צריך רק \nהתפשטות למטה בלבד ולכן כאשר תכוין בבחי' אור המקיף תכוין ג\"כ להמשיך אור הפנימי \nאבל עיקר הכונ' תהיה באור המקיף כנז'. ובזה תבין טעם למה מצות ספי' העומר תלויה \nבאנשים ולא בנשים והטעם הוא לפי שאין בחי' זו נעשית אלא בפי הזכר ז\"א כנודע. גם בזה \nתבין למה חג המצות נק' פסח והענין הוא פ\"ה ס\"ח כי בחג הזה יוצא אור המקיף בסוד \nדיבור ושיחה מן הפה ולחוץ ע\"י ספי' העומר הנספר במוצא הפה. ובזה תבין טעם מצוה לספר \n"},{"index":13,"he":"ביציאת מצרים בליל פסח כי פסח ר\"ל פ\"ה ס\"ח שהם בחי' אור המקיף היוצא מן הפה בבחינ' \nשיחה ודיבור לכן צריך לספר ביציאת מצרים כי י\"מ הוא יציאת החסד מן הגרון הנק' מצרים \nמקום צר ולמטה בגופא דז\"א לכן אנו מספרים אותו כדי לכוין להמשיך לאותו י\"מ הנז' \nשג\"כ תצא דרך הפה הסמוך לגרון בבחי' הגבו' שהם אור המקיף כנז'. ואמנם ענין מנחת \nשעורים עצמה ענינה הוא כי המל' בתחל' לוקחת עטרא דילה שהם הה\"ג שהם ה' אותיות הנקר' \nאותיות כפולות ואם תכפלם ב\"פ יהיו עולים בגי' כמנין שעורה שהם ב\"פ פ\"ר פ\"ר הרי תק\"ס \nועם כללות הה\"ג הם תקס\"ה כמנין שעורה:\n\n"},{"index":14,"he":"ובחג השבועות שהוא הזווג אז ניתן בה בחי' החסד בסוד טפת הזווג ולכן אז היו מקריבים \nשתי הלחם דחטים כמ\"ש לקמן בע\"ה:\n\nוהנה עתה אנו צריכים לבאר ברכת ספי' העומר ע\"ד הכונות כולם שביארנו למעלה. בא\"י הנה \nבשם ההויה הזאת תכוין אל הויה דמ\"ה דמילוי אלפין לפי שכל ענין ברכה זו וספי' זו \nתלויה בז\"א כנ\"ל ותכוין כי בזו ההויה כלולות עשר הויות דמ\"ה דאלפין. והכונה היא \nכמש\"ל כי בזמן גלות מצרים לא היו מאירים בז\"א אלא בחינ' עשר הלבושים דאחוריים דיסוד \nדאימא בסוד עשרה דמים כנ\"ל אשר לכן היו החיצונים נאחזים בהם ועתה בגאולת מצרים אנו \nממשיכין החס' והגבו' עצמן שהם עשר' תוך ז\"א ואנו ממשיכים אותם העשר דמים של הלבושים \nשיהיו נבלעים תוך גופא דז\"א ע\"ד מ\"ש למעלה כי ז\"ס בחי' אות א' שבמלוי ואו של הויה \nדמ\"ה דאלפין והיא בחי' שם אהי\"ה בריבוע העולה ד\"ם כנ\"ל וע\"ש היטיב. ולכן אנו מכונים \nעתה בעשר הויו' דמ\"ה דז\"א שהם סוד ה' חסד' וה' גבו' שבו שיבלעו בתוכה אלו הי' דמים \n"},{"index":15,"he":"תוך עשר הויות דמ\"ה ממש ע\"ד מש\"ל בסו' שופך דם האדם באדם כו':\n\nעל ספי' העומר תכוין כי ר\"ת הוא ס\"ה כמספר שם אדנ\"י והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכים \nהאורות אל ז\"א כן אנו צריכים להמשיך ולתקן בנין הנקב' וכמ\"ש במלת העומר והוא כי \nהעמר תכוין חסר כמש\"ל כי הם עשרה אחוריים דאה\"יה הנק' עשרה דמים ואמנם עתה בהתמשכם \nתוך ז\"א ונבלעים בו נעשים בבחי' פנימיים ואינם בבחי' ד\"ם אלא ביושר ונעשי' עשר שמות \nשל אהיה אשר כ\"א הוא בגימ' כ\"א וכשתמלאהו יהיו בו עשר אותיות הרי הוא בגי' א\"ל והנה \nעשר שמות אל הם בגי' עמ\"ר ותכוין להמשיך משם א\"ל הנז' היוצא משם אהיה