תיקוני זהר
קטע 32
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שרץ נפש חיה, ועוף יעופף דא רוח דאתמר ביה כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, והאי איהו יקו"ק עמודא דאמצעיתא: לקבליה מטטרו"ן דשמיה כשם רביה, י' רישא דעופא, ו' גופא דיליה, ה"ה תרי גדפוי דבהון פרח לעילא ונחית לתתא, ואלין תרין גדפין אינון תרין הבלים ה"ה, דבהון אתמר והחיות רצוא ושוב, דאינון י"ו, הבל סליק בי' הבל נחית בו', כהבל דנפיק מפומא דכבשן, והכי ימא סליק ונחית, וגלגלוי רצים ושבים:
תיקוני זהר דף פג/א ובעאן לאחזרא עלמא לתהו ובהו, ובזמנא דמסתכלין בשכינתא דאיהי תחום ימא חזרין לאתרייהו, תא חזי י' איהי אמירה ודבור וקריאה, ו' קול, ה"ה הבל נחית בדבור, הבל סליק בקול, קול סליק, דבור נחית, וכד איהו סליק ונחית מלאכי אלקי"ם סלקין ונחתין ביה, דאינון משריין וחילין דיליה, ודא איהו רזא מי עלה שמים וירד, זכאה איהו מאן דסליק צלותין ביה, דהא צלותא איהי סלם, דבה מלאכי אלקי"ם סלקין ונחתין לה: אית למאן דסלקין לה לעילא, ואית למאן דנחתין לה לתתא, כד סלקין לה לעילא סלקין לה בזכוון, וכד נחתת נחתת בזכוון, האי לצדיק גמור סליקת מניה בזכוון ונחיתת ביה בזכוון, לבינוני דזכוון דיליה שקילין לחובין, איהי תליא באוירא, אם חובין מתרבין על זכוון (כחוט השערה), איהי סלקא ליה בחובין ונחתא ליה בזכוון, ונטיל בה אגריה בהאי עלמא, לרשע גמור דלית ליה זכו בעלמא לא לעילא ולא לתתא, סלקא מניה בחובין ונחית
עליה בחובין: הא הכא כי עוף השמים יוליך את הקול, דאתמר ביה ועוף יעופף, כגון מועף ביעף, על פני רקיע השמים דא נשמה, דאלין דזכאן באורייתא אתמר בהון ישרצו המים שרץ נפש חיה וגומר, דירתין נשמתין מאורייתא, לאחרנין כל חד לזנוי כפום עובדוי, הדא הוא דכתיב ביומא שתיתאה ויאמר אלקי"ם תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגומר, בהמה אלו עמי הארץ דעובדיהון כבעירן, עלייהו אתמר תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש: תקונא שית וארבעין: בראשית ברא שית, ואינון שית גדפין דחיה, דאתמר בה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים, אינון שית ספירן דכליל האי עוף דאיהו עמודא דאמצעיתא, אית מאן דירית רוחא דקודשא בארח אצילות מהאי עוף, ואית מאן דירית רוחא מההוא עוף דאיהו נער, שמיה כשם רביה, ואית מאן דירית רוחא מלתתא דארעא, כמה דאמר קהלת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ:
תקונא שבע וארבעין: בראשית ברא שית, ודא יומא שתיתאה, דאתמר ביה ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, הכא תלת אומנין תניינין, אומן חד אפיק נהורין ביומא רביעאה, דהוו תליין ביומא קדמאה דאתמר ביה אור, אומנא תניינא אפיק ריחשא ממיא, הדא הוא דכתיב ישרצו המים, ודא הוה תליא ביומא תניינא, דאתמר ביה מים, הדא הוא דכתיב יהי רקיע בתוך המים, הכא מיא והכא מיא, אומנא תליתאה (אפיק עשבין וזרעין) לקבל יומא תליתאה, דאתמר ביה תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, ואתמר ביומא שתיתאה פרו ורבו ומלאו את הארץ, מאי ומלאו את הארץ אלא ההיא דהות יבשה ביומא תליתאה, אתמר הכא ומלאו את הארץ, הדא הוא דכתיב מלא כל הארץ:
