{"id":"kabala-1a325a12b279-1-14","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":14,"title":"קטע 14","hebrewTitle":"קטע 14","segments":[{"index":1,"he":"בהון, מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, דאלין אינון דאתמר בהון שלש פעמים בשנה יראה כל \nזכורך, (ואפיקנא פעמיך מן פעמים, ונעלים אלין נעילת הפסח ונעילת עצרת ונעילת חג, \nחמוקי ירכיך אלין אינון), (נ\"א ואפיקנא נעליך מן רגלים), אמר קודשא בריך הוא, כמה \nאנת שפירא באלין נעלים דאנון נעילת פסח ונעילת עצרת ונעילת חג: \nחמוקי ירכיך, אלין אינון מסטרא דתרי ירכי קשוט, דאתמר בהון שוקיו עמודי שש, ואינון \nשית דרגין דנבואה) מסטרא דאת ו' דאיהו צדיק, עמוד דסמיך לון, ואיהו שית לקבל שש \nמעלות לכסא, וסליק באת י' לששים, כגוונא דששים ושית גלגלים דסחרין לכורסיא, ואינון \nס\"ו מן יסו\"ד, והא אוקמוהו, אשתאר י\"ד, ביה וביד הנביאים אדמה, ודא שכינתא יד חותמת \nמסטרא דצדיק, יד כותבת מסטרא: \n \n"},{"index":2,"he":"תיקוני זהר דף לו/א\nדעמודא דאמצעיתא, איהי תמונת כל, ובגין דא וביד הנביאים אדמה, הא אלין נפקין, הא \nאחרנין קא דפקין לפתחא, ואמרין אדנ\"י שפתי תפתח, ואינון מארי דאות, דאיהו ח\"י \nעלמין, דמצלין בח\"י ברכאן דצלותין, דמקרבין בהון קרבנא לקודשא בריך הוא, דחשיבא \nלקבל שבעה פרים ושבעה אלים, ולקבל שתי תורים או שני בני יונה, דמסטרא דהאי אות אמר \nלמשה וזה לך האות, ואיהו כליל תרי עשר מזלות, ושבעה ככבי לכת, מסטרא דקדושה, דאיהי \nבת שבע, ומסטרא דו' ו' דאיהו ו' עלאה ו' תתאה, ועלייהו אתמר ומאותות השמים אל תחתו, \nכי יחתו הגוים מהמה: \nה\"א אינון שית ככבי לכת, ה' כוכבא שביעאה ו\"ו תרין עשר מזלות, דכל מזל אתקרי אות, \nואיהו ממנא על כל שעתא מתרין עשר שעתין, כל נביא אית ליה מזליה ושעתיה, וכפום ההוא \nמזל, וכפום פעולה דיליה, הכי אתגליא ליה אות מן ו\"ו, דתרין עשר מזלות ממנן על תרין \nעשר שעתין, ועל תרין עשר ירחין: \n"},{"index":3,"he":"ואלין מזלות מתמן הוו ירתין תרין עשר שבטין נשמתין דילהון, ואית מסטרא אחרא תרין \nעשר, דאתמר בהון שנים עשר נשיאים לאמתם, דאינון אתקריאו טל\"ה שו\"ר תאומי\"ם סרט\"ן \nוגומר, דא כגוונא דדא עבד קודשא בריך הוא: \nשית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד ועד יסוד, ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד, מסטרא \nדמלכות אתקריאו שבעה ככבי לכת, משכינתא עד חסד, וכפום פעולה דההיא ספירה הכי אתגליא \nאות, אות מסטרא דחסד איהו רחמי, אות מסטרא דגבורה איהו דינא, ואחזי על קטולא \nדחייביא, ושפיכו דדמא, ואחזי בצדיקיא דם דבעירן, למיכל בחדוה וענג דמאכלין בחתן \nוכלה, ובשפיכו דדמא דקרבנין, הדא הוא דכתיב (שמות כ') וזבחת עליו את עלתיך וכו', \nועלייהו אתמר איזהו מקומן של זבחים שחיטתן בצפון, ועוד אחזי בצדיקיא דם ברית, דאתמר \nבה ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי: \nמסטרא דעמודא דאמצעיתא איהו אות תלוי ארוך, אם זכוון עובדין דעלמא מטה כלפי חסד, \n"},{"index":4,"he":"ואם לאו כלפי דינא, והכי אינון תלת אחרנין כגוונא דא, ולחכימיא ברמיזא: \nהא אלין נפקין, הא אחרנין דפקין לפתחא מסטרא דקשת, דאיהו אוף הכי אות ברית, דאתמר \nביה כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב, הוא מראה דמות כבוד \nה', ואראה ואפל על פני, ואשמע קול מדבר, ואמאי הוא נפיל על אנפוי, בגין דאסיר \nלאסתכלא בקשת, אמר רבי אלעזר, אבא ואמאי אסיר לאסתכלא בקשת, אמר ליה רבי שמעון, ברי \nבגין אינון קליפין דמתלבשין ביה ודאינון ביה, דאינון רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת \nונגה לו סביב, ודא איהו דחזא יחזקאל עליו השלום, דאמר וארא והנה רוח סערה באה מן \nהצפון, דא קו תהו קליפא ירוקא דאגוזא קו ירוק, ענן גדול קליפה תניינא חוורא דאגוזא, \nודא בהו, ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא ודא חשך, ונוגה לו סביב דא קליפה רביעאה \nדאגוזא, דאיהי אתאחדא במוחא, ומתוכם כעין החשמל דא מוחא דאגוזא, ודא יאקדונק\"י, \n"},{"index":5,"he":"וברי עד דאלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתתברין, בתקיעה ושברים ותרועה, דבהון שברים \nשבר תשבר מצבותיהם, דאינון קליפין דאגוזא, ובתרועה תרועם בשבט ברזל, ובתקיעה והוקע \nאותם לה', דאלין גרמו דותקע כף ירך יעקב בגיד הנשה, דאיהו צדיק, ואתפרש מינה \nשכינתא, ואיהי בגלותא, ואתדבק באתרהא קליפה (אחרא) דערלה, דאפריד בין צדיק ושכינתא, \nעל כן לא: \n \n"},{"index":6,"he":"תיקוני זהר דף לו/ב\nיאכלו בני ישראל את גיד הנשה, עד דאתעברת האי קליפה מתמן, וברי כל זמנא דאלין \nקליפין לא מתעברין מקשת, לא יהא קשת בגוונוי נהירין, וסימנא דא יהא בידך, עד דתחזי \nקשתא בגוונא נהירין לא תצפי לרגלי דמשיחא, ומיד דיהא נהיר בגוונין נהירין, מיד \nוראיתיה לזכור ברית עולם, ומיד אתגליא ההוא דאתמר ביה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, \nלקיימא ביה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בההוא זמנא אתגליא מ\"ה ש\"היה ה\"וא \nשיהיה: \nהא אלין נפקין, אחרנין דפקין לפתחא, ואמרין אדנ\"י שפתי תפתח, ואינון מארי דקומה, \nמסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא בטן, הדא הוא דכתיב (איוב ל\"ח) מבטן מי יצא הקרח, \nכעין הקרח הנורא, גוף דילה עמודא דאמצעיתא, בטן עליה אתמר בטנך ערמת חטים: \nשררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגומר, שררך דא ציון, דאיהו טבור עלמא, נקודה דמינה \nהושתת העולם, לארבע סטרין דאינון מזרח ומערב צפון ודרום, ולקבלייהו, רישא למזרח, \n"},{"index":7,"he":"גופא למערב, דרועין לדרום, רגלין לצפון, אות ברית נקודה באמצעיתא, כגוונא דטבור, \nאגן הסהר, דא נקודה דסיהרא כגוונא דא כ', והיא ראשית נקודה באת ב', בת קול איהי \nודאי, כללא דנקודין ואתוון: \nואיהי פתוחה כלפי צדיקיא וחסידיא וחכימיא מארי דאורייתא, ופתוחה לגבי נביאיא, ולגבי \nנטרי ברית, וכל אינון דתליין בספירן, דאינון שמא קדישא דקודשא בריך הוא, ואיהי \nסתימא מסטרא אחרא כלפי רשיעיא, דבזמנא דאתיין לאסתכלא בה, חזרת אנפין לאחורא \nמנייהו, כגוונא דא כ': \nובגין דיעקב דאיהו דיוקניה חקוקה בסיהרא תמן, אתמר ביה לא הביט און ביעקב ולא ראה \nעמל בישראל, ה' אלקי\"ו עמו ותרועת מלך בו, ועל אינון דזרעא דיעקב אתמר, וישכן ישראל \nבטח בדד עין יעקב, אתמר הכא בדד, ואתמר התם באתר אחרא ה' בדד ינחנו ואין עמו אל \nנכר, דא יהא ביומוי דמלכא משיחא, דלא יהא פסולת בישראל, אלא ה' בדד ינחנו, ומאן \nפסולת אינון גרים, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, דאין מקבלים גרים לימות המשיח: \n"},{"index":8,"he":"ובההוא זמנא מתפשטא סיהרא מאלין קליפין חשוכין, ומתחדשא בלבושין שפירין, והאי איהו \nחדושא דסיהרא, הדא הוא דכתיב ותסר בגדי אלמנותה מעליה, ואתמר בה תתחדש כנשר \nנעורייכי, ומיד דאיהי מתחדשא, מיד אתקיים קרא דנבואה בישראל, (יחזקאל י\"א) ואת רוחי \nאתן בקרבכם וגומר, ונתתי בכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם וגומר, ונבאו בניכם \nובנותיכם: \nהא אלין נפקין, הא מארי דקומה קא דפקין לפתחא, דאיהו קומה דגופא דמלכא, דאתמר ביה \nוגוייתו כתרשיש, והאי איהו דאתקרי שמים, דביה אתפתחין חמש נהורין, הדא הוא דכתיב \n(שם א') נפתחו השמים ואראה מראות אלקי\"ם, ואינון חמש נהורין דאינון ה' ספרי \nדאורייתא, בגין דאיהו ו' וביה אתפתחן חמש נהורין דאת ה', דסלקין לחמשין תרעין \nדחירו: \nובזמנא דאלין דפקין לפתחא, ואמרין אדנ\"י שפתי תפתח, אתפתחת לון תרעא דהיכלא בכמה \nנהורין מרקמן, נהרין מכל גוונין דעלמא, ובזמנא דאלין עאלין להיכלא, שכינתא אוליפת \n"},{"index":9,"he":"זכו עלייהו, ואמרת רבון עלמא, הא אלין מארי דקומה דקא סגדין בצלותא לגבך ארבע \nזמנין, בתלת קדמאין תרי, ובתלת בתראין תרי, לקבל ארבע אתוון דילך, וזקפין ארבע \nזקיפות בהון לארבע אתוון דילי דאינון אדנ\"י, לסלקא ארבע דאינון: \n \nתיקוני זהר דף לז/א\nאדנ\"י, בארבע דאינון יקו\"ק, וצריך למכרע בכלהו, בח\"י חוליין, דאינון לקבל תמני סרי \nברכאן, דכלילן בח\"י עלמין, ודא איהו דתקינו מארי מתניתין, עד דיתפקקו כל חוליות \nשבשדרה, ושדרה איהו לולב, אם נפרצו עליו פסול, כגוונא דא צריך דלא יפסיק בתמני סרי \nברכאן דצלותא, דאינון לקבל ח\"י נענועין דלולב: \nכמה דאוקמוהו מארי מתניתין, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, בגין דח\"י עלמין איהו \nדאחיד בין יקו\"ק אדנ\"י, כגוונא דא יאקדונק\"י, דסליק לחושבן אמ\"ן, ובגין דא אפילו \nנחש כרוך על עקבו לא יפסיק, כשהוא כורע בברוך, ומה דאתמר אבל עקרב פוסק, בגין דהא \nאוקמוהו וחי בהם ולא שימות בהם: \n"},{"index":10,"he":"ועוד כל הכורע כורע בברוך, הא אוקמוהו דצריך לכלול ביה עשר ספירן, דאינון יו\"ד ק\"א \nוא\"ו ק\"א, דאינון כ' מן ברוך כתר, ר' ראשית חכמה, ב' תרין ההי\"ן שכינתא עלאה ותתאה, \nו' שית ספירן, הא עשר, ובגיניה אתמר וברוך א\"ל עליון וגומר, ויתן לו מעשר מכל, יוסף \nבגין דזכה לצדיק ח\"י עלמין, דביה צריך למסגד בכל ספירן לגבי שכינתא, זכה להאי חלמא, \nהדא הוא דכתיב והנה השמש והירח וגומר, ונביא דסליק להאי דרגא, שמשא וסיהרא וכוכביא \nומזלי, כלהו יהבין ביה נביעו בנשמתיה, ורוח דנבואה לאתנבאה מכלהו, והאי איהו \nמשתחוים לי, דמכלהו נחית ליה נבואה, ומכלהו אתכלילת נשמתיה, והאי איהו אגרא דאלין \nמארי דקומה: \nהא אלין נפקין, הא אחרנין דפקין לפתחא, ואינון מארי דרועין, ואמרין אדנ\"י שפתי \nתפתח, מיד עאלין נטורי תרעין, ואמרין רבון עלמא הא מארי דדרועין קא דפקין לפתחא, \nקלא נפיק ויימא, הא אינון מארי דדרועין בקשורא דתפלין, ובעטיפו דמצוה, דאתמר בהון \n"},{"index":11,"he":"וישימו על שכם שניהם, כגוונא דשם ויפת, דאתמר בהון ויקח שם ויפת את השמלה וגומר, \nוערות אביהם לא ראו, ערוה, איהי מסטרא דחם, ודא איהו יצר הרע, דמחמם גופיה לדבר \nערוה (נ\"א עבירה), וגלי עריין בעלמא, דאיהו מסטרא דנחש הקדמוני, דאתמר ביה ארור אתה \nמכל הבהמה, ובגין דהאי איהו מסטרוי, אמר ארור כנען וגומר: \nועוד אלין אינון מארי מתנן, דעבדין גמילות חסדים עם שכינתא דאיהי עניא, דאינון פתוח \nתפתח, נתן תתן, הענק תעניק וכו', עשרה אינון, והא אוקמוהו חבריא מארי מתניתין, \nואלין אינון ידי נדיבים מסטרא דאבהן, דאתמר בהון נדיבי עמים וגומר, ידין פתיחן \nבותרנותא לגבי עניין, דאינון צדיק וצדק, דגמלין עמהון בגלותא גמילות חסדים, \nבאורייתא דאתייהיבת מימינא ומשמאלא, הדא הוא דכתיב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה \nעמי, אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, דמתרוייהו אתייהיבו, הדא הוא דכתיב (דברים \nל\"ג) מימינו אש דת למו: \n"},{"index":12,"he":"ועוד רבון עלמא, קבל דורונא דילהון, דאיהי מתנה טובה דסלקא עלייהו, דאתמר בה מתנה \nטובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אלין אינון דהוו עבדין צדקה עמה, דאיהי צ' תשעין \nאמנים, ד' ארבע קדושות, ק' מאה ברכאן, ה' חמשה חומשי תורה, מיד וידי אדם דאינון חסד \nוגבורה, הוו נפקין מאדם דאיהו עמודא דאמצעיתא, לקבלא דורונא דילהון, ויהבין ליה \nלמלכא, דאלין דלא עבדין גמילות חסדים עם שכינתיה בגלותא, ואינון קמצנין לגבה, \nדורונא דלהון לכלבא אתמסר, ודורונא דשכינתא צריך למעבד בגינה מההוא חביב דאית ליה: \n \n"},{"index":13,"he":"תיקוני זהר דף לז/ב\nכמה דאוקמוהו מארי מתניתין, ואהבת את ה' וגומר, בההוא דאיהו חביב עלך, בההוא זמנא \nכמה חיוון פתחין ידייהו, דאתמר בהון וידי אדם מתחת כנפיהם, יהבי דורונא לנשמתא \nדההוא בר נש, מכמה מתנן טבין, מכמה דרגין דנבואה, ועל כלהו יהיבת ליה שכינתא מתנן, \nדאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו, בגין דמתת אלקי\"ם היא, וההוא דאתמר ביה פותח את ידיך \nוכו', יהיב ליה כמה מתנן טבין, ופרנסה לנשמתיה ולגופיה, וכלהו דעאלין, כד נפקין מבי \nמלכא, יהבין תלת פסיען לאחורא, דלא חזרין כתפייהו לגבי קודשא בריך הוא, דלית דורונא \nחביבא קדם קודשא בריך הוא כדורונא דשכינתא: \nזכאין אינון דרועין דסלקין לה לגביה, תפילין על ידייהו ועל רישייהו, זכאין אינון \nרגלין וגופא וידין וכל אבר ואבר, דביה סליק דורונא לקודשא בריך הוא, דלית דורונא \nחביבא קדם קודשא בריך הוא כדורונא דשכינתא, זכאה איהו אבר דעביד ביה מצוה לקודשא \n"},{"index":14,"he":"בריך הוא, דבגינה נחית קודשא בריך הוא לשריא בכל אבר דיליה, ועל האי בר נש מכריזין \nלעילא, הבו יקר לדיוקנא דמלכא, (כאן חסר והוא בתיקונים זהר חדש דף כה ע\"ג): \nבריש הורמנו דמלכא, בוצינא דקרדינותא, לא חוור ולא סומק ולא ירוק ולא אוכם כלל, \nוהאי בוצינא איהי קו המדה, דאיהו אתלבש באוירא, וכד איהי באוירא איהי סתימא ולא \nאתחזיא כלל, וכד אתפשטת לאתגליא, נפיק מהאי אוירא נקודה חדא, ומה דאשתאר איהו אור, \nוהאי איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי\"ם יהי אור, יהי י' \nאויר, ורזא דא לחכימי לבא אתמסר: \nוהאי נקודה בתר דאתפשט מהאי אור, אתלבשת בגוונין ארבע, בהיכלא עלאה, ומאי איהי (נ\"א \nניהי) ב' ועלה אתמר בחכמה יבנה בית, ורזא דהאי נקודה איהי מדיד חמש גוונין, ועלייהו \nאתמר מי מדד בשעלו מים ודא א, ושמים בזרת תכן ודא א', וכל בשליש עפר הארץ ודא א', \nושקל בפלס הרים ודא א, וגבעות במאזנים ודא א, דא סליק באוירא, ודא אזיל לצפונא, ודא \n"},{"index":15,"he":"לדרומא, הדא הוא דכתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון, תרין אחרנין סובב סובב לגבי \nמזרח ומערב, דאינון כלהו נקודי כגלי ימא, דא סליק ודא נחית: \nואינון כחוטא חוורא דעינא, דאיהו אסחר עינא, וכחוטא ירוקא ואוכמא וסומקא ותכלא, \nאלין גלגלין כלהו סחרין לההוא נקודה, ואיהי מדה לכלהו, איהי בארבע, וסלקא בעשר, \nורזא דמלה יקו\"ק יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, אלין אינון ארבע גוונין דסלקין בעשר, ואינון \nכלהו להביות אשיות, ועליהון אתמר כי ה' אלקיך אש אכלה הוא, שבע אינון מהאי עשר, \nואינון לקבל שבעה רקיעין, ואינון שבע ספיראן, ובין כל חד וחד חמש מאה שנין, והכי \nפותיא דכל רקיעא ורקיעא חמש מאה שנין עד דסלקין כלא למדה ידיעא דאיהי נקודה חדא, \nלחושבן ידיעא, והכי איהו רזא דחושבנא כגוונא דא ם' תשע נקודין אינון לכל סטר, \nדאתכלילן בנקודה דחלל דילה, ובגינה אתמר מחלליה מות יומת וכו': \nקם ההוא סבא ואמר ליה, רבי רבי באומאה עלך בהאי נקודה טמירא עלאה, נחית (נ\"א חות) \n"},{"index":16,"he":"הכא לגלאה רזא טמירא, ולא ליקרא דילי עבידנא, אלא ליקרא דשכינתא, לאחזאה יקרא דהאי \nנקודא טמירא גניזא, דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי, ועלה אתמר נתיב לא ידעו עיט \nוגומר, אדהכי הא רבי סליק לעילא באוירא, לנטלא רשו מההיא נקודה דאיהי גניזא תמן, \nוהא קא נחית בעמודא דאשא דאיהי הבל דפומא, דביה: \n \n"},{"index":17,"he":"תיקוני זהר דף לח/א\nחיוון רצין ושבין, הדא הוא דכתיב והחיות רצוא ושוב וגומר, ואמר בראשית תמן ב\"ת: \nתקונא תשסרי: \nבראשית תמן ב\"ת, והאי בת נקודה סתימא באוירא, עלה אתמר שמרני כאישון בת עין, איהי \nודאי גניזא באור, ובה אתעביד אויר, ובגינה אתמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך \nהסנה, חמש זמנין אדכיר סנה, וחמש זמנין אור אינון לקבלייהו בעובדא דבראשית, ואינון \nיהי אור, ויהי אור, את האור כי טוב, ויבדל אלקי\"ם בין האור, ויקרא אלקי\"ם לאור: \nואינון חמש תקונין דמדה, דאינון לקבלייהו א אא א א, ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים \nדא חסד, ושמים בזרת תכן מאי זרת דא גבורה, וכל בשליש דא עמודא דאמצעיתא דאיהו \nתליתאי, ושקל בפלס הרים דא נצח, וגבעות במאזנים דא הוד, ואינון ברזא דאת ה', דהאי \nנקודה מדיד בהון ה' נקודין: \nדאיהי י' דנפיק מגו אוירא דכיא, דאיהו כתר עלאה, ובגין דאלין חמש מדידין אינון ברזא \nדה' עלאה, איהו אזיל בהון חמש מאה שנין בין כל חד וחד, ורזא דמלה עץ החיים מהלך חמש \n"},{"index":18,"he":"מאות שנה, ובין כל חד וחד חמש מאות שנה, ובעובי דכל חד וחד חמש מאות שנה, דכלהו \nסלקין במתקלא דחמש חמש לכל סטרא: \nורזא דמלה ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד, וחמשה בריחים לקרשי \nצלע המשכן השנית, וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה, לירכתים אינון ירכי \nקשוט, ימה, מאי ימה דא שכינתא עלאה, ההוא דאתמר ביה ודמות על ראשי החיה רקיע: \nואיהו דאוקמוהו אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא, והאי נימא עליה \nאתמר אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, ובה קודשא בריך הוא מדקדק עם צדיקיא \nאפילו כחוט השערה, והאי חוט איהו חוט דסחיר לאות ברית מילה, וברית איהי נימא, ווי \nלון מאן דאפריש אות ברית בין מים למים, ומנע זרעא מניה, דאחזר עלמא לתהו ובהו, ורזא \nדמלה לא תהו בראה לשבת יצרה, ודאי מים עליונים אורייתא דבכתב, מים תחתונים אורייתא \nדבעל פה, נימא דאיהו בין תרוייהו דא יסוד, דאיהו רזא דאורייתא, ואיהו יסודא ועקרא \n"},{"index":19,"he":"דתרוייהו: \nומאן דמנע רזא דעקרא דתרי תורות, כאלו אהדר עלמא לתהו ובהו, ואלין אינון דאמרין דלא \nאורייתא אלא כפשטה, ולית בה רזא אחרא, ואינון דו פרצופין, איהו ג\"ן סדרים דאתמר בה \nגן נעול אחותי כלה, גן נעול מסטרא דם' סתומה, ו' איהו נעול בשית יומי דשבוע, הדא \nהוא דכתיב (יחזקאל מ\"ו) יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת יפתח, ובשבת בגין דלא \nתהא כנועל דלת בפני לווין, דאתמר בהו לוו עלי ואני פורע, איהי פתיחא לגביהו דאינון \nנשמתין יתירין: \nובאלין דלא מלווין לה ולא אוסיפין לשבתות ולימים טובים, איהי סתימא להון, ובגין דא \nכל המוסיף מוסיפין ליה, ודא תוספת נשמתא יתירא, ואיהי תוספת רוחא דקדושה, וכל הגורע \nגורעין ליה ההיא נשמה יתירה, ואשתאר עני, ואם הוא חכם אסתלק מיניה חכמתיה, ואם הוא \nעשיר בממונא אסתלק מניה, ואשתאר עני יבש, כמה דאיהו: \n \nתיקוני זהר דף לח/ב\n"}]}
