Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פרי עץ חיים

שער השבת - פרק כ:

קטע 94 מתוך 142

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שער השבת - פרק כ: בו יבואר תפלת מוסף, וחזרת מוסף. בלחש עולה הזעיר אנפין בג' ראשונות דאבא, ואז יורש מקומו לגמרי. והנוקבא עולה בג' תחתונות דאמא, והיא שם קונה בחדש, כי תחלה היתה א"ל אדנ"י, ועתה מן אדנ"י נעשית הוי"ה, ונעשית א"ל הוי"ה, רק ששם א"ל הוא ממולא, כי כבר בתפלת לחש דשחרית היה א"ל אדנ"י ממולא. והנה א"ל במלואו עם הוי"ה, גימטריא רי"א, ולכן תכוין באמרך זכר למעשה 'בראשית 'אלהינו 'ואלהי 'אבותינו 'רצה, ר"ת גימטריא רי"א: אמנם עתה, נקרא רחל אשת חיל עטרת בעלה, והוא סוד עולם הבא, שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי הלא עתה המלכות שוה עד כשיעור מקום ז"א כולו שבימי החול, כי הוא מקומו העיקרי, ובפרט עם מה שכתבתי לעיל, כי העצמות נשאר במקומו, ואינו עולה כנ"ל. ואמנם אז היתה המלכות שוה בשוה. ואז היא נקרא עולם הזה, כי עדיין לא עלתה בסוד מקום אבא ואמא, הנקרא עולם הבא ושבת, אך עתה בלחש דמוסף דשבת, עלתה עד אמא

2

הנקראת עולם הבא והנקראת שבת, ואז היא למעלה ממקום זעיר אנפין שבחול, בההיא רשימו הנשאר שם, ואז היא עטרת בעלה ממש, גדולה ממנו ולמעלה ממנו, וזה סוד עולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: מע"ח - הנה המוסף הוא ביסוד כנודע. ואנו אומרים בו, אי"ה מקום כבודו. והנה כל זה רמז בפסוק זכור את יום השבת, ר"ת אי"ה, וקודם לו בא תיבות זכור, ורמוז הזכר דהיינו בחי' יסוד. והנה יסוד הוא יוסף העולה עם הו"ק דז"א, לכן אנו תיכף אחר אי"ה, אנו אומרים מקום כבודו, והענין הוא, כי המוסף שהוא היסוד הוא הזכר כנ"ל, הנה הוא אם תחליף אות י' ביוסף בא"ת ב"ש, יהיה מוסף, כמנין מקום, הרי רמוז זכור הוא יוסף כנ"ל:

3

ואמנם צ"ל תקנת, על סדר תשר"ק, ולא למשה צוית וכו'. והוא סוד הארת כ"ב אתוון במוחא עלאה מתתא לעילא, בסוד מ"ש בזוהר, תי"ו רשים רשימו לעתיק יומין דלית דכוותיה. במוסף שבת, צ"ל תקנת שבת, וצ"ל תקנת בק' ולא בכ'. וצ"ל צוויי בב' יודין, כל הא"ב, ובסוף כל הא"ב יאמר מנצפ"ך, שהוא מסיני נצטוו צוויי פועליה כראוי. וצ"ל בסוף המוסף זכר למעשה בראשית, כי היסודות דזו"נ הנקראים זכר שוין הם, ומזדווגין בתפלת מוסף בלחש, שעלה הז"א בחב"ד דאו"א, נמצא עתה כי נצח הוד יסוד דאבא ואמא, שם עצמן הם הנצח הוד יסוד דז"א ממש בג"ר, ובג"ת עלתה הנוקבא לנה"י דדכורא, שהם נה"י דאבא ואמא עצמן. ובחזרת מוסף, הת"ת אינה עולה, כי כבר הוא שוה לאבא ואמא, רק שאנו חוזרין לעורר הג"ר, כדי שתעלה מלכות אח"כ מכח אור זה, מג"ת אל חב"ד דדכורא, ששם עצמן חב"ד דאבא ואמא, ואז מזדווגים זו"נ, כי עתה הם שוין בקומתן: מה שאנו אומרים כי בחזרת מוסף עולין זו"נ עד הכתר א"א, שמעתי ממורי ז"ל פעם א', שאז

4

עולה ז"א בכתר אבא, ונוקבא בכתר אמא, והוא יותר נכון. והנה אח"כ בחזרת מוסף, עולה ז"א בכתר אבא, כי בלחש לא עלה רק בג' מוחין. והנוקבא עולה ב' מדרגות, שהם ג"א וג"ר דאמא, ואז נקראת א"ל הוי"ה במלואו. כיצד - א"ל במלואו עולה קפ"ה, יהו"ה במלוי אלפין מ"ה, והוא גי' ב' תיבין מקום כבודו, ונשלם עם ו' של להעריצו, לכן בו' של להעריצו תכוין כנ"ל: וז"ס כתר יתנו לך ה' אלהינו, כי עתה עולה ז"א בכתר אבא. והנה בכל התפילות אינן עולין לא ז"א ולא נוקבא רק מדרגה אחת, שהם, או ג"ת, או ג"א, או ג"ר, אך עתה עולה הנוקבא בתפלת מוסף ב' מדרגות בפעם אחת, כי היא עומדת בג"ת, ומדלגת ג' אמצעות, ועולה בג"ר, לכן שואלים המלאכים אי"ה מקום כבודו, כי הם תמהים מזה, וחושבים שעולה מדרגה אחת כשאר הפעמים, ורואים שאינה שם, ושואלין איה מקום כבודו, שהיא הנוקבא הנקראת כבודו, כבוד ו', שהוא הז"א: אמנם ב' עליות אלו תכוין, באמרך קק"ק ג"פ, הוא נגד עלייתה בחג"ת דאמא, קדוש בחסד,

5

קדוש בגבורה, קדוש בתפארת. ובאמרך אי"ה מקום כבודו, תכוין להעלותה לג"ר, שהם אי"ה - א' דעת, באמצע י"ה, חו"ב. נמצא, כי אי"ה הוא מקום של הנוקבא, הנקראת כבודו. ולכן צריך לומר כל זה בדילוג, בסוד הדילוג ועלייה, שהיא מדלגת מתתא לעילא: ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, באמרך כתר, תכוין לשם ס"ג. אמנם באמרך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור, תכוין בר"ת אצל"ו, כי המלכות היא שוה בשוה עמו ואצלו, משא"כ בשום פנים: כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה, תכוין כי מלאכים והמוני מעלה, הם אבא ואמא, כדאיתא בתיקונים, כי אבא ואמא הם מלאכים לכתר דאצילות, והם יתנו כתר לז"א, שהוא הוי"ה אלהים.(א): הגהה (א) צמח - ואולי צ"ל, והם יתנו כתר לזו"נ, שהם ה' אלהינו, כצ"ל: והנה בתפלת מוסף בלחש, עולה ז"א בחב"ד דאבא ואמא, ואז סוד ושמרתם את השבת כי קודש הוא, כי הוא ממש שוה אל אבא ואמא עצמן, ואז המלכות עולה אל נה"י דז"א, שהם עתה נה"י

6

של אבא ואמא. ובחזרת מוסף, מדלגת המלכות מדרגה אחת שהיא חג"ת, ועולה עוד מדרגה, שהיא חב"ד של אבא ואמא, ואז אבא ואמא וברא וברתא שוין יחד, כי הת"ת אין לו עתה עלייה אחרת. ולפי שמדלגת המלכות ב' מדרגות שלא כסדר עליות אחרות, לכן מלאכים שואלין איה מקום כבודו, כי אין יודעין איך עלתה כ"כ במרוצה. אמנם סוד אי"ה - כי א', סוד מזל עתיקא הי"ג, שהוא סוד דעת. וי"ה הם אבא ואמא, וזהו אי"ה: ודע, כי ביום שבת, אין זווג כלל לת"ת, אלא עד עתה בחזרת מוסף. והטעם, כי הלא עד עתה לא היו שוין בקומתן, ולא היה היסוד משתוה אל המלכות, אך עתה שניהן שוין, והיסוד מזדווג עמה. ובזה תבין סוד מוסף, שהוא לעולם בסוד היסוד. ואמנם לפי שעתה הם באבא ואמא, לכך צריך עתה סוד זווגם ע"י מ"נ, ע"י ק"ה ממש, ע"ד יחוד אבא ואמא בשמע ישראל וכו' ע"ש, וז"ס שאנו אומרים בחזרת מוסף שמע ישראל והבן, ולכן צריך לכוין בזה: מע"ח, בקדושה יאמר ה' אלהינו ה' אחד, הוא אלהינו, כי אין צ"ל ב"פ אחד אחד, כמו

7

שנוהגים, כי טעות הוא בידם, אלא יאמר ה' אלהינו ה' אחד הוא אלהינו וכו': ובאמרך כבודו מלא עולם, צריך לכוין, כי הנוקבא נקרא כבוד של ז"א, כבוד ו', ועלתה למעלה לקבל שפע להשפיע להו, וזה מלא העולם, דהיינו עה"ז. ובאמרו ממקומו הוא יפן ברחמים, צריך לכוין ג"כ שהוא מקום ו', ועולה למעלה, וזהו ממקומו, ממקום ו', דהיינו ממקום דז"א עתה, והם ז"א בכתר אבא, ונוקבא בכתר אמא. ואנו מתפללין, שכיון שהם למעלה, שלא ישכחנו משם, וזהו יפן ברחמיו. וגם כי הוא במקום הרחמים גמורים, דהיינו כתר אבא, לכן אומרים ברחמיו לעמו המיחלים לחסדו, שהם המיחדין שמו, וגורמין הזווג: איה מקום כבודו, דע, כי כתיב זכור את יום השבת לקדשו, ר"ת אי"ה הנאמר כאן. ומה שנאמר במוסף, הסוד הוא, כי הנה זכור היא בחי' יוסף, שהוא יסוד דז"א, אשר הוא עולה כל אותן המדרגות שביארנו. והנה י' של יוסף בחילוף א"ת ב"ש, הוא מ', ועם שאר האותיות

8

הוא מוסף, לכן אומרים זה במוסף של שבת. והנה מוסף כמנין מקום, לכן במוסף אחר שאומרים אי"ה, אנו אומרים אי"ה מקום כבודו, וז"ס ג"כ ממקומו הוא יפן ברחמים: גם בשבת צ"ל פטום הקטורת, כדי שלא יתאחזו הקליפות בשפע היורד עם התפלות, כי אע"פ שאין ירידה לעולמות, עכ"ז יש שפע היורד כנודע, לכן אין אנו אומרים ובא לציון ושאר המזמורים על ירידת העולמות בחול, אבל פטום הקטורת צריך לומר לטעם הנ"ל: והנה בסעודות שחרית, אז כבר עלו עד הכתר, דוגמת אבא ואמא עצמן, נמצא כי עתה הם נזונין מע"ק בעצמו, לכן עמוד במקומך, ואמור דא סעודתא דע"ק, ועשה כמו בלילה אותן הב' מקיפין, שהם נגד עמידת הלחש וחזרתה דשחרית. אך עמידה מוסף בלחש וחזרתה, אין בו יכולת להקיפן, כי הם למעלה באבא ואמא. אח"כ בסעודת שחרית, תכנס ותעמוד במקומך, ותקיף השולחן, להמשיך א"מ של ג' תחתונים דאבא, ששם עולה הז"א. אח"כ תקיף פעם ב' עם ההדס, נגד ג"א דאבא, להמשיך א"מ שלו. והנה כבר בארנו, כי ביום השבת רומז אל ז"א

9

דכורא, ולכן המקיפים האלו כנגדו, ואין אנו חוששין למדרגת עליית הנוקבא, שהיא כמה וכמה מדרגות, והיה ראוי לתת א"מ לכולם, אך כוונתם רק בעליית הז"א, אשר הוא סוד יום השבת, דוגמת הקפת ליל שבת, שהוא בסוד עליית הנוקבא: ואמנם, כמו ששם לא עשינו הקפה ג', כנגד המוחין, ג"כ בכאן אין בנו כח להמשיך לו א"מ של ג"ר דאבא. ואמנם סוד הסעודה הזאת דשחרית הוא, הלא ביום השבת בס"ת, קבלת הארת התורה שהם נה"י דאבא, וכל הז"ת שלו, כנגד מה שעלה בשחרית. אך כנגד מה שעלה במוסף שהם הג"ר, אנו עושין סעודה, לקבל הארת ג"ר דאבא עצמו, שיבקעו ויתגלו דוגמת מה שנתגלו הז"ת, ולפי שהם בג"ר ששם הוא הפה עליון דאבא, לכן הוא בסוד הסעודה: מהחברים - כוונה לתענית שבת, דע, כי שבת עולה אדנ"י במלואו תרע"א, עם אל פשוט, ולהשלים המנין עד תענית, שעולה תתק"ל, חסרים רכ"ח, שהוא ע"ב ק"ל וכ"ו מהוי"ה, כמבואר במלת ברוך, יהיה גי' תענית, וזה סוד תענית שבת. וזה תכוין, באמרך אל אדון,

10

כי אל אדון הוא סוד אל אדני, כי אדנ"י במלואו תרע"א עם א"ל גימטריא שבת, ובברוך הוא ומבורך, יכוין כוונה הנ"ל, ברוך, ר"ב כ"ו, ופירוש רב, היינו ע"ב ק"ל, ועם שבת גי' תענית כנ"ל. וא"ת אם כן לא נאמר נוסח זה אלא בשבת שאז מתענין בו, וי"ל, לא גרע עונג שבת בזה שהוא מייחד כל השמות אלו יותר מן התענית, היינו שנודע כי מי שהוא צריך להתענות בו, הואיל והוא מכוין לשם מצוה, מייחד זה: וכשאומרים במוסף אי"ה מקום כבודו, תכוין ד' שמות דהויה וג' דאהיה כולם מלאים - ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, קנ"א קס"א קמ"ג, גי' תרפ"ז. וסוד ז' שמות אלו, הם סוד שארז"ל המתענה בשבת קורעין לו גז"ד של ע' שנה, שהם ז' שמות הנ"ל, שבהן ע' אותיות, כי קורעין סוד קר"ע שטן, גי' ש"ע, פי' - כי ש"ע נהורין עלאין המתגלין בשבת, שהם גי' קרע, הם קורעין גז"ד של אדם, ע"י אלו ז' שמות, שהם ע' שנים. גם ענין ע' שנים, הם ענין הז' יודי"ן דע"ב ס"ג, גימטריא ע'. ושנה הם אחוריים של ע"ב ס"ג, שהם קפ"ד קס"ו, עם ד'

11

אותיות השם והכולל, גימ' שנה. כי נהורין קורעין נגד של אלו האחרונים שהם ע' שנה: ותכוין לשם זה תרכוסיה וכולו בקמץ, ופי' השם - כי הנה תר"י, הוא שרשו משם הוי"ה, הכ"ח אותיות דמלוי המלוי דהוי"ה דע"ב ביודי"ן, כזה - יו"ד וי"ו דל"ת, ה"י יוד, וי"ו יו"ד וי"ו. ה"י יו"ד, גי' תר"י. כ"ו, הוא שם הוי"ה, שורש הוי"ה עצמו גי' כ"ו. ה"ס, שרשו משם אדנ"י. שנמצא כי כוונת שם זה, למתק שם אדנ"י, ע"י שם הוי"ה, ועם כ"ח דמלוי יודין. והנה אות י' שהושמה בין ב' אותיות ס"ה, היא הפסק ביניהן, ומקומן למעלה עם אותיות ת"ר, אך הושמה בין ב' אותיות ה"ס שורש אדנ"י. והנה נודע כי המתענה בשבת, צריך להתענות גם למחרתו יום א' בשבת, ואז ביום א' דשבת, תכוין בשם זה בניקוד אתה סתר לי מצר תצרני רני, כי משם שרשו תרכסה:

12

שער השבת - פרק כא: הקידוש דשחרית, להר"א הלוי בשם מורי זלה"ה, בברכת בפה"ג יש ט' תיבות, נגד ט' יודין, שיש בד' שמות - ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. עוד יש ה' יודין אחרים, בג' שמות אהי"ה, קס"א קנ"א קמ"ג, הרי כולם הם י"ד יודין. ויכוין בלקחו הכוס בידו, הי"ד יודין כמנין י"ד. והנה אלו י"ד יודין, גימ' ק"מ מלוי דקס"א, ותכוין במזגך הכוס במים, כנגד ט' יודין הנזכרים בד' שמות הוי"ה, שהם גי' מים. ותכוין, כי יי"ן הוא ע' אותיות, שיש בד' שמות הוי"ה, וג' אהי"ה ממולאים. והנה ב' כוונות אלו, שהם מים יין, גימ' קס"א, שהוא אהי"ה דיודי"ן, ויכוין להמשיך מזה השם דאהי"ה, ותקח ממנו מלוי שהוא ק"מ, ותצרפנו לשם ס"ג, ויהיה גימט' באר, והוא רומז לבאר עליון, אשר הוא למעלה בחזה של בינה, וימשיך עוד לבאר התחתון, שהוא ב"ן וקנ"א גי' באר, והרי ב' פעמים באר, וז"ש קדושה רב"א אותיות באר: ועתה הא לך מה שקבלתי אני, והנה הוא נקרא קדושא רבא, והענין, כי הלא עתה הוא הסעודה

13

נגד מוחין דאבא עצמו, שהם קדש העליון, וזהו קדושא רבא. אך בלילה, היו המוחין בז"א, קדושא זוטא. והנה דע, כי הלא כל אלו העליות שאנו אומרים שעולין זו"ן, וכמ"ש בדרוש אדה"ר, שהיה כך בגן עדן קודם שחטא. גם דע, כי גם העולמות אשר למעלה מזו"נ, הם גם כן עולין בהכרח, כדי להניח מקום לזו"ן שיעלו במקומם: והנה קצור הדברים הוא, כי הם עולין מדרגה אחר מדרגה, עד שעולין בסוד אדם קדמון, כמבואר אצלינו, ועד שם עולה ע"ק ואין להאריך בזה. והנה ע"ש בדרוש א', שבארנו ע"ד הסוד הז' המלכים שמתו, אשר סודם היה מן האזן העליון דאדם קדמון, ואין הכוונה ח"ו שהם המלכים שמתו עצמן, כי המלכים עצמן הם מן העין דאדם קדמון, אך בחי' אחרת למעלה מהם, ושם בארנו על האזן של א"ק, שמשם יצאו האורות, ושם בארנו בדרוש מטי ולא מטי, בסוד הכתר וחו"ב, שהם סוד ג' י"ה במלוי ההין, ואיך נעשה ד"ו או ד"י וכיוצא בזה, "ש והנה עתה בסעודת שחרית עולה עתיקא קדישא, עד אותן י"ה דההין אשר שם, ולכן נקרא

14

סעודתא זו, סעודה דעתיקא קדישא: אמנם תכוין, כי זו"נ עתה הם במקום או"א, ונמצאים תחת רישא דא"א, והם אוכלין משם, לכן גם כן נקרא סעודתא דעתיקא קדישא. והנה כבר בארנו, כי בלילה בכוס שבידך, תכוין, כי ג' שמות י"ה במלוי יודין. אך עתה, לג' י"ה דמלוי ההין. אע"פ שסעודה זו גדולה משל לילה, ואם כן איך בלילה היא י"ה דמלוי יודי"ן, והשתא במלוי ההין. אך זה מתורץ במה שאמרנו לעיל, כי אלו השמות די"ה דההין, הם גבוהים הרבה מאוד, שהם שם בסוד אזן העליון דא"ק: ותכוין, כי ג"פ י"ה במלוי ההין גי' צ', והם סוד ט' יודי"ן, שיש בד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וה' יודי"ן אחרים בג' שמות אהי"ה הידועים, הרי כולם י"ד יודי"ן, ויכוין בלקחו הכוס בידו, בי"ד יודי"ן אלו, כמנין יד: ותכוין, כי הט' אותיות שיש בשם ב"ן, מקבלים הט' יודין הנ"ל, ותכוין כי ברכת בפה"ג הם ט' תיבות, שהם ט' אותיות דשם ב"ן, הם המקבלין ט' יודין הנ"ל. ויכוין, כי ג' י"ה

15

הנ"ל הם גי' צ', ועם היין שהוא ע' גי' קס"א, והוא נגד אהיה דיודין, גימט' קס"א. ותקח מלוי דקס"א שהוא ק"מ, ותחברהו עם שם ס"ג, הרי גימטריא באר, ויהיו קדושא רבא: ונחזור לעיל, כי אחר שתקיף השולחן ב"פ, תשוב ותקח הכוס בידך, ותכוין בג' י"ה הנ"ל, ואח"כ אמור מזמור לדוד י"י רועי, ותכוין בג' אותיות י"י לאורך ימים, ר"ת יל"י, כמו שידעת. וס"ת אדני. גם אח"כ אמור ושמרו בני ישראל, לחבר זכור עם שמור, לכלול מדת לילה ביום: ואח"כ פסוק אז תתענג על ה', כי בפסוק זה נרמז ג' סעודות דשבת, ותכוין בתיבות אז תתענג על ה', רמוז על האי סעודתא דע"ק. ואח"כ אמור בקול רם, דא היא סעודתא דע"ק. ואמור בפה"ג, ותכוין כנ"ל לט' תיבות שבו. וענין הלחם שבסעודה זו, ג"כ יהיה על סדר הלילה ממש, בלי שום שנוי, רק אלו הי"ב לחמים, הם בסוד הי"ב חוורתא דרישא דעתיקא, שהם עליונים משל לילה, הרמוזין בי"ג נימין דשערי: כבר אמרנו בקידוש לילה שנקרא קידוש, מפני שבא שפע לנוקבא דז"א מחב"ד, שהם מוחין

16

הנקראים קדוש, לכן בסעודת שחרית שבת, שעולה הז"א עד כחב"ד דאבא ואמא, שהם ג"כ מוחין הנקראים קדש, והם מוחין יותר עליונים מחב"ד דז"א, לכן נקרא קדושא רבא, שהוא באבא: והנה קודם שנבא לבאר קדושא רבא דשחרית, נבאר תחילה פסוק אז תתענג הנ"ל. והנה דע, כי כנגד סעודה דלילה, נאמר והרכבתיך על במתי ארץ, על דייקא, כי היא עולה למעלה מנ"ה דידה, הנקרא במתי ארץ כנודע, ועולה בנה"י דז"א, כמ"ש לעיל בערבית. ונ"ה דידיה הם נקראים תפוחין קדישין, לפי שמבשלין את הזרע עליון היורד מן המוח הנקרא חכמה, והוא סוד קדש כנודע, לכן נקרא תפוחין קדישין: לכן בקידוש הלילה אנו מזכירין ל"ה תיבות, נגד ל"ב שבילין דחכמה, ונגד נה"י כמ"ש לעיל. לרמז שנתעלה המלכות מנה"י דידה, ועולה למעלה מנה"י דידיה, ונדבקת בחג"ת דידיה הנקראים אבות: וכאשר תעלה ותדבק באבות, בהכרח שיתעלה גם הזכר נה"י שבו, ויעלו למדרגת אבות, כמ"ש הכל לעיל באריכות, לכן יש בקדוש ל"ה תיבות, נגד ל"ב שבילין דחכמה, ונגד נה"י דזכר,

17

שגם הם נתעלו ממה שהיו כנ"ל, ואין ספק כי שניהם יתענגו בעדן עליון, כי נה"י שלהם עלו לחג"ת, וחג"ת לכח"ב, וכח"ב לחיק אבא ואמא כמ"ש לעיל, ואז שניהם שהם סוד הוי"ה אדנ"י כנודע, אז מתענגים על ה', על ממש, וזהו אז תתענג על ה' דייקא, שאין זה השפע אלא להם, ואנחנו מקבלים שפע מעל במתי ארץ דייקא, לכן סעודת הלילה כנגד והרכבתיך על במתי ארץ בערכינו, כי אין אנו מקבלים השפע, כ"א מעל במתי ארץ, בסעודה הראשונה: עד בא הסעודה שניה, כי אז היא סעודת עתיקא, כמ"ש לעיל שאנו מקבלים שפע מע"ק ממש, ומפני זה נזכר בכתוב אז תתענג על ה', קודם והרכבתיך על במתי ארץ שלא כסדר הסעודות. גם בסעודה ראשונה יש בה קבלת שפע מע"ק, אלא שהוא לעצמה, ואח"כ אנו מקבלים שפע מעל במתי ארץ, והיינו דקאמר אז תתענג על ה', ולא אמר וענג לך ה', כדקאמר והרכבתיך על במתי ארץ, אלא אמר תתענג סתם, וקאי על חקל תפוחין קדישין, שמקבלת בעצמה מע"ק בסעודה

18

א', לכן נזכר קודם והרכבתיך, וקאי נמי עלינו בסעודה ב', שאנו מקבלים שפע מע"ק ממש, זו היא התעלות בנים הנעימים בחיק אבא ואמא, בסוד בנים, ויהיה הוא נכלל בחלקיו תוך אבא עלאה, והיא תוך אמא עלאה, כי כבר בארנו כי סוד סעודה א' הוא התעלות התחתונים נצח הוד יסוד שבהם לחג"ת, וחג"ת לכח"ב. ובסעודה ב' היות אמצעים שבהם מזדווגים חג"ת דאבא ואמא וג' מוחין במוחין דאו"א: וכאשר תדקדק תמצא, שסעודה א' בה השיגו הבנים לאו"א, בנצח הוד יסוד שבהם, וזה סוד חקל תפוחין קדישין, בסוד קודש קדשים לפני ולפנים. וסעודה ב', השיגו בנים הנעימים חג"ת שבאבא ואמא, לכן נקרא סעודה זו סעודתא דעתיקא קדישא, כי עד שם התפשטות הכתר הנה"י שבו כנודע, לכן נקרא קדושה זו קדושא רבא, בסוד שמיה רבא. וסעודה ג', הוא עליות זעיר אנפין כולו תוך או"א שוה בשוה להם כמ"ש, וזה נקרא נחלה בלי מצרים, כי אין קליפה שולטת שם, כי לא נשאר ממנו כלום למטה, רק כולו באו"א כסדר הנ"ל, ואז יהיה

