תיקוני זהר
קטע 19
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
יתגבר בתקיעה בההוא זמנא כל ספירן נטלין מגבורה, ושמא דיו"ד ק"א וא"ו ק"א, ואפילו מלאכים דלעילא, וישראל דלתתא: ולבתר דנטיל נוקמא מנייהו, יתמלי רחמין על ישראל, וקדם דיהא נטיל נוקמא מעמלק, לא יתיב בכורסיא, ובההוא זמנא דנטיל נוקמא מבני עשו, ייתי לפייסא לאילתא, ואיהי געי"א ובוכה, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה, עד דאומי לה קודשא בריך הוא לאעברא לון מעלמא, ויקטול בהון, עד דיצטבע ימא מן דמהון, ויקטול בהון עד דיתפרנסון מנהון חיוון ברא תרי עשר שנין, ועופין דשמיא שבע שנין: ועוד געי"א, תלש"א, אזל"א גרי"ש, געי"א בתרועה, ויהיב בהון סקילה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ד) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, תלש"א בשברים, ת"ל א"ש (ודא שריפה), ת"ל דא חנק, כגוונא דא אש שריפה, אזל"א גרי"ש בתקיעה, דאיהו כרומחא לקטלא לון בהרג: שלשל"ת תרועה למתפש לון אסורין בבית אסורין דמלכא, כמה דאת אמר לאסור מלכיהם בזיקים
וכו', שופר הול"ך, פס"ק, מק"ף, קלא דשופרא סלקא בתרועה: תיקוני זהר דף מט/א כרומחא, לעורר עלייהו קול תרועת מלחמה, ודא שופ"ר הול"ך, פס"ק דא שברים דעביד לון פסקות וקטרין (נ"א וקרטין או וקרעין), ודא מכת חרב והרג ואבדן, מק"ף תרועה דא חנק, ודא איהו הולך וחזק מאד, מאד דא מות דאתתקף עלייהו, כגוונא דמתן תורה: ועוד אזל"א גרי"ש, שכינתא אמרת לקודשא בריך הוא, גרש האמה הזאת ואת בנה אלין ערב רב, דגרשוני מהסתפח בנחלת ה', גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי, דלא יהא לון חולקא עם ישראל, שופ"ר הול"ך, רבי"ע, שנ"י גרישי"ן, שלשל"ת, בההוא זמנא נטל קודשא בריך הוא רומ"ח, דאיהי רמ"ח תיבין דאית בקריאת שמע ושית תיבין דיחודא, ובה וידקר את שניהם, דכר ונוקבא, דא סמא"ל ונחש, ורבי"ע דיוקנא דומיא דרומ"ח: שנ"י גרישי"ן, תריך לון קודשא בריך הוא מן שמיא וארעא, בההוא זמנא שקר הסוס לתשועה וכו', דקודשא בריך הוא רדיף אבתרייהו, ונטיל לון בשלשל"ת על צואריהון, ולבתר קטיל
לון ברומחא דאיהו רבי"ע, בקדמיתא תריך לון, ולבתר רדיף אבתרייהו ותפיס לון, ולבתר קטיל לון: ורבי"ע, ושנ"י גרישי"ן, ושלשל"ת, אינון תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, שברי"ם שבר תשבר מצבותיהם, אלין דאתמר בהון ויבאו בני האלקים להתיצב על ה', בדינא על שכינתא וישראל, דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם, דא סמא"ל דאתא לקטרג על בנוי דישראל, ולדון לשכינתא, וכיון דהוא בעי דינא על שכינתא ובנוי, כאלו קיימין עליה, תרוע"ה בה תרועם בשבט ברזל, תקיע"ה והוקע אותם לה' נגד השמש, ושופר איהו קלא, מניה נפיק קלא בתקיעה שברים תרועה, תקיעה מן מוחא, שברים מלבא, כמה דאת אמר לב נשבר ונדכה וגומר, דא איהו זבחי אלקי"ם רוח נשברה, קלא בתרועה מכנפי ריאה, וכלהו אתכלילו בקנה וריאה, ואתעבידו קול, ובפומא דבור: ועוד נשמתא ורוחא ונפשא דבר נש, אינון תקיעה תרועה שברים, נפשא בלבא ודא שברים, כמה דאת אמר לב נשבר ונדכה, נשמתא במוחא ודא תקיעה, רוחא בכנפי ריאה, דנשיב על לבא
