{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-41","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":41,"title":"שער הקריאת שמע - פרק יט:","hebrewTitle":"שער הקריאת שמע - פרק יט:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקריאת שמע - פרק יט:\nכוונת ק\"ש. שמע ישראל היא הכנת קבלת ז\"ן אור מלמעלה, לשיוכלו לעלות בסוד מ\"ן לאו\"א, \nואלו הם ישראל ולאה. ואח\"כ ה' אלהינו ה', הם אבא ואמא. ה' אלהינו, הם הוי\"ה דיודי\"ן \nואהי\"ה דיודי\"ן. והשם ב', הוא הדעת דמזווגן, והוא המתעורר עתה אל הזיוג, ועתה הוא \nבסוד שם ס\"ג. ולא תחבר עדיין הוי\"ה ואהי\"ה: \nותאמר אחד, ותכוין להעלות ישראל הנקרא אחד, בסוד שם מ\"ה. והדל\"ת שהיא לאה בסוד \nאדנ\"י במילוי, אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד, ותחבר עמהם נשמתך אחר שמסרת עצמך על קדוש השם, \nותעלה כ\"ז בסוד השם ס\"ג, מ\"ן, ואז תחבר ותשלב הוי\"ה באהי\"ה כזה - י\"א ה\"ה ו\"י ה\"ה, \nואז תכוין להוריד מ\"ד בסוד שם ע\"ב דיודי\"ן. ואח\"כ תכוין להוריד מזיווג זה מוחין \nלז\"א, והם ד\"פ יה\"ו במילואם, כסדר הזה - א', במילויו ע\"ב. והב' במילויו ס\"ג. והג', \nבמילויו מ\"ה. והד', בב\"ן. ותכוין כי כל אלו היה\"ו, הם גימטריא מקום. והוא גי' הוי\"ה \n"},{"index":2,"he":"בהכאה, י\"פ יו\"ד, ה\"פ ה', ו\"פ ו', ה\"פ ה'. וז\"ס תפילין מרובעת הל\"מ, כי אלו המוחין \nהם תפילין, והם מרובעת בסוד שם המרובע העולה מקום. וחסר מד' יה\"ו אלו ד' ההי\"ן \nלצורך המלכות, וצריך להמשיך אליה הד' יה\"ו הנ\"ל, והיא בחי' ה', ובזה נשלמו ד' \nהויו\"ת. והנה ד' ההי\"ן במילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, גי' מ\"ו. וזה סוד הנה מקום אתי, \nראשי תיבות גי' מ\"ו. אשר כל זה הוא רל\"ב, שהם ד' הוי\"ות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. ואח\"כ \nבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, תכוין להוריד מוחין של לאה, בסוד ד' שמות אהי\"ה \nכפשוטו בלא מילואו. וזהו, ברוך - חכמה, שם - בינה, כבוד - דעת ח\"ג. מלכותו - היא \nסוד כתר של לאה. והענין, כי הכתר של לאה אינה נעשית רק אחר עשיית המוחין, והוא, כי \nהמוחין שלה הם ד' שמות אהי\"ה, וד' אלפין שלהם הם מתעלים על המוחין, ונעשין כתר אל \nלאה. והנה אל\"ף, גי' קי\"א, וד' פעמים הוא תמ\"ד. והוא סוד עולת תמיד, כי תמ\"ד חסר י' \n"},{"index":3,"he":"כתוב, וזה סוד ויעקב איש ת\"ם. והד' הנשארת מן תמ\"ד היא המלכות העשירית שבה, שנכנסת \nתוך רחל, בסוד עקב ענוה יראת ה', ומתלבשת בה. ובמלכותו תכוין מלכות ו', שהיא לאה \nהנקרא מלכות דזעיר אנפין, הנקרא לעולם - הם סוד ו\"ק שלה, אחר אשר כבר ידעת כי ז' \nתחתונות שלה הוא ס\"ג, והנה בריבוע ומלואו הוא קס\"ו, וי' אותיות, הוא במנין קע\"ו \nכמנין לעולם: \nועד - הוא סוד היסוד שלה, שמתחבר עם המלכות שבה. והנה בס\"ג הנ\"ל העולה במילואו \nוברבועו גימטריא קס\"ו, יש בו ח' יודי\"ן. ותכוין, כי הו' ראשונים של השם הם עד הת\"ת \nשלה, וזה הוא ו' של ועד. וי' הז' ביסוד שלה, ושם כלולים כל הז' יודי\"ן שהם גי' ע' \nשל ועד. וי' הח' במלכות שבה, כי היא ד' של תמ\"ד כנ\"ל שמתפשט ברחל, וזהו ד' של ועד: \nמהחברים - במלת לעולם, יכוין לעשות פרצוף לאה, עם ס\"ג האחוריים העולה קס\"ו, עם י' \nאותיות, גי' לעולם. וזה השם, יש בו ח' יוד\"ין שהם פ', כמנין ועד. וכשהוא בו' של \n"},{"index":4,"he":"ועד, יכוין לו' ווי\"ן שבשם הזה דס\"ג, ויכוין, שאז יעשה הת\"ת ללאה בו\"ק, באופן זה - \nיו\"ד ראשונה דס\"ג, היא כתר ללאה, דהיינו שיר פשוט. יו\"ד ה\"י חו\"ב שלה, שיר כפול. \nיו\"ד ה\"א וא\"ו, שיר משולש דח\"ג שלה. יוד, שהיא תחלה לשיר מרובע, הוא ת\"ת במלא \nקומתה, דהיינו ו\"ק. ה\"י, יסוד. וא\"ו ה\"י מלכות שבה, ר\"ל כשהיא בע' מן ועד, יכוין \nביוד ז' הנ\"ל, שאז יסוד לאה. וכשהוא באות ד' מן מן ועד, יכוין ביו\"ד ח' שאז נגמר \nפרצוף לאה לגמרי: \n \n"},{"index":5,"he":"שער הקריאת שמע - פרק כ:\nענין קריאת שמע בקיצור מופלג. (צמח - ר\"ל שעל המטה): \nתחלה נעשה זיוג החיצוניות דישסו\"ת, ומשם נמשך הארה לז\"א, והוא שניתוסף בו המקיף \nדאבא דיניקה, ונשלם בכל מוחין דיניקה. ועתה שנשלם יכול לעלות למ\"ן, משא\"כ מקודם \nשנשלם בכל מוחין דיניקה, לא היה יכול לעלות, כי כל מוחין דיניקה הם אלהים, ונמשכים \nמחיצוניות הבינה, אך מוחין דגדלות הם הויות, והם מפנימית הבינה. ואחר כך מזדווגים \nאו\"א, אחר העשותן כל הד' פרצופים שנים לבד, ומזדווגים בבחינת הפנימיות, והם תחלה \nמקבלין מוחין חדשים לצורך הנשמות, מדרגה למעלה ממדרגה, עד רום המדרגות. ויורד להם \nהארה, ודיקנא אריך מזל הח', מאיר באבא ונותן בו הארה בדעת שלו, ומשם נמשך ליסוד \nשלו, ואז מזדווג עם אמא, ואז פנימית ז\"א שהוא מוחין והנשמה שלו, הם עולין בסוד מ\"ד, \nעד אבא, ונוקבא מעלה בסוד מ\"נ עד אמא, ואז מזדווגים או\"א יחד, ואז יורד הטפה \n"},{"index":6,"he":"דכורין, והוא שם ע\"ב דיודין, כנזכר אצלינו בדרוש או\"ר מים רקי\"ע ע\"ש. ויורדתן מן \nמוחו עד היסוד שבו, ומשם ביסודה, ואז היא נכללת בתוכו ומצטיירין ונעשין ד' מוחין \nכנודע, מד' אותיות דע\"ב במלואן, יוד הי ויו הי. ואז בהצטיירם, נעשין ד' שמות \nגמורים, והם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן: \nואמנם נעשין ד' מוחין גמורים, אשר אח\"כ יתפשטו בז\"א בט' ספי' שבו כנודע, ואח\"כ ט' \nבחי' אלו אינן שוין, כי ג\"ר יהיו שמותן באופן א', וג\"א באופן אחר, וג\"ת באופן אחר, \nוכל זה במוחין דאמא. וכעד\"ז במוחין דאבא, וכל זה במוחין עצמן. וגם במלבושים שהם \nהצלמים (צמח - הצללים), של או\"א, יש בהן כמה מדרגות שונות, ע\"ד הנ\"ל במוחין. אמנם \nהמוחין של ו' קצוות דגדלות, נתבאר בדרוש הציצית ע\"ש, שהם יה\"ו מלאים וד' אה\"י \nלבושיהן. ודע כי עד\"ז יהיו במוחין דעיבור כמה בחינות, וכן ביניקה כמה בחי'. ודבר זה \nנכתב במ\"א: \nונחזור לענין, כי הו' קצוות הם באופן אחר, ונדבר בדרוש ציצית וכן בק\"ש. ודע, כי \n"},{"index":7,"he":"אינן רק ו\"ק דאמא אותן דק\"ש, ולא אבא. והנה אחר זה צריך זיווג ב', כדי שיכנסו ג\"ר \nדמוחין דאמא, ואחר זה תיכף נכנסין כל הט' דאבא. ותחלה נבאר זה, ואח\"כ נחזור לענין: \nדע, כי צלם דאמא היא אהי\"ה דיודין, וב' אותיות א\"ה במילוי יודין, הם לבושי ג\"ר \nדמוחין. וב' אותיות י\"ה דאהי\"ה דיודין הנ\"ל, הם לבושי ו\"ק דמוחין. ודע, כי תיכף \nכשנכנסים ג\"ר דאימא וג\"ת דאבא, אז מתחיל לצמוח שער זקנו. ואני מסופק, כי נלע\"ד שחסר \nפה, כיון שתחלה נכנסים ל\"מ דצלם אמא, ואח\"כ צ' דאבא. גם נראה לע\"ד, שהיה זיוג אחר \nגם לצלם דאבא, ואולי גם לכל פרטי מהם יש זיוג אחר, שהוא לל\"מ דצלם דאימא, ול\"צ ול\"מ \nדאבא, וצ\"ע. אמנם ברדת ג\"ר דאימא, יורדין ג\"ר דיניקה בגרון, וגרון גי' ג\"פ אלהים. \nוז\"ס בחינת אבר הגרון דז\"א, ומזה נעשה. וכשנכנסו ג\"ת דאבא אז יורדין עד חג\"ת, \nוכעד\"ז ג\"א דאמא דגדלות שהיו בראש, כשנכנסו ג\"ר דאמא בראשו ירדו הם יחד עם מוחין של \n"},{"index":8,"he":"היניקה בגרון: \nואח\"כ יורדין ג\"א בחג\"ת, וגם המוחין דקטנות יורדין בחג\"ת עמהם, ואז יורדין ג\"ת \nדגדלות עם ג\"ת דקטנות, בנה\"י דז\"א. גם ברדת ג\"א ממקומן, אז מתפשטין ה\"ח במקומן. כי \nכבר העטרה דאמא הוא בחזה, ונפתחת שם. גם ברדתה שם נגדלים חג\"ת עצמן דז\"א כנודע, ע\"י \nג\"פ האמצעים דאמא, שנעשית שם ק\"ו המדה כנודע. ולא אתפשטו שם אמצעים, רק ג\"ח דחג\"ת. \nועתה קצת היסוד דאבא שהוא ארוך מדאמא, אע\"פ שלא נכנסו בו רק ג\"ת דאבא, כבר מתחיל \nקצת לכנוס ויורד הארתו למטה עד ת\"ת דז\"א. גם ברדת ג\"ת בנה\"י דז\"א, אז נה\"י עצמן \nנגמרין, ע\"ד הנ\"ל בחג\"ת. ואז מתפשטין ג\"כ הב' חסדים בנ\"ה, ואחר כ\"ז נכנסו ג\"א דאבא \nבחב\"ד דז\"א, ונדחין ג\"ת בחג\"ת דז\"א, ומשם מאירין לנה\"י דז\"א, ונתקנין יותר. ואח\"כ \nנכנסים ג\"ר בחב\"ד, וג\"א בחג\"ת, וג\"ת בנה\"י, ונשלם ז\"א. ודע, כי בסוד העמידה ראיתי, \nכי השינוי של ט' ספירות דמוחין דאבא הוא זה, כי ג\"ת, הג' מלויין דע\"ב. והג\"א, ג' \n"},{"index":9,"he":"הויות ממש, אלא