{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-36","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":36,"title":"שער הקריאת שמע - פרק ה:","hebrewTitle":"שער הקריאת שמע - פרק ה:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקריאת שמע - פרק ה:\nוהנה דע, כי ד' פעמים אומרים ק\"ש בכל יום, והם שתים בשחר - אחד קודם הקרבנות, וא' \nביוצר. ובלילה שתים - א' בערבית, וא' על מטתו. ואנו צריכין לבארם: \nהנה כבר הודעתיך שיש מוחין דאו\"א, גם הודעתיך כי כל בחי' מוחין הם מתפשטין בכל \nהז\"א, בג\"ר ובג' אמצעים ובג\"ת. וכשמתחילין לכנוס, נכנסין תחלה ג\"פ תתאין דאמא בג\"ר \nדז\"א, ואח\"כ יורדין ג\"פ תתאין הנ\"ל דאימא בג\"א דז\"א, ויורדים ג\"א דאימא בג\"ר דז\"א. \nוכאשר נכנסין כל אלו הנ\"ל אז נקרא מוחין דו\"ק, כי הנה כל אלו עתידין לירד מחסד דז\"א \nולמטה, ואח\"כ יורדין גפ\"ת דאמא בג\"ת דז\"א, וג' אמצעים באמצעים והראשונים בראשונים, \nואז הז\"א נק' גדול ודעתו שלם במוחין דיליה, וכל זה עדיין במוחין דאמא, ואח\"כ עד\"ז \nבמוחין דאבא. והנה בזיווג ק\"ש, אין נכנסין בז\"א רק מוחין דו\"ק דאמא לבד, אך ג\"ר \nדאמא וכל הט' דאבא כולם נכנסים בברכת אבות: \nוהנה כל זה שביארנו הוא במוחין דגדלות שהם מוחין של הויות. אמנם קודם כל זה צריך \n"},{"index":2,"he":"שיכנסו המוחין דקטנות שהם המוחין של אלהים, וכבר ביארנו כי יש עיבור ויניקה וגדלות, \nוהנה בעיבור היו לו מוחין דאלהים, ואחר כך ביניקה באו לו מוחין אחרים דאלהים, ועתה \nבק\"ש אנו ממשיכין מוחין דו\"ק דגדלות לבד. גם דע, כי בכל מוחין יש פנימים ומקיפים הן \nבגדלות הן בעיבור הן ביניקה. גם דע, כי כמו שיש מוחין דאו\"א בגדלות, כך יש מוחין \nדאו\"א בקטנות שהם עיבור ויניקה, וכולם בחי' אלהים: \nועתה נבאר לך, כי הלא עתה בק\"ש עדיין אין הז\"א שלם במוחין דיניקה כולם, כי גם מוחין \nדיניקה צריך להשלימם כולם לו תחלה, ואח\"כ להמשיך לו ו\"ק דגדלות. אך יש הפרש בין הד' \nפעמים שאנו אומרים ק\"ש כנ\"ל, כי אין כולם שוים. וסוד הדבר, כי הלא כבר ביארנו כי \nמחמת הגלות והחורבן יש שינוי ופגם בג\"ר, מה שאין כן קודם, כי תמיד היו זו\"ן במוחין \nדגדלות שלימים. אמנם עתה, אין השינוים שוים, כי הלא יותר יש חסד בשחרית על העולם \nמבערב, כי בערב הם דינין תקיפין, ולכן הם ד' מיני ק\"ש משונים. גם לטעם זה, אין \n"},{"index":3,"he":"הזיווגים שוים, כי הלא כפי המוחין שיהיו אל זעיר אנפין, כך יהיו הזיווגים. לכן גם \nהזיווגים הם ד', לכן גם התפלות אינם שוים, אך אינם רק ג' לבד נגד ג' זיווגים, כי \nהזיווג הד' אין לו צורך ע\"י תפלה, כמ\"ש בע\"ה: \nהרי כי עתה בק\"ש אנו צריכים תחלה להשלים מוחין דיניקה, ואח\"כ להמשיך מוחין דגדלות, \nגם אנו צריכין אל דבר א' והוא הנ\"ל, כי הנה כל המוחין דזו\"נ שהם הבנים, כולם נמשכים \nמהאבות שהם או\"א, וא\"כ אנו צריכים תחלה לזווג לאו\"א, וע\"י זיווג או\"א יורדין המוחין \nהנ\"ל אל הזו\"ן, גם אנו צריכין אל דבר אחד והוא להעלות מ\"ן אל או\"א כדי שיזדווגו, \nוהנה כל אלו הדברים נעשים ביחד: \nוהנה נבאר עתה ג' דברים אלו כסדר. דע, כי הלא זו\"ן הם נקראים בני או\"א, ואנחנו בני \nאדם גם בני איש היושבים בעה\"ז, נקראו בנים לה' אלהיכם הם זו\"ן. והנה המ\"ן שמעלה \nהמלכות אל הז\"א, הם סוד נשמת הצדיקים שהם הבנים שלהם, והמ\"ן שמעלה אימא לאבא, הם \n"},{"index":4,"he":"זעיר ונוקביה, המוחין שלהם שהם סוד הנשמה הפנימית דזעיר ונוקביה, שהם הבנים שלהם. \nוהנה דע, כי הלא באדם יש ד' בחי', שהם נשמה לנשמה הנקרא חיה מצד אבא, ונשמה מצד \nאמא, ורוח מת\"ת, ונפש מהנוקבא מלכות. אמנם, רוחין ונפשין של הצדיקים הם מ\"ן ומ\"ד \nדזו\"ן, אך נשמה לנשמה, ונשמה, הם מ\"ן ומ\"ד דאו\"א, כי משם נחצבו, וכמבואר אצלי ביחוד \nשל כת\"י מורי זלה\"ה, כאשר יש זיווג דאו\"א ועולין זו\"נ בסוד מ\"ן, גם נשמה לנשמה \nונשמה של הצדיק עולה עמהן לסוד מ\"ן. אך עדיין לא זכיתי שיפרש לי מורי זלה\"ה פרטי \nשניהן, רק בכללות אמר לי מורי זלה\"ה, שאכוין להעלות נשמה ביחוד ק\"ש, ולא הזכיר נשמה \nלנשמה. והנלע\"ד שראוי לכוין ע\"ד היחוד שמסר לי בכת\"י מורי זלה\"ה כי צריך להעלות \nשתיהן, זו מ\"ד לחב\"ד, וזו מ\"ן להעלותן. והנה כוונתינו להעלות זו\"נ בסוד מ\"ן, רק \nשאין בהן כח להעלות מחמת הגלות, ואנו צריכין לתת להם תחלה איזה הארה מלמעלה, כדי \n"},{"index":5,"he":"שיוכלו אח\"כ לעלות, ואח\"כ יזדווגו או\"א. והנה אותה הארה, איך תוכל לקבלם מלמעלה אם \nלא יש למעלה זיווג, כי עדיין לא עלו מ\"ן. אך הענין, דע כי הלא ב' זיווגים יש למעלה \nבאו\"א, הא', להחיות העולמות ולקיים קיום הכרחי, וזיווג זה תדירי ואינו נפסק לעולם, \nכי אם יתבטל רגע א' יתבטלו כל העולמות. זיווג ב', לתת מוחין אל זו\"נ כדי להוליד \nנשמות בעולם שהוא פנים העולמות כנודע. וזה הזיווג אינו תדיר לכן תמצא פעמים בזהר \nח\"ג קמ\"ג, שהפירוד מטי כביכול עד או\"א, דוגמת משארז\"ל נשבע הקב\"ה שלא יכנוס \nלירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה, כי ב' ירושלים הם סוד אמא ומלכות. \nולפעמים מצינו בזהר בפסוק ונהר יוצא מעדן דלא פסיק תדיר, והדבר מתורץ עם הנ\"ל: \nאמנם המ\"ן דבינה לצורך זיווג הנשמות שהוא פנימית העולמות הם זו\"ן, ואם הם לא יעלו, \nאין זווג לעילא, כי הלא כבר הודעתיך מציאת המ\"ן, כי הלא בעת ביאה ראשונה, החתן שביק \n"},{"index":6,"he":"בהכלה רוחא דיליה בגוה, והאי רוחא אשתאר בה תדיר, ולפיכך אין האשה מתעברת מביאה \nראשונה, כי תחלה צריך לעשותה כלי לקבל הטפה העליונה, ולכן בבעילה ראשונה עושה אותה \nכלי, וז\"ס אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, משום דשביק האי רוחה בגווה, ומשם \nולהלאה כל שאר הבעילות מצטיירין על ידי ההוא רוחא דבה. אמנם כל הבנים הנולדים משם \nואילך, הם נעשין מכח ההוא רוחא דאשתאר בה, וכולם לוקחין מעט מההוא רוחא, עד שנשלם, \nוכשנשלם, אין האשה יולדת עוד. ולכן תמצא, שאדם חייב בכבוד אחיו הגדול, כמאמר חז\"ל \nכבד את אביך, את, לרבות אחיך הגדול. והענין, כי הלא אחיו הגדול הוא הלוקח בתחלה \nעיקריות דההוא רוחא, ואחיו השני נוטל מה שנשאר ממנו, ונמצא הוא טפל אליו, וכן האח \nהג', הוא טפל להב' אחים הראשונים, כי הוא לוקח מה שנשאר משניהם, והדבר מובן. אמנם \nזו\"נ, הם האחים הגדולים, וכל שאר נשמות הטהורות היוצאין מזווג עליון של או\"א כנודע, \n"},{"index":7,"he":"הנה הם אחים לזו\"ן, וז\"ש למען אחי ורעי, קראם הש\"י לישראל אחים ורעים, לכן אל תתמה \nמגדולת הצדיקים מה הוא, אמנם זו\"נ הם אחים הגדולים, וכולנו חייבים בכבודם, והנה \nכשיצאו זו\"ן נשאר השורש של ההוא רוחא דשביק אבא באמא, ונשאר ממנו גו אמא, אמנם \nעיקרית הוא זו\"נ, לכן כשרוצין או\"א להזדווג לצורך הבנים שהם הנשמות, אין זווג רק \nע\"י עליות זו\"ן שם בסוד מ\"ן, לכן זו הוא עיקר כוונתינו בסוד התפלות ובסוד המצות, \nכדי לתקן לזו\"ן שיוכלו לעלות לא\"וא, עתה אחר החורבן שנקראו נופלים, ואנו צריכין \nלהקימם ולהעלותן על ידי מעשינו: \nאמנם זווג החצון שהם לצורך חיות העולמות אשר אינו נפסק, א\"צ לעליות מ\"ן של זו\"ן, כי \nאין זה זווג גמור, רק בבחי' החצונית, לכן ז\"ס שאין לנו צורך להעלות מ\"ן של זו\"נ ע\"י \nמעשינו, כי מעצמו נעשה, וגם זהו הטעם דלא פסיק ההוא זווגא תדיר, כי אם היה צריך \nלעליות זו\"נ, לא היה תדיר, כי בזמן שזו\"ן לתתא, לא היו יכולין להזדווג. אך אותו \n"},{"index":8,"he":"השורש של ההוא רוחא דאשתבק תמן באמא, הוא המעלה את המ\"ן: \nוהנה כבר ידעת מן פסוק ויהי בצאת נפשה כי מתה, כי סוד ההוא רוחא דשביק בה בעלה, הוא \nשם ב\"ן דמילוי ההי\"ן. והנה נבא אל הכוונה, כי הלא תחלה אנו מכוונין אל הזווג החיצון \nדאו\"א, ולפי שנעשה מעצמו אין אנו מכוונין בק\"ש לעשותו, כי הלא הוא תדיר עשוי ואינו \nנפסק. אך כוונתינו הוא להוריד משם הארה מן הזווג ההוא, אל הזו\"ן, שיהיה להם כח ע\"י \nהזווג ההוא להעלות מ\"נ, לצורך זווג הב' של פנימיות: \n \n"},{"index":9,"he":"שער הקריאת שמע - פרק ו:\nקודם שתאמר שמע, צריך לכוין אל היחוד שביארנו, בסוד ד' כוונות שיש בד' אותיות \nהוי\"ה. שהוא בתחלה ה', אח\"כ ה' עם ו', אח\"כ יו\"ד בה' עלאה, ע\"ש. גם כשתאמר שמ\"ע \nתסגור עיניך ביד ימינך כמ\"ש בסבא דמשפטים עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, הנאמר על \nרחל, שהיא העולה עתה בסוד מ\"נ. ובידך השמאלית תאחז אותן הד' ציצית, ומונחים נגד לבך \nכנ\"ל. וכן כל מקום הנוגע לתיקון רחל, כמו במנחה, צריך לומר בעינים סגורות. ובערבית, \nכל תפלת המעריב עד תשלום העמידה: \nסוד שמ\"ע. ש' הוא מצפ\"ץ שם הוי\"ה בא\"ת ב\"ש, והוי\"ה זו יש בה י' בתחלה ועם ר\"ת ישראל \nי\"י, גי' אהי\"ה: \nשמ\"ע ישראל, כבר בארנו כוונתה כי שמע הארה לנוקבא וישראל לז\"א. ודע, כי ישראל הוא \nשי\"ר א\"ל, פי' א\"ל מן ס\"ג ייא\"י גי' אל, החסדים דאבא שהם בבינה ביסוד שלה. שיר, הם \nהגבורות של בינה עצמה. גם סוד ע' רבתי דשמ\"ע כבר נת'. גם תכוין, כי שם ס\"ג הוא \n"},{"index":10,"he":"בבינה, תסיר ג' יודין נשארו ז' אותיות, וכל אות כלול מי' הרי ע', גם זה נלע\"ד \nשביארנו במקומו: \n \nשער הקריאת שמע - פרק ז:\nהנה ענין זה הוא זווג או\"א, שאח\"כ בשים שלום הוא יחוד זו\"נ, ולכן צריך להקדים זווג \nעליון זה אל התחתון, וכמו שלזווג התחתון של ת\"ת ומלכות, אנו צריכין אל התעוררות מ\"ן \nשהם הנשמות, שהם בנים של ת\"ת ומלכות, כמ\"ש בנים אתם לה' אלהיכם זו\"נ, גם זווג עליון \nדאו\"א צריכין אל המ\"נ שהם בניהם והם זו\"נ. ולפי שהם צריכין תחלה להתקין את עצמם כדי \nשיוכלו לעלות להיות בסוד מ\"נ, לכן אנחנו ממשיכין להם שפע בסוד שמע ישראל, כי שמ\"ע \nהוא מלכות, שם ע', ושם הוא מלכות, בסוד שם הוי\"ה ושם שד\"י, העולים גי' ש\"ם, ואנו \nממשיכין לה שפע מן ע' הגדולה, שהם סוד ע' שמהן דבאילנא דחיי הוא בינה, והם סוד ז\"ת \nשל בינה עצמה כלולה כל א' מי', הרי ע'. וז\"ס ע' רבתי שהוא בבינה: \nואח\"כ ישראל הוא שי\"ר א\"ל, הם סוד בינה הנקרא שי\"ר, וחכמה הנקרא א\"ל. כי עתה מקבל \n"},{"index":11,"he":"תפארת משניהם, ואחר שקבלו השפע אז הם בסוד מ\"ן, ואנו מזדווגין לאו\"א בסוד הדעת \nהמזווגם, והם סוד ה' אלהינו ה', הם סוד חב\"ד. ואחר אשר כבר נזדווגו או\"א, אז אנחנו \nמורידין שפע המוחין הנ\"ל אל הת\"ת ג\"כ, בסוד א\"ח דאחד שהוא ת\"ת, ואנו מכוונין שג' \nמוחין הנ\"ל, נמשכים בסוד חב\"ד של ז\"א, וחוזרין להיות בו ג' שמות הנ\"ל בא\"ח דאחד \nשהוא תפארת. ובד' דאחד, תכוין אל המלכות המיוחדת עם התפארת, הנקרא א\"ח. כי הוא אח \nלמלכות, והיא אחותו. לכן הד' גדולה, להיותו למעלה באו\"א בסוד מ\"נ: \nועתה בברוך שם כבוד מלכותו וכו', אנו ממשיכין גם כן מוחין דמלכות בסדר זה, ברוך שם \nכבוד - חב\"ד. מלכותו - הוא גולגלתא דרישא דילה. לעולם - הוא ו\"ק שלה, ועד - בחי' \nעשירית שבה לכן מסיים באות ד', שהוא בחי' תתאה שלה. אך דע, כי הנה בזווג תפארת \nומלכות אנו עושין לנפילת אפים בסוד המיתה, שאנו נחשבים כמתים ומעלים שם נשמותינו, \nוזהו אליך ה' נפשי אשא, וזהו מלת אליך, כי אנו מעלין עצמינו עד ה' ממש שהוא התפארת, \n"},{"index":12,"he":"אך עתה בקריאת שמע אנו כוללין עצמינו ג\"כ בסוד מ\"נ של כללות זו\"נ, אך לא די שיהיה \nבסוד מיתה, רק בסוד קידוש השם ע\"י מסירת נפשינו להריגה, וזהו כי עליך הורגנו כל \nהיום וכו'. לכן צריך לכוין במלת אחד, בשם יאהדונה\"י, ויכוין בד' מיתות ב\"ד ע\"ד \nשידעת, וז\"ס כי עליך הורגנו כל היום. ולא אליך רק עליך, פירוש, במה שהוא עליך שהוא \nהחכמה שהוא על הת\"ת, ועליו הורגנו ממש, וז\"ס ר\"ע שעלה במחשבה, שהוא החכמה שהוא על \nהת\"ת בסוד מסירת נפשו על ההריגה וד\"ל: \nוהנה, אחר שיחדנו הת\"ת בג' מוחותיו בסוד אח דאחד דרך כללות, אנו חוזרין לפרט אותן \nדרך פרט, ואהבת והיה ויאמר, שהם ג' מוחין דיליה. ואל תתמה איך לא יחדנו לת\"ת רק ג' \nמוחין דיליה לבד, ואף גם זה לא היתה בפירוש רק במלת אח, אמנם למלכות יחדנו כל י' \nבחינותיה. אין זו קושיא, כי בשכמל\"ו לא נזכר בתורה והוא בלחש, אך יחוד הת\"ת הוא \nבקול רם, ואעפ\"י שאין בו יחוד רק דרך רמז, הוא יותר נגלה משל מלכות, שלא נזכר \n"},{"index":13,"he":"בתורה, רק בלחש אנו אומרים אותה: \nביחוד קריאת שמע כבר בארנו בכמה מקומות, אמנם כפי סדר הראשון שביארתי ראיתי בכאן \nקצת פירושים, והם, כשאנו אומרים ה' אלהינו ה', אז יכוין שלוקח ז\"א את המוחין שהם \nחב\"ד, ויכוין, כי כמו שזו\"ן דאצילות העלו מ\"נ בבינה דאצילות, כן עולם עשיה ויצירה \nשהם סוד זו\"נ, עלו אל הבריאה שהוא סוד אמא עלאה הנקרא אמת, וז\"ס הנזכר בזוהר פרשת \nשלח דקס\"ב, כי ה' אלהינו ה' הוא חותמא דגושפנקא אמת. וע\"י עליות המ\"ן אל הבריאה, \nיזדווגו אבא ואמא של הבריאה גם כן ליתן מוחין אל זו\"נ דבריאה, דוגמת מה שאנו עושין \nבאצילות. אמנם יצירה ועשיה, אינם בעלי זווג כמבואר אצלינו במקום אחר: \nוהנה ע\"י יחוד ק\"ש זה, ניתנין מוחין פנימיות לזו\"נ דאצילות, וגם ניתן פנימיות דו\"ק \nאל הבריאה, ואז מזה פנימיות דאצילות נעשה מקיף אל הבריאה. ואח\"כ בעמידה, אנו נותנים \nבחי' מקיפים לזו\"נ דאצילות, וכל בחי' המוחין. וכבר ביארנו, כי הפנימית הנ\"ל, אינו \n"},{"index":14,"he":"רק הפנימי דוקא מצד המוחין דאמא לבד, אבל השאר נכנס בעמידה עם המקיפים: \n \nשער הקריאת שמע - פרק ח:\nענין קריאת שמע של שחרית וערבית, ובעת השכיבה, ולמה לא נאמר בתפלת המנחה, ולמה אין \nבערבית נפילת אפים. והענין הוא, כבר נתבאר בהקדמת ביאור אדרא זוטא סוד העלאת מ\"ן מה \nענינו באורך, ואחר שידעת זה, דע עתה, כי הלא בתפלתינו של שחרית אז הזיווג ההוא \nפב\"פ, ולכן יש בו נפילת אפים וקריאת שמע. אך סוד הקריאת שמע, הוא ליחד או\"א יחוד \nהמעולה, וכדי שתתייחד זו\"ן בסוד פב\"פ. אמנם במנחה אז הזיווג הוא אב\"א, אמנם כבר \nידעת כי היום והלילה הוא כ\"ד שעות, ונחלקו לד' זמנים, כי היום נחלק לב' חצאין, וכן \nהלילה, אמנם ממשלתן שוה. כי כבר ידעת, כי אחר חצי היום אז מתעורר כח דגבורה של \nיצחק, והנה אחר הזיווג של היום בשחרית, אז נפסק כח המוחין שניתנו אל זו\"ן מיחוד ק\"ש \nדאו\"א, וכבר הולידו והוציאו הנשמות מתוספות המוחין ההם וכבר נפסק, אך לפי שהוא יחוד \n"},{"index":15,"he":"נעלם ומעולה עד שהועיל אל זיווג פב\"פ, אם כן כחו גדול, והוא מספיק אל זיווג המנחה \nלפי שאינו פב\"פ רק אב\"א, לכן א\"צ לק\"ש אחרת: \nאמנם סוד אב\"א זה של המנחה, הוא מעולה מאוד ואינו כשאר זיווגים של אב\"א, ולכך הוא \nצריך אל נפילת אפים, והטעם, כי המלכות עולה עמו עד שיעור כל קומתו ממש, רק שהוא \nאב\"א. אך בערבית הוא אב\"א, ושיעור קומתה אינו רק בתנה\"י שלו לבד, לכן א\"צ לנפילת \nאפים בערבית, כי אחר שאינה עולה עד למעלה במוחין שלו עד נה\"י דאו\"א, אם כן אין \nתועלת בעליות מ\"ן של הנשמות. אך במנחה, שעולה היא כמוהו עד או\"א רק שהיא אב\"א, היא \nצריכה אל מ\"ן מנשמות הצדיקים, לכן גדולה כוחה של תפלת המנחה, שלא יש שום זמן בעולם, \nשתהא היא אב\"א ושניהן שווין, רק במנחה, וז\"ס שלא נענה אליהו רק בתפלת המנחה, והבן \nסוד זה: \nודע, כבר בארתי לך, כי אליהו יש בו סוד נדב ואביהו, והם מצד קין שהוא מסוד נפש של \nאדה\"ר הנק' מלכות, והם סוד המ\"ן של המלכות, לכן פנחס הוא אליהו, אחרי שנתעבר מנו\"א, \n"},{"index":16,"he":"וז\"ש אנחנו טמאים לנפש אדם כמ\"ש בזוהר, לכן תחלה היה נקרא פנחס, ואח\"כ נקרא אליהו, \nכי אליהו בגי' ב\"ן, שהוא סוד מילוי ההי\"ן שעולה הגי' שם אליהו, וסוד שם זה המ\"ן \nבמלכות כנודע, לכן אליהו העלה מ\"ן ונענה בתפלת המנחה, כי אז היא צריכה לזה כנ\"ל, \nולפי שכבר הודעתיך בשער מיעוט הירח, כי מיציאת מצרים עד בנין בהמ\"ק תמיד היתה \nהמלכות עם הת\"ת אב\"א, בסוד תנה\"י לבד, לכן היתה תגבורת אל הקליפות בימים ההם, וכן \nבכל הזמנים אשר היו ישראל עע\"ז, ולכן בימי אחאב כתיב, ואתה הסיבות את לבם אחורנית, \nכי לבם הוא סוד מלכות, בהיות שעורא עד טיבורא דלבא דז\"א לבד אב\"א, לכן גרמה להם \nשיכשלו, כי נתגברו הקליפות, ולכן ע\"י תפלת אליהו להעלות מ\"ן כנ\"ל, נתקן, כי אז העלה \nהמלכות אחור עד למעלה עד רישא דז\"א, ולא עד הלב כנ\"ל, ואין להאריך בזה יותר: \nונחזור לענין, כי הנה אע\"פ שנשתנה הזמן מחצות היום ואילך עכ\"ז הוא ממשלת היום, \n"},{"index":17,"he":"ומספיק קריאת שמע דשחרית אל המנחה, אך בערבית שהוא מדת לילה, אז צריך אל היחוד ק\"ש, \nכי כבר כלה ונפסקה המ\"ן בב' זיווגים של שחרית ומנחה, ואז הוא צריך מחדש יחוד לק\"ש \nלזו\"ן, לזווג אב\"א דערבית, לכן אנו אומרים ק\"ש. אך לפי שזיווגם עתה אינו רק אב\"א, \nועד הלב לבד כנ\"ל, לכן א\"צ לנפילת אפים עתה: \nאמנם יחוד ק\"ש זה, אינו כ\"כ מעולה כמו של שחרית, כיון שאינו רק לצורך אב\"א דזו\"ן \nלבד, ועד הלב כנ\"ל, לכן אין בו כח כמו בק\"ש של שחרית שהועיל אפילו למנחה. אך עתה \nאינו מועיל כך, רק כי אחר חצות לילה, אז מתעורר השמאל לחבק את המטרוניתא לצורך \nהיום, בסוד שמאלו תחת לראשי, וחבוק זה נעשה, בכח אותו היחוד דערבית: \nאמנם קריאת שמע של השכיבה אינו כלום בענין הנ\"ל, אך הכוונה הוא, כדי להשפיע אור חזק \nמאו\"א לזו\"ן, כדי לחדש הנשמות בכל לילה, בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתיך, לכן אנו \nצריכין אל יחוד ק\"ש מחדש, ולא יספיק אותו של ערבית רק לחבק אחר חצות, אך זהו לחדש \n"},{"index":18,"he":"נשמות כנ\"ל: \nוצריך לסתום עיניו בידו הימנית, בסוד עולימתא שפירתא דלית לה עיינין הנז' בסבא \nמשפטים, שהוא על רחל, וכן בכ\"מ הנוגע לתיקון רחל, ובמנחה כל העמידה צ\"ל בעינים \nסגורות, ובערבית כל תפלת מעריב, היינו משהתחיל המעריב ערבים, עד תשלום העמידה: \n \n"}]}
