{"id":"kabala-1a325a12b279-1-53","bookId":"kabala-1a325a12b279","part":1,"torah":53,"title":"קטע 53","hebrewTitle":"קטע 53","segments":[{"index":1,"he":"לנהורא דאתחשכת, מיד אמרת, רבנן רבנן, אבדה קא אתאבידת לי, ואנא בעינא למיזל לפשפשא \nבגינה, אמרו ודאי הא אשתמודעאת לה, אזלו לארחייהו, ואיהי נפקת לפרשת אורחין, ואשכחת \nיונה נוקבא, אמרת לה יונה יונה אנת דהוית שליחא מהימנא למארך, הדא הוא דכתיב \n(בראשית ח') וישלח את היונה מאתו, ואתמר בך ותשב אליו היונה לעת ערב, תבת ליה \nבשליחותה, באומאה עלך בההיא יונה (בההיא שמא) קדישא, דתיזיל בשליחות דילי, ותדע אי \nברי חי או מת, מיד לעידן רמשא חזרה בשליחותה, דהכי חזרת לנח לעת ערב, הדא הוא דכתיב \nותבא אליו היונה לעת ערב, והות ממרטת גדפהא, וחפרת כוכא, מיד יהבת קלא ואתכנשת \nלההוא עלמא: \nלבתר דהוו אזלין בארחא רבי שמעון וחברוי, שאילו ליה, אמאי כד נפיק ינוקא ממעי אמיה \nאיהו עינוי סתימין, אמר לון ודאי דא איהו רזא ותכהן עיניו מראות, באלין מראות \nדאחזיאו ליה במעי אמיה כמה נהורין, כמה דחמא יחזקאל במרכבה, לכל ינוקא אחזיין ליה \n"},{"index":2,"he":"כפום דרגיה, אחזיין ליה מאתר דאיהו נשמתיה, דאי ישתדל באורייתא ובפקודין, דינהיר \nההוא אתר דאתנטילת נשמתיה, בכמה נשמתין: \nואיך נחתין בגיניה כמה מרכבות, ואולפין ליה כל אורייתא, ואי אשתדל בה אדכיר ליה כל \nמה דהוה אולפין ליה במעי אמיה, לבתר אחזיין ליה גיהנם, דאם עבר על פקודי אורייתא \nמהו עונשא דיליה, כמה דאחזיאו ליה אגריה, לבתר דנפיק ממעי אמיה סתים: \n \n"},{"index":3,"he":"תיקוני זהר דף קלז/א\nעינוי מכל אינון נהורין, כמה דאתמר ותכהן עיניו מראות, ואלין תה\"ו ובה\"ו, הדא הוא \nדכתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', והכי איהו מאן דלא אשתדל באורייתא, עינוי \nסתים מעלמא דאתי, בתר דאשתדל באורייתא, מיד ויאמר אלקי\"ם יהי אור ויהי אור, דנהרין \nליה בנהורא דההוא עלמא, מיד דאזיל לההוא עלמא, מיד יקוו המים מתחת השמים אל מקום \nאחד, אתכנשת נשמתא לאתר חד, הדא הוא דכתיב (קהלת י\"ב) והרוח תשוב אל האלקי\"ם אשר \nנתנה, וגופא אשתאר יבשה, הדא הוא דכתיב ותראה היבשה, לבתר דאתכנשת נשמתיה, קודשא \nבריך הוא יימא לשכינתא, תוצא הארץ נפש חיה למינה, מאן חיה אלין חיות הקדש, ונהרין \nליה, דנחתין ליה לקבלא ליה, הדא הוא דכתיב על כפים ישאונך וכו': \nועוד תוצא הארץ נפש חיה לקבלא ליה, למינה דא בת זוגיה דאתייהיבת ליה בההוא עלמא, \nבהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, כמה חיילין ומשריין ליקריה, ולבתר אפיק ליה אילנין \n"},{"index":4,"he":"ועשבין בגנתא דעדן, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי\"ם תדשא הארץ וכו', כל מה דאתברי בשית \nימי בראשית כולהו מזומן ליה בההוא עלמא, בגן עדן עלאה ותתאה: \nדבר אחר זה ספר תולדות אדם, דא ספרא דחנוך נער, דעליה אתמר ויתהלך חנוך את האלקי\"ם \nואיננו כי לקח אותו אלקי\"ם, ואמאי קארי ליה תולדות אדם, אלא הכא רזא דגלגולא, \nתולדות אדם אתקרי, דמניה נפק, ואיהו הוה תולדה דיליה, ואמאי אתקרי נער, אלא הכא \nרזא, ישוב לימי עלומיו, כמה דהוה בקדמיתא לעילא, ולבתר נחית בההוא דאתמר ביה והוא \nנער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה, מאי דבתם רעה אלא \nדהוו מגזעא: \n \n"},{"index":5,"he":"תיקוני זהר דף קלז/ב\nדאלין דאמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלקי\"ם, דיהבת ליה \nכל גנזי שמיא, וכל מפתחן דיליה בידיה, ואשלטיה בכל דיליה, כגוונא דמלכא דאמר ליוסף \nרק הכסא אגדל ממך: \nאמר ליה והא עז\"א ועזא\"ל הוו אלין, אמר ליה והא אחרנין הוו מתכנשין עמיה, אמר ליה \nרבי אלעזר והא קודשא בריך הוא עד דאתייעץ בחיילין דיליה לא הוה עביד לאדם, דאמר \nנעשה אדם, אמר ליה לאולפא דרך ארץ לבני נשא, דנטיל רברבא עצה מדזעיר מניה, ולא עוד \nאלא רזא אחרא אית הכא: \nלמלכא דהוה ליה שליחא מהימנא, והוה בעי למיהב ליה אגריה, אמר לחיילוי אנא בעינא \nלשלטאה האי שליחא דילי עלייכו, בגין דהוא מהימנא, אי אית מאן דידע ביה מלה אחרא \nיימא, בזמנא דלא אשכח מקטרגא עליה, אמר נעשה אדם: \nותו נעשה אדם, בעינא אדם דיעביד פקודי אורייתא, וישתדל באורייתא, לעבדה ולשמרה, \nויהא ליה אגרא טבא, ושולטנו עלייכו, ודא איהו נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, דהא מלאכי \n"},{"index":6,"he":"עלאי אף על גב דאינון גבורי כח עושי דברו, לא עבדי גבורה בפולחנא דקודשא בריך הוא, \nדאינון פלחין בהכרח, ולית לון ערובא דבשרא ויצרא בישא, ובגין דא נעשה אדם, וישלוט \nבכו, הדא הוא דכתיב (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגומר: \nותו נעשה אדם אנא יהיב ביה נשמתא, דכתיב בצלמנו, וכתיב (תהלים ל\"ט) אך בצלם יתהלך \nאיש, ואתון יהבו ביה (צ\"ל רוחא ונפשא), וארעא ארבע יסודין, וידמה לכלא עלאין \nותתאין, ומה דרעינא דלהוי שליט וממנא עלייכו, אצדיקו דינא דילי, ויהא ברעו דלכון, \nדאנא אשרי שמי עליה, וחותמא דילי בידיה, דאיהו חותם הברית, מלאכיא דסטרא ימינא ברכו \nליה, ואמרו נעשה ונשמע, הדא הוא דכתיב (תהלים ק\"ג) ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו \nלשמע בקול דברו, ודא מטטרו\"ן, לקבליה יוסף לתתא, והוו אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו \nמה אנוש כי תזכרנו, ובגין דא ויבא יוסף את דבתם רעה, וישנאו אתו ולא יכלו דברו \n"},{"index":7,"he":"לשלום, ולאו דאינון אלין עז\"א ועזא\"ל, אלא אינון אחרנין דאתכנשו (ס\"א \nדאתכללו)עמהון: \n \nתיקוני זהר דף קלח/ב\nויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, ש' תלת חיוון \nדמרכבתא, ת' איהי נר ה' נשמת אדם, דאתמר בה ודמות פניהם פני אדם, ודא איהו ויולד \nבדמותו כצלמו. ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימות, מאי וימות, \nאלא כל יומין דהוה חי הוה תשע מאות ותלתין שנין, ושאר שנין בתוספת הוה מית. ושבעין \nדחסרו מאלף, יהב לדוד משנוי, בגין דהוה עתיד לאשלמא לון ביה, והכא רזא דפורקנא: \nעשר דרין הוו מאדם ועד נח, ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן ויקרא את \nשמו נח, לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, ואמאי, דבקדמיתא הוו טרחין \nבגלגולין, עד דאתא נח דאיהו שבת, וביה נחו כלהו, וביה אתיישבו, ואפיק לון לעלם: \nאמר רבי אלעזר אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין, כגון אדם דאתמר ביה ויחי אדם תשע \n"},{"index":8,"he":"מאות שנה ושלשים שנה, ונח תשע מאות וחמשים שנה, וכן כלהו דרין עד נח הוו חיין שנין \nסגיאין, ומאברהם (נ\"א ומנח) ואילך הוו מתמעטין בשנין, אמר ליה ברי, רבוי שנין \nואריכו דיומין אינון מאריך אנפין, ומעוטא דיומין ושנין מזעיר אנפין, ובגין דא \nבאברהם אתמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' זעירא. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n \n"},{"index":9,"he":"תיקוני זהר דף קלט/א\n(אמר המגיה אלו התקונים מצאתי בספר אחר כתובים מאחד ועשרים תקונים ולהלאה, ולמען לא \nימצא זה החבור נעדר מאלו המרגליות יקרות וטובות, גמרתי אומר לשים בעט ברזל ועפרת את \nשרשרות העבותות על המשבצות, ומצא מין את מינו ונעור): \nתקונא תנינא (זהו תקון כ\"ב וכ\"ג): \nבראשית ברא אלקי\"ם, בראשית בר\"א תי\"ש, דא אילו דיצחק. בראשית תמן א\"ש לעולה דיצחק, \nורזא דמלה (ועל אלין תלת גלגולין אתמר מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב וזאת לפנים דא \nאימא עלאה עלמא דאתי דא לגביה צריך חליצה והדא הוא דכתיב (שמות ג') של נעליך וגומר \nואם לאו לית לון רשו לרווחא רמתאה לסלקא לעלמא דאתי ובגין דאיהי יום הכפורים אסור \nבנעילת הסנדל) הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, נפק קלא ואמר משית יומי בראשית אתברי \nלעקדה דיצחק: \nבגין דלא אית קרבן דבטיל מותנא כעקדה דיצחק, דאתמר ביה ויעקוד את יצחק בנו, אתקשר \nמדת הדין ואתעקד לעילא, ולא הוה ליה רשו לקרבא לבי דינא רברבא דאיהו גבורה, לתבעא \n"},{"index":10,"he":"דינא, ועקדה דנא מועילה לגלותא, דהוה עתיד לאתקטלא משיח בן יוסף, וקלא נפיק מההוא \nזמנא ואל תעש לו מאומה, בגין דאתגברו רחמי על דינא, ורזא דמלה (תהליים צ\"ח) הושיעה \nלו ימינו, ולבתר זרוע קדשו, דגבר ימינא על שמאלא: \nכד אתגבר טפה דדכורא על טפה דנוקבא איהו בן, רחמי איהו ודאי, אבל כד אתגבר טפה \nדנוקבא על דכורא, בת איהי ודינא איהי, ורזא דמלה דכורא שליט על נוקבא גרים דשליט \nימינא על שמאלא, ויפקון ישראל ברחמי ולא בדינא, ודא איהו כי גבר עלינו חסדו, ורזא \nדמלה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר: \nובשמא דקודשא בריך הוא, יקו\"ק רחמי, אדנ\"י דינא, כד שליט יקו\"ק על אדנ\"י יאקדונק\"י \nרחמי איהו, וכד שליט אדנ\"י על יקו\"ק אידהנוי\"ה דינא איהו, ורזא דמלה אדנ\"י ה' בחזק \nיבא, בתקיפו דדינא, ובדא עקדה דיצחק דאתעקד קמי אבוי, ומסר גרמיה למיתה בגין דישזיב \nמשיח וישראל דלא ימותון, ולא עוד אלא דאפילו אי ישראל להוו עברין בגלותא, על שפיכות \n"},{"index":11,"he":"דמים וגלוי עריות ועבודה זרה, זכות אבהן יגן עליהון משריפה הרג וחנק, בגין דאברהם \nנתנסה בנורא, ויצחק בסכינא, ויעקב בגלותא, זכות אבהן יהא מגין עליהון: \nועוד נסיונא דתלת אבהן מעידין, דלא עבר אדם דאיהו ישראל על תלת פקודין אלין, דמני \nלון קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב') ויצו ה' אלקי\"ם על האדם, ויצו דא \nעבודה זרה, לאמר דא גלוי עריות, על האדם דא שפיכות דמים, דנשמתא דאדם עאלת בגלגולא \nדאברהם, ואם איהו עבד עבודה זרה, כד עאל בנורא הוה אתוקד, הדא הוא דכתיב (דברים ז') \nפסילי אלהיהם תשרפון באש, דאש אית ליה תלת גוונין, חוור וירוק ואוכם, ורביעאה תכלת, \nואינון דבקין בגחלת דאיהו סומקא הא חמשה, כחושבן ה' (חמש) דאיהי אמונה דקודשא בריך \nהוא דאיהו ו', דאתלבש בחמש גוונין ונהיר בהון, וביה סלקין גוונין דאינון כלילן בה, \nוהיא סליקת בהון לגבי ו', הדא הוא דכתיב (ויקרא ו') היא העלה, וכד סלקין תרין \n"},{"index":12,"he":"דאינון ו' ה' בקרבנא, נחתין תרין מלעילא דאינון י\"ק: \n \nתיקוני זהר דף קלט/ב\nומתקרבין אתוון ומתייחדין ומתקשרין דא בדא, ודא איהו רזא דקרבנא, ורזא דמלה והנה \nמלאכי אלקי\"ם עלים ויורדים בו, סלקין תרין באשא, ונחתין תרין. ואשתזב אברהם בשמא \nדיקו\"ק, דאף על גב דאית ארבע מלאכים דאינון ממנן דשמא קדישא, לא בעי קודשא בריך הוא \nלאשתדלא באברהם לשזבא ליה אלא איהו ממש, בגין דקני על שמיה, וביה אתלבן אדם הראשון \nדאיהו ישראל, דלא עבר על ויצו דאיהו עבודה זרה, לבתר אתלבש ביצחק ואצטריף ואמר ואל \nתעש לו מאומה, דההוא דאצטריף ביה לא עבד מדעם, דלא עבר על שפיכות דמים, וכן יעקב \nאתגלגל ביה, כד נחת לגלותא דמצרים (דחוצה לארץ) דדחיל דלא הוה סליק, בההוא זמנא אמר \nליה קודשא בריך הוא אל תירא מרדה מצרימה וגומר, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם \nעלה: \nתקונא תליתאה (זהו תקון כ\"ד): \nבראשית תמן אר\"י דקרבנא, דהוה נחית בקרבנא בדיוקנא דארי אכיל קרבנין, ודא איהו \n"},{"index":13,"he":"קדמאה לחיוון דהוו אכלי קרבנין. אמר ליה רבי אלעזר ואמאי הוו נחתין חיוון למיכל \nקרבנין, אמר ליה ברי ארבע חיוון אינון בכורסיא, אריה שור נשר אדם, ובגופא דבר נש \nארבע יסודי, דממנן עלייהו ארבע חיוון, דנפש כלילא בהון, ובגין דא פרנסה דנפשא מאלין \nארבע, כד חאב בר נש בארבע יסודי דיליה כאלו חאב בנפשא, הדא הוא דכתיב (במדבר ו') \nמאשר חטא על הנפש, ובההוא זמנא אתפרש מיא מאשא ורוחא מעפרא: \nדמעפרא נפקין זרעין דאינון פרנסה דאדם, וממיא חיוון דאינון פרנסה דארי, ומאשא \nבעירין דאינון פרנסה דשור, ומרוחא עופין דאינון פרנסה דנשר, וכד חב בהון אתפרשן \nיסודין ואית בהון מחלוקת דאיהו פרודא, וסליק שם ה' מניהו, ועאל יצר הרע דאיהו סמא\"ל \nשטן, דה' לא שריא בפרודא, ורזא דמלה חלק לבם עתה יאשמו, ובגין דא צריך קרבנא מאלין \nמינין דחב בהון, לקרבא בהון אינון ארבע יסודין דאית בהון פרודא, ובההוא זמנא \nדמתקרבין יסודין דא לגבי דא, מיד נחית קודשא בריך הוא עלייהו וברח שטן, ואי לא ברח \n"},{"index":14,"he":"הא אשא דקרבנא אוקיד ליה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ו') והאש על המזבח תוקד בו: \nורזא דקרבנין עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תוסככני, עור איהו לבושא דאדם, הדא \nהוא דכתיב (בראשית ג') ויעש ה' אלקי\"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אם זכה כתנות \nאור מרקמן מפקודין דעשה, דאגרא דלהון לעלמא דאתי דאיהו אור הגנוז לצדיקיא, ואם לא \nזכה משכא דחוויא דכליל ארבע יסודין, דתמן רשימין פקודין דלא תעשה דעבר בר נש \nעלייהו, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין עונותיו של אדם חקוקים לו על עצמותיו, \nוקריבו דמשכא דאדם פקודין דעשה, דאינון קריבו דאתוון דשמא דקודשא בריך הוא: \nועלייהו אתמר אדם כי יקריב מכם קרבן, מכם ודאי, לאפקא משכא דחוויא דביה מרקמין \nפקודין דלא תעשה, ואדם דעבר עלייהו אתמר ביה אדם להבל דמה ימיו כצל עובר, אדם כי \nימות באהל, כי ימות ודאי, ודא איהו קריבו דקרבנא דעשו יצר הרע, דאתמר ביה יקם אבי \nויאכל מציד בנו. בשר איהו שבר מן שברים, ואיהו סומק, מסטרא דחיה דאיהו שור, בשר חי \n"},{"index":15,"he":"בשר טהור, ואית: \n \nתיקוני זהר דף קמ/א\nאחרא דבשר בשדה טריפה דשריא ביה רוח הטומאה, מלאך המות דרכיב על קרנוי שור מועד בשר \nטמא. עצם, אית עצם טמא ואית עצם טהור, ובשר דדכיו ועצם דדכיו, עלייהו אתמר עצם \nמעצמי ובשר מבשרי, ועצם איהו אריה, גידים איהו נשר, נשר, נשרא דדכיו ונשרא דמסאבו, \nעצם ובשר וגידים עלייהו שריא ברכה וקדושה ויחוד, דאינון כהן לוי וישראל, בעצם כד \nשריא ברכה ביה, מיד ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, מתקרבין ומתקשרין דא בדא בקרבנא, \nומיד נחית עלייהו משחא ושריא עלייהו ברכה, בשר שריא עליה קדושה, דאיהי מסטרא דלוים, \nהדא הוא דכתיב וקדשת את הלוים, מיד מתקרבין ערקין דדמא לגבי לבא, דברכאן מכהני \nאינון, הדא הוא דכתיב (במדבר ו') דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. גידים \nמישראל, ואינון יחודא וקדושה וקשורא דגרמין ובשרא, וכד מתקשרין בתרוייהו אתקריאו \nיחוד, ויחוד איהו בישראל, הדא הוא דכתיב שמע ישראל ה' אלקינ\"ו ה' אחד: \n"},{"index":16,"he":"משכא איהו דמות אדם מלכות, כל דיוקנין אתחזיין בה, ואיהי כלילא מבשרא וגידין \nוגרמין, ואיהי תמונת כל, ואיהי ברכה וקדושה ויחוד, כהנים ולוים וישראלים, דאינון \nקשירן בתלת אבהן, דאתמר בהון האבות הן הן המרכבה, בבשר כד מתקדשא, נחית עליה דם \nטהור, וגידים כד מתיחדין נחית עלייהו רוחא קדישא, גרמין נחית עלייהו מיין דדכיו, דא \nאיהו רזא דקרבנין. חדא רבי אלעזר וחדו חבריא ואמרו אילו לא אתינא להאי עלמא אלא \nלמשמע דא דיי: \nאמר רבי שמעון ברי, ועוד ברזא דקרבנין, לבא איהו מזבח דביה דם דקרבנין, ועל דא אתמר \nוזבחת עליו, אם זכו אריה