תיקוני זהר דף פג/ב כבודו, ודא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, קדוש קדוש קדוש ה' צבאו"ת, לקבל יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, לקבל מלא כל הארץ כבודו. ביומא שתיתאה אתקנו שית דרגין דכורסיא, וביה אתברי אדם בצלמו, דאיהו מוכן לשבת על הכסא, הדא הוא דכתיב ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, והכא תרין פקודין, חד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ותניינא ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו: נעשה אדם, דא פקודא למגזר ית גיורא, למהוי בצלמנו בגזירו דערלה, כדמותנו בפריעה, ואם נטיר אות ברית בתרוייהו איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו (ולא הוא בכלל ישראל), ואי מקיים זכור ושמור בשבת איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו, ולא אית ליה חולקא בזרעא דישראל, ואם מייחד לקודשא בריך הוא תרין זמנין בכל יומא בקריאת שמע ביומא ובליליא איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו, ואם הוא מנח תפלין דיד ותפלין דרישא בכל יומא דאינון לקבל זכור ושמור איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו, ואי איהו מקיים יבום
וחליצה איהו בצלמנו כדמותנו ואי לאו לאו, וכלא ברחימו ודחילו דקודשא בריך הוא: ועוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, למאן אמר דא (לעילא), לאינון מלאכיא דמברכין ומקדשין לקודשא בריך הוא לעילא בכל יומא בברוך וקדוש קדוש קדוש, הדא הוא דכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, ומנלן דמברכין ליה, אלא כד שאלין איה מקום כבודו להעריצו, אמרין ברוך כבוד ה' ממקומו, ואנן לקבליהון מקדשין ליה בקדוש קקדוש, ומברכין ליה ברוך כבוד ה' ממקומו: ועוד לעילא נעשה אדם, הכא אתכלילו כל ספירן, דאינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א דאינון עשר, וסלקין לחושבן אדם, ואמרו בגין ישראל לתתא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו בדגת הים אלין תלמידי חכמים דמתרבין בימא דאורייתא, דירתין מתמן נפש חיה, ובעוף השמים אלין מארי דזכוון, דבזכותהון (דזכותהון) פרחין לעילא וירתין מתמן רוחא, דאיהו עוף יעופף בגדפין דפקודין דעשה, ובבהמה אלין עמי הארץ דאתמר בהון אל תיראו את עם הארץ כי
לחמנו הם: ועוד נעשה אדם, שכינתא תתאה נטילת עצה מקודשא בריך הוא, דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית, דעמודא דאמצעיתא ושכינתא עלייהו אתמר זכר ונקבה בראם, ואתקריאו אדם, וכגוונא דיליה אמר לתתא באדם וחוה, זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, וכמה דקודשא בריך הוא ושכינתיה אתקרי אחד, הכי קרא לון אחד לאדם ולאתתיה, הדא הוא דכתיב כי אחד קראתיו, דתפארת איהו א"ח כליל תשע ספירן, מלכות ד' עשירית ליה, כלילא מעשר דאינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ואיהי ד' כלילא מארבע אתוון דאינון יקו"ק, קוצא דאת ד' מורה על עשר, וד' על ארבעה, דהכי רשות היחיד רחבו ארבעה וגבהו עשרה והא אוקמוה: ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו בצלם אלקי"ם ברא אותו, הכא פקודא דתפלין, תא חזי כל מאן דאנח תפילין על רישיה ועל דרועיה, קלא סליק בכל יומא לכל חיוון מרכבות, ואופנים ושרפים ומלאכים דממנן על צלותין, הבו יקר לדיוקנא דמלכא דאיהו מאן דאנח תפילין,
