{"id":"kabala-1a325a12b279-1-28","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":28,"title":"קטע 28","hebrewTitle":"קטע 28","segments":[{"index":1,"he":"אלא למשמע דא דיינו, דודאי קודשא בריך הוא ושכינתיה לא אשתני דא מן דא, אבל לגבי \nאחרנין אשתני ואסתתר, בכמה לבושין, ובכמה כסויין, ובכמה קליפין, ובגין דא אמר שלמה \nעליו השלום אל גנת אגוז ירדתי, דאיהו הוה ידע בקליפין כלהו, ובגין דא לא שביק אפילו \nמיני דכשוף דלא ידע, בגין דידע (נ\"א למנדע) בקליפין. ורעיא מהימנא איהו יתבר כל \nקליפין, ונפיק מתמן מוחא דאיהו יקו\"ק לארבע סטרי דאגוזא, (דאינון תהו ובהו וחשך \nותהום), ומפרנס מניה לההוא חולה דאיהי אדנ\"י, דבאלין קליפין די באגוז דאינון תהו \nובהו וחשך ותהום אמר אסתירה פני מהם, ואית שנויין אוחרנין לטב לכל חד כפום עובדיה: \n \n"},{"index":2,"he":"תיקוני זהר דף עב/א\nזמנין אתגליא לון בדמות אריה, הדא הוא דכתיב (עמוס ג') אריה שאג מי לא יירא, זמנין \nבדיוקנא דשור, הדא הוא דכתיב (דברים ל\"ג) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, וזמנין \nבדיוקנא דנשר, הדא הוא דכתיב (שם ל\"ב) כנשר יעיר קנו, וזמנין בדיוקנא דאדם סבא, כמה \nדאתדמיא לאלין דאמרי זה אלי ואנוהו, דאיהו הוה אתדמיין לון בדמות סבא, ואתמר בהו \n(נ\"א ביה) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אבל לאלין דתליין מניה ומשכינתיה לא \nאשתני לעולם: \nואינון תמורות אינון רזא דיבום, דאתמר בה ביבמה על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר \nשלף איש נעלו ונתן לרעהו, בההוא נעל דנתן לרעהו אית תמורה, ושנוי רצון, ותמן צריך \nשנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה לקיים כל דבר נעל איהו גופא: \nואמאי בחליצת נעל דנתן לרעהו אית תמורה ושנוי, אמר סבא חדא, רבי רבי, לא תימא הכי, \nאלא אמאי חליצה בנעל, אלא איהו קליפה לאתטמרא בה לאשתזבא מיניה, ולא אשתמודע לגבי \n"},{"index":3,"he":"מקטרגין דיליה, בחליצה דנעל חלץ ליה י\"ק, ובגין דא שלף איש נעלו ונתן לרעהו, נעל \nו', גן נעל, דאיהו בן י\"ק, לאעלא בין ו\"ק, ודא איהו חלץ י\"ק: \nומשה אתמר ביה של נעלך מעל רגלך, דא בהפוכא דאחרנין, דלא צריך לאתחזיא קדם שכינתא \nבקליפה, ורזא דמלה כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ולגבי אבהן לא אתחזיא אלא \nבנעלים, הדא הוא דכתיב מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב, אבל לגבי משה בלא כסויא כלל, \nורזא דמלה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא\"ל שד\"י, ושמי ה' לא נודעתי להם, ומשה \nאתמר ביה ואמרו ל\"י מ\"ה שמ\"ו מ\"ה אומר אליהם: \nועוד אמאי צריך חליצה בנעל דאשה, בגין דמאן דימות בלא בר איהו קשור ברגליה דיבם, \nורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ובגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על \nעקבו, צריך לחלוץ לגבי נעל דאתתא, ואתפטר ההוא חויא מניה: \nוכלא על ההיא טפה דאיהי י' דפרח מן יעקב לאתריה, ויעקב בגין