{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-104","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":104,"title":"קטע 104","hebrewTitle":"קטע 104","segments":[{"index":1,"he":"מבקשים אויביו לבוא לאחוז, עכ\"ז לא שמחת אויבי לי. לכן מדה כנגד מדה, גם אני \nארוממך, וזהו ארוממך כי דליתני, ר\"ל כי עם היות שאני מדלת, לא שמחת וכו'. כי ב' \nאותיות י\"ה לא מתפרשין, אבל ו\"ה כפי מעשה בני אדם, ולפעמים מתפרשין. והנה כשגורם \nהעון, מתפרש ה' מן ו', ע\"ז נאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ר\"ל לקום מאליה, \nאבל תקום ע\"י אחר, ע\"י ו', ר\"ל ע\"י שיורד למטה, ומעלה אותה: \nעליו נאמר, שבע יפול צדיק וקם, פירוש - כי הצדיק שהוא היסוד, הוא ו', הוא מלכות \nהז', א\"כ פי' שבע יפול צדיק וקם, ר\"ל צדיק שהוא יסוד, נופל במלכות שהוא ז', א\"צ אחר \nלהקימו, אך הוא קם מעצמו: \nוהמן הרשע, בעון שלא הרג שאול את האגג, היה קם ח\"ו לכלות שונאיהן של ישראל, בימי \nמרדכי ואסתר שהוא מזרעו, לכן היה מרדכי משתדל בענין, ואמר על אסתר ותלבש אסתר \nמלכות, ר\"ל שנתלבש אסתר במלכות בית דוד. ובזה נצולו ישראל, שקדם דוד והתפלל ע\"ז, \n"},{"index":2,"he":"וזהו למען יזמרך כבוד ביום, ולא ידום בלילה, ע\"ד אלהי אקרא יומם, ולכן ה' אלהי \nלעולם אודך: \nונלע\"ד, שזהו ארוממך, ר\"ל לרומם ולהעלות ה' לו', ואז לא יוכלו האויבים לאחוז, כי \nיורד יסוד דכורא ומעלה אותה, באופן שבהתחברות ה' עם ו', אין הקליפות יכולין להתאחז \nבהם כלל: \nלכן המגילה נקרא ספר ומגלה, ספר נגד ו', ומגילה נגד ה'. חסד ודין, יומם ולילה, לכן \nנקראת ביום ובלילה. ובה תעלה המלכות הנ\"ל, לנצח הוד יסוד כנודע, שאז אין החיצונים \nיכולין להתאחז: \nודע, כי אותיות א\"ב, הם אותיות הזכר, ואחר כך כל\"ם, אותיות מלך, וזה מה שמו ומה שם \nבנו, פי' - כי ב\"פ מ\"ה, גימטריא מלך. ואותיות נ\"ס הם נוקבא, נגד יהודית ואסתר, \nחנוכה ופורים, נצח הוד. וכנגדן ב' רצועות דתפילין, אחת ארוכה השמאלית שכנגד הוד, \nהיא נופלת, לכן נאמר סומך ה' לכל הנופלים, שהם נ\"ה, שהם נ\"ס, הם סומכין את הנופלים. \nוידוע כי ג' אחרונות שבעמידת תפלה, הם נצח הוד יסוד, לכן בחנוכה ופורים, אנו אומרים \n"},{"index":3,"he":"על הנסים בהודאה, שהוא כנגד ההוד, לכן אמרו בלשון נס, לכן המן הרשע עשה עץ גבוה נ' \nאמה, בעצת זרש אשתו, כי זה לעומת זה וכו'. ונהרגה ושתי תחלה, כדי שתרום המלכות \nלאסתר: \nוהנה מאברהם עד שלמה, היו ט\"ו מלכים, והיה הלבנה במלואה, ומלך שלמה בכיפה, ודוד \nהמלך היה הי\"ד, ודוד גימ' י\"ד, ושפך דמים בידו, ועל זה נאמר בי\"ד הרגו בשונאיהן, \nובט\"ו נחו כולם, שהוא שלמה: \nוהשמש יצא למזרח דכורא, והלבנה