{"id":"kabala-1543b09cb7ba-1-88","bookId":"kabala-1543b09cb7ba","part":1,"torah":88,"title":"דרוש ב':","hebrewTitle":"דרוש ב':","segments":[{"index":1,"he":"דרוש ב':\n\nיבאר בו למה הם ב' ימים דר\"ה מקושר עם האמור וז\"ל ואחר שנתבאר ענין זה הבאר ענין ב' \nימים דר\"ה מה עניינם כי הרי נוהגים לעשות ב' ימים דר\"ה גם עתה בא\"י משא\"כ בשאר הי\"ט \nאבל הענין מובן עם הנז' כי ב' בחי' יש בז\"א והם חיצוניות ופנימיות וכנגדם הם ב' \nימים טובים דר\"ה. והענין הוא במה שהודעתיך בתפילת שחרית דחול כי כל התפי' שאנו \nמתפללים בזמן הגלות והחורבן אין בהם כח רק להעלות בחי' פנימיות העולמות בלבד ולכלול \nפנימיות דעשיה ביצירה וזה בזה וזה בזה עד האצילות וזה בכח נשמותינו הנמשכות מבחינת \nהפנימיות אבל בחי' החיצוניות שהם העולמות בעצמם והמלאכים אינם יכולים לעלות וז\"ס הן \nאראלם צעקו חוצה ר\"ל כי המלאכים צועקים לסיבת היותם חוצה ואינם פנימיות כמו נשמת \nב\"א. והנה קודם החורבן היה כח ויכולת בתפלתינו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום א' \nבלבד ולא היו עושי' רק יום א' בלבד זולתי כשלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעל' אבל \n"},{"index":2,"he":"אחר החורבן הוא בהכרח לעשות ב' ימים של ר\"ה וכנז' בדברי רשב\"י בס\"ה ובס\"ה וביום הא' \nעולה בחי' הפנימיות והנשמות. וביום הב' עולה אף בחינת החיצו'. וזהו הטעם שאמרו בס\"ה \nבפ' פנחס בד' רל\"א ע\"ב דיום הא' הוא דינא קשיא והב' הוא דינא רפיא והטעם הוא כי \nביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות ואינם יכולין להתעלות ליכלל זה בזה אמנם הפנימיות \nלבדו הוא העולה ונכלל כנז' ולכן הוא דינ' קשיא אך ביום הב' שכבר נכללת בחי' \nהפנימיות ביום הא' מכח זה גם העולמות שהם בחי' החיצוניות עולין ונכללין ביום הב' גם \nהם ואף גם אז אינם עולי' ונכללין מעצמם רק ע\"י הפנימיות של הנשמות וכיון שעולים \nהעולמות עצמן ביום הב' לכן נקרא דינא רפיא ולטעם זה ביום א' עולה הפנימיות כדי \nשיהיה כח ביום ב' לעלות גם החיצוניות משא\"כ אם היה הדבר בהיפך כי ביום א' א\"א אל \nהחיצוניות לעלות וכל בחי' הנסירה הנעשי' ביום א' בענין הפנימיות בזכרינו לחיים \n"},{"index":3,"he":"בברכת אבות חוזרת להיות ביום ב' להיות בבחי' החיצו' ולכן הם ב' ימים: \nשער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ג \nדרוש ג':\n\nבענין הנסירה ובו נשלים לבאר ענין הנסירה שנתבאר בדרוש שקדם לזה ולכן נבאר כל ענין \nעשרת ימי תשובה שמן ראש השנה ליום הכפורים כי הנה ענין הנסירה נמשכת בעשרה ימים \nאלו. הנה נתבאר בדרוש שקדם כי ענין הנסירה היא להסיר כל בחי' הדינין אשר באחורי ז\"א \nאל הנקבה וישאר ז\"א בבחי' חסדים ונוק' בבחי' דינין ואח\"כ אנו ממתקים ומבסמים את \nהדינין אשר בה. ודע כי בדרוש השופר יתבאר ענין הנסירה בתכלית הביאור אבל בדרוש הג' \nשל חג הסוכות אם נתבאר בדרך קצרה כל בחי' הדורמיטא והחיבוק בשמאל בסוד שמאלו תחת \nראשי והנסירה וחיבוק הימין באר היטב אלא שהוא דרך קצרה ולכן צריך שתעיין שם היטב \nוהנה בכל עשרה הימים אלו זו\"ן עומדים אב\"א מן החזה שלו ולמטה לפי שלא נגמרה מלאכת \nהנסירה עד יוה\"כ כמו שיתבאר. והנה בענין נסירת הדינין האלו יש ב' בחי' הא' הוא \n"},{"index":4,"he":"להמשיך כל הדינין שיש בכתר שבו וליתנם בכתר שבה ושל חכמה שבו בחכמה שבה וכעד\"ז עד \nתשלו' י\"ס שבו בי\"ס שבה. בחי' הב' היא כי הנה בחי' הי\"ס שבה הם עומדים מן החזה שלו \nולמטה וא\"כ צריך שהדינין שבחצי התחתון דת\"ת שבו ינתנו בכתר שבה והדינין שבפ' א' \nדנצח שבו בחכמה בה וכעד\"ז עד תשלום הנה\"י שלו בכל שיעור קומת שלה. ונבאר ענין ב' \nבחי' אלו איך נעשות בי' ימים אלו גם יתבאר היטב מפו' אופן מלאכת הנסירה הנה ביום א' \nדר\"ה שהוא יום ו' שנברא בו אדה\"ר אז הפיל ה' תרדמה על ז\"א כדי לנסור את הנוק' \nהעומד' באחוריו וזה ענין אופן נסירת' כי בתחי' היו הדינין האלו באות לה ע\"י ז\"א \nשנותן לה בחי' הגבו' אשר בדעת שלו יען כי אימא עילאה היחה מתפשטת בו אבל עתה שנפלה \nעליו תרדמה ונסתלקו ממנו אימא עילאה וגם נסתלקו ממנו המוחין שלו שהיו בתוכ' בתוך \nהתפשטות נה\"י דאימא עילאה בו כנודע ואז גם עטרא דגבו' שבדעת נסתלק' ממנו ואחר \n"},{"index":5,"he":"הסתלקותו מתוכו מתפשטת אי' עילאה בבחי' הנה\"י שבה תוך הנקבה עצמה ואותם הגבורו' \nדעטרא דגבו' נמשכין אליה ע\"י הבינה שלא ע\"י ז\"א וכמ\"ש זה היטב בברכת המפיל חבלי \nשינה כו' וע\"ש היטב גם יתבאר לקמן בענין כוונת השופר כי שם נתבאר ענין מה שנסתלק מן \nז\"א שהם בינה ועטרא דגבורה להכנס ברישא דנוק' אבל מוח חכמה ועטרא דחסד נשארו בסוד \nא\"מ על רישא דז\"א והרי איך נסתלקו הדינין והגבורות מז\"א שהיו הולכות לצד אחוריו \nלהכנס ולהתפש' בנקב' ועי\"כ היו מחובריאה אב\"א ועתה בהסתלקם מתוכו. ונכנסו בה שלא \nע\"י ז\"א נפרד' וננסר' מאתו וניתנו בה כל הגבו' ההם נמצא כי נתינת הדינין והגבו' בה \nשלא ע\"י ז\"א היא גורמת אל הנסירה שתפרד ממנו כי אינה מקבלת ממנו דבר וב' דבריאה אלו \nשהם נתינת הגבו' בה והנסירה נעשו' כא' והנה ביום א' דר\"ה כל הגבו' שהם בכתר שלו עד \nסיום כל הת\"ת שבו ננסרו וניתנו אליה בכתר שבה העומד באחורי חצי התחתון דת\"ת שבו \n"},{"index":6,"he":"באופן כי הוא ננסר כחב\"ד וחג\"ת שבו והיא לא ננסר ממנו רק הכתר שבה וכל הגבו' ההם \nנתקבצו בכתר שבה. ובזה תבין מה שנתבאר בדרוש שקדם לזה כי ר\"ה הוא ראש וכתר דז\"א עם \nהיות שכל החדשים הם בנקב' כנודע. אבל ביאור הדבר הוא כי אין ננסר ביום א' אלא בחי' \nהדיני' שבכתר הזכר לתתם בכת' שבה מראשו לראשה ונמצא כי סוד ר\"ה הוא ראש הזכר וגם \nהוא ראש הנקבה זה נותן וזו מקבלת ושניהם אמת והנה להיות כי הגבו' האלו ניתנין בה \nשלא ע\"י ז\"א הם דינין תקיפין בלי התבסמות ומיתוק ואח\"כ ע\"י השופר שתוקעין ביום ר\"ה \nחוזרין נה\"י דאי' עם המוחין שבתוכם לחזור ולכנס תוך ז\"א כמש\"ל ענין תקיעת שופר וכבר \nהקיץ ז\"א מתרדמתו ואז בהכרח הוא שחוזרם הגבו' להמשך בנקבה ע\"י ז\"א ונותן בה בחי' \nגבו' כיוצא בהם כנגד הא' בנוק' אבל אלו הגבו' הם מתוקות ומבוסמות יותר מאותם הגבו' \nשניתנו בה בהתפשט' אי' עילא' בתוכה בעת תרדמת ז\"א כנז' בסוד הנסירה והטעם הוא כי \n"},{"index":7,"he":"בעת תרדמת ז\"א עלתה נשמתו שהן המוחין שבו למעל' באו\"א בבחי' מ\"ן וגרם זווג עליון \nבהם וע\"י הזווג ההוא נתמתקו ונתבסמו אלו הגבו' יותר ממה שהיו בתחי' ונותנם עתה \nבנוק' ע\"י תקיעת השופר ונמצאו בה ב' בחי' גבורה. הא' שקבל' מאי' בעת הנסירה היו \nגבו' חזקות ודינין תקיפין והב' שקבל' מז\"א אחר שהקיץ משנתו ע\"י תקיעת שופר הם גבו' \nממותקו' ומבוס' יותר. גם נמצא כי מה שננסר ממנו ביום א' דר\"ה הוא מן הכתר עד סיום \nהת\"ת שבו ומה שננסר ממנה הוא הכתר שבה בלבד וכבר נודע כי לאה עומדת למעלה מכתר רחל \nונמצא כי פרצו' דלאה כולו וגם הכתר דרחל ננסרו ביום זה וגם לסיבה זו נקרא יום זה \nדינא קשיא כנודע כי בחי' לאה הם דינין תקיפין ודרחל דינא רפיא:\n\n"},{"index":8,"he":"וביום ב' דר\"ה כל חלק הגבו' של הכתר שלו נשאר בכתר שלה ושאר הגבו' שנסתל' ביום א' \nמן החכמה ובינה ודעת וחג\"ת שבו יורדות ועומדות בחכמה שבה ואז ננסר פרק א' דנצח דז\"א \nוגם החכמה שבנקב' העומדת כנגדו וכל הגבו' שבחכמ' שלו ולמטה יורדין בחכמה שלה שננסרה \nביום זה. והנה בעת הורדת אלו הגבו' בחכמ' שבה הם מתמתקות יותר פעם ב' כי הלא יום ב' \nדר\"ה נקרא דינא רפיא. וביאור הענין הוא במה שנבאר טעם למה הם ב' ימים ר\"ה ומה חילוק \nיש ביניהם ומה טעם תקיעת שופר גם ביום הב' דר\"ה אבל הענין הוא כי אעפ\"י שז\"א נתעור' \nוהקיץ משנתו ביום א' ע\"י תקיעת השופר עכ\"ז כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה רק הכתר שבה \nבלבד כנ\"ל לכן עדיין אין זה התעררו' גמור ועדיין חוזר וישן עד יום הב' שננסרה החכמה \nשבה כנז' וירדו שם גבו' דחכמה שבו וכיון שירדו שם הגבורו' דחכמה שבו אז חוזרין \nלתקוע שופר ביום ב' ומתעוררין המוחין וא\"צ ז\"א לחזור ולישן עוד כי כיון שנתעורר \n"},{"index":9,"he":"המוח ההוא הנק' חכמה אין עוד שינה ואין צורך לתקוע שופר בשאר עשרת הימי'. גם צריך \nשתדע כי ביום הא' בלבד קודם תקיעת שופר ננסרו הגבו' וניתנו בנוק' ע\"י אימא שלא ע\"י \nז\"א אבל אחר תקיעת שופר ביום א' כל בחי' נסירת הגבו' ונתינתם בנוק' הוא ע\"י ז\"א \nעצמו שלא ע\"י אי' כי אחר התקיעה ההיא חזר' אי' ונתפש' בז\"א ואף אם אנו תוקעים פ\"ב \nביום ב' הוא לטעם הנ\"ל אבל אין הדינין ננסרין אתר תקיעת שופר דיום הא' אלא ע\"י ז\"א \nוממנו ניתנין אליה. ועתה עדיין צריך לבאר ההפרש שיש בין יום הא' ליום ב' והוא כי \nהנה נודע שעד מקום החזה דז\"א אורות המוחין נסתרים ואינם מתגלים להיותם תוך הכלי \nדיסוד דאימא הנשלם במקום החזה ולכן כל הגבו' אשר שם למע' בז\"א נקרא דינא קשיא שהם \nאותם הגבו' שאמרנו שננסרו ביום א' מן הכתר שלו עד סיום הת\"ת שלו והם נקרא' דינא \nקשיא כי גם זהו הטעם למ\"ש בפ' תצוה בדף קפ\"ז ע\"א דדינין דדכורא תקיפין ברישא והבן \n"},{"index":10,"he":"זה. גם זהו טעם למ\"ש בס\"ה בפ' פנחס די\"ט דיו\"ט הראשון דר\"ה נקרא דינא קשיא ויום ב' \nדינא רפיא לפי שביום ב' הנסיר' היא מן הת\"ת ולמטה שהוא הפרק העליון דנצח שבו ושם \nהוא מקום האורות המגולים כנז' ולכן הדינין והגבו' אשר במקום הזה ומשם והלאה נקרא \nדינא רפיא כי האורות המגולי' מאירי' בהם וממתקים אותם. עוד יש בזה טעם ב' והוא \nבמש\"ל כי אחר תקיעת שופר דיום א' הגבו' נמשכו' בנוק' ע\"י ז\"א ולא ע\"י אי' עילאה כי \nכבר ע\"י תקיעת שופר נתמתקו ונתבסמו הדינין:\n\n"},{"index":11,"he":"ונחזור לענין א' כי הגבורו' היורדות בחכמה שבה ביום ב' דר\"ה קודם תקיעת שופר גם הם \nמתוקות ומבוסמות לסיבה הנז' לפי שנמשכין ע\"י ז\"א כנז' ואח\"כ ע\"י תקיעת שופר ביום ב' \nחוזרות להתמתק פ\"ג נמצא כי בשני ימים דר\"ה היו גבורות קשות פ\"א ואח\"כ נתמתקו ג\"פ \nאבל כיון שהמיתוק הב' הנעשה ביום שני קודם תקיעת שופר אינו נעשה ע\"י אלא מאליו לכן \nאין אנו מכניסין אותו בכלל חשבון המיתוק רק בכלל הורדת הדינין והגבו' וא\"כ כפ\"ז \nנמצא שביום א' היה גבורו' ומיתוק וכן ביום ב' והרי בשני הימים האלו היה שתי בחי' \nגבו' ושתי' מיתוקי' והם ד' בחי'. ביום ג' ננסר פרק א' דהוד דז\"א והבינה שבנוק' ואז \nכל הגבו' שהם מן הבינה שלו ולמטה כולם יורדות בבינה שבה. ביום ד' ננסר פרק א' דיסוד \nדז\"א והדעת שבנוקבא ואז כל הגבו' שהם מן הדעת שבו ולמטה כולם יורדות בדעת שבה. ביום \nה' ננסר פרק ב' דנצח שבו והחסד שבנוק' ואז הגבו' שהיו בחסד שלו הם לבדם יורדות בחסד \n"},{"index":12,"he":"שבה אבל הגבו' שבגבורה ושבת\"ת שבו נשארין למע' עדיין בדעת שבה. ולהבין טעם אל \nהשינוי הזה צריך שנבאר חילוק א' שיש באלו הספירות כי הם מתחלקות לג' בחי' הבחי' הא' \nהיא כתר וחכמה והבחי' הב' היא בינה ודעת והבחי' הג' היא שאר הספי' התחתונות. והענין \nהוא כי הנה נודע שבחי' הכתר והחכמה בלבד נקרא ראשים כנז' אצלנו באדרת האזינו בענין \nהנהו תלת ראשין דמתגלפין כו' ולכן אלו הם בבחי' שני ימים דר\"ה כי כל א' מהם נקרא \nראש וכ\"א מהם ננס' ביום א' מהם כנ\"ל אבל משם ואילך אינם בכלל ימי ר\"ה כו' ולכן שני \nימים אלו הם שוים בבחי' א' והוא כי כאשר אנו אומרים שביום א' דר\"ה מתקבצים כל הגבו' \nויורדות בכתר של הנקבה הענין הוא שהם מושרשות שם בכח ומתערבים שם וכעד\"ז בירידתם \nבחכמה שבה ביום ב' של ר\"ה אבל כשיורדות הגבו' ביום ג' בבינה שבה וביום ד' בדעת שבה \nאז הם באופן אחר והוא כי אמת הוא שכל הגבו' יורדות שם בבינה או בדעת שלה ובערך זה \n"},{"index":13,"he":"הם דומות אל הכתר והחכמה אבל אין הבינ' או הדעת שבה לוקחים רק הגבורות שבחלקם לבד \nאבל שאר הגבו' אעפ\"י שיורדות שם אינם שם רק בתורת פקדון בלבד ואינם מתגלות שם \nוכשיורדות בז' הספירו' התחתו' שבנוק' אז הוא בחי' ג' משוני' מב' בחי' הא' והוא כי \nהגבו' שאינם מחלק' אינם יורדות שם כלל אפי' בתור' פקדון רק הגבו' שהם חלקם. והמשל \nבזה כי ביום ה' ננסר פ\"ב דנצח שלו והחסד שבה כנ\"ל ואז יורדין הגבו' של החסד שלו \nבחסד שבה אבל הגבור' דגבו' הת\"ת שבו נשארים למע' בדעת שבה וכעד\"ז ביום ו' כי אז \nנכנס פרק ב' דהוד שלו והגבו' שבה ואז יורדין הגבו' של הגבורה שלו בגבו' שבה והגבו' \nשל הת\"ת שבו נשארין בדעת שבה עד יום הז' כמ\"ש בע\"ה. ובזה יתבאר לך ענין צום הריגת \nגדליהו בן אחיקם ביום הג' כי הנה יש אל הבינה והדעת שבה יתרון בבחי' א' על שאר הז' \nספי' תחתו' שבה והוא מה שנתבאר כי כל הגבו' אע\"פ שאינם מחלקם מתקבצות כל הגבו' שם \n"},{"index":14,"he":"ויורדת שם אלא שהם שם בתורת פקדון בלבד ונמצא כי ביום הג' מתקבצות כל הגבו' שם \nבבינה שלה והדינים גוברים ותקיעת שופר כדי למתקן אין בו כשני ימים הא' ולכן בו ביום \nנהרג גדליה בן אחיקם ולהיות כי גם בדעת שבה יש בה ג\"כ קיבוץ הגבו' והתגברותם שם לכן \nכשחל יום שלישי בשבת נדחה תענית צום גדליה ליום רביעי:\n\n"},{"index":15,"he":"ונחזור לענין א' כי בב' ימים דר\"ה היו בהם ב' בחינות גבו' וב' בחי' מתוקים כנ\"ל \nוביום הג' יש בו ד' בחינ' האלו ועוד כי ניתוסף בו בחי' ה' והוא כי הנה אז יורדין \nהגבו' דבינה דז\"א בבינה שבה אחר שכבר היה בהם ד' בחי' הנז' שנמשכו בב' הימים הא' \nועוד נתוסף עתה בחי' ה' כי ננסר מחדש פ' א' דהוד של ז\"א וכן כיוצא בזה יש ה' בחי' \nביום ד' והה' וו' עד הגיענו ליום הז' כי אז אין בו רק נסירה מחדש פרק ב' דיסוד דז\"א \nוהת\"ת שבנקבה ואז יורדין הגבו' של הת\"ת שבו בת\"ת שבה אבל אותם הד' בחי' של שני גבו' \nושני מתוקי' שהיו בכל יום ויום מן ו' ימים הא' אינם עתה ביום הז' לפי שד' בחי' אלו \nלא היו רק במה שננסר ביום א' של ר\"ה שהוא מתחלת הכתר שבו עד שליש הת\"ת שבו שהוא \nמקום החזה ושם היו הגבורות והמיתוקים הנז' אבל מה שננסר מן החזה ולמטה מיום הו' \nואילך. לא היו בו ד' בחי' הנז' רק בחי' א' בלבד שהיא הנסירה פ\"א בלתי מתוקים. והנה \n"},{"index":16,"he":"כדי להשלים אותם הד' בחי' בשאר הימים מיום הז' ואילך היה עניינו באופן זה כי הנה \nנודע כי הג' מוחין חב\"ד דז\"א דבחי' א\"פ הנה הם מתפשטי' בכל ז\"א בטי' ספירותיו והוא \nכי כל מוח מהם מתחלק לג' פרקי'. והנה ג' פרקים הראשונים של המו' מתפשטים בג' ספי' \nהראשוני' חב\"ד של ז\"א וג' פרקי' אמצעיים בחג\"ת שלו וג' פרקים התחתו' בנה\"י שלו \nונמצא כי גם ג' בחי' הגבו' והדינים אשר באלו המוחין גם הם ננסרין ומתפשטים בנקבה \nבג' מוחין שבה אשר גם הם מתפשטיים בט\"ס שבה ע\"ד הנז' והרי זה בחי' א' של גבורות \nהננסרות ומתפשטות בה. עוד יש בחי' גבורות אחרות שמתפשטות וניתנות אליה בסוד הנסירה \nוהוא כי במוח הדעת של ז\"א יש בה עטרא דגבורה הכוללת ה\"ג ואלו הה\"ג יורדים ומתקבלים \nבדעת של הנקבה כנודע ואח\"כ מתפשטות מחסד עד הוד שבה אעפ\"י שאמרנו כי ג' מוחין שבה \nמתפשטות בט\"ס שבה אין זה מעלה ומוריד לפי שהענין הוא באופן זה כי מוח חכמה שבה נחלק \n"},{"index":17,"he":"לג' חלקים הנק' תלת פרקין ומתפשטים בקו ימין שבה שהם חח\"ן וכן מוח בינה שבה עד\"ז \nבג\"ס קו שמאל בג\"ה וכעד\"ז מוח דעת שבה מתפשט בקו אמצעי שבה בג\"ס דת\"י שבה ומלבד \nהתפשטות הזה עוד יש התפשטות אחר של ה\"ג מחסד עד הוד שבה ועד\"ז הוא בז\"א בבחי' ה' \nחסדים המתפשטים בו והוא זולת התפשטו' ג' מוחין שבו בט\"ס שבג' הקוים שבו וזכור זה \nוהרי זה בחינת אחרת של נסירת והורדת הגבורות בנקבה:\n\n"},{"index":18,"he":"ונבאר עתה סדר נסירת והורדת הגבורות של המוחין דז\"א במוחין של הנקבה כמו שזכרנו עתה \nבבחי' הא' כי כל הגבו' אשר היו בז\"א בסוד המוחין כנז' מן החכמה שבו עד החזה שהוא \nשליש עליון דת\"ת שבו ברדתם בנקבה להתפשט מחכמה שבה עד החזה שבה ודאי שאינם באים \nבלתי לבוש וכמו שבהיותם למע' בז\"א היו מלובשים תוך הנה\"י דאי' גם עתה ברדתם אל \nהנקבה ירדו עם לבושיהם שהם נה\"י דאי' ויתפשטו בה עד החזה שבה. האמנם צריך שתדע כי \nמה שיורד מן המוחין דז\"א אל נוק' אינו אלא חצי מוח הדעת שבו שהיא עטרא דגבורה ובה \nמתלבש ג\"כ תוך חצי השמאלי דיסוד דאי' וזו הבחי' היא המתפשטת בנקבה עד החזה שלה כנז' \nוהנה אלו הגבו' הם סתומות ע\"י הלבוש דיסוד דאי' המתפשט עד החזה שבה ואורותיהם \nסתומים ואינם מגולי' ואינם מאירים ע\"ד מה שנתבאר בז\"א ואלו הגבורות הם הם ב' גבורות \nהחסד והגבו' שבה ושליש גבו' הת\"ת שבה אבל ב' שלישי הגבו' הת\"ת שבה וכל גבו' דנצח \n"},{"index":19,"he":"וגבורת ההוד שבה הם אורו' מגולים כי כבר נפסק ונגמר לבוש היסוד דאימא בחזה שבה ולכן \nהם מאירות בה אור גדול בגילוי ובכח ההארה הגדולה הזאת נעשה היסוד והמל' של הנקבה \nלפי שהתפשטות הגבו' הוא עד הוד שבה ולא היה עדיין מציאות יסוד ומל' בה אלא על ידי \nההארה הנז' וגם נעשו בה יסוד ומל' מכח ההארה אחרת והוא כי הנה ב' שלישי הגבו' שבת\"ת \nשבה הוצרכו שם לצורך ב' שלישי הת\"ת שבה שאין שם שום בחי' מוח אבל ב' הגבו' דנצח \nוהוד שבה אין בהם צורך שם לפי שכבר שני פרקין תתאין דמוח חו\"ב שלה נתפשטו בתוכם \nכנז\"ל. ונמצאו ב' גבו' אלו עומדות שם שלא לצורך ולא עוד אלא שאורם גדול מאד בגילוי \nרב ולכן היה בהן כח לעשות בנקבה בחי' יסוד ומלכות שבה כדמיון ז\"א אשר בתחי' לא היה \nמצד עצמו רק ו\"ק חג\"ת נה\"י וכשהגדיל נתעלו חג\"ת ונעשו חב\"ד והנה\"י נתעלו ונעשו חג\"ת \nוהיו חסרים בו נה\"י ומכח האורות של ב' חסדים דנצח והוד הנגלים גילוי גמור הוציאו \n"},{"index":20,"he":"נה\"י חדשים בז\"א כי גם בנ\"ה שבו מלובשין ב' פרקין תתאין דמוח חו\"ב שבו ואין צורך \nבב' חסדים המגו' אשר שם ושמשו להגדיל ולהוסיף בו נה\"י חדשים אחרים. ונמצא כי ביום \nהט' שהוא כנגד ההוד שבנקבה שננסרה אז ביום הזה עם הפרק תחתו' דהוד דז\"א והנה בהוד \nהזה של הנקבה כלולים יסוד ומל' מן הגבו' המתפשט' בו יצאו שניהם כנז'. והנה לפי \nשהיסוד והמלכות שבה נעשו כא' ברגע א' לכן שניהם נכללים יחד ביום העשירי של יוה\"כ \nואמנם לפי ששניהם יצאו מכח ההארת ההוד שבה ושם היו כלולי' ביום הט' לכן ארז\"ל כל \nהאוכל ושותה ביום הט' מעלין עליו כאלו התענה תשיעי ועשירי. ולהבין מאמר זה צריך \nשתדע תחילה ענין תענית יוה\"כ בה' העינויים אשר בו כמו שנבאר לקמן בע\"ה במקומו \nוקיצור הדבר הוא זה כי הנה בדרוש ה' עינוי יוה\"כ יתבאר לקמן כי ביום הכפורים עולה \nהנקבה אצל אי' עילאה לאכול ולשתות אכילה ושתיה פנימית הנקרא ה' קולות וה' תפלות \n"},{"index":21,"he":"היוצאות בסוד הבל הפה כנז' שם. ונודע כי אימא נקרא שם אהי\"ה גם נודע כי המלכות נקרא \nגן נעול כו' מעין חתום כי החותם והיסוד שבה הוא בגי' חותם שהוא שם אהי\"ה בג' \nמילוייו שהם יודין ואלפין וההין שהם בגי' תנ\"ה כמנין חותם עם הכללו' שהם קס\"א וקמ\"ג \nוקנ\"א וחותם הוא אותיות חומת כי בחי' זו נקרא חומת ירושלים גם הוא אותיות תחום כי \nעד שם הו' גבול המל' ותחום שלה כי הנה ג' אהי\"ה הם ושלשתם מתחלי' באות אלף והם סוד \nג' אלפים אמה והא' האחד שנרמז באהי\"ה דיודין הוא רה\"י בחי' מציאות עצמה וב' אהי\"ה \nהאחרים דאלפין ודההין הם סוד אלפים אמה תחום שבת משם ואילך נקרא רה\"ר אשר שם מקום \nהחיצו' כנודע. והנה ביוה\"כ אז נעשה מעין חתום כי מעין הנחתם אז בסוד ג' אהיה אלו \nאשר הם בגי' חותם וע\"י היא עולה למעלה באי' עילאה הנקרא שם אהי\"ה כנודע. כי ביום \nהכפורים סלקא ברתא לגבי אי' וכבר נתבאר מלת חתום. ונבאר מלת מעיין כי הנה הוא בחי' \n"},{"index":22,"he":"ארבעה הויות במילוייהם עסמ\"ב ואם תקח מילוייהם בלבד שהם מ\"ו ל\"ז י\"ט כ\"ו כנודע והם \nבגי' קכ\"ח ועוד תוסיף עליהם הויה שלימה דב\"ן לפי שהנה היא בחינת מ\"ן שבמלכות ואז \nיהיה הכל בגי' מעיין ונמצא כי ההויות נקראי' מעיין ושמות אהי\"ה נקרא חתום. גם תי' \nמעיין הוא סוד ג' אותיות מנ\"צ מן מנצפך שהם ביסוד מלכות גם הוא בגי' ב\"פ מ\"ן והוא \nמ\"ש לקמן בענין ה' עינויים דיוה\"כ אכילה ושתיה ושם נתבאר כי האכילה היא ב' אותיות \nמ\"ן ואח\"כ ע\"י הטחינה בשיניים יש שם מ\"ן שני ונמצא כי האכילה היא ב\"פ מ\"ן כמנין \nמעיין אבל השתיה נרמזה במלת חתו\"ם כמבואר שם כי השתיה היא בחינת ג' אהי\"ה במילואם \nשהם בגי' חתו\"ם ונמצא כי מעיין חתום הוא רמז האכילה ושתי' אשר על ידיהם היא עולה \nלמעלה באי' עילאה כיון שיש אכילה שהיא המ\"ן ושתיה שהיא ג' אהי\"ה ואחר שהיא עולה \nלמעלה באי' ביוה\"כ איננה אוכלת ושותה אכילה ושתיה זו החיצוניו' אלא הפנימיות בסוד \n"},{"index":23,"he":"ה' עינויין וה' תפלות שהם הבל הפה היוצא מן אי' כנז' לקמן. ונמצא כי האוכל ושותה \nבט' גורם לה לעלות ע\"י אכילה ושתיה זו למע' בבינה ביוה\"כ והוי כאלו התענה בט' ובי' \nכי התענית ענינו הוא ע\"כ איננו זוכר עוד תשלום הדרוש הזה: \n"}]}