דעליה אתמר ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו בצלם אלקי"ם ברא אותו: תיקוני זהר דף פד/א בצלמו בתפלין דרישא, כגוונא דתפלין דמארי עלמא, דאינון שכינתא עלאה תפלין על רישא (דאיהו) דעמודא דאמצעיתא, דאיהי כללא דתלת ספירן קדמאין, ועמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן, ואימא עלאה תפלין על רישיה, איהו תפלין דאנח קודשא בריך הוא בכל יומא, בצלם אלקי"ם תפילין דיד, דא שכינתא תתאה דאיהי קשירא ליה, ועלה אתמר ונפשו קשורה בנפשו, תרוייהו ביחודא חדא בקשורא חדא, רצועה כריכה באצבעא שמאלא דא קדושין דילה, דאיהי טבעת כריכא באצבעא דילה, ובה איהי קשירא עמיה ואיהו עמה, הא קדושה: ברכה כללא דשבע ספירן, ואינון שבע ברכאן דחתן, דאינון ז' יום השביעי צדיק, עליה אתמר ברכות לראש צדיק, דירית מאימא עלאה, ואת י' על רישיה איהו חכמה י', בה אתעביד ז', שבע ברכאן דירית חתן וכלה, וכלילן בצדיק יום השביעי, דביה מתייחדין חתן וכלה,
דאיהו יאקדונק"י, והא אוקמוהו כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, ואיהו אות ברית, דלית יחודא לחתן וכלה בר מיניה: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכלו בצדיק אתכלילן כל אברין וכל ספירן, כל אברין דאינון פקודין דעשה, דביה אשר קדשנו במצותיו וצונו למעבד כל פקודין, דאיהו כ"ל כליל כלא ואיהו כלא ומניה תלוי כלא, עמודא דאיהו סביל שמיא וארעא עליה, וביה אתעבידו כלל ופרט וכלל, ובגין דא ויכלו כליל שמיא וארעא, שמים אש ומים ודא שמאלא וימינא, שמים עמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו, הארץ שכינתא תתאה, וכל צבאם נצח והוד דאינון צבא השמים, בגין דאיהו כליל שבע ספירן דשבח דוד בהון לקודשא בריך הוא הדא הוא, דכתיב (דברי הימים א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגומר, בגין דא אתקרי יום השביעי כלל שבע, וסלקין לשבעין דחושבן תיבין דקדוש וויכלו: ויכל אלקי"ם ביום השביעי, דא אימא עלאה דאיהי אלקי"ם, בתר דכליל ביה שבע ספירן,
אתקריאו על שמיה כלהו שבתות שבע שבתות, לבתר כליל ביה תלת ספירן עלאין דכליל באימא עלאה, וקרא לון שביעי שביעי שביעי על שמיה, הדא הוא דכתיב ויכל אלקי"ם ביום השביעי הא חד דכליל ביה, וישבת ביום השביעי דא תניינא, ויברך אלקי"ם את יום השביעי הא תלת לאתכללא בעשר ספירן, דלית ספירה דלא אתכלילת בעשר, כל חדא בממשלה דילה, אבל ממשלה דצדיק יום השביעי ביה אתקריאו כל ספירן שביעיות, שבעין תיבין אינון בקדוש וויכלו, וזכור ושמור הא שבעין ותרין כחושבן ויכלו: ושבת צריך לתקנא ביה פתורא בארבע רגלין, כגוונא דפתורא דלעילא דאתמר ביה זה השלחן אשר לפני ה', ועלה אתמר תערוך לפני שלחן, פתורא דקודשא בריך הוא דא שכינתא, איהי מסטרא דצפון דאיהו גבורה, ובגין דא תקינו מארי מתניתין שלחן בצפון, ונר דליק לימינא כגוונא דלעילא, דאתמר ביה מנורה בדרום, מטה באמצעיתא מסטרא דעמודא דאמצעיתא: תא חזי שכינתא אתקריאת פתורא מסטרא דשמאלא, ומנרתא מסטרא דימינא, ומטה ממוצעת מסטרא
דעמודא דאמצעיתא, ובגין דא זווגא דיליה באמצעיתא בין צפון לדרום, והא אוקמוהו רבנן כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין ליה בנים זכרים וכו', פתורא איהי סמיכא על ארבעה סמכין, דאיהי כגוונא דגופא דסמכין ליה דרועין ושוקין דאינון ארבע, וצריך שית נהמין מהאי סטרא ושית נהמין מהאי סטרא:
תיקוני זהר דף פד/ב ורזא דמלה זה השלחן אשר לפני ה', ז"ה בחושבן ו' ו', דאינון שית פרקין דתרין דרועין ושית פרקין דתרין שוקין, דהא שכינתא אתעבידת גופא למלכא בכל תקונא דילה, ובאלין תרין עשר פרקין דנוקבא, ותרין עשר פרקין דדכורא, מלאכיא אמרי וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וגומר, ז"ה עם קודשא בריך הוא אח"ד, ז"ה עם שכינתא אח"ד, וכלא יקו"ק אחד, מייחד תרוייהו, ולקבל זה אל זה אמר דוד עשרים וארבע רננות, ואינון לקבל עשרין וארבע ספרי אורייתא: זה איהו לקבל ארבע אנפין לכל חיה לתלת חיוון, זה תניינא לקבל ארבע גדפין דכל חיוא לתלת חיוון, ודא איהו רזא דמלה וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת להם, דכלהו פרחין בפתורא קדם ה' בכמה רננות, וצריך לחברא להאי פתורא אורייתא דאיהו קודשא בריך הוא, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, שנים שאוכלין על שלחן אחד וכו', ואם הוא חד אורח וחד בעל הבית, בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע דא עמודא דאמצעיתא