שהם פשוטות. והג\"ר, ג' הויות שלימות, מלאים ביודין דע\"ב. ודע, כי \nאלו ג\"א דאבא, אינן נוסעין ב' מסעות, א' בגרון, וא' בחג\"ת. רק מסע א', עד חג\"ת לבד. \nוהנה יש זיווג אחר כדי להכניס ג\"ר דאבא, ונעשה ע\"י הארת מזלא דדיקנא דא\"א. ודע, כי \nאחר שנכנסו, גם הנה\"י נגדלין כנודע, כי נה\"י נעשין מחדש, ע\"י הארת א\"א הנ\"ל. וגם \nהיסוד נעשה ע\"י זה, כנזכר בדרושים ע\"ש. ואחר שנעשה היסוד, ניתן בו כללות ה\"ח, אשר \nלכן נק' כל. ומתפשטין בו עד ו\"ק שבו, כנודע, דכליל שית, בקיטופא חדא. ושם גם כן \nמתפשטין בו\"ק הה\"ג, ומשם נמשכין לרחל. והנה יסוד אבא מסתיים ביסוד ז\"א ממש. ודע, כי \nלהכניס מוחין דג\"ר, אע\"פ שיש זווג דאו\"א, א\"צ להעלות מ\"ן: \nבק\"ש נעשו מוחין בסוד א\"פ לז\"א, ונמשכו מזווג או\"א בבחינת חצונית שלהם. ובברכת אבות \nחוזרים או\"א להזדווג בבחינת אמצעי שלהם. ואז נעשין מוחין מקיפין לז\"א, וזהו בחול. \n"},{"index":10,"he":"אך בשבת, נעשין לז\"א מקיף למקיף, מבחינת פנימיות של אבא ואמא: \n \nשער הקריאת שמע - פרק כא:\nמ\"ב, ענין הק\"ש. שם ב\"ן הוא ביש\"ס ותבונה המעלה מ\"ן שם, וזהו בבחינת חיצונית. וכן \nיש בפנימיות, רק שאין זווג בפנימית דיש\"ס ותבונה, אם לא בהצטרף עמם למטה או\"א \nעלאין, כנז' במקומו. כי ב' זווגים הם, חיצון ופנימי באו\"א, ושניהן ביש\"ס ותבונה. \nאמנם, החצון נעשה או למעלה או למטה. אך הפנימי, בזמן שבהמ\"ק היה קיים נעשה למעלה, \nואחר החורבן נעשה למטה, והבן אוד. נמצא, כי שם ב\"ן המעלה מ\"ן דאמא עלאה אחר \nכלולותיה למטה,אינו ב\"ן אלא ס\"ג. ועתה צריך זו\"נ שמוחין שלהם יעלו מ\"ן ממש לצורך \nזווג הפנימי, ובהכנס מ\"ן דגדלות, עדיין ראשו הוא מבחי' חג\"ת, כנז' במקומו. ודע, כי \nבהיות הנוקבא בבריאה, יש לה פרצוף י\"ס, ובעלותה למעלה באצילות אינה עולה רק באחור \nהיסוד לבדו בבחי' נקודה. כי כל פרצוף י\"ס דבריאה, אינה רק נקודה ביסוד, ואף זה \n"},{"index":11,"he":"באחור. ואח\" כ צריכה להגדיל חצי האחור, ואח\"כ נגדלת כל האחור, ואחר כל זה אינה רק \nנקודה אחת בפנים עם היסוד: \nואח\"כ צריכה להגדיל חצי הפנים עד הת\"ת שבו שהוא החזה. ואח\"כ צריך שגם ז\"א יחזור \nעליה אחרת גדולה, ואז צריכה גם היא לחזור בסוד נקודה לבד באחור, ואח\"כ נגדלת כל \nהאחור. ואח\"כ נקודה בפנים, ואח\"כ נגדלת בכל חג\"ת דז\"א פב\"פ. וזהו בחזרת עמידה דחול \nדשחרית: \nואם תרצה לעלות יותר, גם ז\"א עולה יותר, וצריכה היא לחזור נקודה באחור. ואח\"כ נגדלת \nפב\"פ עד חב\"ד דז\"א, וכל אלו הם זווגים דיעקב ורחל: \nואח\"כ חוזרת נקודה באחור כי גדל הז\"א. ואח\"כ נגדלת פב\"פ עם הז\"א עד כתר הז\"א, ואז \nהזיווג ישראל ורחל. וכעד\"ז הוא, אם יעלה ז\"א עליה, צריכה להחזיר לאחור: \nואח\"כ נתקנה פב\"פ. וזכור כלל זה. ואח\"כ זווג אחר לו באו\"א, להמשיך מוחין דג\"ר דז\"א, \nוא\"צ מ\"ן, כי כבר הם עומדים בסוד מקיף ואינו חסר רק הכנסתן: \nאח\"כ יש זווג אחר לאו\"א, להמשיך מוחין חדשין יותר עליונים לנוקבא, להיותן זו\"ן \n"},{"index":12,"he":"פב\"פ, ולכן צריך עתה מ\"ן אחרים, שיעלה ז\"א לבדו, ואז נתרוקנים נה\"י דאמא מתוך ז\"א, \nונתנין לנוקבא, ונגדלת כל האחור, ואז חוזרת פב\"פ ביסוד. ונלע\"ד חיים, כי תהלה \nבהיותה באחור ניתנין לה המוחין הראשונים עצמן אליה שלא ע\"י ז\"א, כי תחלה לא יצאו \nהארתן רק מחזה ולמטה, אך עתה כל הארתן גלויה, ולוקחת כולם, לכן נגדלת כל האחור: \nואח\"כ מוחין חדשים ניתנית אליה פב\"פ ע\"י ז\"א. ואח\"כ מסתלקין ממנה וניתנין אל הז\"א \nאלו החדשים, והיא מתמעטת עד חציו פב\"פ. ונמצא א\"כ, כי תחלה אב\"א ניתנין המוחין ההם \nאליו, ואח\"כ אליה. והמוחין החדשים תחלה ניתנין אליה פב\"פ, ואח\"כ אליו. וזה יובן \nבענין ר\"ה: \nכללים א'. ה' בירורים הם. הא' אל הז\"א עצמו, וזה בהיותה היא עמו אב\"א, אלא שגם האיר \nברחל ויעקב העומדים אב\"א, וישראל ביניהן. אח\"כ היו ב' מיני בירורים לרחל. א' בהיותה \nאב\"א, והב' בהיותה פב\"פ, וכעד\"ז ב' מיני בירורים ליעקב, א', פעם א' בהיותה רחל \n"},{"index":13,"he":"אב\"א. וא', בהיותה פב\"פ, ושניהן ע\"י הז\"א. אמנם ב' בירורים דרחל קבלה ע\"י הז\"א, וגם \nעל ידה לבדה, בין באחור בין בפנים כנ\"ל. וכבר ע\"י זה נתקנו המוחין של כולם. ואח\"כ \nצריכין ה' בירורים אחרים, לצורך נשיקין, ולצורך זווג, והוא לצורך י\"ב אמצעים של \nהעמידה, הנק' נשיקין: \nב'. בחזרת העמידה עולה גם ז\"א עצמו, חג\"ת שלו למקום חב\"ד, ונה\"י במקום חג\"ת, ואז \nאמא אינה רובצת אלא זקופה, ובברכת כהנים (אינם) נכנסים מקיפים ל\"ם דצלם דאבא, ואפשר \nשבחזרת עמידה נכנסים מקיפי אמא, לכן זקופה ואינה רובצת בו, כי גם היא עלתה כמו ז\"א: \n\n"},{"index":14,"he":"ג'. בהיותן אב\"א עד חציו מסתלקין מוחין דאו\"א, ושניהם ניתנין בה, להגדילה כנגד כל \nהאחור. ואח\"כ בהיותה שוה אליו בבחינת אב\"א, אז יהיה לה כח להחזיר פב\"פ. אך עכ\"ז \nכשהיא פב\"פ, צריכה להגדיל בחינת פב\"פ, כי כל הארות אב\"א אינה רק בחינת נקודה לבד, \nבערך בחינת פב\"פ: \nד'. ענין הנסירה הוא, כי היא אינה דבוקה עמו, רק להיותה יונקת המוחין שלה דרך \nאחוריו על ידו, ובהסתלק המוחין ממנו, אין לה קשר עמו וננסרה, וזכור זה: \nה'. י' אלהים דאחוריים הם ננסרים. וא' יתירה, הוא בחינת הנסירה כולה, והם י\"א סמני \nהקטרת: \nו'. בהיותן אב\"א בחול, הם דינין, בבחי' אלהים באחוריים שלו, שהוא גימטריא ר'. ופב\"פ \nדחול, אז הוא בחינת רחל לבדה מחזה ולמטה, ואז חזרה היא בפנים של אלהים דיודין, \nגימטריא ש'. והוא נעשה שם מ\"ה דהוי\"ה דבפנים. ובשבת אז רחל עלתה עמו פנים בפנים בכל \nאורך ז\"א כמוהו.וזה נ\"ל יותר אמיתי ממה שנכתב במקום אחר. (ח): \n"},{"index":15,"he":"הגהה (ח) מהרנ\"ש. נלע\"ד שזאת מדברת בלאה. כי ברחל לא שייך זה העניין, כי רחל עם \nזעיר אנפין הם בסוד ד\"ו פרצופים, וכותל א' ביניהם. אבל לאה, הפנים שלה נגד אחור \nז\"א, ולא שייך בה נסירה אחרת כי אם בזה האופן הנ\"ל: \nז'. הנה הדעת החצון דאב\"א שלה, בחול הוא ע\"ב ק\"ל, ובפב\"פ דחול הוא רי\"ו, ע\"ב קד\"ם. \nובשבת הפנימי הוא ב\"ן. וגם זה צ\"ע, עמ\"ש במ\"א, כי בביאה ראשונה עושה בה אל הנוק' \nכלי רי\"ו ע\"ב קד\"ם, ואינה הכלי עצמה רק רוחא דיליה המעלה מ\"ן, והוא לוקח ע\"ב \nדיודי\"ן, ונחלק לב' ב\"ן, א' לו, וא' לה, בסוד רי\"ו כנזכר במ\"א. כי הכלי שבו מעלה \nמ\"ן, הוא ע\"ב קד\"ם, והוא גימטריא גבורה. כי היא מגבורה נעשית, וב\"ן עצמו הם מ\"ן, \nומ\"ה הם מ\"ד, ושם ב\"ן בהיותה בדעת וביסוד ז\"א נקרא יוסף, וכשנותנה בביאה ראשונה של \nבריאת העולם, נקרא ב\"ן ימי\"ן, בדעת שלה וכן ביסוד שלה, ונמצאו שהוא רוח מצדו, ובה \nנקרא נפש: \nונלע\"ד, שזה הסוד קין הבכור, רוחא דשדי בגווה. והם גבורות ראשונות, ככתוב במקומו, \n"},{"index":16,"he":"והוא, כי דע, כי הגבורות כשהם בזעיר אנפין, יוצאות הארתן המועטות לבד, דרך מחיצות \nאחוריים בנקב החזה אל רחל, ונעשה פרצופה מהתפשטותם בה, אך שרשן נשאר בדעת ז\"א. לכן \nהארתן יותר גדולה, מזה שיצא אל הנוקבא, ומתפשטין עם ה\"ח בגופא דז\"א עצמו. ואחר כך \nבביאה ראשונה נותן בה הגבורות אלו שבו, ונקרא גבורות זכרים, והוא עליות ב\"ן, \nמהתפשטות הגבורות שבה, שהם נוקבא, ויצאו קין ותאומתו מב' בחי' הנ\"ל, והבן זה מאוד. \nכי אין שום נשמה יוצאת אלא זכר ונקבה, זו ממ\"ן וזו ממ\"ד. והנה גם הנוקבא לוקחת הארת \nחסדים בביאה ראשונה שלה כנודע, ואז כבר כלו מ\"נ דגבורה וכן מ\"ד דגבורה, ואז בזיווג \nב' מעלה היא מ\"נ גם מהארת חסדים הנוקבין, והוא מוריד מ\"ד מחסדים דכורין. והרי כל \nהמוחין זכרים ונקבות, ואז צריכין למוחין חדשים בפעם אחרת, וכן תמיד. וזה אינו, רק \nבחטא של אדה\"ר, אך בפעם אחרת, אז החסדים הזכרים יוצאין תחלה בזווג ראשון, ואח\"כ \n"},{"index":17,"he":"הגבורות בזווג ב'. ונ\"ל כי כל אב\"א יוצאין תחלה הגבורות, כי כן זווג אדם וחוה, היה \nאב\"א: \nח'. תרין עטרין בדעת ז\"א בהיותן אב\"א, והם החו\"ג, והם ע\"ב ק\"ל, ע\"ב חסד דכורא, ק\"ל \nגבורה נוקבא: \nט'. יש זווג אב\"א מחציו ולמטה, ויש בכל קומתן שוין, וזהו במנחה. כמ\"ש באורך במ\"א: \n \n"}]}