הנז' בחשבונו \nהפשוט ובחשבון עשר אותיותיו אל שם אדנ\"י הנרמז בר\"ת ספירת העומר כנז' ואז תהיה בה \nבחי' אל אדנ\"י כנודע. ובאמרך היום כך וכך לעומר תכוין כי יום הוא בגי' א\"ל ידוד \nוהכונה היא כי כמו שכונת להמשיך אל באדנ\"י כן תכוין להמשיך שם אל בז\"א הנקר' הויה \n"},{"index":16,"he":"ובאמרך המספר היום כו\"כ לעומר אז תכוין בס' כל הכונות הנ\"ל בס' המדרגות כל יום \nויום. והמשל בזה כי בליל א' תאמר היום יום א' לעומר ותכוין להמשיך בז\"א גדלות א' \nדאבא של מוח החכמה של ז\"א והיא הויה א' דע\"ב דיודין גם תכוין אל אות א' שבשם אהיה \nהא' שבעשרה אהיה הנקר' עשרה דמים. גם תכוין להמשיך א\"מ וא\"פ מן בחי' המל' שבחסד הא' \nמן הה' חסדים ונכנס בחסד שהוא זרוע ימין ועד\"ז תכוין בשאר הימים. ודע כי יראה לי \nשאלו י\"פ אל הנרמזים במלת העומר כנז' הם עשרה מקיפים כי כן שם אל במילויו הוא אלף \nלמד והוא בגי' הק\"ף והדבר אצלי הוא בספק:\n\n"},{"index":17,"he":"עוד יש כונה אחרת בענין ס\"ה וצריך לכוין בה. הנה ימי העומר הם בחי' דינין וגבו' והם \nענין הש\"ך דינין הנודעי' והם בגימט' העומר והנה שורש כל הדברים הם אלו הש\"ך דינין \nולכן אנו צריכים למתקם ולבסמם. והנה ענין אלו הש\"ך דינין הם בחכמה וגם בבינה כי הנה \nבחכמה יש בו ל\"ב נתיבות כל נתיב כלול מי\"ס הם בגי' ש\"ך ניצוצין ואלו נרמזו ב\"פ בס\"ה \nבפ' פקודי ואמרו שם דבוצינא דקרדינותא בטש במחשבה עילאה וניצוצין זריק לשכ\"ה עיבר \nכו' והם סוד הל\"ב נתיבות חכמה כי במחשבה הובררו אלו הש\"ך ניצוצין זהו ענין ל\"ב \nאלקים דמעש' בראשית שהם ל\"ב נתיבות חכמה וכולם דין משם אלקים ואחר שנמשכי' מן החכמ' \nאל הבי' נעשים שם נ' שערים הם בחי' ה' גבורות כל א' כלולה מי' והנה כל שער ושער \nכלול מכולם ונמצא כי ן' מיני ש\"ך נצוצין הם כל שער ושער חלוק ומשונה מחבירו והם \nבבחי' צרופים או גימטראות כ\"א משונה מחברתה ומאלו הן' שערים שהם ה\"ג נמשכות נשמות \n"},{"index":18,"he":"ב\"א כ\"א וא' נמשך משער פרטי ולא קבלתי ממורי ז\"ל פרטן זולתי ה' או ו' שערים מהם \nואלו הן. שער א' הוא כי הנה בינ' היא הויה דס\"ג גם הוא ה' ראשונ' שבשם הויה ולכן \nכנגדה הם נ' שערים ונמצא כי כל חלק מה' חלקי הבינה היא כלולה מי' שהם נ' שערים \nונמצא כי ה' חלקי הבינה הם ה' שמות דהויה דס\"ג וה\"פ ס\"ג הם בגי' שט\"ו ועם הה' עצמה \nשל בינה שהם ה\"ג מנצפ\"ך יהיו ש\"ך ניצוצין. וא\"ל מוז\"ל כי מזה השער נמשך שורש נשמתי \nולכן צריך אני לכוין בשער הזה ולא באחרים. ושער הב' הוא כי כשתקח ג' אותיות דין של \nאדני ותמנה ה\"פ דין כמספר ה' עילאה שהוא הבינה יהיו בגי' ש\"ך כנודע כי הה' אלפין \nשבה' שמות של שם אדנות הם בחי' המיתוק והביסום של ג' אותיו' דין כמבואר אצלנו ואז \nנעשים כמנין שכ\"ה. השער הג' תמנה ז' הויות דמ\"ה דמילוי אלפין שכל הויה היא בגי' \nאד\"ם והם סוד ז' מלכים שמלכו בארץ אדום וכ\"א מהם נקרא אד\"ם וז\"פ אדם עם ה' עילאה \n"},{"index":19,"he":"שהיא בינה הם ש\"ך. השער הד' הוא ל\"ב אלקים שהם הל\"ב נתיבו' הנ\"ל כ\"א כלול מי\"ס הם \nש\"ך כנ\"ל. השע' הה' שם שד\"י אם תחבר עמו חשבון ו' צירופים שיש בו כנודע והם שד\"י \nשי\"ד דש\"י די\"ש יש\"ד יד\"ש יהיו ש\"ך. השער הו' שם א\"ל אהי\"ה כי יש בהם ו' אותיות \nוכנגדם תמנה ו\"פ א\"ל אהי\"ה יהיו בגי' שי\"ב ועם ו' אותיות הרי שי\"ח ועם כללות הב' \nשמות הם ש\"ך. ודע כי אלו הו' שערים אינם כסדר ואינם אלו הו' שערים הראשונים שבן' \nשערי בינה אבל הם ו' שערים מפוזרים אחד מכאן ואחד מכאן:\n\n"},{"index":20,"he":"ועתה נבאר סדר הכונה בספירת העומר הנה מי ששורש נשמתו בשער הא' מאלו הו' שערים הנז' \nצריך שיכוין בכונ' השער הזה למתק אלו הש\"ך דינים ולחלקם בז' חלקים כנגד שבעה שבועות \nכי הלא הם בחי' ז\"פ אדם כנ\"ל שהם בחי' מלכי אדום כנ\"ל וזה סדרן. הנה באמרך על ספירת \nהעומר תכוין כי מלת העומר היא בגי' ש\"ך אשר כונתנו היא למתקם ולבסמם כנז' ותכוין כי \nאלו הש\"ך הם ה' הויות דס\"ג שהם שט\"ו ועם ה' שבבינה הרי ש\"ך וצריך לחלקם לשבעה חלקים \nולכוין בהם חלק אחד בכל לילה מן השבוע באופן זה. ליל ראשון תכוין להמתיק החלק הא' \nשהם מ\"ה ניצוצות וז\"פ מ\"ה הם ה\"פ ס\"ג ואלו הם יו\"ד ה\"י ו\"א ועוד חציה של וא\"ו \nאחרונה שהם שלשה ניצוצין והרי נמתקו מ\"ה ניצוצין בליל א' שהוא אד\"ם א' ליל שני \nתכוין להמתיק ג' ניצוצין שנשארו מאות ואו האחרונה ותוסיף עליהם ב' אותיות ה\"י של \nתשלום הוי\"ה א' ויהיו ח\"י ניצוצין ועוד תוסיף ותקח מהויה הב' דס\"ג אותיות יוד ה' \n"},{"index":21,"he":"וב' ניצוצות של אות יוד דמילוי ה\"י והרי אדם ב' בליל ב'. וכעד\"ז תשלים לכוין בז' \nלילי השבוע הא' להשלים ז' חלקים שבה' שמות ס\"ג כנז' ועד\"ז תכוין בכל שבוע מז' \nשבועות הספי'. והענין הוא כי ז' אדם הם שהם שבעה מלכי אדום וכל אדם מהם הוא כלול \nמכל הז' ולכן בשבוע א' אנו מכונים באדם הא' שהוא כלול מכל הז' וכן בשבוע הב' באדם \nהב' כלול מכל הז' וכעד\"ז בכל הז' שבועות ונמצא כי בכל שבוע ושבוע תכוין להשלים ה' \nהויות דס\"ג שהם כנגד הבינה שהיא ה' ראשונה שבשם ועוד ה' ניצוצות אחרות להשלים מנין \nהש\"ך ואלו הה' היתירים הם כנגד הבינה המתפשטת בתוך ז\"א כנודע והיא נק' עילאה \nוכשנכנסת ומתפשטת בו היא בבחי' אות ה' שהיא הוי\"ה דס\"ג ג\"כ כנודע כי אות ה' א' בה \nנרמז שם ס\"ג ועד\"ז בשאר הן' שערים כל איש ואיש היודע שורש נשמתו באיזה שער מהם הוא \nיכוין בכונת השער ההוא לחלקו אל ז' חלקי' בז' כל ימי שבוע ושבוע משבעה שבועות ספירת \n"},{"index":22,"he":"העומר כנגד ז\"פ אדם כנ\"ל אשר אלו הם עיקר הש\"ך דינין:\n\nעוד יש כונה אחרת בענין ס\"ה צריך שתכוין להשפיע מן המ\"ט יומין דכורין אל מ\"ט יומין \nנוקבין וכיון שהכונה היא להשפיע במל' א\"כ צריך להשפיע ממעלה למטה מחסד עד מלכות \nולהוריד השפע מעילא