{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-17","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":17,"title":"שער התפילין - פרק ז:","hebrewTitle":"שער התפילין - פרק ז:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפילין - פרק ז:\nועתה נבאר דרוש א', כולל כל בחינת התפילין ש\"ר שהם דז\"א, ותפילין של יד שהיא ברישא \nדרחל, ותפילין דיעקב, וקשר שיש בכל ג' תפילין הנ\"ל. וכדי לבאר כל זה, צריך שבתחלה \nנעורר כמה שאלות, וע\"י תשובותיהן יתבארו כל הפרטים הנ\"ל, ומה שצריך לעורר הוא זה - \nלמה זמן הנחת תפילין הוא ביום, ואין זמנם בלילה. ועוד, כי הרי כפי הנ\"ל בדרושים \nהקודמים, שאי אפשר שיצאו אורות המקיפים במצח דז\"א או דנוקבא, שהם בחי' התפילין, רק \nאחר שכבר נכנסו המוחין פנימים ברישא דז\"א, ואז מכה ההוא קוצי דשערי בהם, ובולטים \nבמצח, ונעשה תפילין בראש, וכן עד\"ז בתפילין ש\"י. וא\"כ לא היה לנו להניח תפילין קודם \nהתפלה, רק אחר גמר התפלה, כי הרי המוחין פנימים אינם נכנסין בז\"א, אלא בעמידה הנקרא \nתפלת השחר, ואח\"כ יוצאין המקיפין במצחו בסוד התפילין, ולא קודם התפלה: \nועוד שינוי הסדר בתפילין בעצמם, כי הרי תחלה נכנסין מוחין פנימים ברישא דז\"א, ואחר \n"},{"index":2,"he":"כך יוצאין המקיפין במצחו, בבחי' תפלה ש\"ר. ואח\"כ נמשכין המוחין הפנימים ברישא \nדנוקבא. ואח\"כ יוצאין המקיפים שלהם במצח שלה, בבחי' תפלה ש\"י. וא\"כ איך התפלה ש\"י \nקודם לתפילין ש\"ר, והוי ליה להיות בהיפך. וגם, כי כיון שהתפלה ש\"י היא במצח דנוקבא, \nאיך היא נקשרת בזרוע שמאל של הזכר, ונקרא על שמו תפלה ש\"י: \nועוד, כי למעלה ביארנו, כי בכל עת תפלה ותפלה מהג' תפלות שבכל יום, נמשכין מוחין, \nואחר כל התפלה, חוזרין להסתלק המוחין, ומתמעטין הזו\"נ. וא\"כ איך כל היום כולו הוא \nזמן תפילין, מאחר שאין בחינתן נעשה רק בזמן התפלה בלבד. גם שאלות רבות כאלה, ובפרט \nבמה שכתבתי לעיל, כי תפלה של יד הוא בבריאה, ותפלה של ראש הוא באצילות. וכפי הנ\"ל \nהכל הוא באצילות בזו\"נ אשר שם: \nוהנה לבאר כל הפרטים האלה, נבאר בתחלה פסוק א', שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, \nהנדרש בזוהר ובתיקונים שהוא בחינת תפלה ש\"י, המונחת בזרוע וכנגד הלב, ובזה יתבאר \n"},{"index":3,"he":"במה שכבר ביארנו, איך בלילה גם הרשימו של המוחין דזו\"נ מסתלק, וכן בדרוש שכיבת \nהלילה נתבאר ענין זה באורך ושם בדרושים הנ\"ל נתבאר, כי הרשימו של זעיר אנפין מסתלק \nלגמרי, ויושב על ראשו. אך הרשימו של המוחין שלה, נשאר תוך הז\"א ממש, במקום החזה, \nבלבו של ז\"א, ומשם הוא מאיר לנוקבא. וזה הוא שאומרת הנקבה אל הזכר, שימני כחותם על \nלבך: \nוהנה נתבאר שם, כי באור הבוקר תיכף קודם התפלה, אותה הנקודה העיקרית של רחל, שהיא \nהכתר שבה, עולה מלמטה מהיכל ק\"ק של בריאה, עד זרוע שמאלי של הז\"א, ועומדת שם פב\"פ \nעמו. אך הט' נקודות אחרות מחכמה שבה ולמטה, יורדות אז למטה בבי\"ע, ועומדת שם עד \nתפלת שחרית, ואז ע\"י התפלה הם עולין כמ\"ש בע\"ה. ואז אחר אור הבוקר, שעלתה אותה \nנקודה העיקרית שעמדה בזרוע של ז\"א פב\"פ, אז הרשימו של המוחין דזעיר אנפין, חוזר \nלמקומו תוך ז\"א באור הבוקר, וגם הרשימו של נוקבא שהוא בלילה ניתן בפנימית החזה של \n"},{"index":4,"he":"ז\"א בלבו כנ\"ל, הנה עתה יוצא משם ולחוץ, ונכנס ברישא דההוא נקודה, והם שם בבחינת \nמוחין של הנקודה הנ\"ל פב\"פ, עם הגבורה של ז\"א. אמנם תחלה נמשך הרשימו שלה, ואח\"כ \nהרשימו דיליה, כמ\"ש עתה בע\"ה בענין התפילין: \nלכן נבאר תחלה ענין של תפילין, ונאמר, כי הנה כאשר זה הרשימו של המוחין הראשונים, \nהוא חוזר ונכנס תוך ז\"א ונוקביה כנ\"ל, אז חוזר האור שלהם ונעשים בחי' תפילין \nבמצחיהם. ונמצא, כי התפילין אינם נעשין אלא מאותו הרשימו לבד, הנשאר מן המוחין \nשעברו בראשונה ונסתלקין. וכאשר אח\"כ אנו מתפללין תפלת השחר, אז באין מוחין אחרים \nחדשים, וניתן מוחין אחרים חדשים ברישא דזעיר אנפין ונוקבא ממש. ואותו הרשימו יוצא \nבבחינת תפילין במצחם: \nובזה יובן, למה מצות תפילין קודם למצות התפלה, כי התפילין הם מן הרשימו הראשונה \nשחזרה בהם קודם זמן התפלה באור הבוקר, ואח\"כ ע\"י התפלה, באין מוחין ממש אחרים חדשים \nברישא דזו\"נ. וגם בזה יתבאר לך, למה זמן התפילין כל היום, כי מאחר שגם כל היום יש \n"},{"index":5,"he":"רשימו דמוחין תוך רישא דזו\"נ, לכן יש גם כן תפילין בראשיהם דזו\"ן, כי מכח אותן \nהרשימו התפילין יוצאין. אבל בלילה, שאפילו הרשימו של מוחין דזו\"נ מסתלק, לכן אין אז \nזמן תפילין לא לז\"א ולא לנוקביה. אמנם עכ\"ז בודאי, יש הפרש בין שעת התפלה לשאר \nהיום, כי בשעת התפלה, שאז יש מוחין גמורים ממש ברישא דז\"א, ולכן עיקר של מצות \nתפילין, הוא אז בשעת התפלה. אבל בשאר היום, שאין תפילין אלו אלא מכח הרשימו בלבד, \nולכן אין התפילין אז מצוה וחובה כמו בשעת התפלה: \nוהנה ענין התפלה הנעשה בה באותה הנקודה של רחל, זה שאמר הכתוב, כחותם על לבך כחותם \nעל זרועך, כי עתה שעלתה אותה הנקודה באור הבוקר עד זרוע שמאלי של זעיר אנפין, ועמדה \nשם פב\"פ עמו, אז נשלם ענין כחותם על זרועך, כי רשימו של המוחין שלה, היה בפנים בלבו \nשל זעיר אנפין. (א) אך זו הנקודה, היא בחוץ, ונתונה בזרוע השמאלי דזעיר אנפין \nמבחוץ, ואז בהיותה שם הנקודה, יוצא הרשימו שלה מתוך לבו של זעיר אנפין, ונכנס באותו \n"},{"index":6,"he":"הנקודה בהיותה עמו על זרוע, ואז משמש הרשימו ההוא לאותה הנקודה במקום המוחין, ואז \nבהכנס הרשימו ההוא לתוך אותה נקודה, אז נקרא אותו נקודה תפלה של יד, כי אותה נקודה \nנקשרת אז בזרוע שמאלי דז\"א, במקום הקיבורת, לפי שהוא כנגד הלב של ז\"א, כדי לקחת \nאותה הרשימו שלה אשר שם כנ\"ל, ואז נכנס בה אותה הרשימו, ונעשין בראשה בחינת תפילין. \nונמצא, כי בערך הז\"א עצמו, הן תפילין בזרוע על לבו. אבל בבחי' הנוקבא, הם תפילין של \nראש שלה: \nהגהה (א) צמח - כפי טעם זה, וכפי טעם דלעיל, שרצועה שמאלית קצרה עד החזה מטעם הנ\"ל \nשם, וכפי טעם שצריך ליקח הציצית בעת קריאת שמע ביד שמאל וכו', מכל אלו נ\"ל לומר, \nשאטר יד אינו רשאי לשנות, כדי שלא לשנות הסדר הנ\"ל: \nובזה יתבאר לך ענין שינוי מאמרי הזוהר אם הם תפילין בזרוע של ז\"א, או אם הם תפילין \nשל ראש דנוקבא כי הכל א', ונמצא כי תפלה זו של יד היא תפילין גמורים כמו התפילין \n"},{"index":7,"he":"ש\"ר דז\"א. ועתה צריך שנבאר דא\"כ למה הנשים פטורין מתפילין דבראש. (ב) אך הענין הוא, \nכי בחי' אלו התפילין ש\"י, הוא בהיות אותה הנקודה נקשרת בזרוע שמאלי דז\"א, ואין בה \nפרצוף כלל עדיין, לכן אין אנחנו עושים אז רמז אליה עדיין, אבל אנו רומזים אותה \nבבחי' זעיר אנפין עצמו, שהוא קושר אותה הנקודה עמו בזרוע, ע\"י אותו הרשימו הנ\"ל, \nוכל זה הוא מחמת אהבתו אותה, וז\"ש כחותם על זרועך, לפי כי עזה כמות אהבה שאני אוהבת \nאותך: \n(ב) טעם, למה אין הנשים חייבות בתפילין הוא, כי אין לרחל אותן הד' מקיפים שיש אל \nז\"א. עוד טעם אחר, כי תפילין דיד דיעקב, הם בחי' תפילין ברישא דרחל, ואין תפילין \nנגד רישא דרחל: \nונבאר טעם, למה לפי זה, תפלה של יד קודם לתפלה של ראש. והענין הוא, כי אותה הרשימו \nשל רחל, שהיה נתון תוך החזה של ז\"א ממש, וע\"י עסק התורה אחר חצות כנזכר במקומו, היה \nעולה נקודה זו של כתר דרחל למעלה בעת אור הבוקר ממש, ואז יוצא אותו הרשימו דילה, \n"},{"index":8,"he":"שבתוך החזה שלו, ונכנס באותה הנקודה כנ\"ל, ועושה בה בחי' תפילין בראשה, בהיותה \nקשורה בזרועותיו, וזה נעשה ע\"י שאנו מקיימין מצות התפילין, ומברכין הברכה, ועי\"כ \nנעשה זה המעשה הנ\"ל. ואחר כראות ז\"א, שכבר היא יש לה תפילין בראשה, מחמת שנתקרבה \nבזרועו אצל הרשימו שלה, אשר שם בחזה, אז מתקנא בה, ואז הוא ממשיך הרשימו שלו אשר \nלמעלה ונכנס בו בראשו, ואז בו גם כן תפלה ש\"ר, ואף גם זאת הוא, על ידי המצוה שאנו \nמקיימין מצות תפילין בהנחת תפילין ש\"ר, כנודע כי אין דבר נעשה למעלה, אלא על ידי \nמעשה תחתונים בעה\"ז. וז\"ש הכתוב, קשה כשאול קנאה, אחרי מ\"ש כחותם על לבך כחותם על \nזרועך, כי עזה כמות אהבה: \nוהרי נתבאר, קדימת תפילין ש\"י לתפילין של ראש. ואחר כך על ידי הק\"ש ועמידה, באים \nמוחין אחרים חדשים לצורך הזווג, כנזכר לעיל כי הרשימו אינה רק לבחינת התפילין כנזכר \nשם: \nועתה ביאר הפסוק, מה היתה קנאתו בה, ואמר רשפיה רשפי אש שלהבת י\"ה, ר\"ל - כי נתקנא \n"},{"index":9,"he":"בתיקון הנעשה בה, כי הנה אותה הנקודה היא הכתר של רחל, והיא עומדת קשורה בזרוע שמאל \nשלו, ואז נכנס בה הרשימו, ונעשה בה התפילין. וגם בחי' האלו פירש הכתוב, שהם דברי \nהנקודה עצמה, האומרת כך לפני הז\"א בעלה, שימני כחותם וכו'. וביאורם הוא, ענין קנאתו \nהוא, לומר : \nכי כאשר הוא ישימני כחותם על זרועו, ימשך גם אליו תועלת, לפי שהוא יתקנא בה, ויתקן \nגם הוא כמו שנתקנה כנ\"ל: \nוז\"ש רשפיה \"רשפי \"אש \"שלהבת \"יה, אשר ר\"ת שלהם - ראש\"י, שהוא בחי' אותה הנקודה \nשהיא כתר וראש שלה, ונותנה בזרוע דגבורה שלו שהוא אש, ונעשית אז היא רשפי אש, \nשיונקת משם, ונעשית אז בה תפילין שלה, שהם נקראים שלהבת י\"ה. כי הם בחי' גבורות \nושלהבת, היוצאין מן י\"ה, שהם חו\"ב של או\"א, הנקראים י\"ה, אשר מהם נעשה המוחין \nותפילין שבראש. וגם המוחין בעצמם שלה, הם חו\"ב שבה, הנקראים גם הם י\"ה: \nמהחברים - אח\"כ מניח תפילין, בסוד ז\"א, שהוא הקב\"ה מניח תפילין, כמאמר רז\"ל פי' - \n"},{"index":10,"he":"שז\"א מניח על ראשו, ד' אורות, שהם ד' מוחין. ובתחלה הם ד', וכשנכנסין בראשו, \nמלובשים בנה\"י של תבונה, הם נעשין ג'. ובתפילין יש כ\"א אזכרות ולא יותר, כמנין \nאהי\"ה, ויש ד' פרשיות, וד' בתים. וכפי מה שכתבנו היה ראוי להיות ג' בתים, נגד נה\"י \nדתבונה שנכנסו במוחין. אבל הכוונה שהם ד' בתים, כי דע שהקוצי דשערי דא\"א, בטש \nבאחורי זעיר אנפין, בעורף זעיר אנפין, כי ז\"א מלביש כל צדדי נה\"י דא\"א, א\"כ נמצא כי \nהארת קוצי דשערי כשהולכין מאחורי ז\"א, אז היא פוגעת בעורף זעיר אנפין, ואז יוצא \nהארת ד' מוחין ד' פרשיות, והארת נה\"י דתבונה. ומאותו בטישה, נחלק יסוד דאמא בראשו \nלב', חסדים לבד, וגבורות לבד. ואז יצאו הבתים נגד פניו במצחו, וחוזרין להיות ד' \nמוחין, באותו הארה של קוצי דשערי דא\"א. ולהיות המוחין ד', גם הבתים עצמן, צריכין \nלהיות ד', אעפ\"י שאינן אלא ג', שהם בתים שמכסים לפרשיות, לפי שבאים המוחין מכוסים, \n"},{"index":11,"he":"וד' פרשיות נגד ד' מוחין, וע\"כ הם ד', כדי להלביש אל כל המוחין. ועוד טעם אחר, כי \nבהיות ז\"א בסוד עיבור ג' גו ג', שהם נה\"י תוך חג\"ת, ואז השביעית שהיא מלכות, גם היא \nהיתה בודאי נכללת עמהן, והיתה היא עטרה, ונכללת ביסוד, וכשחוזרין ומתפשטין והיה הוא \nו\"ק, ואז מלכות גם כן נתפשטה, וחוזרת למקומה. לכן הם ד' בתים בערך מלכות, שהיא \nמתפשטת, שהם נהי\"ם: \nוהטעם שהם כ\"א אזכרות, כמנין אהי\"ה, ולא כ\"ו כמנין הוי\"ה, שהוא כמנין זעיר אנפין \nעצמו. והטעם, כי הנה בסוד עיבור ג' גו ג', והמלכות נכללת עמהם כנ\"ל, והרי הם ז', \nוכ\"א מז' כלול, ונכלל מכללות הג' קוין דחג\"ת, וג\"פ ז' הרי הם כ\"א, לכן הם האזכרות \nכמנין אהיה, המורה על העיבור כנודע: \nוקשה, א\"כ כי מאחר שבהם כמנין אהיה, יהיה ממש כ\"א אזכרות דאהיה, ולא כ\"א הויות. אבל \nהטעם, כי מלת אהיה הוא מורה על ההתפשטות, והוי\"ה מורה על היות כפי מה שהוא עתה, \nכשהיא במקומה בלי התפשטות במוחין דז\"א: \n"},{"index":12,"he":"ונ\"ל, שאלו האזכרות הכ\"א כמנין אהי\"ה, וד' בתים של עור, נגד אותיות אהי\"ה. וד' \nפרשיות נגד אותיות דהויה. תחשוב אהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה, עולים חיים, שהן חיי המלך: \nובתפילין של יד, יש ג\"כ כ\"א אזכרות, נגד אהי\"ה. וד' פרשיות, נגד הוי\"ה. ובית א' נגד \nאדנ\"י, עולין גימטריא יב\"ק: \nודע, כי הבטישה הנ\"ל דקוצי דשערות, להוציא את התפילין הנ\"ל, היא הארה לבד, ואינה \nאלא בזמן שבהמ\"ק היה קיים, ובעבור הגלות מסתלקין המוחין, שמוחין אינם אלא בגדלות, \nוחזר הז\"א לקטנותו, ואז נאמר עליו בגלות, מי יקום יעקב כי קטן הוא: \nאמנם ע\"י התפלה שאנו מתפללין, ויחוד ק\"ש שאנו מייחדין בכל יום, אנו מגדילין את \nהז\"א, ובאים בתוכו המוחין מלמעלה. ואחר התפלה חוזרין ומסתלקין, ועכ\"ז נשאר הרשימה \nוהארה כל היום, לכן כל היום זמן התפילין. אך בלילה מסתלקין גם אותה הרשימו, כי לילה \nלאו זמן תפילין. לכן מהראוי שלא יסורו לפחות עד שיאמר עלינו, להעמיד הארת מוחין \n"},{"index":13,"he":"דזעיר אנפין: \nוזהו הטעם הרצועות שמקיפים הראש, שהם סוד נ\"ה דתבונה בא\"מ על הראש, ועי\"ז נמשך הארה \nזה כל היום עד הלילה כנ\"ל. והקשר ש\"ר נגד לאה, וכ\"ז בתפלה ש\"ר. אך תפלה ש\"י נגד \nרחל, שמוחין דידה נגד נה\"י דז\"א, שנעשו מוחין לה: \nוכשם שתפילין דז\"א, יוצאין ע\"י בטישה דקוצי דשערי דא\"א. כך תפלה ש\"י, ע\"י בטישה \nקוצי דשערי דז\"א, שמגיעין עד רישא דרחל, ושם בוטשין ויוצאין. ולזה אנו מניחין תפלה \nש\"י נגד הלב, במרפק בזרוע שמאל, ששם הוא רישא דנוקבא מאחוריו, שהוא כנגד הלב: \nוהטעם שקושר על הזרוע, לפי שהדעת שלהם ההה\"ג, שניתן לה מיסוד ז\"א. והנה הוא הרבה \nלמטה ממקום רישא דנוקבא הנ\"ל, שהוא כנגד הלב. לזה הטעם צריך לקשור תפלה ש\"י בזרוע, \nשהוא גבורה. והכונה, כי הה\"ג שביסוד ז\"א, הם יעלו דרך אור החוזר למעלה עד הלב, \nבמקום זרוע שמאל, הנקרא גבורה, ויתחברו ה\"ג שם, כי הם מסוד א', ואז יאירו הה\"ג בסוד \nאור החוזר, ויהיו כולם שם ברישא דנוקבא למעלה נגד הלב: \n"},{"index":14,"he":"וז\"ס אזהרת רשב\"י בזוהר שיו\"ד של תפלה ש\"י, איצטרך דלא יעדי מן תפלה ש\"י, ותהיה \nתמיד מחובר עמה. כי קשר הזה, הוא סוד היסוד הנ\"ל של ז\"א, שהוא דעת בנוקבא, לפי \nשמקומן למטה, אנו צריכין להעלותה, ולכוין בו תמיד שלא יחזור לירד למקומו, ולא יעדי \nמגו תפלה ש\"י. ועיין בקונטרס, כי שם נתבאר ענין זה יותר: \nוהטעם שתפלה ש\"י בית א', לפי שנ\"ה דז\"א הם ב' פלגי דגופא, ולפי שהיסוד ז\"א הוא \nלמטה, ואינו מגיע להיות שוה לנ\"ה, ומנ\"ה נעשו מוחין דידה, אף כי נראין שניהם כמו \nשנים, מ\"מ הם מחוברין במוחין כמו א'. פירוש - מצד אחוריהם הם נדבקים בנוקבא ונעשה \nא', לכן הוא בית א' לתפלה ש\"י. או כנגד פרצוף של מלכות, שחזרה פרצוף א'. או מפני \nשכבר נוקבא דז\"א, יונקת משם א' שבדעת זעיר אנפין, שכולל מב' הויות: \nוהטעם שאנו מניחין תחלה תפלה של יד, ומהראוי היה להניח תפלה של ראש, מפני שבתחלה \nבאים המוחין לז\"א מאו\"א, ואחר כך מז\"א לנוקביה. והטעם יובן, עם סוד הפסוק שימני \n"},{"index":15,"he":"כחותם על לבך כחותם על זרועך, והענין הוא בב' בחינות - א' הוא, הארה מבטישת קוצי \nדשערי דז\"א ברישא דנוקבא, אינן בטשין רק לחו\"ב שלה לבד, ולא לדעתה, לפי שראש הנוקבא \nהיא דבוקה לגוף זעיר אנפין בחזה שלו, ושערי לא בטשי כי אם לחו\"ב שלה, שהדעת שלה הוא \nלמטה כנ\"ל, לפי שקוצי דשערי מגיע עד החזה, ודעת שלה נגד יסוד שלו, ואין בטישה מגעת \nשם לפי שיסוד ז\"א הוא למטה. בחי' ב', סוד הקשירה שאנו קושרין בזרוע, לפי שתעלה \nהגבורה של הדעת ממקום היסוד עד הזרוע כנ\"ל, ובבחי' הא' אמרה שימני כחותם על לבך, \nנגד הבטישה שהוא בלב. ובבחי' ב' אמרה כחותם על זרועך, שהוא הקשירה בזרוע, בסוד \nגבורה, להעלות הגבורות כנ\"ל, מיסוד שהוא שורש הדעת, למעלה בגבורה. לזה בבוקר תיכף, \nיש לה הארה, מהארת אותו חותם שעל לבו וזרועו, לפיכך משימין בבוקר תפלה ש\"י, מאחר \nשכבר יש לה אותו הארה: \nוא\"ת, לא יניח תפלה ש\"ר, עד שיאמר ק\"ש ותפלה, שבאותו זמן נכנסים ב\"פ של נ\"ה אמא \n"},{"index":16,"he":"בראש ז\"א בק\"ש, ובעמידה אז נכנסין ג' פרקין, והאחרים שנכנסו קודם, יורדין למטה, ואז \nנכנס יסוד אמא בדעת ז\"א ונעשו המוחין. אבל תשובה לזה, שפי' הטעם, כי עזה כמות אהבה \nדז\"א לנוקבא, קשה כשאול קנאה. מאחר שיש לנוקבא הארה ג\"כ, פי' לנוקבא יש הארה, ולא \nלז\"א. ובזה הוא מקנא, ועולה לקבל המוחין שלו שנסתלקו, אז הם באו לו בסוד תפילין. \nוטעם הדבר, שזו\"ן נקראים דודים, אשה ובעלה, ויש אהבה ביניהם, לזה אמרה שימני כחותם \nעל לבך, כי עזה כמות אהבה מז\"א לנוקבא, לכן מתחברים ומתדבקין עמו, כי הם דודים אשה \nובעלה, לכן אנו משימין תחלה תפלה ש\"י, ותפלה ש\"ר באה אח\"כ. כי אם היתה באה מאו\"א \nלז\"א, היתה גם כן בסוד אהבה, כמ\"ש ושמים לא זכו בעיניו, ר\"ל בעיני בינה, כי מטבע \nהאם להאיר בכל עת אל הז\"א בנה הנקרא שמים, כדרך אם מרחמת על בניה, משום אהבה גמורה, \nא\"כ אם שהיו תפילין יוצאין לז\"א מחמת או\"א, היה הטעם ג\"כ משום אהבה, והיה מוקדם \n"},{"index":17,"he":"תפלה ש\"ר לש\"י. אך תפלה ש\"ר בז\"א, אינה יוצאת רק ע\"י א\"א, שע\"י הקוצי דשערי המכה \nומאיר בראש ז\"א, נעשה בו בחי' תפילין, ואינו מטעם האהבה, רק כי חפץ הוא להיטיב \nלזולתו, כטבע השלם המטיב לזולתו, טוב אתה ומטיב אמר דוד, לכן תפילין ש\"י שהוא משום \nאהבה, קודמת לבא, ונותן לה הז\"א רשימו ההארה הנשארת בו, ועושה בה בחי' תפלה ש\"י, \nואח\"כ מתקנא בה הז\"א, וזהו קשה כשאול קנאה, ואז גם ניתן לו רשימו שלו שנסתלק בלילה, \nונעשה לו תש\"ר אח\"כ. ע\"כ מהחברים: \n \n"}]}
