{"id":"kabala-1a325a12b279-1-27","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":27,"title":"קטע 27","hebrewTitle":"קטע 27","segments":[{"index":1,"he":"ואיהו כללא דשבעין אומין, ואיהי חללה זונה, ובעלה חלול שבת איהו, ובגין דא מאן \nדאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים חייב סקילה: \nערוב איהו עמודא דאמצעיתא, וביה מטלטלין מבית לבית, דאינון שכינה עלאה ותתאה, \nועלייהו אתמר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, דא מקדש יו\"ד אות שבת, (דא ברית) דצריך \nלנטרא ליה בבת זוגיה, דאיהי קדושה דיליה, ברכה דיליה, דעלה אתמר ויברך אלקי\"ם את \nיום השביעי ויקדש אותו, ויברך דא ברכה, ויקדש דא קדושה, ולגבי תרוייהו הוו נפקי \nקדמאי לקדמות כלה, והוו אמרי תרי זמני באי כלה באי כלה, בההוא זמנא קול חתן וקול \nכלה: \nועוד מקדשי באת יו\"ד, בגין דלית קדושה פחות מעשרה, וצריך לברכא לון ולקדש לון בקדוש \nעל היין, בשבעין תיבין דקדוש וויכ\"לו כחושבן ביי\"ן, וצריך למימר סברי מרנן, ואינון \nדאמרין וענו לחיי, בגין דאתקשרו באילנא דחיי, לא באילנא דמותא, ואיהו גפן דחב ביה \nאדם קדמאה, וחד אמר חטה היה, וחד אמר גפן, וכלא קשוט: \n"},{"index":2,"he":"שבע מינין אינון חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש, (חטה ושעורה) והא אתמר, \nוצריך לאחזרא עלייהו, חטה הא אתמר, שעור\"ה דאפיק ה' משעור דילה, גפן סחטה ענבים \nברשו אחרא, ועבד יין נסך, ואתעביד אילנא דטוב ורע. תאנה לקיט תאיני קדם זמנייהו קדם \nדאתבשלו, כך לקיט הוא מעלמא קודם זמניה, ודא איהו רזא מאן דגרים די ימותון בנוי קדם \nזמנייהו, הדא הוא דכתיב (קהלת ח') למה יקצוף האלקי\"ם על קולך וחבל את מעשה ידיך, \nורזא דמלה לשוא הכיתי את בניכם וגומר, ובגין דא לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. רמון \nבן זומא ביה חב, אבל רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק, דקליפין אינון אומות העולם, \nישראל מוחא בינייהו, כן כגוונא דא שכינתא איהי פרדס: \n \n"},{"index":3,"he":"תיקוני זהר דף סט/ב\nבגלותא, ואיהי מוחא מלגו, אגוז קרינן ליה, כמה דאמר שלמה מלכא, אל גנת אגוז ירדתי, \nואיהי שכינתא איבא מלגאו, הדא הוא דכתיב (תהלים מ\"ה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות \nזהב לבושה, וקליפין הן כמה רשויות נוכראין, ובשבת מכלא אתשפטת, ואתלבשת בלבושין \nשפיראן, וכן צריכין ישראל לתתא, לאתחדשא בשבת בלבושין שפיראן, וכן לאטעמא בשבת מכל \nמאכלין טבין, בגין לקשרא ולארקא ברכאן לגבה מכל ספירן, ולמהוי אשתקיא מכלהו: \nוצריך לקיימא בה ענג, דאיהו צדיק דנפיק מעדן, דאיהי בינה עלמא דאתי, להשקות את הגן \nדא שכינתא תתאה, ונהרא איהו ו' דנפיק מן י\"ה, ואזיל חמש מאה שנין, דאינון חמש \nספיראן, ומטי לצדיק, לאשקאה מניה גנתא דאיהי ה', ועל כן יעזב איש את אביו ואת אמו \nודבק באשתו וגומר: \nוכן ברית מילה איהי כגוונא דאגוז, צריך לתברא קליפין דערלה ופריעה, ולאעברא לון \nמתמן, ולאתגליא מוחא מלגו, ודא אות ברית, ודא עץ חיים, אבל ברית דאיהו בערלתיה ולא \n"},{"index":4,"he":"אית ביה פריעה, עליה אתמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות \nתמות, מות בעולם הזה, תמות בעולם הבא: \nועוד לבא הוא אגוז, ומאן דתבר קליפה דיליה דאיהו יצר הרע, עליה אתמר לב נשבר ונדכה \nאלקי\"ם לא תבזה, וגסות לבא דהוא שלים בקליפין דיליה ולא אתבר, עליה אתמר תועבת ה' \nכל גבה לב, ושכינתא לא שריא עליה, ומסטרא דקליפין אתקריאו בני נשא ערלי לב: \nובשבת גיהנם לא שלטא בעלמא, ולא ממנן דיליה, ובגין דא מני לישראל לא תבערו אש בכל \nמושובתיכם ביום השבת, ואי בר נש אוקיד בשבת, אמר קודשא בריך הוא, אנא הויתי מכבה \nלנורא דלא אוקיד, ואתון מוקדין ליה, אתון תתוקדון בגיהנם, בגין דא לא תבערו אש בכל \nמושבותיכם, ואפילו בגופא, ומאי ניהו גיהנם בגופא, כבד דביה מרה דאיהו גיהנם, סם \nהמות סם דאל אחר, חרבא דמלאך המות, ועליה אתמר ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות: \nוצריך דלא יתער (נ\"א לאתערא) עציבו וקטטה מסטרא דטחול, אלא דתהא לב נטיר מכלהו, \n"},{"index":5,"he":"דאיהו שבת שמור, ומוחא זכור, וצריך לקבלא אושפיזין דאינון מלאכין, עולימן דנשמה \nיתירה דאיהי שכינתא עלאה, ונפש יתירה דאיהי שכינתא תתאה, ואושפיזין דנחתין עמה: \nוצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא, ואתחשיב לה כאלו תקנה מנרתא בדרום, ופתורא \nבצפון, ועלייהו אתמר הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין, ואינון שכינתא עלאה \nותתאה, שכינתא עלאה מנרתא לדרום, צריכא לאתקנא לה, בגין דתמן חכמה, ובגין דא הרוצה \nלהחכים ידרים, ובההוא ביתא דאשכחן דירה דא מתקנא בהאי סדורא, מנרתא בדרום ושלחן \nבצפון ומטה בין צפון לדרום, אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינתא דאיהי נשמה \nיתירה, לית דין אתר הדיוט דעם הארץ, אלהין אתר דרעוא ביה מן קדם ה': \nפתורא צריכא לתקנא לה לגבי צפון, ופתורא איהי שכינתא תתאה, דאתמר בה כל כבודה בת \nמלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, מאי זהב דא גבורה, דאתמר בה מצפון זהב יאתה, ממשבצות \n"},{"index":6,"he":"זהב תרי סמכי קשוט, מטה למערב בין צפון לדרום, לתקנא ליה לגבי עמודא דאמצעיתא, \nדאתמר ביה בני בכרי ישראל, ובביתא דלאו אינון מתתקנין אלין תקונין בליל שבת, \nאושפיזין אמרין לאו איהי דא דירה דישראל, דאתמר בה ושמרו בני ישראל את: \n \nתיקוני זהר דף ע/א\nהשבת, לעשות את השבת, לדורותם לדרתם כתיב חסר, מלשון דירה, וכל אלין תקונין צריכין \nלתקנא בליל שבת דאיהי ממש אות ברית מילה. אמר רבי אלעזר, וכי ברית מילה לכל בני נשא \nאיהו שוה, אמר ליה, לא, דברית מילה לחייביא, עפרא דתקין במנא איהו מזונא לחוויא, \nדאפריש מניה, הדא הוא דכתיב ונחש עפר לחמו, ודם ברית איהו מזונא דסמא\"ל דאיהו רוצח, \nדאפריש מניה, ורזא דמלה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים: \nלבינוניים אתחשיב ברית מילה אעברו דדמא ובשרא כקרבנא, הדא הוא דכתיב וזבחת עליו את \nעולותיך ואת שלמיך. לצדיקיא ודאי באתר דמילה ופריעה שריא יקו\"ק, ודא איהו ומבשרי \n"},{"index":7,"he":"אחזה אל\"ק, ועלייהו אתמר ואמר לך בדמיך חיי לצדיקיא, (וכתיב גם את בדם בריתך שלחתי \nאסירך מבור, דאיהו גיהנם): \nתקונא עשרין וחמשא: \nבראשית דא אורייתא, הדא הוא דכתיב (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, \nמההוא אתר דאתמר ביה נכון כסאך מאז, ואורייתא תרין פקודין אית בה, חד והגית בו יומם \nולילה, תניינא למהוי למלכא ספר תורה, דאזיל עמיה בכל אתר, הדא הוא דכתיב (דברים \nי\"ז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ספר תורה אמאי למלך, בגין דאיהו לאו איהי מלכא \nאלא מסטרא דמלכות, וצריך למהוי ליה עמיה בכל אתר ספר תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, \nלאתקשרא ביה קודשא בריך הוא עם שכינתיה, וספר תורה היא דרגא דיעקב, דאתמר ביה ויעקב \nאיש תם, וספר תורה כך צריך למהוי תם בלא פסולת, ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא, \nאו מלא באתר דחסר, או אות חד חסיר, או יתיר, או חליף, ספר תורה פסול, לאו איהי \nכדיוקנא דספר תורה דלעילא: \n"},{"index":8,"he":"כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה, כגוונא דחמשה חומשי תורה, וורדא כגוונא דזה ספר \nדאיהו ספר ישרים, אי אוני חסיר או יתיר או חליף, איהו אמרא פסול, ומאן דעבר עלייהו \nכאלו עבר על אורייתא וחמשה חומשי דילה, דחמשה כנפי ריאה וורדא אינון שית, דא ו', כל \nמאן דעבר (על דא, כאלו עבר) על דא: \nוחמשה דברים המפסידין את השחיטה, (כל מאן דאעבר עלייהו) כאלו אעבר בה' מן יקו\"ק, \nכנפי ריאה צריך דלא יהא בהון סרכות, תמני סרי סרכות אינון, מאן דאעבר עלייהו כאלו \nאעבר ברית דאיהו ח\"י עלמין, וסירכא איהו סם המות, סם דאל אחר, דאיהו סמא\"ל, עלה \nאתמר רגליה יורדות מות, בכל אתר דאסתריך קטילת, וכנפי ריאה אינון כנפי חיוון, \nוצריכין למהוי פרודות מלמעלה, הדא הוא דכתיב ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, אם \nאינון בחבור טרפה, ותרי אומות אינון בריאה, ובהון שית גדפין, חמש אונות וורדא, \nועלייהו נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד, שית אינון מסטרא דאת \n"},{"index":9,"he":"ו', דאיהו ספר תורה: \nארונא דספר תורה דא כיסא דלבא, ואיהו נור דליק, ואי לא כנפי ריאה דאינון נשבין \nעליה, הוה לבא אוקיד כל גופא, וההוא נורא דאיהו דדם דערקין דלבא, רוחא נשיב אבתריה \nבערקין דדמא, וכלהו מתנהגין אבתריה, ודא הוא דכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח: \n \n"},{"index":10,"he":"תיקוני זהר דף ע/ב\nללכת ילכו וגומר. ולבא כד סליק מניה רוחא (ואתפרש מנפשא דאיהו ו') על דמא נור דליק, \nאתמר בנפשא, אני ישנה, וכד ייתי רוחא לגביה אתמר ולבי ער, ודא איהו נפשי אויתיך \nבלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, וכד ייתי רוחא לגבי לבא