{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-53","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":53,"title":"שער העמידה - פרק יט:","hebrewTitle":"שער העמידה - פרק יט:","segments":[{"index":1,"he":"שער העמידה - פרק יט:\nאתה קדוש - ואחר שנותן שמאלו תחת לראשה בברכת אתה גבור, ופירוש הדברים, כי הלא רחל \nבקו ההוד דז\"א, וא\"כ ראשה כנגד הזרוע שמאלי דז\"א, והוא נותן יד שמאלית תחת לראשה. \nואח\"כ ימינו תחבקני, וחיבוק הימין, הוא לחבק רחל בעמודא דאמצעיתא ת\"ת, כי ע\"י חיבוק \nמקרבה ומחבקה עם גופא. וז\"ס מה שאמרו בזוהר, כי בברכת אתה קדוש, לחבר יתה באמצעיתא, \nובברכת אתה קדוש, יכוין בתיבת בכל, שעולה ב\"ן: \nאתה חונן - כי הנה כבר חבקה באתה קדוש. אמנם, עתה מתחיל הוא להאיר בה בכל י\"ס שלה, \nכי עתה אחר שנבררו ונתקנו מחדש כל הפרצוף שלה, היא צריכה לקבל הארה ממנו בכל י\"ס, \nמנה\"י דז\"א המאירין בה כנודע. כי י\"ס דנוקבא, נעשין מנה\"י דז\"א, ויכוין, להאיר מהם \nאליה. כיצד - מפרק א' דנצח, יכוין להאיר אל ספירת חכמה דנוקבא. ואח\"כ מפרק א' דהוד, \nאל בינה שבה, וכן עד סיום י\"ס שלה. והנה אתה חונן - נגד חכמה שבה, השיבנו - בינה \n"},{"index":2,"he":"שבה. סלח - נגד חסד שבה. ראה נא - נגד גבורה שבה. רפאינו - נגד ת\"ת שבה. ברכנו - \nנגד נצח שבה. תקע - נגד הוד שבה. השיבה - נגד יסוד שבה. אח\"כ ולמלשינים, חוזר נגד \nהכתר שבה. והנה כבר ידעת, כי אין ספירה, שאין בה הויה א' ונקודה כפי הספירה, כנזכר \nבתיקונים. לכן באמרך - בא\"י חונן הדעת, תכוין להויה בניקוד פתח. ובבא\"י הרוצה \nבתשובה - יכוין אל הויה בצירי, וכיוצא בזה, עד שביסוד בשורק. ובהשיבה שופטינו \nבניקוד שורק - יו הו וו הו. ובולמלשינים - בניקוד קמץ, כי הוא בכתר הנ\"ל. והענין, \nכי הוי\"ה שבמלכות אין לה ניקוד, אבל כשהיא מקבלת מבעלה, אז כל ז\"ס שלה מתנקדים \nכמותו. והנה בברכת אתה חונן, יכוין לספירת חכמה. ותכוין באמרך בא\"י, לשם כוז\"ו, \nחילוף הויה, והוא בגי' ט\"ל, והוא משם ט\"ל - יוד הא ואו במלוי אלפין, ותכוין להוריד \nשפע מחכמה, הוא שם הוי\"ה במילוי אלפין, אל המלכות ה' אחרונה, ותכוין להשפיע לך, משם \n"},{"index":3,"he":"זה ט\"ל דחב\"ד, להבין רזי התורה. אתה חונן - חכמה ודעת של הנוקבא: \nהשיבנו - יכוין אל הבינה מצד החסד שבה, בסוד הקומה שבה שהוא החסד שבה, והחסד הוא \nהנותן קומת המלכות, ואיהו קומה דילה, בסוד אתי חסד ופריש לון, ואסגיאו אנפין. וקומה \nומקוה הכל אחד, לכוין שם זה בניקוד