ממערב, והשמש אינה משנה הילוכה, והלבנה משנה, כי היא \nמתחדשת, היינו חודש, ובתחלה נראית במערב, ואחר כך מתקרבת למזרח מעט מעט עד ט\"ו \nימים. ועל זה נאמר, יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, דהיינו השמש שהוא האיש, \nההולך תמיד בדרך ישר, כי לעולם יוצא ממזרח, ולעולם הוא מאיר באופן א'. ואחריתה שהיא \nהלבנה ההולכת לאחור שהיא משנה הילוכה, והם דרכי מלשון רבים, והם דרכי מות, שאח\"כ \nנשארת בלי אור, וזהו וילך לאחור ולא לפנים, וזהו אחור וקדם צרתני: \n"},{"index":4,"he":"והנה כבר ידעת, כי הלבנה מקבלת אורה מהשמש שמאיר בה, וכפי מה שתתקרב למערב, מתחשך \nאורה. וכשהיא ממש בתחילת הלילה במערב, מקום ביאת השמש, מתחשך לגמרי, כי השמש בגלגל \nהד', והיא בגלגל הראשון. ובהיותה ממש נגד השמש, כל האור באחורים, ואין בה שום אור \nבפנים כלל, כי מאחורים היא מאירה לנו, לכן אז יונקים החצונים, וזהו נזורו אחור, \nויונקים החיצונים מהאחורים, כי מהפנים אין יכולין כנודע: \nוהנה כשמתחלת הלבנה להפרד מעט מעט ממערב, אז מתחלת האור להאיר בפניה, עד בט\"ו ימים, \nיוצאת ממזרח אז השמש אל עבר פניה מכל וכל, ואין לה אור באחורים כלל: \nודע, כי הלבנה נקראת סהר, ונקראת ירח, ונקראת לבנה, וגם השמש יש לה ג' שמות כנגדם, \nשהוא - חרס, חמה, שמש. והלבנה בתחלת חדושה, נקראת סהר, כי אין לה אור בפנים, אלא \nמעט מזעיר, כי הלבנה נוקבא מכ' עליונה, וידוע כי עם היות ה' נוקבא, אינה דין גמור \nכנזכר, והוא שם אלהים, ר\"ל הפנים שלו. ובהיות השמש כלול משם י\"ה חו\"ב, נאמר כי שמש \n"},{"index":5,"he":"ומגן ה' אלהים ר\"ל - נקרא בשם הוי\"ה מאבא, ואלהים מאימא, וה' אחרונה הוא שם אדני. \nובתחלת חידושה יונקת מאחורים דאלהים, גי' ר', וס\"ה אדני, גי' סהר. וכשאין בפניה אור \nכלל, היא סהר, כי לזה יוסף הצדיק שהיה ראוי להוליד י\"ב שבטים מבחינת מלכות, ובעבור \nשהוציא י' טיפין מי' צפרני ידיו, שנאמר ויפוזו זרועי ידיו, נאסר בבית הסוהר י' \nשנים, ולא הוליד אלא ב', מנשה ואפרים. ואפילו אלו, לפי שאמר לשר המשקים כי אם \nזכרתני, נתעכב עוד ב' שנים בבית הסוהר. וזהו מנשה, לשון שכחה: \nבאופן כשהיא חשוכה מכל וכל היא סהר, וכשהיא מתחלת להאיר נקראת סהר כנ\"ל, ובכל לילה \nולילה הולך ומתרבה האור שבפניה, עד ט\"ו יום, שהוא מליאה, והם באחורים דאלהים ט\"ו \nאותיות, נגד ט\"ו יום. גם אותיות אלהים מלא י\"ה, שהיא מלאה מן י\"ה, שהוא גימ' ט\"ו. \nומט\"ו ואילך, היא חוזרת לחשוך. וז\"ס שנאמר על יצחק ותכהן עיניו מראות: \nכי אברהם חסד עלאה, כי יש חסד עליון, וחסד עולם, וחסדי דוד. חסד עליון, בחכמה. וחסד \n"},{"index":6,"he":"עולם, בחסד, כי הנוקבא נקרא עולם כנודע. וחסדי דוד, בנ\"ה, והם תרי פלגי גופא, נקרא \nחסדי לשון רבים. וכנגדן - כ\"ג, בחכמה. סגן, בחסד. כהן הדיוט, בנצח. ואברהם לקח \nהכהונה ממלכי צדק, שהיה כהן לאל עליון, והוא שם בן נח. כי ג' בני נח, הם ג' קוין, \nשהם חג\"ת, חסד שם, גבורה חם, ת\"ת יפת. וכן בצד שמאל, לוים המשוררים בבינה, שהוא \nאומר שירה בפה, שהם ג\"ר, ומנגן ביד גבורה, וכנור בהוד.(ס\"א ושוער ברגלים בהוד): \nוהנה מאברהם יצא ישמעאל, ומיצחק יצא עשו, שהם בקליפות דין ורחמים, כי זה לעומת זה \nוכו', והם לבנה וחמה שבקליפות, מלשון אף וחמה. ובקריעת י\"ס כתיב, והמים להם חומה, \nוארז\"ל מה אלו עע\"ז וכו'. ובחימה היה רוצה קליפות מצרים לשלוט על ישראל, כי מצרים \nבני חם מצד הגבורה, ולכן הבן האחד בני כושי שחור, והב' מצרים הם מעט יותר לבנים, \nוהוא מצד דין שבקליפות חמה. והש\"י עושה מהמים חומה במקום חימה, וחמל על ישראל: \n"},{"index":7,"he":"ונחזור לענין, כי ביצחק כתיב ותכהן עיניו מראות, כי אחר הזקנה, כדרך שהלבנה אחר ט\"ו \nימים אחרונים, וארז\"ל אין מברכין על הלבנה עד שתתמלא פגימתה. והענין, כי בבריאת \nהעולם נבראים הב' מאורות שוין, וקטרגה הלבנה וכו', ולפייסה אמר הצדיקים יקראו על \nשמך. והענין - שיש ג\"ר וו\"ק ונוקבא מתחת היסוד, ובבריאת העולם היו שניהם שוין, \nדהיינו בו\"ק, כבנים שהם בין דרועי אמא, וקטרגה שהיתה רוצה לעלות בג\"ר, ונתמעטה מדה \nכנגד מדה וירדה למטה, דהיינו לכי ומעטי את עצמך, כי כל הרוצה להתלבש בגאוה נופל, \nואם יתקן עצמו כראוי, יעלה. וכן אמר הש\"י ללבנה שהצדיקים יקראו על שמך וכו', ר\"ל \nשתעלה לג\"ר, לאותו מקום שהיה רצונה בתחלה, ואז יקראו על שם של עכשיו, שהיא נקראת \nמאור הקטן. וזה סוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, שהיא מתעלה יותר מהשמש. וז\"ש \nוהיה אור הלבנה כאור החמה וכו', ר\"ל שאור הלבנה שיהיה שבעתים ממה שהוא עתה, ואור \n"},{"index":8,"he":"הלבנה יהיה כאור החמה, ויהיו שוין בחידושה, וזה לימות המשיח, ואז שניהם שוין כמקודם \nקטרוגה. אך מה שכתבנו, הוא לע\"ל, הוא צדיקים יושבים, ותהיה היא עטרה על ראשם: \nונחזור לענין, כי בתחלת חידושה נקרא סהר, והיא אות ה'. ודע, כי העולם מצד צפון פרוץ \nבלי מחיצה, ואין שם ישוב, כי אות ה' יש לה ג' מחיצות לבד, ומקומה הפרוץ כנגד צפון, \nבהיותה הה' באורה, גם שם יש לה הארה, מאלו הג' מחיצות, ואם לאו ע\"ז נאמר מצפון תפתח \nהרעה. אמנם מחיצה ג' פתוח, ויש בה חלון לצד מזרח, ומשם מאיר השמש, זהו ופותח חלוני \nרקיע: \nוע\"ז נאמר הכתוב, בראשית ברא אלהים, כי בב' נברא העולם, כי גם הב' יש לה ג' מחיצות, \nאלא שאין בה חלון, כמו אותה שיש ברגל ג' של ה'. ולכן אמר והארץ היתה תוהו ובהו \nוחשך, כי לא היה מקום לצאת בה האור, ולכן כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' \nבראם, ואז היה האור בעולם שבאותה מחיצה של צד מזרח שהיא פתוחה כנ\"ל, משם יוצא האור \n"},{"index":9,"he":"המאיר לעולם, ולכן השמש נקרא חרס, אותיות חסר, כשהיה במדרגה התחתונה, שנהפך ה' של \nסהר לח' של חרס אותיות חסר, אין לה מקום לצאת בו האור, ועז\"נ האומר לחרס לא יזרח, \nכי כשנקרא חרס לא יזרח כלל, והלבנה נקראת סהר, וכשהיא מתרחקת ממערב, אז תמלא אור \nבפניה, וכל מה שהולכת למזרח מאירה יותר, עד שבט\"ו יום בהיותה במזרח היא מליאה מכל \nוכל כנ\"ל. ובחזרה חוזרת ומחשכת כנ\"ל, ועז\"נ אני מליאה הלכתי וריקם השיבני, ר\"ל \nכשיוצאת ממערב, היתה הולכת ומתמלאת מאור, וריקם השיבני ר\"ל בחזרה, נמצאת אחר כך \nריקם מכל וכל, א\"כ למה תקראנה לי נעמי, וה' המר לי, וחזרתי להיות חשיכה מכל וכל. \nולעתיד לבא שתעלה במדרגה עליונה, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן, אז יהיה אור \nלעולם, ולא יחסר, וזה אי אפשר כי אם לעתיד לבוא אי\"ה אמן: \n \n"},{"index":10,"he":"שער מקרא קודש - פרק א:\nשער מקרא קודש ויחלק לששה פרקים: \nבענין ההפרש שיש בין שבת לי\"ט, בארנו ב' פרושים, ומצאתי להר\"ם נאגרה, כדברי פירוש \nהב', כי בי\"ט אין באים בעצמם, רק נה\"י דאמא לבדן, ובתוכם המוחין מצד אמא לבד, ולכן \nאין הי\"ט נקרא קודש, אלא מקראי קודש, כי הקודש העליון שהוא אבא, אינה מתגלה בו \nבעצמו, רק אימא לבד. ואחר כך ע\"י תפלה ומעשים, אנו קוראים ומזמנים את הקודש שהוא \nאבא, שיכנס תוך הבינה, וזהו מקראי קודש, ולא קודש גמור. וז\"ס אלה מועדי ה', ר\"ת \nאמי. פי' - כי כל המועדים כולם מצד אמא לבד, ואין הארת אבא מתגלה בעצמו בהם כמו \nבשבת. ואח\"כ ע\"י מעשינו, אנו קוראין את הקודש העליון, ומתחבר גם הוא שם, וזהו אשר \nתקראו אותם, אתם כתיב חסר ו', כי ע\"י מעשינו וקריאתינו תלוי הדבר הזה, לכן ר\"ת אותם \nבמועדם ר\"ת א\"ב, הוא אבא, כי אבא תלוי ע\"י קריאתינו, הרי הפרש א' שיש בין שבת לי\"ט. \nעוד יש הפרש ב', כי בשבת באים נה\"י דאבא עם המוחין שלהם בתוכם, ונה\"י של אמא ממש עם \n"},{"index":11,"he":"המוחין שלהם בתוכם, ואח\"כ מתחברין ונכנסין נה\"י דאבא תוך נה\"י דאמא, ונה\"י דאמא תוך \nהז\"א, נמצא כי בשבת היא קודש עצמה, בסוד אבא הנקרא קודש ממש הנכנסין עתה: \nאך בי\"ט, אשר אין הארה שלו מעצמו וממילא, רק מאמא היא מעצמה ולא מאבא, רק ע\"י \nמעשינו אנו קוראין את אבא, ומכניסין אותו תוך ז\"א, ואינו מתלבש הנה\"י שלו דאבא \nבעצמו, רק באים המוחין של אבא ונכנסין תוך המוחין של אמא, ומתחברין במוחין של אמא, \nוב' בחי' אלו מוחין דאו\"א, ב' בחי' יחד, ומתחברין המוחין אלו תוך נה\"י דאמא הם \nעומדין, ואין כ\"כ גדול הארת מוחין דאמא כמו