{"id":"kabala-1a325a12b279-1-44","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":44,"title":"קטע 44","hebrewTitle":"קטע 44","segments":[{"index":1,"he":"ונצח האי דינא לאחוי משום דהוה קשיא מניה, ואכפייה ואטמריה תחותוי, עד דאתער בהאי \nקודשא בריך הוא, ואעבריה מקמיה ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא, וכליל לאחוי בשקועא דימא \nרבא דמבסם דמעין עלאין: \nומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש כפום ארחיה, ואף על גב דטמירין אינון, מתפשטין דא \nבדא ועבדו חד גופא, ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעיא תקיפי רוחא, מתרויהון סלקא \nדעתך כחדא, לא אלא חד לסטרוי וחד לסטרוי. זכאין אינון צדיקיא, דמשלפי נשמתהון מהאי \nגופא קדישא דאקרי אדם דכליל כלא, אתר דכתרין ועטרין קדישין: \n \n"},{"index":2,"he":"תיקוני זהר דף קיד/ב\nמתחברין תמן בצרורא דאתכלא. ויאמר ה' לקין אי הבל אחיך כו', אמר רבי שמעון וכי לא \nהוה ידע קודשא בריך הוא אן הוה הבל דשאיל ליה, והא לא אתכסי מניה מלה, כמה דאת אמר \n(ירמיה כ\"ג) אם יסתר איש במסתרים וכו', אלא ווי לון לבני נשא טפשיא אטימין לבא \nסתימי עינא, דעלייהו אתמר עינים להם ולא יראו בנהורא דאורייתא, אלין אינון בעירן \nדלא מסתכלין ולא ידעין אלא בתבנא דאורייתא, דאיהי קליפה מלבר ומוץ דילה, דאתמר בהון \nמוץ ותבן פטורין מן המעשר, דחכימין דאורייתא מארי דרזין זרקין תבנא ומוץ דלבר, \nואכלין חטה דאורייתא דאיהי מלגאו, כ\"ב אתוון דאורייתא דסלקין לחושבן חט\"ה: \nתא חזי אלין בעירן חשבין דשאיל ליה קודשא בריך הוא א\"י הבל אחיך כמאן דלא ידע אן \nהוא, אלא א\"י איהו דאסתלק מן אדנ\"י, דאיהו א' אקי\"ק אימא עלאה אנכי, י' יקו\"ק דסליק \nעמה למידן לקין, בגין דא כד אסתלק א\"י מן אדנ\"י אשתאר ד\"ן, ובגין דא אי הבל אחיך, \n"},{"index":3,"he":"ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, לא ידענא דשכינתא דאיהי אנכי עמיה תמן, א\"י דאסתלק \nאימא וברא לגבי חכמה למיטל נוקמא מיניה, ואמאי לגבי חכמה, בגין דאיהו אדם עלאה \nדאתברי אדם תתאה בדיוקניה: \nויאמר קול דמי אחיך צועקים אלי, מאי דמי, דם מבעי ליה, אלא מאי דמי ד\"ן כחושבן \nדמ\"י, ודא איהו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ועוד מאי קול דמי, קול דם מבעי \nליה, אלא תרגם אנקלוס, קל זרעין דעתידין למיפק מן אחוך, אינון שתין רבוא דעתידין \nלמיפק מהבל, בההוא דאתמר ביה בשגם זה הבל, כלהו צווחין מן ארעא, הכא רמיז ענוי הדין \nועוות: \n \n"},{"index":4,"he":"תיקוני זהר דף קיד/ב\nהדין וחמס ושוד ושבר דעתידין בנוי דקין למעבד לבנוי דקודשא בריך הוא, ודא איהו קול \nדמי אחיך, אחיך אתקרי מסטרא דאינון דאתמר בהון והרגו איש את אחיו: \nאמר רבי אלעזר אם כן אשתמודע דכל עאקו דא יהא בגלותא בתראה, אמאי אתמר קניתי איש את \nה', אי תימא בגין קני דנפיק מניה זרעא מעליא, בתר דיתכניש איהו