דאיהו נור דליק, ואם לאו הוה דליק כל גופא, ורזא דמלה כנפי יונה נחפה בכסף וגומר, ורוחא כליל מאשא ומיא, ובגין דא איהו תרועה, ועליה אתמר אשרי העם יודעי תרועה, בגין דנשמתא איהי נשמת חיים, בינה דנטלה מחכמה, נפש מלכות תבונה, רוח תפארת, ואיהו דעת כליל תרוייהו, עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו: ומבינה נביאים, ואינון נצח והוד, וממלכות כתובים ואינון חסד וגבורה, תפארת תורה כליל כלהו, וכלא על עמודא חד קיימא ודא צדיק יסוד עולם: כבד וטחול דא סמא"ל ונח"ש, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת כלילא דכלהו, כבד וטחול סמא"ל ונחש, כבד אל אחר, מרה סם מות דיליה, טחול נחש נוקבא דיליה, חלב טמא, ומרה איהו חרבא דמלאך המות, כמה דאת אמר ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, ובאורייתא דאיהי סם חיים איהו טמא אתעברא מן עלמא, (כבד וטחול דא סמא"ל ונחש, דאינהו אל אחר), וכבד דהוא אל אחר בתרועה דאיהו רוחא מתעברא מן עלמא, טחול
דהוא נחש בשברים דאיהו נפש מתעברא מן עלמא, מרה דהוא סם המות בתקיעה מתעברא מן עלמא: זכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא בקלא דאורייתא, דבאורייתא אתתקפון, דכל מאן דלא אתעסק באורייתא חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה עילא ותתא, ויותרת הכבד איהו זונה, שיורין איהו לכל אלקים אחרים מתתקפא, ואמאי אתקריאת יותרת הכבד, אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו, יהיבת שיורין לבעלה, ועלה אתמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, דאיהי אתחממת מכבד, וטחול:
תיקוני זהר דף מט/ב איהו שחוק הכסיל, ועליה אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, בגין דאיהו שאול תחתית, דאתמר ביה צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע, כבד כועס וקטיל: לב מבין, לב יודע, לב רואה, לב איהו שכינתא, דלא נטלא אלא דמא צח, דאיהי קרבנא דצלותא נקיה בלא חובין ובלא פסולת, וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא: אבל יותרת הכבד לא יהיבת לבעלה אלא שיורין ופסולת, ומאי ניהו בעלה (טחול) (ס"א כבד) אל אחר, ומאלין שיורין דנטיל מנה אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא, הוא נחש רמאי דפתי לחוה דאיהי לבא, וגרם לה מותא: והא תרי בתי לבא אינון למאן פתי מנייהו, אלא ההוא דשמאלא דאתמר ביה לב כסיל לשמאלו, ועליה אתמר ומוצא אני מר ממות את האשה, לב חכם לימינו דא אשת חיל עטרת בעלה, עלה אתמר מצא אשה מצא טוב, דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש, עלה אתמר להניח ברכה אל ביתך, ברכת ה' היא תעשיר, ועלה אתמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת:
איהי בדיוקנא דשכינתא תתאה כלילא מעשר, ואיהי נר מצוה, ורוחא דנשיב בה תפארת ישראל איהי בכנפי ריאה, ודא איהו ותורה אור, דנהיר בה דא שכינתא עלאה נשמת חיים, דנחתא מן מוחא לאנהרא לון בלבא: מאי נ"ר נפשא רוחא, דנפשא איהי פתילה (נ"א שם דאיהי שותפא דגופא), רוחא דא זיתא, נשמתא נר ה' נשמת אדם, (אדם דאיהי אור נר, נהיר ביה אורייתא דבכתב, ונשמתא דאיהי נר נהיר בה מצוה, ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר אתמר בנשמתא אל תראוני שאני שחרחרת, ואתמר באדם אלביש שמים קדרות), ומאי נ"ר נפשא רוחא נ' נפשא ר' רוחא, לקבל תלת קטרין אלין, אינון תלת גוונין, אשא אוכמא חוורא ותכלתא, מאן דנטיר נר ה' נשמת אדם באורייתא, בפקודין דעשה ולא תעשה, לא שליט עליה נורא דגיהנם, ודא איהו כבד ומרה וטחול, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת הכבד כללא דכלהו, תכלת חשוך: ותכלת דציצית מצוה, ותכלת לית בסטרא אחרא, בגין דאיהו דומה לכורסיא יקירא, גוונין