לעילא, ואורח מברך דא צדיק דאתמר ביה וארח צדיקים כאור נגה וגומר, וצדיק איהו בשבת כאורח דאתי ואזיל בכל שבת ושבת: שבת שכינתא, בעל הבית דילה עמודא דאמצעיתא, ואיהו בוצע ופריס פרוסה דנהמא דאיהי טפה, ויהיב לאורח דאיהו צדיק ועני, ואורח מברך לבעל הבית בכל מכל כל דאינון תלת אבהן, בברכן דאתברכו אינון, דברכאן על ידי דצדיק נחתין לעמודא דאמצעיתא, הדא הוא דכתיב וברכות לראש צדיק, מאן ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא, תשע ברכאן אינון מעילא לתתא מכתר עד צדיק, ותשע אינון מתתא לעילא מצדיק עד כתר עלאה, וכלהו סלקין ח"י, וכלה כלילא מנייהו: תפלה למשה תפלה לדוד, בית הכנסת איהו כנוסיא דכלהו ברכאן, תפלה איהי בגין דאיהו סוס לקודשא בריך הוא, ואיהי אתעבידת טפלה לרוכב, הכי אוקמוהו מארי מתניתין אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפלה לרוכב, אית טפל בט' ואית תפל בת', כגון היאכל תפל מבלי מלח, והאי תפלה הכי איהי בת':
ואיהי כוס דיין, דאיהו יי"ן חושבן סו"ד מן יסוד, וצריך ביה עשרה דברים כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, ואינון כחושבן י' מן יסוד, ואינון עטור ועטוף הדחה ושטיפה ח"י ומלא, מקבלו בתרי ידוי ונותנו בימין, ויהיב עינוי ביה, ומסלקו מן הקרקע טפח, ומשגריה במתנה לאנשי ביתיה, עטור מסטרא דעטרה דברית מילה, עטוף עוטה אור כשלמה, ואם הוא עני דלית ביה אלא רביעית לוג דאיהי שעורא דאת ד', אתמר תפלה לעני כי יעטוף, הדחה ושטיפה, הדחה מלגאו ושטיפה מלבר, ורזא דמלה וטהרו וקדשו: קם סבא חדא מבתר טולא דרבי שמעון בן יוחאי, ואמר רבי רבי שפיר קאמרת, אבל האי כוס צריך לסלקא ליה בדרגוי, עטור מסטרא דעטרה דאיהי כתר עליון על רישא דצדיק, עטוף כגון עוטה אור כשלמה, מאי עוטה דא י' דאתעטף באור ואתעביד אויר, והאי דאתעטף איהו חכמה, הדחה ושטיפה דאיהו וטהרו וקדשו, טהרה מסטרא דכהנא, דאתמר בכהנא טבל ועלה אתדכי למיכל בתרומה, וקדשו מסטרא דשמאלא, הדא הוא דכתיב וקדשת את הלוים, ח"י מסטרא דצדיק
ח"י עלמין כליל ח"י ברכאן דצלותא, ומלא מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ומקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין, דא ההוא דאתמר ביה מימינו אש דת למו, כי ימינך פשוטה לקבל שבים, ואיהו ימינך ה': תיקוני זהר דף פה/א נאדרי, בכח תרין ידין אינון ה"ה, חד שמאלא וחד ימינא, ובגין דא צריך לאתייהבא בחמש אצבעאן, משום כוס ישועות אשא, ונותן עיניו בו, עלייהו אתמר עיני כל אליך ישברו, ואינון תרי סמכי קשוט דאינון י' י', דאינון בת עינא ימינא ובת עינא שמאלא, ובינייהו ו' זעירא זעיר אנפין, דאיהו שוקיו עמודי שש: ומסלקו מן הקרקע טפח מסטרא די' זעירא חכמת שלמה, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו דא אימא עלאה, דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו, ובגלותא לית לן אלא ארבעה, ח"י מ"לא ש"טיפה ה"דחה, וסימניך חמשה, ואינון מסטרא דאת ה' דאיהי רביעית לחושבנא, ואיהי דל"ת עניה, בגין דאסתלק מינה ו' דאיהו שית דרגין, הכוס איהו ברזא דיאקדונק"י דאיהו כ"ו ה"ס,