דא קנה מניה בכרותא, \n"},{"index":4,"he":"לאחזרא י' לאתריה, דאיהי טפה בוכרא, דבה חאב אדם, ופרח מניה ואשתאר יחיד בלא עזר, \nובגין דא אמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, ובגין דא אייתי ליה קודשא בריך הוא \nתלת זמנין לאדם קדמאה בגלגולא, הדא הוא דכתיב הן כל אלה יפעל א\"ל פעמים שלש עם גבר, \nודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה: \nועל ההיא טפה אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, ואתדבקת ביעקב, ואפיקת מניה \nתרין עשר שבטין, הדא הוא דכתיב שבטי י\"ה עדות לישראל, דאתמר ביה אדם ישראל, ובההוא \nזמנא רווח יעקב מה דאביד דאיהי י' מיעקב, הדא הוא דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם \nישראל: \nבאברהם שזיב מסם מות, חובא דאדם, גיהנם, נחש, אשת זנונים, דאתמר ביה לא תנאף. ביצחק \nשזיב מאל אחר דאתמר ביה לא תרצח. ביעקב אשכח אתר לינקא (נ\"א לנקאה) בנוי, ודא שנוי \nמקום, ולית חד מיניהו דלא אתכליל בתלתא, לקיימא הן כל אלה יפעל א\"ל פעמים שלש עם \nגבר: \n"},{"index":5,"he":"קם סבא ואמר רבי רבי במאי אוקימתא סוד יבום וחליצה, דהא ברירא דמלה שמענא, אמר ליה \nמה דשמעת אימא, אמר ודאי ברזא דיבום אשכח אתרא ההיא נשמתא ערטילאה, הדא הוא דכתיב \n(תהלים פ\"ד) גם צפור מצאה בית, ודא נפש דאתיא בגלגול זמנא קדמאה, ודרור קן לה, דא \nרוחא דאתיא בגלגולא זמנא תניינא, אשר שתה אפרוחיה, דא נשמתא דאתיא בגלגולא זמנא \nתליתאה, ומינה נפקין אפרוחין דאינון בנין, וברזא דיבום כלהו תלת נחתין בבת אחת, הדא \nהוא דכתיב (איוב ל\"ד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו: \n \n"},{"index":6,"he":"תיקוני זהר דף עב/ב\nאליו יאסוף, לבו דתמן נפש, רוח בכנפי ריאה, נשמתא במוחא, וכלהו חד בקטורא חדא, אבל \nחליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא דאינון קטירין בתלת קשורין דחויא, ורזא \nדמלה נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. קם רבי שמעון כדי לנשקא \nליה, פרח מיד ולא אתחזי. (תקון כ\"ז נדפס בהקדמה כי שם ביתו): \nתקונא עשרין ותמניא: \nבראשית ביה תלת פקודין, חד יראת יקו\"ק כגוונא דא בראשי\"ת יר\"א בש\"ת והא אוקמוהו, \nתניינא ברית כגוונא דא בראשית ברי\"ת א\"ש, תליתאה שבת כגוונא דא שב\"ת יר\"א: \nפקודא קדמאה יראת ה', עליה אתמר יראת ה' היא אוצרו, ועוד אתמר בה יראת ה' ראשית \nדעת, ראשית חכמה יראת ה', ובודאי מאן דלית ביה דחילו דאיהו אוצר, לית תמן חכמה, \nאוצרא דהאי חכמה איהי ב', ובתקונא אחרא בראשית ב' ראשית, נקודה בהיכליה, עליה אתמר \nגן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, גן איהו אורייתא דבכתב, דאיהו ג\"ן סדרים \n"},{"index":7,"he":"דאורייתא, גל איהו אורייתא דבעל פה, ותרוייהו ב' מבראשית, מעין חתום דא ראשית נקודא \nבהיכליה: \nובמאי איהו חתום, באות ו', ואתעבידת ב' עם חתימו דו' ם', מה דהוה ב' אתעבידת ם', \nיין סתום וחתום, יינא דאורייתא סתים וחתים דלא יעול נוכראה תמן, ודא יין המשומר \nבענביו מששת ימי בראשית, ולאו למגנא תקינו מארי מתניתין, חתימת יין דלא יתנסך \nויתערב בסטרא אחרא, ועל האי יין אתמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כ\"ן ודאי \nיי\"ן שבעין אנפין דאורייתא, ועלייהו אתמר סוד ה' ליראיו: \nקנקן דהאי יי\"ן דא לבא דבר נש, דאם הוא קנקנא חדתא ואתנסך ביין נסך דאיהו יצרא \nבישא, צריך תלתא זמנין הדחה, והן כל אלה יפעל א\"ל פעמים שלש עם גבר, ולאו למגנא \nתקינו כוס דברכה אוף הכי הדחה ושטיפה, הדחה מבפנים שטיפה מבחוץ, למהוי תוכו כברו, \nורזא דמלה וטהרו וקדשו, וכד איהו קנקן דאיהו לבא דכיא מלגאו ומלבר, שריא תמן חכמה, \nדאתמר בה ה' קנני ראשית דרכו קנני איהו קנקן ודאי, ואם האי קנקן איהו דכיא, אתמר \n"},{"index":8,"he":"ביה ונקה, ואם לאו לא ינקה כל הנוגע בה: \nוקנקן דבר נש דא אתתא, ואיהי כוס, הכי צריכה שטיפה והדחה, אם היא כוס דברכה, ועלה \nאתמר להניח ברכה אל ביתך, ואם לאו אתקריאת כוס התרעלה, ויין דילה עליה אתמר תנו שכר \nלאובד ויין למרי נפש וכו', שדים דילה אינון אשכולות מרורות, אבל יין דכוס דברכה \nעליה אתמר ויין ישמח לבב אנוש דתמן פקודי ה' ישרים משמחי לב, דאינון אשכולות דילה: \nתקונא עשרין ותשע: \nבראשית ברא אלהי\"ם, ב' נקודה בהיכליה, עליה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין \nחתום, מאי מעין חתום דא נקודא, מאי ניהו נעול: \n \n"},{"index":9,"he":"תיקוני זהר דף עג/א\nדילה דא ו' דסתים להיכלא ובה אתעביד ם' סתימא, איהי ם' רבתא מלםרבה המשרה, והאי \nנקודה עלה אתמר ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, והאי נקודה מסטרא דימינא \nאתקריאת אהבה, ומסטרא דשמאלא אתקריאת יראה, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת תורה, \nואיהי מצוה, דעמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו, בגין דאיהו ו' כליל י\"ק דאינון לימינא \nושמאלא, ואיהו ו' באמצעיתא כליל תרוייהו, ושכינתא תתאה מצוה כלילא מארבע אתוון: \nאיהי אתקריאת י' מסטרא דחכמה, ה' מסטרא דאימא עלאה, ואתקריאת תורה מסטרא דעמודא \nדאמצעיתא, הדא הוא דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, דרכו דרך ו', קנני דאיהו קן דילה, \nובגין דאיהי כלילא מכלהו ארבע אתקריאת מצוה, מ\"ץ באותיות א\"ת ב\"ש איהו י\"ק, י\"ם \nה\"ץ, ובה כלילן פקודין דעשה ולא תעשה, פקודין דלא תעשה מסטרא דדין דאיהו אלקי\"ם \nדתמן י\"ק, ועלה אתמר זה שמ\"י והא אוקמוהו, פקודין דעשה מסטרא דימינא דאיהו רחמי \n"},{"index":10,"he":"דכלילן באברהם, ועלייהו אתמר ברגז רחם תזכור: \nקם סבא חד מבתר טולא (דכותלא), ואמר רבי רבי בוצינא קדישא, קום אדליק שרגא דאיהי \nמצוה, שכינתא קדישא, דעלה אתמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ועלה אתמר להעלות נר \nתמיד, נר ה' אתקריאת ודאי, אור דנהיר ביה נשמת אדם, קום אדליק בה: \nקם רבי שמעון על רגלוי ויתיב רגעא חדא ואמר, רבון עלמין דאנת איהו מארי מלכין וגלי \nרזין, יהא רעוא דילך לסדרא מלין בפומאי, לקיימא