דשרגא אינון לבושין לנר ה' נשמת אדם, גוון אוכם דאיהו טחול, כד מתלבשת תמן נפשא בחובין, איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת, שחרחרת בקדרותא דבני, בדוחקא דילהון בעניותא דילהון, קדרותא וליצנותא ועניותא מטחול נפקא, כד נשמתא אסירא בה בגלותא, דא איהו ושפחה כי תירש גבירתה, ובההוא זמנא טחול שוחק, ולזמנא דייתי מלכא משיחא לנטלא נוקמא מטחול דאיהי שפחה, יושב בשמים ישחק, ישחק איהו באבודא דלהון, כמה דאת אמר ובאבד רשעים רנה: רנ"ה איהו הנ"ר, איהו נה"ר יוצא מעדן, ומאי ניהו מצות עשה ומצות לא תעשה כחושבן נה"ר, נו"ן ה"א ר"ש, ואיהי הנר המאיר לאדם, ועל דא באבד רשעים רנ"ה, ובההוא זמנא הטחול דשוחק אתאביד, ואז יתקיים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ודאי, ואז לא יכבה בלילה נרה, בגין דטעמה כי טוב סחרה, ובההיא זמנא מתתקנא ירושלם דאיהי לבא, לבא איהו לה"ב המזבח, יכב"ה בחושבן הל"ב, לה"ב הב"ל, לא יכבה בגלותא דאיהי לילה, ואתבניאת על
ידי דקודשא בריך הוא, כמה דאת אמר בונה ירושלם ה' (מאן דנטיר נר ה' נשמת אדם בפקודין דעשה ולא תעשה, לא שליט עליה נורא דגיהנם, דאיהי כבד מרה טחול): ועוד מרה טחול כבד, אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא, דאיהי שכינתא כד גלת בכבד, אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה, תכבד העבודה על האנשים, כד גלת במרה אתמר בה וימררו את חייהם, כד גלת בטחול אתמר בה ולא שמעו אל משה מקצר רוח (דהוה בבטנה, ומעבודה קשה דהוה בטחול), והוו צווחין לקודשא בריך הוא מנה, הדא הוא דכתיב מבטן שאול שועתי שמעת קולי, ואתמר בהון ותעל שועתם אל האלקי"ם מן העבודה, ונשמתא בגלותא בתראה:
תיקוני זהר דף נ/א אתמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב, שכיבת לעפרא, ווי ליה לבר נש דנשמתיה נחיתת תחת רגלוי, דבההוא זמנא אתמר במזליה נפלה לא תוסיף קום, ולית ליה עילוי וסלוק אלא בידא דקודשא בריך הוא, דאזיל שמא קדישא לימינא ואוקים לה: ורזא דמלה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, טוב דאיהו ברית יגאל, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה' שכבי עד הבקר, אנכי דאיהי אימא עלאה, אנכי דיציאת מצרים, חי ה' שכבי עד הבקר דאיהי ימינא, דביה תוקפא דאורייתא דבכתב דאיהי עמודא דאמצעיתא, דמימינא אתייהיבת אוריתא דבכתב, ומשמאלא אתייהיבת אוריתא דבעל פה דאיהי נוקבא: ובגין דא טוב צדיק ח"י עלמין איהו מסטרא דשמאלא, דאיהו גבור הכובש את יצרו, דאיהו סמא"ל, ובגין דא שמאל דוחה, ובימינא יקום, דמאן דנפיל לא צריך לאקמא אלא בידא ימינא, ובגין דא חי ה' שכבי עד הבקר: ושמאלא איהי ראש השנה, וימינא פסח, וביה הוה אומאה בי"ד יומין, ודא איהו כי יד על
כס י"ק, ועל ההוא זמנא איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת, אל תראוני מסטרא דשמאלא דיצחק, דאנא בקדרותא ביה, הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ז) ותכהין עיניו מראות, מראות ודאי בפורקנא, דאיהי אור מראות דנבואה, דאתמר בהון נפתחו השמים ואראה מראות אלקי"ם, ודא איהו ותכהין עיניו מראות מסטרא דשמאלא, ואתמר בההוא זמנא בקודשא בריך הוא אלביש שמים קדרות: נר איהי ה', חמש גוונין נהירין בה, ואינון חוור סומק ירוק ואוכם ותכלת, ו' אור הנר מלגאו, סמא"ל חשך, נחש קדרות, ועלה אתמר אלביש שמים קדרות נוקבא דיליה, ושק אשים כסותם, ווי לנשמתא כד אתלבשת בקדרותא דלהון, ועליה אתמר ותכהין עיניו מראות, ואינון חשוכין דמכסיין על עיינין, דלית לון רשו לאסתכלא בקודשא בריך הוא ושכינתיה: ואור ונר דנהרין (נ"א דחשכו) בהון, אתמר בהון וחשכו הראות בארובות, כמה דאמר קהלת עד אשר לא תחשך השמש והאור וגומר, ואור ונר עלייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור,
