Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

תיקוני זהר

קטע 9

קטע 9 מתוך 56

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

גוונין דשרגא, דאתמר בהון וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא הא גוון חד, בלבת אש מתוך הסנה הא גוון תניינא, וירא והנה הסנה בוער באש הא תלתא, ואינון לקבל שלשה גוונין דעינא, בלבת אש דא בת עין, בההוא זמנא דיהון נהירין תלת גוונין דעינא, דאינון לקבל תלת גוונין דקשת, מיד וראיתיה לזכר ברית עולם, ובההוא זמנא כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון: אור דעינא הוא עמודא דאמצעיתא, בת עין ביתא דילה, בההוא זמנא דיתפני עננא מן בת עינא, דאתמר בה סכתה בענן לך וגומר, דאיהי תבלול דעינא, דא רומי רבתא, שכינתא עלאה עתידה למימר לקודשא בריך הוא, למה תעמוד בחוץ, ואנכי פניתי הבית, אנכי דיציאת מצרים, ואף על גב דאין חבוש מתיר עצמו (מבית האסורים), דאיהי שכינתא, דאיהי אסורה בגלותא, שכינתא עלאה יפרוק לה, הדא הוא דכתיב (רות ג') אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה' שכבי עד הבקר, דאיהי ימינא פשוטה לקבל שבים, דלית

2

מלתא דא תליא אלא בתיובתא, ימין עלאה דשכינתא: בההוא זמנא שכינתא עלאה כנשר יעיר קנו, דאיהי ירושלם, ק"ן ו' על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי: דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא, אתמר בה ולא מצאה היונה מנוח וגומר, אלא בשבת ויומין טבין, ובההוא זמנא אתייחדת עם בעלה, וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה, לדיירא בישראל, הדא הוא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם, זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה, וכלים נאים באיברים דיליה, ואשה נאה דאיהי נשמתיה, דבגינה שריא שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עליה, וקודשא בריך הוא איהו שבת בחד, וינפש בחד, בשכינתא עלאה איהו שבת עלייהו, ובשכינתא תתאה איהו וינפש עלייהו, ויהיב לון נפשאן יתירן: דאינון בתולות אחריה רעותיה, דקא אתייאן עמה, וכמה מלאכים ממנן ומשמשין דילהון קא

3

אתייאן עמהון, דאינון ע', דתליין מן זכור ושמור, ודא איהו ויכל"ו, כליל שבעין ותרין, ואתקריאו אלין נפשות אושפיזין, בגין דלא שרייאן בישראל אלא ביום השבת, וכד נפיק שבת כלהו חזרין לאתרייהו: ונשמתין דאינון מסטרא דשכינתא עלאה אתקריאו אפרוחין, ונפשין מסטרא דשכינתא תתאה אקרון ביצים, ודא איהו רזא דהפורס סכת שלום עלינו, אימא עלאה דאיהי סכת שלום דמסכך עלייהו, ושלום עמה, דאתמר ביה הנני נותן לו את בריתי שלום, ואית סוכה לתתא כ"ו ה"ס דאיהו יאקדונק"י, סוכת שלום, כו"ס, ת' דאיהו תפארת:

4

תיקוני זהר דף כג/א בההוא זמנא יהון בנין ברשותא דקודשא בריך הוא, וקלא נפיק ויימא לא תקח האם על הבנים, מיד דנפיק זכור ושמור דשבת, וייתי ליליא דיומא קמא דשבתא, קלא תניינא נפיק שלח תשלח: ותו כי יקרא קן צפור לפניך, דא סוכה דאיהי אימא עלאה, בכל עץ, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, אפרוחים אלין שבעת ימי הסכות, או ביצים דבהון עבדין שבע הקפות, ורזא דמלה נקבה תסובב גבר, (ודא רזא והחזיקו שבע נשים באיש אחד, דא קודשא בריך הוא ושכינתא): פרי עץ הדר אימא תתאה, עץ איהו לול"ב, (ל"ו ל"ב נתיבות), דאיהו אתרוג, וצריך לנענעא ביה לשית סטרין, ארבע רוחין ועילא ותתא, לאתערא עליה ו', ותלת נענועין לכל סטרא סלקין ח"י, וצריך ארבע זמנין ח"י, חד בנטילת לולב, וחד (נ"א ותרין) באנא ה', תרין אחרנין בהודו לה' תחלה וסוף, ובאלין נענועין אינון משפילין מעילא לתתא לשבעין ותרין

