{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-43","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":43,"title":"שער הקריאת שמע - פרק כד:","hebrewTitle":"שער הקריאת שמע - פרק כד:","segments":[{"index":1,"he":"שער הקריאת שמע - פרק כד:\nאמנם מורי זלה\"ה רצה לבאר כוונת ק\"ש כפי מאמר קו המדה, והתחיל ולא זכינו לשמוע, \nועכ\"ז נבאר אותו המועט ששמעתי: \nהנה כבר נתבאר במקום אחר, כי בעת הולדת התבונה את המוחין דז\"א, אז מתקררים הירכיים \nשלה, בסוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ואמנם סוד קרירת הירכיים, \nהוא סוד הסתלקות הארה פנימית דבנה\"י דבינה, שמתעלה למעלה בת\"ת שלה, ואז נשארין נה\"י \nשל תבונה חיצונות לבד בלתי א\"פ. ואז כאשר יולדת המוחין חוזרין לכנוס תוך נה\"י \nדתבונה הרקנים, אך אור שלהם האמיתי נשאר למעלה, ואז נכנסים נה\"י דתבונה עם המוחין, \nתוך רישא דז\"א, לכן נחשבים נה\"י דתבונה, כגופא דזעיר אנפין עצמו, ועל ידי זה היתה \nהגדלות זעיר אנפין כמבואר אצלינו: \nועתה נבאר פ' שמע עד\"ז, כי סוד שמע ביארנו שהוא סוד קבלת מלכות האור מיסוד בינה, \nששם הם מ\"נ שלה, בסוד שמע שם ע' כנ\"ל, לכן תכוין במלת שמע, כי אז מתחלת התבונה \n"},{"index":2,"he":"להכין את עצמה לצורך מוחין דזעיר אנפין, ומתחלת לסלק ולהעלות המוחין והארה פנימית \nשבתוך נה\"י דילה, אל הת\"ת שבה, כדי להכין מקום ריק ופנוי אל כניסת המוחין לז\"א תוך \nנה\"י שלה, ובשמע, נצטנן יסוד שלה, ועולה א\"פ שלה למעלה, ומסתלק מן היסוד שלה, כי \nמשם התחלת הצינון והקרירות. וסוד הענין יותר בביאור הוא, כי הלא כבר ביארנו לעיל, \nכי אין עתה רק מוחין של ו\"ק לבד, ואם כן נמצא שעתה נכנסין המוחין הראוין להיות אח\"כ \nבחג\"ת נה\"י דז\"א, ונכנסין עתה בחב\"ד חג\"ת דזעיר אנפין. אמנם גם בסוד הלבושים שלהם \nשהם נצח הוד יסוד, אינם נכנסים רק הלבושים הראוים לחג\"ת נה\"י דז\"א, והם, כי הלא נצח \nאית ביה ג\"פ, והם נגד חח\"נ דז\"א, והוד אית ביה ג' פ' ג\"כ, והם נכנסים בבג\"ה דז\"א, \nויסוד אמא אין בו אלא ב' פרקין יסוד ועטרה, והם נגד דעת ושליש עליון דת\"ת דז\"א. \nאמנם נגד יסוד דז\"א, לא יש לו לבוש מצד אמא בפרטות. והטעם, כי גם חסדים אין לו, כי \n"},{"index":3,"he":"הה\"ח נסתיימו עד ההוד, בסוד אמא עד הוד אתפשטת, אבל על כל זה דע, כי כבר ביארנו, כי \nמן ההארת התפשטות ה' חסדים, מתקבץ הארתם ביסוד, ונקרא כל. וכבר ביארנו, כי כמו \nשנתפשט הארת ה\"ח, ג\"כ מתפשט הארת הלבושים שלהם מנה\"י דאמא, א\"כ מכח יסוד דאמא, אשר \nבה גנוזים ה\"ח ברישא דז\"א, יורד משם ומן העטרה שלה הארה, עד היסוד דז\"א. והנה עתה \nבק\"ש, נכנסים ב' פרקין תתאין דנצח שלה, בחכמה וחסד דז\"א, וב' פרקים תחתונים דהוד \nדידה, בבינה ובגבורה דז\"א, ופרק ב' מיסוד דידה שהיא עטרה, בדעת ז\"א, וההארה הנ\"ל \nשנמשך משם, אל יסוד דז\"א, נכנסת עתה בשליש הראשון ת\"ת דז\"א, ונשארו ג' פרקין \nעליונים דנה\"י דאמא, למעלה על ראש דז\"א, עדיין בסוד מקיף אחד. והנה כי כבר ביארנו, \nכי בברכת אבות אז נעשה זיווג ב' לאבא ואמא, כדי להוציא ג' מוחין הראשונים לז\"א, \nבסוד אלהינו ואלהי אבותינו ע\"ש. נמצא כי זה הלידה של אמא, אינו עתה רק בו\"ק לבד, \n"},{"index":4,"he":"ואין צינה וקרירות והכנה בכל נה\"י דילה, רק במה שהיא בבחינת ו\"ק לבד כנ\"ל: \nועתה תבין היטב בקיצור - שמע. היא הארה הנמשכת מן העטרה לצורך יסוד דז\"א, ועתה הוא \nלצורך ת\"ת. ישראל. הוא העטרה שעל הבינה בדעת ז\"א, הרי קו האמצעי, כי משם מתחיל \nהצינה וההכנה: \nיהו\"ה. הוא פרק תחתון דנצח אמא, לחסד דז\"א. אלהינו. הוא פרק אמצעי דנצח דאמא, לצורך \nחכמה דז\"א, הוא קו ימין, כי תחלה מתקרר פ\"ת, ואח\"כ העליון: \nיהו\"ה. פ\"ת דהוד אמא, לצורך גבורה דז\"א: \nאחד. פרק אמצעי דהוד אמא, לצורך בינה דז\"א: \nועתה נבאר עד\"ז יחוד של בשכמל\"ו. והנה, כי כבר בארנו הכנות וקירור נה\"י דאמא \nהנכנסים בז\"א, אע\"פ שעדיין אינם נכנסין רק עד מלת אחד, כי אז הוא כניסת המוחין, \nואין זה רק הכנה וצינון, כדי שיהיו הם מוכנים לכנוס אח\"כ במלת אחד. אמנם עתה \nבבשכמל\"ו, צריך לבאר סדר כניסתן בזעיר אנפין, וצריך לחלק ו\"ק שלו: \nוהענין, כי כבר הודעתיך, כי אין סוד הז\"א מתחילת אצילותו אינו אלא רק ו\"ק לבד,לכן \n"},{"index":5,"he":"נרמז באות ו' של הויה, אך הד' הראשונים הנכנסים ע\"י תפלתינו, חסרים ממנו. ובארנו \nסדר הגדלתו, איך נעשה אח\"כ י\"ס גמורות בז\"א, כי מתחלה יש לו חג\"ת נה\"י לבד. וכבר \nידעת, כי כל א' מאלו אין בו רק ג\"פ, ונתחיל מקו ימין שבו, שהם חסד נצח, הם ג\"פ בכל \nא', הנה כאן ו' פ'. וכן בקו שמאל ובקו האמצעי: \nוהנה כשנגדל זה הקטן, היה על דרך זה - כי הו' פרקין שיש בקו ימין שלו, נחלקין לג' \nבחינות. כיצד - ב' פרקין עלאין דחסד שבו, נעשה ממנו מדת החכמה, ומתחבר עם פרק עליון \nדנצח אמא, הרי שיש בו ג\"פ מדה גמורה. נשאר מן חסד פרק אמצעי, ועולה פ\"א דנצח ז\"א \nומתחבר עמו, הרי ב' פרקים, ונכנס שם פרק אמצעי דנצח אימא, הרי ג\"פ, היא מדה שלימה. \nונשארין בפ\"ת דנצח ז\"א, לצורך נצח שלו, ונכנס בו שם פ\"ת דנצח אמא, והרי הוא ג\"פ, \nמדה שלימה. וכן עד\"ז בקו שמאל ובקו אמצעי, כי כבר ידעת כיון שהבינה ממית עצמו על \nז\"א, כי נכנסין בו החיצונית נה\"י דאמא, והפנימית נשאר למעלה בבינה ולוקחה במקומה \n"},{"index":6,"he":"פנימים אחרים, והם המוחין דז\"א, לכן הם ממש נעשין חלק מאברי הז\"א ומגופו, ונגדל על \nידם. והנה עתה מעת שנכנסו המוחין של ו\"ק בעת ק\"ש, כבר מתחיל להגדיל בהכרח, אך אין \nלו עדיין בראש ג\"ר של הגדלות, רק עדיין החג\"ת שלו הם נקראים רישא דיליה, ולכן הוא \nבהכרח שיהיה בזה הראש שהם חג\"ת שלו, ניכר בהם גדלות, והוא כי כבר התחיל לחלק חילוק \nהנ\"ל באופן זה. ונתחיל לבאר מן הקו ימין, כי הנצח שלו התחיל לחלק, פ\"ע שלו עלה \nלחסד, נצטרף שם עם ג\"פ שלו ולא נשאר רק ב\"פ לבד, כי עם פ\"ת דבינה נעשה בו ג\"פ. נמצא \nכי הו' פרקין שהיו בנצח וחסד דז\"א, נחלקו והיו ד' פרקין בחסד, וב' בנצח. וכעד\"ז בקו \nשמאל גבורה והוד, ועד\"ז בקו אמצעי ת\"ת ויסוד. אמנם ד' פרקין שיש בכל א' מאלו הג' \nדז\"א, שהם חג\"ת, הם עומדין עתה בסוד רישא דיליה. וכבר יש בכאן רושם הגדלות הראש \nשלו, כי כבר הם בכאן בכללות, אע\"פ שאינם בפרטות, כי הרי יש כאן ד' פרקין, אשר כאשר \n"},{"index":7,"he":"יכנסו ג\"ר עלאין בז\"א בברכת אבות, כבר אלו מוכנים מעתה, כדי שיתחלקו אח\"כ אותן הד' \nפרקין, ויהיו ב\"פ הראשונים אל החכמה, ובפ\"ת אל החסד. אך עתה שלא באו ג' מוחין \nעלאין, הם כלולים עתה בחסד, נמצא, כי כבר יש לו בחינת ראש, אך שאינו ניכר, כי הוא \nמתערב בחסד. וכן בגבורה וכן בת\"ת. נמצא עתה שצריך לחלק ולתת ד' פרקין לכל א' מאלו \nהג', שהם חסד גבורה תפארת. וב' פרקין לכל א' הג' תתאין, שהם נה\"י. גם צריך שתדע, כי \nהלא הז\"א בהיותו קטן, כמו שיש בחינת מוחין והגדלות מצד אמא, כן יש לו מוחין וגדלות \nבקטנותו מצד אבא. נמצא, שיש בו בקטנותו מוחין דאו\"א כנודע, וא\"כ, כמו שאנו מחלקין \nכח הז\"א מצד אמא, כן צריך לחלקו מצד כח של אבא אשר בו. נמצא, כי צריך לחלקו ד' \nפרקין מצד אבא, וד' פרקין מצד אמא, בחסד, וכן בגבורה, וכן בת\"ת. וב' פרקין מצד אמא \nבנצח, וכן בהוד, וכן ביסוד: \nאך צריך שתדע, כי כפי הראוי, כך היה ראוי להיות, אך אינו כן עתה. והטעם, כי הלא \n"},{"index":8,"he":"יחוד בשכמל\"ו הוא יחוד הנוקבא כנ\"ל, וצריך לתת גם כן חלק אל רחל נוקבא דז\"א, כי הלא \nהיא חלק ממנו בשר מבשרו ועצם מעצמיו. והנה, היא לוקחת אבר מאיברי הז\"א ממש ומחלקיו, \nמצד אבא שבו ומצד אמא שבו, וז\"ס בשכמל\"ו, שהביאו לה עבדיה בחשאי. וצריך לבאר מהיכן \nהיא לוקחת. דע, כי הלא המלכות נבנית מהשמאל כנודע, כי היא עטרא דגבורה, ואין לה חלק \nבקו ימין של הז\"א כלל, אם לא בעת הזווג, שאז לוקחת ה\"ח. נמצא כי אין לה חלק בקו \nימין של ז\"א כלל, לא מצד אבא ולא מצד אמא, אך בקו שמאל יש לה אחיזה. אמנם, להיות כי \nגם הבינה מצד שמאל, לכן החלק שלוקחת מקו שמאל דז\"א, הוא מצד אמא שבו, ולא מצד אבא \nשבו. וגם הטעם, כי שם אבא מכוסה תוך אמא: \nגם בקו האמצעי יש לה אחיזה ביסוד שבו כי שם עיקר יניקתה כנודע, ולפי ששם כח אבא \nמגולה, לכן אותו החלק שלוקחת הוא מצד אבא שבו. הרי כללות הענין, שהמלכות נוטלת חלק \nשלה מן כח ההוד דז\"א, מן כח אמא שבו. ומיסוד דזעיר אנפין מכח אבא שבו. כי הז\"א \n"},{"index":9,"he":"בגדלותו, מסתלקת ממנו ב\"פ תתאין של הוד שלו מצד אמא, וניתנין אל המלכות, כי ההוד \nהיא עיקר הקו שמאל כנודע, בסוד כל היום דוה, ואין נשאר בו רק בפ\"ת מצד אבא, וכן \nמסתלק מתוכו מן היסוד שלו בפ\"ת דיליה מצד אבא, ואין נשאר בו אלא בפ\"ת מצד אמא: \nועתה נבאר סוד היחוד בשכמל\"ו. דע, כי בשכמל\"ו אינו ע\"ד שמע, כי שם היה מתחיל ממטה \nולמעלה, כי כן דרך הצינון והקרירות, וגם היה מתחיל מן קו אמצעי, כי משם מתחיל \nהצינון והקרירות. אך בשכמל\"ו שהוא הגדלה והתחלקות, תחלה נגדל למעלה, ואחר כך נשאר \nהשארית אל התחתון, וגם כי הוא מתחיל על הסדר, קו ימין וקו שמאל וקו אמצעי, שהם על \nסדר חג\"ת. ברוך - הם ד' אותיות, כנגד ד' פרקין עלאין בחסד, ותכוין גם כן שהם \nכפולים, ד\"פ מאבא וד\"פ מאמא. שם - הוא ב' אותיות, ותכוין שהם כפולים ב' מצד אבא וב' \nמצד אמא לנצח, ובזה ג\"כ תבין מש\"ל, ברוך הוא בחכמה, והוא קו ימין, נגד חכמה הכלולה \n"},{"index":10,"he":"בחסד כנ\"ל, כי לכן יש בו ד' פרקין: \nכבוד - אמרו בזוהר פ' תרומה דקכ\"ג שהיא בינה, והם סוד ד\"פ של גבורה, ששם כלולה \nהבינה. אך כאן לא תכוין רק לד' מצד אמא, כי להיותם חסדים אינן מתערבים עם של אבא, \nוהנה הם חסרים ב' פ\"ת של הוד: \nלכן אח\"כ אנו אומרים, מלכותו - לרמז כי הוא בהוד ז\"א, אשר חלק המגיע לו לקחה \nהמלכות, וזהו מלכותו. גם תכוין כי הם ו' אותיות נגד ו' פרקין מצד אבא, ד' לגבורה ב' \nלהוד: \nלעולם - ת\"ת דז\"א, וד' אותיות לעו\"ל הם ד\"פ דאמא. ועד - ב' אותיות ע\"ד, הם ב\"פ \nדיסוד דאמא ביסוד דז\"א, הרי הז\"א שלם מצד אמא בקו אמצעי שלו. אך מצד אבא, כבר בארנו \nשהמלכות לוקחת משם, והטעם, כי שם אבא מגולה. והנה גלוי של אבא מן החזה, נמצא שאין \nמצד אבא סתום, רק שליש עליון של ת\"ת דז\"א, שהוא דבר מועט, וכל השאר מגולה, ושם הוא \nמקום אצילות המלכות, לעולם באמיתית, כנודע, מחזה הת\"ת עד סיום היסוד. לכן בכאן \n"},{"index":11,"he":"לוקחת כל ד' פרקין מצד אבא שבת\"ת ז\"א, ואינם נשארים בז\"א מצד אבא רק ב' פרקין לבד, \nואלו הב' פרקין נחלקין - א' בת\"ת, וא' ביסוד. ואלו הם ב' אותיות הנותרים מן לעולם \nועד, שהם אותיות מ\"ו הסמוכים, שהוא מ\"ם שבסוף לעול\"ם, ו' שבתחילת ועד, הרי מ\"ו, מ\"ם \nאל ת\"ת, ו' אל יסוד. וכבר ידעת, כי מ\"ו הוא גי' מלוי דע\"ב דיודי\"ן, שהוא באבא \nכנודע. וכוונת הענין, כי מילוי ע\"ב לבד הם ב' אותיות מ\"ו, הם הנשארים ביסוד, ות\"ת \nדז\"א. אך השם עצמו לוקחת המלכות, לכן תכוין בב' אותיות מ\"ו, אל מלוי ע\"ב, והרי עתה \nנתבאר, איך לוקחת בכאן רחל בפ\"ת מצד אמא בהוד דז\"א, וד\"פ ת\"ת ויסוד מצד אבא, וכל זה \nהוא ו' פרקים, בין מה שלקחה מצד אבא ומצד אמא, והם מדה א', כי בכל מדה הוא ג' פרקין \nמאבא וג\"פ מאמא כנודע, והרי עתה המלכות מה שהיתה בסוד נקודה קטנה, יש לה מדה א' \nשלימה. אך עדיין הוא בכח, כי בברכת אבות אז נגמרת לעשות מדה שלימה, ואח\"כ פרצוף שלם \n"},{"index":12,"he":"וע\"ש. והנה ביחוד ק\"ש הוא סוד הנשיקין עליונים, לכן הוא סמוך אל היכל אהבה אשר שם \nהנשיקין, צריך לייחד לכן ד' דאחד גדולה, לרמוז על ה' עליונה, דה' עליונה נמי ד' \nהויות כנזכר בזוהר, ואנו מייחדין אותה בסוד נשיקין עילאין. ובשכמל\"ו, הוא סוד \nנשיקין תתאין, ת\"ת ומלכות. לכן צריך לכוין להמשיך לה מן א\"ח לד', והוא אחד, כדאיתא \nבזוהר תרומה. ולעתיד, תהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וגו' אז יהיה ה' למלך על \nכל הארץ, ולא יהיה אחיזה לקליפות כלל, זה שמלכות יהיה בסוד והיה ביום ההוא יהיה ה' \nאחד ושמו אחד: \nוהנה במלת ה' אלהינו ה', תכוין להוריד ג' הארות מן א\"א אל או\"א, וג' שמות אלו הם \nהורדת הארה לאו\"א, שיזדווגו אח\"כ במלת אחד, ע\"ד מ\"ש בשמע ישראל, שהם הכנות זו\"ן \nתחלה, כדי שיזדווגו בנפילת אפים אח\"כ. והנה בא\"א יש בו שם הויה הכולל י\"ס שלו, \nותכוין תחלה בשם הויה שהוא במלוי יודין, שמקבל עתה אבא שם זה מן י' של הויה דאריך: \n"},{"index":13,"he":"אלהינו - תכוין שהוא אהיה דיודין, שיורד עתה לאימא מן ה' ראשונה דהויה דא\"א. הוי\"ה \nהב', תכוין שהוא שם הויה מילוי ע\"ב, והוא הדעת המזווג לאו\"א, ומקבל הארה עתה מן ו' \nשבהויה דא\"א. ובאחד - תכוין להוריד הארה מן ה' תתאה שבהויה דא\"א לזו\"נ, שהם \nיאהדונה\"י, שהם סוד אחד - אח' ד', שיעלו עתה לעשות מ\"נ לאו\"א. וד' אותיות הויה של \nא\"א, תכוין שהם במילוי יודין. אח\"כ תכוין להמשיך ד' מוחין לז\"א, והם - ד' יה\"ו, וד' \nאה\"י. והד' יה\"ו, יוצאין מד' יודי\"ן של שם ע\"ב, אשר תכוין בו ג\"כ קודם היה\"ו אלו, \nכמבואר אצלנו, והד' יה\"ו הם בסוד ע\"ס מ\"ב, ואלו המוחין הם בסוד א\"פ ללאה, ואור מקיף \nלזעיר אנפין, שלא יכנסו לו מוחין במצחו. ולאה רמוזה בסוד ד' גדולה דאחד, לכן אחר כך \nבמלת מלכותו שהוא ברחל, הנקרא מלכותו, מלכות ו', שהוא הזעיר אנפין, כי אשתו של ז\"א \nהעיקרית היא רחל, וז\"ס בת מלך שהריחה ציקי קדרה, כי רחל נקראת בת מלך ממש, משא\"כ \n"},{"index":14,"he":"לאה שהיא בסוד הבינה. והריחה, כמאן דארח מרחוק, כי מוחין אלו נעלמו ממנה שהרי אפילו \nלז\"א עצמו אינו עולה, אלא בסוד מקיף נעלם. לכן עבדיה שהם הצדיקים, ע\"י שמסרו נפשם \nעל ק\"ה במלת אחד, כמבואר אצלינו, הביאו לה משם הארה למוחין שלה בחשאי, הארה לבד, \nולא מוחין ממש. ולכן צריך לכוין כשאומר מלכותו, שירכין ראשו למטה, לרמוז שמוריד \nהארה עד רחל. ובאות ד' של וע\"ד, יגמור פרצוף רחל ממש כלאה בפרטות, כי עד עתה היה \nבסוד לאה, ולכן בד' זו, יכוין להמשיך לרחל בסוד א\"מ, וז\"ס ואהבת את ה', כי את היא \nרחל נוקבא, הנקראת את ד' אלהיך,ואהבה זו היא להמשיך לה הארה הנז': \nענין הק\"ש הוא סוד החסד של הז\"א המתפשט בראש המלכות, ולכן בפסוק ואהבת, ראוי לכוין \nכי פסוק זו הוא בז\"א בחסד שלו, כי האהבה היא חסד, ותכוין כי ע\"י חסד זה, נמשך לרישא \nדנוקבא בשיתוף הדעת דז\"א. נמצא, כי הדעת והחסד דז\"א, מכינים ומתקנים רישא דנוקבא. \n"},{"index":15,"he":"ובזה תבין, כי ואהבת הוא בחסד והוא בראש ולכן תמצא כי ה' פסוקים הם בפרשה זו, וכל \nפסוק מהם ראשו ו' וסופו כ', הרי כ\"ו מנין הוי\"ה. וה\"פ הוי\"ה גי' ק\"ל, לרמז על דעת \nהמלכות שהיא ק\"ל, ונתקנת ע\"י דעת וחסד דז\"א. ודברת בם - במלת ב\"ם תכוין למ\"ב הידוע, \nוהוא ברישא דז\"א, בג\"ר שבו, וכן יש בפרשה זו מ\"ב תיבין, ומן והיה עד ושמתם ע\"ב \nתיבין, והם בג' אמצעים דז\"א, וזה תכוין במלת עשב - ע\"ב ש', כי ש' הוא ג' אבות חג\"ת \nג\"א, ויש בהם ע\"ב שמות דויסע ויבא ויט, שהם נחלקים לג' אבות, כ\"ד כ\"ד כ\"ד, עד ושמתם \nשהוא הטבור. ובפרשת והיה אם שמוע, תכוין שהוא גבורה דז\"א, וע\"י מתקן החסד שבה \nבמלכות. והנה, בהיות החו\"ג הנה הגוף נכלל באמצעיתם, ולכן פרשה זו היא כוללת שם ע\"ב, \nגופא ותרין דרועין: \nומושמתם עד פרשת ציצית, תכוין להוריד כל שאר בנין הת\"ת, מטיבורא ולתתא, עד טבורא \nולתתא דמלכות. ובפ' ציצית תכוין לב' פרקין תחתונים דז\"א דנה\"י, שבהם נתקנו נ\"ה כולם \n"},{"index":16,"he":"של המלכות, ובתוכן ג\"כ היסוד. ונתתי מטר - המטר הוא אור עליון היורד מלמעלה, שהם \nמ\"ד, וכנגדו עולין ניצוצות הקדושה, אשר בעמקי הקליפות בסוד מ\"נ, והוא בירור המלכים \nדמיתו, לקראת אותו היורד, ועולין ומתדבקין ומתבררים, כי הם מתאוים וחושקים לעלות אל \nמקומם, וכשיושלם זה הבירור יבא משיח צדקנו, וזה סוד, גדול יום הגשמים כיום קיבוץ \nגליות: \nכתב האר\"י זלה\"ה - עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, היא הכלה הכלולה, דמסטרא דיצחק \nאתי, דכתיב ביה ותכהן עיניו מראות, ועיינין הם למטה בהיכל הזכות, והם ע' קתדראות, \nכדאיתא בזוהר פרשה ויחי ופרשה פנחס, ובהם מקום החשבון, כדכתיב עיניך ברכות בחשבון, \nכדאיתא התם. אבל למעלה באצילות שהיא שפירתא, לית לה עיינין, לכן היה רבינו הקדוש \nמעביר ידיו על עיניו בשעת ק\"ש, ביחוד הכלה. וגם גופא לית לה, דהא נפקא מתדבקת \nמאחוריו בראש האצילות, כדאיתא באדרא, ולא מתפרשא אלא בדרועין וירכין, וכך כתב הרמ\"ק \n"},{"index":17,"he":"עצמו. וז\"ס ד', שא\"ל אלא ב' דרועין ושוקין, ובשעת היחוד דהיינו א\"ח ד', שהיתה ד' \nבתחלת אצילותה, צריך להעביר ידו על עיניו כדכתיבנא. ואפשר שלזה נהגו העולם, לכוף \nראשם על ברכיהם בשעת היחוד, לבל יראה הגוף, ומנהג ישראל תורה היא. והנה לא נזכר \nעיני הכלה, וזה יורה על מה שכתבנו. וטעם הדבר, כי נוקבא דזעיר אנפין היא כולה \nדינין, ואלו הוית לה עיינין, הות מוקדא עלמא בשלהוביתא, וז\"ס הסבי עיניך מנגדי, \nשיהיו למטה ולא כנגד החתן. וז\"ס המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, למטה ממש בהיכל \nהזכות, ולבו למעלה באצילות: \nפעם אחת, חששתי אני חיים בעיני, וישבתי קרוב לב' חדשים חולה מן העינים ושאלתי למורי \nזלה\"ה, ואמר לי על שלא כוונתי בליל שבת בקידוש, כי הלא פסיעה גסה נוטלת א' מת\"ק \nמאור עיניו של אדם, ואינה חוזרת אלא בקידוש ליל שבת, ולפי שאז לא כיונתי בו, לכן \nאירע לי זה. ואח\"כ שאלתי לו יותר סיבת הדבר, ואמר לי שגם היה בו מציאות אחר, שפעם \n"},{"index":18,"he":"א' הייתי מסתכל בהרב זלה\"ה בשעת התפלה, שהוא היה מכוון כוונות עליונות, ויש שם \nקדושה רבה מאוד והשראת השכינה מאוד, ולא היה ראוי להסתכל בו, ואמר לי, לפחות לא \nאסתכל בו בג' זמנים אלו - כשהיה אומר ק\"ש, וכשהיה אומר ב\"כ, וכשהיה אומר קדושה \nמעומד. כי באלו המקומות הם כוונות גדולות. וביום א', שמנעתי מלהסתכל בו בג' זמנים \nאלו, ונתרפא עיני מיד ברגע ההוא: \n \n"}]}