ואמאי אתחשכן בהון, בגין דלא הוו משתדלין באורייתא ומצוה, בדחילו וברחימו דאינון י"ק, ומיד דמשתדלין בהון בדחילו ורחימו, אומאה איהו לקודשא בריך הוא בי"ה דאינון דחילו ורחימו, לאעברא לון מעלמא דנשמתא, בגין דאינון חשוכין אפרישין בין י"ק ובין ו"ק, כמה דאוקמוה דכתיב כי יד על כס י"ה, ובההוא זמנא אתמר באדם לבשו שמים קדרות וגומר, ובההוא זמנא דמתעברין קדרותא וחשוכא מנשמתא, מיד כל הנשמה תהלל י"ה: ומאן אינון אלין חשוכין אלין סמא"ל ונחש, ומאן גרים לון לשלטאה עלייהו, אלא רזא דקרא אוליף (ישעיה נ"ט) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכ"ם, ודוד בגינייהו אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ובההוא זמנא מה דהוו שלטין חשוכין על נהורין דעיינין, מתהפכין נהורין ושלטין על חשוכין, ורזא דמלה שופ"ר מהופ"ך קדמ"א זק"ף קט"ן, ההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אזדקף ואקרי זקף גדול, ואין
אמת אלא תורה, הדא הוא דכתיב תורת אמת היתה בפיהו, ובההוא זמנא מתהפכא כורסיא מדינא לרחמי, ודא היא רזא דאוקמוה מארי מתניתין צדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים: ובההוא זמנא אתחשיב כאלו אתברי עלמא, ויסדר נהורין כדקא יאות, הדא הוא דכתיב ויקרא אלקי"ם לאור יום ולחשך קרא לילה, ויקרא אלקי"ם לאור יום דא ישראל, דשלטנותהון יהא לזמנא דפורקנא, ורשיעיא ישתארון (נ"א אזלי) בחשוכא, הדא הוא דכתיב ולחשך קרא לילה, ואתמר בימינא:
תיקוני זהר דף נ/ב ושמאלא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, דאיהו ערב דיצחק, ובקר דאברהם. בההוא זמנא מה דהות נשמתא מהדקא בין רגלין, הדא הוא דכתיב ותגל מרגלותיו ותשכב, דאתחזרת ללבא, דאיהי כגוונא דירושלם, בההוא זמנא הלב רואה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, הלב שומע דאתחזר עבודה וכרובים לבי מקדשא, דאתמר בהון וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים, וכל עננין (דאינון רומי רבתא ורומי זעירא) דאינון מכסיין על צלותין, הדא הוא דכתיב (איכה ג') סכות בענן לך מעבור תפלה מתעברין, ונהרין עיינין דאינון בית ראשון ובית שני, דבהון סלקין צלותין:
דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכין בטנופין דשאר עמין, נשמתא דאיהי שכינתא אמרת, אל תראוני שאני שחרחרת, וצלותא נפלת, הדא הוא דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין, והא אוקמוהו ותגל מרגלותיו ותשכב, ואיהי מצלי לקודשא בריך הוא דיוקים לה מעפרא, הדא הוא דכתיב ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה: בההוא זמנא ויחרד האיש וילפת, ההוא דאתמר ביה ה' איש מלחמה, מאי וילפת כמה דאת אמר ילפתו ארחות דרכם, בההוא זמנא ייתי קודשא בריך הוא ויימא לה, ליני הלילה והיה בבקר, ליני הלילה דאיהי שמאלא, והיה בבקר דאיהי רחמי ימינא, דמתמן נהיר אור, הדא הוא דכתיב הבקר אור, אם יגאלך טוב יגאל, אם יעביד בך ישראל עובדין טבין לסלקא לך מבין רגלין שפיר, תגאל על ידי דישראל עלאה דאיהו בעלך, טוב ודאי, ואם לא יעבדון בך עובדין טבין, וגאלתיך אנכי: והא אוקמוהו חי ה' שכבי עד הבקר, אומאה בח"י, דאיהו כליל ח"י ברכאן דצלותא, שכבי עד