5

אומין, ולבתר דנצחי לון אמרי אנ"י וה"ו הושיעה נא תרין זמנין, דאינון וא"ו מן וה"ו אנ"י וה"ו, מן ויס"ע ויב"א וי"ט, בההוא זמנא לא תקח האם על הבנים: ביצים אינון מסטרא דאופנים, אפרוחים מסטרא דנער מטטרו"ן, בנים מסטרא דכורסיא דאיהי סכת שלום, דאיהי קנא דשכינתא, דאימא עלאה מקננא בכורסיא בתלת ספירן עלאין, עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן, מקננן במטטרו"ן, אימא תתאה מקננא באופן, דאתמר ביה והנה אופן אחד בארץ: ועוד שכינתא מסטרא דכורסיא אתקריאת נשר, ומסטרא דנער (נ"א דחיה) יונה, ומסטרא דאופן צפור, ושכינתא דמות אדם להנה: ועוד שלח תשלח, תא חזי מלאכא אית דממנא על עופין, דאינון נפשין דאתקריאו צפרין, וסנדלפו"ן שמיה, ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא, ואזלת אימא מתתרכא, ובנין צווחין, איהו אוליף זכו על עופין דיליה, ויימא לקודשא בריך הוא, והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו, אמאי גזירת על האי עופא דאתתרכת מקינה, וכן מטטרו"ן אוליף זכו על עופין

6

דיליה, דאינון רוחין דפרחין בבני נשא, דמכורסיא אינון נשמתין, ומהאי חיה רוחין, ומאופן נפשין, ואינון בבריאה יצירה עשייה: בשבת ויומין טבין נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין בארח אצילות, דאינון רוחא דקודשא מעשר ספירן, וכל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה, דאינון נשמתין דפרחין בבני נשא, ובזמנא דישראל מקיימין האי פקודא, כל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה, וקודשא בריך הוא מה עביד, כניש לכל חיילין דיליה, ויימא, וכי (נ"א הא) כל ממנא דעופי דלתתא אוליף זכו על עופין דיליה דממנא עלייהו, ולית בכו מאן דאוליף זכו על בני דאינון ישראל, בני בכרי ישראל, ועל שכינתא דאיהי בגלותא, דקנא דילה דאיהי ירושלם חרבה, ובנוי בגלותא תחות יד אדונים קשין אומין דעלמא, ולית מאן דבעי עלייהו רחמי, ויוליף זכו עלייהו, בההוא זמנא צווח קודשא בריך הוא ואמר, למעני למעני אעשה, ואעשה למען שמי, ובדא יתער רחמי על שכינתיה ועל בנוי דבגלותא:

7

קם רבי אלעזר ואמר, והא קדם דגלו ישראל ושכינתא, במאי הוו מקיימין שלוח הקן, אמר ליה רבי שמעון, ברי, בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין, דהוו אזלין בגלותא בגלגולא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו, דעלייהו אתמר דקודשא בריך הוא בונה עלמין הוה ומחריבן, דאשתארו חרבין גופיהון מנייהו, ומניעו דברכאן לעילא גרים ונהר יחרב ויבש, והכי אוקמוהו אתחרב בית ראשון והארץ היתה תהו ובהו:

8

תיקוני זהר דף כג/ב אתחרב בית שני וחשך על פני תהום, ובגין אלין נשמתין דאתבריאו קדם דאתברי עלמא ולית לון גופין, בגין לאתערא רחמי עלייהו, הוו מקיימי האי פקודא, אמר ליה, אבא, אם כן תלמיד חכם דאיהו מסטרא דמחשבה, דאתמר ביה ישראל עלה במחשבה ליבראות, האי אורייתא איהי בן לתלמיד חכם, אם כן אתתא דיליה אמאי צריכה יבום, דהא לא שוו אפרשותא מארי מתניתין לתלמיד חכם משאר בני נשא, אמר ליה, ברי, (איהי) ודאי צריכה יבום, לאלין נשמתין דאזלין ערטילאין משית יומי בראשית: אמר ליה, והא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגומר, וכי האי אתתא דאיהי קדש קדשין, תהא קינא (נ"א תיקא) למאן דלאו איהו ממינה, דהא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה, ולית לה הרכבה אלא ממינה, אמר ליה, בני, גלגולין אינון רזא דהרכבה, כגון מאן דמרכיב אילנא דלאו איהו מיניה באילנא אחרא, כגון מאן דמרכיבין אילנין דא בדא, אבל עקרא דאם המר ימירנו, צריך דיהא קדש בקדש, דאילנא אית מסטרא דמסאבו דאיהו רע, ובגיניה אתמר