יתערון בני דקין \nלחרבא עלמא, ומנייהו קול דמי אחיך צועקים, הדא הוא דכתיב (תהלים י\"ג) משוד עניים \nמאנקת אביונים וכו': \nאמר ליה רבי שמעון, ברי, קין מסטרא דאילנא דטוב ורע הוה, ואתפשטותא דטוב הוה \nבגלגולא עד קני חותן משה, מתמן ואילך אתפשטותא דרע, ובגין דאחזי ליה קודשא בריך הוא \nמה דעתידין למעבד בנוי לישראל בכל דרא ודרא, דכלא אחזי ליה, אמר גדול עוני מנשוא, \nומנלן דאחזי ליה גלגולא דיליה בכל דרא ודרא, הדא הוא דכתיב הן גרשת אותי היום מעל \nפני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ, נע ונד ודאי, הכא רמיז גלגולא דיליה \n"},{"index":5,"he":"ובנוי, הדא הוא דכתיב (קהלת ח') ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, והא אוקימנא לון, \nומשלם לשנאיו וכו', הן גרשת אותי דא גלגולא קדמאה, היום כההוא דאתמר ביה היום אם \nבקולו תשמעו, והייתי נע ונד תרין גלגולין אחרנין, אסתר הכא רמיז ויאמר אסתירה פני \nמהם וכו', והן כל אלה יפעל א\"ל פעמים שלש עם גבר, ועלייהו אתמר על שלשה פשעי ישראל, \nועל ארבעה לא אשיבנו, דלא אהדר לון בגופא רביעאה, ולאו בפורקנא רביעאה, אלא אתמר \nבישראל (דברים ל\"ב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, בגין דא אוקמוה מארי מתניתין אין \nמקבלים גרים לימות המשיח: \n \n"},{"index":6,"he":"תיקוני זהר דף קטו/א\nועוד אי הבל אחיך, תא חזי תרין אתוון אלין שמענא דלאתר עלאה הוו סלקין, א\"י, א' \nאמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה, דבהאי אתר חאבו אדם והבל, ואתמר דאינון א' כתר עליון, \nי' מחשבה, לעילא לעילא אסתלק האי חובא, אמר ליה רבי אלעזר, אבא, והא כמה מחשבות \nאינון, שכינתא אתקרי מחשבה, ואיהי י' מן אדנ\"י, וחכמה מחשבה, וכתר דאיהי א' מן \nאדנ\"י מחשבה, וכמה מחשבין אינון דא לעילא מן דא, דא על גב דא, הדא הוא דכתיב (קהלת \nה') כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם, ולעילא מכלהו מחשבה סתימא דכל סתימין, עלאה \nעל כל עלאין, דלית מחשבה אחרא לעילא מניה, וכמה מחשבין אינון לבושין דא לדא, ואיהו \nאשתמודע דלא חאב אלא במחשבה דאיהי לבושא, הדא הוא דכתיב (בראשית א') ואירא כי עירום \nאנכי ואחבא, אתמר באדם ואחבא, ואתמר במשה ויסתר משה פניו: \nאמר רבי שמעון, ברי, בודאי בכלא חאב אדם, במחשבה דאיהי לבושא, ובמחשבה דאיהי מלגאו, \n"},{"index":7,"he":"ובגין דא אמר למשה בזמנא דאמר הראני נא את כבודך, אמר, כי לא יראני האדם וחי, דאם \nזכה שיראני וחי לעולם, ובגין דא אמר ליה לא תוכל לראות את פני, ולאו אינון פנים \nהכא, אלא פנים דלא נראין, באתר דאשתמודע עלת העלות, ובאתר דאתגליא, וחובא דאדם גרים \nדלא יכיל משה לאסתכלא ביה, כל שכן אחרא, דעלת העלות אסתלק ממחשבה דחאב בה אדם, \nובגין דא עין לא תשורהו, ומחשבה לא תכילהו, לא יכיל לאשגא ליה, דאיהו חי החיים, \nובאתר דאיהו שריא לית מיתה תמן, ומחשבה דאסתלק מניה בודאי איהו חכמה, לבושא לחכמה \nסתימאה, בודאי בה חאב אדם, ובגין דא אתמר ביה ואירא כי עירום אנכי ואחבא. אמר רבי \nאלעזר והא מהכא משמע דלא חאב במחשבה עלאה, אלא בההוא דאיהי לבושא מינה, ואשתאר \nאיהו: \n \n"},{"index":8,"he":"תיקוני זהר דף קטו/ב\nבההיא דאיהי מלגאו, במוחא בלא קרקפתא, ובגין דא ואירא, דאזדעזע מההוא דלגו, מן \nמחשבה סתימא, דאיהו עלת העלות. אמר ליה רבי שמעון, ברי, במחשבה דאיהו מוחא אוף הכי \nחב, דזרעא מתמן נפיק, דאיהו נביעו דאילנא דחיי, דאיהו אור קדמון, ואור צח, ואור \nמצוחצח, תלת טפין דאתרמיזו בי' עלאה, קוצא דלעילא, וקוצא דלתתא, וגיו באמצעיתא, \nוערב תמן חשך, דאפסיק בין עלת העלות למוחא סתימא, ובגין דא כי לא יראני האדם וחי, \nעד דההוא חשך אתעבר מתמן, ודא איהו רזא כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין \nאלקיכם, ובגין ההוא חשך לית מחשבה יכילא לאשגא תמן, כל שכן עין, עד דאתעבר מתמן \nההוא חשך, וכגוונא דיליה לתתא, אית עננא חשוכא, דאתמר בה סכתה בענן לך וכו': \nאזדעזע רבי אלעזר וכלהו חבריא, ואזדעזעו סבין מארי דמתיבתא, אמר רבי אלעזר עד כען \nלא ידענא דחובא דאדם הכי הוה עלאה, דמטא לאתר עלאה דכל עלאין. אמר, אבא הב לי רשו \n"},{"index":9,"he":"למשאל, אף על גב דלא אתייהיב רשו לכל בר נש למשאל, כל שכן למנדע. אמר ליה אימא ברי, \nדהא רעוא אשתכח, ורשותא אתייהיב לגלאה כל מה דיכילנא, אמר ליה אבא, אשתמודע בגין \nההוא חשך דאפסיק בין עלת העלות למחשבה סתימא, דעלת על כל העלות לא אשתתף בשום מחשבה \nסתימא, כל שכן גליא, ולאו בשום אור גניז וטמיר וקדמון, וצח ומצוחצח, אמר ודאי הכי \nהוא, דאם אלין נהורין ומחשבין הוו מניה, לא הוה יכיל חשך לאפרשא, אבל עלת על כל \nהעלות איהו על כל נהורין גניזין וסתימין, כנשמתא בגופא, ואור קדמון אף על גב דאיהו \nסתים וגניז, ואיהו קדמון לכל ספירן, ולכל אתוון ונקודי וטעמי, הכי איהו לגבי עלת על \nכל העלות כגופא לגבי נשמתא, דבעלת העלות ליה ביה גוון, ולא צורה ולא דיוקנא ולא \nשותפו, ובאתר דעין לא שליט מאן יכיל למעבד דמיון: \nבתר דהרהר תשובה אדם לתתא, הדרא לבושא לגבי מוחא, דאיהו אבא קרקפתא דתפלי, ואתחבר \nמוחא דאיהי חכמה באימא, מיד ויעש ה' אלקי\"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ואינון \n"},{"index":10,"he":"תפלין דאינון מעור, בההוא זמנא קמת תשובה דאיהי אימא קרקפתא דתפלי עם אדם, לאגנא \nעליה ולכסיא עליה דהוה ערום, כגוונא דאיהי כסי על מוחא עלאה, וברי כל מאן דאנח \nתפלין כאלו כסי על מוחא עלאה, ובגין דא שכינתא עלאה לא זזה מניה, ורזא דמלה אם \nעונות תשמר י\"ה אדנ\"י מי יעמוד, מ\"י יעמוד ודאי, דאיהי אימא עלאה תשובה, הא קמת \nבאדם עלאה, ושכינתא דאיהי תפלה של יד, באדם תתאה, שכינתא עלאה נחתת עם אדם, ושכינתא \nתתאה עם הבל, ועם כל דא מארי דדכיו דקא אתיין מנייהו, ובגין דא ותלכנה שתיהן: \nמיד דחאבו ישראל בעובדא דעגלא, מה כתיב (ישעיה נ') ובפשעיכם שלחה אמכם, דאתמר בה כי \nאם