הבקר, עד ההוא נהרא, דבההוא זמנא צלותא תהא נהרא בלבא ובעיינין, ובגין דבח"י ברכאן דצלותא תליא פורקנא, וביה אתגליא, דאיהו יסוד ח"י עלמין, אתמר ביה והיו עיני ולבי שם כל הימים: והיו עיני ולבי אדכיר עיינין ולבא, בגין דצריך בר נש בצלותיה למהוי עינוי לתתא לגבי נשמתא, דאיהי שכינתא דאיהי אסירא בגלותא, ולביה לעילא בקודשא בריך הוא, ורזא דמלה עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי, ולביה לעילא לנטלא נוקמא מעמלק, הדא הוא דכתיב כי יום נקם בלבי, בלבי ודאי, ביה עתיד לנטלא נוקמא, כמה דנטיל ביה נוקמא ממצראי: דאיהי לב"י שם בן ארבעים ותרין, אבגית"ץ ביה אפיק לישראל מגלותא, קר"ע שט"ן דאיהו שמא תניינא דיומא תניינא, ביה קרע ימא, ובהאי שמא אתמר יהי רקיע בתוך המים וגומר, נג"ד יכ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות, בכל שמא נטל נוקמא במצרים: ופורקנא בלבא תליא, דאתמר ביה הלב רואה, ובגין דא כי יום נקם בלבי, נקמה במאי בלבי
בי"ה, דאתמר ביה כל הנשמה תהלל י"ה, ועליה אתמר כי יד על כס י"ה, ופורקנא בלבא תליא, דביה אתמר הלב רואה, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין ללב"י גליתי ולאברי לא גליתי, מאי ללבי, אלא אורייתא דבכתב אתקריאת לבי, ואורייתא דבעל פה אתקריאת פומא ואוקמוהו מארי מתניתין מלבא לפומא לא גלי, ללב"י ודאי דא שמא דע"ב שמהן, ואינון שבעין אנפין לאורייתא, דתליין מן ב': ואורייתא אית לה רישא וגופא ולבא ופומא ואברין, כגוונא דאית בישראל, דאינון רישין רישי עמא, ומנהון עיינין הדא הוא דכתיב והיה אם מעיני העדה, ואית מנהון לבא, דאינון לקבל שבעין סנהדרין ומשה ואהרן על גבייהו, דלא חסרין בעלמא כוותייהו, ודא איהו ללבי גליתי, אבל אחרנין דאינון כשאר אברין אתמר בהון ולאברי לא גליתי, וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות, אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה: ובגלותא חלק לב"ם, דאינון ע"ב צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין, ורזא דמלה (ישעיה ל')
אשרי כל חוכי לו, ל"ו בחושבנא סליק תלתין ושית, ואינון ל"ו בארעא דישראל, ול"ו לבר מארעא דישראל, ודא איהו חלק לב"ם, ומאן חלק לבם: תיקוני זהר דף נא/א שאור וחמץ דאינון ערב רב, ורזא דמלתא ויהי מבדיל בין מים למים, דעלייהו אתמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, אך חלק, ואומאה דיתמחון בי"ד, דאינון ארבע סרי יומי דפסחא, לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, (ודא שבעה יומי דפסחא דגלותא קדמאה, ושבעה יומי דפסחא דגלותא בתראה,) הדא הוא דכתיב חג שבעת ימים מצות יאכל: ובגין דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודיא, דאתמר בהון כי נר מצוה ותורה אור, נר בלבא, אור בעיינין, דאיהו אור הנר, בדחילו ורחימו בי"ה, מתעברין חשוכא וקדרותא מנייהו, ובגין דא כי יום נקם בלבי: ועוד בלבי דא ל"ב אלקי"ם דעובדא דבראשית, ועשר אמירן דאינון י' מן לבי, ולב האי איהו לב, דביה נהיר ההוא דאתמר ביה ותרא אותו כי טוב הוא, וביה עתיד לאתגליא קודשא
בריך הוא למשה באורייתא בגלותא בתראה, כגוונא דפורקנא קדמאה, דאתמר ביה וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, בקדמיתא בלבת אש דנבואה, ובגלותא בתראה בלבת אש דאורייתא: ודא ב"ת מן בראשית, דאיהי כלילא מעשר אמירן ול"ב אלקי"ם דעובדא דבראשית, בת כלילא מעשר אמירן איהי בת עין אוכמא, דאתמר בה שחורה אני ונאוה, וביה נהיר אור, הדא הוא דכתיב ותורה אור, ל"ב אלקי"ם ביה נהיר מצוה, דאתמר ביה נר ה' נשמת אדם וכו': (כאן חסר והוא בתיקונים זוהר חדש):