{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-14","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":14,"title":"שער התפילין - פרק א:","hebrewTitle":"שער התפילין - פרק א:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפילין - פרק א:\nהשער הד' שער כונות התפילין ובו י\"ז פרקים - פרק א: \nוהוא ביאור מצות תפילין, וסדר כתיבתן, ועשייתן, והנחתן כסדרן: \nענין התפילין: \nהנה בתפילין ש\"ר, יש בהם כ\"א אזכרות, כמנין אהיה. וד' בתים, נגד ד' אותיות אהי\"ה. \nוד' פרשיות, נגד שם הוי\"ה. וג' שמות אלו, הם גימטריא חיים, כי הם סוד חיי המלך שהוא \nז\"א, וחייו נמשכין לו מבינה וחכמה הנקראים חיים. וז\"ס הפסוק, י\"י עליהם יחיו, ואמרו \nרז\"ל כל המניח תפילין מאריך ימים. וצריך לדעת למה האזכרות והבתים נרמזו בשם אהיה, \nולא כן הפרשיות שרומזין בהויה. גם נבאר שאר הכוונות והטעמים. והענין, דע, כי ג' \nבחי' היו אל ז\"א - א', הוא בסוד עיבור ראשון. והב', הוא יניקה. והג', הוא עיבור ב' \nדגדלות. אמנם בחינות האמצעות אינה בסוד עיבור, לכן עיבור ראשון ואחרון, רמוזים בשם \nאהיה, כי ביאור שם זה מורה, שאו\"א זמין לאמשכא ולאולדא, כנזכר בזוהר פרשת אחרי. \n"},{"index":2,"he":"ופירוש הדבר - כי בהיות הז\"א במעי אמו, אז היה ו' זעירא, בחי' ג' גו ג', והמלכות \nהיתה אז עמו בבחי' פסיעה לבר, נקודה בסוף אות ו', כמ\"ש בזהר פרשת בלק דף רג ע\"ב. \nוהנה בהיות שם כל א' מאותן התלת, היה כלול מז' שהם ו\"ק, עם המלכות שבסופם. והנה ג\"פ \nז', גי' כ\"א, כנגד כ\"א אזכרות. ולפי שהם היו במעי אמא, והיו יותר מעולים וזכים \nבבחי' מוחין, להיותן שם תוך הבינה, ולכן הם נרמזים בסוד כ\"א אזכרות: \nוענין ארבע פרשיות הוא, אחר שנולד ויוצא לחוץ, אז לא היה בסוד עיבור, אלא שנתפשט אל \nהו\"ק שלמים והמלכות היתה שביעית להם, ואז המלכות לוקחת ב' מוחין לבד כנודע. ולוקחתם \nמן הו\"ק, והד' מן הו' נשארו אל ז\"א, וכנגדם הם ד' פרשיות, נגד שם הוי\"ה. ואם היה \nבסוד עיבור, היה בשם אהיה כנ\"ל: \nוענין הד' בתים, הם בבחי' השלישי, כי עוד חזרה הבינה בסוד העיבור, ונתנה ד' מוחין \nלז\"א שהם חו\"ב וחו\"ג שהם תרין עטרין, וכנגדם שם אהיה, המורה אל עיבור. והנה היותם \n"},{"index":3,"he":"נרמזו בד' בתים ולא במוחין עצמן הוא, כי תחלה עדיין לא היתה הבינה בסוד בית, רק \nבסוד מוח, ועתה נעשית בית כמו שהקדמתי לך הקדמה זו. גם הענין, כי כבר ידעת, כי \nמוחין אלו אינם מן אמא לבד, רק כלולים מן אבא, כי תרווייהו כחדא שריין, נמצא, כי \nהבינה היתה ד' בתים אל החכמה והבן זה, ולכן כנגדם הוא שם אהיה שהוא בבינה. גם הטעם \nהוא כי אין המוחין נכנסין בז\"א, אלא בהתלבשם תוך נה\"י דאמא, ואינו מתגלה רק הלבוש, \nולכן נקרא שם אהיה גם בעיבור הב': \nונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה, כי ע\"כ גם העיבור הב' של הגדלה נקרא אהיה, לפי שכיון \nשהוא בחי' עיבור, הנה נתקשרו כל הו\"ק מחסד עד המלכות, ונכללין כל הז' בסוד ג\"פ ז', \nכמו שהיה בעיבור ראשון, ולכן נקראים גם כן אהי\"ה, שהוא גימטריא כ\"א, שהוא ג' פעמים \nז': \nוענין היות השיטות של תפלה ש\"ר ד' לבד הוא, לפי שהן ד' מוחין, נגד ד' פרשיות, וכל \nא' כלול מכל הד', ולכן יש בה ד' שיטות. אמנם ענין תפילין ש\"י, הכ\"א אזכרות שיש בה, \n"},{"index":4,"he":"הוא ממש כענין שביארנו בתפילין ש\"ר, כי גם היא כלולה מכל הז' ג\"פ, והרי כ\"א: \nוענין ד' פרשיות הם, כי הנה אין בה רק ב' מוחין שהם נ\"ה, וכל אחד כלול משניהן. \nוהענין, כי המלכות נעשית מנצח הוד, דהיינו מאחור נ\"ה דז\"א, והם ב' פלגי גופא, וגם \nהמלכות נחלקה ג\"כ מאחוריו לב' פלגין, והרי הם ד' פרשיות, ולסבה שהם בסוד חצאין, \nנמצא שכולם אינם רק בבית א', כנגד שם אדנ\"י, לכן אין בהם ד' בתים, רק בית א' לבד: \nוענין ז' שיטין שיש בה הוא, כי הנה ב' מוחי המלכות הם נ\"ה, והיא צריכה להאיר, \nמראשית ג' מוחי בעלה, וכשתמנה אותן הן ד' מוחין, וחסד וגבורה ות\"ת הם ז', ומהם \nמאירין נ\"ה שהם מוחין דילה, וע\"כ הם ז' שיטין: \nוענין המעברתא של תפילין, שם שלשה שמות - אהי\"ה, הוי\"ה, אדנ\"י, שהם גימטריא יב\"ק, \nכי דרך אלו עובר כל שפע, מתחלת אצילות עד סופה. והנה נתבאר לעיל, כי כל צורת \nהיודי\"ן תתאין דאותיות אלפי\"ן אשר נכתבין בתפילין, הם צורת דלתי\"ן, כזה - א כנזכר \n"},{"index":5,"he":"בתיקונים, דאית א' שהוא בצורת יוי, ואות א' שהוא בצורת יוד. ולפי שהתפלה של ראש, הם \nאמא על ברא, ע\"כ אלפי\"ן שבהם בצורת יו\"ד, מה שאין כן שאר כל האותיות שהם - שי\"ן, \nצדי\"ק, עי\"ן, וכיוצא, כי כולם סוד יודי\"ן ולא זייני\"ן: \nוטעם למה יש בראש ארבע בתים, וביד רק בית א', הענין כמו שנת\"ל, כי המוחין דז\"א הם \nמלובשים תוך נה\"י דאמא, והנה היסוד נחלק לב', כמ\"ש במ\"א, ואז נעשין ממנו ב' מוחין \nחו\"ג, גם הנ\"ה הם ב' אחרים, והרי הם ד' בתים. אבל המלכות אין בה רק ב' מוחין לבד, \nמבחי' נ\"ה דז\"א, ואלו הנ\"ה עצמן דז\"א, היו נכנסין תוך הנוקבא, והם עצמן היו נעשין \nבתים אל ב' מוחין דילה, היה בנוקבא ב' בתים, כדוגמת הנ\"ה דאמא שנכנסין תוך ז\"א הם \nעצמן, אבל כאן אינו כך, כי הארה שלהם בלבד הוא הבולטות אל המלכות, לכן שניהם נחשבין \nלבית א' לבד: \nגם טעם אחר, ובו יתבאר מ\"ש בזוהר בראשית דף כ\"ח ע\"ב, דשמואל מהוד אתנבי דרגא \n"},{"index":6,"he":"רביעאה, וקשה, שהרי נצח הוא הרביעי, וההוד הוא החמישי, וכבר ביארנו זה במ\"א ושם \nנתבאר, כי הזכר והנוקבא הם אב\"א, נמצא כי אחור הנצח שלו, עומד כנגד אחור ההוד שלה. \nוכן אחור ההוד שלו, עומד כנגד אחורי הנצח שלה. וכן נתבאר שם, כי מצד הפנים של נ\"ה \nדזכר, הם חלוקים לב', לפי שלגבי הזכר הם בחי' רגלים, וע\"כ צריכין לחלק לב' רגלים. \nומצד האחוריים שלהם, מחוברים ביחד, מפני שהם משמשין לראש הנוקבא, והם מוכרחין \nלהתחבר יחד ממש, כי הם עצמן נעשין ראש הנוקבא, כי הנ\"ה של ז\"א הם משמשין לזו\"ן, \nומהן נעשין שניהן, וכותל א' מפסיק ביניהן, רק שמצד הפנים הם חלוקים לב' כנ\"ל, ומצד \nהאחוריים הם מחוברים כנ\"ל. וזהו אחד מן הטעמים שנ\"ה נקראים ב' פלגי גופא. ואם כן \nכיון שמהם ממש נעשה ראש הנוקבא, הוא מוכרח שיתחברו, לכן אינם רק בית א' לבד, כי אין \nבנוקבא רק ב' מוחין לבד, ואלו הב' נעשו בית א' בלבד לטעם הנ\"ל. וגם לטעם זה, נקרא \n"},{"index":7,"he":"בית זה, שם אדנ\"י כנ\"ל, לפי שהוא עצמו נהפך ונעשה ראש של הנוקבא הנקראת אדנ\"י: \nאבל נ\"ה דבינה, אין הראש לז\"א נעשה מהם, אבל הם נכנסים בתוכו, וכשהם נכנסים בתוכו, \nאז נחלקים בב' חללי דגולגלתא, ימני ושמאלי, לכן הם נקראים ב' בתים. וגם לטעם זה \nנקרא שם אהי\"ה ע\"ש הבינה עצמה הנקראת כן. אבל בנוקבא, אשר הנ\"ה דזעיר אנפין מצד \nהאחוריים אינם נקראים כלל על שם הז\"א, אך הם עצמן ראש הנוקבא ממש, לכן נקרא אדנ\"י \nעל שמה: \nוהנה אמרנו בתיקונים תיקון י\"ח ובגין דא הוא קרית ארבע, חבורא דד' שמהן, דאינון בד' \nפרשיות דתפילין דיד, ובד' בתים דתפילין דרישא. וצריך להבין, למה אמר בתחלה בד' \nפרשיות גבי תפלה דיד, וגבי תפילין דרישא אמר בתי. אבל הענין הוא, כי הנה הז\"א יש לו \nמוחין פנימין ומקיפין, ובחי' מקיפין בחוץ, הם ד' מוחין - חו\"ב, ודעת דכליל ב' \nעטרין, ואלו הם ד' שמות הנ\"ל, כי החו\"ב הם הוי\"ה אהי\"ה, והחו\"ג הם הוי\"ה אדנ\"י, \n"},{"index":8,"he":"ואלו הם בחינת תפילין, שהם א\"מ של המוחין. והנה ד' בתים הם שם אהי\"ה, לפי שזה עיבור \nב' של הז\"א בתוך בינה, לעשות לו מוחין, לכן הם בחינת אהי\"ה, כי הבתים לעולם בחינת \nא\"מ סוד התפילין, ואין עיבור אלא בסוד אהי\"ה כנ\"ל, ואז אותן הד' מוחין נשארין לו ד' \nבתים מקיפים. אמנם חג\"ת שלו, נתעלה אז בסוד הפנימית, אבל אור נה\"י דבינה, הם סוד ד' \nבתים אלו. אבל בנוקבא הם פרשיין ממש, כי נה\"י דדוכרא נעשין לה פרשיין, ולא בתים, כי \nאז אינם בסוד אהי\"ה, כי אהי\"ה אינו אלא בסוד עיבור. והנה התנה\"י שלו, שהם ד' ספירות \nנעשה בה בחינת התפילין שלה: \nוזה הוא שאמר באדר\"ז דף רצ\"ב, בחללא דגלגלתא, נהירין ג' נהורין וכו', פירוש - כי \nכבר נתבאר באד\"ר דף קל\"א, כי כשהם בבחי' מוחין, אינם רק ג' מוחין, כי הב' עטרין הם \nמתחברים בתוך הדעת. אבל בבחי' א\"מ שלהם, שהם בחינת התפילין, אז הם ד' מוחין, כי הב' \nעטרין נחלקין לב'. וזהו מה שהקשה כאן ואמר, ואי תימא תלת, ארבעה אינון וכו', כי \n"},{"index":9,"he":"לעולם כשהם בבחי' א\"מ הם ד', שהם - אחסנתא דאבוה ואמא, ותרין עטרין. וז\"ש דמתעטרן \nכולה ברישא, ואינון תפילין דרישא, כי העטרה והתפילין הם בחי' אור מקיף. אבל לבתר \nכשהם בבחי' א\"פ, שהם מוחין דלגאו, אז הם ג' חללי דגולגלתא, כי אז אינם רק ג' מוחין. \nוז\"ש, ולבתר מתחברן ונהרין ועאלין גו ג' חללי דגולגלתא, כי עד עתה בבחי' א\"מ היו \nד', ועתה שנכנסו בפנים הם ג' לבד, וביאר הטעם ואמר, משום דמוחא תליתאי כליל מאינון \nב' עטרין, ולכן אינם רק ג' לחוד: \n \n"},{"index":10,"he":"שער התפילין - פרק ב:\nונבאר ענין השינין שיש בתפילין ש\"ר, שי\"ן של ד' ראשים, ושי\"ן של ג' ראשים. הנה \nנתבאר לעיל, כי מוחין הם ד'. אמנם כאשר נכנסין תוך ז\"א, הם נעשים ג' מוחין לבד. \nוכנגד ב' בחי' אלו, הם ש' של ד' ראשים, וש' של ג' ראשים. וגם באופן אחר, כי המוחין \nהם ד', אמנם לבושיהן הם נה\"י דאמא, הם ג'. וכנגד ב' בחי' אלו, הם ש' של ד' ראשים, \nוש' של ג' ראשים: \nוגם יש סוד גדול בזה, והוא, כי הנה המוחין של קטנות, כאשר באין אלו המוחין דגדלות, \nהם נעשים אליהם בחי' בתים, אל המוחין דגדלות, שהם הפרשיות דתפילין, ולכן הם רמוזים \nבבחי' עור לבד, ולכן צריך שיהיו שחורים, כי הקטנות הם דינין. והנה הקטנות הוא שם \nאלהים, והנה אלהים במילוי יודין הוא ש'. וגם המוחין דגדלות, שהם הויות, כאשר תחליף \nשם הויה בשם מצפ\"ץ בא\"ת ב\"ש, הוא גימטריא ש'. וזהו ענין וראו כל עמי הארץ כי \"שם \n\"ה' \"נקרא עליך, כי ר\"ת הוא שי\"ן, כי מאלו המוחין דקטנות שהוא שם אלהים, שהוא \n"},{"index":11,"he":"גימטריא שי\"ן, ונרשם בתפילין כנ\"ל, ע\"כ ויראו ממך, כי כל היראה משם אלהים הוא. והנה \nכאשר נמנה שי\"ן, גימטריא ש\"ס. ואם נמנה ז' ראשין דב' שיני\"ן, שהם סוד המוחין דנה\"י, \nיהיה ע\"ה שס\"ח מנים שהם בקטורת, כי הלא מאלו המוחין דקטנות שהם אלהים, נמשכין י\"א \nסמני הקטורת שהם חיות בקליפות כמבואר, לכן בחי' הקליפות נקראים אלהים אחרים. גם ז' \nראשין שהם ב' שיני\"ן, הם סוד הארת המוחין דגדלות ד' וג' כנ\"ל, ואותן ז' הארות ועם \nאלהים העולה שי\"ן, יהיה שס\"ח מנים שהם בקטורת, ויהיה שס\"ה העיקרים נגד השנה, שהם \nמוחין דקטנות עצמן שהם שי\"ן, ודגדלות ד', והכוללת שס\"ה. אך ג' יתירים הם נגד נה\"י \nדאימא אלו הם יתירים. ונלע\"ד, כי לכן היו משמשין ליה\"כ נגד בינה, לכן אלו שכנגד \nנה\"י דבינה הם היו משמשין ליה\"כ: \nוטעם היותן ב' שינין, הוא על דרך הנ\"ל במוחין דגדלות, כי מתחלה היו ד' מוחין \nדגדלות, ואחר כך כשנכנסו ברישא דז\"א, נעשו ג' מוחין לבד, הרי הם בחינת ד' וג'. וגם \n"},{"index":12,"he":"לסבת שהם ד' מוחין ונכנסים תוך נה\"י דאמא, וכנגדם היו ש' דד' ראשים, וש' דג' ראשין: \n\nונבאר ענין הרצועות, וענין קשר של תפילין ש\"ר, וקשר ש\"י, הנה ב' נשים יש לזעיר \nאנפין - א' היא למעלה, אחורי הדעת, והיא הנקראת לאה, והוא בחי' קשר של תפילין ש\"ר. \nוהב' היא למטה אחורי התפארת, והיא הנקראת רחל, והיא בחי' תפלה ש\"י. ונבאר עתה \nעניינם, כי הנה אחר שנעשה התפילין ברישא דז\"א, שהם בחי' ד' מוחין שלו, והם הד' \nפרשיות בראשו, שהוא הקרקפתא. הנה אח\"כ נמשכין ממנה ב' רצועות, והם ח\"ג, ומקיפין \nהראש, ונמשכין עד אחורי הראש, ושם אנו עושין קשר א', שהוא סוד התפארת, כי בו הוא \nקשור הכל כנודע, ואז נרשמת בו המלכות, והיא לאה, כי שם מקומה באחורי הז\"א, וזה הוא \nהד' הגדולה דאחד, וזהו ד' של יהודה כנודע אצלינו, וזה שארז\"ל וראית את אחורי, מלמד \nשהראהו למשה קשר של תפילין, כי לאה היא העומדת אחורי הראש של ז\"א, בסוד קשר של \n"},{"index":13,"he":"תפילין, ואינה כדוגמת רחל אב\"א עם ז\"א, אלא פנים באחור, כי פני לאה הם נגד אחוריים \nדז\"א, וזהו וראית את אחורי, כי לאה הנקראת קשר של תפילין, היא רואה את אחורי ז\"א, \nכי פניה הם מביטים אל אחוריו. וגם נאמר זה על מרע\"ה, אשר סודו הוא לאה כנודע. והנה \nלאה זו, אינה לוקחת הארת מוחין דז\"א ממש כמו רחל, אבל היא לוקחת הארה בעלמא העוברת \nדרך העור של ז\"א, ולכן היא נרמזת בבחינת קשר של תפילין, שאין שם בחי' פרשיות ממש \nכמו בתפילין עצמם, רק עור לבד. להורות - שאינה יכולה לקחת מן המוחין עצמם, רק מן \nהלבושים שלהם, שהם נה\"י דאמא, ומשם לוקחת הארה מועטת מן המוחין, לכן יש בקשר הזה \nצורת ד' כנודע, להורות שהיא דלה ועניה. ולהורות גם כן על לקיחתה הארה מועטת מן הד' \nמוחין, לכן צורתה ד': \nוגם כי הנה היסוד דבינה נחלקת לב', ונעשה לב' בתים דתפילין. ונ\"ה דבינה הם ב' בתים \nאחרים כנ\"ל. והנה הם ד' שמות אהי\"ה, והד' אלפי\"ן של אלו ד' אהי\"ה, הם נעשים מוחין \n"},{"index":14,"he":"ללאה, והם בגימטריא מדת, כמבואר אצלינו על פסוק ומדת ימי מה היא. וכנגד ד' אלפי\"ן \nשל ד' אהי\"ה אלו, הוא קשר של תפילין צורת ד'. וטעם הדבר הוא, לפי שעדיין המוחין \nשבתוך נה\"י דבינה שם למעלה הם סתומין, ואינם מתגלין אלא מן החזה ולמטה, ולכן כאן \nלמעלה, אין בה הארה, רק בחי' עור לבד. וכ\"ז נתבאר בענין דרוש פרצוף דלאה, ובפסוק \nעור בעד עור וכו'. ואח\"כ אחר הקשר הזה, שהוא בחי' ת\"ת שלמטה מחסד וגבורה, שהם ב' \nרצועות המקיפין את הראש, כנודע כי כל בחי' התפילין הוא א\"מ, והתפילין עצמן הם ג\"ר \nג' מוחין מקיפין, וב' רצועות המקיפין את הראש הם חו\"ג, ואחר כך מתקבצים ומתקשרים \nבקשר א' והוא הת\"ת, ושם דבוקה עמו בחי' לאה, והבן זה כי באחורי ת\"ת היא עומדת. ומן \nהת\"ת הזה, שהוא הקשר, יוצאין עוד נ\"ה, והם ב' הרצועות הנמשכות ויוצאות מן הקשר \nלמטה, ויורדין כנגד הגוף דז\"א, ונמשכו עד התפלה ש\"י. שהוא בחינת רחל דמוחין המקיפין \n"},{"index":15,"he":"שלה. והרי נשלמו בחי' המקיפין שלה, והבן זה מאוד: \nוהנה ענין הרצועות, נתבאר בהקדמת התיקונים דף ט', גם פרשת פנחס דף רכ\"ח ב'. והענין \nהוא, כי רחל היא נעשית מבחי' נ\"ה דז\"א, ומקום התחלתה הוא בחזה דז\"א, כנזכר באדרא דף \nקמ\"א. אמנם עיקרה הוא מן ההוד שהוא שמאל, כנודע דאיהו בנצ\"ח ואיהי בהו\"ד, ולכן \nרצועות הימין שהוא נצח, מסתיימת עד החזה לבד, לפי שמשם היא התחלת רחל. אבל רצועות \nהשמאל הוא הוד, ולכן היא מתפשטת יותר למטה, ושיעורה עד הטבור, כי הלא בטיבורא שלים \nכנזכר באדרא. (א) וז\"ש בתקונים דף ט' בסוד הרצועות כי רצועה הנצח קצר, ורצועה ההוד \nהיא ארוכה. ואע\"פ שבפרשת פנחס בר\"מ דף רכ\"ח ב', נאמר כי הרצועה הימין היא ארוכה, \nורצועה השמאל היא קצרה, אין זו קושיא, כי שם נאמר בבחינת המניח. אבל בתיקונים מדבר, \nבבחינת הבינה עצמה, כי השמאל שבו הוא הימין שבה, והשמאל שבה הוא הימין שבו. (ב): \nהגהה (א) צמח - נ\"ל שמ\"ש עד החזה, ר\"ל, שלא יהיה פחות, שהרי אמר שישים באבנטו אם הם \n"},{"index":16,"he":"ארוכות: \n(ב) מהרנ\"ש - נלעד\"ן, דאכתי איכא למיפרך על תירוץ של הרב זלה\"ה, שאינו מתרץ, כלומר, \nוהקושיא במקומה עומדת, מאחר שכ\"ע מודים בזה, שפני הבינה הוא שוה עם פני הז\"א, וכן \nכל הספירות עומדין כל הפנים לצד א', וכל האחוריים לצד השני, חוץ מרחל שהיא להיפך, \nמפני שהיא עומדת אב\"א עם ז\"א. ועוד ליכא מאן דפליג, שהכלים דנ\"ה דבינה, הם מסתיימין \nעם הנ\"ה דז\"א שוה בשוה, והנצח דאמא מתפשט בנצח ז\"א, וההוד בהוד דז\"א, וא\"כ היאך \nמתרץ שיש הפרש בין בינה עצמה, ובין בחי' המניח, והא אי אפשר לומר כן, והדרא קושיא \nלדוכתא. ותו איכא למידק טובא, מאחר דקי\"ל שהנה\"י דבינה הם שוין עם הנ\"ה דז\"א, ימין \nבימין ושמאל בשמאל, א\"כ מאחר שעיקר השתלשלות הרצועות ש\"ר, הם עבור רחל לעשות לה \nמוחין בבחי' התפילין כמ\"ש בע\"ה, ואיך אפשר שיעשה מן הוד דבינה קו ימין דנוקבא, ומן \nנצח דבינה קו שמאל, ולא נמצא בחי' כזאת בכל האצילות: \n"},{"index":17,"he":"זאת ועוד אחרת, אם יש בחי' שהוא מוכרח לצאת כן, שלא כסדר הקוין, א\"כ למה ישתנה \nבבחי' הציץ, שאמר למעלה שהוא מן בחי' מוחין דאבא, ושם יוצאין כסדר, החכמה בצד ימין \nהמניח, ואח\"כ הבינה וכו'. לכן צ\"ע היטב, איזה בחי' יש שגורם השינוי בין מוחין דאבא \nלמוחין דאמא: \nונראה לתרץ קושיא זו האחרונה, כפי הכלל לפי שלעולם בעת השתלשלות המוחין ממקום \nשיצאו, ועד מקום שינוחו שם, אעפ\"י שבינו לבינו נשתנה הסדר שלהם בעת שמתיישבין למטה \nבמ\"א, חוזרין לסדר הראשון. והנה או\"א מלבישין לא\"א הזרועות שלו, אבא מימין, ואמא \nמשמאל. והנה בעת שיצאו המוחין דאמא, קודם שבאין להתיישב כאן בז\"א במצחו בסוד \nתפילין, אזי חוזרין להתיישב כמו שהיו למעלה בא\"א, דהיינו מתחלה יוצא דעת א' לבד מצד \nשמאל ז\"א, ואח\"כ יוצא הבינה ויושבת בצדו, ואח\"כ יוצא החכמה ויושבת אצלן. ונמצא שהם \nכסדר בשורה אחת, מצד שמאל לצד ימין. אבל המוחין דאבא שיוצאין בבחי' הציץ, הוא יוצא \n"},{"index":18,"he":"חכמה בצד ימין דז\"א, כי כן אבא מצד ימין דא\"א, ואח\"כ הבינה וכו', שהם מוחין דז\"א \nלצד שמאלו. והנה בעת שמתלבשין מוחין דאבא בתוך מוחין דאמא בבחי' תפילין, מוכרח \nהחכמה דאבא שיתלבש בתוך חכמה דאמא, והיינו בצד שמאל דז\"א, וזה גרם מפני שמוחין דאמא \nוכו': \nועוד נראה לי לתרץ שנלע\"ד הוא זה, כי כאשר מכה ההוא קוצי בעורף ז\"א, ומוציא את \nהמוחין לחוץ במצח דז\"א, ואז חוזרת הארה לאחוריים פעם אחרת, עד העורף, ובעת החזרה \nהולכין כסדר, דהיינו פ\"ב דנצח דבינה שהוא חסד דז\"א, מסבב בצד ימין של ראש דזעיר \nאנפין, ופ\"ב דהוד דבינה שהוא גבורה, מסבב בצד שמאל של ראש ז\"א. כי מן הפרקין \nהראשונים של נה\"י דבינה, נעשו מוחין לז\"א חב\"ד בבחינת התפילין בסוד א\"מ, והפרקין \nהאמצעים שהם חג\"ת דמקיפים, הם סובבים הראש שלו. ואח\"כ כשבאים באחור של הראש דז\"א, \nומתקשרים הח\"ג יחד בסוד התפארת המקשר אותן, ובו מתערבים, וכוללים ימינא בשמאלא \n"},{"index":19,"he":"ושמאלא בימינא, ושם באחורי הת\"ת יוצאת הנוקבא שלו בסוד א\"מ, והוא ד' של קשר בסוד \nהד' של יהודה, הנזכר בסבא דכד אתייליד יהודה, נפקת נוקבא, ומתדבקת בדכורא וכו', \nיה\"ו דכורא, ד\"ה דא נוקבא דהות בהדיה וכו' כי יה\"ו הם חג\"ת, ואות ד' היא מלכות לאה, \nשנעשה מקיף לרחל, שהוא אות ה'. כי אות ד', היא דלה ועניה, בבחי' עור לבד. ואות ה' \nהיא רחל, שיש לה כל ד' פרשיות בעצמן כז\"א כמ\"ש בע\"ה: \nוהנה עד הקשר, הוא תיקון של זעיר אנפין. ועתה מקשר ולמטה, שהוא התפארת דמקיף ולמטה, \nהוא תיקון אל נוקבא רחל, לכן אחר שנעשה הקשר בתיקונה, נתהפכו הרצועות, ומה שהיה \nתחלה בימין דז\"א, משתלשל ויורד בשמאל דז\"א. ומה שהיה בשמאל דז\"א, יורד בימין דז\"א, \nכדי שיוכלו להכנס ביושר בראש הנוקבא בבחינת מוחין, שמאל בשמאל וימין בימין: \nולפי הבחי' הזאת, יבא הכל על נכון, כי מה שאמרו בתיקונים, הוא, דהיינו בבחי' הכלים \nשל נה\"י עצמן דבינה. ומ\"ש בפרשת פנחס, בבחי' המניח שהוא ז\"א, שאחר הקשר מתחלפת ימין \n"},{"index":20,"he":"לשמאל ושמאל לימין, ויורדין נגד גוף דז\"א עד הראש בבחי' המקיפים: \nוצריך להבין, שזה ההתחלפות, הוא בסוד אורות מקיפים ואור פנימית, כמ\"ש הר\"ב זלה\"ה על \nמשה ואהרן וכו'. אבל הכלים של נה\"י דבינה הם יורדין לעולם ביושר, שוה בשוה עם נה\"י \nדז\"א, נצח בנצח הו\"ד בהו\"ד. וזה בפנימית הז\"א, ששם מתלבשים הכלים דנה\"י בינה, \nופנימית האור דפרקין תתאין דנה\"י דאמא, שם מתחלפין האורות כנ\"ל. וכן באורות מקיפין, \nמתחלפין האורות והם הרצועות. לכן בבחי' המניח, צריך שיהיה הרצועה הימני יותר ארוכה \nמשמאלית כנ\"ל: \nואכתי איכא למידק, ממה שמצאתי בספר הוא סוד הנה\"י החדשים דתבונה, כנודע בדרוש הצלם, \nמשם נעשית הרצועות, היינו נצח הוד החדשים, הם תרין רצועין דתפלין דז\"א והבן, עכ\"ל, \nוהנה נודע של' דצלם, הוא סוד הכתר, והוא א\"מ דז\"א, דהיינו כאדם הכופף קומתו וכו'. \nנמצא שראש האריך וחצי קומתו עליונה, הוא זקוף למעלה. וחצי ב' נכפל על ראש הנכנס, \n"},{"index":21,"he":"והרגלים הם מתפשטין מאחוריו כנודע. וכן הענין אמא עם ז\"א וכו' ע\"ש, הרי בפירוש \nשנה\"י החדשים הם סוד א\"מ, והם יורדין אחורי ראש ז\"א שוה, ימין עם ימין ושמאל לשמאל, \nובכאן א\"א לומר שמתחלפין. ונוכל לומר, שגם בנה\"י החדשים אע\"פ שהם א\"מ, מכל מקום הם \nכלים דתבונה. ואפשר לומר, שאור פנימית של נה\"י החדשים מתחלפים גם כן, כמו אור \nפנימית של נה\"י הישנים, כן נלע\"ד: \nוהנה כיון שעתה מתפשטין עד רחל, שהיא פרצוף גמור, ואינה כמו לאה, שהיא קשר של \nתפילין של ז\"א לבד, ורחל היא תפלה של יד בפנימי ממש, וכל עצמה של רחל, הוא מנ\"ה. \nע\"כ הב' הרצועות נמשכין דרך החזה, וא' נשארת שם בחזה, והב' מתפשטת עד הטבור כנ\"ל. \nוהנה כבר הודעתיך, כי נ\"ה דז\"א נתחדשו ונתכוננו ע\"י בינה, בסוד כונן שמים בתבונה, \nוז\"ש כאן תרין רצועין דאחידן בה' עלאה וכו': \n \n"}]}