לבינה תקרא, אשתלחת ואסתלקת מנייהו, ותרם מעל הארץ, דלא נחתת עלייהו אלא בשבתות \nויומין טבין, ואשתארת שכינתא תתאה יחידאה לתתא, ושכינתא עלאה יחידאה לעילא, והא \nאוקמוה איכה ישבה בדד, דבקדמיתא לא הות שכינתא זזה מנייהו כגוונא דשכינתא תתאה. \n"},{"index":11,"he":"זכאין אינון מארי דתיובתא דנחתין לה עלייהו בכל יומא ושעתא ורגעא, ולא זזת מנייהו \nבכל אתר, דעלייהו אתמר בהתהלכך תנחה אותך כו', ולא אית לה עלייהו יומא ידיע, כגוונא \nדאחרנין דלא נחתת עלייהו אלא: \n \nתיקוני זהר דף קטז/א\nבשבתות ויומין טבין, אבל מארי תיובתא לא זזת מנייהו לעלם, ובגין דא ברי א\"י הבל \nאחיך, אי יכלינן למימר, א\"י מן אקי\"ק אימא עלאה ואשתארו ה' ה', ואתמר עלייהו ותלכנה \nשתיהן, הכא חאב הבל, אדם חב בי\"ו מן יקו\"ק, ואסתלק י\"ו ואתעביד ו\"י, אמר רבי אלעזר \nוהא י\"ו אינון י' לעילא ו' לתתא, מאי ו\"י, אמר ברי הכי איהו ודאי, דחובא דא איהו \nלעילא באת א', דאסתלקת במחשבה דאיהי י' עלאה דתמן עלת העלות, ואשתאר ו\"י, כגוונא דא \nא', ועל י' עלאה אתמר כי ידע שמי, שם י', יקראני ואענהו, זכאה איהו מאן דנחית ליה \nבמחשבתיה לאתריה. דהאי מחשבה עלה אתמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים \nולזבח השלמים: \n"},{"index":12,"he":"ואמאי אתמר באת י' כי ידע שמי, אלא כמה דלית באת י' שותפו דאת אחרא, הכי לית ביה \nשותפו, דאיהי אחד ואין שני לו, אחד בלא חושבן, הוא ברא כלא ולית בורא עליה, וכי אית \nדיכיל למיברי אפילו יתוש זעיר אלא הוא, אלא מים אית לון חילא למברי אילנין ועשבין, \nואינון אתבריאו, אבל בורא עלמין ברא ולית עליה מאן דברא ליה, ולחכימא ברמיזא, דבאתר \nדא לית לגלאה יתיר: \nאמר רבי אלעזר, מהכא משמע דאית בורא בשותפו דאתוון, כגון ב' מן בראשית דאיהי אימא, \nר' מן ראשית דאיהי חכמה, ו' מן בורא דאיהו עמודא דאמצעיתא, א' מן בראשית דאיהו כתר, \nשי\"ת שית ספירן, הא כלהו עשר, אם חסר חד לא אשתלים בריאה, אבל עלת על כל העלות איהו \nברא כלא בלא שותפו כלל: \nאמר רבי אלעזר, וכי הא שמענא דבעשר ספירן לא אתמר תמן אלא אצילות ולא בריאה, אמר \nרבי שמעון ומאן אמר דאית בהון בריאה, אלא כלהו עשר בשותפו דא עם דא עבדין בריאה \nבעלמא, ואנא אימא דאם הוה חסר חד מן מניינא לא אשתלים ההיא בריאה, אבל עלת על כל \n"},{"index":13,"he":"העלות איהו בורא בלא שותפו אחרא, דאיהו חד בלא שותפא כלל, לא לעילא ולא לתתא ולא \nבאמצעיתא ולא מכל סטרא כלל, אמר ודאי כען אתגליא מה דלא אתמסר לגלאה אפילו מלבא \nלפומא, ורזא דא צריך לאתכסיא מכל בר נש, דלאו כל מוחא יכיל למסבל האי, אלא אלין \nדידעין ברזין אלין, דחכמתא דילהון סליק על כל נביאיא וחכימיא: \nאמר רבי אלעזר, אבא, הא אתגליא א' ברזא עלאה, כד אסתלק עלת העלות באת י' ואשתאר ו\"י \nאלא מאי או\"י, אמר ליה (א' עלאה) (נ\"א אות א') לעילא מן א', דאית א' מאתוון רברבן, \nואית א' מאתוון זוטרן, ואית א' מאתוון בינוניים, (נ\"א זה שייך לדף פג ע\"ב, ועוד \nנעשה אדם), אינון אדם דבריאה, אדם דיצירה אדם דעשיה, ועלייהו אתמר כי גבוה מעל גבוה \nשומר, ואית תלת עלאין עלייהו בארח אצילות, ועליהם אתמר וגבהים עליהם: \nואינון דבריאה אינון לבושין לאינון דאצילות, והאי איהו אור לבוש עליון, ואינון עשר \nמתלבשין בעשר, ואלין דאצילות אמרו לאינון דבריאה דמתלבשין בהון, נעשה אדם בצלמנו \n"},{"index":14,"he":"כדמותינו, כל ספירה יהיב ביה חולקיה מלגאו ומלבר, ואם חסר חד מעשר ספירן דלא הוה \nיהיב ביה חולקיה, לא הוה אשתלים בניינא דאדם, ובזמנא דחב אדם, כל ספירה וספירה נטל \nחולקיה מניה, ואשתאר אין, ורזא דמלה ומותר האדם מן הבהמה אין, ובגין דא אמרו מארי \nמתניתין, ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, אדם דהוה לן ביקר דלעילא ולא נטיר \nליה, נמשל כבהמות, דמות דיליה דאינון חיות הקדש, אבל עלת העלות כד ברא ליה, כמה דאת \nאמר (נ\"א הה\"ד) ויברא אלקי\"ם את האדם בצלמו, איהו נטיל כלא מניה, ויהיב ביה בלא \nשותפו דאחרא, דאבא ואימא עבדו ליה בציורייהו: \n \n"},{"index":15,"he":"תיקוני זהר דף קטז/ב\nבתרין ציורין, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקי\"ם, וייצר בתרין ציורין, ציורא דאבא \nדאיהו יקו\"ק, וציורא דאלקי\"ם דאיהי אימא, ודא איהו וייצר ה' אלקי\"ם, ולבתר עבד ליה \nמאנא, הדא הוא דכתיב עפר מן האדמה, מן האדמה לא כתיב, אלא עפר מן האדמה, ודא שכינתא \nתתאה, דאתמר בה ואדם על עפר ישוב, דאיהי גלגולא דיליה: \nאמר רבי אלעזר, אבא, בתר דרעוא אשתכח צריך למפתח מלין באתגליא, מאי אדם דברא עלת \nהעלות בדיוקניה, דהא כתיב דלית ביה דמות, אמר ליה ברי, הכא לא אמר בצלמנו דאית ביה \nדיוקנא, אלא בצלמו, רוצה לומר כגוונא דאיהו רואה ואינו נראה דיהא איהו הכי, וכגוונא \nדלית ביה דיוקנא דיהא איהו הכי, וכגוונא דלית קדמון עליה דיהא איהו הכי, וכגוונא \nדאיהו עלת העלות חד בלא שותפו ובלא חושבן דיהא איהו הכי, כלא כגוונא דיליה: \nואית אדם דבריאה ויצירה ועשיה בגוונא אחרא בלבושין וגופא (דלבר) (נ\"א בלבד), \n"},{"index":16,"he":"ובאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה כלל, אית בריאה דברא הוא לתתא \nבדיוקניה, אבל לאו דאתברי איהו: \nותא חזי אף על גב דאתמר בספירן, בריאה, בלבושא מלבר איהו, ולאו איהו מלגאו, ובגין \nדא כתיב (בראשית א') ויברא אלקי\"ם את האדם בצלמו, הכא רזא אחרא, בגופא אית ספירן \nדבריאה, ואית ספירן דאצילות, ובגין דא ויברא אלקי\"ם את האדם דא עמודא דאמצעיתא, \nדאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית, בצלמו שכינתא תתאה, בצלם אלקי\"ם שכינתא עלאה, וייצר \nה' אלקי\"ם את האדם דא צדיק חי עלמין, יצרו ביצירה עלאה וביצירה תתאה, דאינון י' י' \nמן א', ו' מן וייצר איהו ו' דאמצעיתא דאיהו בתרין יודי\"ן באת א', ותרין יודי\"ן \nעלייהו אתמר חכמות נשים בנתה ביתה, ואינון חכמה קדומה וחכמה תתאה: \nואדם מסטרא דאות ברית י' אתיליד מהול, הדא הוא דכתיב (שמות ב') ותרא אותו כי טוב \nהוא, אמרו צדיק כי טוב, דתמן לאו קליפה דערלה כלל, והא דאתמר אדם הראשון מושך \n"},{"index":17,"he":"בערלתו הוה, דא אדם דעשיה, ומאי ניהו, דא קליפה דאתלבשא ביה (נ\"א דאתלבשת בה) \nלשלטאה על כלא, הדא הוא דכתיב (תהלים ק\"ג) ומלכותו בכל משלה, ובגין דא אתמר בה נעשה \nאדם בצלמנו כדמותנו, לאתלבשא בכל דיוקנין וקליפין: \nועוד אתמר בה בשכינתא תתאה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דתהא כלילא מכל ספירן, דכל \nעשר ספירן יהיבו בה כל חד חולקיה, ומאי חולקיה, אלא כל ספירה יהיב בה עשור דיליה, \nדכל ספירה סליק לעשרה, ויהבו ליה כל חד וחד עשור דיליה, אשתארו אינון תשע תשע, וכל \nחד וחד אשתלים בה לעשרה, ובגין דא מעשרין חד מעשרה, ובגין דאיהי כלילא מכולהו אתמר \nבה אהבת כלילותיך, כלילא מכלא, ולבתר דאתכלילת מעלאין, אתמר בה ורדו בדגת הים ובעוף \nהשמים ובבהמה ובכל הארץ, אתכלילת בתתאין, ואפילו בכל קליפין דסטרא אחרא אתלבשת, \nלקיימא בה ומלכותו בכל משלה, ובכל מה דאתלבשת אתכלילת (נ\"א אתקריאת) בשמיה, הא הכא \nאדם דעשיה ויצירה: \n"},{"index":18,"he":"אדם דבריאה אוקמוהו על תפארת, מאי בצלמו בצלם, תרין דיוקנין לעילא, אלא (נ\"א אלין) \nאינון וא\"ו, תרין ווי\"ן אינון תרין דיוקנין דא' דאיהו אדם דאמצעיתא, דשכינתא עלאה \nאיהי דמות אדם עלאה דאיהו חכמה עלאה, ושכינתא תתאה דמות אדם דאיהו עמודא דאמצעיתא: \nועוד עמודא דאמצעיתא בדיוקנא דכתר, ודא אדם דבריאה, ואדם דיצירה צדיק בדיוקנא \nדחכמה, ובגין דא וה' נתן חכמה לשלמה, דאיהו צדיק ברית שלום, שלם ה'. ושכינתא תתאה \nאדם דעשיה, דמות דשכינתא עלאה, וכלא קשוט, (ושכינתא ודאי אתכלילת בכלא), ובגין דא \nזמנין אתקריאת נשר, זמנין חיה: \n \n"},{"index":19,"he":"תיקוני זהר דף קיז/א\nזמנין יונה, זמנין צפור, בכל מה דשליטא אתקריאת בשמיה, ובעשבין אתקריאת שושנה, עץ \nפרי עושה פרי, וכד שלטא על ארעא אתקריאת ארץ, וכד שלטא על ימא אתקריאת ים על שמיה, \nוכד שלטא על טורין אתקריאת סלע, לית בריה בעלמא דשלטא עליה דלא אתקריאת בשמיה, אבל \nעם כל דא דשלטא על כלא, עבידת אפרשותא בין דרגין דאינון מוחא ואיבא, לקליפין דסטרא \nאחרא, דאינון כקליפין דאגוזא דמכסיין על מוחא, ורזא דמלה ויבדל אלקי\"ם בין האור \nובין החשך, ווי ליה למאן דמערב קליפין דסטרא אחרא עם דרגין דסטרא דדכיו. (אמר המגיה \nעוד מצאתי בס\"א זה הלשון): \nוהאדם ידע את חוה אשתו וכו', וכי לא אשתמודע בה עד ההיא זמנא, אלא מיומא דאתחרב בי \nמקדשא קודשא בריך הוא לא אתייחד בשכינתיה ביומין דחול, ולא הוו ישראל אתשמודען \nתוקפיה ביומין דחול, בגין דממשלה דעבד ושפחה בהון, בתר דיתעברון מעלמא, מיד וידע \nאדם עוד את אשתו, ובההיא זמנא כי מלאה הארץ דעה את ה', ובההוא זמנא אתקיים קרא \n"},{"index":20,"he":"(ירמיה ל\"א) כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: \n"}]}
