{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-18","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":18,"title":"שער התפילין - פרק ח:","hebrewTitle":"שער התפילין - פרק ח:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפילין - פרק ח:\nואחר שנתבאר כל הטעמים אל השאלות הנ\"ל, וביארנו מה ענין של התפילין אלו כולם, נבאר \nעתה, סדר יציאת תפילין אלו. אמנם תפילין ש\"ר דז\"א, כבר נתבאר לעיל היטב, בדרושים \nהקודמים לזה. ונבאר עתה תחלה, תפלה ש\"ר דיעקב, ואח\"כ תפלה דרחל, כי כן הוא סדר \nיציאתן, כמ\"ש בע\"ה: \nוהנה על דרך שנתבאר לעיל בתפלה ש\"ר, שהם יוצאין ע\"י הכאת קוצי דשערי דא\"א ברישא \nדז\"א, כן הוא הענין כאן, כי גם ברישא דז\"א, יש חד קוצי דשערי, ומתפשט דרך אחוריו עד \nמקום אחורי החזה שלו עצמו, אשר שם הוא רישא דרחל באחורי זעיר אנפין, ושם הוא נסתיים \nונגמר ההוא קוצי דשערי, המתפשטת דרך אחוריו נגד המצח של רחל ממש, כנ\"ל בדרוש ציצית, \nלפי שהיא עומדת אב\"א עם הז\"א, ונמצא פנימה כלפי האי קוצי דשערי: \nוהנה רחל אינה מלבשת את הז\"א ממש, רק באחוריו עומדת בלבד, ואע\"פ שגופה היא מחוברת \nודבוקה ממש בגופא של ז\"א, אמנם הראש שלה שהוא עגול, אינו דבוק ומחובר לגמרי כולו \n"},{"index":2,"he":"בת\"ת דז\"א, רק אמצעית עגול שבראשו לבד, הוא המתחבר, אמנם ב' צדדי הראש בימין \nובשמאל, אינם מחוברים, ויש שם מקום פנוי וחלל ואויר ביניהם, ונמצא אם כן כי מקום \nהדעת שלה בלבד העומד באמצע, הוא הנדבק באחורי הז\"א, אבל חו\"ב שבה אינם דבוקים עמו: \nגם יש ענין אחר, והוא, כי הראש שלה הוא קטן, אך רוחב מקום החזה שלו, הוא יותר רחב \nמן הראש שלה כנודע, וכאשר ראשה נדבק בגופו מאחורי ז\"א, יעדיף רוחב גופו דז\"א מב' \nצדדי ראש הנוקבא, ונמצא, כי ההוא קוצי דשערי דז\"א נחלק לב', ומכה בגופו דז\"א עצמו, \nמב' צדדי המצח של הנוקבא, ואינו מכה במצחא דנוקבא, כמו שמכה קוצי דשערי דא\"א בראש \nז\"א עצמו, לפי ששם היה מלביש הז\"א את א\"א שם, והיה הסיבוב ראשו, מפסיק בין ההוא \nקוצי דשערי, לההוא גופא דא\"א. אבל כאן, שיש מקום בגופו עצמו מב' צדדי הראש הנוקבא, \nלכן כל מה שיכול להתחבר עם בחי' עצמו של ז\"א, הוא מתחבר ומאיר שם: \nועוד, כי בז\"א שם האי קוצי דא\"א מכים בעורף דז\"א, מקום שערות כמותם, אבל כאן שהוא \n"},{"index":3,"he":"מצח דנוקבא אינה מכה. והנה נודע, כי הג' מוחין דז\"א מתפשטין מראשו עד רגליו, דרך ג' \nהקוין שלו, אעפ\"י שבערך הז\"א עצמו