{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-37","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":37,"title":"שער הקריאת שמע - פרק ט:","hebrewTitle":"שער הקריאת שמע - פרק ט:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקריאת שמע - פרק ט:\nונתחיל לפרש שמע. הנה תחלה תכוין להאיר אל המלכות מן אמא, ואל ז\"א מן אבא, וזהו שמע \nלנוקבא, וישראל זכר. והנה תחלה תכוין דרך קיצור, כי שמע פי' שם ע', כי המלכות \nהנקראת שם, תקבל עתה מן ז\"ת דאמא, אשר כל א' מהם כלול מי', הרי ע'. ולכך ע' זו היא \nגדולה, להורות כי היא באמא, כי אותיות גדולות הם באמא. אמנם ביאור זה הוא, כי הלא \nהמלכות נקראת שם, כי הלא כבר הודעתיך, כי כל האחוריים העליונים שנפלו בימי המלכים \nשנתבטלו, אשר אותן הביטולים הם סוד מ\"ן, שאנו מעלים לתקנם כמבואר אצלינו: \nמהחברים - טעם היות הד' ע\"ב הנ\"ל. בע\"ב השני א' מיותר, ובע\"ב הג' א' חסר, הוא סוד \nנקודות זעיר אנפין המושרש באמא, לכן יש עודף א' בע\"ב דאמא, וא' חסר בז\"א, לפי ששורש \nז\"א נשאר במעוי דאמא, כדי שאבא יתן לו מוחין, כי אלו המוחין אינם ניתנין לו תמיד, \nאלא בשעת זווג, ובשעות ידועות, שהוא עת קריאת שמע, ובג' ברכות אשונות. וזהו טעם שיש \n"},{"index":2,"he":"פיסוק טעמים בפ' והיה אם שמוע, לכוין ע\"א תיבין, ומלת ושמתם המשלים לע\"ב, היא דבוקה \nלכ\"ב, ויתר על חשבון נ', להשלמת ז\"א כנ\"ל: \nהגהה (ו) והטעם מפורש וז\"ל, מה שיש א' עודף באמא דהיינו בשם ס\"ג, וא' חסר בז\"א \nדהיינו בשם מ\"ה, לפי ששורש זעיר נשאר במעי אמא כדי שאמא תתן לה מוחים, וע\"ש באורך \nחלק א' סי' כ\"א, ע\"כ הגה\"ה: \nוהנה כל האחוריים שנפלו, כולם הם רפ\"ח ניצוצין, שהם ד' ע\"ב, שהם ע\"ב דיודין, וס\"ג \nעם יוד אותיות הרי ע\"ג, ושם מ\"ה עם מספר השם כ\"ו גי' ע\"א, הרי גי' ע\"ב. ואחוריים של \nשם ב\"ן בפשוט ולא מילוי, הוא ע\"ב ג\"כ, כזה - י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה, הרי ד\"פ ע\"ב. וד\"פ \nע\"ב, גימ' רפ\"ח ניצוצין. ושם ב\"ן עצמו, שהוא הפנים של המלכות, שגם הם ירדו, הרי הכל \nגי' ש\"ם. הרי כי כללות כל אלו הצריכים להתמתק כולם מתחברים אל המלכות ונקראים שם על \nשמם. והנה לזה השם, תכוין להוריד אליו אור מן ע' עליונה הגדולה, שהם ז\"ת דבינה. \n"},{"index":3,"he":"והטעם, לפי שהמלכות נקראת שביעית בערך הו\"ק, לכך היא צריכה לקבל מכל ז\"ת דבינה, כדי \nשתוכל להזדווג אח\"כ עם ו\"ק דז\"א, שהוא סוד ו' כנודע: \nאך ישראל שהוא הז\"א, א\"צ לקבל רק מן ישראל שר א\"ל, שהם חו\"ג, שהם ב' קצוות \nהראשונים, כי כבר יש לו ו\"ק. ובקבלתו מן ב' קצוות הראשונים, יספיקו לו. אך המלכות \nשהיא שביעית, צריכה לקבל מן כל הו\"ק: \nאמנם, ביאור ע' זה יותר בביאור, הוא מה שהתחלנו לפרש לעיל, כי היא מקבלת עתה מזיווג \nעליון