תיקוני זהר
קטע 41
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
איהי עם בעלה, תבונה אתקריאת לתתא כד איהי עם ו', דאיהו בן, ו', ות' דאיהו תפארת, אשתארת איהי ה' עמיה, ובההוא זמנא דאת י' איהו עם אימא, ואיהו מרחק מינה, אתמר בה אני ישנה (ואיהי שניה לה): ועוד ישנה בגלותא, דלא דפיק בה, ובההוא זמנא דייתי בעלה, קול דודי דופק דאיהו ו' רחימו דילה, רוח צפונית נפיק לגבה דנשיב בכנור דוד, ורוח דרומית מסטרא דימינא, ורוח אלקי"ם מרחפת על פני המים, דאינון מים מסטרא דחסד דתמן חכמה: ובזמנא דייתי פורקנא, דפיקו סליק ונחית כגוונא דקרבן עולה ויורד, סליק ה' עלאה לגבי י', ונחית ה' תתאה לגבי ו', ומה דהוה יקק"ו, אתחזר יקו"ק, אבא עם אימא, ברא עם ברתא, ובגין דא אמר נביאה, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, דאיהו לימינא בזמנא דקודשא בריך הוא מרחקא משכינתיה, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, דתמן גבורה בצפון ותמן עותרא, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה, ובגין דא ואל יתהלל עשיר בעשרו,
(תמן לצפון שנאמר מצפון זהב יאתה), בזמנא דאת ו' מרחקא מה' דיליה, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' וגומר, כד יהא יקו"ק כדקא יאות כל אות בחברתה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב') עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, דא חכמה אביו, ובינה אימא, הדא הוא דכתיב (משלי ב') כי אם לבינה תקרא, ודבק באשתו דא ו' בן, ולבתר דאתדבק באתתיה דאיהו ה' והיו לבשר אחד, ודא איהו קרבן עולה ויורד, קרבן קריבו דאתוון דמתקרבין י' עם ה' ו' עם ה', ובגין דא קרבן לה', דאתקריבת אתתא לבעלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא א') אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מאי אדם דא יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דאיהו קריבו דאתוון, ומאן קריב:
תיקוני זהר דף קז/א לגבי אתוון, דא עלת על כל העלות. בההוא זמנא דפיקו נחית וסליק מארבע דפיקין לעשר, דפיקו בארבע אתוון, סליק באשא ורוחא, ונחית במיא ועפרא, ורזא דמלה והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו, עולים תרי ויורדים תרי, ואינון מים קמ"ץ, שב"א אש, חל"ם רוח, שור"ק עפר מנא דכולהו, בגין דקמ"ץ דאיהו מים י', ביה סליק ה' דאיהו לשמאלא דאיהי שב"א אש, ואמאי סליק ה' בקמ"ץ, בגין דתמן י' דאיהי חכמה, כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים, ויהון י"ק בימינא, ה' איהי עם אבא ואיהי ארץ, נחית לשמאלא דתמן רוחא דאיהו חל"ם, דאיהו רוח דנשיב באזן שמאלא דלבא, ויהון ו"ק בשמאלא לקבל לבא, בההוא זמנא אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו: כל נביאיא מתנהגין אבתריה, כערקין דלבא דמתנהגין כלהו בתר רוחא דלבא, ומאי ניהו שמ"ה דא מש"ה, דאתמר ביה הולך אל דרום וסובב אל צפון וגומר, ולבתר דסלקין תרין ונחתין תרין, סלקין (ארבע) דפיקין לעשרה, כגוונא דא יו"ד ק"א וא"ו ק"א, באת י' סליק