אין התפשטות ההוא נקרא מוחין, עכ\"ז בערך יעקב \nורחל נקרא מוחין, ומההארתם היוצאין מהם, נעשין מוחין ליעקב ולרחל כנודע, נמצא, כי \nהאי קוצי דשערי המכה בב' צדדי גופא דז\"א, הוא מכה בב' הקוין שמן הצדדין, שהם ב' \nפרקין אמצעים דנה\"י דאו\"א הגנוזים תוך ח\"ג דז\"א, ששם ההתפשטות חו\"ב דז\"א, הכלולים \nמחו\"ב דאו\"א, אך בדעת של ז\"א אמצעי אינו מכה, מפני ששם מחובר זו\"נ כנ\"ל: \n(א): \nהגהה (א) ונלע\"ד שצ\"ע, כי כבר נודע מכל הדרושים של הרב זלה\"ה, שמן ב\"פ קדמאין דנ\"ה \nדז\"א, נעשו ב' מוחין חו\"ב דנוקבא, ותוך נ\"ה דז\"א, שם מלובשים ב\"פ תתאין דנ\"ה דאו\"א. \nוא\"כ איך אמר בכאן, שמן ב\"פ אמצעים דאו\"א, המלובשים תוך ח\"ג דז\"א, נעשין במוחין \nדנוקבא, ומהארה שלהן יוצאין במצח דנוקבא, ונעשין תפילין בראשה, כנזכר לקמן. ונלעד\"ן \n"},{"index":4,"he":"לתרץ, שכבר נודע שמשליש דת\"ת ז\"א, נעשה כתר לרחל, וכבר נתבאר לעיל, שבזמן שהיא בסוד \nנקודת כתר, יושבת על הזרוע שמאלית דז\"א, אז נכנסין בה כל המוחין בסוד התפילין, \nואח\"כ בעת שהכתר מתחבר עם ט' אחרות, אזי נכנסין כל המוחין מכתר ולמטה במקומם בחו\"ב \nדנוקבא, ולכן גם עתה שע\"י הכאת קוצי דשערי נכנסים החו\"ב בכתר שלה, שהוא כנגד החצי \nתפארת התחתון דז\"א, ואח\"כ משתלשלין למטה במקום חו\"ב שלה, שנעשין מב\"פ קדמאין דנ\"ה \nדז\"א, ודו\"ק: \nוהנה בהיות ההוא קוצי דשערי מכה בב' הקוין דחו\"ב דז\"א עצמו כנ\"ל, והוא מאיר בהם ע\"י \nהארות הנמשכין דרך השערות שלו מן המוחין שלו, ע\"ד הנ\"ל בקוצי דשערי דא\"א, המכה בראש \nז\"א, ואז מוציא שם חכמה וחכמה דאו\"א, ובינה ובינה דאו\"א, אז מוציא אותן כלפי פנים \nדז\"א, ויוצאין לחוץ לצד הפנים שלו, ושם פוגעים באחורי רישא דיעקב, העומד אחור בפנים \nעם הז\"א, כי אחורי יעקב הפוכים כלפי פנים זעיר אנפין כנודע, ואז פוגע הכאה ההוא \n"},{"index":5,"he":"קוצי דשערי בעורף של יעקב, ונכנס תוך רישא דיליה ובמוחא דיליה, ומוציאין אותו לחוץ \nבמצחו של יעקב, ושם נעשין תפילין במצח דיעקב: \nויש בהם ד' פרשיות, ואינם כמו ד' פרשיות של תפלה ש\"ר דז\"א, שהם מחו\"ב וחו\"ג של אמא, \nוכן באבא, בסוד תפילין של ר\"ת, ואכתוב לקמן בע\"ה, אמנם בתפילין דיעקב, לא יש רק ב' \nחכמות וב' בינות דאו\"א, ואז פרשה קדש, היא נגד חכמה דאבא. ופרשה והיה כי יביאך, היא \nבינה דאבא. ופרשה שמע, היא חכמה דאמא. ופרשה והיה אם שמוע, היא בינה דאמא. וחו\"ב \nדאמא, הם בערך חו\"ג לגבי חו\"ב דאבא: \nואח\"כ מכח ההכאה ההוא, חוזרות האורות אל האחור. וכמו שההכאה בהם, גרמו שילכו לצד \nפנים, עד הסוף שהוא רישא דיעקב. כן בחזירתן לצד האחור, חוזרין עד הסוף שהוא רחל, \nובכל מקום שפוגעין, עושין ההארה. הא כיצד - הרי שהם חוזרין אל אחורי רישא דיעקב \nבמקום העורף, ושם הם מוציאין ההארה הא', הנקרא לאה אשת יעקב, ונקרא אצלינו דור \n"},{"index":6,"he":"המדבר כמבואר במקומו ואז מאירין שם, ועושין שם קשר של תפילין דיעקב, שהיא בחי' לאה \nאשת יעקב, ע\"ד הנ\"ל בלאה אשת ז\"א, שנעשית קשר של תפילין בעורף של ז\"א, וכל זה נתבאר \nשם יותר היטב בארוכה במקומו וע\"ש: \nואחר כך חוזרת ההארה יותר לצד אחור, עד שפוגע בז\"א, ונכנס שם, וחוזר ויוצא מן ז\"א, \nונכנס ברישא דרחל בעורף שלה, כי הלא אחורי ראשה, הם כנגד אחורי ז\"א, לכן תחלה פוגע \nבעורף שלה, ונכנס ברישא, ויוצא במצח שלה, ושם נעשין התפילין דנוקבא שבראש, הנקרא \nתפלה ש\"י כנ\"ל. והנה אלו התפילין של רחל הנקרא תפלה ש\"י, גם הם יש בהם ד' פרשיות, \nואינם כמו ד' פרשיות דתפילין דרישא דז\"א, שהם חו\"ב חו\"ג, אמנם הם ע\"ד שביארנו \nבתפילין של יעקב, והם חו\"ב דאבא, הם קדש והיה כי יביאך, וחו\"ב דאמא, הם שמע והיה אם \nשמוע. וחו\"ב דאמא, הם חו\"ג לגבי ערך חו\"ב דאבא. ואעפ\"י שבזהר פרשת בא נתבאר כי גם \nד' פרשיות דתפילין של יד, הם חו\"ב חו\"ג, הוא לסבה הנ\"ל, כי חו\"ב של אמא, נעשה בה \n"},{"index":7,"he":"בבחינת חו\"ג לגבי חו\"ב דאבא: \nובזה יתבאר מאמר באדרא זוטא דף רצ\"ו, וז\"ל, ונהירו דתרין מוחין גליפין בה, והנה משם \nנראה כי אין בה רק ב' מוחין בלבד, ודעת אין בה. ובפרשת בא קאמר שם איפכא, דד' \nפרשיות ש\"י הם חו\"ב וחו\"ג. אבל יתורצו ב' מאמרים במ\"ש, כי אמת הוא שיש בה חו\"ב \nוחו\"ג, אלא שכל עיקרם אינם רק ב' מוחין לבד, כי החו\"ג שבה, אינן אלא ב' מוחי דחו\"ב \nדאמא לבד, אלא שהם כפולים של או\"א: \nאמנם מה שקראם ונהירו דתרי מוחין, ולא אמרו ותרין מוחין גליפו בה. הענין הוא, כי הם \nאור נמשך בסוד חותם, מן הנ\"ה דז\"א, וע\"כ בהיותה בה, נקרא נהירו דתרין מוחין. ועתה \nצריך לתרץ קושיא אחרת יותר גדולה, כי הרי בפרשת שלח דף ק\"ע, אמר דדעת של הנוקבא \nהתחתונה נקרא ק\"ל, ובסוד דעתן של נשים קלה. וגם אנחנו ביארנו במקומות אחרים רבים, \nכי הם בחי' עטרא דגבורה, שהם ה' הויות ה\"ג, שהם בגימטריא ק\"ל, ואיך אמרו באדר\"ז \nונהירו דתרין מוחין גליפין בה. אמנם ענין זה נתבאר במ\"א, כי יש חילוק בענין הדעת \n"},{"index":8,"he":"דז\"א, אל