בי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך, דלא \nאעול בכסופא קדמך, פתח ואמר: \nתקונא תלתין: \nבראשית מאן ראשית דא חכמה, דא נקודה דלגאו, דאתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה, ודא \nיראה דאיהי פקודא קדמאה, ועלה אתמר יראת ה' ראשית דעת, ואיהי רמיזא במלת בראשית, \n(ואית יראה רעה רצועה לאלקאה לחייביא), והאי נקודה איהו אות שבת ויומין טבין ואות \nדתפילין ואות דברית מילה, ההיא רצועה איהי יראה רעה איהי ערלה, זכאה איהו מאן דאעבר \n"},{"index":11,"he":"לה מניה, דלית לה רשו לרצועה לאלקאה ליה, והאי נקודה עלה אתמר מחלליה מות יומת, מאי \nמחלליה אלא מאן דאעיל רשו נוכראה בחלל דילה דאיהי רשות היחיד, דעלה אתמר ונכרתה \nהנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא: \nוכלא אתרמיז בהאי תיבה ירא\"ה ברי\"ת שב\"ת, כגוונא דא ירא\"ת בראשי\"ת, ברי\"ת בראשי\"ת, \nשב\"ת בראשי\"ת, והאי נקודה איהי ראשית, ה' קנני ראשית דרכו, כגוונא דא בראשית, כלא \nאיהי נקודה חדא, איהי ראשית, ואיהי אות ברית, ואיהי אות שבת, ואיהי יראת ה': \nמאן חלל דילה ב', ו' איהו בעלה, ביה איהי נטירא וסתימא בגלותא, הדא הוא דכתיב, \n(יחזקאל מ\"ו) יהיה סגור ששת ימי המעשה, כגוונא דא ם' סתימא, והא אתמר, ונקודה איהי \nשביעאה תגא על רישיה, תגא דספר תורה, עטרה על ברית, ז' דאיהי יום שביעי יום השבת, \nשביעי ודאי, ועליה אתמר וביום השבת יפתח, אבל ביומין דחול גן נעול אחותי כלה: \n \n"},{"index":12,"he":"תיקוני זהר דף עג/ב\nאתקריאת סתימא באות ו', והאי ערלה ופריעה אינון כמוץ ותבן דחטה, ביומין דחול \nאתקריאת ה\"א, דאיהו הב\"ל לה\"ב המזבח, לאדלקא מוץ ותבן, ואשתארת איהי סלת נקיה, אבל \nביומין דשבת ויומין טבין אתקריאת י' עטרה על כלא, וביתא דילה (נ\"א וכסא), ל\"ב \nאלקי\"ם דעובדא דבראשית, ואיהי ב' כלילא מעשר אמירן בכל סטרא, האי י' אתקריאת יראה, \nבין בשבת בין בברית מילה בין בדינא והכי בכל פקודא: \nאלהי\"ם דא נתיב קדמאה, עליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, מאי עין איה, \nאלא מאינון מלאכין דאמרין איה מקום כבודו להעריצו, כד איהי בהאי נתיב לית לון ידיעה \nבה, דאיהי סתירא מחיוון דמרכבתא: \nוהארץ היתה תהו ובהו, מאי והארץ היתה תהו ובהו, אלא מאן דאפיק מרשות היחיד לרשות \nהרבים גרים לשכינתא, למהוי תהו ובהו חשך ותהום, דאתלבשת באינון קליפין, דאינון ארבע \nגליות, ולא עוד אלא דגרים לה למהוי יבשה תהו דאסתלקת, נקודה מחלל דילה דאיהי ב', \n"},{"index":13,"he":"ואשתארת יבישה: \nנתיב תניינא, ורוח אלקי\"ם מרחפת על פני המים, מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא \nנחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת \nבינייהו, והאי רוח אתעביד קלא, ויימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון, סתימין \nעיינין אטימין דלבא, קומו ואתערו לגבי שכינתא, דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה, \nואיהו בינייכו: \nורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה, והיא