בשבת: \nובפשוט הוא כי כניסת המוחין דאבא תוך נה\"י דאמא, גרעון הוא, ומורה על היותן בלתי \nמאירין ומעולים כ\"כ כמו בשבת, אשר לגודל ערכם ואורם, לא היה כח בנה\"י דאמא לסובלם \nבתוכם, אם לא כי הם באים מתלבשים תחלה בנה\"י דאבא עצמו, אך עתה שבאים תוך נה\"י דאמא \nעצמה, ויש בנה\"י דאימא עצמה כח לסובלם בתוכה מגולים, זה יורה שאינם כ\"כ מעולים \n"},{"index":12,"he":"ומאירין כמו בשבת, לכן אינן נקראים קדש אלא מקראי קודש, כי אין עצמות הקודש העליון \nמתגלה, שא\"כ לא היה יכולת בנה\"י דאימא לקבלם מגולים, אמנם הם מקראי קודש, מזומנים \nמקדש שנמשכה להם קצת הארה לבד מקודש העליון. ועל ידי תפלתינו ומעשינו, אנו קורין \nומזמנין למוחין דאבא, ונקרא קודש, לכן אותם במועדם ר\"ת אב, וגם כי עתה עיקר הארה הם \nמאמא ולא מאבא כמו בשבת, ולכן אין י\"ט קודש ממש. אך בשבת עיקר הארה הם מאבא, כי \nבמקום שיש אבא, אמא טפילה אליו, ולכן בשבת היא קודש ממש: \nעוד יש הפרש ג', כי בשבת בא הדעת מצד אבא, מלובש ביסוד אבא כנ\"ל, והוא ארוך ומתפשט, \nכי אינו דומה ליסוד הנוקבא שיסודו קצר כנודע, יש כוח בדעת הזה להתפשט תוך הז\"א, אבל \nבי\"ט בא הדעת דאבא מלובש תוך יסוד דאמא תוך ז\"א כנ\"ל, ויסוד דאמא קצר מלהשתרע, \nולהתפשט גם כן מגולה אי אפשר, כי אין כח בז\"א לקבל הארתו מגולה, ולכן נשאר למעלה \nברישא דז\"א, מכוסה תוך היסוד אמא. ולכן הותר בי\"ט אוכל נפש, כי יש קצת אחיזה אל \n"},{"index":13,"he":"החיצונים בסוד אוכל נפש, כמבואר אצלינו מציאת הארת אוכל נפש מה ענינו, כיון שאין \nאור דאבא יורד עד למטה. אך בשבת שיורד אור הדעת עד למטה בגופא דזעיר אנפין, אין \nאחיזה לחיצונים כלל, אפילו באוכל נפש: \nמהחברים. (וענין קדושת יום טוב עצמו, הוא מאור הבינה, לכן אין שמחה אלא בבשר, בסוד \nהדינין הממותקים בתפלתינו ממשיכין אור דאבא). וזהו ענין אין בין שבת לי\"ט אלא אוכל \nנפש בלבד, אמנם בבחי' אחרת, שאף על פי שהמוחין דאבא העומדין עתה בנצח הוד יסוד \nדאמא, הם יורה מעוט הארתן מבשבת כנ\"ל, על כל זה בבחינת היותן עתה יותר מגולים כי \nאין להם ב' מסכים כמו בשבת, רק מסך א' ולבוש א' לבד, שהם נצח הוד יסוד דאמא, ובבחי' \nזו יתירה שמחת יום טוב מבשבת, כמ\"ש ושמחת בחגיך. וא\"כ נמצא, כי אע\"פ שאנו אומרים \nבי\"ט כתר איה מקום כבודו כו', כל זה הוא באמא לבד, כי בתוכן הם אורות אבא כנ\"ל, ועל \nידי אמא מקבלם ז\"א, ולא מאבא עצמו כמו בשבת. נמצא כי ביום טוב כל קבלת ז\"א אינה, רק \n"},{"index":14,"he":"מאמא לבד, ומשם לוקחין זו\"נ כתר דאמא לבדה, ושם עלייתן, זה בימין אמא, וזה בשמאל. \nדוגמת יעקב ורחל בזעיר אנפין, איהו בנצח ז\"א ואיהי בהוד כנודע, אך בשבת זה באבא, \nוזה באמא: \n \nשער מקרא קודש - פרק ב:\nהפרש בין שבת לי\"ט - דע, כי גם בי\"ט הם דוגמת שבת, ועולין זו\"נ עד אבא ואמא. אך \nהפרש הענין הוא, כי בחזרת מוסף שבת, עולה ז\"א בכתר אבא, והנוקבא עלתה ג' אמצעיות \nדאמא בקדושה, ובאיה מקום כבודו, עלתה בג\"ר, וגם עולה בכתר אמא, ושניהן שוין, זה \nבאבא וזה באמא. ואחר כך עולה הז\"א במנחת שבת, עד מזל דדיקנא דאריך אנפין, עד נוצר \nחסד כנודע. אך הנוקבא אינה יכולה לעלות, כי אין זקן בנשים, כמבואר אצלינו במקום \nאחר. אך סוד עלייתה הוא, כי במקום שעולה ומסתלק זעיר אנפין מן מקום אבא, כי הרי \nעולה ו' מדרגות בדיקנא, כנגדן מסתלק ו' מדרגות מן אבא, והם פנוים, ושם נכנס נוקבא \nבמקום אבא. וז\"ס ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם, ולא אמר כי קודש הוא לכם לשון \n"},{"index":15,"he":"זכר, רק כי קודש היא, לשון נקבה, כי היא סוד הנוקבא, כי גם היא עולה עד מקום קודש \nעליון, שהוא סוד אבא כנודע: \nובזה תבין סוד מאמר ז\"ל מאי בעטרה שעטרה לו אמו, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז \nמחבבה עד שקראה אשתי וכו'. כי בהיותה אצלו שוה לו, אז היא אחותו, וכשהיא מזדווגת \nעמו, נקראת אשתו. וכשהיא עולה במקום נה\"י דאמא, היינו במוסף שבת, נקראת אמו, וזהו \nעטרת בעלה כנ\"ל, ואין נקראת אמו, עד שעולה כל פרצוף אמא. וכשעולה עד מקום אבא, שהיא \nבמנחה שבת, אז הוא י\"י בחכמה יסד ארץ, ועולה בחיק אביה כנודע: \nאמנם כבר הקדמתי, כי כפי עליות שעולין זו\"ן, כן כנגדם עולין אחריהם כל העולמות, של \nבריאה יצירה עשיה, והמבין יבין מעצמו, וא\"צ להאריך, אחר ראותו ההתחלה. אך נבאר עתה \nסוד המנחה, וגם זה נתבאר אצלי בסוד אדה\"ר כשגורש מג\"ע ע\"ש, והאמת כי במנחת שבת, \nעולה הז\"א בסוד א\"א, והנוקבא בסוד אבא, ועולם בריאה במקום בינה אמא עלאה, כי שם \n"},{"index":16,"he":"מקומם האמיתי כנודע, ויצירה במקום ז\"א, ועשייה במקום נוקבא, וזה סדרן הראוי להם, \nוזה נשלם במנחת שבת: \nאמנם ביום טוב, אז בחזרת מוסף די\"ט, אין שום עלייה כלל לז\"א, ואינו עולה בכתר, \nונוקבא עולה ג\"א וג' ראשונות דאמא, אך בכתר של אמא אינה עולה. אמנם במנחת י\"ט, \nעולין זו\"נ זה בכתר דאבא, וזה בכתר אמא. ואע\"פ שבחזרת מוסף די\"ט, אינם עולין בכתר, \nעל כל זה אנו אומרים קדושת כתר, אע\"פ שאין עולין שם בי\"ט, ומנחת י\"ט אין עולין זו\"ן \nיותר מהכתר, ואין להם עלייה אחרת כלל, ואין הז\"א עולה בעתיקא, ואם כן אין אור מצח \nהרצון מתגלה כלל, ולכן אם אינו בשבת, א\"א ואני תפלתי, גם אין מוציאין ס\"ת, כי אינה \nעת רצון. ונלע\"ד, כי במנחת יום טוב בלחש, עולה ז\"א בכתר אבא, ואח\"כ בחזרה, עולה \nנוקבא בכתר אימא: \nונשלים לבאר ענין ההפרש שבין שבת לי\"ט, ונאמר, כי הלא בשבת עולה ז\"א במקום אבא, \nונוקבא במקום אמא, כי בשבת הם נפרדים כל א' בפני עצמו, אבא לחוד ואמא לחודה. ופי' \n"},{"index":17,"he":"הענין שתבינהו היטיב - כי ראוי הוא לדעת, שאע\"פ שאנו אומרים שעולה ז\"א כל המדרגות \nהנ\"ל עד או\"א, אל תחשוב שא\"כ אחר שעולה ויורש מקום אבא עצמו, א\"כ א\"צ אל המוחין \nדנצח הוד יסוד דאו\"א, אל תטעה, כי הלא כמו שבתחלה היה לו נצח הוד יסוד דאו\"א בסוד \nמוחין, ג\"כ עתה הוא כך, כי הלא כמו שהוא עולה, עד\"ז עולה גם כן אבא למעלה, וכפי סדר \nהמדרגות שעולה ז\"א, כך ממש עולה אבא למעלה, נמצא כי לעולם באופן א', ותמיד יש לז\"א \nנה\"י דאו\"א בסוד מוחין, ואין הפרש, רק בימי החול אז נה\"י דאו\"א הם ממקום התחתון, \nועתה הם ממקום עליון, שעלו עתה ביום השבת, ואם כן אף על פי שאנו אומרים שעלו ז\"א \nבמקום או\"א, אמת הוא שהוא עולה במקומו הראשון ממש, אמנם אבא נעלם בתוכו, בסוד נה\"י \nשבו, להיותן מוחין לו, וזה יובן: \nועתה נשלים כוונתינו עם הנ\"ל, כי הלא יש נה\"י דאו\"א, ואז בשבת כשעולין זו\"ן אל מקום \nאו\"א, הנה אז או\"א נפרדין זה מזה, ואז זעיר אנפין לוקח אבא לבדו, ונוקבא אמא לבדה. \n"},{"index":18,"he":"אך בי\"ט, נכללין אבא תוך אמא ממש, ומתלבש בתוכה, וכשעולין זו\"ן, אז הזעיר אנפין הוא \nמתלבש חציו הימיני של אבא, ונוקבא חציו השמאלי, והוא כדרך או\"א עצמן, המלבישין את \nאריך אנפין, כי אבא מלביש חציו הימין, ואמא מלביש חציו השמאל כנודע, וכן בכאן: \nובזה תבין טעם, למה בכתר של או\"א, עולים זו\"ן שם בשבת מעצמן, בלתי שום תפלה, רק \nבתפלת מוסף לבדה, אשר היא עליית נוקבא בכל אמא כנודע, וממילא מספיק לשיעלו זו\"נ \nבסוד הכתר, אך ביום טוב, הוצרכה תפלת מנחה להעלות זו\"נ בכתר או\"א, אך הטעם עם הנ\"ל, \nכי בשבת עולה ז\"א בפני עצמו בכתר דאבא, ונוקבא בכתר דאמא, ולכן אנו אומרים כתר יתנו \nלך במוסף לשבת, כי כל א' לוקח כתר שלם. אך במנחת י\"ט, אין אנו אומרים כתר במנחה, \nאחרי שאז הוא קבלת הכתר הנ\"ל, אמנם בהיות שכתר א' לבדו הוא, כי אבא נכלל תוך אמא, \nואז הז\"א לוקח חציו, ונוקבא לוקח חציו, אם כן אין כל א' לוקח כתר לעצמו רק חצי כתר, \n"},{"index":19,"he":"ולכן אין אנו אומרים כתר כלל במנחת י\"ט. ואמנם ז\"ס למה אנו אומרים כתר במוסף דשבת, \nואין אומרים כתר במנחת י\"ט. וכן גם כן מה ששאלנו תחלה, כי בשבת כיון שהז\"א לוקח כתר \nדאבא לעצמו, ונוקבא לוקחת כתר דאמא לעצמה, ולכן הם נחלקים ממילא, ואין צורך לקבוע \nתפלה מחדש בפני עצמו בסוד הכתר, אך בי\"ט אשר הכתר דאבא צריך לכלול ולהתלבש תוך כתר \nדאמא כנ\"ל, כדי שאחר כך יעלו שם זו\"נ, ויקחו זה חציו הימין וזה חציו השמאל, לכך \nצריך תפלה מחודשת לעשות בחי' זאת: \n \n"}]}