הדעת דנוקבא, כי הדעת של ז\"א הוא למעלה בראשו ממש. אמנם דעת של הנוקבא, \nהוא למטה מראשה, והוא בגופא ממש, והוא באמצע בין ב' הכתפים שלה, שהם ח\"ג שלה, ושם \nבשליש עליון של הת\"ת, שם עומד הדעת שלה תמיד. אמנם למעלה בראשה, לא יש רק ב' מוחין \nלבד, שהם חו\"ב דאבא, ועוד יש לה חו\"ב דאמא, תמורת חו\"ג כנ\"ל. ונמצא כפי זה, שאין \nבראשה רק ב' מוחין לבד, שהם חו\"ב, ועכ\"ז נחלקין לד' מוחין כנ\"ל ע\"ד הנ\"ל, כי הדעת \nהאמיתי שלה, שהם עטרא דגבורה, הוא למטה בגוף שלה, לכן אינו עולה בשם מוחין. וע\"כ לא \nהיה ה' פרשיות בתפילין ש\"י, כי התפילין הם כנגד המוחין שבראשו, וע\"כ הם ד' פרשיות \nממש, דוגמת תפילין ש\"ר דז\"א. אבל הדעת שלה שהיא למטה בבחי' גוף, ואינם בבחינת \nמוחין, ולכן לא היה פרשה כנגדה: \nאמנם ענין הדעת שבה, היא בחי' הקשר בתפילין של יד, לכן הוא בצורת י', שהוא בחינת \nהדעת, שצורתו י' כמו היסוד כנודע. ולהיותה למטה בגוף, אין צורתו רק י' מן העור \n"},{"index":9,"he":"בלבד, ואין בתוכו פרשה, שהוא בחינת המוח כשאר הפרשיות: \nאמנם דע, כי אין קשר זה כקשר תפלה ש\"ר, כי שם הוא בחי' אחרת, שהוא לאה אשת ז\"א, \nנפרדת ממנו, ועומדת שם באחוריו, וע\"כ קשר תפלה ש\"ר, הוא רחוק מן התפילין עצמם, כי \nתחלה נמשכין ב' רצועות מן התפילין, ואחר כך רחוק מן התפילין, אנו עושין שם קשר, \nשהוא קשר רחוק מאד מהם. אבל הקשר הזה, הוא עצמות רחל ממש, בבחי' הדעת, בעטרה דגבורה \nשלה, מצד הפנים שלה, ולא באחוריה כקשר תפלה ש\"ר. אלא שלסיבת היותה למטה מן הראש, \nלכן לא היה תוך התפילין, המורים על המוחין, אמנם הוא למטה מהם, בבחי' עור לבד, \nלסיבת שאינו מוח. אבל עכ\"ז, הנה הוא בחי' מוח, אע\"פ שהוא למטה בגוף, וע\"כ כתב בזוהר \nפרשת פנחס דף רל\"ב, דאיצטריך דלא יעדי האי קשר מתפלה ש\"י, ולא תתפרד ממנה כלל \nועיקר, שאם יתפרד הדעת שבגופה מן המוחין שלה, הוא פגם גדול מאוד מאוד. לכן הזהיר שם \nבזוהר מאוד על י' הזו, דלא לאפרשא לה מגו תפלה ש\"י, כי הכל הוא בחי' פרצוף רחל \n"},{"index":10,"he":"עצמה, אלא שאלו הם המוחין בה, וזה גוף. משא\"כ בקשר דתפילין ש\"ר, שאין בו בחי' ז\"א \nעצמו, רק פרצוף א' של לאה, א\"כ צריך להפרידו ולהרחיקו מן התפילין של הראש עצמן, אלא \nשיש לה דבקות עמו על ידי הרצועות לבד: \nואם כן נמצא, כי קשר תפלה ש\"י, אינה דומה כלל לקשר תפילין ש\"ר. כי תפילין ש\"י, הוא \nגם כן מכללות המוחין של רחל, שהוא הדעת של ה\"ג שלה, ולהיותו למטה בגוף שלה, הוא \nבחי' עור. אבל על כ\"ז הוא מכלל המוחין שלה, אלא שירד למטה. אמנם פרצוף של רחל עצמה, \nאיננה נרמזה כלל בתפלה של יד, לפי שהיא נקודה קטנה של כתר, לכן אין אנו עושין לה \nזכר, אלא למוחין שבה עם הדעת שלמטה, שהם תפלה ש\"י, והקשר שלה. אמנם עכ\"ז אנו קושרין \nתפלה זו בזרוע שמאלי, להורות כי שם גם כן נמצאת הנקודה ההיא, ונקשרת שם כנ\"ל, אך \nבתפלה ש\"י עצמה, אין לה שום זכר, רק אל המוחין שלה בלבד, לפי שהם מוחין שלמים בבחי' \nכל הפרצוף רחל שלימה, וזכור אל תשכח, כי כל זה הוא מבחי' הרשימו של המוחין בלבד \n"},{"index":11,"he":"כנ\"ל: \nוהנה בזה תבין, ענין האי קוצי דשערי דז\"א שאמרנו לעיל, שאינו מכה באמצע כנגד הדעת, \nרק מב' צדדיו, שהוא בב' הקוין של חו\"ב, והטעם כבר נת\"ל. אמנם עוד הוא לטעם הזה, כי \nאחרי שאין שם דעת דנוקבא, אם כן למה יכה שם ויאיר על חנם, במקום שאין שם מוח, ואמנם \nלמטה לא יצא בבחי' קשר, כמו אותה של לאה בבחי' קשר ש\"ר, שהרי אין הקוצי דשערי מגיע \nשם, ואינו מכה בו, ואיך יצא לחוץ בבחי' קשר. אבל ענינו הוא, מוח הדעת עצמו של רחל, \nשנשאר במקומו ממש, ואינו בולט לאחור כנ\"ל. ואם תשאל ותאמר, כי הרי החסדים המגולים \nשל אמא, המתפשטין תוך ז\"א בכל הקוין ימין ושמאל ואמצע כנודע, וא\"כ כאשר הקוצי דשערי \nדרישא דז\"א, הכה בב' קוין דז\"א, איך אינו מכה אלא בחו\"ב אשר שם, ואינו מכה בחסדים \nהמתפשטים שם בנ\"ה דז\"א, ואז מכח ההכאה, יכול לעשות דעת דרחל למעלה בראש בבחי' \nהחסדים. ואי תימא כי עטרא דחסדים הוא לז\"א ולא לנוקבא, אי אפשר, כי הרי פשוט \n"},{"index":12,"he":"אצלינו, כי כל בנין גופא של רחל, נעשה ע\"י ב' חסדים. אבל הענין הוא, כי אדרבא, מפני \nשהוצרכו לבנות פרצוף רחל עצמה, לכן הלואי שיספיקו לזה הענין, ומפני זה אין עוד כח \nבהם לעשות בה בחי' דעת: \nועוד, כי הנה אפילו המוחין עצמן, שהם חו\"ב, לא היו יכולין לצאת, לולי על ידי הב' \nחסדים המאירין בהן, והם אשר נותנים בהם כח להוציא הארתן לחוץ, שיוכלו לעשות בהם \nבחינת התפילין לרחל, והלואי שיספיקו לזה: \nוכבר הודעתיך, שאל תשכח, כי כל זה הוא מבחי' הרשימו של המוחין בלבד, אמנם הקוצי \nדשערי דז\"א, אשר האיר שם בחו\"ב, שיש בב' קוים דז\"א, לא היה בו כח להוציא אלו המוחין \nשל חו\"ב לרחל, אלא ע\"י הארת של ב' חסדים אשר בפנים כנ\"ל. וטעם הדבר הוא, לפי שקוצי \nדשערי צריך להוציא הארות רבות, שהם - תפילין דיעקב, והקשר שלהם, שהיא לאה דיעקב. \nותפילין דרחל, לכן הוצרך אל אלו הב' חסדים הנ\"ל, להוציא מוחין דרחל, ולא יכלו \n"},{"index":13,"he":"החסדים לעשות דעת ברחל בראשה למעלה: \nובזה תבין טעם אחר, למה קוצי דשערי דא\"א, לא הוציא רק הארות תפילין דזעיר אנפין, \nוהקשר שלהם בלבד. וקוצי דשערי דז\"א הוציא הארות רבות, והם - תפילין דיעקב, והקשר \nשלהם, ותפילין דרחל. וגם למה, כיון שהוציא תפילין דיעקב וקשר שלהם באור החוזר, למה \nלא הוציא קשר לתפילין דרחל ג\"כ. אך יובן עם הנ\"ל, והוא, כי קוצי דשערי דרישא דא\"א, \nהכה בראש ז\"א, אשר שם האורות סתומים, בב' מחיצות - נה\"י דאבא, ונה\"י דאמא, כנודע. \nוע\"כ לא היה כח בקוצי דשערי דא\"א להוציא, רק תפילין דז\"א, וקשר שלהם בלבד. אבל קוצי \nדשערי דז\"א, הוא מכה במקום שהחסדים מגולים בתוך ז\"א, שהם ב' חסדים הנ\"ל, וגם כי שם \nנגלה יסוד אבא כנודע, ואורו גדול, וגם הוא מאיר בב' הקוין ימין ושמאל. וגם אותן הב' \nחסדים הנ\"ל בנה\"י דאו\"א, אשר בתוכם חו\"ב דאו\"א. ונמצא, כי כאן יש אורות רבות מאוד, \nוע\"כ היה בו כח לעשות כל הבחי' הנ\"ל, שהם - תפילין דיעקב, והקשר שלהם. ותפילין \n"},{"index":14,"he":"דרחל: \nואע\"פ שבערך הז\"א עצמו, אינו שם בחי' מוחין. עכ\"ז בערך יעקב ורחל, הם נעשין להם \nמוחין ממש גמורים כנודע. בפרט לסבות היותם שם בגילוי גדול, ובאורות רבים כנ\"ל. אבל \nעכ\"ז, די להם שהיה להם כח לעשות כל הבחי' הנ\"ל, שהם תפילין דיעקב, ולאה אשתו, \nותפילין דרחל. אבל קשר לרחל לא יכול לעשות, לפי שכבר האיר דרך הליכה מכח הכאה \nבאחורי ז\"א, ובלטו עד מצח יעקב שהוא מרחק גדול. ואחר כך בסוד אור חוזר, חזרו האורות \nדרך חזרה פעם שנית, אל מקום שיצאו לכתחלה במקום רחל, והוציאו את התפילין כנ\"ל במצח \nשלה, ואיך עתה יחזרו פעם שלישית לאחור אל העורף שלה, להוציא קשר אליה. וזהו נראה \nמחוש הטבעי, שכשהאדם זורק אבן בכח גדול אל מקום אחד, הולכת שם, ואח\"כ חוזרת לאחור, \nמכח ההכאה הגדולה שהיה בעת אשר נזרקה, אבל שתחזור פעם ג' לילך ולחזור כבתחלה זה אי \nאפשר. ועוד, כי הרי כח גדול היה לעשות כל הבחי' הנ\"ל, מה שלא עשו כן קוצי דא\"א, \n"},{"index":15,"he":"ומכ\"ש שלא יכול לעשות יותר, וע\"כ לא יש קשר בתפלה ש\"י, כדמיון הקשר בתפלה של ראש: \nאמנם הקשר של תפלה של יד, שהוא צורת י', כבר ביארנו לעיל, שאין קשר בולט באחורי \nהתפילין, כמו הקשר הראשון. אמנם הוא מוח הדעת הפנימי עצמו של רחל, אלא שלהיותה למטה \nבגוף שלה כנ\"ל, לכן הוא מחוץ אל התפלה של יד, שהוא בחי' מוחין שבראשה למעלה: \nהרי נתבאר מכל הנ\"ל, כי בחי' התפילין הם לעולם במצח, או במצח דז\"א, או במצח דיעקב, \nאו במצח דרחל. כי אין התפילין יוצאין, אלא מבחי' המוחין אשר בתוך הראש, ובולטין \nההארתן לחוץ. א\"כ התפלה ש\"י, אי אפשר כמו שחשבו קצת חכמי דורנו, שהם יוצאין מזרוע \nעצמו דז\"א, שהרי אין שם מוחין. אמנם הם תפילין היוצאין מן המוחין דרחל עצמה במצח \nשלה, אלא שלהיותה עומדת שם בזרוע שמאלי דז\"א, אנו קושרים אותו שם כנ\"ל. והנה שם \nלמעלה נתבאר כי תפלה ש\"י הוא בבריאה, ותפלה ש\"ר הוא באצילות. וכפי הדרוש הנ\"ל נראה, \n"},{"index":16,"he":"שגם התפלה של יד הוא באצילות. (א): \nמהרנ\"ש - ונלעד\"ן, למה אנו מניחין תפילין של ראש, שהוא תפילין דז\"א, ותפילין של יד \nשהוא דנוקבא, ולמה ג\"כ אין אנו מניחין תפילין דיעקב. ועוד איך יש ליעקב רק תפלה של \nראש בלא ש\"י. ולפום ריהטא נראה, שהוא המשנה ששנינו, תפלה של יד אינה מעכבת ש\"ר \nוכו', כי כן מצינו ליעקב, שאין לו אלא תפלה ש\"ר בלבד. אבל קשה, למה באמת אין לו רק \nתפלה א'. ונ\"ל, שהתפלה של יעקב, הוא בערך תפלה של יד דר\"ת בזרוע דז\"א, כמו שהתפלה \nש\"ר דנוקבא הוא תפלה ש\"י דרש\"י בזרוע שמאל דז\"א, כך תפלה ש\"ר דיעקב, הוא בערך תפלה \nש\"י דר\"ת בזרוע ז\"א: \n: \nוהנה פעם אחרת שמעתי ממורי זלה\"ה, בענין טעם למה מקדימין תפלה ש\"י לתפילין ש\"ר, \nואמר, כי הנה תחלה נעשין לה מוחין מצד הבריאה, כי הרי תפלה ש\"י הוא בבריאה. ואח\"כ \nאנו עושין לתת לו מוחין באצילות. ואז אח\"כ נמשכין ג\"כ אליה מוחין דיליה מצד \nהאצילות. והענין הוא, כי אחר שהנחנו תפילין ש\"ר בראש הז\"א, אז נמשכין משם ב' רצועות \n"},{"index":17,"he":"בסוד חו\"ג, ונמשכין אחורי הראש, ושם מאירין באורם, המלכות אשר שם, שהיא צורת ד', \nהנקרא קשר של תפילין, בסוד התפארת שהוא הקושר, ובאחוריו הוא המלכות. ואח\"כ נמשכין \nב' הרצועות שהם נ\"ה, עד תפלה ש\"י, שהוא נוקבא דז\"א. ואז נמשכין ונעשין אליה מוחין \nבסוד האצילות: \nופעם אחר שמעתי טעם אחר, למה התפילין ש\"י קודמין לתפילין ש\"ר, ואמר, כי הטעם הוא, \nכי התפילין הם בבריאה ושם הם אלו המוחין, והם מאותן שירדו בלילה אל עולם הבריאה: \nופ\"א שמעתי ממנו, כי ודאי שתמיד יש בין לנוקבא ובין לז\"א סוד מוחין, אלא שקודם הנחת \nתפילין, אז יש אל הז\"א מוחין בסוד רוח, כי כן הז\"א נקרא רוח. והמלכות יש לה מוחין \nבבחינת נפש, כי המלכות כן נקרא נפש. אבל אחר הנחת תפילין, אז הז\"א יש לו מוחין בסוד \nנשמה. והמלכות יש לה מוחין בסוד רוח: \n \n"}]}