9

לא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, דהאי איהו רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו, אבל אם המר ימירנו, והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, ובדא מרכיבין קדש בקדש, ומקבלין דין מן דין, ורזא דמלא מקבילות הללאת, ומין במינו האי איהו צדיק וטוב לו, וכד ההיא נשמתא דאיהי קדש לא אשכחת מינה, אתמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה: והכי רזא דקן צפור, דאתמר בה שלח תשלח את האם, ואזלא מנדדא מן קנה, והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, לקבל תלת שלוחים דיונה, וכד אשכחת אתר לשריא תמן, אתמר בה ולא יספה שוב אליו עוד, (מאי עוד), למיתי זמנא אחרא בהרכבה: ובגין דא שלוח הקן בכל עופין קדישין איהו (ולא במסאבין), דאינון נשמתין דאזלין מתתרכין, לאתערא רחמי עלייהו, ומה כתיב בהו (תהלים פ"ד) גם צפור מצאה בית דא גלגולא קדמאה דאיהי נפש, ודרור קן לה דא גלגולא תניינא דרוחא, אשר שתה אפרוחיה דא גלגולא תליתאה דנשמתא, (בגלגולא דילה את מזבחותיך ה' צבאות), ובגין דא שלח תשלח לקבל נפש

10

ורוח, את האם לרבות נשמתא, דאתמר בה ובפשעיכם שלחה אמכם, את האם, את אתא לרבות גלגולא תליתאה: ובגין דא מאן דמקבלין אושפיזין, דאינון נשמתין יתירין, דאינון מרכיבין עלייהו בערב שבת, באנפין צהובין (בגופין נהירין) בחדוה בענוגא בהאי עלמא, כד נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופיה מהאי עלמא, הכי מקבלין לון בעלמא דאתי, ואתמר בהון גם צפור מצאה בית וכו', זכאה איהו מאן דמקבל אורחין ברעו שלים, כאילו מקבל אפי שכינתא, דבמדה דמדד בר נש בה מודדין ליה, אתא רבי אלעזר בריה ונשיק ידוי, ואשתטחו ליה כל חבריא, ואמרו ליה, אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי: אדהכי הא אליהו קא נחית מעילא, בכמה חיילין דנשמתין, וכמה מלאכיא סוחרניה, ושכינתא עלאה עטרה על כלהו, כתר בריש כל צדיק, בההוא זמנא קלא אתער באילנא דלעילא בנגונא, וכמה עופין דנשמתין שריין תמן בענפוי, הדא הוא דכתיב רבה אילנא ותקיף וכו', ויימא

11

הכי, רבי רבי אנת הוא אילנא דרבה ותקיף באורייתא, בענפין דילך דאינון איברין קדישין, כמה עופין שריין תמן, דנשמתין קדישין כגוונא דלעילא, דאתמר ביה ובענפוהי ידורן צפרי שמיא, וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי: תיקוני זהר דף כד/א חבורא דילך, כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגומר:

12

פתח אליהו ואמר, כד נפיק שבתא ויומין טבין, וישראל אינון תחות ממשלה דסמא"ל ושבעין ממנן, ודחקין לישראל, קלא נפיק מן שמיא לגביה, ויימא הכי, יר"א בש"ת, ודא בראשית, יהא לך כסופא מן שמיא, ודא (בראשית): תקונא שביעאה: בראשית, יר"א בש"ת, ווי ליה לסמא"ל, כד קודשא בריך הוא ייתי למפרק לשכינתא ולישראל בנהא, ותבע מניה ומשבעין אומין ומממנן דילהון, כל עאקו דעאקו לישראל בגלותא, בגין דקדם דגלו ישראל, גלי ליה קודשא בריך הוא, דהוו עתידין ישראל למהוי תחות שעבודייהו, (למפק מתחות שעבודייהו), ואחזי ליה ולשבעין ממנן דתחות ידיה, אגרא דילהון אי הוו אוקרין לישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית ל"ט) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, ואיהו וממנן דיליה לא עבדין להון יקרא, אלא עבדין בהון ובשכינתא קלנא, דאמרין לון כל יומא איה אלהי"ך, ובגין דא קלא נפיק לגביה כל יומא מן שמיא, ואמר יר"א בש"ת, יהא לך כסופא מן שכינתא, יר"א שמים יהא לך כסופא מקודשא בריך הוא דאיהו שמים, הדא

13

הוא דכתיב ואתה תשמע השמים, ודא (בראשית): תקונא תמינאה: בראשית, ש' שמי"ם, (יר"א שמי"ם), יר"א בי"ת דיליה, דאיהו רא"ש בי"ת, דחיל ליה בביתיה, (דא הוא בראשית), ואיהו וממנן דיליה לא דחילו מניה, וחריבו ביתיה בית ראשון ובית שני, ובגין דא וחפרה הלבנה דאיהי נחש אשת זנונים, ובושה החמה דאיהי גיהנם, דנחש אשת זנונים חריבת ביתא דשכינתא, וחמה דאיהי גיהנם סם המות אוקידת היכלא: ובזמנא דקודשא בריך הוא בני לון כמלקדמין, דכתיב בונה ירושלים ה', בההוא זמנא וחפרה הלבנה ובושה החמה, אימתי, בזמנא דכי מלך ה' צבאות, דבניינא קדמאה אתעביד (נ"א אתבני) על ידי דבר נש, ובגין דא שליטו עלייהו, בגין דאם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, ובגין דבניינא בתראה יהא על ידא דקודשא בריך הוא, יתקיים, ועל דא אמר קרא, (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון: ובההוא זמנא דיתבני בניינא על ידא דקודשא בריך הוא לעילא ותתא, אתמר בשכינתא עלאה

14

ותתאה, והיה אור הלבנה כאור החמה, וחפרה הלבנה ובושה החמה, דאינון נוקבין דסמא"ל, ובגין דלא דחיל סמא"ל מן קודשא בריך הוא דאיהו שמים, ובת זוגיה לא דחילת משכינתיה דאיהי ארעיה, אתמר בהון, כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה, הוא סמא"ל ובת זוגיה: תיקוני זהר דף כד/ב תקונא תשיעאה: בראשית, יר"א שבת, דאיהי שכינתא, דעלה אתמר מחלליה מות יומת, דעאלו אויבים בחלל דילה דאיהו קדש קדשים, ואתמר בהון את מקדש ה' טמא, חלל ממלכה ושריה, ושפחה עאלת באתר דגבירה, דאיהי נדה שפחה גויה זונה, וסאיבת אתרהא, דתמן הוה נייחא דשכינתא, וקלא הוה נחית ואמר, ירא שבת, ואיהי לא עבדת כך, אלא חלל ממלכה ושריה, וברחת שכינתא מתמן, בההוא זמנא שחקו על משבתיה, ואמרת שפחה, לאו האי כגוונא דעבדת שרי לשפחה דילה, הדא הוא דכתיב מפני שרי גברתי אנכי ברחת, אמר קודשא בריך הוא, ברתא דרשע חייבא, והא אף על גב דשרי תרכת לה, אנא רחימנא עלה ועל בנה, ואתון לא עבדתון הכי,

15

אלא גרמתון (נ"א גמלתון) ביש תחות טב, אנא אומינא לאעברא מלכותא חייבא מעלמא, ולא יהא חדוה קדמי עד דיתאבידו מעלמא, ובההוא זמנא יהא חדוה קדמי, הדא הוא דכתיב (משלי י"ח) ובאבד רשעים רנה: תקונא עשיראה: בראשית, שי"ר תא"ב, והאי איהו שיר משובח מכל השירים, תאב מכל השירים, ועליה אתמר שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו, הכי אוקמוהו, והאי שיר מתי יתער, בזמנא דיתאבדון סמא"ל וממנן דיליה חייביא מן עלמא, ובההוא זמנא (שיר) אז ישיר משה, אז שר לא כתיב אלא ישיר, והא אוקמוהו: והאי שיר באז, סליק בפומא, (באן סליק בפומא שיר אל) אבל שיר איהו ודאי חכמת שלמה, בההוא זמנא ותרב חכמת שלמה, (דבההוא זמנא ומלאה הארץ דעה את ה' וכו'): ומאן סליק לה לאתרה, דא משה, ורזא דמלה אז ישיר משה, באן סליק לה בתלשא, האי תגא דתלשא איהי י' ישיר, ותקום מן ה' דמשה (נ"א איהי י' שיר ו"ו תקום מן ה"ה דמשה) ושריא על רישא דו', ואתעבידת תגא ז', וסליק לה עד אתר דאתגזרת מתמן:

16

כד סלקא לגבי י' עלאה אתקריאת שיר זכר, וכד נחתא לגבי ה' אתקריאת שירה, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגומר, דעלה אתמר אבן מאסו הבונים וגומר, דאיהי אבנא די מחת לצלמא דעבודה זרה, בההיא זמנא דאתמחי צלמא דעבודה זרה דיוקנא בישא, אתמר בה ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ו') מלא כל הארץ כבודו, והכי סליקת עד דלא אשכחין לה אתר, ושאלין מלאכין בגינה איה מקום כבודו להעריצו, ולא אשכחין לה שיעורא, עד דאמרין ברוך כבוד ה' ממקומו, בגין דסלקא ליה עד אין סוף דאיהו י' רישא דא': ובאן סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו ו', עטרה על רישיה, כד סליקת עטרה על רישיה אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה, וכד נחיתת תחותיה אתקריאת בת זוגיה יחודיה,:

17

תיקוני זהר דף כה/א איהו תגא לעילא, תגא דספר תורה, בגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף, ואיהי נקודה דקמ"ץ א' לתתא, כגוונא דא א' יחודיה, לעילא איהו כגוונא דא א' תגא על ספר תורה, לתתא כגוונא דא א' נקודה דאורייתא, ובגינה אתמר מגיד מראשית אחרית: כד איהי חיה בינייהו, אומרים ממקומו יפן ברחמיו לעמו, כד אסתליקת מנייהו, שואלים איה מקום כבודו להעריצו, ובההוא זמנא דסלקא איהי כלהו חיוון תרפינה כנפיהם, ואימתי סלקא איהי לעילא, בעמדם ישראל בעמידה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א') בעמדם תרפינה כנפיהם, דסליקת עד אין סוף, למשאל מזונא מעלת העילות, וכד נחיתת נחיתת מליא מכל טבין, בההוא זימנא חיוון פתחין גדפייהו לגבה, (נ"א לקבלא לה בחדווה), בכמה שירות ותושבחן: ובאן אתר נחתת באת ו' דאיהי באמצעיתא דא' (נ"א עמודא דאמצעיתא), ביה קראן ליה שמע ישראל שי"ר א"ל, ובההוא זמנא דנחתת מה כתיב בחיוון ואשמע את קול כנפיהם:

18

קם אליהו ואמר רבי רבי חזור בך, בודאי כד איהי סליקת, כלהו חיוון מצפצפין לגבה בכמה שירין ותושבחן, ואיהי סלקא על כלהו עד אין סוף, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה: עד דקראן לה ישראל לתתא בקריאת שמע דתיחות לגבייהו, ובאן קראן לה בבן זוגה דאיהו ו', ישראל סבא, ואיהו שיר א"ל, שיר דיליה, דאם לא קראן לה ביה לא נחתא עלייהו: ובההוא זמנא דנחיתת קשרין לה בתפלה דיד לתתא, דתהא קשורה עמיה, ורזא דמלה ונפשו קשורה בנפשו, וקשר דתרוייהו איהו שר"ק לתתא, ולעילא שלשל"ת תפלין על רישיה, ברזא דטעמי אתקריית תנועה, מסטרא דנקודה יחודא, וצריך לארכא לה בתנועה (נ"א בתרועה) דאיהו רביע עד אין סוף לעילא, וצריך לנחתא לה בחיר"ק עד אין תכלית, לאמלכא לה על תתאין: ובשור"ק צריך לייחדא לה בבעלה, ובחל"ם איהי תגא על רישיה, ובחיר"ק איהי כורסיא תחותיה, ובשור"ק איהו יחודא לגביה, כגוונא דא ו', וכד איהי לעילא תגא על רישיה,

19

ואיהי ברתא (נ"א נחתא) תחות רגלוי, ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה, אתעבידת שר"ק קשורה דיליה, וכד בעי לתברא קליפין דאינון צלמים, בה אתקרי שב"א תבי"ר, ובה שבר תשבר מצבותיהם: אבל יחודא דילה בנקודת שור"ק ו' דאיהו יסוד ח"י עלמין, ח"י ברכאן דצלותא, בזמנא דאינון ביחודא חדא, צריכין ישראל למיקם בצלותא בחשאי, ורזא דמלה הביאו לה בחשאי, ובגין דא בעמדם ישראל בעמידה, לאתערא לגבה ח"י ברכאן בחשאי, לארקא לה ברכאן, אתמר בחיוון בעמדם תרפינה כנפיהם, דלא צריך למשמע גדפייהו (נ"א קלא), כגוונא דחנה דאתמר בה וקולה לא ישמע: