{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-138","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":138,"title":"קטע 138","hebrewTitle":"קטע 138","segments":[{"index":1,"he":"מתפשט, אלא במעשה התחתונים, והתעוררותם במעשה למטה, מתעוררים מדרגות עליונים, \nלהוציא רבוי אור הדעת, ומרבוי אור שבגוף בו, משפיע ומוסיף התפשטות גדול לכל ז\"ס. \nוז\"ס הדעת כלול מחו\"ג, וכל הזווגים אינו נעשים אלא ע\"י אלו מ\"ד ומ\"נ, והם ה' הויות \nפשוטים. זכור לזכר לחג\"ת נ\"ה. אמנם יסוד ומלכות, פי' העטרה, אין להם חסד כמו הה', \nכי החסדים אינן אלא ה' וכן הגבורות. ומלכות שנתפשטים בחג\"ת נ\"ה שלה, כמו החסדים \nבזכר. אמנם י\"מ, יורד להם כללות הארות הה' ליסוד, וכן לעטרה יורד ג\"כ כללות, להיות \nלהם הכנה לקבל החסדים עצמן. וכן י\"מ דנוקבא, ג\"כ יש להם הגבורות, כדי שיקבלו \nהגבורות עצמן. והנה זה בא להם מדעת, כללות אור המתפשט תוך היסוד, ועשה בו הכנה כדי \nלקבל אחר כך טפת זרע וכללות, שאם לא בא להם אותן כללות מהדעת, לא היו יכולין אחר כך \nלקבל החסדים עצמן, בסוד טפת זרע כנ\"ל. וג\"כ למלכות ממש בבינה מהגבורות, שהגבורות \n"},{"index":2,"he":"מגדילים אותה כמו החסדים לזכר. והנה עת דודים, לגלות לך סוד א', והוא שצריך לשאול, \nלמה לא יש רק ה' חסדים לחג\"ת נ\"ה, ולי\"מ לא יש רק כללות כנ\"ל, יעשה המאציל שיהיה \nז', לכל א' חסד א', וכן הגבורות. וסוד ענין - שכל איברי הגוף ידים ורגלים, הם עושין \nבהתמדי. אמנם היסוד אין בו מעשה גשמי אלא רוחני, ובעת קצוב מזמן לזמן אינו אלא אבר \nמת, רק בעת הזווג, לזה אמרו בפירוש אתיליד יוסף פי' כשרוצה להזדווג, ומתפשט בו כל \nהאורות, אז אתיליד בכל עת הזווג, ולזה נקרא יוסף נער, ודוגמתו במט\"ט, שנאמר עליו \nנער הייתי וכו', שכל מציאותו הוא בסוד רוחניות, וכלי שלו אינו משמש אלא לקבל אור \nבלבד לעת הזווג, בסוד פנימית. ולזה יש לו כח לעלות למעלה בדעת עצמו, שכמו שהדעת \nאינו אלא בית קיבול לאלו האורות ואין פעולתו ניכר, אלא בזווג, כך היסוד. ולא ככל \nהאיברים כשמגיע היסוד אין התעוררות, וכשמגיע היסוד בידו, ששם ביסוד כללותן, מתעורר. \n"},{"index":3,"he":"ולזה לא, ש אבר צנוע ונסתר בכל הגוף, אלא זה, לפי שכל פעולתו הם בהסתר, ונקרא רקיע, \nשבו כוכבים ומזלות, שכל נשמות העולם בו מתגלים, והוא עולה ומוריד להם משרשם שבדעת, \nומשפיע בהם למטה ע\"י הנוקבא. ולזה, כל הד' מינים אנו קושרין בו, שעלייתו בנקל. אמנם \nהרוחנית שבשאר הספירות, הם בתוך כל א', וצריך התכללות זו בזו, שמאל בימין, ואח\"כ \nעולה, וכולם אינם עולין אלא ע\"י יסוד. וז\"ס אלה תולדות יעקב יוסף, שאע\"פ שהוא למטה \nמן שרשו שבדעת, הוא משפיע בכל הספירות, שכל הה\"ח מתפשטין מדעת, על ידי כללותן \nשבדעת, כללות שנתפשטין תוך היסוד, ע\"י אותן הכללות יוצא מדעת, ומתפשט בהם, ואחר כך \nמתפשט ביסוד אותו כללות, ומקבל הארתו: \nולזה צריך שיצא בלולב טפח, ולמה, שכיון שכולם עולין באגודה אחת ליינק משרשם, אותן \nהשרשים ע\"י נענוע, למה הוא גבוה יותר מהם, והוא יותר למטה מהם, אדרבה ההדס היה \nראויה להיות גבוה ואחר כך הערבה, ואחר כך הלולב, והענין דע, שכמו שמעשנו עולה עד \n"},{"index":4,"he":"המלכות, ומתעוררת בסוד נשמותינו, לזיוג עם ז\"א, והם נעשין מ\"ן לאו\"א, שיעשו ולתת \nזווג ומוחין לזעיר ונוקבא, וכן אבא ואמא מתעורר למה שלמעלה מהם, וכן זה לזה עד א\"ס, \nכי אין שום שפע יורד, אלא בהתעוררות זה לזה, כמו הקרבן. ואמנם אין בנו כח לעלות, \nאלא עד המלכות לבד, שהוא עני, ונשמותינו מצטיירים בה כנודע: \nכך בענין הלולב, אע\"פ שבמה שאנו עושין, אנו מעלין הרוחנית שיש בספירות, כנזכר \nבמקומו שהד' מינים רומז לפנימית שמתפשט בהם, ואנו עולין לשרשן עליון שבאו\"א, וכן עד \nפלגותא דשערי שבעתיקא, דאתפשט לתרי\"ג ארחין, בסוד כל אורחות י\"י חסד ואמת, מנין \nתרי\"ג, רומז לשורש היסוד, ששרשו הם בסוד אל חי, (כזה אל\"ף למ\"ד ח\"ת יו\"ד) במלוי, \nגי' תרי\"ג, והוא כללות כל המצות. ולזה ניתנה מצוה ראשונה לאברהם, מצות מילה, שהוא \nכללות תרי\"ג, והוא אבר מאברהם, הוא יסוד, ה' ה\"ח, ס' הוא יסוד דמלכות, שמקבל הה\"ח \nבסוד טפה, וזהו אברהם. באופן שכשאנו עולין בלולב, מעוררין בחי' כללות של יסוד \n"},{"index":5,"he":"שבדעת, וגם הם אותן השרשים, עולין למעלה עי\"ז הכללות לאו\"א, וכן למעלה יותר, וכמו \nשהיסוד אמרנו, שהכלי שלו למטה מהם, אמנם רוחניות ושרשן בדעת, וגופא למטה אינו עושה \nפעולה, וכאלו אינו, וכשיורד שרשו, אז הוא אבר חי, עוד יוסף בני ח\"י, ולזה נקרא חי. \nכך למעלה כללות היסוד שבדעת, הוא למטה מה\"ח שבדעת, אמנם שרשו למעלה, ואינם עולין \nאלא ע\"י, שהוא עולה לשרשו. א\"כ אע\"פ שהוא למטה, עיקרו קשור למעלה, ולזה צריך שיהיה \nקשור עם המינים, והוא גבוה טפח, להחסדים ששרשן למעלה, שעולה לשרשו שבדעת, שעולה ג\"כ \nמהם, ולהמשיך להם, שיתנו לאלו שיעלו לקבל מהם. ולזה אינו צריך הורדה, להוריד ראש \nהלולב למטה, כמו שעושין קצת בני אדם שאין יודעין: \nובזה נבין, למה הסריס אין לו זקן, וזקן הוא הדרת פנים, והענין הוא, כי הדעת כולל ב' \nפנים חו\"ג, פני זכר פני נקבה, ולזה ב' תפוחים הם תיקון א' מי\"ג ת\"ד, שעולה ז\"פ ס\"ג, \nוהוא גי' ואמת, ומלוי של ז\"פ ל\"ז, גי' ר\"ס, ב\"פ ק\"ל, שהם ה\"ח עולין ק\"ל, וה\"ג עולין \n"},{"index":6,"he":"ק\"ל, כולם הויו\"ת, ואלו מאירין בפנים מהדעת, וכשהדעת רוצה להתפשט למטה מקום הגרון, \nהוא צר, ומרוב אור חכמה המאיר בדעת, מתרבה אורו, ואינו יכול הגרון לסובלו, ומתבקע \nויוצא ממנו הזקן, וזהו והדרת פני זקן. וכמו שאור מתפשט בפנים, ומהפנים יורד ליסוד, \nוכשאין אור הדעת מתרבה ואינו מתפשט לירד ליסוד, גם הזקן לא יתבקע: \nוזו אדירים משברי ים, שאדיר נקרא השערות, שהם קשים, אדרת שער, משברי ים העליון \nחכמה, שמתרבה אותו בדעת, כי משם הדעת מקבל אור גדול, מחכמה ובינה, חוץ מזה שבא לו \nבקו יושר לעצמו כנודע במקומו: \nוכשתדקדק, תמצא לעולם דעת ביסוד, שיסוד עתיק דעת דא\"א. ויסוד דא\"א דעת דאבא ואמא. \nויסוד אבא ואמא, דעת דזעיר אנפין. ויסוד דזעיר, דעת דנוקבא. נמצא יסוד הוא דעת, וזה \nנעלם: \nולזה נקרא אילנא רברבא, סוד רמז ליסוד אבא, המתפשט בכל פרצוף זעיר אנפין כנודע: \nונחזור לענין, שלא יש אלא ה' חסדים לבד, שבהם נעשה המלאכה בגלוי, כל אבר אחד, חסד \n"},{"index":7,"he":"אחד. אמנם יש שכל פעולתן נעלם, ולא נתייחד להם חסד בפני עצמו, אלא כללותן, \nכדפירשתי. ולזה הברכה הוא על לולב, שכל הארתן בו, וכאלו מברך על כולם, ועל ידם \nמקבלים הארה כולם שהוא העולה ומעורר הכל, כדפירשתי. ולולב גי' חיים, רמז ליסוד \nכדפירשתי: \nופי' לולב - שהטפה יורדת מן המוח שהוא חכמה, ונכנס תוך חוט השדרה, ויורד תוך היסוד, \nוהיא כלולה מה' הויו\"ת, בח' ספירות - בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, \nהרי ל\"ב. ועיקר טפת הזרע, היא מציאת חסד, וחסד גי' ע\"ב, ובזמן שבית המקדש היה קיים, \nהיה הזיוג על כל פרצוף ז\"א, היה חסד שלם. ובזמן שאין בית המקדש קיים, שאין הזיוג \nבשלימות, שישראל בגלות, שנגנז החצי ולא נשאר אלא ל\"ו, ואפילו החצי אינו יורד אלא \nמנתיב הגנוז תוך הבינה, שלעולם נובעות ביחוד לקיום העולמות, ונקרא זווג חיצוני, כי \nהוא תוך הבינה. ופנימי הוא בתוך החכמה. ואלו הב' זווגים דוגמתן למטה, ביחוד זעיר \n"},{"index":8,"he":"ונוקבא, זווג שאינו שלם, ונקרא זווג חיצון, בסוד בנימין: \nוזווג פנימי בסוד יוסף, וזה אינה נעשה בזמן הגלות. וזהו פירוש, לו חכמו ישכילו זאת, \nפי' - אלו היה עושין הכנה, להמשיך ל\"ו הגנוז, ישכילו זאת, המלכות, ולא תהיה דלה, \nלומר עליה אשרי משכיל אל דל, שלא תהיה משכיל למה שלמטה הימנה, ויהיה אור הלבנה כאור \nהחמה: \nעוד, לולב רומז שמציאותו מתפשט עד טבורו דלבא, דעד שם מגעת עטרת היסוד, ובזה יתורץ \nמשרז\"ל אתרוג דומה ללב, והוא סוד עטרה דז\"א, ואינו פרצוף מלכות במקומה, ואיך יצדק \nשהוא עטרת והוא הלב, אלא במ\"ש מובן, שעטרה שלו עד הלב שלה, ומאירין זה בזה, זה \nבפנימית וזה בחיצון נגד הלב, והכל אחד. וזהו הלולב, כי התחום והתפשטות בנוקבא, הוא \nעד הלב: \nועוד פי' - לולב רומז לח\"י ברכות שאנו אומרים, והם ח\"י חוליות שבשדרה, שהטיפה שהם \nשמונה עשר הויו\"ת, שהם ע\"ב אותיות בטפת החסד, שיורד ליסוד במלכות, ומהם נתפשט בימין \n"},{"index":9,"he":"ושמאל. פי' - בחסד גבורה תפארת נצח הוד הרי ד', ויורד בקו יושר ליסוד ס\"ח, וכשעולה \nלמעלה כוללים עמו, ועולה בסוד ע\"ב שהוא חסד, ולזה נכללין כל הד' מינין, להשלים אותן \nלע\"ב: \nאתרוג הוא סוד עטרה דיסוד, והוא מציאות הרושם שהניחה נקודות המלכות, כאשר היתה \nדבוקה עם היסוד למטה ממנו, בעליות הנקודות ג' בג' כנודע. וכשנתפשטה נקודת המלכות \nונעשה פרצוף, נשארה הרושם עם היסוד, ולזה מתפשט היסוד עד הלב, כדפירשתי. זהו שימני \nכחותם על לבך, פירוש שאני חתום בעטרה תשימני על לבך, הפרצוף שלי יתגדל, ויעשה פרצוף \nכנגד הלב מאחור שלו. וכשתתמעט משיעור פרצוף למטה, בסוד נקודה, ישאר חותמה נגד לב \nשלו, ומאיר בה הזרוע שלו, שהוא נגד הלב. וזהו כחותם על זרועך, שהוא נגד הזרוע שלו \nממש, משם מציאותה בסוד תפילין: \nואתרוג גי' תרי\"ג, שהוא העטרה שאין בה פרצוף, רק שש קצוות, שכן היתה המלכות בסוד \nנקודה, בחי' שש קצוות. ואין אנו קושרין אותה עם הלולב, שמה שנקשר עם הלולב אינו אלא \n"},{"index":10,"he":"בחי' זעיר אנפין עצמו, לולב וערבה הדס, חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד, אמנם האתרוג \nבחי' העטרה היא אותן ו\"ק דמלכות, שהיא ה' אחרונה שבהוי\"ה שבז\"א. אמנם המלכות עצמה, \nהיא אדנ\"י או אלהי\"ם, לזה אין אנו קושרין אותה, כדי שלא יראה שהיא מציאת ז\"א עצמו, \nוהיא נקודה בפני עצמו, וז\"א אין בו רק ששה נקודות כנודע. ומה שאין אנו מפרידין מן \nהלולב, כיון שנחתמה בו, אע\"פ שאינה מלכות עצמה רק חותמה, אפ\"ה אין ראוי להפרידה. \nנמצא מה שאין אנו קושרין אותה עם הלולב, כדי שלא יראה שהיא מז\"א עצמה כנ\"ל, ואין \nאנו מפרידין אותה, כי היא חותמה ודי בזה, ודו\"ק ותשכח שכיון שנחתמה בה אין להפרידה, \nוהיא המלכות הדבוקה בו, בסוד חותם הרמוז בכפות תמרים בזוהר, דלא סליק דא בלא דא: \nערבה גי' זרע, לרמז לזרע הגבורות, שאנו מעוררין לזיוג. ולזה בהושענה רבה, חובטין \nאותו ה' פעמים, לעורר ה' גבורות במ\"ן שבה. ולזה הם ה' בדים. אמנם בלולב, אינה אלא \n"},{"index":11,"he":"ב' גבורות המכוסים, שאינם נמתקים אלא בדרך עליות החסדים כנ\"ל, שאחר כך כשמתפשטין בו \nהמלכות, ונכנסו אלו הב' בנצח הוד, וממתיקים בחג\"ת שלה. ולזה נקרא נצח הוד ב' בדי \nערבה, ב' גבורות דנצח הוד. ולזה צריך לקשרם עם ההדס, שהם חסד גבורה תפארת להמתיקה. \nולזה אינה גדילה אלא על המים, שהם חסדים, לכן נצח הוד דזעיר אנפין ושל נוקבא לבר \nמגופא, שהם חג\"ת. נמצא שאין להם נצח הוד, ומאור הזווג הנעשה בפה דאבא ואמא, מתפשט \nאור גדול עד היסוד, ונגדלין נצח הוד, ולזה נקרא יסוד מוסף, שניתוסף האור: \nוערבה. ע\"ב ר\"ה, ה' חסדים הממתקים, הם ע\"ב, לבחי' הגבורות, שהם ר\"ה. ר' מאחוריו \nשלו, וה' ה' אותיות אלהים. עוד אמרו רבותינו ז\"ל, ערבה אין בה טעם וריח, שיש ד' \nחושים - השמיעה וראייה, אינם נרגשים כלל, שהם דקים, חכמה ובינה, ונכנסים בו נצח \nהוד, פרקין עלאין דזעיר אנפין, שהאור מתפשט בה בדקות גדול, על י די ניבי דבוקא \n"},{"index":12,"he":"דאטמא בתוך העצם. וריח וטעם שהם נרגשים, אינם באים לה על ידי היסוד שלו שנעשה לה \nדעת, שהם סוד ח\"ך ולשון שלה, וגם שם הוא החוטם כנגד היסוד: \nהדס גי' חיים, ואחד יותר, כי אינו דומה חיים הבא מבינה, לחיים הבא מזעיר אנפין. \nלולב גי' חיים, הם חיים הבא מזעיר אנפין, ולזה הדס אחד יותר שהם באים מבינה. אמנם \nהטעם למה הם ג' בדים ולא ב', נגד ב' עינים שאמרו רבותינו ז\"ל הדס נגד העינים. ובזה \nיובן מ\"ש ר\"ש בן יוחאי בתיקון י\"ג, שלשה הדסים, ב' דרועין וגופא.והם לקבל עינא וב' \nכנפי עינא. ב' בדין, לקבל ב' שפוון, ולקבל ב' שוקיים. ואיך צודקין דברים הללו, אם \nהם עיניים, אינן דרועין. אם הם דרועין, אינן עיניים. ועוד איך הם לקבל עינא וב' \nכנפי עינא, עשה הג' כעין א'. ועוד אמר ב' בדי ערבה, לקבל שוקיים ולקבל שפוון. גם \nצריך לידע למה נקראו זרועות ולא כתפיים ולא שוקיים וירכיים, שכן קורין בכ\"מ בירכין \nלבר מגופא. ונבין גם כן למ\"ש לולב, רזא דלולב צדיק כתמר יפרח, מה פירוש רזא דלולב, \n"},{"index":13,"he":"ודא איהו כל בשמים, ותרגום אונקלוס דאחיד בשמיא וארעא, רצה לומר היסוד, שהוא כל, \nאחוז בשמים וארץ מלכות. והענין, צריך לידע והוא זאת, דע והבן, כי מוחי זעיר אנפין, \nהם יורדים מאבא ואמא ודעת, כנודע. וכמו שיש באצילות בכללות ה' בחי' - נפש, רוח, \nנח\"י, כן יש בפרטות בכל פרצוף, נמצא כשיורד לזעיר אנפין מאבא, למוח חכמה שלו, יורד \nלו טפה אחת כלולה משלשה ראשונים דאבא, פירוש - כתר, חכמה, בינה, מבחי' עליונים \nשלהם, ומז' של אבא, פירוש מדעת שלו ולמטה מהם, יורדין חסדים לדעת זעיר אנפין, \nופירוש הענין - שג' ראשונות דאבא, הם בחי' יחידה חיה נשמה, ולמטה הוא רוח דאבא, \nוהוא גם כן כלול מעשר ספירות, בסוד ז' היכלות, שהיכל אחד כלול משלשה. וזה כלל, כל \nמקום שז' העליון, נעשו עשר למטה מהם, וג' ראשונות נשארו בדעת, ואינם מתפשטין כלל \nבכל הפרצוף, שמאיר בהם אבא, מג' בחי' עליונים, שהם כתר חכמה בינה, מאירין בג' \n"},{"index":14,"he":"ראשונות של הדעת, וג' אלו מאירין בז' של הדעת עצמו. ואלו הג' סוד יה\"ו, שאנו \nמכוונים בלולב, שהם ג' ראשונות של הדעת, מאירין בז' של הדעת עצמו, ואלו הג' שמאירין \nבהם כתר חכמה בינה עליונים כנזכר, ואפילו ז' של הדעת, שאמרנו שמתפשט בז' דאבא, אין \nמתפשט אלא ז' שבכל אחד. פי' - ג' ראשונות של כל אחד נשארין בדעת עצמו, והז' של כל \nאחד מהם, נשאר שרשם בדעת, לז' שנתפשטו בפרטות. ואלו הם שמתפשטים בששה קצוות דזעיר \nאנפין, והם ה' חסדים, וב' כוללים: \nולזה כל חסד יורד מהדעת דז\"א, לז' דזעיר אנפין, אין בו אלא ז' בחי', כי ג\"ר נשארו \nבדעת, כדפירשתי. ולזה אמר בדרוש העומר, כל חסד שבוע אחד ולא יותר, שאין בו אלא ז', \nשכך מקורו באבא, כל חסד הוא מז' תחתונות של חסדים, שעל ידו משפיעים הג' מוחין \nעליונים, ואלו הה' חסדים וב' כוללים שיורדין באבא, בדעת ז\"א, נכללין כל אחד מי', אף \nעל פי שעיקרם באבא הם ז', כל אחד מאלו הז' בז\"א, נעשו כל א' י', שכך כל מציאת \n"},{"index":15,"he":"האצילות, הז' עליונים נעשו י' למטה, ז' דעתיק, נעשו י' באריך אנפין. וז' דאריך \nאנפין נעשו י' במה שלמטה ממנו. וכן אבא ואמא, כל א' ז' נעשו י' במה שלמטה ממנו, \nבסוד ז' היכלות כדפירשתי. וא\"כ חסדים שיש בדעת, כל אחד מי' כפי מקומן בזעיר, אע\"פ \nשמציאות שרשן באבא לא באמא, על כל זה הם כלולים מי' של כל אחד, וכשמתפשטים החסדים \nאל המדרגות של זעיר אנפין, ובדעת שלו, מניחין ג\"כ ג' ראשונות שלהם בדעת, שע\"י \nמקבלין מג' ראשונות דזעיר אנפין, כמ\"ש באבא עצמו. אמנם כשמתפשטין אלו בזעיר אנפין, \nיש דבר אחד משא\"כ באבא, כי כיון ששרשו נקודה אחת, כל החסדים כשנתפשטו בצדה בפרצופים \nמתפשטים כולם ביחד בחסד, אחר כך בגבורה, ואחר כך כולם, ועל ידי בניינא עמיקא, \nכדפירשתי פרשת בראשית בהקדמה. אמנם בזעיר אנפין אנו ממשיכין כל אחד לבדו מהדעת, \nכדפירשתי בדרושים שלי, וזה מהחסדים שנשארו בדעת ז\"א, אחר שנסתלקו ממנו המוחין, \n"},{"index":16,"he":"ונשארו בדעת שלו לצורכו, ולא לצורך זווג, כי מה שצריך לזווג אחר כך בא, על ידי \nהתלבשות תבונה. ולפי שאנו רוצין שיבואו המוחין לזווג יום ש\"ע, אנו עושין בו הכנה, \nממה שיש בכל פרצוף, שיתוסף אור הדעת, שיתרבו ויתפשטו בכל הפרצוף, בסוד הנענועים. \nלהיות בכל המדרגות שלו הכנה לקבל החסדים של זווג אחר כך: \nנמצא, שכל מה שאנו עושין, הוא לעלות כל מה שנכנס בכל המדרגות לצורך עצמן, לקבל \nמהדעת יותר אור, להיות בהם הכנה לקבל החסדים שהם יותר גדולים, ולזה צריך לכוין בשם \nיה\"ו, לקבל הארה מג' שנשארו בדעת, והם יקבלו מלמעלה, כפי אותו הערך. ולזה, כיון \nשאנו אומרים שירד הכנה, א\"כ לא ירד אלא הז' של כל אחד, ולא הג\"ר, כי הג\"ר מאירין \nבהם, ולא הם עצמן. ולזה קראם זרועות ושוקיים, שהם פרקין שניים, לא קראם כתפיים \nוירכיים, כי כתפיים וירכיים הם ג\"ר, ושניים ג' אמצעות, ואחרונים ג\"ת. וכבר נודע, כי \nאלו החסדים, עיקרם ה' הויות ועולין ק\"ל עי\"ן, וכן הה\"ג הויות ג\"כ, וכשמתפשטין בז\"א, \n"},{"index":17,"he":"שהוא ו', נעשה קול. והגבורות בנוקבא דעת ק\"ל. נמצא כי ה\"ח הם עי\"ן א', כולם טפת א' \nעיקרי, וכל אחד מהם גי' עין, כי כ\"א כלול כולם, ולזה ג' מהם שהם חג\"ת, נקראו עינים, \nשכל אחד נקרא עין, ונקראו זרועות וגופא, להורות שאין בהם ג' ראשונות, והם לקבל \nשפתיים: \nואם תאמר, שכיון שכולם מציאת עין אחד, למה נקרא ג' עינים והב' שפתיים, וי\"ל, הענין, \nשנ\"ה הם לעולם בחי' דינין, כדפירשנו פ' צו, בסוד וערבי נחל, ואפילו למעלה בז' תקוני \nעתיק, אמרו שהם יוצאין השערות מתתא לעילא באור חוזר, באופן שהם בחי' דינין, לעולם \nכשמאירין בג' פרקין דזעיר אנפין באור פנימי, הוא בדקות גדול, כדפירשנו לעיל, בסוד \nניבי בוקי דאטמא, ולזה רומזים לשפתיים שמחתכין ומגבילין הדיבור, שמכים זה בזה, לזה \nאנו מתפללין אדני שפתי תפתח, ויתמתקו, כי הדינין סוגרין. אמנם העיניים הם חג\"ת, \nשנעשין אחר כך חב\"ד, חשובים כאחד, לזה נקרא כולם עין אחד, בסוד ב' כנפי עינא ועינא: \n"},{"index":18,"he":"\nנמצא, שהם ג' כנגד מקום שמאירין בו, שהם ב' דרועין וגופא, ואלו הג' נעשין לו ג\"ר \nשהם חשובים כאחד, ושרשם עין אחד, שכך עולה ה' הויו\"ת כנ\"ל. ואם נעלה בשכלינו, נמצא \nששרשם מעין אחד, שהוא עינא פקיחא דאריך אנפין, שאין שם ימינא ושמאלא, וכמו ששרשם \nמשם מעין אחד, ולמטה כשמתפשטין בסוד היסוד, כמו טפה לזווג, חסד בפומא דאמה, נקרא \nעין אחד, כדפירשתי בסוד בן פורת יוסף עלי עין, ששרשו מעין עליון, עינא דאריך אנפין, \nעינא פקיחא. לזה אמר ר\"א, אבא היכן רמיזא, אמר לנונים שבים, בסוד וידגו לרוב בקרב \nהארץ: \nולרמוז שאין לאלו העמדה אלא משם, לכן אנו עושין ג' הדס, נגד ב' עינים, ואחד כנגד \nהשורש עינא פקיחא ושרשם, שהם גימטריא עי\"ן, ולזה לא אמרו בתיקונים אלא ב' דרועין \nוגופא, ורמז למקום שמתפשטין בו. אמנם הם עצמן החסדים, הם בסוד עי\"ן אחד, ב' כנפי \nעינא ועינא: \nודע, שאלו ח\"ג, נעשין עינים לז\"א, מנ\"ה שפתיים שלה, והאזנים חו\"ב, ומצח דעת, וחוטם \n"},{"index":19,"he":"ת\"ת, ופה מלכות. ושפתיים נ\"ה, ולשון יסוד, ולזה נעלם ומכוסה. ואין לשפתיים דיבור \nאלא על ידו. ולפי שהוא לצורך המלכות, כי פרצוף המלכות הוא מנ\"ה יסוד, נכללין שלשתן \nבפה, בסוד הדיבור שהיא המלכות. ובהם מאירין אלו ה' חסדים, והם כלולים בלשון ובפה. \nואלו הז', הם עינים, ואזנים, וחוטם ולשון, ופה, הם שרשים. וז' שלמטה, ב' דרועין \nוגופא, וירכיים וברית, דוק ותשכח: \nוצריך לבאר, למה נקרא הדס, הנה דע, כי שורש המלכות באבא ואמא ודעת, אמנם אינה נתגלה \nשם בבחי' אדנ\"י, כי שם אין הדין מתגלה, אלא היא היה שם בסוד ד' שבמילוי יו\"ד, ובחי' \nד' באמא, וכשמתפשט בחג\"ת, אז מתגלה שם אדנ\"י, כדפירוש בתיקונים, הוי\"ה בחסד, אדנ\"י \nבגבורה, וכן ג' תחתונות נצח הוד יסוד, לפי שמשם מתחלת המוחין שלה, בסוד המקיפים \nמחג\"ת. אמנם שיעור קומתה, מחצי ת\"ת ולמטה. ומה שאמר הוי\"ה בחסד אדנ\"י בגבורה, פירוש \nהדברים - מצד זעיר אנפין הוי\"ה, ומצד נוקבא אדנ\"י שמאל. נמצא כי הדס רומז למלכות, \n"},{"index":20,"he":"שהוא נגד חג\"ת דזעיר אנפין, ונקרא הדס שהמלכות מקבלת ומאירה מהם, נקרא הדסה: \nנמצא שד' דהדס, רומז למלכות שבחכמה, וה\"ס רומז לבחינת אדנ\"י, נגד חג\"ת נצח הוד \nיסוד, נשמה, והכל נקרא הדס, והם נעשו בה חב\"ד: \nוג' פעמים הדס, גימטריא אור, לרמז ששרשה מכתר, כי כתר עולה ג' פעמים אור, והאמצעי \nיורד בדעת דזעיר אנפין וכוללם: \nואחר כך מתפשטים ביסוד דזעיר אנפין, ומשם למלכות בסוד לויתן, שהוא יסוד, ונאמר בו \nעטישותיו תהל אור, ת\"ל הם ה\"ג, הנעשה ה' אלהים בנוקבא, שבה מתגלין הגבורות, דינא \nדמלכותא דינא, והם בחי' נפש, העולה ת\"ל, כמו נפש ה', הרומזת לה' חסדים, שרומז ה' \nבאברהם, בסוד טפה היוצאת מאב\"ר, לה' שהיא מלכות. ופתח אותה בסוד המים, שהם החסדים \nהמבסמין דינין שלה, וזה סוד ד\"ו, והבן זה שהמלכות נעשית עטרה על ראשו, כשעולה למעלה \nבזעיר אנפין, בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ואור רומז לאברהם, שנאמר בו מי \n"},{"index":21,"he":"האיר ממזרח שמש, כדרז\"ל קרי ביה האור, ועם כללות גימטרי' ר\"ח, רומז ליצחק, תסיר כ\"ה \nנשאר קפ\"ג, רומז ליעקב, וכ\"ה למלכות שנקראת כה, שיעקב הוא שמזדווג עמה, ויוצאת עמו \nדבוקה בת\"ת, שהוא יעקב. וזהו אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי. ונגלית הד', בד' של \nיהודה ומשם למלכות במקומה: \nודע שאור זה שאמרנו, שנתגלה ביסוד מחסד עליון, בסוד לויתן, הוא חוט של חסד שמאיר \nבמלכות, אסתר שהיתה נסתרת למעלה באו\"א, בסוד ד', ונקראת אחר כך הדסה שזכה לקבל ד' \nוס', והיא בחי' ה' אחרונה שבשם, ואחר כך נמשך לה חוט של חסד, וזה חוט הוא בחי' \nמלכות שבתוך החסד, ובאמצעות אותו השורש שלה בחסד, עולה סוד כוס של ברכה בימין, \nלקשור בג', שטיפות הזכר מוכרח שיהיה שורש לטפת הנוקבא, שאל\"כ איך מקבלת הטפה, היא \nאש והוא מים, והיו מכבים זה את זה, וזה שאמר בזוהר פרשת וארא, ענין הזווג אש ומים, \nבאופן שיש בחסד בחינת גבורה שבחסד, והוא שם ב\"ן, והוא אותיות מלוי המלוי, הם כ\"ג, \n"},{"index":22,"he":"כחושבן חו\"ט, וזהו חיה בכלל בהמה שעולה ב\"ן, וחיה גימט' חו\"ט, וזהו החוט נמשך \nלנוקבא מבחוץ, ומבפנים בסוד חוט השדרה, ונמשך ליסוד בסוד טיפה, ויסוד הוא חוט, הסר \nחו\"ט מחסד, ונשאר מ\"ט, מטטרו\"ן, כי מט\"ט דוגמת היסוד, ומצד הב' מ\"ט, א' ז\"א, ומ\"ט \nא' נוקבא, וב\"פ מ\"ט גי' צ\"ח, דודי צח ואדום, חו\"ג נכלל יחד, דין ורחמים, ואותיות שם \nב\"ן פכמ\"מ הוא ל\"ו, בחושבן ל\"ו שאמרנו, שהוא חצי ע\"ב, ע\"כ מצאתי: \nלולב גי' חיים שהם חו\"ג, לכן נפרצו עליו כשר, שהם חו\"ג. אתרוג ע\"ה בוגרת סודה נקרא \nתורה שבעל פה. הדס, במילוי ה\"י דל\"ת סמ\" ך, גי' אברהם יצחק יעקב, וצריך ג\"כ חשבון \nהדס. (שחרית יאמר י\"ג מדות, ואח\"כ רבש\"ע, כנ\"ל בחג שבועות): \n \n"}]}