אמרת מה \nאקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד \nדעבדין לגרמייהו עבדין, ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו \nעבדין, בההוא זמנא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב לעלמא, ודא איהו רוחא \nדמשיח, וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדין \nלאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה, דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהי י' \n"},{"index":14,"he":"מינה, ואשתארת ב' יבישה, וי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, והאי \nרוח דאסתלק איהו רוח דמשיח כמה דאתמר, ואיהו רוח הקדש, ואיהו רוח חכמה ובינה רוח \nעצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': \nפקודא תניינא ויאמר אלקי\"ם יהי אור ויהי אור, ודא אהבה דאיהו אהבת חסד, הדא הוא \nדכתיב (ירמיה ל\"א) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, ועלה אתמר אם תעירו ואם \nתעוררו את האהבה עד שתחפץ, יראה אתקריאת מסטרא דשמאלא, ואהבה אתקריאת מסטרא דימינא: \n\n"},{"index":15,"he":"אית יראה ואית יראה, אית אהבה ואית אהבה, יראה דדחיל בר נש לקודשא בריך הוא בגין \nדלא נחית מנכסוי, או בגין דלא ימותון בנוי בחייוי, אשתכח דאם הוה נחית מנכסוי או אם \nימותון בנוי בחייוי דלא הוה דחיל ליה, ובגין דא הוה רחים ליה, האי יראה ואהבה לא \nשוי ליראת ה' ולאהבה דיליה לעקרא, אבל רחימו ודחילו עיקרא דיליה בין טב ובין ביש, \nובגין דא אתקריאת האי יראה ואהבה על מנת לקבל פרס: \nובגין דא אמר קודשא בריך הוא, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם \nתעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו (נ\"א דאיהו רחמי) בלאו פרס, (עד \nדאיהו יחפץ), ולא על מנת לקבל פרס, דיראה ואהבה על מנת לקבל פרס: \n \n"},{"index":16,"he":"תיקוני זהר דף עד/א\nאיהי של שפחה, ותחת שלש רגזה ארץ וגומר, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גבירתה: \nאלקי\"ם דא מן ויאמר אלקי\"ם יהי אור, איהו נתיב תליתאה, יהי אור י\"ה אוי\"ר, או\"ר י', \nוכד האי נקודה אתעטפת (נ\"א אתפשטת) בהאי אור ואתעבידת אויר, מהכא אתמשכו כל ההויות: \n\n"},{"index":17,"he":"קם סבא חד פתח ואמר, יהי אור ויהי אור, יהי אור דא ימינא, ויהי אור דא שמאלא, דבכל \nאתר ויהי איהו לשון צער, ובגין דא ויהי היום דדא איהו ראש השנה דאיהו שמאלא, דאיהו \nדן דינא דכל עלמא, ובגינה אתמר ויהי אור, וירא אלקי\"ם את האור כי טוב, דא עמודא \nדאמצעיתא דאיהו טוב, ויבדל אלקי\"ם בין האור ובין החשך, בין האור דא אהרן כהנא, ובין \nהחשך דא קרח, אמר משה לי אתחזי לאפרשא מחלקת, דאנא איהו דיוקנא דטוב דלעילא, חזא \nדאתדבק קרח בחשוכא דסטרא אחרא, ואכחיש עובדא דבראשית, דלא בעא לאתדבקא בשמאלא דאיהו \nלוי, אמר הבדלו מתוך העדה הזאת: \nורזא דמלה ויבדל אלקי\"ם בין האור ובין החשך, ויקרא אלקי\"ם לאור יום ולחשך קרא לילה, \nשוקא דימינא דהוא אור, דאתמר ויבדל אלקי\"ם בין האור איהו שוקא ימינא כהנא, דאתמר \nביה נעימות בימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא, הכי הוד אתקשר בשמאלא, ויהי ערב \nויהי בקר יום אחד, ערב דא ערב דיצחק, בקר דא בקר דאברהם, יום אחד עמודא דאמצעיתא \n"},{"index":18,"he":"וצדיק דחשבינן חד, ולית יום בלא לילה דאיהי שכינתא: \nאדהכי הא קלא סליק ומתפוצץ ברומי רקיעין, והוה אמר, משריין קדישאן דמתיבתא דרקיעא \nדלעילא ותתא, אזדרזו ואתקנו לקדמות מטרוניתא, דקא אתיא למיעאל קדם מלכא, בכמה \nקשוטין דפקודין דעשה, קומו משריין לקדמותה, אדהכי הא קלא תניינא הוה מתערא לגבי \nמארי מפתחן, הא שכינתא קא אתיא למיעאל להיכלא דילה, אדנ\"י שפתי תפתח: \nבההוא זמנא מטרוניתא עלאה קא נחתת לגבה, לקבלא לה בפקודא קדמאה, בכמה קלין ושופרות, \nוסלקין תרוייהו לגבי מלכא, וכלהו הוו שאלין מי זאת עולה מן המדבר, מ\"י דאיהי אימא \nעלאה, בזא\"ת עולה, וכד סליקת לעילא אתעבידת כסא למלכא עלאה, ובה פתח אנכ\"י, דהכי \nסליק לחושבן כס\"א, וכד אתחברו תרוייהו אתמר בהו אנכי ה' אלקי\"ך אשר הוצאתיך מארץ \nמצרים, אשר איהו רמיז במלת בראשית, אשר דא אימא, דאיהי אשר אקי\"ק: \nאשר קדשנו במצותיו אשר קדש ידיד מבטן, דאיהי בטן דאתמר ביה מבטן מי יצא הקרח, הקרח \n"},{"index":19,"he":"הנורא, מאי נורא דא עמודא דאמצעיתא, מאי קדש ידיד מבטן, בטן דאתמר ביה דא צדיק, אשר \nדאיהי אימא עלאה, קדשנו בעמודא דאמצעיתא, וצונו בצדיק, על כל פקודא ופקודא, בגין \nדחד איהו מצוה וחד עושה, חד מצוה על המצוה דאיהי שכינתא, מצות ה' ברה מאירת עינים, \nוחד עושה עשייתה דאיהו מעשה דפקודא, דהכי אוקמוהו מארי מתניתין גדול המצווה ועושה \nממי שאינו מצווה ועושה: \nועוד מצווה דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו מצווה מסטרא דאבא דאיהו רא\"ש, ומסטרא דאימא \nדאיהי אש\"ר, והכי צדיק מצווה ועושה מתרוייהו, ובגין דא אתמר על תרוייהו אשר קדשנו, \nאמא קדשנו ואבא צונו, על מאן על שכינתא תתאה, דאיהי פטר כל רחם, פתיחו דרחם, דאיהו \nרמ\"ח פקודין, איהי מצות ה' בכל אבר ואבר דמלכא, איהי מצוה, ועוד אשר קדשנו מסטרא \nדאבא: \n \n"},{"index":20,"he":"תיקוני זהר דף עד/ב\nואימא, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי\"ם יהי אור ויהי אור, ויאמר מסטרא דאבא דאיהו י', \nיהי מסטרא דאימא דאיהי ה', חד אמירה וחד הויה, עשייתה דתרוייהו יהי אור, ועוד אשר \nעל שם באשרי כי אשרוני בנות, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכי עבד דאיהו בבי אסירי \nדמלכא, ואבטח ליה מלכא לאפקא ליה מבי אסירי, אית ליה למלכא לשבחא גרמיה, אשר \nהוצאתיך מארץ מצרים כמה זמנין, אלא חמשין זמנין אדכיר באורייתא יציאת מצרים, לקבל \nחמשין תרעין דבינה, לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מן גלותא: \nוכד נחתת לגבייהו נחתת למפרק לון בכמה קלין וברקין, הדא הוא דכתיב (שמות י\"ט) ויהי \nביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וגומר, ועלייהו אתמר וכל העם רואים את \n"}]}
