{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-110","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":110,"title":"קטע 110","hebrewTitle":"קטע 110","segments":[{"index":1,"he":"השם, גי' מ\"ט. וג\"כ זווג של אבא ע\"ב, וי' אותיות, הם פ\"ב, גי' בלי\"ם, ושניהם \nמזדווגים עם נוקבא דילהון, אמא ורחל, וזה שתי פעמים: \nועוד אמר, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, פי' - או דין, או רחמים. הלילה הזה \nכולו מצה, רמוז לה\"ח, הבאים אל אות ה' אחרונה, דאו\"א רמוזין במצה כי מ\"ץ בחילוף א\"ת \nב\"ש, הוא י\"ה: \nעוד אמר, שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, והם הספירות של ז\"א, והלילה הזה כולו \nמרור, ר\"ל - שפע היוצא משאר ספירות למלכות כל השנה, מכל צנור וצנור של הספירה, אבל \nבלילה הזה בא דרך קו האמצעי, הנקרא מרור, בלשון מר דרור. וכן עולה שם הוי\"ה דב\"ן, \nי\"פ יוד, גי' ר'. ה\"פ ה\"ה, גי' נ'. וכן ה' אחרונה נ'. ו\"פ ו\"ו ע\"ב, ועם ע\"ב אחר של \nאחוריים דהוי\"ה פשוט שהוא ע\"ב, וב' כוללים, הרי גי' מרור. עוד פי' אחר, יו\"ד פ\"י \nר', ה\"א פעם ה\"א ל\"ו, וא\"ו פעם וא\"ו קס\"ט, ה\"א פעם ה\"א ל\"ו, וד' אותיות והכולל, הרי \n"},{"index":2,"he":"מרור. עוד מרור גי' מות, וצריך למתקו בשם הנ\"ל: \nשבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין, ר\"ל - בין יושבין מצד הדין, הוא \nחשמל שעולה בחשבון יושבין. או מצד הרחמים, הוא קס\"א ע\"ה, כמנין מסבין. הלילה הזה \nכולנו מסובין, מצד קס\"א, וכולם מצד אבא ולא מצד אמא הרומז בחשמ\"ל: \nודע, כי רמזו בכאן נגד ד' עולמות אבי\"ע, מלמטה למעלה, ואמר, שבכל הלילות אין אנו \nמטבילין אפילו פעם אחת, נגד עשייה שאין שם זיווג, ולכן קראם לילות, ובליל פסח הוא \nהארה גדולה כ\"כ, שאפילו שם יש זווג, ולזה ראייה הלל גמור, הרומז למלכות שמקננת \nבעשיה, והקליפות נבלעו בנרתקן כאלו לא היו, לכן יש זיוג, לכן אמר הלילה הזה ב' \nפעמים: \nואחר כך אמר, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה. חמץ הרומז בגבורה, בפחד יצחק, צד \nשמאלי. או מצה מצד חסדים, והוא נגד יצירה, ששם יש זיווג מחמץ והם ה\"ג, ג' מהם \nממותקות, וב' בלי מתוק. וזהו חמץ - ה\"ג, ה' הויות, גי' ק\"ל. וח' דחמץ, רמז לה\"ג, \n"},{"index":3,"he":"וג' ממותקים כנ\"ל: \nאחר כך אמר, שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, רמז למה שאנו נהנין משיורי ירקות, \nשהם הזווג הנעשים ביצירה, ששם מקנן ז\"א הנקרא ירוק, ומצדו נקראו הכל ירקות. אבל \nבלילה הזה אינו כן, כולו מרור, כי אהיה פעם אהיה, וד' אותיות והכולל גימטריא מרור, \nוידוע כי בינה מקננא בכורסייא בבריאה, כי בה רומזין השמות אהיה: \nעוד אמר, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין, בין מצד הדין של אור \nפניאל, שהוא חשמל בבריאה. בין מסובין מצד הרחמים, י' פעמים ה' חמישים, ה' פעמים י' \nחמישים, ו' פעמים ה' שלשים, ה' פעמים ו' שלשים, כמנין ע\"ץ, והכללות יעלה כמנין \nמסובין, ושם זה העולה עץ, רומז ביצירה עץ הדעת, אבל הלילה הזה כולנו מסובין, מצד \nהאצילות הרמוז בשם קס\"א, חכמה שבבינה, שהוא אהיה, ושם חירות שבבינה, שהוא אהיה \nדיודין, עולם חירות: \nועל זה אנו משיבין, עבדים היינו לפרעה. דע, כי פרעה אחיזתו בעורף ולא בפנים, והיא \n"},{"index":4,"he":"באחור הגרון דא\"א, ששם בבינה דא\"א, הנקרא גרון, ושם סוד מקום צר, לכן נקרא מצרים - \nמצ\"ר ים, ושם היה מעכב הטפה, היורד לחוט השדרה, ויורד משם השפע לז\"א הנקרא ישראל, \nופרעה עיכב השפע ההוא, והיינו משועבדים תחת ידו, בהיות כי אחיזתו בב' אותיות מ\"י \nדאלהי\"ם, וזה בעורף. ושאר אותיות אלהים שהם אל\"ה, הם בפנים, כידוע הוא כי אל בפנים, \nושם נאחזין ישראל. וכל זה הוא, קודם אצילות אבא ואמא, והתפשטות בז\"א בזרועות שלו, \nופרעה היה בעורף הגרון שהוא בינה של א\"א, קודם שיתפשטו הזרועות שלו באו\"א: \nומה עשה א\"א, הפסיק ותיקן העולם באופן (שיצאו ישראל, ס\"א) שהכל בא מן הפנים ולא מן \nהעורף, שהיא מקום אחיזת פרעה. לכן אמר עבדים היינו לפרעה במצרים, ר\"ל בהיותו במקום \nצר שהוא חוט השדרה, והוא מצרים. ויוציאנו ה' אלהינו משם, הם או\"א הוציאנו מן העורף, \nבסבת התפשטות ביד חזקה ובזרועה נטויה, ב' זרועות דא\"א: \nואלו לא הוציא הקב\"ה שהוא א\"א את אבותינו ממצרים, פי' - שהוציא לאו\"א בגרון א\"א, \n"},{"index":5,"he":"והשפע שהיה הולך מצד האחור חזר לפנים בסוד או\"א, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו היינו \nמשועבדים לפרעה במצרים, שהוא סוד המלך הראשון, בלע בן בעור, בסוד בית הבליעה שהוא \nהגרון, ששם אחיזתו, והיה מעכב השפע היורד לישראל שהוא ז\"א, לכן מצוה עלינו לספר \nביציאת מצרים, והרי זה משובח: \nוכדי שתבין כוונת פרעה הרשע, דע, כי הוא רמוז בעורף, וממול ערפו שהוא הגרון, בפנים \nשם ה\"ג מוחין דקטנות, כשהוא בבטן המלאה בינה שהוא אלהים, ובהיפך מליאה, ומשם יונק \nהז\"א בקטנות, ג' אלהים כמנין גרון (א) וזהו הגרון הוא מקום צר, ולזה רמז הכתוב, מן \nהמצר קראתי יה, וכוונת פרעה היה, לעכב המוחין שלא יצאו לחוץ ולא לפנים, ויתהפך השפע \nלאחור, אמר כל הבן הילוד, פי' - לעכבו במצר, וכן תמצא הב\"ן הילו\"ד היאור\"ה, גי' \nמצר, פי' כי היאורה חסר ו', ואלו ג' מלות עולין שג\"ל, וכן מצר עם שלש אותיותיו גי' \nשלג: \nונחזור לענין, כי היה רוצה לעכב שלא יצאו המוחין, ויהיו שם סגורים ובזה לא יצאו \n"},{"index":6,"he":"מהגלות לעולם, והיה מעכב בב' אותיות של מ\"י דאלהים, עולין מנין ג' מוחין של זעיר \nאנפין בגדלות, ולא יהיה לו מוחין דגדלות וקטנות, ואלו הג' מוחין חכמה בינה דעת, \nעולין כתר עם הג' מלות וג' כוללים, וכן ב' אותיות אלו יו\"ד מ\"ם, הם תר\"ך באי\"ק \nבכ\"ר, כי מ' נתחלפת באות ם סתומה, שהוא ת\"ר. ואות יו\"ד מלאה ך', הרי תר\"ך, כמנין \nכתר, וכמנין חב\"ד כנ\"ל. ואלו הם דגדלות ודקטנות, הם ג' אלהים ברבוע שהם ר', ועם ט\"ו \nאותיותיהן כמנין ירה, בים בב' אותיות י\"ם, ועוד אלהים ב' עולה פ\"ו, וי\"ג אותיות \nהמלוי והכולל הרי ק'. ועוד אלהים הג', שעולה ש כנודע, ועם ה' אותיות השורש הרי תר\"ך \nכמנין כתר. הרי שהיה מעכב כל המוחין דקטנות וגדלות, והיה ג' גו ג', ראשו על כרעיו \nועל קרבו כנזכר במקומו: \nונחזור לענין, וכל הבת תחיון, פי' - אם תאמר מאין תצא ההשפעה לפרעה, תצא מן הדעת, \nכי כך עולה מלת תחיון כמנין דעת, ומספיק לנקבה לבד, וממנה מקבל השפע ומוחין. ומה \n"},{"index":7,"he":"עשה א\"א, הורידו למטה בסוד הנוקבא, ונקרא ערפה, מדה כנגד מדה, אשת כליון. ומה שחישב \nלעשות לז\"א, (א) להרמ\"ע, תבין מאמר המדקדקים, שאותיות הגרון, אין בהם מקח שחד, שהוא \nחיריק שורק דגש, ושלשתן סימנם דין. והם כנגד ג' אלהים שבגרון, שצריך למתקם בסגול \nפתח רפ\"ה, ע\"כ. (א) מ\"כ הג\"ה, ונלע\"ד, שז\"ס מי כמוכה הא' ברפה, שרמז אז לו לחסד נגד \nמוחין דגדלות, שהם כשהיה בבטן המלאה, וראשו על כרעיו ועל קרבו, כך דנו אותו, וצלו \nאותו צלי אש, ובאו במצרים ונחר גרונו, והיה אומר מי כמוכה ברפה, ובאלו הב' אותיות \nחזר והודה ב\"פ מ\"י, להורות לב' דיני מוחין דקטנות ודגדלות, ואמר מי ומי ההולכים, \nר\"ל שהיה הולכין אלו הב' מיני מוחין. (א) וזה שהשיב ואמר, בנעורינו ובזקנינו נלך, \nבנעורינו מצד הקטנות, ובזקנינו מצד הגדלות, בבנינו מצד הבן, ובבנותינו מצד הבת, \nבצאננו מצד הגבורה, ובבקרינו מצד החסד, בוקר דאברהם. וסוד כי חג ד' לנו, וזהו ח\"ג \n"},{"index":8,"he":"ח' הוא חסדים, ג' הוא גבורות ממותקים, ד' לנו סוד הדעת, כל זה הוא לנו: \nעבדים היינו לפרעה במצרים - ר\"ל במעי אמו, כשהיה ז\"א בסוד קטנות המוחין שלו, יונקים \nמשם אלהים, והוא במצרים, ר\"ל במעי אמו, במיצר מי, שהוא בינה, והיה ז\"א בגלות, כמו \nהולד שהוא במעי אמו, שהוא בצער ובסוהר ובדוחק, כך היו זו\"ן וישראל, (א\"מ צ\"ל ויעקב) \nהיוצא בפנים של ז\"א, ג\"כ היה בצער ובדוחק, ולא היו יכולין לצאת, לא זו\"ן, ולא \nישראל, בלא עיבור אבא ואמא: \nויוציאנו ה' אלהינו משם, שהם או\"א, ביד חזקה ובזרוע הנטויה, ר\"ל בהתלבשות הזרועות \nשל א\"א, המורים ליד חזקה וזרוע הנטויה: \nואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים שהם או\"א, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' \nמשועבדים היינו לפרעה במצרים, פרעה הוא בעורף העליון, ובגרון של א\"א קודם התפשטות \nשלו, והוא יונק מהגרון של א\"א, שהוא בינה שלו, הנקרא מ\"י, וגרון כמנין ג' אלהים, \nוכן מנין חרן. וז\"א בסוד קטנות, יונק מג' אלהים של א\"א כולם חסדים, ולזה נזכר אצלו \n"},{"index":9,"he":"הויה שהוא חסדים. והב' בדגש שהוא דין, נגד מוחין דקטנות, שהם דינין, לכן הוזכר אצלו \nנאדר בקודש נורא תהלות, שכולן לשון דין, כי תהלות שם בינה, שממנה דינין מתערין, \nוהקדים המוחין דגדלות למוחין דקטנות, כמו שהיה באותו שעה שנכנסו, תחלה הגדלות קודם \nהקטנות ע\"כ: \nודעת. נמצא שפרעה היה בעורף של א\"א, ויונק משם ג' אלהים, העולין חרו\"ן וגרו\"ן, לכן \nהיה מתגאה ואמר לי יאורי. ולכן אולי לא היה העיבור של או\"א, היינו משועבדים לו. \nואפילו כלנו חכמים, כלנו נבונים, כלנו יודעים, בסוד חב\"ד, והוצרך מהעיבור של אמא ג' \nגו ג', ועיבור ב', בתר דינקא ליה הדר אתעברת מינייהו, וז\"ס יציאת מצרים, שיצאו זו\"ן \nממעי הבינה: \nוז\"ס כי לי יאורי, כמנין ג' אלהים, ויש ט' מיותרים, כי כל אחד כלול מהג', ועולין \nכמנין גרון, ולכן היה מתגאה שבחינתו למעלה מז\"א, וז\"א היה בבטן המלאה, והיה צריך ג' \nמלוין, לפי שהם מוחין דקטנות, שהם דההין יודין ואלפין, וכוונתו היה לעכב שלא יצאו \n"},{"index":10,"he":"ישראל ממצרים, ולמעלה שלא יצאו ממעי הבינה, והיה מעכב בב' אותיות אלו שהם מי, \nהרמוזין בבינה, ואמר מי י\"י אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה', וכפר בזו\"ן שהיה יודע \nאותן שהם מעיבור ראשון: \nוגם את ישראל לא אשלח, ניבא ואינו יודע מה ניבא, באמרו אשר אשמע בקולו, ר\"ל - עד \nשיבואו עלי דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, מכת העולין כמנין אש\"ר אשמע בקולו, לכן מצוה עלינו \nלספר ביציאת מצרים, המורה חידוש העולם, שנתחדש עתה זו\"ן בסוד העיבור, ונתגדל \nאיבריו. ועוד, כי במעי אמו, לא היה יכול לדבר, כמ\"ש כי כבד פה, כב\"ד גי' כ\"ו, לרמוז \nלז\"א, פ\"ה ע\"ה עולה אלהים, רמוז לנוקבא, וכשיצאו לחוץ דיבר, וזהו דבר נא באזני העם, \nוידבר אלהים, ואז השליכו לפרעה בי\"ם, ונהפכת מלת מ\"י י\"ם, כמ\"ש רמה בים, והיתה \nכוונתו לעכב ישראל למטה, כי כל זמן שישראל היו משועבדים לפרעה למטה, ג\"כ זו\"ן אינן \nיכולין לצאת. ולפי שהוא היה משיג באלו הב' אותיות שהם מ\"י, לכן ניצול מן הי\"ם ויצא. \n"},{"index":11,"he":"ודע באלו ב' אותיות י\"ם, שם רמזו הג' מוחין דז\"א שהם חב\"ד העולין כתר כנ\"ל, וידוע \nבאלו ב' אותיות יש ם סתומה הוא ת\"ר, יוד מלא הרי תר\"ך, וכן עולין ג' אלהים דקטנות, \nא' דיודין ש', ודההין רצ\"ה, וה' אותיות הפשוט ג\"כ, הרי ת\"ר, וכנ\"ל: \nמעשה בר\"א, מעשה - ש\"ע מ\"ה. שהיו מסובין בבני ברק, כמנין ש\"ע נהורין, היו מספרין \nביציאת מצרים, הם זו\"ן שיצאו ממצרים, וחשבון י\"ם, הוא כ\"ו כ\"ד, שהם זו\"ן, בסוד \nוכד\"ה על שכמה, ותמלא כדה ותעל, וכמ\"ש אל ישוב דך נכלם, וזה בשבח יציאת מצרים, \nיציאת זו\"ן מהמצר (ב) שהוא הגרון, של א\"א, והיו מספרים בי\"מ כל אותו הלילה: \nהגהה (ב) ס\" א, שיצאו מבין אמא הנקרא מצרים בסוד לידתן: \nאראב\"ע, הריני כבן ע' שנה ולא זכיתי שתאמר וכו' מלת שתאמר, מלשון וה' האמירך, \nוהתרוממות זה אינו כי אם בימים, כי הימים באצילות, ואמר לא זכיתי שתעלה זווג זו\"ן \nבלילות, אלא בימים, כי הלילות רמוזים בעשייה, שאין שם זיוג, והסוד על משכבי בלילות \n"},{"index":12,"he":"וכו', בקשתיו ולא מצאתיו. בלילות, אפילו בליל פסח, עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען \nתזכור וכו', כל ימי חייך הימים באצילות דווקא. ובא בן זומא ואמר, כל ימי חייך לרבות \nהלילות בעשיה, וחכמים לא רצו בזה, כי אפילו בליל פסח שיש הלל גמור, מאחר שתיכף \nחוזרת לאחור באחור, אין מזכירין יציאת מצרים בלילות, לעשות שם זווג, לזה כיון הפסוק \nלמען תזכור, כמו וזכרתי את בריתי, לשון זיווג. ואמרו כל ימי חייך, לרבות לימות \nהמשיח, שיבטל כח הקליפה, אבל לא עתה, כי סוף סוף חוזרות לאחור תיכף, אפילו בליל \nפסח: \nברוך המקום, הנה ברוך נקרא יסוד אבא, לשון זכר. ויסוד אמא, נקרא לשון ברכה, לשון \nנקבה, וידוע כי יסוד אבא תוך יסוד אמא, ויסוד נקרא מקום, מפני שהוא נקרא מקום אשר \nיסוד אבא גנוז בתוכה. והנה התורה הוא יסוד אבא, והוא ארוך מיסוד אמא, ויצא מחזה \nולחוץ, ונותן תורה בגלוי לישראל. וזהו ברוך, היינו יסוד אבא, שנתן תורה לישראל \n"},{"index":13,"he":"בגילוי, והוא יסוד אבא, מחזה ולחוץ. ונ\"ל ששמעתי ממורי ז\"ל, כי הויה בהכאה, יפ\"י, \nהפ\"ה, ופ\"ו, הפ\"ה, גי' מקום: \nונלע\"ד, שהוא באופן זה, כי יסוד דאבא שהוא ע\"ב דיודין, ומלוי עולה מ\"ו, ויסוד דאבא \nתוך יסוד אמא כנ\"ל, והוא אהי\"ה דיודי\"ן גי' קס\"א, פי' מלוי של אהי\"ה בלי פשוט עולה \nק\"מ, ושניהן מ\"ו ק\"מ, הוא מקום, שהם ב' מלוין הנ\"ל, ב' יסודות. ברו\"ך כבוד, כבוד \nמ\"ו, ומקום הוא ק\"מ ובתוכו מ\"ו, הרי מקו\"ם, ומשם תצא תורה לישראל: \nוזה סוד כנגד ארבעה בנים דברה תורה, א' חכם, וא' רשע, וא' תם, וא' שאינו יודע \nלישאל. ואמנם הסדר איני זוכר, אך נלע\"ד, שהוא א' מב' פנים אלו, כי שם ב\"ן ב' הויות. \nוהנה יש לה עתה ד' בנים, שהם ד' הויות כפולות, שהם ד' מוחין שלה, וד' מוחין של לאה, \nואלו הד' פעמים ב\"ן ניתנין בה, והם קדק\"ד של רחל, כי ק\"ד ק\"ד גי' ד' ב\"ן. והנה \nכשמתחברין ב' מוחין חכמה בחכמה, נקרא בן חכם. וכשמתחברים גבורה בגבורה הוא בן רשע, \n"},{"index":14,"he":"כי הם דינין גמורים ביחד. וכשמתחברים חסדים בחסדים, נקרא ת\"ם, וכשמתחברין בינה עם \nבינה, שהיא גם כן דינין, נקרא מי שאינו יודע לישאל: \nגם נלע\"ד יותר, כי הכל הוא בסוד הגבורות, כי כשמתחברין גבורות חסד לאה, עם גבורות \nחסד רחל, הוא בן חכם, שהם ב' הויות מב' גבורות וכולם מחסדים. וכשמתחברין גבורה \nדגבורה דלאה, עם גבורה דגבורה דרחל, הוא בן רשע. וכשמתחברין גבורות ת\"ת דלאה, עם \nגבורת ת\"ת דרחל, הוא ב\"ן ת\"ם. והב' אחרונים, שהם נצח הוד, הם כולם א' כנודע, ונעשה \nבן א', וזהו שאינו יודע לישאל: \nכנגד ד' בנים וכו', אלו ד' בנים רומזים כנגד ד' מלכיות, של ד' עולמות אבי\"ע, וכוללן \nארבעתן זה בזה, חכ\"ם באצילות. רש\"ע בעשיה, שהקליפה קרובה שם. ת\"ם בבריאה, ושאינו \nיודע לישאל ביצירה וכוללם יחד. ולמה אצילות סמוך לעשיה, לפי שעשייה צריכה אור גדול, \nכי אין מספיק לו אור היצירה, לכן המשיך לו מלמעלה מן אצילות. ותם ושאינו יודע לישאל \n"},{"index":15,"he":"יחד, לפי שיצירה מספיק לה אור בריאה להאירה. ואמר ד' בנים, רמוז לשם ב\"ן, של כל \nעולם ועולם, והם ד' מלכיות, וד' גאולות שאנו צריכין לכוונה הזאת: \nולזה צריך לכוין בד' כוסות, כי כל כוס גי' אלהים, של ד' עולמות. כוס א' של קידוש \nנגד אצילות, ואלהים זה תכוין ביודין. (ת) כוס ב' סיפור הגדה, שאנו אומרים מתחלה היו \nעובדי ע\"ז, לכן אמר רשע נגד עשיה, ואלהים בההי\"ן, במלכות דעשיה. כוס ג' בברכת המזון \nבבריאה, לכן יש בה ד' ברכות, ואלהים זה ג\"כ ביודין. כוס ד' ביצירה שיש שם קליפות, \nאמנם אינם רשעים כמו של עשיה, ולכן בכוס זה אומרים שפוך חמתך אל הגוים אשר לא \nידעוך, כמו פרעה שאמר לא ידעתי את ה', וזה כנגד שאינו יודע לישאל, ואלהי\"ם זה \nבאלפין שהוא במלכות דיצירה. וד' בנים אלו, הם נגד ימין, חכמה. שמאל, רש\"ע די\"ן, ת\"ם \nק\"ו אמצעי, ושאינו יודע לישאל, בסוד מלכות נאלמתי דומיה: \nהגהה (ת) א\"מ פי' - בי' אותיות שיש במילוי אלהים: \n"},{"index":16,"he":"(ימין) חכם מהו אומר מה העדות, פי' - מה הם המוחין אלו, בסוד דעת חכמה בינה, \nהרמוזים באלו ג' מדות, עדות דע\"ת. חוקים חכמה, חוק לישראל הוא. משפטים, בינה, מלך \nהמשפט. ומשיבין לו כהלכות הפסח, כפי המוחין שיש לו בפסח, שהם ג' אלהים שעולין חר\"ן, \nוסימן, אין מפטירין אחר הפסח, ס\"ת חר\"ן: \n(שמאל) רשע מהו אומר, מה עבודה, די לי הדין, פי' - עבודה גי' אלהים, ואין לי לבקש \nהרחמים. וכפר בעיקר השם ובשורש שהוא הוי\"ה, שהוא מ\"ה. אף אתה הקהה את שיניו, ואמור \nלו בעבור זה עשה ה' לי, ולא לך: \n(קו אמצעי) תם מהו אומר, מה זאת, פי' חיבור מ\"ה בזא\"ת, זו\"ן, ע\"י מי נעשה. ואמרת \nאליו בחוזק יד, פי' בהתעוררות צד שמאל, כמ\"ש עורי צפון, ואח\"כ ובואי תימן: \n(מלכות) ושאינו יודע לישאל, אם דין אם רחמים, ולא סוד מוחין, אז והגדת לבנך, ר\"ל \nשתשפיע ותגיד לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון במה נעשה הזיווג. דע, כי נעשה ע\"י \n"},{"index":17,"he":"יסוד הנקרא ז\"ה, כמ\"ש בעבור זה עשה וכו'. ואמר לו יכול מראש חודש, תלמוד לומר ביום \nההוא, רצה לומר שמתחברת עם בעלה, הנקרא ביום, וזהו ביום ההוא הנסתר, ע\"י זה הוא \nיסוד, וזהו בעבור זה כנ\"ל: \nוכנגד החכם ששואל סוד המוחין, אמור לו לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, \nשיש לו אלו המוחין דקטנות ודגדלות, כי ביום שבועות יש לה מוחין דגדלות, ולכן אמור \nלו שלא יטעה, שאין לו מוחין אלו, אלא בזמן שמצות ומרור מונחים לפניך: \nועתה נבאר סוד עשר מכות ע\"ד הסוד. (א) דם. עולה אהי\"ה ברבוע, גימ' ד\"ם. ומכה זו \nיצאת ממלכות שבמלכות דקדושה, והכה למלכות הרשעה חוץ למוח שלה. (ב): \nהגהה (א) צמח - שמעתי מחכם אחד בשם הרח\"ו ז\"ל, שבהגיע לכל א' מי' מכות, היה שופך \nמעט מן הכוס עצמו, ולא כיש נוהגין לטבול אצבעו בכוס. ואפשר שהטעם, לרמז שהמכות יצאו \nממלכות, הנקראת כוס של ברכה, כנודע מדרוש הרב זלה\"ה: \n"}]}