של או\"א, שהוא להחיות העולמות. אמנם, המ\"ן של זיווג ההוא, הוא שם ב\"ן אשר שם \nבז\"ת דבינה, ומשם ההוא של ב\"ן, היא מקבלת עתה, כדי שיהיה לה כח להעלות מ\"ן אח\"כ: \n(ז) ולכן, גם הארה שלוקחת עתה היא ממ\"ן דוגמתן, דוגמת מה שהיא צריכה להעלות עתה \nמ\"ן, ולכן כיון שהיא צריכה להעלות מ\"ן, צריכה ליקח מן שורש מ\"ן עילאין: \nהגהה (ז) מע\"ח - גם תכוון כי ב' חסדים וב' שלישים המגולים שהם ב' הויות וב' שלישי \n"},{"index":4,"he":"הויה הם גי' ע'. גם כשתחלק חסד שהוא כמנין ע\"ב לשלישים יש ג' שלישים כ\"ד כ\"ד כ\"ד, \nהרי ב' שלישים מ\"ח ועם ב' כוללים הרי נ', ועם ב' שליש מן השליש הג' עם כוללים \nוהכולל הרי ע': \nאמנם, כבר הודעתיך בפסוק וארבע הידות יהיה לכם, כי הלא ה' ידות, הם כולם רמוזים בשם \nב\"ן, וז\"ס, מיעוך באצבע, שהיו ממעכין הראשונים להוציא את הבתולים, כמבואר אצלינו: \nאמנם, סוד היד, הם ה' אצבעות, שהם ה' אותיות של מנצפ\"ך, שהם המ\"ן עצמן, וכל אחד \nכלולה מה', הרי ה' פ\"ה. וכל ה' צורת ד\"י, הרי ה' ידות. ואמנם, כולם הם בשם ב\"ן, \nשהיא המעלה מ\"ן, כי כשתצייר שם ב\"ן בציור י' יהיה כך, כיצד - יו\"ד במילואה שיש בה \nב' אותיות י\"ד, הרי י\"ד א', נשאר ו' אחת. ואח\"כ תקרא ב' ההין במילואם, והם ד' \nההי\"ן, וכל א' צורת ד\"י, כי הלא רגל הה' קטן ואינו ו', וצורתו ו' קטנה שהוא צורת י' \nגדולה, הרי ד' ההין שהם ד\"פ י\"ד, הרי ה' ידות. נשאר משם ב\"ן ג' ווי\"ן, שהם ו' אחת \n"},{"index":5,"he":"דמילוי יוד, וב' ווי\"ן אחרים, הרי ג' ווי\"ן. אמנם ה' ידות הם בגי' ע', וזהו ע' רבתי \nדשמע, שהם סוד ה' ידות דמ\"ן דאמא עלאה. אמנם, ג' ווין הנשארים, עם שם ב\"ן עצמו, \nשהוא גי' ב\"ן בלתי ציורים, הוא ע' פעם אחרת: \nוסוד זה רמוז בפסוק, ובניהו בן יהוידע בן איש ח\"י, כי הלא כבר ביארנו, כי יש צדיק \nעליון וצדיק תחתון. צדיק עליון, יוסף, שהוא ביסוד דכורא מ\"ד. וצדיק תחתון מ\"ן, \nבנימין, ונקרא גם הוא צדיק, כי שרשו מן דכורא. כי הלא הוא סוד ההוא רוחא דיהיב בה \nבעלה בביאה ראשונה, לכן גם הוא נקרא צדיק תחתון, והוא בנימין. פי', ב\"ן ימי\"ן, כי \nבן הוא שם ב\"ן הנ\"ל, והוא ימין כי ניתן לה מן הזכר בביאה ראשונה, כי הדכורא נקרא \nימין, סוד החסד, והנקבה נקראת שמאל, סוד עטרא דגבורה, וכל זה רומז בפרשת ויצא בענין \nרחל דיתבא בין תרין צדיקין: \nואמנם, כל אותן הצדיקים שהיו מעלין מ\"ן, ע\"ש נקראים בנימין, והוא בניהו בן יהוידע \n"},{"index":6,"he":"א' מהם, וזהו בניהו, ר\"ל בן יה\"ו, כי יה\"ו שהם ג' אותיות ראשונים, שהם ע\"ב ס\"ג מ\"ה, \nואות הד' ה' תתאה, והוא שם ב\"ן, וזהו ב\"ן יה\"ו: \nאמנם, נקרא בן איש חי, פי', כי הוא סוד שם ב\"ן, והוא שם ב\"ן דמלוי ההין, והוא איש \nחי. וזהו בן איש חי, פי' כי הוא ב\"ן וגם איש ח\"י, כי כמו שהיסוד נקרא אל חי, כך \nצדיק התחתון נקרא איש חי. והנה בן חי, גי' ע', שהם ג' ווי\"ן הנשארים משם ב\"ן הנעשה \nבציורים, הם גי' ח\"י, ועם שם ב\"ן, גי' ע'. עוד תכוין פירוש ג' בע' זו, אל כללות ז\"ת \nדבינה, כי כבר הודעתיך, כי ג\"ר דבינה נקרא אהיה דיודין, וז\"ת דבינה הוא שם ס\"ג, \nוהנה ע' זו דשמע, ביארנו שהם סוד ז\"ת דבינה, והנה הם רמוזים בשם ס\"ג, כי הוא סוד \nע'. כיצד - ס\"ג וי' אותיות, עולה ע\"ג, וכאשר תסיר ג', נשאר ע'. נמצא, ג' כוונות בע' \nזו, א', בסוד מ\"ן עצמן, שהוא ציור ה' ידות. הב', הוא בשם ב\"ן המעלה את המ\"ן, כי כבר \nידעת כי יש מ\"ן, ויש גם כח אחר המעלה המ\"ן, והן הכל א'. הג', בז\"ת דבינה, אשר בתוכן \n"},{"index":7,"he":"ובפנימותן הם המ\"ן הנ\"ל. אך ג\"כ מן הז\"ת עצמן צריך לקבל הארה, והוא סוד שם ס\"ג אשר \nבז\"ת שלה, עם י' אותיות, הרי ע\"ג, תסיר מהם ג', הרי ע' של שמע: \nופי' הדבר, כי כבר הודעתיך כי עיקרית שם ס\"ג הוא שם אל שבתוכו, שהם ג' יודין ואלף \nשבתוכו שהם גי' אל, כמבואר אצלינו בסוד מצות ציצית ע\"ש. והנה, עתה בתחלה שאינו מעלה \nעדיין מ\"ן, א\"צ לקבל הארה מן העיקרית השם, רק מן שארית השם, לכן כשתסיר ג' יודין \nואלף, הם ד' אותיות בכללותן, אע\"פ שבמספרם הם יותר. אך לא תכוין להוציאם רק \nבכללותן, וישארו ס\"ט, ועם כולל, הרי ע'. וזה סוד, ד' רבתי דאחד, כמ\"ש בע\"ה: \n \n"},{"index":8,"he":"שער הקריאת שמע - פרק י:\nונבאר מלת ישראל. פי', כי עתה מקבל הז\"א מן אבא הארה, כדי שיוכל לעלות מ\"ן אח\"כ, \nדוגמת מלת שמע לנוקבא. ובזוהר ח\"ב דקמ\"ב אמרו, כי זה ישראל הוא יש\"ס. וכבר הודעתיך \nפירושו, כי הלא כמו שהז\"א נתחלק לב', והם יעקב וישראל. וכן נוקבא נתחלק לב', רחל \nולאה. כן למעלה בינה נתחלקת לב', בינה ותבונה. וכן אבא נחלק לב', אבא ויש\"ס. ונקרא \nסבא בערך ז\"א, שנקרא ישראל זוטא. ועתה זה הישראל זוטא שהוא ז\"א, מקבל הארה מן יש\"ס. \nומהיכן, מן חו\"ג, שהוא סוד שי\"ר א\"ל. א\"ל מימינא, שי\"ר משמאלא, וכנ\"ל במלת שמע. \nוא\"ת למה במלת שמע מקבלת מלכות ז' תחתונות דאמא, וישראל מחו\"ג שהוא סוד שי\"ר א\"ל \nלבד. והטעם נלע\"ד, כי ח\"ג אלו כללות כל י' דאבא. כי כאשר נחלק אבא לב', יהיה ח\"ג \nהנ\"ל רגלים שלו. כי ישראל סבא, מתחיל מת\"ת של אבא, ומשם הוא מקבל ז\"א הארת הרגלים \nדאבא עילאה, שהם ח\"ג של כללות י' דאבא בלתי התחלקות לב' בחינות: \n"},{"index":9,"he":"ונחזור לענין, כי הארת ז\"א אינה כהארת נוקבא. והוא מה שנתבאר לעיל, כי עדיין אנו \nצריכין להשלים לו מוחין דיניקה, שהם אלהים. אמנם בזה יש הפרש בין הד' ק\"ש, שאנחנו \nקוראין בכל יום, כי הלא אין הזמנים שוין כנ\"ל. אך עתה נפרש הסדר דשחרית, ואח\"כ נפרש \nבעז\"ה כל הד' ק\"ש: \nאמנם דע, כי הלא בהכרח הוא, שבימי היניקה יש לו מוחין, אך אינם שלמים. והנה לעולם \nאי אפשר שיחסרו לו מוחין פנימים של אלהים מצד אמא, אך השאר יש בהם בחינות, כי הלא \nד' בחינות הם - א', הוא מוחין פנימי דאמא. ב', פנימי דאבא. ג', מקיפין דאמא. ד', \nמקיפין דאבא. וכל זה במוחין דקטנות דאלהים. והנה סדר מעלתן הוא כך, תחלה פנימית \nדאמא, ואחר כך פנימים דאבא, ואחר כך מקיפין דאמא, ואחר כך מקיפין דאבא. ואני מסופק \nאם הוא להיפך, כי הסדר הוא מקיפין דאמא, ואח\"כ פנימים דאבא. והנה עתה בשחר בברכת \nיוצר יש לו כל בחינות הנ\"ל הג' ראשונים, אך הבחינה הד' שהוא המעולה שבהם, הם \n"},{"index":10,"he":"המקיפים דאבא, עדיין הוא חסר מהם, ועתה נכנסים בו בהארה שקיבל עתה, באומרך ישראל. \nוכבר עתה נשלם בד' בחינות של אלהים דקטנות. ואח\"כ מעלה מ\"ן במלת אחד, ואז מקבל ו\"ק \nדמוחין דגדלות: \nאמנם סוד אלו המקיפים של אבא, הם רמוזים במלת ישראל. ותכוין באופן זה, כי הם סוד ב' \nאותיות י\"ה מן אלהים, ואלו הם מקיפים של אבא, והם ג' מקיפין לג' מוחין - א', הוא \nי\"ה במלוי יודין, והוא ע\"י הכאה, כיצד, אם תכה יו\"ד בה\"י, יהיה יו\"ד פעמים ה\"י גי' \nש' מישראל, וזהו מקיף חכמה. הב', מקיף בינה, הוא י\"ה במילוי ההי\"ן ע\"י הכאה, כי \nיו\"ד פעמים ה\"ה, גי' ר' מישראל. הג', מקיף הדעת, הוא י\"ה באלפי\"ן בלתי הכאה, כי אין \nבכאן בדעת דקטנות כח כדי להכות, כי הלא בעיבור לא היה דעת כלל, אך עתה יש בו, אך \nאין בו כח כדי להכות, והוא גימטריא כ\"ו, ועם שם י\"ה עצמו, אשר בו כל הג' מילואים \nהנ\"ל, הרי כ\"ו וי\"ה, גימטריא מ\"א. והם ג' אותיות אל\"י מישראל: \n"},{"index":11,"he":"והנה אני לא שמעתי רק דרך כללות, כי יו\"ד הוא ש'. יו\"ד ה\"ה הוא ר'. ויו\"ד ה\"א עם \nי\"ה, הוא אלי מן ישראל, אלו הם מקיפים דאבא: \nאך הנלע\"ד שצריך לפרשו ע\"ד שאמרתי, אע\"פ שלא קבלתי. והוא, כי כבר ידעת, כי ג' מוחין \nדאלהים במילואם, הם על סדר יה\"א, יודי\"ן ההי\"ן אלפי\"ן, והם חב\"ד. לכן נלע\"ד עתה \nלומר, כי יודי\"ן הם במקיף דחכמה, וההי\"ן בבינה, ויו\"ד ה\"א בלי הכאה וי\"ה הכולל \nשלשתן, הוא בדעת: \nגם נלע\"ד ע\"ד מה שאמרו בכוסות דפסח, שהם מוחין דקטנות הנ\"ל עצמן, והם ד', חו\"ב \nחו\"ג, והם משונים זה מזה, כנזכר שם ע\"ש. וכנלע\"ד בכאן, כי יודין בחכמה, וההי\"ן \nבבינה, אלפין בלתי הכאה בחסדים, כי אינו מתגלה כ\"כ כמו הראשונים. י\"ה פשוט בלי \nמילוי, הוא בגבורות. הרי כי הגבורה נבלעת תוך החסדים, כמבואר אצלינו, כי יסוד דאמא \nיש בו חו\"ג, והגבורות נעלמים תוך החסדים ואינם ניכרים, דאל\"כ היה מוכרח להיות שם ב' \nחללים, ב' מוחי חו\"ג, ולכן גם הגבורות נתמעטו מתוך החסדים, ואינה ניכרת בה המילוי, \n"},{"index":12,"he":"רק י\"ה פשוט. הרי נתבאר מה הארה ניתוסף עתה בז\"א, והוא כי נקרא ישראל ע\"ש אלו \nהבחינות הנ\"ל: \nוהנה הארה זו, ומוחין מקיפין אלו, קיבל עתה ז\"א מן יש\"ס, מזיווג הכולל לחיצונית \nהעולמות כנ\"ל, שכבר הודעתיך, כי אלהים הוא הכולל כל החיצונית העולמות, והוי\"ה כוללת \nפנימותן, וכן מוחין דגדלות הם הויות: \n \n"},{"index":13,"he":"שער הקריאת שמע - פרק יא:\nה' אלהינו ה'. ואחר שקבלו זו\"ן הארה מן זיוג דחיות העולמות במלת שמע ישראל, הנה עתה \nמכינים את או\"א, כדי שיזדווגו זיווג הפנימי לצורך מוחין דגדלות דזו\"ן, כי זיווג זה \nאינה תדיר וצריך הכנת מעשינו ותפלותינו, לכן מזכירין את ג' שמות אלו, כדי שיכינו \nויזדמנו לזיווג זה: \nאמנם לעד\"נ בזה, כי הלא זיווג דעולמות הוא מזיוג דיש\"ס ותבונה, וזיווג הפנימי הוא \nמן חו\"ב עלאין, ולכן בשמע ישראל היה כוונתינו לקבל מיש\"ס ותבונה, אך ג' שמות אלו, \nהם עתה בחו\"ב עילאין. וזה קבלתי מפי מור\"י זלה\"ה, כי המוחין דגדלות דז\"א הנקרא \nעיבור ב', הוא ע\"י שנכללין חכמה עם יש\"ס ונעשין פרצוף א', ובינה נכללת עם תבונה \nונעשין פרצוף אחד, ואז מזדווגין לצורך מוחין דגדלות: \nונחזור לענין, כי הנה הוי\"ה הוא באבא, ואלהינו באמא, והוי\"ה הג' בסוד הדעת המזווגם \nלאו\"א, כנז' בזוהר ובתיקונים. והוא סוד מזלא קדישא דדיקנא עילאה דא\"א המזווגם, \n"},{"index":14,"he":"ויורד אור ממנו אל הדעת דאבא, ומשם אל היסוד דאבא, ואז מזדווג עם אמא, כנודע \nבאידרא, כי מזלא קדישא מזווג לאו\"א, ואין כאן מקום ביאורו: \nוהנה תכוין, כי אלו הג' שמות, הוי\"ה באבא במילוי יודין, ובאלהינו שהוא באימא, תכוין \nבשם אהי\"ה ביודי\"ן, והוי\"ה הג' שהוא הדעת המזווגם, תכוין להוי\"ה במילוי יודי\"ן ג\"כ: \n\n"},{"index":15,"he":"אמנם הכוונה זו הוא סוד גדול, כי הלא כל הי\"ס כולם הם מזדווגים יחד, ואין התחתונים \nמזדווגים זה עם זה עד שיזדווגו העליונים ויאירו בהם, דוגמת מה שביארנו כי זיווג ז\"א \nונוקבא היא בשים שלום, ואנו מקדימין תחלה זיווג או\"א בק\"ש. וא\"כ גם או\"א מנין להם \nכח הזיווג, אם לא שיקבלו תחלה מן זיווג עליון הסתום מן א\"א. וכן הולך הסדר עד שאין \nהפה יכול לדבר: \nאמנם סוד הענין הוא, כי זיווג העולמות הוא נמשך מן מוחי או\"א עצמן, בלתי שיקבלו \nמלמעלה, כי כיון שכולם נמשכו מהם, א\"כ ודאי שיש בהם כח כנגד כל מה שלמטה מהם. אך \nזיווג שהוא להוציא נשמות חדשות, בזה צריך שיקבלו אור חדש מלמעלה, ושמור כלל זה \nבידך: \nוהנה עד עתה לא הוצרכו לקבל ההארה, אך עתה שהם מזדווגים צריכין הכנה, והוא לקבל אור \nעליון מן א\"א. אמנם הם מקבלים, ג' הויו\"ת דמילוי יודי\"ן, והם רמוזים בה' אלהינו ה'. \nובארנו בקריאת שמע של השכיבה, שהם סוד י\"ג תקוני דיקנא דעתיקא, והם י\"ג חיוורתא \n"},{"index":16,"he":"דרישא דעתיקא, ואין כאן מקום ביאורו. אמנם, לפי שזיווג א\"א נעלם מאוד, כי אין אנו \nמוצאין לו נקבה בפירוש, לכך נעלם זיווג א\"א בכאן, ולא נזכר רק מזיווג או\"א ולמטה, \nוהבן זה וד\"ל: \n \n"}]}