19

סמוך למצח עליון מכח"ב דעתיקא, וזהו עת רצון: ואמנם עלייה זו לא תשיגהו הכלה, רק החתן לבד, לכן נקרא סעודתא דז"א, ואנו מתפללים שגם הכלה תשיג למדרגה זו, וזהו ואני תפילתי לך ה' עת רצון, וכבר ידעת שהיא נקרא - תפלה, ואנ"י, ועת, וזהו ואנ"י לחבר אני עם ו', לכן אנו קוראין בספר תורה במנחה דשבת, להדבקה עם בעלה, שהוא תורה שבכתב. וקורין ג' לבד, כי זה הפרש שיש בינה לבעלה בשעה הזו, כי ישארו ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם עליון. ומפני היות ז"א כולו תוך אבא ואמא, ודינין שבזעיר אנפין מתבטלין, אע"פ שהוא זמנם, כי מסתכל בו המצח עליון בעלותו שם סמוך לו, אזי כל העולמות בהשקט ושלוה, כי המצח עליון ישב על כורסייא דשביבין דנורא לאכפיא להון: והנה תראה, כי סעודה זו עם היותה דז"א, היא גדולה מכולם, לכן אין אנו אומרים בה קידוש כלל, כי נעלמה מאוד, ושם מקום האכילה ולא השתיה, וזהו והאכלתיך נחלת יעקב

20

אביך, כמד"א אכלו ריעים לעילא, שתו ושכרו דודים לתתא, כנזכר זוהר משום דיתבי ברעותא חדא דלא מתפרשין לעלמין. והיין שהוא לפעמים משמח, בסוד מיתוק הדינים, אין להזכיר אותו, כי אין הדינים ניכרים בע"ק כלל, וכולא רחמי: לכן משה נסתלק בשעה זו, לרמז שנתעלה בסוד הרחמים הפשוטים. והוצרכו ג' צדיקים להסתלק בשבת למ"נ דמלכות הנשארה, להעלותה עם בעלה. ודי בזה כי יצאתי כמעט מהדרך שאנו עומדין בו, וכמדומה לי שמעורבים כאן דברי התלמידים עם דברי האר"י זלה"ה. ואתה המעיין דוק היטיב. ונחזור לדברינו: אח"כ יאמר על כן ברך וגו', ברו"ך את"ה, וימזוג הכוס, ויכוין במזיגתו לכוונת הצ' הנ"ל, סוד ט' יודי"ן שמספרם מי"ם, והיין הוא סוד ע' אותיות, בז' שמות אלו ד' הויות ע"ס מ"ב, וג' אהי"ה. והנה ב' כוונת אלו מי"ם ויי"ן, הוא גימטריא קס"א. ויכוין להמשיך מזה השם מלואו שהוא ק"ם, מספר היודי"ן של הז' שמות אלו, ותצרפו לשם ס"ג,

21

ויהיה בא"ר, והוא סוד באר עליון אשר הוא בחזה דבינה, סוד יסוד דפרצוף עליון דבינה כנודע. וימשיך עוד לבאר התחתון שהוא ב"ן וקנ"א גימטריא בא"ר, בהיפך אתוון רב"א, וזה סוד קדושא רב"א, והבן זה: מורי ז"ל, היה ישן אחר סעודות שחרית, ב' או ג' שעות, ואמר כי השינה מכלל עונג שבת הוא. טוב ללמוד בשבת קבלה, כמו שהיו נוהגים הקדמונים. והטעם הוא, כי הקבלה בעולם האצילות, אשר הוא משפיע בתחתונים ביום השבת, והנה עולם האצילות הוא קדש גמור, אשר אין שם קליפה כלל, וזה רמוז בפסוק השתחוו לה' בהדרת קדש, ר"ת קבלה, והוא באצילות הנקרא קדש, וכן השבת, כי השבת נקרא קדש, והיא עתה עולה באצילות הנקרא קדש גמור, אשר הוא סוד השתחויה, לכן ירמוז בתיבות אלו קבלה נ"ל. מורי ז"ל היה נזהר מלדבר בשבת כי אם בלשון הקדש, וכשהיה מספר איזה דרוש לחברים, היה מבארו בלע"ז כדי שיבינו היטב, וגם היה נזהר שלא לדבר דברי חול אפילו בלה"ק: