{"id":"kabala-1a325a12b279-1-20","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":20,"title":"קטע 20","hebrewTitle":"קטע 20","segments":[{"index":1,"he":"וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף, דמכסי עלייהו ברחימו, וכד מכסי עלייהו \nברחימו דאהבה, מי טופנא לא שלטא עלייהו, מים רבים דמי טופנא לא יוכלו לכבות את \nהאהבה דישראל באבוהון דבשמיא, בההוא זמנא כורסיא יהא על ארבע חיוון, ודא איהו שופר \nהול\"ך רבי\"ע מרובע, דרג\"א בשית דרגין, דאינון שש מעלות לכסא, הא איהו מלכא על \nכורסייא: \nבההיא זמנא ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, דאתייהיבו מאהבה, ולא מפקודין \nדלא תעשה, דהוא אקריב ליה ממנא דעשו, לקטרגא בהון לישראל, דבגינייהו אתמר (מלאכי \nא') ואת עשו שנאתי: \nודא איהו דרג\"א תרי טעמ\"י, דמסטרא דפקודין דלא תעשה ממנא דעשו איהו רבי\"ע על ישראל, \nואיהו דרג\"א עלייהו, ואי תימא דשלטא על שכינתא דאיהי עמהון בגלותא, הא אמר קרא \n(ישעיה מ\"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, וכבודי שכינתא \nעלאה, לאחר לא אתן אל אחר, ותהלתי לפסילים דא שכינתא תתאה, ובגין דא בשית יומין \n"},{"index":2,"he":"דשלטא סם המות, אל אחר, אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה, בשבת ובראשי חדשים \nדלא שלטין ממנן בישין, אתמר בהון (נ\"א בה) וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח: \nועוד רבי\"ע איהו כגוונא דא כ', ולזמנין כגוונא דא בת מלך פנימה סגירא בביתא, ואיהי \nסיהרא קדישא לעולם לא אסתכלת בה חמה בישא, גיהנם סם המות נוקבא בישא, כל שכן אל \nאחר, דהכי אוקמוהו קדמאין, לעולם לא חזא חמה פגימותא דסיהרא, דבזמנא דחמה נפקא \n(נפקת) ממזרח, סיהרא חזרת אנפהא מיניה כגוונא דא כ' ובגין דא אמר בלעם הרשע לא הביט \nאון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, עמל ואון סמא\"ל ונחש, ובזמנא דדחקין לה לאסתכלא בה, \nאתכסיא מכל וכל, ואימתי בירחא שביעאה, הדא הוא דכתיב (תהלים פ\"א) תקעו בחדש שופר \nבכסה ליום חגנו, מאי בכסה בירחא דאתכסיא ביה סיהרא, בההוא זמנא דאתכסיאת מניה, איהי \nאמרת לישראל דיתקנון צלותין במאכלין טבין, מפקודין דעשה, דצלותא שקילא ככל פקודין,: \n"},{"index":3,"he":"\n \nתיקוני זהר דף נא/ב\nבההוא זמנא יימא קודשא בריך הוא לישראל, ועשה לי מטעמים ברעותא דשכינתא, כאשר אהבתי \nמפקודין דעשה, ותקנת שכינתא עם ישראל מאכלין דצלותין דאינון קרבנין, ובזמנא דאיהי \nתקינת מזונא למלכא, יהיבת לון עיטא לאתערא בשופר, דביה עתיד קודשא בריך הוא לאכנשא \nביה לישראל מן גלותא מארבע סטרין, הדא הוא דכתיב תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס \nלקבץ גליותינו, ואיהו חשיב דאיהו יומא דדינא דיליה וברח: \nעד ההוא זמנא קודשא בריך הוא מאריך עלייהו דחייביא, ולבסוף אפסיק לון וחריב לון \nמעלמא, ודא איהו מארי\"ך טרח\"א סוף פסו\"ק: \nועוד שופ\"ר הולך רבי\"ע דרגא תרי טעמ\"י, בההוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא, סלקא \nצלותא בנגונא בארבע מינין, דאינון שיר פשוט ודא י', שיר כפול ודא י\"ק, שיר משולש \nודא יק\"ו, שיר מרובע ודא יקו\"ק, בשמא דיקו\"ק סלקא צלותא דאיהי שכינתא, אורייתא \nבנגונא, שכינתא בנגונא, ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה \n"},{"index":4,"he":"ובני ישראל את השירה הזאת לה': \nצלותא דאיהי שכינתא, סלקא לגבי דמלכא בעשרה זכרונות ובעשרה מלכיות ובעשרה שופרות, \nדאינון י'יי', ועשרה כתות דמלאכים יתערון לגבייהו, וסלקא לון לגבי עשר ספירן, \nונגונין סלקין מנייהו מרובעים מסטרא דרבי\"ע בארבע חיוון, ואינון חיות קטנות עם \nגדולות אינון תמניא, ואינון יאקדונק\"י, ועלייהו אתמר אז ישיר משה, כד יהא קודשא \nבריך הוא בשכינתיה בחיוון תמניא, דאינון חיוון דאשא עתים חשות עתים ממללות, וכלהו \nמחאן בגדפייהו בנגונא, ונגונא (סלקא) בהון בארבע אנפין, לכל סטרא מרובעין, הדא הוא \nדכתיב וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת להם, לכל חיה תמניא אינון בין אנפין \nוגדפין, לקבל תמניא די בהון שבח משה א\"ז: \nודוד בגין דא תקין מנא בתמניא נימין, ושבח לקודשא בריך הוא בתמניא, הדא הוא דכתיב \nלמנצח על השמינית, ותמניא אתוון, לכל חד תמניא, סלקין כלהו ע\"ב, יאקדונק\"י תמניא, \n"},{"index":5,"he":"ותליין מנייהו ס\"ד תמניא לכל חד, סלקין כלהו ע\"ב, דא איהו רזא דחשמל: \nואית נגונא דסלקא בעשר, ודא איהו יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, ועלייהו אתמר ידיו גלילי זהב, \nואית נגונא דסליק בשית, הדא הוא דכתיב שוקיו עמודי שש, י\"ק יקו\"ק צור עולמים, י\"ק \nי\"ק י\"ק אד\"ם: \nארבע כנפים אריה שור נשר, מרכבה (יקו\"ק יקו\"ק יקו\"ק) י\"ה י\"ה י\"ה אדם, תניינא י\"ק \nיקו\"ק י\"ק יקו\"ק י\"ק יהו\"ה, יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה לעילא מכלהו י\"ק יקו\"ק חכמ\"ה בינ\"ה, \nכתר אקי\"ק אשר אקי\"ק, ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד, \nודא אבגית\"ץ, בשתים יכסה פניו לישראל דלא יסתכלון בהון שנאיהון, ובשתים יכסה רגליו \nדלא אדכיר לון עובדא דעגלא, ובשתים יעופף מן גלותא, הדא הוא דכתיב (שמות י\"ט) ואשא \nאתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי: \nואית נגונא דסלקא בתרין כגון הללויה, ואית נגונא דסליק באת חד כגון הללי בי', ואית \nנגונא דסליק בחמש כגון ה', והא אתמר בכנור דחמש נימין, אבל נגונא דסליק בשית דאינון \n"},{"index":6,"he":"אבגית\"ץ מן ו' איהי, ואית דסליק ליה בתלת ודא יה\"ו, דאיהו אקי\"ק, וסליק נגונא ביה \nבתקיעה שברים תרועה: \nבתקיעה הוא קלא ארוך בנגונא, עד דהוה סליק ליה לגבי ימינא דאיהו חסד, בשברים הוה \nסליק קלא דנגונא לגבי גבורה, דתמן י\"ק בימינא ושמאלא, והוה נחית מניה בחדוה חכמתא \nועותרא, כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים, להעשיר יצפין, בתרועה הוה סליק קלא \nדנגונא לגבי עמודא דאמצעיתא, והוה נחית מניה מלכא לגבי: \n \n"},{"index":7,"he":"תיקוני זהר דף נב/א\nכלה דאיהי קול דממה דקה, בההוא זמנא יתערון כל מיני נגונא, הדא הוא דכתיב הללוהו \nבתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב, הללוהו \nבצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה: \nשופר איהי שכינתא עלאה, תקע דילה שכינתא תתאה, דאתמר בה ותקע כף ירך יעקב בגלותא, \nבההוא זמנא סלקא מן גלותא בשופר גדול, ואתקריאת תקע בשופר גדול לחירותינו: \nבנב\"ל, ב\"ן ל\"ב, בההוא זמנא ב\"ן יעול להיכליה דאיהו ל\"ב, ואתמר ביה וטוב לב משתה \nתמיד, ומה דאתמר בקדמיתא ויתעצב אל לבו בגין חייביא, מיד דאתאבידו אתקיים ביה ובאבד \nרשעים רנה, כנור, כ\"ו נ\"ר, קודשא בריך הוא דאיהו יקו\"ק, דאתמר ביה ה' אורי וישעי, \nנהיר בנ\"ר דאיהי שכינתא, מצוה דיליה, וחדי בה: \nצלצלי שמע חסד גבורה, צלצלי תרועה נצח והוד, ובכלהו כל הנשמה תהלל י\"ק, דאיהו חכמה \nובינה, די בהון יהא פורקנא ל\"ו ול\"ה דאינון בן ובת, ובהון יתמחון עמלקים מעלמא, ודא \n"},{"index":8,"he":"איהו סוף פסוק: \nדבר אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה, \nפקודין דלא תעשה תליין מדחילו דיראה, ואינון לרחקא השטן מנייהו, דלא יתקריב לגבי \nכורסיא דאיהו לבא, לתבעא דינין על אברין קדישין דאינון ישראל, ולבא שכינתא בינייהו: \n\n"},{"index":9,"he":"השטן איהו סמא\"ל, שלטנותא דיליה בכבד, דעליה אתמר עשו הוא אדום, ערקין דכבדא חיילין \nומשריין דיליה, וכבד נטיל כל לכלוכין וחובין דערקין, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט\"ז) \nונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה, עונות תם, דההוא איש תם, אל ארץ גזירה, \nאתר דגזרת עירין: \nמרה חרבא דיליה, עלה אתמר ועל חרבך תחיה, ומנלן דמרה איהי חרבא דמלאך המות, דכתיב \n(משלי ה') ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, איהי חיים לכבד, וסם המות ללבא, מרה \nאיהי גיהנם, ואית לה תרי פיות דאמרין הב הב, הדא הוא דכתיב (שם ל') לעלוקא שתי בנות \nהב הב, שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם: \nשבעין ערקין אינון בכבדא, לקבל שבעין ממנן, כבד ויותרת ע\"ב, יותרת דיליה איהי נחש \nאשת זנונים, בגין דשיורין דיליה (נ\"א דילה) נטלא טחול דאיהו חשך, ועלה אתמר ולחשך \nקרא לילה, דשלטנותה בגלותא דאיהו לילה, ובגלותא שעתא קיימא ליה, דאיהי לילי\"ת אימא \n"},{"index":10,"he":"דערב רב, ואיהי שחוק הכסיל (ס\"א הטחול), ובגינה אתמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא \nיעלה: \nודא איהו צדיק ממנו בולע, דרשע ודאי דאיהו כסיל, עליה אתמר למה תביט בוגדים תחריש \nכבלע רשע צדיק ממנו, ואוקמוהו מארי מתניתין, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו \nבולע, ובגיניה אתמר מוריד שאול ויעל, ווי לנשמתא כד בלע לה טחול, ווי לישראל כד \nאתבלעו בערב רב, דעלייהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחל: \nבזמנא דגלותא כל ממנן דאומין דעלמא וערב רב, אתמר בהון היו צריה לראש אויביה שלו, \nצריה ודאי אינון ערב רב, עלייהו אתמר שריך סוררים וחברי גנבים כלו, אהב שחד וגומר, \nאויביה שלו אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן, דאינון כלהו בשלוה בעותרא, וישראל בדוחקא \nבעניותא, ובגין דא ווי לעלמא כד אתבלעו בערבוביא בישא, ומאן גרם דאתבלעו במעייהו \nולא נודע כי באו אל קרבנה, בגין דעובדיהון בישין בידיהון, הדא הוא דכתיב ויתערבו \n"},{"index":11,"he":"בגוים וילמדו מעשיהם, כגוונא דא נשמתא איהי כנסת ישראל, כד: \n \nתיקוני זהר דף נב/ב\nאיהי שלימא בפקודין דעשה, אתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך, בההיא זמנא שריא שם \nה' עלה, ואתמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וממנן דכבד \nוערקין דיליה וממנן דטחול וערבוביא בישא דיליה, מתכפיין תחות לבא דתמן נשמתא: \nואם נשמתא איהי מתטנפא (ס\"א פגימא) בחובין, או גרע מינה אפילו פקודא חדא מאינון \nפקודין, כמה דאוקמוה מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה, בההוא אתר (נ\"א אבר) דשריא \nעבירה ואסתלק מצוה מניה, ההוא אבר איהו פגים, ואיהו מום דנשמתא, בגיניה לא שריא \nקודשא בריך הוא על נשמתא, הדא הוא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב, נשמתא דאית בה מום \nבחד מרמ\"ח פקודין דילה לא אתקריב בגיניה לגבי קודשא בריך הוא: \nאבל נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום, הדא הוא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, אם \nיצר הרע בעי לקרבא לההוא אתר, כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא, אתמר בה והזר \n"},{"index":12,"he":"הקרב יומת, בגין דעלה אתמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, דהיינו אל אחר אל \nזר, דנשמתא איהי יקריה, ואיהי תושבחתיה, דבה משבח בר נש לקודשא בריך הוא בצלותא בכל \nיומא בכמה תושבחן והודאן, ובגין דא אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי \nלפסילים, אלין שבעין ממנן, דלא יהיב לון קודשא בריך הוא רשו לשלטאה עלה, דאינון \nערקין דכבד דאיהו אל אחר, טחול נחש יותרת הכבד אשת זנונים, בתר דעבידת זיופא \n(נאופא) עם אלקים אחרים, ופליגת דמא דילה דאיהי תמצית דילה לכל ערקין, שיורא קריבת \nלגבי טחול דאיהו בעלה כסיל, דלא נטיל טחול אלא תמצית (נ\"א שמרים) דדמא, ולא יהיב \nליה מדמא אחרא, ובגין דא אתקריאת יותרת הכבד, בגין דלא יהיב ליה אלא שיורין, וכבד \nאיהו קטרוגא דריאה, דסליק לגבי לבא נורא מניה, ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה, הוה \nאוקיד ללבא (ס\"א והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא), הדרא דכנתא לויתן, לקבל חלב טמא, \n"},{"index":13,"he":"ועליה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אבל עקרב פוסק, שרף איהו מרה קטרוגא \nדריאה, בגין דמרה איהי שריפת כל גופא: \nבגין דא תקיעה שברים ותרועה אינון תבירו דילהון, ועלייהו אתמר אשרי העם יודעי תרועה \nה' באור פניך יהלכון, מאי פניך אלין תקיעה שברים ותרועה, דאינון תקיעה חוורו \nדאנפין, שברים סומקי דאנפין, תרועה ירוקא דאנפין, ובה נפקין ישראל מן גלותא, בזמנא \nדמתהפכין אנפין דישראל לירוקא כאתתא עוברא: \nובאלין תלת גוונין נהרא שרגא דאיהי נר ה' נשמת אדם, מאי אדם יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, תלת \nגוונין דשרגא, ותלת גוונין אלין אינון לבושין לתלת אבהן, דאינון חוור סומק ירוק, \nגוון אוכמא איהי קדרותא דילהון, ועלה אתמר אלביש שמים קדרות, ובהון מתלבשין הו\"ה, \nתכלת לבושא דאת י' דאיהו תכלית דכלא, נר איהו י', שלהובא דסליק מניה ו', ונענועא \nדיליה הכא והכא דא ה\"ה: \nולסטרא אחרא אית נר חשוכא דגיהנם, ואית ליה תלת גוונין, גוון סומק דא כבד, עשו הוא \n"},{"index":14,"he":"אדום, מרה גוון ירוק, טחול גוון שחור, ועליה אתמר ותכהין עיניו מראות, וסימניך \nבאלין גוונין שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר, שפל הוא גוון אוכם, \nדאתמר: \n \nתיקוני זהר דף נג/א\nביה, ושפלה איננה מן העור והיא כהה, ואיהי שפלות דנשמתא בגופא נ\"ר (נ\"א כד) נשמתא \nורוחא ונפשא אתגליין בכבד מרה וטחול, כל אינון אברי דגופא דאינון עמא קדישא, כלהו \nדחקן במרירו, בגין דנשמתא אתרא דילה מוחא, יונה קדישא, נשמתא נשרא, דבהאי יונה \nאתפרנסת, בכמה צלותין ופולחנין, ספינה דיונה קרקפתא, וכמה ממנן אית בהאי ספינה \nדמנהיגין לה, ואינון אודנין עיינין חוטמא פומא, שבע ממנן אינון, וסלקין לשבעים לשון \nדהוו בספינה דיונה: \nויונה איהי צלותא שכינתא תתאה, נשרא דאתפרנסת בה דא שכינתא עלאה, אם ישראל לא \nמשתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין דנשרא דאיהי ריאה, מיד וה' הטיל רוח גדולה אל \nהים, דאיהי רוח סערה, רוח ה' תניחהו בקדמיתא, רוח דנשיב בכנפי נשר\"א דאיהו עמודא \n"},{"index":15,"he":"דאמצעיתא, דביה פרח נשרא באינון תרין שפוון, רוח דנשיב בכלהו דא רוח דחוטמא: \nהאי רוח בכל אתר דאיהו שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו, איהו ו' דנשיב בכנפי ריאה, \nועל לבא דתמן נר יי', דא נשמתא במוחא, רוח בכנפי ריאה, נפש בלבא, ולזמנין תלת בתלת \nמוחין, ומחשבה רכיב עלייהו דאיהו אדם, והכי תלת בלב, נ\"ר נ\"שמה ר\"וח: \nרוחא דנשיב בהון נ\"ר בתרי בתי לבא, ואינון נפ\"ש ורו\"ח, סימן נ\"ר, והאי ו' איהו \nדנשיב בדרועין בשית פרקין דילהון, ואיהו נשיב בתרין שוקין בשית פרקין, דאתמר בהון \nשוקיו עמודי שש, ועליה אתמר ונחה עליו רוח ה': \nכד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא באורייתא קדישא בפקודין דאורייתא, ספינה מתנהגת \nלכל סטרא דבעי בר נש, כמה דאת אמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, דספינה איהי \nרישא ואיהי לבא ואיהי גופא: \nואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה דאינון עמא קדישא, לא מתנהגין באורייתא דאיהי \nנשמתא ובמצוה דאיהי נפשא, פרח רוחא מבינייהו, בההוא זמנא וה' הטיל רוח גדולה אל \n"},{"index":16,"he":"הים, דאיהי רוח סערה, דאיהי גזרת דינא קשיא, דסערה גופיה דבר נש דאינון ישראל, \nוישראל אינון בסערה, והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר: \nבההוא זמנא ויונה ירד אל ירכתי הספינה דא שכינתא תתאה, דאתמר בה ותגל מרגלותיו \nותשכב, שכיבת לעפרא, ודא איהו וישכב וירדם, ואמאי נפלת, בגין דפרח מינה רוחא דאיהו \nעמודא דאמצעיתא דסמיך לה, ואיהי נפלת, ובההוא זמנא אתמר בה איכה ישבה בדד, ומאן \nגרים נחיתו דילה, בגין דבטילו ישראל אורייתא ומצוה, בההוא זמנא דאיהי נחתת בין \nרגלין, ישראל בנהא אינון מהודקין בין רגלין, ואינון במרעין במכתשין, בההוא זמנא \nדגופא בבי מרעין דאינון ישראל, ושכינתא עמהון דאיהי יונה, מה כתיב ביה (יונה א') \nויקרב אליו רב החובל, ההוא דחביל בשרא בבי מרעא: \nועוד מאן רב החובל ההוא דאתמר ביה אם חבול תחבול שלמת רעך, חבול בבית ראשון, תחבול \nבבית שני, ואיהו רב דכל מנהיגי ספינה, ומה אמר ליה קום קרא אל אלקי\"ך, דהא דינין קא \n"},{"index":17,"he":"אתיין עלך ועל בניך, הא מארי דחובין מתכנשין, דאינון סחרין לספינה דילך דאינון \nרוחין בישין, אסתכל בזכוון דילך, באלין אברים דמשתדלין באורייתא ובפקודין טבין, \nויחזירון שכינתא עלאה דאיהי תיובתא עלך, ואיהי אגינת עלך, דעלה אתמר כנשר יעיר קנו \nדא ירושלם, על גוזליו ירחף דאינון ישראל, יפרוש כנפיו עלייהו בשבתא ויומין טבין, \nובגינה מברכין בהון: \n \n"},{"index":18,"he":"תיקוני זהר דף נג/ב\nברוך אתה ה' הפורס סכת שלום, ובזמנא דפרישת גדפהא על ישראל אתמר, יקחהו ישאהו על \nאברתו, כמה דאוקמוהו ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו', ובגין דא קום קרא אל אלקי\"ך \nדאיהי שכינתא עלאה, דאיהי תיובתא דילך, ותוב בה למארך דאיהו קודשא בריך הוא, אסתכל \nדשפחה בישא שלטא עלך דאיהי טפה סרוחה, ועלה אתמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, דכל \nחובין אינון מאברין דטפה סרוחה, דבגינה אתמר לגבי חייביא דע מאין באת מטפה סרוחה, \nויחתרו האנשים להשיב אל היבשה בתיובתא, ולא יכולו כי הים, דאיהו גזרת דינא, הולך \nוסוער עליהם: \nבההוא זמנא וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, דא גלותא קדמאה, דאתמר ביה ויונה ירד אל \nירכתי הספינה, ודא הוא אנכי ארד עמך מצרימה, כמה דאוקמוהו בכל אתר דגלו ישראל \nשכינתא עמהון, קלקלו ישראל עובדיהון, ביה זמנא אתמר בהון ויקם מלך חדש על מצרים, \nודא פרעה, עליה אתמר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, דבעא לבטלא ישראל מעלמא, הדא \n"},{"index":19,"he":"הוא דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לקבליה וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, \nלקטליה, לבלוע יונה לא כתיב, אלא לבלוע את יונה, את אתא לרבות רעיא מהימנא דעתיד \nלאתייהבא אורייתא על ידיה, דאיהי מאל\"ף ועד תי\"ו, כל אלין גלגולין על ידיה הוו, ודא \nאיהו דג גדול, דאתמר ביה התנין הגדול, איהו דג מצרים, ובת זוגיה דגה ויתפלל יונה אל \nה' אלקי\"ו ממעי הדגה, מאן מעי הדגה אלין מצראי: \nועוד וימן ה' דג גדול דא טחול לילית דאיהי ערב רב מההוא רב החובל (נ\"א דא סמא\"ל, \nדגה דא נח\"ש לילי\"ת בת זוגיה מההוא רב החובל טחול דאיהו ערב רב) דאתמר ביה וגם ערב \nרב וכו', וטחול איהו שחוק הכסיל, עליה אתמר כי הכעס בחיק כסילים ינוח, לבלוע את \n"}]}