ה', ובאת ו' ה' תניינא, בא' סליק י' דאיהו בעשר אצבעאן דידין ובעשר אצבעאן דרגלין, כל אתוון סלקין בוא"ו דאיהו אחד, כחושבן ארץ דאיהי שכינתא, סליקת לנקודי לחושבן זעיר דחנוך, קמץ י"ד, פתח כ', צרי י"ב, שב"א ו', סגו"ל ח"י, חל"ם ט"ו, חר"ק י"א, חיר"ק בי' י"ב, שר"ק ו', שור"ק עם ו' י"ב, (נ"א מאי ניהו שורק דא איהו ארץ), לחושבן זעיר דחנוך, והאי איהו חושבן לכל נקודין לחושבן זעיר: אמר ליה והא אתוון דיקו"ק דאינון קרבן עולה ויורד, מאן סליק בקדמיתא ומאן נחית ו', נחית בקדמיתא לגבי ה', ולבתר סליק י' לגבי ה' עלאה, דהכי אומקמוה מארי מתניתין, לא אבא בירושלם של מעלה וכו', לא ייעול י' בה' עלאה דאיהי ירושלם דלעילא, עד דיעול ו' בה' דאיהי ירושלם דלתתא: אדהכי הא סבא דסבין קא נחית, ואמר רבי רבי, הא כלה איהי בבי מרעא מרחימהא, צריך לאתערא בדפיקו דילה יתיר, דהא קול דודי דופק, קול רחימהא דפיק לגבה בתקיפו סגי
לארבע סטרין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ו) כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח, מסטרא דאויר קדמאה דאיהו קדמון על כלא, דפיקו דרוחא איהו לח, מסטרא דחכמה איהו קר, מסטרא דאימא איהו בחמימו סגי, בגין דאויר קדמאה נטיל בעמודא דאמצעיתא ונטיל בצדיק, וחכמה דאיהו קר נטיל בחסד ונצח, ואימא דאיהי חמימא נטילת בגבורה והוד, ומסטרא דשכינתא תתאה איהי יבש דאיהי ארץ, דאתמר בה ויקרא אלקי"ם ליבשה ארץ, והא אינון ארבע, וסלקין לעשר, כגוונא דארבע אתוון דאינון יקו"ק, דסלקין לעשר יו"ד ק"א וא"ו ק"א: ולתתא מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל, אינון לבושין לארבע רוחין, דאתמר בהו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', רוח ה' דא אויר קדמאה, רוח חכמה ובינה תרין ספירן אבתריה, רוח עצה וגבורה ימינא ושמאלא, רוח דעת ויראת ה' דא עמודא דאמצעיתא ומלכות: והריחו ביראת ה' דא ריח ניחח, ומאי ניהו ריח ניחח דא צדיק דביה נייחא, דנח איש
צדיק, אשה לה' דא נצח והוד, עלייהו אתמר את קרבני לחמי לאשי, אשי ה' אתקריאו, עלייהו אתמר סמכוני באשישות, על כן באורים כבדו ה', וריח אפך כתפוחים, תפוחי זהב במשכיות כסף, ואינון תרי אופני המרכבה, דתלת דרגין אינון שרפים וחיות ואופני קדש, שרפים תרין דרועין ימינא ושמאלא, חיות גופא וברית, אופנים תרין:
תיקוני זהר דף קז/ב שוקין, מרכבה דכלהו שכינה, בגין דאינון שית תיקונין מסטרא דאת ו', דאיהו רוחא קדישא (נ"א דקב"ה), דדפיק ומנשיב בכלהו. מלכות מרכבה דילה כלילא מארבע רוחין, ודא איהו רזא דו פרצופין, דאינון עשרה דפיקין, דאינון ה' דנפיק מלבא, דאיהו הבל ה' ל"ב, ד' ארבע מחנות, ארבע חיות לכסא, ו' שית דרגין, דאינון שש מעלות לכסא, דמתמן כל נשמתין בארח אצילות, ולאו איהו האי כורסיא בארח בריאה, אלא בארח אצילות, דשכינתא עלאה איהי כסא כבוד מרום מראשון דאיהו מלכות: ובהון יקק"ו קקי"ו (ס"א ההו"י) אתלבש בשית ספירן, דאינון שש מעלות לכסא, י' אתלבש בחכמה וסליק לעשרה, דאינון עשר גלגלים דכורסיא, א' לעילא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ודא אויר קדמון, ה' זעירא איהי לימינא, וחכמה לימינא נטיר לה, ובהאי אתר ה' בחכמה יסד ארץ, ה' לשמאלא אש על לבא, ו' רוחא דנשיב לגבה, ובעי רחמי מינה דלא אוקידת עלמא, בגין דגרמי לה דאתרחקא מבעלה, ומאריך רוגזהא:
ולזמנא דייתי פורקנא, אתמר לגבי ו' דאיהו דרגא דמשה, מוליך לימין משה, לסמכא ה' דיליה בימינא, ודא איהו חי ה' שכבי עד הבקר, בקר דאברהם, י' אזיל לשמאלא וזקיף לה' דיליה, ודא איהו קרבן עולה ויורד, ורזא דמלה, יעקב בהאי אתר שכל את ידיו. ולחכימא ברמיזא: אתחזר י"ק לשמאלא דאינון שמור, ו"ה לימינא דאינון זכור, ודא איהו זה שמי וזה זכרי, י"ק עם שמי שס"ה לשמאלא, ו"ק עם זכר"י רמ"ח לימינא. בפסח יהון ו"ק לימינא, בראש השנה י"ק לשמאלא, שבועות אחיד בתרוייהו ודא עמודא דאמצעיתא, הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ט) מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת, ביה אשתלים יקו"ק, ועם כל דא לא יהא שלם אלא בבת זוגיה דאיהי אדנ"י, ובאן אתר בסוכה, דאיהו כ"ו ה"ס דאיהי יאקדונק"י, ורזא דמלה ויבא יעקב שלם ביקו"ק, מיד ויבן לו בית דא סוכה, כמה דאת אמר ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית: בההוא זמנא, מה דהוה אני ישנה בגלותא, דאסתלק דפיקו דילה שלימו דילה, בההוא זמנא
אתמר בשכינתא ולבי ער, לאתערותא דפורקנא, ובההוא זמנא נשיב רוחא דקודשא בה, דבזמנא דרוחא דקודשא לא נשיב, רוח סערה נשיב באודנא שמאלא דלבא, ויכיל למטעי עלמא: והאי איהו דאתמר ביה והנה רוח סערה באה מן הצפון, דסעיר גופיה דבר נש, דאתמר ביה מצפון תפתח הרעה, ובההוא זמנא שלטין בעלמא כל רוחין ושדין ומזיקין בישין דמחבלין עלמא דאינון מלאכי חבלה, ודא דפיקו דמרעא, דסליק באשא דגיהנם דאיהו מרה, ומחמם לגופיה דבר נש, וביה וימררו את חייהם, דאברין דאינון ישראל, בעבודה קשה דא כבד, דאיהו כבד על ערקין (דמרה) דדמא, בחמר ובלבנים דא ליחא חוורא, דאיהי כבדה על בר נש, ומינה יתון ליה כמה מרעין בישין, דאינון מים הזדונים דמתגברין על אברין דיליה: ובכל עבודה בשדה דא דפיקו דדמא, דאתמר ביה איש יודע ציד איש שדה, ומאי ניהו דפיקו דדמא רוח סערה, דאתגבר ביה דמא דערקין דכבד, דאיהו עשו הוא אדום, דערקין דיליה כי
רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם, אשר עבדו בהם בפרך, דפיקו במרה אוכמא, דאיהו יבש בריקניא, ובגין דא אתמר ביה בפרך: וכד אתעבר רוח סערה, כמה דאת אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, אתער דפיקו בההוא רוחא עליה אתמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, בההוא זמנא הבלים דצלותין סלקין ביה ברוחא דקודשא לגבי עילא, ויתערו לגבייהו הבלים עלאין, דאתמר בהון:
תיקוני זהר דף קח/א כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו', דאיהי הבל דלבא דשכינתא קדישא, להב המזבח, ומיד דסליקת בהבלים דפומייהו דישראל בצלותין, קודשא בריך הוא שאיל בגינה מי זאת עולה מן המדבר, מי בזאת עולה ודאי: ובגין דא אית הבל ואית הבל, אית הבל דאתמר ביה ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ואית הבל דצלותין ופולחנין טבין, ואית הבל דמלין בטלין מלין ריקנין, דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, מאי בעת פקודתם, אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודא לישראל, יאבדו מעלמא, הבל תעתועים דתועים לבני נשא, ורוחא דקודשא שליט בעלמא, דאיהו דפיקו דאתמר ביה קול דודי דופק, דפיקו דסליק בגלגלי ימא דספינה דאיהי לבא, וכל גליא עלייהו אתמר, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, ובהון החיות רצוא ושוב, רצוא תרין ושוב תרין, ואינון יקו"ק, דאתמר בהון כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח: שכינתא עלה אתמר אשר שמתי חול גבול לים, ואיהו תחומא דכלהו, כגוונא דתחום שבת, וכד
רצין גלין בארבע רוחין, מיד דחזיין שכינתא דאיהו חול לב (נ"א לים), דאיהי חול דאסחר לימא, אתמר בהון ושוב, חזראן לאתרייהו, ואלין ארבע רוחין כד נפקי מן לבא, תנועה דילהון איהו לארבע סטרין דספינה, תרי בתרין כנפי ריאה, ותרין בתרי בתי לבא, ותנועה דדפיקו דרוחא עביד תנועתיה, ודפיק בנקודה אחת או תרין או תלת, ואתחזר לאתריה, ובנקודין דדפיק אשתמודע דפיקו, לזמנין דפיק זמנא חדא ואתחזר לאתריה, ודפיקו דא אשתמודע בנקודין דאורייתא, בההוא זמנא דדפיק בנקודה חדא לתתא איהי חיר"ק, ואם היא לעילא איהי חל"ם, כד איהי באמצעיתא איהו שור"ק, אם היא לעילא אחזי דאתגבר אשא דאיהו חם ויבש ואיהו קל, דעליה אתמר וזאת תורת העולה, ואם הוא דפיק נקודה לתתא איהו חיר"ק, ונחית במיא דאיהו קר ולח ואיהו כבד, ואי דפיק נקודי באמצעיתא שר"ק דנשיב (נ"א דנחית) ברוחא על מיא, ואחיד בתרוייהו ואיהו חם ולח: והאי איהו דנקיד זמנא חדא לעילא ואסתלק דפיקו, או דפיק זמנא חדא לתתא ואסתלק דפיקו,
או דפיק זמנא חדא באמצעיתא ואסתלק דפיקו, ואם דפיק תרי זמני דא בתר דא ואסתלק דפיקו, הא אינון צר"י דדפיקו דילהון שוין, אבל דפיק נקודה חדא לעילא ונקודה חדא לתתא דא בתר דא אינון שב"א, ותרין נקודין אינון אש ומים, לזמנין דא סליק ודא נחית, כגון את המאור הגדול (לממשלת היום) ואת המאור הקטן (לממשלת הלילה), ולזמנין אינון שוין ואינון שמים אש ומים, ולזמנין דפיק תלת דפיקין חד לעילא ובתריה תניינא באמצעיתא ובתריה תליתאה לתתא, הא תלת יסודין יתערון ביה דאינון אש ומים ורוח באמצעיתא ודא שור"ק, ואם דפיק תרין דפיקין שוין דא בתר דא ונקודה בתר תרין לתתא הא אינון סגו"ל, דאינון מים ואש רוח לתתא, ולזמנין דפיקו בפותיא באריכו דא פת"ח, ולזמנין דפיק באריכו ונקיד נקודה אבתריה דא קמ"ץ, באריכו אחזי רחמי: אם זכו דפיקו דפיק באלין נקודין תשע, שכינתא מאנא לכלהו עשירית לון, בגין דבה כלילן כל אתוון, ואתוון אינון לגבי נקודין כגופא לגבי רוחא, ובין כל דפיקו ודפיקו (י'
שעוריה דאיהו שעור קומה), ו' שיעוריה דאיהו שיעור קומה.: תיקוני זהר דף קח/ב וכד נקודין דפקין ביה, אינון דפקין כלהו דפיקין בנייחא ברחמי, וכד לית תמן ו' דפקין במהירו, ואינון דינין דפיקין דדוחקא בתר דוחקא, ואינון עת צרה היא ליעקב וממנה יושע: ומאנא דנקודין איהו נפש, נשמתא איהי כתר על כלהו, ומינה כתרין, דאינון טעמי תנועה דנקודין ואתוון, ואיהי תליא במחשבתא, ונקודין תליין באמירה, אתוון בעשייה, ודא איהו אומר ועושה, מסטרא דימינא אמירה, מסטרא דשמאלא עשיה, עמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו אומר ועושה, ובמאי אומר ועושה, בהויה, דאתמר בה יהי אור ויהי אור, יהי אור יהי י' באור ואתעביד אויר דאחיד בתרוייהו בעמודא דאמצעיתא: ואית דפיקו דעץ הדעת טוב ורע, דמהאי אתר יצר טוב ויצר רע, ואיהו רזא דלהט החרב המתהפכת, דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, דפיקו דיצר הטוב אחזי בריאותא ואסוותא דכל אברין, ודפיקו דיצר הרע אחזי מרעא דכל אברין דגופא, וכל מאן דאלים גבר, אי מתגברין
זכוון אתהפך מנחש למטה, ומיד מטה כלפי חסד וכל גופא אתסי, ואם מתגברין חובין אתהפך ממטה לנחש ונשיך כל אברין בכמה נשיכין דכאיבין ומרעין, בההוא זמנא אתמר בדפיקו, אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע, קול דענויא קול דדפיקו דבי מרעא דגלותא אנכי שמע: ואית דפיקו מאילנא דאיהו ביש, לית ביה טב כלל, דמניה נפיק רוח סערה, דאסעיר ביה גופיה דבר נש, ואתמר ביה רוח חזק מפרק הרים, דאינון גרמין דגופא, ומשבר סלעים, דאינון צלעות דגופא דאינון כגוונא דסלעים, והאי איהו נפיק בזדון ולית ליה משקל ושעור, וביה והאניה דאיהו גופא חשבה להשבר, והאי דפיקו סליק ונחית בגלי ימא, דאינון עשר כתרין תתאין, כגוונא דאיהי מלכות קדישא הכי איהי מלכות חייבא, כגוונא דמילה הכי איהי ערלה, דתמן סמא"ל ערל ובת זוגיה ערלה נחש ואשת זנונים: לקבל תרי ירכי קשוט מסטרא דמסאבו תאומיא"ל תומיא"ל, ולקבלייהו אתמר תהומות יכסימו
ירדו במצולות כמו אבן, לקבל עמודא דאמצעיתא איהו עוגיא"ל דמתמן עוג מלך הבשן, מסטרא דתרין דרועין אינון (אגניא"ל) עוזיא"ל אגניא"ל מתמן אגג, וביה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים, עוזיא"ל מתמן עזאז"ל, ומתמן עז"א ועזא"ל, ואיהו חזריא"ל, יכרסמנה חזיר מיער, ועליה אתמר ועל חרבך תחיה, ואיהו שעריא"ל, דמתמן רוח סערה, ואיהו עשו איש שעיר, ומתמן שער באשה ערוה, ועליה אתקף ההוא דאתמר ביה עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה, ה' איש מלחמה ה' שמו וגומר: לקבל בינה דאתמר בה אלף בינה, אלין אלופי עשו, לקבל חכמה אדם בליעל איש און, לעילא כתריא"ל (נ"א כרתיא"ל) לקבל כתר עליון, ומתמן כרת לכל אלין דעברין על אורייתא, ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לעשר ספירן, ועשר ספירן מוחא בגוייהו, ואלין קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים, באלין קליפין מתלבש קודשא בריך הוא ושכינתיה, לקיימא בשכינתיה ומלכותו בכל משלה, ולקיימא ביה כי מלך על כל הארץ
אלקי"ם, אבל לעילא באתריה אתמר לא יגורך רע, אלא קליפין דיליה לעילא אינון לבושין מכמה גוונין שפירין דנהורא, דמנהון אתפשט קודשא בריך הוא בגלותא, ואתלבש באלין אחרנין, בגין לנטרא לישראל, דאינון מתלבשין באלין קליפין, ודא איהו בכל צרתם לו צר: תיקוני זהר דף קט/א וכו' בקדמיתא יהב לון בידא דשליח דאיהו גבריא"ל, ולא הוה מזונא לסמא"ל ולמשריין דיליה אלא על ידי שליחא, בגין חובין דישראל אתלבש הוא בהון, וכביכול אתי ליה על ידי דקודשא בריך הוא, להאי אם ישראל אזלין באורח מישר ומקיימין אורייתא ופקודין דיליה, ואם חס ושלום לא מקיימין אורייתא ופקודין דיליה, יהיב עשר כתרין בידוי דסמא"ל, ולא צריך מזונא לא מידא דקודשא בריך הוא, כל שכן משליחא דיליה, ודא לפרעה דאמר לי יאורי ואני עשיתני, בגין דחזא כתרין נוכראין בידא דסמא"ל, דבקדמיתא כד הוו כתרין תתאין בידא דקודשא בריך הוא, מה כתיב בישראל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ובזמנא
דאינון כתרין נוכראין בידא דסמא"ל, לא דחלין אומין דעלמא מישראל, ועבדין בהו כרעותייהו, עד שעתא דפורקנא דיתקיים בהו ואת רוח הטומאה אעביר וכו', דאלין קליפין גרמין אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין ישראל, ודא איהו רזא כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכ"ם, ועתיד קודשא בריך הוא לאעברא אלין קליפין, ולאתחזאה לישראל במוחא מלגאו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, ולא יהיה מחיצה בין קודשא בריך הוא ושכינתיה ובין ישראל: ובזמנא דעשר ספירן מתלבשן באלין קליפין, אלין דידעין בקליפין עבדין אומאה בשמהן ובהויו"ת דקודשא בריך הוא לאלין קליפין ובטלין גזרה, ועל אלין קליפין אמרו דצריך הבדלה, דקודשא בריך הוא אתלבש בהון ביומין דחול, ובשבת אתפשט מנהון ואתלבש בלבושין דקדש, ועשרה לבושין אינון דקדש, דאתמר בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, בד"ד עשר, כחושבן עשר קליפות דחול, כד אתלבש בהון אתמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, בההיא
קליפה דגרים בר נש לאתלבשא שם ה' ביה נטיל נוקמא, ובגין דא לא תשא את שם ה' אלקי"ך לשוא, ובגין דא תקינו בהבדלה המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך, דלא יחבר קליפין דחול לקליפין דקדש, ולא יעביד לון תערובת: