{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-4","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":4,"title":"שער התפלה - פרק ז:","hebrewTitle":"שער התפלה - פרק ז:","segments":[{"index":1,"he":"שער התפלה - פרק ז:\nענין כללות צורך התפילה בכללותיה מה עניינה. דע, כי אין לך דבר שאין מבחי' אותן \nהמלכים הז' שמתו בארץ אדום, וכל העולמות כולם הם מבחי' אלו המלכים. והנה אם אלו \nהמלכים לא היו מתים ומתבטלין, ונעשין קליפות מהם, היו הם עצמם מבוררים ומתוקנים, \nולא היו צריכין להתברר לשום תיקון כלל. אמנם כיון שמתו ונתבטלו, ונעשה מהם בחי' \nהקליפות, וע\"כ צריך שיתקנו ויתבררו ויצרפו ויתלבנו כל הקדושה אשר בהם, וישארו \nהסיגים למטה שהם הקליפות, וכשיושלם הבירור והצירוף הזה לגמרי, ולא ישאר שום ניצוץ \nקדושה למטה, וכל הניצוצות של הקדושה יעלו, אז ישארו הסיגים לבדם למטה בלתי חיות \nכלל, ואז יתקיים הפסוק בלע המות לנצח, וזה יהיה אחר ביאת המשיח ב\"ב: \nוהנה אי אפשר שיתבררו הניצוצין מאליהן, אם לא ע\"י מי שיבררו אותם, והוא, כי על ידי \nהתפלה והמצות כולם, של בני אדם התחתונים, נעשה הבירור הזה, וע\"י סיוע הי\"ס עליונות \n"},{"index":2,"he":"דאצילות. כי הנה התחתונים צריכין לסיוע עליון, להספיק דברים אלו שיעשו על ידם. וגם \nהעליונים צריכין למעשה התחתונים, וכמ\"ש תנו עוז לאלהים. והענין הוא כמ\"ש לעיל, כי \nאין דבר בעולם, שלא נעשו מאלו המלכים, ויש בהם בירור הצריך אל ד' עולמות אבי\"ע הם \nבעצמן, ויש בהם בירור לצורך נשמות התחתונים כי מה שנשאר אחר הבירור הצריך לעולמות \nהנ\"ל, משם יסודם של הנשמות. ומלבד זה אפילו כל ענייני העולם הזה השפל, הצמחים וב\"ח \nוכל הנבראים כולם הם מבירור אותן המלכים, אחר בירור הנשמות כנזכר. וכל זה נעשה ע\"י \nתפלות ומצות התחתונים בעוה\"ז, וזהו בכח סיוע העליונים כנ\"ל: \nוהענין, כי ע\"י מצות של אדם בעולם הזה, ובפרט מן תפלות התחתונים בעה\"ז שהם עיקר \nושורש לכל זה, ואין דבר גדול יותר לענין זה, כמו התפלות. וע\"כ קראו רז\"ל אל התפלות, \nדברים העומדים ברומו של עולם. וע\"י התפלות, גורם אדם זיווג עליון, ואז מתבררים \nהמלכים הנ\"ל, ועולין למעלה בבחינת מ\"נ, ושם הם מתוקנים ומתבררים לגמרי, כנזכר \n"},{"index":3,"he":"אצלינו בדרוש תיקון המלכים ובדרוש מ\"נ וע\"ש גם יתבאר ענין זה בדרוש השבת, ובספר \nטעמי המצות פרשת בהר: \nוהנה קודם שחטא אדם הראשון, היו כל העולמות העליונים למעלה במקומן, כמו שהיו בעת \nהאצילם, ובריאה ראשונה. ואחר שחטא אדם הראשון, ירדו כל העולמות ממקומם. וענין \nהירידה הזאת תכליתה היא, כדי לברר בירור המלכים הנ\"ל שהם למטה. ואין ענין זה נעשה, \nרק בימי החול, כי אז הותרו כל המלאכות, והוכר הבירור והתיקון בכל ענינם, ובכל מיני \nמלאכות. ואז יורדין כל העולמות העליונים, כדי לברר ולתקן בירורים הנ\"ל, והם מתלבשים \nבמדרגות התחתונים, אשר למטה מהם. וזה הטעם שירדה זו\"ן דאצילות, ומתלבשות למטה בששת \nימי המעשה, ימי החול, כדי לברר בירורין הנ\"ל, על ידי זיווגם שהם מזדווגים שם בהיותם \nלמטה במקומן. והנה אין כח בזה, רק בז\"א בלבד, לפי שהוא הזכר, ויש בו כח לברור \nהבירור הנ\"ל, ע\"י זווגם. ולכן הם ו' ימי החול בלבד, כי הו\"ק דז\"א מתלבשים בהם, והם \n"},{"index":4,"he":"המבררים בלבד. אמנם ביום השבת, שהוא נגד המלכות, והיא נקבה, ואין בה כח לברר, \nואדרבה ע\"י מה שנתקן בימי השבוע, היא עולה ביום השבת, שהוא יום שלה, ומתחברת עם \nז\"א, ואז כל העולמות ההם עולין למעלה במקומן, כמו שהיו בתחלת האצילות, ואז לא יש \nבירור כלל ועיקר כנ\"ל, כי לסבת זה הם עולין למקומן, ואז מוציאים נשמות חדשות ביום \nהשבת: \nכלל העולה, כי כל ימי החול, העולמות כולם, הם למטה ממדרגתן, והיה זה, כדי לברר \nבירור המלכים בסוד מ\"ן. ומה שאנו עושין בתפילתינו בימי החול כנ\"ל, הוא ב' הכנות - \nא' הוא לתקן תחלה את זו\"ן במקומן למטה, כי בתחלה שלא בשעת התפלה, היו חסרים, כי ז\"א \nלא היה לו רק ו\"ק, והמלכות נקודה אחת. ואח\"כ ע\"י תפילתינו, נתקנו שניהם בפרצוף \nגמור, כל אחד מהם כלול מי\"ס שלימות, וכל זה בהיותן עדיין אחור באחור. ואח\"כ ההכנה \nהב' היא, להחזירם פב\"פ. ואז ע\"י ב' תיקונים אלו, הם מזדווגים זה בזה, ומבררים בירור \n"},{"index":5,"he":"המלכים, ומעלין אותן בסוד מ\"ן כנ\"ל, ואחר התפלה חוזרין ומתמעטין כבראשונה, וזה \nעושין תמיד בכל תפלה ותפלה של ימי החול, כמו שכתבתי בע\"ה כל דבר ודבר במקומו: \nוגם כל זה התיקון אינו, רק בהיותם למטה במקומן האמיתי, שהיו בשעת הבריאה שנבראו. \nובמקומו נבאר בע\"ה, ענין ירידה אחרת שיש להם יותר מזו, והוא אחר התפילה, שחוזרין \nומתעטין, התפלה. ב', ירידה אחרת יותר תחתונה והיא שלא בשעת התיקון, ובלילה, כמ\"ש כל \nהענין במקומו בע\"ה: \nאמנם ביום השבת, תיכף בלילה בתחלתה, נעשין מאליהם ב' התיקונים שאנו עושין בתפלת \nהחול, וחוזרין פב\"פ במקומם למטה. ואחר כך ע\"י תפלתינו ביום השבת, אז חוזרין מעלה \nאחר מעלה עד מקומם, שהיו בשעת האצילות, ועומדים שם פב\"פ, ואז כל בחי' זיווגם שם \nלמעלה, הוא לברא נשמות חדשות לא מבירור המלכים: \nהגהה (א) קול הרמז - ק\"ל שהרי בזהר שמות ובמ\"א אמרו, שלא יהיו נשמות חדשות רק באלף \nהז'. וכ\"כ בספר הגלגולים. ונלע\"ד עם הנזכר בספר הגלגולים, שיש כמה מיני נשמות \n"},{"index":6,"he":"חדשות. הא' אותן הנשמות שלא נכללו באדם הראשון כלל, והן העתידים לבא באלף הז', הב' \nהנקרא חדש במקצת שנכללו באדם הראשון, אלא שניתנו בו ע\"י זיווג אב\"א, וחסירה מהם \nבחי' פב\"פ, ואלו יכולים לבא בזה\"ז, ע\"כ הגה\"ה: \nומ\"ש למעלה, כי אחר כל תפילה ותפילה מסתלקין המוחין מזעיר ונוקבא, וחוזרים \nומתמעטין, אל תטעה בזה ותחשוב, כי אותן המוחין עצמן אשר נסתלקו, הם עצמן החוזרים \nאחר כך, בבחינות מוחין בתפילה אחרת, וכן על דרך זה בכל תפלה ותפלה, אמנם אין הענין \nכן, אמנם בכל תפלה ותפלה, מתחדשים מוחין חדשים גמורים לגמרי, ואין לך כל תפלה ותפלה \nשלא יתחדשו אז אורות חדשים גמורים לא ראי זה כראי זה: \nוהנה צריך שתדע, כי הנה יש הפרש גדול, בין תפלת החול ובין תפלת ר\"ח, ובין תפלת י\"ט, \nובין חול המועד, ובין תפלת שבת. וגדולה מזו, דאפילו בי\"ט עצמו, אינו דומה תפלת פסח, \nלתפלת שבועות, ולתפלת סוכות. וגדולה מזו, כי אפילו תפלת החול עצמו, אינו דומה תפלת \n"},{"index":7,"he":"יום זה, לתפלת יום שלפניו. וגדולה מכולם כי אפילו תפלת שבכל יום ויום, יש הפרש גדול \nבהם, ואינו דומה תפלת הבוקר, לתפלת המנחה, או לתפלת ערבית. סוף דבר, שאין לך תפלה \nמיום שנברא העולם, עד לעתיד לבא, שתהא דומה לחברתה כלל ועיקר. וטעם הדבר, כי הנה \nכבר ביארנו, כי כל התפלות הם כדי לברר הבירורים, שיש באותן הז' מלכים שמתו, והנה \nבכל יום ויום, ובכל תפלה ותפלה, מתבררים בירורים וניצוצין חדשים, מה שלא נתבררו עד \nאז. והנה כמו שהבירורים הנבררים בכל התפלות, אינן דומין לבירורים שבתפלה אחרת, כי \nאותן הם הבירורים הראשונים כבר נתבררו בתפלה ראשונה, ועתה בתפלת אחרת מתבררים \nונתקנים בירורים אחרים ומתחדשים, ואינם הראשונים עצמן, ואם כן כפי ערך הניצוצות \nהמתבררים באותו תפלה, כך יהיו אז ערך המוחין שימשכו בזעיר ונוקבא, ובמה שלמעלה מהם: \n\n"},{"index":8,"he":"וכן על דרך זה יהיה בענין המשכות האורות בקריאת שמע, כי אין קריאת שמע בעולם שתדמה \nלחברתה בסבה הנ\"ל, וזה הטעם שנצטוינו להתפלל תמיד ג' פעמים ביום, ולקרא קריאת שמע \nפעמיים ביום, ואם ביטל אחת מהם, נקרא מעוות לא יוכל לתקן. והטעם הוא, שבכל תפלה \nותפלה, ובכל קריאת שמע וקריאת שמע, נתבררים בירורים חדשים, ונמשכים גם כן מלמעלה \nמוחין חדשים, מה שלא נעשה מעולם בשום תפלה או קריאת שמע אחרת: \nואמנם דע, כי אין הדבר רק בעניינים הפרטים שבהם, אמנם בענין הכללי שבהם, כבר ביארנו \nבמקומם, כי כל תפלת שחרית בכל ימי החול, הם שוין בכללות כוונתם. וכל תפלת מנחה של \nחול שוין. וכל תפלת ערבית דחול שוין. וכל תפלת ליל שבת שוין. וכל תפלת שחרית שבת \nשוין. וכיוצא בכל תפלות. ועל דרך זה, בכל קריאת שמע דשחרית דחול שוין, וכל ק\"ש \nדערבית דחול שוין. אמנם פרטיהם בהם עצמן, אין ניצוצין מוחין אלו, ואין ניצוצין \nברורים אלו, שוין מיום שנברא העולם: \n"},{"index":9,"he":"נמצא, כי בכל תפלה ותפלה באין מוחין חדשים ובירורין חדשים, ואחר התפלה הם חוזרים \nומסתלקין מהן. ובזה יובן מה שאמרו רבותינו ז\"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת \nקודם התפילה, ושעה אחת אחר התפילה ושעה אחת בתפלה. והטעם הוא, כי קודם שחרב בית \nהמקדש, לא היה פירוד בין זעיר ונוקבא, ותמיד היו פב\"פ. (א) כי מעולם לא היז מסתלקין \nהמוחין מהם, וכמ\"ש אצלינו במקומו: \nהגהה (א) צמח - לכן הזהיר שלא תעשה תפילתך קבע, כמאמר רז\"ל: \nואמנם אחר שנחרב בית המקדש בעונותינו, נסתלקו המוחין מזו\"נ, ולכן אנו צריכין להתפלל \nתמיד בכל יום, כדי להחזיר למקומן את המוחין כדי שיזדווגו זו\"נ. אבל קודם שנחרב, היו \nזו\"נ פב\"פ זיווגייהו לא פסיק, וכמעט שלא היינו צריכין להתפלל, כי לא היה בהם חסרון, \nולא היו צריכין אל תפילתנו, כדי להמשיך מוחין לזו\"ן לזווגם פב\"פ, כי מעולם לא היו \nמסתלקין המוחין מהם. ואמנם אחר גמר התפלה, חוזרים המוחין להסתלק, וחוזר הדבר לכמו \n"},{"index":10,"he":"שהיה, ולכן החסידים לא היו הולכין תיכף לבתיהם אחר שהתפללו, אבל היו שוהין שעה אחת \nאחר התפלה, כדי שעל ידיהם יגמרו ויוסיפו כח למעלה ולא יסתלקו המוחין מהרה, וגם \nהמוחין יתעכבו ברישא דזעיר ונוקבא שעה אחת יתירה אחר התפלה: \nוגם זה הוא הטעם, שהיו חסידים הראשונים מתפללין תפלת נדבה באמצע היום, שהיא כדי \nלהחזיר המוחין פעם אחרת בזו\"נ, וכמו שאמרו בגמרא הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו: \nונלע\"ד חיים שיש שמניח תפילין כל היום, הוא גורם להשהות המוחין כל היום, הכוונה על \nהרשימו דגדלות, כי המוחין עצמן כבר אמרנו, שאין יכולת להשהות אותם יותר מג' שעות, \nואפילו משרע\"ה לא היו ידיו פרושות רק ג' שעות, גם זה הוא הטעם מה שאמרו רבותינו ז\"ל \nשהחסידים הראשונים, לא היו בטלו תפילין מעליהם כל היום. והענין הוא, כדי לגרום כח \nלמעלה, שהמוחין עליונים דז\"א יתעכבו שם כל היום כולו. וזהו שארז\"ל שלא היו ידיו של \nמשה פרושות יותר מג' שעות, כי אי אפשר לעשות כן יותר מג' שעות: \n"},{"index":11,"he":"(ב) נלעד\"ן - כי מ\"ש הוא הכוונה על הרשימו דגדלות, ירצה שהוא הרשימו המוחין דגדלות \nדאבא. כי הרשימו המוחין דגדלות דאמא, שהוא שם הוי\"ה בניקוד אלהים, גם הג' חלקים \nדמוחין דיניקה נשארים בז\"א כל היום, כנזכר בכוונת הקדיש, על הס\"ת יתגדל ויתקדש שמיה \nרבא בגימטריא של\"ו ע\"ש. ומי שמניח תפילין כל היום, גורם להשהות ג\"כ הרשימו דגדלות \nהויות דמוחין דאבא, כמו שעשה מרע\"ה, והבן זה היטב, ע\"כ הגה\"ה: \nועתה צריך לבאר, כי מאחר שביארנו, כי המוחין החדשים הבאים בכל תפלה ותפלה הם \nמסתלקין אחר גמר התפלה, ובתפלה שאחריה חוזרים מוחין אחרים, אם כן להיכן נסתלקו \nהמוחין הראשונים, ומה נעשה מהם. אמנם הענין הוא זה, כי אחר גמר התפלה, המוחין ההם \nמסתלקין מתוך רישא דז\"א, ועולין למעלה מראשו, ושם נעשין אליו בחי' אור מקיף, ואז \nהמוחין המקיפין שלו ראשונים והעליונים, הם מסתלקין ועולין גם הם יותר למעלה ממקומן, \nכי אלו מוחין הפנימים שנסתלקו עתה, עלו ולקחו את מקומן, והוצרכו גם הם לעשות להם \n"},{"index":12,"he":"מקום, ולעלות הם למעלה יותר. וכן עד\"ז, עולין שאר הבחי' יותר למעלה, עד שאי אפשר \nלבאר פרטם עתה, כל מדרגה ומדרגה להיכן עולה: \nואמנם כבר בארנו במקומו, כי כל דבר שבקדושה, הרוחניות, אע\"פ שנסתלק ממקומו, נשאר \nהרושם דיליה במקומו תמיד. ונמצא, כי גם אלו המוחין דז\"א, אע\"פ שהן מסתלקין ממקומן \nכנ\"ל, ועולין בסוד מקיפין, עכ\"ז מניחין חד רשימו דלהון בז\"א, כל היום ההוא, בסוד \nלעולם ה' דברך נצב בשמים וע\"י אותן הרשימו (ב) של המוחין הנשאר בתוכן, אע\"פ שאינן \nמוחין גמורים, נשאר בגדלותו, ואינו נתמעט ממדת גדלותו כל היום: \nהגהה (ב) נלע\"ד נתן - שכך הוא הפירוש, כי נודע שהרשימו הוא כינוי למלכות, כמ\"ש בכמה \nמקומות, ועיין בספר הדרושים דף ל\"ב ע\"א, שהרשימו הוא מוחין דעיבור, שהם בסוד הנפש, \nהנקרא מלכות, וז\"ס בכאן, לעולם ה', שהם המוחין הנקראים הוי\"ה כנודע. הנה דברך, שהוא \nהמלכות שלהם, שהוא הרשימו שלהם, נצב בשמים, ולא זז משם. וזה הרשימו הנ\"ל שהם מוחין \n"},{"index":13,"he":"דעיבור, אפילו בלילה אינו מסתלק משם. וזש\"ה לעולם ד' דברך, ר\"ל - הן בלילה נשארים \nבתוכו ואינם מסתלקין. ע\"כ הגה\"ה: \nועד\"ז גם המוחין של רחל הפנימים, אחר גמר התפלה, הם חוזרין ומסתלקין ממנה, והם \nעולין למעלה על ראשה, בבחי' מקיפים, ולא נשאר רק רשימו שלהם בתוכה, וע\"י אותה רשימו \nנשארת גם היא במדת גדלותה כל היום כולו: \nנמצא, כי אחר כל תפלה ותפלה, שמסתלקין משניהם המוחין ומתמעטין כנ\"ל, אין פירושו \nמיעוט גמור, שהוא חוזר על ו\"ק, והיא חוזרת על הנקודה הא' כמו שהיה שרשם בתחלה \nכנודע. אמנם הם שניהם נשארין במדת גדלותם כל היום, רק שהמוחין שלהם נסתלקו כנ\"ל, \nוהרשימו שלהם הנשאר בתוכם, מעמידם במדת גדלותם. וזהו הסתלקות המוחין עצמם, הוא \nשאמרנו למעלה, שנתמעטין זו\"ן אחר כל תפלה ותפלה: \nוהנה כל זה הוא ביום, אמנם משתחשך היום ונעשה לילה, אפילו אותו הרשימו הנ\"ל היו \nמסתלקין מזו\"ן אחר תפלת ערבית, כמ\"ש במקומו, ואז זו הרשימו של המוחין דז\"א, היא \n"},{"index":14,"he":"עולה עתה על ראשו בבחי' מקיפין, ואותם מוחין פנימים אמיתיים שלו שעלו אחר תפלת \nשחרית, ועמדו על ראשו, בבחי' מקיפים בכל שאר היום הם עולין ועתה עלו יותר למעלה, \nוהמקיפין האמיתים שלו, שהיו לו בחי' מקיפין בעת התפלה עצמה, עלו עתה גם הם יותר \nלמעלה. ועד\"ז עולין היצירה עצמה, אז יכולין לעלות ג\"ר דיצירה בג\"ת דבריאה ממש, וכן \nביוצר אור שאז הוא תיקון הבריאה, אז יעלו ג\"ר דבריאה בג\"ת דאצילות: \nגם יש שינוי אחר בעשיה, מבשאר עולמות, כי בשאר עולמות, כאשר עולין ג\"ר דיצירה בג\"ת \nדבריאה, וכיוצא בשאר עולמות, הנה אז עולין בד' אחרונות, כי המלכות של בריאה, נכלל \nבנה\"י דבריאה, ובאלו הד' עולין הג\"ר דיצירה ונכללין בהן. אך בעשיה אינו כך, כי \nעולין ג\"ר דעשיה בנה\"י דיצירה, אך המלכות דיצירה, נשארת למטה בשבעה תחתונות דעשיה \nלעולם. והטעם הוא, לפי שכל עשיה הוא סוד המלכות, ולכן צריך שהמלכות דיצירה הדבוקה \nאל העשיה, שתהיה למטה בעשיה עצמה, ולא בעולם היצירה. ולכן נקשרת עם הז\"ת דעשיה, \n"},{"index":15,"he":"שעומדת בעולם העשיה עצמה, ואינה נקשרת עם ג\"ר דעשיה, לפי שעלו כבר ביצירה: \nוהנה עתה בעולם העשייה חסרים ממנו, פנימית ג\"ר שלו, להשלים עולם העשיה. ולתת בו \nכנגדו ממקום אחר, והוא סוד אותו חיות של הקדושה, אשר בתוך הקליפה ומחיה אותה, והוא \nסוד י\"א סמני הקטורת. ולכן אומרים תיכף אחר פרשת תמיד, קודם וערבה, פיטום הקטורת, \nכדי לסלק חיות הקדושה של קליפות עשייה, שהוא סוד י\"א יריעות עזים, ואנו מסלקים אותו \nע\"י י\"א סמני הקטורת: \nואחר שכבר נתקנו וסילקו אותה הקדושה משם, ואמנם עדיין לא נתקן מקום, שתחול שם חיות \nהקדושה הנ\"ל, לכן אנו צריכין להתחיל תחלה מראש עשיה, ואז מחלקין מלכות יצירה הנשארת \nבעשייה לב' בחינות, והם - פנימית, וחיצונית. ואז מעלין את החיצונית ג\"ר דעשיה הנשאר \nבעשיה, ובהם אנו מלבישין את הפנימית מלכות של עולם היצירה, שירדה בעולם עשיה. ואח\"כ \nחיצונית מלכות הנ\"ל, היא עתה בבחי' פנימית, ואז עולין פנימית ג\"א דעשיה, ומלבישין \n"},{"index":16,"he":"אותה, ונעשין חיצונית. ואמנם להיות כי אלו ב' מדרגות, שהם - חיצונית ג\"ר, ופנימית \nג\"א, כל אלו הם עשיה, והם נעשין חיצונית, לחיצונית ולפנימית דמלכות דיצירה, אם כן \nנמצא, כי מן עשייה נעשית יצירה. ולכן צריך שנאמר שם מ\"ב שהוא ביצירה, להעלותן \nמעשייה, שכ\"ז הוא בעולם אשר ירדה מלכות דיצירה, וז\"ס מה שאנו אומרים אנא בכח וכו'. \nאח\"כ שאר הסדר, ואיזהו מקומן, אשר כ\"ז הוא מדרבנן, והוא להעלות שאר העשייה כמ\"ש, אך \nג\"ר שעלו ביצירה ממש, הוא ע\"י פסוקי התורה של פרשת תמיד. ועתה עולין פנימית ג\"ת \nדעשייה, ונעשין חיצונית לחיצונית ג\"א דעשיה, ועולין פנימית מלכות דעשייה, ונעשית \nחיצונית לחיצונית ג\"ת דעשיה. ועולה אותו החיות דקדושה שעלו ע\"י הקטורת, ועולין בסוד \nחיצונית, לחיצונית מלכות דעשייה. והרי בזה נשלמו כל חלקי עשיה, ע\"י מלכות דיצירה, \nוחיות דקדושה התחתונה, במקום מה שעלו ג\"ר דעשיה ביצירה. והנה הם עתה י\"ס דעשייה \n"},{"index":17,"he":"שלימים, ועוד ג\"ר שלה שעלו למעלה, ולפי שנכללו ביצירה שהוא ז\"א, ונקרא תורה, לזה \nנקרא י\"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, הנה כל זה הם י\"ג וז\"ס ברייתא דר' ישמעאל, מי\"ג \nמדות שהתורה נדרשת בהם: \nוהנה עתה כבר נכלל עשיה ביצירה, אך עדיין לא קיבלו ג\"ר דעשיה מיצירה, רק בחי' נפש, \nלכן אנו צריכין לתת להם רוח של יצירה ממש, וזה ע\"י הקדיש שאנו אומרים קודם הודו, \nואז אנו מכוונין, כי יש בקדיש הזה ב\"פ כ\"ח, וב\"פ מ\"ב. והנה המ\"ב וכ\"ח הראשון, הוא \nשל אותיות, כי הכ\"ח הם עצמם הכ\"ח אותיות, שיש מן יהא שמיה רבא עד עלמיא וכו'. והמ\"ב \nאותיות הם ז' ווי\"ן, שיש בר\"ת מן וישתבח ויתפאר וכו', עד ויתהלל, גימטריא מ\"ב. \nותכוין בשם מלוי אלפין שביצירה, שיש בו כ\"ח אתוון של מילוי דמילוי, וגם מ\"ב אתוון \nבכללותן דכ\"ח, וע\"י כל הכ\"ח והמ\"ב, תמשיך רוח אל ג\"ר דעשיה שעלו שם. ואח\"כ תמשיך \n"}]}