מדכורא לתתא אל נוקבא. ולכן בשבוע הא' יכוין להשפיע מחסד שבזכר \nאל חסד נוקבא עד שבוע הז' יכוין להשפיע מן בחי' המל' שבזכר שהיא הבחי' שנשארה מן \nהנקבה מושרשת בזכר בסוד שימני כחותם וממל' זו שבו ישפיע אל המלכות שבנוקבא. גם \nיכוין דרך פרט בז' ימי השבוע כי בשבוע א' שהיא כנגד החסד יכוין בליל ראשון להשפיע \nמחסד שבחסד הזכר אל חסד שבחסד הנוקבא. בליל שני מגבורת החסד שבזכר אל גבו' שבחסד \nהנוקבא וכן עד ליל ז' יכוין להשפיע ממל' דחסד של הזכר אל מל' דחסד דנוק' ועד\"ז \nבשבוע השני בשבעת הימים שבה כולם הם מבחי' הגבו' שבזכר לגבו' שבנקבה וגם גבור' זו \nנחלקת לז' בחינות לז' ימי השבוע ע\"ד מ\"ש בז' ימי השבוע הא' הנחלקים בז' בחינות החסד \n"},{"index":23,"he":"ועד\"ז בכל הז' שבועות. גם יכוין כונה אחרת והיא בשם בן מ\"ב הרמוז בר\"ת תפלת אנא בכח \nגדולת כו' והוא אבגית\"ץ וחבריו שהם ז' שמות ובכל שם ו' אותיות. בשבוע הא' תכוין לשם \nהא' שהוא אבגית\"ץ ותחלקהו בז' ימי השבוע ההיא בזה האופן אות א' בליל א' אות ב' בליל \nב' אות ג' בליל ג' אות י' בליל ד' אות ת' בליל ה' או' צ' בליל ו' וכל הו' אותיות \nעצמם בליל ז' ועד\"ז בכל שבוע בשם של חלקו. גם יכוין כונה אחרת ג' בסוד ההויה. בשבוע \nא' יכוין אל הוי\"ה א' שבספי' החסד כולה מנוקדת בסגול ובשבוע שני בנקוד שבא שהיא \nהוית גבורה ובשבוע הג' בהוית הת\"ת והיא כולה בנקודת בחולם ובשבוע הד' בהוית הנצח \nוכולה מנוקדת בחיריק ובשבוע הה' בהוית ההוד כולה מנוקדת בקיבו' ובשבוע הו' בהוית \nיסוד כולה מנוקדת בשורק ו' ובשבוע הז' בהוית המלכו' בניקוד צבאות שבא וקמץ וחולם \nויחלק כל שבוע לפרטות ז' ימים שבה. כיצד ליל א' משבוע א' יכוין בהויה בני' סגול עם \n"},{"index":24,"he":"הרוחניו' שבתוכ' שהיא נשמה אליה והיא הויה אחרת גם היא כולה בסגול בליל ב' בהויה \nבניקוד שבא עם רוחניותיה שהיא הויה בסגול. וכן בשבוע ב'. יום א' יכוין בהויה בניקוד \nסגול עם רוחניותיה שהיא הויה בניקוד שבא ועד\"ז בכל שאר הלילות עד ליל ז' שאז יכוין \nבהויה בניקוד צבאות עם רוחניותיה שהיא הויה בשבא ועל ד\"ז בכל שבוע מז' שבועות. גם \nטוב לאדם לכוין במ\"ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא בכל הז' ספי' והמשל בזה בהיותו בשבוע \nא' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספי' החסד ובשבוע הב' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם \nבספי' הגבו' וכעד\"ז בז' השבועות. גם ראיתי למוז\"ל מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת \nהעומר מזמור אלקים יחננו כו' כולו מעומד ולכוין בכל יום ויום מן המ\"ט ימים בתי' א' \nממ\"ט תי' שיש בזה המזמור. גם יכוין באות א' ממ\"ט אותיות שיש בפסוק ישמחו וירננו כו' \nוזה מספר אותיות המ\"ט של הפ' ישמחו כו' כדי שלא תטעה בהם תיבת לאמים חסר ו' תשפוט \nמלא ו' תי' משור מלא ו'. ע\"כ הגיעו לידי דרושי ספירת העומר: \n"}]}
