{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-111","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":111,"title":"קטע 111","hebrewTitle":"קטע 111","segments":[{"index":1,"he":"הגהה (ב) א\"מ, פי' - דהיינו בגולגולת שלה, שהוא כתר שלה, וזהו חוץ ממוח שלה: \n(מיסוד דנוקבא בחב\"ד דקליפה דנוקבא). צפרדע - גימ' תמ\"ד, והוא, כי יש ש\"ך דינין, \nועוד שם אדנ\"י ברבוע עולה קכ\"ו, הרי תמ\"ו. יש ב' יחודים, הם ב' כוללין, גימ' ש\"ך \nוקכ\"ו, ומכה זו יצא מיסוד שבמלכות, והכה לב' מוחין דמלכות הרשעה, וזהו צפרד\"ע מקום \nהדעת שלה: \n(מהוד דנוקבא בשערות דקליפה נוקבא ובראש ס\"מ) כנים - הם גי' ק\"ך, כמנין ק\"ך צרופי \nאלהים, וכן אלהים גימטריא פ\"ו, ומילוי המלוי דאדנ\"י הם ד\"ל אותיות, הרי ק\"ך. ויוצא \nמכה זו, מהוד שבמלכות, שכן אמא עלאה עד הוד אתפשטת, ומכה בקרקפתא של מלכות הרשעה, \nבבחי' א', במקום השערות שבראשה, ובבחי' א' בראש סמא\"ל בעלה, לכן נמצאו שם כנים כי \nשם מושבם: \n(מנצח דנוקבא ביסוד זכר דקליפה) ערוב - כתיב חסר ו', והם אותיות רעב, והם ע\"ב \nדאחוריים דהוי\"ה, ואות ר' דאלהים ברבוע, הרי ער\"ב, ויצאה מכה זו מנצח מלכות דקדושה, \n"},{"index":2,"he":"והכה ביסוד הזכר דקליפה: \n(מת\"ת דנוקבא בהוד זכר דקליפה) דבר - גי' ר\"ו, וכן ב' אלהים פשוטים עולין קע\"ב, \nוד\"ל אותיות מלוי המלוי דאדנ\"י, הרי דבר. ולמה נאמר במכה זו יד ה' הוי\"ה, כי בת\"ת \nהיא ישבה, ונתהפכה להוי\"ה, ויצא מת\"ת של מלכות, והכה להוד זכר שבקליפת נוגה: \n(מגבורה דנוקבא, בנצח זכר דקליפה) שחין - גי' גבורה שבמלכות, הוא רי\"ו, וממנה \nמתפשטין י' לכל א' עד מלכות, הרי נ', נשאר ק\"ב שהם מלוין של ע\"ב ס\"ג מ\"ה, שהם מ\"ו \nל\"ז י\"ט, עולין ק\"ב, והם הדינין היוצאין לחיצונים, וזה הקיטע יוצא בקב שלו, הרי \nגימטריא שחין. וענינו, ש גבורות דשם אלהי\"ם דיודי\"ן, וכן מצד אלהי\"ם ב\"ן אותיות, \nר\"ל ה' אותיות אלהים, וי\"ג אותיות המילוי וד\"ל אותיות מלוי המלוי הרי ב\"ן. נשאר \nי\"ו, והם ד' אותיות אדנ\"י, שעם י\"ב אותיות המלוי, גימ' שחין, ויצא מכה זו מגבורה \nשבמלכות, והכה אל נצח הזכר שבקליפה: \n(מחסד דנוקבא בת\"ת זכר דקליפה) ברד - אלהים ברבוע גי' ר', נשאר ו' הם ה' אותיות \n"},{"index":3,"he":"אלהים והכולל, הרי ר\"ו. ויוצא מן חסד שבמלכות, שכן ברד סוד מים מצד חסד אלא שהאש \nמתלקחת בתוכה מצד הגבורה, והכה לת\"ת זכר שבקליפה: \n(מבינה דנוקבא, בגבורה זכר דקליפה) ארבה - הוא ד\"פ ב\"ן, והם מלוים של אלהים, שהם \nב\"ן אותיות כנ\"ל. ואלו הד', הם ב' בחכמה וב' מבינה, ויש ג\"כ ב\"ן דהויה כנודע, לכן \nיש מיני ארבה טהורים משם ב\"ן דהוי\"ה, וטמאים משם ב\"ן דאלהים, ויצא מבינה שבמלכות, \nוהכה לגבורה הזכר שבקליפה: \n(מחכמה דנוקבא בחסד זכר דקליפה) חשך - הם ש\"ך דינין, ויש ח' יתירים, הה' הם ה' \nאלפי\"ן של אדנ\"י, שבאו למתק, כדי להאיר לישראל, כי אות א' הוא סוד אור, שכן בפרשת \nבראשית יש ה\"פ אור. וסוד אות א', הוא ג' אותיות אלף, והם הג' יתירים משכ\"ה, עד \nתשלום חשבון חש\"ך. אבל במכת צפרדעים, באו הש\"ך בלי מתוק, וגם אות א' מתחלק זה - הוא \nסוד ל\"ב נתיבות חכמה, לרמז כי מכה זו יוצאה מחכמה דמלכות, והכה לחסד הזכר דקליפה: \n"},{"index":4,"he":"(מכתר מלכות בכח\"ב ז\"א דקליפה) מכת בכורות - בכר חסר ו' כתיב, רמז אותיות - ב' \nבינה, כ' כתר, ר' ראשית חכמה, ויצאה מכה זו מכתר שבמלכות, והכה הג' ראשונות כח\"ב של \nזעיר אנפין דקליפה: \nמהרב זלה\"ה, מנין שכל מכה ומכה וכו', כבר ידעת ביאור אצבע אלהים, כי ה' גבורות, הם \nה' אצבעות ימינים. ימינך ה' נאדרי בכח, ומתלבש בתוכם ה' הויות, גבורות דגדלות \nבניקוד אלהים, וזהו ה' נאדרי בכח, דהיינו נקודותיו. הנה י\"פ אלהים, הם י' אצבעות, \nלי' מכות, מנצפ\"ך כפול, נמצא כל מכה כלולה מה' אותיות דאלהים, הרי נ' מכות. ועל הים \nלקו ר\"ן מכות, כי אז נתגלה רבוע אלהים גם כן, והטביע פרעה בים, בסוד יר\"ה בי\"ם, לכן \nיש כאן ר' ונ' הקודמין, הרי ר\"נ, וכל החשבונות הנ\"ל, הם משם אלהים: \nאחר כך אומר כמה מעלות טובות וכו', עד לפיכך וקריאת הלל, וכבר ביארתי הכוונה גבי \nכוס ב', אח\"כ ברכה דגאל ישראל, ואח\"כ ירחץ ידיו פעם ב': \n"},{"index":5,"he":"רחצה - יכוין ביו\"ד ה\"י דס\"ג, שמכים זה בזה, ועולים ש', וב' אותיות השורש נשארים \nבבינה דז\"א, ורחץ הנשאר, נשאר בגופו דז\"א. והנה לכן אמר כאן רחצה בה', שהוא נגד \nבינה דז\"א, ולעיל אמר ורחץ שהוא נגד חכמה דז\"א, שהוא זכר: \nמוציא - והנה אחר שכבר נכנס גדלות ב' דאימא, בב' כוסות, לכן עתה צריך לכוין בסוד \nהמצה, להכניס גדלות ב' וקטנות א' דאבא. וכבר ביארתי, כי יכוין במצה זו השלימה, שהיא \nבצורת ד\"י, נכנס בחכמה דז\"א גדלות ב' דאבא, שהוא ע\"ב. וגם יכוין בה באלהים, שה' שבו \nצורת ד\"ו, קטנות א' דמוח חכמה, הנכנס בחכמה דז\"א, וכ\"ז מתפשט בכל קו ימיני דז\"א \nכמש\"ל. וזכור ואל תשכח, כי בכ\"מ צריך גדלות ב' לכנוס, קודם קטנות א', שלא יאחזו \nהדינים כמש\"ל: \nמצה - כבר ביארנו, כי במצה הפרוסה שהיא סוד ד' דה', בצורת ד\"ו, נכנס בבינה דז\"א \nגדלות ב' דאבא, דמוח בינה נכנס בבינה דז\"א שהוא ס\"ג. וגם יכוין בקטנות א' דאבא דמוח \n"},{"index":6,"he":"בינה, שה' שבו בצורת ד\"ו. אף שביארנו שביח\"ץ נכנס קטנות זה דמוח בינה, כבר פירשנו \nששם רק הארתו נכנס, וכאן נכנס עצמותו. ועוד יכוין, כי מצה מספרה ע\"ב ס\"ג, סוד ב' \nמוחי דחו\"ב דגדלות א' דאבא, ולכן צריך לחבר פרוסת המוציא עם פרוסת מצה, שהם נגד \nחו\"ב כמ\"ש לעיל. וזכור ואל תשכח, כי מוחין דאבא מרומזים במצה, ומוחין דאימא בכוסות, \nכמ\"ש לעיל: \nמרור - גי' ד' אלפי\"ן מלאים דד' אהי\"ה. ואם תסיר ד' אותיות השרשית, ישאר מספר מ\"ת, \nכחשבון מר\"ר והם דיני לאה. ואם נמנה הו' שבדעת שלה, יעלו מרו\"ר. וצריך למתקם \nבחרוסת, שהוא ח\"ס רו\"ת, כי רות הוא גי' מלוי אדנ\"י, כי השורש הוא לרחל, ורות זו \nמתמתקת ע\"י המוחין שהם גי' ח\"ס כנודע. וכדי להבינך זה ביתר ביאור, דע, כי לאה נקרא \nרות, והטעם - לפי שנוקבין דז\"א בכללותן, נקרא אד\"ני, אמנם כשנחלקים לפעמים, ולאה \nהיא יותר דינים, להיותה כולה מאחוריים דאימא כמ\"ש לעיל, לכן אדני בפשוטו הוא ברחל, \n"},{"index":7,"he":"ומלואו בלאה שמספרו של אדני, כולו הוא תרע\"א, תסלק הפשוט, ישאר רות ללאה. כי כבר \nידעת, כי מלוי גי' אלהים שהוא די\"ן, לכן המלוי הוא ללאה, שהוא דינים, וכשתסיר מן \nחרוסת רות, ישאר ח\"ס, והוא סוד מוחין דז\"א, כנודע בסוד התפילין, שהם אהי\"ה הוי\"ה \nאהי\"ה, שעולים ח\"ס: \nנמצא, כי הכוונה להמשיך מן המוחין דז\"א שהם ס\"ח, אל רו\"ת שהיא לאה להמתיקה, לכן \nצריך שיהיה טעם מרור, לכן בלעו לא יצא י\"ח, עד שילעסנה, כי ע\"י טחינת השינים, מתבטל \nהדין והמרירות, כנודע בכוונת אכילה. ולהיות זה בלאה, שאין כוונת ליל פסח בה רק דרך \nארעי, לכן אינה רק זכר בעלמא מדברי סופרים: \nוסוד חרוסת, הוא ג\"כ מטיט, סוד לאה, והנה טי\"ט הי' שבאמצע עולה לכאן ולכאן, הרי ב\"פ \nי\"ט, גי' ב' מלוים של שם מ\"ה, ובגי' חו\"ה ב\"פ, נגד לאה ורחל הנקראת חוה כנודע, \nועיקר הכוונה למתק דיני לאה, כדי שרחל יקבלם ממותקים, שעיקר הזיווג בלילה הזה הוא \n"},{"index":8,"he":"עם רחל כמ\"ש לעיל, אבל לאה צריך שמירה, וכיון שנשמרה בפסח, ישאר כן תמיד בשאר ימות \nהשנה, בסוד מצה שמורה מן המזיקין, והבן זה. ויכוין, כי במרור נכנס גדלות שני דאבא \nדמוח דעת בדעת ז\"א מ\"ה וב\"ן, ומשם בכל קו אמצעי, והבן, הרי נשלם גדלות ב' דאבא \nכולו: \nכורך - יכוין, כי בכריכת מרור, תכנס בדעת ז\"א קטנות א' דדעת דאבא, והוא אלהים, שה' \nשלו בציור ג' וו\"ין. וכורך מצה זו, בצורת ג' ווי\"ן, במרור שהוא לאה, כדי למתקה \nבהארה זו שנכנס עתה בדעת ז\" א, והוא יתן לרחל ממותק והבן: \nשולחן עורך - ואוכל די צרכו, ואחר אכילה יאכל האפיקומן, וזהו צפו\"ן, ויכוין שנכנס \nהו' דאלהים שבמצה הב', מוח הוד דאבא קטנות א', כי הו' נשארה לאפיקומן כמ\"ש לעיל, \nואח\"כ רוחץ מים אחרונים. ואח\"כ - ברך - והנה בב' כוסות אלו אחרונות נכנסו ב' מוחין \nאחרים דאימא, והם חו\"ג. והנה יש חלוק בין כוסות אלו, לב' הראשונים, והוא, כי ב' \nראשונים, כ\"א מוח בפ\"ע כמ\"ש לעיל. אך החו\"ג הם שניהם בדעת א', לכן באלו הב' כוסות \n"},{"index":9,"he":"צריך לכלול זה בזה וזה בזה, כדי לחבר דכר ונוקבא יחד, בכל כוס וכוס, וזה סוד בין \nהכוסות אלו אם רצה לשתות שותה, בין ג' לד' לא ישתה כי צריך לחברם. ועתה תחבר הב' \nכוונות יחד בכוס הג' הזה. והוא, כי כוס א' מב' כוסות אלו, הוא סוד החסדים, לכן \nהקטנות שלו, הוא אלהים דאלפין. אך צורת א' דמילוי ה', תהיה צורת יו\"י, וגדלות א' שם \nמ\"ה, וקטנות הב' הוא אכדט\"ם, רק שהוא בסוד חשבון שהוא עולה ע\"ד, וגדלות הב' הוא שם \nמ\"ה ג\"כ, כן הוא כוס הא'. והכוס הב' יכוין קטנות א' אלהים דאלפין, וא' צורת יו\"ד, \nוגדלות א' וב' הוא ב\"ן, וקטנות ב' ג\"כ כקטנות הב' דחסדים. כך מצאתי כתוב, אך נלע\"ד, \nכי יש הפרש בין קטנות ב' דכוסות החסדים, לקטנות הב' דכוסות גבורות. והוא, כי של \nהחסדים הוא אכדט\"ם, תכוין בו עם הכולל, שהוא גי' ע\"ה, נגד ג\"פ יב\"ק, שהם ג' חיבורים \nדהוי\"ה אלהי\"ם, והג' הויו\"ת מלאים אלפין, והג' אלהים באלפין ג\"כ, ואז יהיה במלואים \n"},{"index":10,"he":"ס\"ט אותיות, ועם כללות ו' שמות, הרי ע\"ה כמנין אכדט\"ם ע\"ה. אמנם בכוס דגבורות, לא \nתכוין רק לחשבונו פשוט, שהוא ע\"ד, ולא ע\"ה, לפי שהם גבורות הם חסרים, שהם ע\"ד ולא \nע\"ה, הרי ביארנו דרך כללות הב' כוסות. אמנם תכוין ב' הכוונות יחד, בכל כוס וכוס: \nועתה נבאר דרך פרט, יכוין בכוס א', והוא גי' אלהים, והוא דאלפי\"ן, וא' בצורת יו\"י, \nסוד החסדים דדעת דקטנות א' דאימא, ויכוין לקטנות ב' שהוא ע\"ה, מוח דעת דאימא בדעת \nז\"א, וכן ע\"ה דאבא נכנס עתה, וגדלות א' דאבא דדעת נכנס ע\"י קדושת היום, ויטפל אליהם \nהכוונות דכוס ב', וכל אלו נכנסו בדעת ז\"א, ומשם לכל קו אמצעי, ומשם לרחל כמ\"ש לעיל: \n\n"},{"index":11,"he":"הלל - כוס זה הוא מוח דעת דאימא מצד גבורות, וא' בציור יו\"ד, ויכוין למספר ע\"ד \nקטנות ב', ובקדושת היום נכנסו מ\"ה וב\"ן גדלות א' דאימא, ויטפל אליהם הכוונה דכוס \nג', וכולם נכנסים בדעת ז\"א, והבן זה היטיב, הרי נשלם סדר של פסח בביאור גמור: \nענין מ\"ע לספר ביציאת מצרים, כבר בארנו. והענין - כי פסח, הוא פ\"ה ס\"ח, והוא סוד \nמקיפין היוצאין מן הפה כנ\"ל, לכן צריך לספר ביציאת מצרים, כי יציאת מצרים הוא יציאת \nהחסדים מן הגרון הנקרא מצרים, ולכן אנו מספרין אותו, לכוין שאותו י\"מ תצא גם כן דרך \nהפה, הסמוכה לגרון הנקרא מצרים, כדי שיהיה בחי' מקיפים כנ\"ל. פסח, פירש - פ\"ה ס\"ח, \nר\"ל שהיא המלכות דיבור, ולכן דיבור, כי וי\"י הולך לפניהם, על זה יש לה שמחה, ומדברת \nומספרת ביציאת מצרים. וז\"ס מצה שמורה, מצה פרוסה, אבל הוא במלכות, לכן אין בו הלל \nגמור, מפני שהוא מההיכלות, סוד היכל שהוא מלכות, כי הלל גימ' אדנ\"י, וכשהוא הלל \n"},{"index":12,"he":"גמור, הלל עם גמור גימ' שד\"י, בסוד החסדים היורדין אליה מיסוד, לכן גמור גימטריא \nאברהם. ולכן בסוכות שהוא סוד ד' מינים, והם ז' - ג' הדסים וב' ערבות, שבע הנערות, \nאשר הם ז\"ס, יש בו הלל גמור: \nראיתי אנשי מעשה, כי בליל ראשון של פסח, היו נעורין כל הלילה, והיו מתעסקים בתורה, \nומספרין בענין יציאה מצרים עד הבוקר: \nסוד כוונת פסח בקיצור - קדש - הוי\"ה בחירק, ובחתימת קידוש, הוי\"ה כולו סגו\"ל. ובמ\"ש \nעל נ\"ר חול\"ם, ועל הבדלה ניקוד צבאות, ולשהחיינו שם מ\"ה: \nורחץ - יכוין הב' ידיו, ב' הויו\"ת פשוטין ומלאין, מ\"ה וב\"ן עם כולל, גימטריא רחץ: \nכרפס - יכוין לשם אלהים. יחץ - הם מילוי הה', ופעמים בחסרון: \nמגיד - פתיחה ראשונה וחתימה בצירי, ולכוס הב' הוי\"ה בקיבוץ, ואשר גאלנו בניקוד \nאלהים: \nרחצה - י\"י אלהינו י\"י, כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו, יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. מוציא - \nהוי\"ה בפת\"ח. מצה - הוי\"ה בצירי. מרור - הוי\"ה בשב\"א. כורך - כולו חול\"ם הוי\"ה, \n"},{"index":13,"he":"אע\"פ שאין בו ברכה: \nצפון - הוי\"ה בניקוד אלהי\"ם. ברך - הוי\"ה בקמץ, וד' ברכות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, סוף \nבה\"מ בו' הויות בשורק. הלל - הוי\"ה בנקוד צבאות, וכן ברכה אחרונה על הגפן. קיצור \nכוונה, בזמן שהיו ישראל במצרים, היה ז\"א בסוד ג' כליל בג', וזהו גלות מצרים, שחזר \nבביאתן למצרים בסוד העיבור, ובחינה זו נתגלה למשה, ואמר אהיה אשר אהיה, כלומר דעתיד \nלאולדא ולצאת חוץ בסוד הלידה. וביען כי גלות הזה שאנו בו עתה, יש ג\"כ בחינה זו \nבעונותינו, לכן אמר לו אהי\"ה אשר אהי\"ה, ומשה אמר דיה לצרה בשעתה, ואז אמר לו אהי\"ה \nלבד. ולכך הוצרך להיות מכת בכורות ממש בעת היציאה, משום דאין פתיחת הקבר בלא דם \nכנודע, ואז שהיה עתה לידה יצא הדם, דהיינו הרג בכורות: \nולפי שגם זה לעומת זה עשה אלהי\"ם, כשזה קם זה נופל, והנה ז\"א דהיינו ישראל, נקרא \nבני בכורי, כנודע שכל ב\"ן הוי בחי' מ\"ן, שכמו שהנשמות הצדיקים עולין להיות מ\"ן \n"},{"index":14,"he":"לזו\"ן, כי הם הבנים שלה, כן פנימית זו\"ן עולין למ\"ן לאבא ואמא עלאה, כי הם בניה. \nוזהו בני בכור\"י, בכו\"ר הוא ברוך דהיינו יסוד, שהוא מ\"ן ליסוד דילה, הנקרא ברוך, \nאותיות בכו\"ר. ולכן כדי שיצא לחוץ הבן הבכור ויגדל, הוצרך להרוג הבכורים דסטרא \nאחרא, ולהפילם. והיתה היציאה בחצי הלילה ולא ביום, משום דבזמן שהיה תלת גו תלת, אז \nהנוקבא היתה התם בסוד פסיעה לבר, בסוף הו' למטה, ובעת הלידה היא יוצאת לחוץ תחילה, \nשהיא מדת לילה, והיא גוברת, לכן יצאתה היא ולא הזכר, והכתה בהם ועשתה בהם שפטים. \nואח\"כ ביום נעשה לידת הזכר, וזה היום אתם יוצאים לבחינת הזכר, והזכר עשה בהם נקמה \nביום, לכן ראהו כבחור: \nוהוצרך שם דם פסח ודם מילה, כידוע כי ה\"ח וה\"ג מלובשים בי' אהי\"ה, שאחור שלו עולה \nד\"ם, וכנגד הגבורות היה דם פסח דהוא נוקבא, וכנגד ה\"ח היה דם מילה. כי ה\"ח שם \nמקומם, כי שם מתקבצין ביסוד, ולפי שהיה צריך לעשות דין למצרים, ורחמים לישראל, \n"},{"index":15,"he":"והוצרכו החסדים לישראל דם מילה, ודין למצרים דהיינו גבורות, דם פסח. יום א' דפסח \nיאמר רבש\"ע, כבר נדפס: \n \nשער חג המצות - פרק ח:\nשביעי דפסח וקריעת ים סוף. ועתה נבאר יום שביעי דפסח, וקריעת ים סוף מה ענינו. אמנם \nכבר בארנו לעיל קצת, ושם אמרנו, לפי שכל המוחין נכללים במוח הראשון שהוא חכמה, בסוד \nכולם בחכמה עשית, לכן בשבוע ראשונה, שנשלם מוח הראשון הנקרא חכמה, אז הוא מועד, \nונקרא חול המועד. אמנם יום שביעי של פסח, שהוא יום ו' של עומר, הוא י\"ט גמור. והטעם \n- לפי שאז נכנס סוד רשימו של מוח אבא דגדלות ב' כדלקמן, אך ביום שביעי של עומר, \nאע\"פ שנכנס העצמות אינו י\"ט, כי אין זה חידוש, אחר שכבר נכנס הרשימו, אבל עכ\"ז נקרא \nא\"ח כנודע, לכן הזעיר אנפין כבר ראוי להזדווג עם המלכות: \nוהענין - כי הנה ביארנו, איך המוחין הם נכנסים ומתפשטים בז' בחי', שהם - חב\"ד, ודעת \nנחלק לב' חו\"ג, הרי ד', ואח\"כ חג\"ת, הרי ז' בחי', נגד ז' שבועות. אמנם בחי' הו' \n"},{"index":16,"he":"שהוא ת\"ת, צריך לכוין בה ב' כוונות, והם - ת\"ת, ומלכות שהוא מאחוריו כנודע. אמנם כל \nמוח ומוח, מאלו הז' מוחין ובחי' הנ\"ל, כלול מכל הז' כמבואר, אמנם עתה ביום ו' של \nעומר, עדיין לא נתקנה בחי' ז' שהוא סוד המלכות, ועכ\"ז כיון שנתקן בחי' הו' שהוא \nת\"ת, הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות, כי היא מאחור ת\"ת, ולכן ביום ו' לעומר, הוא \nי\"ט, ויש בו זווג. אמנם זווג זה אינו זווג גמור, כיון שלא נשלמה כל המוחין, ונקרא \nזווג זה זווג דקטנות: \nוהוא סוד הנזכר בזוהר פרשת בשלח דף נ\"ב עד סוף קריעת ים סוף, ואמר שם רשב\"י, בההוא \nמלה לא תשאל ולא תנסה וכו'. וענין הדבר הזה, הוא סוד עמוק מאוד, והטעם הוא דע, בכל \nמקום שהקטנות עליון מתעורר, הם דינין תקיפין, אם האדם או היותר עליון שבעולם בכ\"מ \nשעוסק בשער האצילות לעילא ולעילא, אין לו כ\"כ סכנה, כמו מי שעוסק בקטנות, כי שם \nנאחזים החיצונים, ולכן בעת שהאדם עוסק בהם, אז החיצונים מתעוררים, ומזכירין עונותיו \n"},{"index":17,"he":"של אדם, ולכן בכל פעם שמורי ז\"ל היה עוסק בשום דרש מן הקטנות, היה נענש וא\"צ להאריך \nע\"ז, ואפילו משה רבינו, רבן של כל הנביאים, כי פגע בסוד קטנות, שהוא סוד המטה הנהפך \nלנחש, מה כתיב ביה וינס משה מפניו, כמ\"ש בע\"ה, כי סוד קטנות נקרא נחש, ולכן הסוד \nהזה ראוי להעלימה, אע\"פ שאין יודעין בו, כי אם חלק אחד מרבי רבבות שיש בו: \nוסוד הענין הזה, הנה בליל דפסח, היה זווג גמור דגדלות, ובחי' היסוד המזדווג עם \nהנוקבא, היה מבחי' גדלות. ואמנם עתה ליל ז' דפסח, הוא זווג שאינו גמור, ולכן אז \nמותרים אנו בתשמיש המטה, משא\"כ בליל א' דפסח, דהוא זווגא עלאה, כמ\"ש היטיב: \nוהנה היסוד המזדווג עמה עתה, אין לו רק בחי' קטנות, כי עדיין לא נכנסו בו המוחין. \nוהנה בחי' היסוד דקטנות נקרא נחש עלאה. והענין, כי היסוד נקרא שדי, ובהיותו בסוד \nקטנות, אין לו רק מן האחורים של הדעת אהי\"ה ברבוע, שהוא גימט' מ\"ד, והוא סוד הד\"ם \n"},{"index":18,"he":"שבארנו לעיל, והנה שד\"י עם ד\"ם, גי' נחש. והענין, כי הלא אינו ממשיך הטיפה זו, רק \nמן אחוריים של היסוד דאמא שבתוך הז\"א, והנה ידעת כי אמא הוא אהי\"ה דין, ואחוריים של \nאהי\"ה, הוא תקמ\"ד, והנה המלוי של תקמ\"ד גי' ת\"ק, כמו מלוי של שדי, ולכן תסיר מן \nתקמ\"ד מלוי שלו, שהוא ממש מלוי שם שדי, ישאר מ\"ד, ויהיה שד\"י ומ\"ד גימטריא נחש, \nוזהו חיבור יסוד זעיר אנפין ביסוד אמא, כי אז משם יניקת הטפה לתת לנוקבא: \nלכן נבאר ענין אותו האיילה, שבא נחש והכישה בערייתה, כנזכר בפרשת בשלח. והענין, כי \nהלא המלכות היא האיילה החביבה על בעלה שהיא ז\"א, ואמנם היא נזדווגה עמו ליל א' \nדפסח, ונתעברה מן הזווג ההוא, ויום לידתה היא יולדת אותו יום ז' של פסח, ולפי שעתה \nאינה נתקנת לגמרי, כי אם הז\"א עצמו הוא בסוד קטנות, מכ\"ש היא, לכן עתה נקראת איילה \nורחמה צר, כי אין לה רק הה' גבורות, שהם מנצפ\"ך, שהוא סוד עומר של שעורים, \n"},{"index":19,"he":"שהקריבוהו יום ב' של פסח, כמ\"ש כי שערה גימ' תקע\"ה, שהם סוד ב\"פ מנצפ\"ך כפולות, שהם \nגי' פ\"ר, ועם ה' אותיות גימטריא פר\"ה, ועוד ב\"פ פ\"ר עם ה' אותיות, הרי ב' פעמים \nפר\"ה, וגימ' תק\"ע, וכשכוללין ה' בה' תקע\"ה, כמנין שערה, לכן רחמה צר, כי עדיין \nהנוקבא אין בה ה\"ח, לכן אינה יכולה לילד, כי אם תלד יתאחזו בה החיצונים, באותן \nהולדות שהם סוד נשמות הבאים מזווג גמור, ולפי שעתה זמן הקטנות יתאחזו בהן החיצונים, \nולכן נחש עילאה נושך ערייתה, הוא בסוד היסוד דבחי' קטנות, מזדווג עמה, וזווג ההוא \nנקרא בלשון נשיכה, לפי שהוא בסוד הקטנות דין, ואז על ידי הזיוג ההוא רחמה הצר נפתח, \nואז החיצונים יונקים הזוהמא והדין, ונשארת הקדושה, שאין נוגעים בה רק מבחי' הנחש, \nולא מבחינת הגדלות, ואין להאריך בזה כנ\"ל: \nוז\"ס קריעת ים סוף, הוא רחם הנוקבא, ויולדת ע\"י הנחש, וזהו מ\"ש בפ' בשלח בזוהר מה \nתצעק אלי בעתיקא תליא, פי' - כי להיותו קטן, אינו ראוי אל הזיוג, אם לא שעתיקא עלאה \n"},{"index":20,"he":"בכוחו הגדול, מאיר בו בז\"א, כנודע כי הזעיר אנפין הוא מלביש לנצח הוד יסוד דעתיקא, \nואז מתעורר עתיקא להאיר בז\"א, ואז יכול הז\"א להזדווג. אמנם שאר האורות של או\"א, \nאינן יכולין לזה, אם לא היה עתיקא, לכן ביה תליא מלתא: \nוז\"ס שנאמר במשה, וינס משה מפניו, כי כבר בארנו, כי יש בחי' משה ג\"כ מן הקטנות, \nוהוא סוד אל שדי גימ' משה, והנה אם תוסיף עליו ט' אותיות דמלוי שדי, יהיה גימט' \nשנ\"ד, ואם תוסיף ה' אותיות של א\"ל שד\"י, יהיה גי' שנ\"ט, שהוא מסוד נחש עם כולל, \nוז\"ס חשן המשפט, כי כולו דינין. וז\"ס הנזכר בזוהר פ' ויקהל דר\"ט, אבל חיה חדא אית \nבעלמא, ואיהי שליטא על אלף מפתחאין, והוא סוד אל שדי במלואם, אל\"ף למ\"ד שין דלת \nיו\"ד, גי' אלף מפתחאן, ודי בזה: \nוהנה כל שאר הימים עד שבועות, כל הזיוגים הנעשים בימים ההם, אפילו בשבתות ההם, הם \nזיוג דקטנות, דוגמת הזווג הזה של יום ז' דפסח, כפי בחי' המוחין שיש לו אז בזמן \n"},{"index":21,"he":"ההוא, אמנם הם עד חג השבועות כנ\"ל: \nליל שביעי של פסח מותר בזווג, וזה נרמז בפסוק ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. \nובספר רנו ליעקב מ\"כ וז\"ל, כבר בארנו כי יום א' דפסח אסור בזווג, וז' דפסח הוא \nקריעת ים סוף, ואז מותר הזיווג. וסימן רמוז בפסוק זה, ובני ישראל שהם הזכרים, הלכו \nביבשה בתוך הים, היינו נוקבא: \nלהרמ\"ע ז\"ל - כתב הרמ\"ע, אין לספור עומר בליל ב', עד אחר גמר כל הסדר כולו תחלה, \nונראין דבריו, שהרי בחי' הסדר הם כל פרטי המוחין, והעומר פרט א' לבד, ואיך נהפך סדר \nהדברים עכ\"מ. צמח - ליל שביעי דפסח, טוב לקום קודם אשמורת הבוקר ולקרות סוד קריעת \nים סוף והאדרא בזוהר: \n \n"}]}