דתמן נפשא, אתמר ביה קול דודי \nדופק, דפיק לתרעא דלבא שית דפיקין, לאשתמודע דאיהו ו' דייתי לגבי ה' (נ\"א ד'), \nדאיהי נפש, ובה אינון עשרה, וכלהו בפיוסא, הדא הוא דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי יונתי \nתמתי שראשי נמלא טל: \nובתקונא תמני סרי, (נ\"א בתקונא דא שית אתוון), דאיהו בר\"א שי\"ת, אינון רמיזין \nכגוונא דא, פתחי לי באת ב' דאיהי תרעא, אחותי באת א', רעיתי באת ר', יונתי באת י', \nתמתי באת ת', שראשי נמלא טל דא יו\"ד נקודה דאת ב', קוצותיו אלין שית סטרין, דאתמר \nבהון שוקיו עמודי שש, ואינון דפיקין כמוליך ומביא למאן דארבע סטרין דיליה, ומעלה \nומוריד למאן דשמיא וארעא דיליה, ושית סטרין אינון שית ספירן, ודפיקו סליק ונחית \n"},{"index":11,"he":"בהו, באריכו דחסד כגוונא דא תקיעות, בתבירו דגבורה דאינון שברים, במהירו דעמודא \nדאמצעיתא דאיהו תרועה, בחסד גבורה תפארת סלקין, בנצח והוד יסוד נחתין: \nוכלהו דפקין לגבי שכינתא דאיהי סלם, דביה שית דרגין, ודא לבא, וביה מלאכי אלקי\"ם \nסלקין ונחתין, דאינון דפיקין דרוחא, ואינון שית סלקין לעשר, ודא י', ואינון קשר\"ק \nקש\"ק קר\"ק, עד דאתכלילו בעשרה זכרונות ובעשר מלכיות ובעשר שופרות, תלתין סלקין מתתא \nלעילא, ותלתין נחתין מעילא לתתא, וסלקין כלהו לשתין, שית זמנין עשר, כד סליק דפיקו \nבתקיפו דגבורה בגבירו איהו דינא תקיפא, כד סליק דפיקו ואתארך, מרעה אתארך דהא מטה \nכלפי חסד: \nקם סבא (תניינא) מאינון מארי מתיבתא, ואמר בוצינא קדישא, הא סמנין אלין אינון דמרעה \nבגלותא, כד דפיקו אתקצר וגלותא אתקצר, הא מטה כלפי גבורה בי דינא רברבא, ומותנא קא \nאחזי למשיח ושבטין, ובגין דא אומיאת ההיא חולה בגלותא לישראל, אם תעירו ואם תעוררו, \n"},{"index":12,"he":"דלא יהא במהירו, אלא עד שתחפץ: \nואם דפיקו אתארך, הא מטה כלפי חסד, ועם כל דא מרעה בגלותא אתארך, ואי דפיקו איהי לא \nאריך ולא קצר, הא אתער רחמי לגבי חולה בגלותא דאיהי לבא, ולגבי ערקין דילה דאינון \nבנהא ישראל, ודא איהו עמודא דאמצעיתא, עליה אתמר וברחמים גדולים אקבצך: \nועוד כד דפיקו איהו כתרועה במהירו, דוחקא בתר דוחקא, (מיד) ייתי פורקנא, ועוד ההיא \nחולה דאיהו לבא, כד רוחא לא נשיב לגבה, דאתמר ביה ורוח אלקי\"ם מרחפת על פני המים, \nאיהי לא דפיק בערקין דילה, וכלהו חשיבין בגלותא כמתים, ואתמר בהו במחשכים הושיבני \nכמתי עולם, ובגין דא בגלותא אני ישנה, ואיהי חולה בגלותא, וכמה אסיין תלמידי חכמים \nקא משתדלין לגבה, בכמה בוסמין וריחין דשושנים תפוחים ואגוזים ורמונים, ולא אתחזרת \nרוחא לגבה בהון בגלותא במרעה דילה, ולא דפיקו אתחזרת לגבה, עד דייתי רעיא מהימנא \nרחימו דילה, דאתמר ביה הרועה בשושנים, ואייתי לה תפוח, ושוי לחוטמא, וארחא ביה, \n"},{"index":13,"he":"ואשתמודעת לגביה, הדא הוא דכתיב מנחם משיב נפשי, מיד חזרת רוחא ודפיקו לגבה: \nבההוא זמנא שבחא ליה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וכו', ולבתר יעול לגנתא \nואפיק מתמן רמונים, ויהיב לה מעסיס רמונים, ולקט אגוז ותבר: \n \nתיקוני זהר דף עא/א\nקליפין, ויהיב לה מוחא מלגאו, ואיהי אכלה, ושתית מעסיס הרמונים, ואתסיאת, ודא הוא \nדאמר קרא (שיר השירים ו') אל גנת אגוז ירדתי, אדהכי הא נשרא קא אתיא, הנשר הגדול \nבעל הכנפים, ויהיבת (תלת) קלין, וסליקת לטורין, אמר רבי שמעון לחברוי בודאי רעוא \nאשתכח לעילא, ורחמים אשתכחו לגבי שכינתא וישראל בגלותא, דודאי תלת חיוון אינון \nבמרכבתא, אריה שור נשר, ובכלהו לית רחמים כנשרא, ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על \nכנפי נשרים ואביא אתכם אלי, אדהכי הא נשרא קא אתיא לגבייהו זמנא אחרא, ובטשת בגדפהא \nעלייהו, ורמת קלין וסליקת לטורא, אמר רבי שמעון בודאי איהי דקא בטשת בגדפהא עלנא \n"},{"index":14,"he":"וסליק התם אמרו ליה ניתי אבתרך, סליקו כלהו אבתריה לטורא, ואיהי סליקת לעילא, עד \nדלא אתחזיאת: \nלפום שעתא הא נשרא קא אתיא, ותרין שושנים בפומאה, וזריק לון על (ידהא) רישייהו (נ\"א \nעל ידוי) מיד חדא רבי שמעון חדוה סגיא, אמר לון חבריא בודאי חדוה אזדמנת לגבי \nשכינתא דאיהי חולה, דהא אם שושנה חדא יהיב ביננא לא הוה אסוותא, בגין דשושנים אינון \nרמיזין לקבל בית ראשון ושני, דאומי קודשא בריך הוא דלא יעול דא בלא דא, ובגין \nדזריקת תרין, רמיזת דא תרי שושנים, כען איהי אסוותא שלימתא, וכדין צריך למפתח \nעלייהו כמה דהוינן: \nפתח רבי שמעון ואמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, מאי שושנים אלא שושנה עלאה \nשכינתא עלאה, ואיהי קריאת שמע דשחרית, ושושנה תניינא קריאת שמע דערבית שכינתא תתאה, \nדא לימינא, ודא לשמאלא, הרועה בשושנים דא עמודא דאמצעיתא, ושושנה עלאה דקריאת שמע \nדשחרית, דאיהו בקר ימינא דאברהם, אית ליה חמש טרפין, ואינון שמע ישראל ה' אלקינ\"ו \n"},{"index":15,"he":"ה', ותלת עשר עלין מלגו אח\"ד, שית סומקי, ושית חוורי, ושושנה דאתכלילת בהון הא תלת \nעשר כחושבן אח\"ד, וכן שושנה בה כ\"ה גרעינין בתפוח דילה, כחשבן כ\"ה אתוון דיחודא, \nוכן בשושנה תניינא כ\"ה גרעינין, וסלקין כלהו לחמשים, שושנה בין החוחים דא בראשית \nברא, ודא (בראשית ב' שושנה וכו'): \nתקונא עשרין ושית: \nבראשית ב' שושנה, חמש עלין דילה ראשי\"ת, בראשית לחשבן זעיר דחנוך תלת עשר, חוחים \nדילה תלת עשר תיבין מן אלקי\"ם ועד אלקי\"ם, ואלין אינון את השמים ואת הארץ והארץ \nהיתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקי\"ם, חמש חוחים אחרנין, מרחפת על פני המים \nויאמר: \nמאי איהי בין החוחים, אלא מדחרב בי מקדשא והארץ היתה תהו ובהו, ונפלת שושנה בין \nהחוחים, כד ייתי פורקנא תהיה כשושנה דשחרית, דאתמר בה הבקר אור (והאנשים שלחו), \nואינון חמש אור חמש עלין דשושנה עלאה, חד ויאמר אלקי\"ם יהי אור, תניינא ויהי אור, \nתלת וירא אלקי\"ם את האור, ארבע ויבדל אלקי\"ם בין האור, חמש ויקרא אלקי\"ם לאור יום, \n"},{"index":16,"he":"תלת עשר עלין מלגו, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אחד אחד בתרין שושנים, דא יקו\"ק, \nעליה אתמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואיהו עמודא: \n \nתיקוני זהר דף עא/ב\nדאמצעיתא הרועה בשושנים, וחושבניה אח\"ד, שושנה תתאה בה דחילו ואיהו יראה, שושנה \nעלאה רחימו דאהבה, ובה אתמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, במה יתון \nלאתערא לה בימינא, ואיהי לא רעית בהו, עד דייתי רעיא מהימנא, דאתמר ביה ורוח אלקי\"ם \nמרחפת, דאיהו רוח דמשיח, דאתמר ביה ונחה עליו רוח ה', ברוחא דא ארחת ההיא חולה \nואתסיאת, ובגין דא השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם \nתעוררו את האהבה עד שתחפץ, ואיהו ארח ריח בתרין תפוחין (נ\"א ואיהו ריח דתרין \nתפוחין), דאתמר (ביה) בהו וריח אפך כתפוחים, ומאי נינהו תרי סמכי קשוט ואינון תרי \nרמונים, אגוז דא צדיק גנת אגוז דא שכינתא, ודא איהו דאמר שלמה אל גנת אגוז ירדתי: \n"},{"index":17,"he":"גנ\"ת ג' גימטריאות (אדנ\"י ביקו\"ק), דאינון פרפראות לחכמה, נ' נוטריקון, ת' תמורה, \nגימטריאות דא אדנ\"י יקו\"ק, סליק בחושבן אמ\"ן, אקי\"ק אדנ\"י סליק בחושבן פ\"ו אלקי\"ם, \nדאיהו כנו\"י, מ\"ה מ\"ם ה\"א, מ\"ם ה\"א בגימטריא אלקי\"ם, יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א בגימטריא \nמ\"ה, ודא איהו עשר ספירות בלימ\"ה, ואיהו מעיד על יחודא קדישא, ובגין דא מ\"ה אעידך: \nדבר אחר א\"ב ג\"ד ה\"ו ז\"ח ט\"י בגימטריא שכינ\"ה, כגוונא דא, א' זמנא חדא, ב' תרי \nזמני, ג' תלת זמנין, ד' ארבעה זמנין, ה' חמש זמנין, ו' שית זמנין, ז' שבעה זמנין, \nח' תמניא זמנין, ט' תשעה זמנין, י' עשר זמנין, כלהו סלקין לחושבן שכינ\"ה. ורזא \nדחושבנא, לקיימא דלית שכינה נחתא פחות מעשרה, ולא סלקא למעלה מעשר: \nעוד קודשא בריך הוא הוא אתריה דעלמא, ומלאכין לא ידעין ושאלין איה מקום כבודו \nלהעריצו, ואשכחינן ליה בגי' מקום נוטריקו\"ן כגוונא דא, י' עשר זמנין מאה, ה' חמש \nזמנין עשרין וחמש, ו' שית זמנין תלתין ושית, ה' חמש זמנין עשרין וחמש, בגימטריא \n"},{"index":18,"he":"מקום, ועליה אמרו מלאכיא ברוך כבוד ה' ממקומו, אית אחרנין בגימטריאות דלית לון \nחושבן, בגין דאינון פרפראות לחכמה דלית לה סוף, תמורות אלין אלפא ביתות, כגון כוז\"ו \nבמוכס\"ז כוז\"ו, דאינון תמורות יקו\"ק אלקינ\"ו יקו\"ק, ואית תמורות אחרנין מכמה מינין: \n\nאמר רבי אלעזר והא כתיב (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי, אמר ליה ברי, ווי לבני עלמא \nדאינון אטימין לבא, דחשבין דידעין ולא ידעין, ודאי אני איהי שכינתא, הדא הוא דכתיב \n(ויקרא כ\"ו) ויסרתי אתכם אף אני, איהי לא אשתני ולא איהי תמורה מיניה באחרא, ואיהו \nלא אשתני ולא אסתתר מינה, אבל לגבי חייביא אשתני קודשא בריך הוא ואסתתר מנייהו, הדא \nהוא דכתיב (דברים ל\"ב) אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם, ואמאי, בגין כי דור תהפוכות \nהמה בנים לא אמון בם: \nמיד קמו כלהו חבריא דשמעו מלין אלין, ונשקו ליה על רישיה, ואמרו אלו לא אתינא לעלמא \n"}]}