כוס בחושבנא אלקי"ם: תקונא תמניא וארבעין: בראשית תמן תר"י תמן שב"ת, כגוונא דא ב' ראשי"ת ב"רא שי"ת, ואינון תרי שבתות, עלייהו אתמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגומר, תרין זמנין אדכיר הכא שבת, לקבל שכינתא עלאה ותתאה, לדרתם מהו לדרתם, אלא זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא, ואתפני מתמן יצר הרע דאיהו חלול שבת, ברית עולם דא צדיק, דשריין תרוייהו עליה, חד לאמלאה ליה וחד לאתמליא מניה: בני ישראל אינון תרין כליין נצח והוד, בנוי דישראל סבא עמודא דאמצעיתא, תלת שביעי שביעי שביעי אלין תלת אבהן, עונג שבת ונה"ר יוצא מעד"ן להשקות את הג"ן, ונהר, אית נהר ואית נהר, אית נהר דאתקרי נהר פלגיו, ואית נהר דאתקרי נחל קדומים, עדן עלאה עליה אתמר עין לא ראתה אלקי"ם זולתך, האי נהר איהו ו', דנפיק מעדן עלאה דאיהו א', ואעבר בין אבא ואימא, ואזיל חמש מאות שנה, ומטי עד צדיק שביעי, ומתמן אשקי לגנתא
דאיהי שכינתא תתאה: זכאה איהו מאן דנטיר דירה לשבת דאיהו לבא, דלא אתקריב תמן עציבו דטחול, וכעס דמרה דאיהו נורא דגיהנם, דעלה אתמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, והכי הוא ודאי דכל מאן דכעיס כאלו אוקיד נורא דגיהנם, ארבעים מלאכות חסר חד אינון לקבל ארבעים מלקיות חסר חד בשבת, ואינון עשרה דלקה אדם ועשרה לחוה ועשרה לנחש ותשעה לארעא, ובגין דא אמרו מארי מתניתין אין לוקין בשבת, דאלין מלאכות אינון חשיבין לישראל לקבל מלקיות: יציאות השבת שתים אינון עקירה והנחה, דעביד לון בבת אחת, מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה ומרשותיה, כאלו אעקר אילנא דחיי דאיהו אות ברית, ואנח ליה ברשו נוכראה, מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתיה מרשות דילה, ואנח לה ברשו אחרא דאיהי מרה וטחול, ודא גרם לישראל דאתעקרו מארעא דישראל, ואתגליאו בארעא נוכראה דאיהי רשות הרבים, והכי איהו מאן דאעיל אות ברית קדש דיליה ברשו נוכראה, שבתא"י איהו טחול
חמ"ה, אתתא בישא מרה, שבתא"י עליה אתמר והבור רק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, ואיהו רעב וצמאון וקינה והספד: תיקוני זהר דף פה/ב וחשוכא וקבלא, ואיהי גלותא לישראל. וצריכין ישראל למעבד לה שנוי בכלא והא אוקמוה, ואיהו דבור דחול דאיהו אסור בשבת, וכד לא אשכחת אתר לשריא תמן, איהי ברחת, כגוונא דשפחה דאברהם דאתמר בה מפני שרי גברתי אנכי ברחת: טחול עלה אתמר של נעליך מעל רגלך, נעל מטונף דטפה סרוחה, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, דא שבת, ועליה אמרת שכינתא פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם, ובגין דא צריך בר נש בשבת לשנויי בלבושין בשרגא במאכלין, וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש, וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת, וכל הגורע גורעין ליה ההיא נפש יתירה חס ושלום: תקונא תשע וארבעין: בראשית ברא אלקי"ם. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי אלה, הוא אלקי"ם, מי ברא
לאלה, ש'או מ'רום ע'יניכם דא קריאת שמ"ע, ראשי תיבין שמע דמיחדין ישראל לקודשא בריך הוא פעמים, ותשכחו תמן מ"י דאיהו כללא דחמשין אתוון, ובמאי צריך ליחדא ליה בשחרין, בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא, דאיהו מרום, בגין דאיהו מרומים ישכון. ורא"ו דתמן או"ר, ודא אור הככבים, דבהון שכינתא נפקת הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') המוציא במספר צבאם, ובגין דא קריאת שמע בליליא, כמה דאוקמוה מארי מתניתין ביציאת הככבים, ערב