{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-35","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":35,"title":"שער הקריאת שמע - פרק ג:","hebrewTitle":"שער הקריאת שמע - פרק ג:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקריאת שמע - פרק ג:\nאהבת עולם הוא בהיכל אהבה, ואין לומר אהבה רבה, כי אהבה רבה הוא באצילות, ובכאן \nבברכת ק\"ש אנו עדיין בהיכלות. לכן נכון לומר אהבת עולם, כי הוא אהבה זוטא של המלכות \nהנקרא עולם, והיא עדיין למטה בהיכלות. וצ\"ל והאר עינינו בתורתיך ודבק לבנו במצותיך \nוכו', ואין לומר בהיפך כמו שאומרים הספרדים. וצ\"ל כפול מהר והבא עלינו ברכה ושלום \nמהרה. וצ\"ל כי בשם קדשך הגדול והנורא ואין לומר הגבור. וצ\"ל להודות לך וליחדך \nולאהבה את שמך, שהם סוד ג' מוחין דנוקבא הנעשין מנה\"י דז\"א. (ג) ובהגיעך אל מהר \nוהבא עלינו וכו' מארבע כנפות הארץ, אז אותן הכנפות של הטלית המונחת בכתיפך תתירם \nאז, שיפלו הציצית למטה, וז\"ס הנזכר בתיקונים דבעידן ק\"ש, חיוון שמטן גדפייהו. \nבהגיעך אל מהר וכו', (ד) תשים ב' צדדי הטלית על כתפך, בסוד ויקחו להם שם ויפת את \nהשמלה וישימו על שכם שניהם. והוא סוד מה שהודעתיך בענין כוונת הציצית, כי תחלה אינו \n"},{"index":2,"he":"לוקחת המלכות רק ב' ציצית, לכן ג\"כ אנו לוקחין בב\"ש ב' ציצית ביד הימין. אמנם עתה \nאנו צריכין להאיר אליה כל הד' ציצית. אמנם מי שהוא משורש קין והבל הם יותר צריכין \nלכוונה זו, ולשום אותה על הכתף, כי הלא קין והבל הם סוד שני הכתפים כנודע, וראוי \nלכוין בזה מי שהוא משרשם. ובאמרך מארבע כנפות הארץ, מי שהוא מבחינת קין יעלה הציצית \nעל הכתפיים, אבל מי שהוא משורש הבל יפריד על זרועותיו, וראוי לכוין בזה. (ה): \nהגהה (ג) וצריך שיקח כנפות הציצית כשיאמר מהר והבא וכו', למתק הדין של כנף, העולה \nכע\"ס. עוד מלת כנף עם ג' אותיות, כמנין נקב, שרומז לנוקבא, וצריך מיתוק. והמיתוק \nלשום הכנפות בחזה שהוא נגד הלב, והחזה הוא ממתק אותן, לפי שמשם מתחילין החסדים \nלהגלות מהחזה ולמטה כנודע: \nהגהה (ד) וצ\"ע, הלא דבריו סותרין זא\"ז, דלעיל אמר תסירים הציצית מעל כתפך וכו', \nוכאן אמר תשים הכנפות על כתפך. ונ\"ל שזה התיקון לשום על הכתפות היה להרח\"ו דוקא, \n"},{"index":3,"he":"שכן מ\"כ בספר עץ חיים וז\"ל, מישהוא מבחינת קין יעלה הציצית על הכתפיים, אבל מי שהוא \nבשורש הבל יפרידם מעל זרועותיו, בסוד וכנפיהם פרודות וכו'. ואני חיים הייתי נוהג \nלעולם להעלותן למעלה, לפי שאני משורש קין עכ\"ל וק\"ל, והנה מזה תבין מ\"ש בפנים \nהחילוק וכו', וכדי לידע אדם מאיזה שורש הוא, אעתיק פה לשון א' של סע\"ח וז\"ל, כל מי \nשהוא משורש קין מתפחד מהמים, כי המים מכבים האש, גם ירא מאוד מן המזיקין, כי כל זרע \nקין הם מזיקין בארקא, כנזכר בזוהר. גם הוא בעל מלאכה ובעל ציורין, כענין יובל ותובל \nקין בני קין, ששרשו בדברים ציורים, כי האש כולו ציור. אך מי שהוא מהבל, אינו כ\"כ \nבעל מלאכה, אך הוא דברן ודרשן בסוד הבל הפה. ומי שהוא מקין אינו בדיבור כ\"כ, כמו \nבמלאכה. וגם מי שהוא מקין הוא יותר חזק ובעל כח, כמו הגבורות. ומי שהוא מצד החסדים \nשהוא הבל, הוא דל ודק וחלש, ודוגמתו הכסף והזהב וכו', וכן עיין בגילגולים סימנים: \n"},{"index":4,"he":"הגהה (ה) ונעלד\"ן, מאחר שהניצוצין הם מעורבים זה בזה קין עם הבל והבל עם אדם, כמ\"ש \nבספר הגילגולים, לכן כל מי שמכיר בזאת, יכוין כ\"א יש בו איזה ניצוצין משורש קין \nשיתקן אותו בזה, אא\"כ מי שיודע ודאי שאין בו שום ניצוץ כלל מקין אזי צריך להפריד \nהציצית מעל הזרוע, ועדיין בעו\"ה לא זכינו למדרגה זו עד יערה עלינו רוח ה' ממרום ע\"כ \nמהר\"ן: \nותכוין באמרך מארבע כנפות, כי הם סוד ד' כנפות הציצית של המלכות הנקראת ארץ, לקבצם \nיחד בהיותם מפוזרים, כדי שיהיו ארבעתם יחד במלכות, ולכן תעלה השני צדדי הטלית על \nהב' כתפיך, ואח\"כ תקבוץ ד' ציצית בידך השמאלית כי משם מקבלת המלכות מן השמאל תמיד. \nותשים ידך השמאלית עם הד' ציצית בצד השמאל נגד הלב שהוא בשמאל, כי משם מקבלת המלכות \nתמיד, ויהיו כך ד' ציצית נגדו על לבבך בידך השמאלית, מן באמרך מהר והבא עד אחר אמת \nויציב, עד ונחמדים לעד, כמ\"ש בע\"ה: \nובהגיעך אל ובנו בחרת מכל עם ולשון, תכוין למעמד הר סיני, שאז בחר בנו מכל עם, אמנם \n"},{"index":5,"he":"הם ד' זכירות יש בתורה, שתלויין בזכירת הלב: \nונלע\"ד חיים, כי לכך צריך לשום הציצית נגד הלב, כי הציצית מזכרת כל המצות, לכן \nניתנה עתה בלב להזכיר לו אל כל הד' זכירות, כמ\"ש בע\"ה. גם נלע\"ד, לפי שעתה בק\"ש \nיורדין המוחין ויש לה הארה מהם כנודע, לכן אנו מקבצין הארת הד' ציצית האלו אשר יצאו \nמן המוחין הישינים כנודע, ויש לה הארה מהם כנודע. ועתה במוחין מחודשים יקבלו הארה \nהגדולה, לכן אנחנו מקבצין אותן נגד הלב, ששם גילוי המוחין כי שם נגמר יסוד בינה, כי \nזהו בחינת הלב כמבואר אצלינו: \nונחזור לענין, כי הלא ד' זכירות הם, והם - זכירת מתן תורה, כמ\"ש זכור את היום אשר \nעמדת לפני ה' אלהיך בחורב, פן תשכח את הדברים וכו' והיא מצות עשה. זכירה ב', זכור \nאת אשר עשה לך עמלק, וגם זה מצות עשה. זכירה ג', זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים, \nוגם זה מ\"ע. זכירה ד', לזכור את יום יציאת מצרים, וגם זה מ\"ע. והנה ד' זכירות אלו \n"},{"index":6,"he":"הם כנגד ארבעה ימים טובים שיש בשנה, יציאת מצרים, נגד פסח. ומ\"ת, נגד שבועות. \nועמלק, נגד סוכות כנודע, שלא היה עמלק מכה בישראל, אלא אותן שאין עננים קולטן, \nוענני כבוד הם סוד הסוכות, והרי ג' רגלים. עוד יש יום טוב אחד והוא ראש השנה, והוא \nכנגד זכירת מרים, שדברה מרים דלטורין על משה לכן נצטרעה. וכבר ידעת כי מרים הוא סוד \nהדינין והמרירות, כי כן מרים גי' פ\"ר, מנצפ\"ך, ועוד ה' השורש והם כפולות הם יו\"ד, \nנמצא פ\"ר ויו\"ד גי' ר\"צ, כמנין מרים. אמנם בר\"ה כל המקטריגים והדלטורין מתעוררין \nג\"כ. והנה אלו הד' מועדים שבשנה, כי יה\"כ הוא שבת שבתון ואינו י\"ט, כי אין בין שבת \nליה\"כ, אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בידי שמים בכרת. וחנוכה ופורים אינם י\"ט, \nכי לא הוזכרו בתורה: \nונחזור לענין, כי ג' אנו מכוונים עתה, וזכירה הד' שהיא יציאת מצרים, אנו מכוונין \nבפ' ציצית. אמנם הם ג' זכירות אלו, ומ\"ת היא הא', ולכן תכוין לזכור אותה, ולקיים \n"},{"index":7,"he":"מ\"ע מן התורה באומרך ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו, שהוא קריבת מעמד הר \nסיני לקבל אותו עלינו למלך ולקבל תורתו, וזהו וקרבתנו מלכנו: \nמהחברים - כשאומר להודות לך וליחדך ולאהבה את שמך, יכוין לקשט זו\"ן ולעורר המוחין \nשלו שנעשה מנה\"י דבינה. להודות לך - מצד הוד. וליחדך - מצד יסוד, שהוא השושבין \nהמייחדם, ולאהבה את שמך - מצד נצח, ענף חסד הנקרא אהבה, הרי התעוררת ג' מוחין שלו. \nאת שמך - רומז לו\"ק, הנקרא שם. אח\"כ אומר, בא\"י הבוחר בעמו ישראל באהבה, ר\"ת גי' \nל\"ב, להמשיך לזה היחוד, ל\"ב נתיבות החכמה. עוד נרמז בזה, שם כ\"ח וד' אותיות, הרי \nל\"ב, וזה השם נקרא כ\"ח אדני, ונכנס עתה בקישוטין לזו\"ן, בזה היחוד שמע ישראל): \nהב', זכירת עמלק, וזהו לשמך הגדול, כי הלא בעבור עמלק אין השם שלם כביכול, כמאמר \nרז\"ל, ואנו מכוונין עתה שיהיה שמו גדול: \nהג', זכירת מרים, וזהו להודות לך, פי', כי הפה והלשון שנתן לנו הש\"י, אין לדבר בו \n"},{"index":8,"he":"לשון הרע, אלא להודות לך ולרוממך, ואנו זוכרים ע\"י זה מה שאירע למרים, שקטרגה ודברה \nלשון הרע על משרע\"ה. אמנם זכירה ד' והיא יציאת מצרים, תכוין בפ' ציצית בפסוק, אני \nה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אמנם ענין זכירה זו, הוא ענין, כי הטעם \nשיותר נזכיר יציאת מצרים משאר יציאות, כגון - בבל מדי ויון וכיוצא, דע, כי הלא ארץ \nמצרים ארץ טומאה הוא מכל הארצות, והשכינה היה גולה שם בגלות ישראל, וכבר ידעת, איך \nאותו הגלות היה ע\"י חכמה נפלאה של כשפים שעשו המצרים, שלא יכלו ישראל לעלות משם \nכנז' בזוהר, ואמנם כבר הודעתיך ענין גלות השכינה באמתיות מה ענינו, כי הלא ע\"י חטא \nאדה\"ר נפלו כל הניצוצין של נשמות הקדושות לתוך הקליפות, ואין בהם כח לצאת משם לולי \nרחמי הש\"י שגלתה שכינה עמנו, ואז ע\"י הכנסתה תוך הקליפות, היא מלקטת אותן הנשמות \nהקדושות, וכאשר יסתיים קיבץ גלות זה מבלוע הקליפות, אז הוי עידנא דהוי מטא רגלין \n"},{"index":9,"he":"ברגלין, ואז יתקיים הכתוב בלע המות לנצח כנז' בזוהר פ' פקודי: \nאמנם, בכל הגאולות שנגאלו ישראל נק' על שם העיקר, אך אינה גאולה שלימה, כמו בבל מדי \nיון לא היה גאולה שלימה, כי נשארו קצת ניצוצות הקדושה שלא יכלו להתברר, אך נקרא \nגאולה. אך גאולת מצרים היתה גאולה שלימה, כי אז וינצלו את מצרים שעשאוהו כמצולה \nשאין בה דגים, ולא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה והיתה גאולת השכינה לגמרי, משא\"כ בשום \nגאולה אחרת. וזהו הטעם לזכור יציאת מצרים יותר מכל שאר הגאולות, כי היא גאולה \nשלימה, אך האחרות צריכין עדיין תשלום, אמנם לעתיד לבא תהיה גאולה שלימה יותר מגאולת \nמצרים, כי גאולת מצרים היתה פרטיות, אבל לעתיד תהיה גאולה שלימה וכלליות בכל העולם, \nכי אז לא ישאר שום ניצוץ קדושה בכל הגוים אשר הדיחנו שמה, לכן לא נאמר חי ה' אשר \nהעלנו ממצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ישראל מכל הארצות כנז' בירמיהו, לכן גאולת \nמצרים היתה אחריה הפסק, כי עדיין בכל שאר הארצות הוי שם ניצוצין, אך לעתיד תהיה \n"},{"index":10,"he":"גאולה שאין אחריה הפסק, כי היא כללות בכל עולם. ובזה תבין סוד גדול, בסוד, כל גליות \nשהוצרכו ישראל לגלות שם בכל ד' רוחות העולם, כמאמר רז\"ל שגלו ישראל בכל ע' לשון, כי \nכיון שגלה א' מישראל בין אומה א', וא' מישראל בין אומה אחרת, נחשב כאלו גלו כל \nישראל שם, נמצא, כי כל ע' אומות שלטו בישראל וגלו ישראל לשם. וטעם הדבר תבין עם \nהנ\"ל, ובפרט כאשר תסתכל בכתוב, כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד \nעולם, וכתיב לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, ולמה נאסר דירת מצרים מכל שאר ארצות, רק \nסוד הדבר, כי הלא גם זה לעומת זה עשה אלהים, וכאשר חטא אדה\"ר פגם בכל העולמות, וא\"כ \nהיה מוכרח שנפלו ממנו ניצוצי הקדושים ונתערבו בכל ד' רוחות העולם ובכל ע' אומות, כל \nא' נטל את חלקו, והנה אותן הניצוצין, אין בהם כח לצאת משם, רק ע\"י ישראל העושין \nמצות ותפלות, וע\"י תפלותיהן מעלין אותן בסוד מ\"נ כנודע ליודעי חן, ומתבררין אז \n"},{"index":11,"he":"כולן. ודוגמת זה הוא ג\"כ בעה\"ב אחר פטירת הצדיק מהעה\"ז, שאין לך כל צדיק וצדיק \nמישראל שאינו עובר ונכנס בגיהנם, אע\"פ שהוא אינו ראוי אליו. אך הענין, כשמעבירין \nאותו בתוך גיהנם, לחטוף ולהוציא משם נשמות בכח מעשיו, לאיזה רשע מישראל אשר בגיהנם, \nוזה ג\"כ עושין הצדיקים בחייהם בעה\"ז, כי הם גולים אצל האומות כדי להוציא משם מתחת \nידן אותן הניצוצין, וזה סוד אשר ישלוט האדם באדם לרע לו, כי שולטין האומות בישראל \nלהוציא מידם אותן הניצוצות, ואותן הניצוצין הם המחיים את הקליפות, כי הקליפות הם \nמתים כי הרשעים אפילו בחייהם קרויים מתים, כי אין בהם נשמת קדושה מן היסוד הנקרא אל \nחי, רק מן הקליפות הנק' מות וצלמות, וע\"י אותן הניצוצין הם חיים, וזהו סבת חפץ \nורצון הקליפות לאחוז נשמות ישראל להחטיאן, כי אין להם חיות לולא ע\"י חטאינו, שאז יש \nלהם יכולת לחטוף נשמות קדושות והם חיים, לכן גדול עונש הרשע, שהוא ממית הקדושה שהוא \n"},{"index":12,"he":"נותנה ביד מות והקליפה, ומחיה את הקליפה. אמנם ישראל, צריכין להגלות עם השכינה בכל \nע' לשון, אשר שם ניצוצי הקדושה ללקטן משם. ובזה תבין, איך חטא אדה\"ר גרם כל הגליות \nעד ימות המשיח: \nוהנה בזה תבין הטעם ג\"כ, למה הוצרכו ישראל להגלות לבבל ומדי ויון וכיוצא, וגם תבין \nלמה מזכיר דווקא אלו הגליות מאחר שגלו בכל לשון, וגם למה באלו הד' גלו כל ישראל, אך \nבשאר ע' לשון אפילו א' מישראל גלה שם, מעלה עליו כאלו כל ישראל גלו שם, (כמ\"ש במדרש \nשיר השירים בפ' קול דודי הנה זה בא וכו'), אך הענין, כי הלא ידעת כמו שעיקר הקדושה \nהם ד' נהרות הגן והם ד' אותיות הוי\"ה, כך כנגדן יש ד' נהרות אחרות היוצאין בקליפה, \nוהם כוללים הכל, וכשגלו הנשמות, עיקר כל ניצוצי הנשמות הלכו לשם לאלו הד' נהרות \nהיוצאין בקליפה, ולכך הוצרכו כל ישראל להיותן גולים באלו הד', כי כפי בחינתם כל אדם \nואדם כפי שורש הנשמות, כך יוכל לברר להוציא משם. אמנם בשאר ע' אומות, יש מהם שלא \n"},{"index":13,"he":"נטל רק בחי' א', אז גלה אותו יהודי הבא מן אותו שורש ומן בחי' נשמת ההיא, כדי \nלהוציא משם. ובזה תבין כל השאר מעצמך, וגם לטעם זה גלו למצרים תחלה כי הוא ראשון \nמד' נהרות, וכן בבל אנת הוא רישא דדהבא, כי סדרי הגלות כך הוא, שמתחלת הקדושה לכנוס \nמן הראש ואילך, עד למטה עד הרגלים, לכן כאשר נכנסה השכינה ברגלין, אז הוא תגבורת \nהחיצונים, אך אדרבא הוא כי יבא כנהר צר וכו' ובא לציון גואל, כי אדרבא תוקף הגלות \nהוא סיבת הגאולה, כי כיון שנשתלמו הרגלים להתברר, אז בלע המות לנצח. אמנם בגלות יון \nואדום לא היו כל ישראל, כי עשרת השבטים גלו תחלה, והוא כי בחי' ניצוצין שביון ואדום \nהם מאלו השבטים וכיוצא בהם, ואין להאריך, והמשכיל יבין מעצמו ויקיש אל השאר: \nוהנה בכל הגאולות לא היו שלימות, כי עדיין נשארו איזו ניצוצין קטנים אשר גברה יד \nהקליפה בהם מאוד, ולא יכלו להתברר כ\"א באריכות הזמן, ולכן לא הוצרכו ישראל להתאחר \n"},{"index":14,"he":"שם ויצאו מן הגלות ההוא, ואמנם לטעם זה לא אסרה תורה חזרה למקום ההוא, כי עדיין \nצריך שיגלו לשם אותו אדם הבא משורש אותן ניצוצין שנשארו שם, כדי להוציאם משם, אך \nבמצרים לא נשאר בה שום שורש ועיקר כלל, וא\"כ מה צריך לחזור שם. וא\"כ, בשאר ארצות \nאע\"פ שכאשר גלה ישראל ביניהם, הוא מכניע הקדושה ומכניסה הוא שם לצורך, בסוד עת אשר \nשלט האדם באדם לרע לו, אבל מי שחוזר ליכנס למצרים בחנם, הוא גורם גלות השכינה על \nחנם ללא תועלת, וחוזר ומחיה את החיצונים אחר שמתו, אמנם לטעם זה, תראה כי אין לך \nשום גלות מאלו שלא היה מעלה וגדולה להם, כי כשגלו ישראל למצרים היו מולכים בכל \nהעולם, כי השכינה גלה שם ועיקר החיות מושכת לשם, ושאר ארצות טפילות להם, ולכן בצאת \nישראל ממצרים אח\"כ, נשארה ממלכה שפלה, אך לא מתו ונתבטלו לגמרי, והטעם כי לא היה \nגאולה כוללת, כי אחרי שיש גלות בשאר ארצות יש להם יניקה משם, אך לעתיד לבא שתהיה \n"},{"index":15,"he":"גאולה שלימה כוללת ואין שום גלות עוד, אז לא תהיה שום יניקה להקליפות ויתבטל החיות \nמהם לגמרי, ואז בלע המות לנצח שהוא מס\"א: \n \nשער הקריאת שמע - פרק ד:\nאמנם, ענין אהבת עולם, הוא היכל אהבה, שהוא חסד כנודע, כי והוכן בחסד כסאו. גם אמר \nהפסוק ואיש אשר יקח אחותו וכו' חסד הוא. כי חסד, הוא המתקן אותם ומזווגם: \nאמנם כבר ידעת, כי כל הכוונות של התפלה הם לחבר זו\"נ ולזווגם. והנה, בהיות הבית \nהמקדש קיים, היו המוחין דלהון תדירין ולא היו מסתלקין, אך עתה מסתלקין מינייהו, לכן \nנקראין זו\"נ נופלים ואובדים. וענין תפלתינו הוא להחזיר להן מוחין: \nוהענין, כי הלא כוונתינו לזווגם כדי שילדו שפע ונשמות בעולם. והנה ירידת טיפת הזרע \nהוא ממוחין, ואם אין להם מוחין, איך יולידו. כי לכן ביאת קטן אינו ביאה עד שיגדיל, \nשאין באין לו המוחין עד היות בן י\"ג שנה, לכן אנו צריכין לתת להם מוחין. והנה \nהמוחין, הם בב' בחינות - א' הוא סוד מוחין דו\"ק, ומוחין דג\"ר, כמ\"ש בעז\"ה: \n"},{"index":16,"he":"אמנם, קודם שנזווגם בעמידה, צריך שיהיה להם המוחין, לכן כאן בהיכל אהבה, אשר הוא \nסוד הימין, המוכן בחסד כסא, נעשין בו מ\"נ לעורר הזיווג העליון דאו\"א שבאצילות, כדי \nשע\"י זיווג או\"א, יולידו השפע, וימשיכו מוחין לזו\"נ, ויזדווגו גם הם זו\"נ אח\"כ \nבעמידה. נמצא, כי ענין ק\"ש הוא בחי' זיווג דאו\"א, והורדת מוחין לזו\"נ, ואח\"כ בעמידה \nזיווג זו\"נ. לכן גדולה מצות ק\"ש יותר מן התפלה, כי רבינו הקדוש ושאר החכמים אשר \nתורתם אומנתם לא היו מתפללים, אך בהגיע זמן ק\"ש, היו אומרים פסוק א', כי בו סוד \nזיווג או\"א. כי שאר ק\"ש, הוא תיקון רמ\"ח איברים דז\"א, כמ\"ש בע\"ה. לכן צריך למסור \nנפשו על ד' מיתות ב\"ד באומרו אחד, משא\"כ בעמידה. אך להיותינו עדיין בבריאה, אין אנו \nחייבין לקום מעומד כמו בעמידה, שאז אנו בעולם אצילות. וזהו סברת ב\"ה, כל אדם קורא \nכדרכו: \nאמנם גם כן אדרבא, להיות זיווג או\"א עלאין נעלם מאוד, אין בנו כח לעוררו בהיותינו \n"},{"index":17,"he":"בעולם האצילות, אך ורק בהיותינו בבריאה אז אנו מעוררים לזווגם, כי הוא נעלם מאוד. \nוכיון שאנו בבריאה, אין אנו צריכין לקום, לכן אנו אומרים פסוקי התורה פרשת שמע \nבעולם הבריאה, כי פרשת שמע אינו אלא באצילות, רק שנעשה זיווג זה, ע\"י התעוררת מ\"נ \nדהיכל האהבה דבריאה. נמצא, כי סוד ק\"ש, הוא לזיווג או\"א ולתת מוחין לזו\"נ, ויורדין \nמוחין אלו עד היכל אהבה דבריאה, ואז תוכל המלכות לעלות באצילות, ונעשית פרצוף גמור: \n\n"},{"index":18,"he":"וסוד הענין, כי המלכות נתמעטה בסוד נקודה חדא, וירדה עד העשיה. אך הז\"א, לא נתמעט \nממנו רק הג\"ר, שהם סוד המוחין, ונשארו בו הו\"ק כחושבן אות ו' שבשם, הרומז עליהן. \nלכן יורדין בחי' זו\"נ אלו, הנמשכין אליהן מזיווג זה דק\"ש עד הבריאה, ואז יש להן \nיכולת לעלות באצילות ולהזדווג שם. והנה, כיון שכוונתינו להמשיך זה, אין אנו מושכים \nעדיין רק מוחין דו\"ק דאמא, וכמ\"ש עניינם. ואח\"כ בברכת אבות, יורדין ג\"כ ג\"ר, וכל \nהט' דאבא. והנה קודם שתאמר שמע, תכוין לקיים מ\"ע לומר ק\"ש. והנה ע\"י מצוה זו שאתה \nמקיים, תכוין שע\"י זה תוכל להעלות מ\"נ אלו, להוריד המוחין אלו, כמ\"ש בע\"ה: \n \n"}]}
