{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-26","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":26,"title":"שער הקדישים:","hebrewTitle":"שער הקדישים:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקדישים:\nמכאן עד פ\"א מיותר והוא מהדורא בתרא: \nוהנה נבאר סוד כל הקדישים שבכל תפלה ותפלה, ושלא בשעת התפלה, ונבאר ענינם בכללם \nבמקום הזה, ואח\"כ נבאר פרטם, כ\"א וא' במקומו. ותחלה נבאר ענין מציאות המעשה הנעשה \nע\"י הקדיש. והנה ביארנו לעיל בשער התפלה, כי התפלה נחלק לד' חלקים, שהוא, מתחלת \nהברכות עד ב\"ש הוא עולם העשיה, ומב\"ש עד סוף ישתבח הוא עולם היצירה, ומישתבח עד \nהעמידה הוא עולם הבריאה, והעמידה עצמה הוא אצילות עד אשרי, ואשרי עד תפלה לדוד \nבריאה, ותפלה לדוד עד פיטום הקטורת יצירה, וקטורת עצמה הוא עשיה: \nוהנה תיקנו קדיש א' בין כל עולם ועולם, כמ\"ש ב\"ה. וטעם הדבר יתבאר לך בהקדמה אחת. \nונתבאר בענין מיעוט הירח, מה ענין המיעוט, ושם נתבאר כי ראשונה היתה נוקבא דזעיר \nדאצילות במקומה, שהוא אחורי החזה דזכר, נמצא שיעור קומתה כולה, מראשה ועד רגלה, הוא \nכשיעור נה\"י של הזכר עד סופם. גם נתבאר איך מתנוצץ אור של כל הי\"ס דאצילות בבי\"ע, \n"},{"index":2,"he":"ואמנם הוא אור המתפשט מהם בלבד ולא הם בעצמם. וכבר נודע כי מן תנה\"י דז\"א, נתהווה \nאור ד' מוחין דנוקבא דז\"א עליונה אשר באצילות, וכל מציאות הי\"ס שבה. ולעולם שיעור \nקומתה, הוא בד\"ס תנה\"י דז\"א בלבד, לכן נקראת ד' כנודע, וגם ממנה נתהוה אור א' כלול \nמד' אורות, וד' אורות אלו נתהוו מתנה\"י שבה, ואלו יורדין ומתלבשין בהיכל העליון \nהנז', בז' היכלות אשר בו, כנז\"ל. ואל תחשוב כי תנה\"י עצמן דמלכות דאצילות, הם נעשין \nמוחין למטה, רק שמאירים הד' אורות הנז', והם יורדים למטה בהיכל הנז' והם הנקראים \nכסא כבוד: \nוהנה בעת מיעוט הירח שאמר לה לכי ומיעטי את עצמך, היה באופן אחר, כי המלכות הנז', \nשהיתה תחלה באחורי הזכר מן החזה ולמטה, היא עצמה ירדה למטה בהיכל ק\"ק דבריאה, ולא \nנתלבשה בהיכל עצמו, אלא באותן הד' אורות שנתהוו מתנה\"י שלה, ונכנסו בהיכל ק\"ק \nדבריאה, שהוא בחינת כחב\"ד דבריאה עצמה, ואותם הד' אורות, הם הכסא כבוד עצמו, והם \n"},{"index":3,"he":"נשמות של בריאה, והם המתלבשים בהיכל ק\"ק, שהוא כחב\"ד דבריאה, ונעשה נשמה תוך כסא \nהכבוד הזה, שהוא נשמת הבריאה, שהם אותם הד' אורות הנז', שם נתלבשה מלכות דאצילות, \nוכן עד\"ז בכל הד' עולמות. אלא שיש שינוי ביניהם, והוא כי המלכות דאצילות, כל כללותה \nוכל י\"ס שבה, וכל שיעור קומתה, שהיה תחלה כשיעור ד\"ס של הזכר, שהם תנה\"י באחורים \nשלהם, כ\"ז ירדה למטה, ונתלבשים באותם הד' אורות הנקרא כסא כבוד, המתלבשים בהיכל \nקדשי קדשים דבריאה, שגם הוא בחינה ד' שהם כחב\"ד דבריאה. ושעור קומתה שהיא בד\"ס של \nז\"א, היא מתלבשת עתה בשיעור קומת הכסא הזה, שהוא ד' אורות ג\"כ, וגם היא שיעור קומת \nכל היכל ק\"ק, שגם היא ד', כחב\"ד דבריאה. (ח): \nהגהה (ח) וז\"ס ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. שהוא מלכות דאצילות הנקראת אדנ\"י, \nוהיא יורדת בהיכל ק\"ק דבריאה ומתלבשת בכסא כבוד הנז', וזהו על כסא רם ונשא, שהוא \nבראש עולם הבריאה. וז\"ש ג\"כ יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. דמות \n"},{"index":4,"he":"דיקא, ולא אדם ממש שהוא ז\"א דאצילות, אלא מלכות בלבד שהיא נקראת דמות כנודע. ע\"כ \nדברי הר\"ן זלה\"ה. בשם מ\"ב: \nאמנם המלכות של הבריאה כאשר ירדה למטה בעולם היצירה, לא ירד רק חלק העשירי שבה \nבלבד, שהוא המלכות שבה, ירדה למטה בהיכל הנקרא ק\"ק דיצירה, ונתלבשה שם. וכן עד\"ז \nהמלכות של עולם היצירה חלק הי' שבה ירדה ממנה, ונתלבשה בהיכל ק\"ק דעשיה. א\"כ נמצא, \nשבכל ד' עולמות אבי\"ע, יש בכל עולם מהם ב' בחינות, א' הוא ענין ו' היכלות תחתונים \nשבעולם ההוא, בעלייתם הם עולים ונכללים זה בזה דרך כללות, ע\"ד הנז\"ל, שעולין פנימית \nג\"ת, ומלבישין חיצונית ז\"א כו'. ובחינה הב' הוא, בחינת היכל ק\"ק שבאותו עולם, \nשכשהוא עולה ונכלל למעלה, הוא חוזר להיות ממש בבחי' העולם שלמעלה ממנו, ע\"י המלכות \nשל עולם העליון ההוא, ע\"י שמתלבשת בהיכל העליון הז' הזה, שבעולם שלמטה ממנו, ושמור \nכלל זה בידך. והוא ע\"ד תוספות שבת בענין הקליפות נוגה, כי לפעמים היא קדושה, \n"},{"index":5,"he":"ולפעמים היא טומאה: \nוהנה מתחלת הברכות עד עתה, כללנו ו' היכלות תחתונים דעשיה, דרך כללות זה בזה, \nכנזכר. ועתה ע\"י הקדיש, עולה למעלה עולם העשיה אל היצירה, והם ב' מיני העלאות. כי \nהנה כל התיקון הנעשה עד עתה, הוא ו' היכלות העשיה, ואח\"כ מהודו עד ב\"ש, הוא היכל \nק\"ק דעשיה. ולכן ע\"י הקדיש הזה, אנו מעלים הז' היכלות, כי קדיש הוא בחינת העמוד, \nכנזכר בזוהר פקודי בהיכלות, ואמר שם, שיש עמוד אחד באמצע כל היכל, ודרך העמוד ההוא \nעולה כל היכל בחבירו ונכלל בו. ובחינת העמוד הזה, הוא בחינת הקדיש, שאנו אומרים בין \nכל עולם ועולם. ובקדיש הזה, אנו מעלים את העשיה אל היצירה, ולכן יש באיש\"ר וגו' כ\"ח \nתיבות, וכ\"ח אותיות, כמ\"ש למטה באורך בע\"ה. וע\"י הכ\"ח אותיות, אנו מעלים הו' \nהיכלות, לפי שלעולם כל בחינת אותיות הם הגבורות, כנודע בשם ע\"ב, שיש בו רי\"ו \nאותיות, כמנין גבורה. אך התיבות הם ע\"ב כמנין חסד, ולכן ע\"י האותיות, אנו מעלים הו' \n"},{"index":6,"he":"היכלות. וע\"י כ\"ח תיבות, אנו מעלים היכל הז' שבעשיה למעלה. והענין הוא, כי לעולם \nאין שום יכולת לעלות שום עליה, אלא בכח שם מ\"ב, והוא המעלה כל עליות שבעולם, וז\"ש \nבזוהר תרומה, דשם מ\"ב סליק ולא נחית כו': \nוהנה בחי' הכ\"ח הם מילוי המילוי דשם הוי\"ה, שהוא כ\"ח אותיות, והוי\"ה עצמה הוא מ\"ב, \nשהוא ד' אותיות הפשוטות, ועשרה אותיות של המילוי, וכ\"ח של מילוי המילוי, הרי מ\"ב \nאותיות. נמצא, כי אלו כ\"ח הנזכר, הוא מילוי המילוי, של מ\"ב אותיות בשם הוי\"ה, נמצא \nכי כל כ\"ח, הוא: \nבשם מ\"ב ולכן הקדיש נרמז בב' הבחינות שהם כ\"ח, ומ\"ב, כמ\"ש בע\"ה. והוא, כי יש בו ב' \nמ\"ב, וב' כ\"ח, מ\"ב וכ\"ח דאותיות, ומ\"ב וכ\"ח דתיבות: \nואלו הם מ\"ב וכ\"ח דאותיות - כי ביהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא כ\"ח אותיות, \nובר\"ת של \"וישתבח \"ויתפאר כו' יש ז' ווי\"ן, והם עולים מ\"ב. והענין הוא, כי גם שם \nמ\"ב הוא עד\"ז, ז' שמות באנא בכח, ובכל שם יש ו' אותיות שהם ז' ווי\"ן הנז'. וכן יש \n"},{"index":7,"he":"ו' אותיות בכל תיבה, ו\"ישתבח ו\"יתפאר כו' בווי\"ן, ולא ביודי\"ן כמו שנוהגין קצת \nמחכמי דורנו כי הוא טעות גדול, לפי שאין עליה אלא בשם מ\"ב דסליק ולא נחית, ושם ע\"ב \nנחית. ואמנם הכ\"ח תיבות הם שיש מן איש\"ר וכו' עד דאמירן בעלמא, הרי כ\"ח. וצריך לומר \nלעילא מן כל ברכתא בב' תיבות, כדי שיהא כ\"ח תיבות, וגם כי כן הוא לשון התרגום. הרי \nנתבאר מ\"ב וכ\"ח דתיבות, ומ\"ב וכ\"ח דאותיות: \nוצריך שתדע, כי הנה ד' שמות הם בד' עולמות אבי\"ע - הוי\"ה דע\"ב באצילות, הוי\"ה דס\"ג \nבבריאה, הוי\"ה דמ\"ה ביצירה, הוי\"ה דב\"ן בעשיה. והנה בג' הויות ראשונות עס\"מ יש י' \nאותיות בכל מילוי מהם, ולכן יש במילוי מילואו כ\"ח אותיות. אבל בשם ב\"ן לא יש רק ט' \nאותיות, לכן אין במילוי המילוי כ\"ח אותיות, לכן אין שום עליה ע\"י, רק ע\"י ג' הויות \nראשונות, כמבואר אצלינו בדרוש שם מ\"ב דד\"ע אבי\"ע: \nונחזור לענין כ\"ח אותיות הנז' שיש בקדיש זה של הודו, תכוין בהם אל כ\"ח אותיות שיש \n"},{"index":8,"he":"במילוי המילוי הוי\"ה דאלפי\"ן, שיש ביצירה. ותכוין להעלות ע\"י ו' היכלות תחתונים \nדעשיה ביצירה. ואח\"כ תכוין בכ\"ח תיבות שיש בקדיש הזה, אל כ\"ח אותיות מילוי המילוי \nדס\"ג אשר בבריאה, ותכוין להעלות בהם את היכל ק\"ק דעשיה ביצירה, שהוא חוזר להיות \nיצירה ממש ע\"י כ\"ח הנזכר. נמצא, כי המ\"ב אותיות שהוא גי' של ז' ווי\"ן שיש בוישתבח \nויתפאר וכו' כנ\"ל. וכן הכ\"ח אותיות שיש ביש\"ר כו', אלו הם יותר תחתונים, כי הם נגד \nמ\"ב וכ\"ח של מילוי אלפ\"ין שיש ביצירה. אבל המ\"ב מבחי' ז' תיבות עצמן של וישתבח כו' \nשיש בהם מ\"ב אותיות, וכן הכ\"ח תיבות עצמן שיש מן איש\"ר עד דאמירן בעלמא, אלו הם מ\"ב \nוכ\"ח יותר עליונים בבחינת הויות דס\"ג. לכן הראשונים נרמזו במ\"ב וכ\"ח אתוון, והשניים \nנרמזו במ\"ב וכ\"ח תיבין, שהם יותר מעולים. וע\"כ במ\"ב וכ\"ח דאתוון התחתונים, אנו \nמעלים ו' היכלות דעשיה התחתונים, וע\"י מ\"ב וכ\"ח תיבין העליונים, אנו מעלים היכל ק\"ק \n"},{"index":9,"he":"דעשיה: \nואחר שביארנו ענין זה הקדיש, נבאר כל שאר הקדישים דרך כללות, ואח\"כ נחזור לבאר דרך \nפרט ענין הקדיש בביאור גמור. דע, כמו שביארנו בזה הקדיש של אחר הקרבנות, שיש בו ב' \nמ\"ב וכ\"ח. וע\"י מ\"ב וכ\"ח ראשונים של אותיות, אנו מעלים ו' היכלות תחתונים דעשיה אל \nהיצירה, כך בין כל עולם ועולם יש בחי' העמוד הזה שהוא הקדיש, כי דרך העמוד הזה עולה \nכל א' ונכלל בחבירו ע\"ד הנז' בעשיה. כיצד, הרי אח\"כ בין ישתבח ליוצר יש קדיש א', \nויש בו ג\"כ מ\"ב וכ\"ח דאתוון ודתיבין, של אתוון להעלות ו' היכלות דיצירה, ודתיבין \nלהעלות היכל ק\"ק דיצירה בבריאה. והנה בין עולם הבריאה לעולם האצילות לא תקנו קדיש, \nוהטעם, לפי שכבר ביארנו למעלה, שיש הפרש בין עולם האצילות לשאר העולמות, כי בשאר \nהעולמות אין המלכות שבעולם ההוא מתלבשת בראש העולם שלמטה ממנו, רק חלק הי' שבה \nבלבד. אבל המלכות של אצילות כולה ירדה למטה בראש הבריאה, ואין לך קשר גדול מזה, \n"},{"index":10,"he":"וא\"צ להעלות את הבריאה, כי היא קשורה עם מלכות דאצילות: \nונבאר הקדישים שלאחר העמידה. כי הנה תיכף אחר העמידה קודם אשרי, אנו אומרים קדיש. \nוהענין הוא, כי כל הקדישים של קודם העמידה, היה להעלות כל העולמות למעלה, כדי \nשיוכללו כל העולמות בעולם האצילות לעשות זיווג העליון, ואז בעת הזיווג ההוא, אין שם \nרק יחוד ת\"ת ומלכות לבדם, וכל שאר העולמות, הם עושים כדמות כנפיים להם, בסוד אגן \nהסהר, הנז' במאמר של סתרי האותיות של הזוהר כת\"י. ואחר אשר נעשה זיווג העליון, אנו \nצריכין לחזור ולהעלות העולמות, כדי שיקבלו אותו השפע הנשפע ע\"י הזיווג, לכן אנו \nאומרים קדיש זה אחר העמידה, שאז הוא עת זיווג העליון, כדי לכלול פעם אחרת הבריאה \nבאצילות, כדי לקבל שפע הזיווג ההוא. ואז מקבלת שפע ההוא, שהוא תוספות קדושה, של ובא \nלציון גואל. ואח\"כ קדיש אחר, כדי לכלול היצירה בבריאה, ואז היצירה הוא ענין תפלה \nלדוד. ואח\"כ קדיש אחר, כדי לכלול העשיה ביצירה, ע\"י הקדיש ההוא, ואז העשיה הוא \n"},{"index":11,"he":"פיטום הקטורת. והרי נשלמה התפלה: \nאבל ענין הקדיש בתרא אינו מכלל התפלה, כי הרי כבר עלו כל העולמות כנזכר, אבל הוא \nנקרא קדיש יתום, ששם הוא בחי' המתים שבעולם העשיה. וביאורו הוא, כדי להעלות כל \nהנפשות והנשמות שבעולם העשיה, בסוד תחיית המתים, ולכן אומרים היתומים, על אביהם \nואמם שמתו: \nוהנה ע\"ד שביארנו באלו הקדישים של תפלת השחר, כך הם הקדישים של תפילת מנחה וערבית, \nכמ\"ש במקומו. ויש עוד קדישים שהם באמצע היום, בקריאת ס\"ת ועל הדרשה, והוא נקרא קדיש \nדאגדתא, וגם ענינו ע\"ד הנז'. אבל יש בו חילוק, כי אם הקריאה היתה ביום במקרא, שהוא \nבעשיה, לכן הקדיש יהיה בכוונת ב' מ\"ב וב' כ\"ח, א' של מ\"ה דיצירה, וא' של ס\"ג \nדבריאה. ואם הקריאה היתה של משנה ואגדה או הלכה, שהם ביצירה ובבריאה, הקדיש יהיה \nבכוונת ב' מ\"ב וב' כ\"ח, א' של ס\"ג, וא' של ע\"ב, שהם מבריאה ואצילות. ואם הקריאה היא \nשל קבלה שהם באצילות, הקדיש יהיה בכוונת ב' מ\"ב וב' כ\"ח, א' של ע\"ב דנוקבא דאצילות, \n"},{"index":12,"he":"וא' של ע\"ב דכורא דאצילות, שהוא ז\"א: \nונחזור עתה לבאר שאר כוונת הקדיש הזה של הודו, וממנו יתבאר כל שאר הקדישים כולם. \nדע, כי לעיל אמרנו כי ב' מ\"ב וב' כ\"ח שיש בזה הקדיש, שהם של מ\"ה ושל ס\"ג, והם \nלהעלות ו' היכלות תחתונים דעשיה, ולהעלות היכל ק\"ק: \nופ\"א שמעתי באופן זה, ונ\"ל שהוא עיקר. כי הנה טרם הקדיש כבר נכלל העשיה ביצירה, אבל \nעדיין לא קבלה הג\"ר דעשיה מיצירה רק בחי' נפש של היצירה בלבד, ואנו צריכין עתה לתת \nלהם בחי' רוח ממש של היצירה. והוא באופן זה, כי הנה ע\"י מ\"ב וכ\"ח אותיות של הקדיש, \nאשר כוונתם הם אל שם מ\"ב וכ\"ח דהויה דאלפי\"ן דיצירה, נמשך רוח של היצירה אל ג\"ר \nדעשיה שעלו שם. ואח\"כ ע\"י מ\"ב וכ\"ח הב' של תיבת הקדיש, אשר כוונתם הם במ\"ב וכ\"ח \nדהוי\"ה דס\"ג של הבריאה, שהוא עליון מאד, נמשך כח אור גדול אל ג\"ר דעשיה, כדי שיוכלו \nהם לתת אח\"כ כח הרוח של היצירה אל שאר היכלות העשיה עד סופו: \n"},{"index":13,"he":"ונבאר עתה ענין הקדיש בעצמו, דע, כי הקדיש ניתקן בלשון תרגום, כנז' בזוהר תרומה, כי \nהוא מתבר שלשלין דפרזלא וכו'. וביאור הענין, כי הנה הודעתיך כי התרגום הוא בחי' \nאחוריים של הקדושה, והוא קדוש ג\"כ. אמנם החיצונים יונקים משם, אעפ\"י שהוא קדושה \nג\"כ. והנה נת\"ל, כי הקדיש הזה, הוא כדי להעלות העולמות התחתונים, אל העליונים למעלה \nממדרגתם, ואנו יראים, פן ע\"י עליות העולמות, יעלו החיצונים עמהם, לכן אומרים הקדיש \nבלשון תרגום, לישנא דלא משתמע למלאכין עילאין. פי', כי המלאכים הם מצד הפנים, ולכן \nהם מדברים בלה\"ק. אבל החיצונים שיונקין מן האחוריים שהוא תרגום, לכן הם מבינים \nאותו, וע\"י שאנו אומרים שבח הגדול הזה, נכנעין החיצונים, ואין עולים עם העולמות \nלמעלה. נמצא, כי יש ב' כוונות בקדיש, א' הוא להעלות העולמות, הב' להכניע הקליפות, \nשלא יתאחזו בהם לעלות גם הם עמהם. וב' הכוונות הם א', כמ\"ש בע\"ה. לכן נבאר תחלה \n"},{"index":14,"he":"ענין הקדיש בעצמו, ואח\"כ נבאר ב' הכוונות הנז'. והנה ענין נוסח הקדיש בעצמו הוא, כי \nהנה מצינו בנוסח הקדיש שם מ\"ב כפול ב\"פ. והוא סוד הוי\"ה פשוט, ומילוי, ומילוי \nהמילוי כנז'. והוא כך - כי מן יתגדל עד משיחיה, הם י\"ד תיבות, לפי שדי ברא ב' תיבות \nנפרדים, ולא תיבה א' דברא, כי הוא טעות. וזהו נוסחו - יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא \nדי ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, הרי י\"ד תיבות. וי\"ד \nאחרים מבחינת אותיות, נרמז במלת די ברא, מלת די, הוא י\"ד, ועוד יש כ\"ח תיבות, מן \nאמן יהא וכו' עד דאמירן בעלמא. וכ\"ח אחר דאותיות, שיש מן יש\"ר וכו', הרי הם מ\"ב \nאותיות ומ\"ב תיבות. וצריך לחלק כל חלוקה בפ\"ע, ר\"ל, כמו שמ\"ב של הוי\"ה, היא נחלקת \nלג' חלוקים, והוא, ד' אותיות הפשוט, וי' אותיות המילוי, וכ\"ח אותיות מילוי המילוי, \nכן נחלקים בקדיש. כי תחלה יש ד' תיבות, והם יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ומפסיקין אז \n"},{"index":15,"he":"ואומרים אמן. וחוזרים לומר י' אותיות המילוי, והם י' תיבות, שיש מן בעלמא עד \nמשיחיה, ועונין אז אמן אחר בנתיים, וכן ראוי לנהוג. וחוזרים לומר כ\"ח תיבות מן \nאיש\"ר עד בעלמא, ועונין אז אמן אחר, כנודע: \nונבאר עתה ענין ב' מ\"ב. כי נת\"ל ענינם, שהם להעלות העולמות, ונבאר ענין הכנעת \nהחיצונים איך נרמז בקדיש, ואח\"כ נחזור לבאר ב' כוונות ביחד. כונה א', בענין הגדלת \nהמוחין, ועי\"ז נכנעו הקליפות ויעלו העולמות. אמנם הכנעת החיצונים תחלה, נרמז בד' \nתיבות יתגדל ויתקדש שמיה רבא. והענין הוא, כי הנה הקליפה הם י\"א בחי', כנז' אצלינו \nבענין י\"א סמני הקטורת. אמנם ענינם בקיצור נבאר גם בכאן, והוא, כי הנה ד' אותיות \nהוי\"ה, הם מורים על חיבור או\"א וזו\"ן, והנה בזמן הגלות אין השם שלם, ואינו נקרא רק \nבחצי השם העליון, בסוד כי יד על כס יה: \nוסוד הענין הוא, כי הנה נודע שכל הקליפות נעשו מברורי ז' המלכים שמתו, והם בחי' \n"},{"index":16,"he":"זו\"ן, אבל באו\"א לא יש מיתת המלכים. והנה זו\"ן הם ב' אותיות וה של השם, כנודע. שהם \nגי' י\"א, כנגד הקליפה. והנה מאלו ב' אותיות אחרונים שהם ו\"ה, נמשך ההארה אל הקליפה, \nוהם יונקים משם, כיון ששרשם הוא שם, וזה הטעם שאין אחיזה אל הקליפה מאמא ולמעלה, \nשהם ב' אותיות י\"ה, רק בב' אותיות ו\"ה שהם זו\"ן בלבד. וזהו הטעם שאין הכסא שלם ואין \nהשם שלם, לפי שחציו הראשון שהם ב' אותיות י\"ה, שהם או\"א, אין לקליפה אחיזה בהם, כי \nאין שרשם שם, לכן ב' אותיות אלו נשארות למעלה. אבל בב' אותיות אחרונות שהם ו\"ה, יש \nלהם אחיזה ושורש בהם, ונמשך להם מהם אותו הרוחנית וחיות שלהם, שהם י\"א סמני הקטורת \nבין הקליפות: \nוהנה כוונתינו ע\"י הקדיש הזה, לסלק אותם י\"א סמני הקטורת מן הקליפה, ע\"י שאנו מעלים \nב' אותיות ו\"ה למעלה שהם זו\"ן, עד ב' אותיות י\"ה ראשונות שהם או\"א, ויתחברו כל הד' \nיחד, אז יהיה השם שלם, ואז אותן י\"א סמני הקטורת, יתחברו עם ב' אותיות ראשונות שהם \n"},{"index":17,"he":"י\"ה, הנז', ואז הקליפות מתבטלין. וזהו ענין, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ר\"ל שם י\"ה \nרבא. פי', שם י\"ה שהם ב' אותיות ראשונות של הוי\"ה, שהם או\"א, יהא שמיה רבא, שיעלו \nב' אותיות אחרונות שהם ו\"ה זו\"ן, ויתחברו עם או\"א שהם י\"ה. ואז יהיה השם שלם וגדול, \nוגם יהיה קדוש, שעי\"ז יתבטל הטומאה הנאחז בקודש. לכן תקנו י\"א אותיות שיש בב' תיבות \nיתגדל ויתקדש, להורות על י\"א סימני הקטורת שהם ב' אותיות ו\"ה, שיעלו עם י\"ה, ויהיה \nשם גדול וקדוש: \nונבאר עתה ענין הכנעת החיצונים, ב' הכוונות יחד, שהן הכנעת הקליפות, והעלאת \nהעולמות, כי זה גורם לזה. והענין, כי הנה נודע, שכל אחיזת החיצונים הוא מבחי' \nהמוחין שהם אלהי\"ם, והנה הם ג': \nע\"כ מצאתי במהדורא בתרא. וה' יאיר עינינו בתורתו אכי\"ר: \n \n"}]}