הוה נחית למיכל קרבנא, ואי לא כלבא נחית, ובאן אתר בכבד, \nדתמן מרה גיהנם, דאיהי עלוקה דאית לה תרי בנות הב הב, כמה דאת אמר לעלוקה וכו', \nוכלבא בהון צווח הב הב, ומרה איהי גיהנם, חרבא דמלאך המות דאית לה תרי פיות כגוונא \nדגיהנם, דאתמר בה לעלוקה שתי בנות הב הב, כגוונא דא אתמר בחרבא ואחריתה מרה כלענה \n"},{"index":17,"he":"חדה כחרב פיות: \nוכבד איהו סמא\"ל, מרה סם המות דיליה, כד שלטא מרה על ערקין דילה ומתגברא בחובין, \nאתמר בפרקין דכבד ומרה, ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, בההוא זמנא \nאינון ערקין דלבא בדוחקא ומתטמרין בלבא, כגוונא דנח ואתתיה ובנוי וחיוון ובעירין \nועופין דמתטמרין בתיבה, ולבא איהו בדוחקא בהון, דאם מרה מטא ללבא מיד ימות בר נש, \nומרה לא מתגברה על ישראל דאינון לבא אלא בחובין, אי חזרין בתיובתא דאיהי נשמת חיים \nשכינתא עלאה, הא אסוותא תהא ללבא ולערקין דילה, ואתמר בהון וימתקו המים ואתסין \nערקין (גופא) ואברים דיליה: \nטחול דא לילי\"ת אימא דערב רב, שחוק הכסיל, מאן כסיל דא אל אחר סמא\"ל, וערב רב אינון \nבנהא, דאינון מעורבין בישראל רשעים גמורים, ועלייהו אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת \nלו אל תתגרה בו, עלייהו אתמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, רשע דא \nכסיל, ערב רב בגלותא אינון רשע, בבלע צדיק ממנו דא ישראל, ומאן גרים דבלע לון, בגין \n"},{"index":18,"he":"דלאו אינון צדיקים גמורים, כמה דאתמר צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע, \nוטחול איהי לילי\"ת, מארת ה' בבית רשע, ואיהי אסכרה לרביי דאינון חייביא, חייכת בהון \nבעותרא בהאי עלמא: \n \nתיקוני זהר דף קמ/ב\nולבתר קטילת בהון, ואמאי אתקריאו רביי, בגין דלית בהון דעת לאשתזבא מניה, אבל לב \nמבין אשתזב מניה, דתמן צדיק, ורזא דמלה טוב לפני האלקי\"ם ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה. \nכליות אינון יועצות, אם זכו עאל בהון נבואה דאיהי נר ה' נשמת אדם, ואתעבידו נביאים, \nואינון יועצים לטב, ואית בהון עצה ותושיה. כנפי ריאה, אם זכו שריא בהון רוח קודשא, \nואתמר בהון ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', \nועלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים, הכרובים כגון צורת אדם, פרשי כנפים לקבל \nתלת חיוון דפרשין גדפין לקבליה דאדם, ואינון שית גדפין, תרין לכל חיה, מסטרא \nדשכינתא גדפין דחיוון מרובעים, שית גדפין לקבל שש מעלות לכסא, ארבע גדפין לקבל \n"},{"index":19,"he":"כורסיא מרובע, פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפרת דלבא קדש קדשין, \nודא לבא: \nנפש רוח נשמה, כהן לוי וישראל, כהן איהו נשמה, אם זכה נר ה' נר הוה נהיר ביה מלבא \nכשמש זורחת, ורוחא דקודשא הוה נפיק מבין גדפוי דכרובין דאינון כנפי ריאה, והוה \nממליל עמיה, ואם לאו נורא, ודא נפש הוה דליק, ונפיק אשא מלבא ואוקיד ליה. קרקבנא \nוקיבה כד נאים אתקרי קיבה ישן: \n"}]}