סגול, באמרך השיבנו אבינו לתורתיך. והנה בברכה \nהזאת, יכוין ב' הויות - א' בניקוד צירי כולה, שהיא הבינה הנקרא תשובה, וחכמה נקרא \nאבינו, וזהו השיבנו אבינו. והנה הבינה היא בקו השמאלי, וארז\"ל כי ימינך פשוטה. הסוד \nהוא, כי אמא בקו השמאלי, והיא פרצוף שלם מי\"ס, ויש בה חסד ג\"כ בימין שלה, לכן צריך \nלכוין ב' הויות כנ\"ל, א' בניקוד צירי, והויה א' כולה בניקוד סגול, מצד חסד שבבינה, \nכי סגול הוא בחסד, וחסד ימין פשוטה לקבל שבים. ולכן בתיבת אבינו, שהוא הבינה דהיינו \nתשובה, תכוין להויה דסגול, ובשם הויה דחתימת הברכה תכוין בצירי כולה, שהיא הבינה. \n"},{"index":4,"he":"וזהו ברוך אתה יי הרוצה בתשובה, דהיינו בינה הנקרא תשובה: \nראה נא - בגבורה שבה, ור\"ת רנ\"ב. שהם רמ\"ח אברים שבה, ועוד ד' איברים יתירים מן \nרמ\"ח שבזכר, והם ב' צירים וב' דלתות שברחם הנוקבא, וכולם מצד הגבורות כנודע, הרי הם \nרנ\"ב איברים, וכנ\"ל: \nרפאינו ה' ונרפא - ר\"ת רי\"ו. הושיענו ונושעה כי תהילתנו אתה - ר\"ת בגי' ב\"פ רי\"ו, \nשבחג\"ת דידה, שבכל א' יש רי\"ו אותיות, הרי ג\"פ רי\"ו. ולפי שבכאן ת\"ת הכולל ח\"ג, לכן \nנרמזו שלשתן: \nברכנו - מע\"ח, בקיץ צ\"ל ברכנו, ובחורף צ\"ל ברך עלינו, ולא כהנוהגים לומר תמיד ברך \nעלינו. ותכוין, באמרך ותן טל ומטר, כי מטר - גי' רמ\"ח ע\"ה, סוד רמ\"ח איברים שבאדם. \nגם טל ומטר - גי' רפ\"ח, כי הם המבוררים. מטר - הוא יסוד דז\"א, הכולל רמ\"ח איברים, \nמנין מטר עם הכולל שהוא בחינת דין שביסוד, דהיינו הה\"ג. גשם - הוא יסוד דאבא, הנקרא \nשביל - י\"ש ל\"ב. י\"ש - היינו חכמה, ול\"ב נתיבות. וכל זה בחכמה, כן גשם - גי' שביל \n"},{"index":5,"he":"ע\"ה, והוא רחמים גמורים, שהוא מאבא. (והי\"ש הוא י\"ס דאבא, י\"פ א\"ל, שכולו רחמים, \nוזה למעלה הי' עם א\"ל, שכולו רחמים) (ס\"א - לפיכך י\"ש עולה י\"פ אל, נגד י\"ס דאבא, \nשהוא חסד גמור. אבל באמא וז\"א, הם ה\"ח וה\"ג. וז\"ס, בים דרכך, דרך ים שהיא מלכות, \nוזהו דרך שנודע לכל הוא בים שעולה ב\"ן, שבה שם ב\"ן שהוא גבורות. ושבילך, שהוא יסוד \nאבא כנ\"ל, במים רבים שהיא אמא, הנקראת מים. ועקבותיך לא נודעו, שהם כ\"כ רחמים, \nשאפילו העקביים שהם נצח הוד שלו, שהיו מגולין עתה, לא נודעו, לפי שהם נעלמים בז\"א. \n(נ\"א - בים דרכך ושבילך במים רבים. מדבר בא\"א, שמתלבש בים ובמים עליונים, ועי\"ז \nמתגלה לנו אורו ואנו נהנין ממנו, אבל ועקבותיך וראשי הרגלים, לפי שהם מגולים, לא \nנודעו, שאין אנו יכולין לידע ולהשיג, אותו אור המגולה שהוא צח ותוקף מאוד, ואי אפשר \nלהשיג בלי התלבשות, עד כאן: \nמע\"ח - קודם סיום הברכה, צ\"ל תפלה על הפרנסה - ירמ\"י או\"א, שתתן לי ולכל הסמוכים על \n"},{"index":6,"he":"שולחני, היום ובכל יום מזונותי ומזונותיהם בכבוד ולא בבזוי, בהיתר ולא באיסור, \nבזכות שמך הגדול דיקרנוסא, גי' חתך, היוצא מפסוק והריקותי לכם ברכה עד בלי די, \nומפסוק נסה עלינו אור פניך ה', ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, כי אם מידך המלאה, \nומאוצר מתנת חנם תכלכלני ותשפיעני, אמן סלה. והניקוד זה יוצא נסה עלינו אור פניך \nונקודו גי' יוד הי ואו הי, לפי שפרנסה באה מסוד הבינה. הג\"ה - וכבר מצאתי בפרקי \nהיכלות, דע, שזה השם עם נקודו, גי' ז\"ן ומפרנס). תקע - גי' ב\"פ מנצפ\"ך, עם יוד \nאותיותיהן שברחם שבה, ונמתקים בשופר גדול, שהוא חכמה שבבינה. תקע - גי' ב\"פ מנצפך \nכפול, עם ב\"פ ה\"ג. כי תקע לשון ביאה, כמו ונתקע ביבמתו, הנזכר בדברי רז\"ל. וכל \nהגבורה שבה הם בקו הוד שמאל, ומשם הם ניתנין אל היסוד, כי ה\"ג שבה מסתיימין \nומתפשטין עד הוד שבה, ואח\"כ כולם ניתנין ביסוד שבה ונמתקים בשופר גדול שהוא חכמה. \nכשיאמר וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ, יכוין לשם חב\"ו (במשנת חסידים כתוב הבו) ח' \n"},{"index":7,"he":"בקמץ ב' בסגול ו' בשבא, שעולה עם נקודו ע\"ב. והוא שם א' משמות ע\"ב, ויוצא מפסוק חיל \nבלע ויקיאנו. ואחר שאומר מארבע כנפות הארץ, יאמר ירמ\"ה או\"א וכו'. ומהר\"י סרו\"ק \nתלמיד האר\"י זלה\"ה היה אומר תפילה זו, יר\"מ שתקבל כל טפה וטפה של זרע שיצא ממני \nלבטלה שלא במקום מצוה, בין באונס ובין ברצון בין בהרהור ובין במעשה, וגם כל הנשמות \nהעשוקות בתוך הקליפות נוגה, שבלע הקליפות בתוכה, שתקיאנה מבטנה של הקליפה, ויורישנו \nא\"ל שהוא הקדושה, בזכות שמך הגדול היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו, ומבטנו יורישנו אל. \nובזכות יהו\"ה ברוך אתה יהוה מקבץ וכו'. ובכל יום יכוין כוונה אחרת: \nבברכת תקע, כתב הר\"ן שפירא, קודם סיום הברכה יאמר י\"ר הידוע לתיקון קרי, ויכוין \nבתיבת יח\"ד מארב\"ע כנפו\"ת, שאותיות הקודמת לאותיות אחרונות שהוא שם חב\"ו עם הנקודות \nהעולה ע\"ב. והוא שם אחד מע\"ב שמות ויסע ויבא ויט, וסגולתו להוציא ניצוצות קדושות \n"},{"index":8,"he":"מתוך הקליפות, לכן יכוין בתיבת מקבץ, שהוא גי' ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, ותיבת נדח\"י גימ' \nע\"ב. ר\"ל כל הניצוצות שנפלו מע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן בזמן שבירת הכלים, בסוד רפ\"ח ניצוצין \nכנודע, יקבץ אותם על ידי שם הגדול הב\"ו, שהוא מן שם ע\"ב גימט' נדח\"י. וכל הניצוצות \nנקרא ישראל, מפני שהו\"ק הנקרא ישראל, הם שנפלו מהו' פרצופים, שהם עתיק וא\"א ואו\"א \nוזו\"ן, כנודע בדרוש א\"ק ע\"ש. וז\"ס עמו, עם ו' ישראל, ר\"ל, ו' פרצופים עתיק ואריך \nאו\"א וזו\"נ. גם יכוין, כי מקבץ נדחי, גימטרי' ש\"ד, כי השדים לוקחים כל הטיפות \nובוראים מהם שדים אחרים כנודע, ועל ידי שם הא' הוא ימית אותם, ומחזיר כל הטיפות \nלמקום שיצאו משם. כנלע\"ד נתן: \nיום א. בריא\"ה. על צבא. ושם כוז\"ו טפטפי\"ה, ואות א' מן אהיה דמרגלא והוי\"ה בסגו\"ל: \nיום ב. יציר\"ה. ע\"ל מג\"ן. כוז\"ו טפטפי\"ה. אות ה' מן אהיה דמרגלא והוי\"ה בניקוד \nאלהים: \nיום ג. עשי\"ה, צו\"ה פח\"ד, כוז\"ו טפטפי\"ה. ואות י' מן אהי\"ה דמרגלא ושם מצפ\"ץ: \n"},{"index":9,"he":"יום ד. עשי\"ה. צו\"ה פח\"ד. כוז\"ו טפטפי\"ה. ואות י' מן יה\"ו דמרגלא ושם א\"ל. יום ה. \nיציר\"ה. ע\"ל מג\"ן. כוז\"ו טפטפי\"ה ואות ה' מן יה\"ו דמרגלא ושם אלהי\"ם. יום ו. \nבריא\"ה. ע\"ל צב\"א. כוז\"ו טפטפי\"ה. ואות ו' דיה\"ו מרגלא ושם מצפ\"ץ: \nיום שבת. אות ה' שנייה של שם אהי\"ה ושם י\"ה אדנ\"י. וכשמסיים בא\"י, יכוין הוי\"ה ושם \nחב\"ו בשילוב, כנ\"ל. ובתיבת מקבץ, יכוין שעולה מספרו ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. ובתיבת נדח\"י, \nיכוין שהוא גי' ע\"ב: \nהשיבה - ר\"ת \"השיבה \"שופטינו \"כבראשונה, שכ\"ה דינין בדוכרא, וגם אלו הם ביסוד שבה: \nולמלשינים - הוא כתר שבה. דע, כי כבר בארנו במקום אחר, כי רחל לא היתה מעולם אלא \nנקודה א' קטנה, והנה קודם תיקונה היתה נקודה א', אך אחר תיקונה באים לה מחדש ט' \nנקודות אחרים, ואז נעשין בה י\"ס. באופן, כי אי אפשר לעולם לה שתתמעט ביותר מבחי' \nנקודה א'. וזה יובן עם אשר כבר בארנו, כי לכן היו הט' נקודות דמלכות באים בסוד \n"},{"index":10,"he":"תוספת, מפני שגלוי וידוע לפניו יתברך שהבריות עתידים לחטוא, ופגם עונות ישראל מגיע \nעד למעלה ח\"ו, ואם פגמו ישראל במה שהוא שורש קיים, יהיה ענשם כפול, לכן היו כל הט' \nשבה בסוד תוספת. כי אם ח\"ו יחטאו ישראל, יעופו למעלה ויסתלקו, ואל ימשלו בהם \nהחצונים. משא\"כ אם היו משורשים בה, היו החיצונים אחוזים בה. אמנם, נקודה השרשיות \nשבה, היא נקודת הכתר שבה, כי להיותה עליונה, אין כח בחיצונים להתאחז בה, ואין חשש \nבה אם תשאר שם. וגם כי לפגום שם, צריך חטא גדול כדי שיגיע עד שם. וגם להיות המלכות \nבלתי נקודה כלל, אי אפשר, כי מאין יהיה לה יסוד לבנות עליה כל הבנין, לכן פחות \nמנקודה אי אפשר שתהיה. והנה במ\"א מצינו, שהנקודה שנשארה הוא נקודת המלכות שבה, אין \nזה קושיא. והענין, כי הכתר שבה כאשר מסתלקין ממנה כל הט\"ס תחתונים, בודאי שגם הוא \nמתמעט אורו ואין נשאר בה רק בחינת אור מלכות לבד, ולכוונה זו אמרנו, שנשארה בה \n"},{"index":11,"he":"נקודות המלכות. והנה, בראשונה לא היה הפגם מגיע לסלק הכתר שלה, וכאשר רבו המינים \nמשומדים בימי ר\"ג, אז ע\"י החטא הגדול ההוא, גברה יד הרשעה עד הכתר שבה, וכביכול עד \nשם היה מגיע הפגם, לכן אז הוצרכו לברכה זו, ולמשומדים, לתקן גם את הכתר שלה, ולפי \nשהיתה ברכה זו חדשה מחדש, הניחוה אחר כל י\"ס דידה: \nכוונה אחרת בלמשומדים, כבר בארנו עניינה, שהוא לעשות כתר לנוקבא דז\"א. כי לפי שהיא \nבאה אחר כל שלימות הי\"ס דידה כנודע, לכן נעשית עתה. אמנם, יש לה כתר כנודע, כי זה \nנעשה בה בראשונה, ואין חסר בה רק הדעת, בסוד נשים דעתן קלה. אמנם, אין אנו צריכין \nלתת בה דעת, כי הכתר שבה מספיק לה לבחינת הדעת שלה. וז\"ס, גוף וברית חשבינן חד, כי \nכתר שבה נעשה מגוף ת\"ת דז\"א, ודעת שבה נעשה מיסוד שבו, כנודע שהוא הברית. והנה, \nהכתר שאמרנו שהיא עולה לבחינת הדעת שלה, נמצא, כי גוף וברית, חושבן חד: \nונחזור לענין, כי הלא ברכה זו לכתר שבה, כי לדעת שלה אין צריך. אמנם, מה שאני זוכר \n"},{"index":12,"he":"הוא, כי מתחלה לא היה הפגם מגיע רק עד ט\"ס, אך בנקודה היוד שהוא סוד השורש בתחלת \nאצילותה, אין כח בפגם לסלקו, כי אין הפגם רק במה שהוא ע\"י תוספת בכח תפילתינו, לכן \nגם ע\"י חטאינו מסתלקין אורם. אבל השורש, שלא בא על ידינו, אין אנו יכולין לפגום שם. \nאמנם אחר שרבו המינים בימי ר\"ג, ועונש המינות חמורה מאוד, ומגיע עד הכתר שבה ג\" כ, \nעם היותו שורש גמור, נמצא, כי ע\"י ברכה זו, אנו ממשיכין גם הכתר שבה. נלע\"ד שכך \nשמעתי, אך מה שראיתי כתוב הוא כך, כאשר כבר בארנו. אל תהי תקוה - תמצא בר\"ה, בובכן \nתן כבוד ותקוה טובה וכו': \nעל הצדיקים עד עתה זכר הי\"ס שבה, ועתה הנה\"י שבו המאירים בה. על הצדיקים יסוד שבו, \nכי צדיק ביסוד. תשכון - תכוין בהוד שבו, לכן נזכר בו בנין ירושלים, כי ירושלים \nבשמאל. את צמח - בנצח. אב הרחמן - בת\"ת שבו, הנעשה כתר שבה: \nוהנה באמרך ושים חלקינו עמהם, בברכת על הצדיקים, היה נראה שהוא תפילת שוא, כי אם \n"},{"index":13,"he":"יהיה האדם צדיק, ודאי שיהיה חלקו עמהם. ואם הוא רשע, אע\"פ שיתפלל כך, ה\"ז תפלת שוא. \nואם יתפלל להש\"י שיעזרהו שיהיה צדיק, גם זה א\"א, כי אדם הוא בעל בחירה: \nאך פירוש הדברים האלו, כי הלא האדם כשעושה מצות ועבירות, פעמים שהעבירות דוחים שכר \nהמצות שלא יגיע אל האדם. והנה בין כך ובין כך נותנים לאיזה צדיק הראוים לו, בסוד \nיכין רשע וצדיק ילבש. ואמנם, יש צדיקים גדולים, שאף אם יקחו אותן המצות המלאכים \nוהמאורות, מחזירין אותם לבעליהם הראשונים, ואינם רוצים אלא בשלהם, והם נאמנים \nומחזירים הפקדון לבעליהם. וכשיעשו בעליהם תשובה, יחזרו להם ברצון נפשם אליהם. ולכן \nאנו מתפללים שחלקינו וחלק מצותינו ומ\"ט, שאנו אובדים אותם ע\"י מעשינו הרעים, \nשישימהו עם אותן הצדיקים והחסידים הגדולים, כדי שישאר קיים לנו בהיותם עמהם. וכאשר \nנשוב אליו ית', יהיה זה שמור לנו, ויחזרו לנו הצדיקים: \nתשכון - במלת וכסא דוד עבדך, הזהיר לנו מורי זלה\"ה מאוד, ביום א' שהלכנו על ציון \n"},{"index":14,"he":"שמעיה ואבטליון בהתפללנו שם, והכפיל שם לנו לומר, שנזכיר בכל תפלה ותפלה, לכוין \nבמלת דוד עבדך, שיחיה משיח בן יוסף, ולא ימות ע\"י ארמילוס הרשע, והוא נקרא כסא דוד \nעבדך. וזה סוד, חיים שאל ממך, כמ\"ש בר\"מ שעתיד משיח בן יוסף למות. ולא הבינו דבריו, \nוהשם יודע נסתרות, וסופו מוכיח על תחלתו, שמת מורי החסיד זלה\"ה בעו\"ה. מע\"ח - \nארז\"ל, והשימותי את מקדשכם, קדושתן עליהן אף כשהן שוממין, דאם לא כן הל\"ל את מקדשכם \nהשימותי. אך עתה משמע, שגם בחורבן נקרא מקדש, לזה אמר תשכון בתוך עירך, ר\"ל, בהיות \nעירך אפילו חריבה, תשכון בה כאשר דברת. והשימותי כו' כנ\"ל, כי לעולם לא זזה שכינה \nמכותל מערבי: \nהגהה (ח) ונלע\"ד נתן - שרמז האי רמז בפסוק, כי ס\"ת חיים' שאל' ממך' הוא מלך ור\"ת \nלמפרע הוא מש\"ח, ונשארים אותיות אמצעים יא\"מ, שהוא בא\"ת ב\"ש מו\"ת. ר\"ל, שמלך המשיח \nהתפלל לפניך, שלא ימות על ידי ארמילוס הרשע, ושמעת לתפלתו ונתת לו אורך ימים, ר\"ל, \n"},{"index":15,"he":"נתת לו אריכות הגלות שלא יבא במהרה, כדי שיוכל לבא כמה פעמים בגלגולים כמ\"ש \nבתיקונים ע\"ה, שבכל דור ודור יבא משיח בן יוסף בגלגול, אם יש צדיקים בדור שיהיו \nמגינים עליו שלא ימות, ומאחר שלא נמצא מי שיגין עליו, מוכרח הוא בעצמו למות, וע\"י \nעונש המיתה שסובל בכל דור ודור, הוא מכפר עליו שלא ימות ע\"י אותו רשע ארמילוס, אלא \nשבכל פעם הוא ימות ע\"י הקב\"ה בעצמו, בסוד הנשיקה כנודע. ע\"ש בחי' הנ\"ל. ונראה, שע\"י \nזכות העוסקים בחכמת אמת, יש כח בידם להגין על משיח בן יוסף שלא ימות ע\"י הרשע \nארמילוס, ועיין בפירש הזוהר ותראה ע\"ז רזין דרזין: \nמע\"ח - צ\"ל וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין, ולא כנוסח רומניא, שפעם אחת נכנס חכם א' \nלפני מורי זלה\"ה, ונסתכל במצחו, ואמר לו שמימיו לא התפלל תפלה כראוי, ושאלו אותו \nהחכם למה, ואמר לו, שלא אמר וכסא דוד עבדך במהרה לתוכה תכין בברכת תשכון. ע\"כ מע\"ח: \n\n"},{"index":16,"he":"וכסא דוד עבדך - הנה הש\"י אומר כי יד על כס י\"ה, וארז\"ל אין הכסא שלם, כי אות א' \nחסר מכסא, וידוע כי כסא בבריאה, ובכל עולם יש בו י\"ס, והנה אות כ' הם שנים, שהם \nחכמה ובינה ואות ס' ו\"ק, וחסר חד שהוא אות א שאינו מאיר שם עד מיתת עמלק. גם מלכות \nהיא בהיכל ק\"ק דבריאה כנודע, וזה גורם הסתלקות אור הכתר, כי אני ראשון ואני אחרון, \nר\"ל אני שהוא מלכות שהיא ה' אחרונה, גם הוא ראשון, שהוא אין אותיות אני, שהוא כתר. \nלכן בהסתלקות אור הכתר, יורד אור המלכות למטה. לכן אמר, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה \nתכין, ר\"ל, שהכסא שלם, ויאיר הכתר שם, באופן שהמלכות תעלה למקומה, ויהיה כסא שלם. \nובנה אותה בנין עולם, לא כבנינים הראשונים שנחרבו, להיות כי בניינם היה על ידי אדם: \n\n"},{"index":17,"he":"את צמח - במלת צמח, יכוין לשם הוי\"ה אהי\"ה, הוי\"ה אדני, גי' צמח. באמרך לישועתך \nקוינו כל היום, יכוין למה ששואלין את האדם לאחר מיתתו, צפית לישועה, ולכן בברכה זו \nתכוין, שאתה מן המקוים לישועתו של הש\"י. והנה יש לי ביאור אחר בברכת אמצעים אלו \nבאופן אחר, ואולי שהכל א'. והוא, כי אלו י\"ב אמצעים הם סוד הנשיקין, הבאים אחר \nהחיבוק של אתה קדוש. והנה הנשיקין מן הפה באים, לכן אומרים בברכה אחרונה מן האמצעים \nשהוא אב הרחמן, צ\"ל כ אתה שומע תפלת כל פה, שפי', אלו הנשיקין מן הפה העליון, והם \nי\"ב נשיקין. ולא יאמר, כי אתה שומע תפלת עמך ישראל וכו'. (ח): \nהגהה (ח) צמח. וגם אני מכוין, לצפות לישועת ה', שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים \nבכל יום ובכל רגע. ומצאתי תועלת גדול כמה פעמים בכל זה: \nשמע קולינו ה' - בהוי\"ה זו תכוין, בניקודו ביום ג' בשבוע, אל הנקוד של שם ב\"ן של \nיום ג', שהוא דעת המלכות, ויועיל לו הרבה מאוד לעלות במעלה. (עיין בטעמי המצות פ' \n"},{"index":18,"he":"ואתחנן ובדע\"ח שער שמות): \nראוי לאדם כשיאמר בלחש העמידה, שיאמר וידוי בשומע תפלה, כנז' בזוהר ח\"ג דקצ\"ה ע\"ב. \nונלע\"ד ששמעתי, שטוב שיאמר חטאתי עויתי בלשון סתם, ולא יפרט החטאים, ואיני זוכר. \nוגם בשומע תפלה, חייב האדם לשאול מזונותיו מן הש\"י, להורות שהוא בוטח בו ית', אשר \nבידו מזון כל האדם. וזו תפלת רב ייבא בכל יום קודם אכילתו, הנזכר בזוהר. ומסיים, \nבא\"י שומע תפלה. ויכוין, בהוי\"ה זו ניקוד חש\"ק חולם שבא קמץ, שהם ג' אבות, והגבורה \nבנתיים לבסמה: \nהגהה (ט) צמח. וגם ר' ייסא בפ' בשלח דס\"ה ע\"ב: \nברכת שמע קולינו - כבר ביארנו, כי ברכת על הצדיקים הוא סוד יסוד שבו. ותשכון - הוא \nהוד. את צמח - נצח. אב הרחמן - ת\"ת. והם סוד ד\"ס שבו, שהם מדת המלכות. ואמנם, לפי \nשמחצית הת\"ת הזה נעשית כתר המלכות, לכן נקרא אב הרחמן, שהוא כתר המלכות: \nנלע\"ד נתן. שטוב לכוין בזה היחוד בכאן של מה רב טובך וגו'. מ\"ה - הוי\"ה במילוי \n"},{"index":19,"he":"אלפין. ר\"ב - ע\"ב ק\"ל, ומ\"ה, גי' רמ\"ח עם הכולל, כי בשמות הנ\"ל, יעשה לבוש שמתלבשים \nהצדיקים בג\"ע, ויש בו רמ\"ח אברים. טוב\"ך - גי' ל\"ז, מילוי ס\"ג. תיקון י\"ב דדיקנא \nדא\"א, שהוא הפה שממנו הבל, והבל גי' ל\"ז, והוא אור המקיף לכל זעיר בכללו, כי יש \nמקיף פרטי לכל א' מאבריו. עוד יש א\"מ שלם ביחד לו ולנוקבא, ועד\"ז לכל הי\"ס. ועוד יש \nמקיף א' כולל כולם, שהם א\"א או\"א זו\"ן, והבל הנזכר נקרא אחסנתא דאבהן, אשר נשבעת \nלאבותינו מימי קדם, יומין קדמאין דאריך, שיהיה להם א\"מ מהבל הפה, וזהו אשר צפנת \nליראיך, הם האבות. והבל זה, זה משה, שהיה גלגול הבל, לכן פה אל פה אדבר בו, והשיג \nאל הפה הזה, משא\"כ באבות, עד לעתיד לבא. וכאן הוא ברכת י\"ב דשומע תפילה, נאמר בו כי \nאתה שומע תפלת כל פה, ולכן נאמר בו ותפתח וגו' ותראה\"ו, כי ה\"י וי\"ו גי' ל\"ז, הבל, \nוהם סוד ל\"ז אלף עיבר, הנזכר באדרא. וזהו טובך, לכן נאמר בו כי טוב הוא, לכן נאמר \n"},{"index":20,"he":"בו ותצפנהו, כנגד מה רב טובך אשר (ר\"ת בג') י\"א הה ו\"י ה\"ה נשמה. איל\"ה ה\"ו יה\"ם \nרוח. יאהדונה\"י נפש. והם היחודים שמייחדים הצדיקים, ועי\"ז זוכים ומתלבשים בהבל \nובטוב הנ\"ל. אשר צפנת ליראך - ר\"ת אצל וז\"ש רז\"ל בין אצל לאצל תריסר גמלי כו'. \nפירוש, בין אצל הראשון לשון עבר, בין אצל הב' לשון הוה עתה. צפנת ליראך - ר\"ת, ק\"ך \nצירופי אלקים, נגד שמותיו של משה, לכן נאמר בו ראה נתתיך אלהים לפרעה. פעלת לחוסים \nבך - ר\"ת, גי' יב\"ק, 'נגד 'בני - ר\"ת ב\"ן, אדם - הוא גי' מ\"ה, ע\"כ: \nמ\"כ בספר ישן וז\"ל לבקש בשומע תפלה, וכך הזכיר הכוונה, כשתאמר שמע קולינו ה' \nאלהינו, יכוין לשם אב\"ג ית\"ץ. אב הרחמן רחם עלינו - קר\"ע שט\"ן. וקבל ברחמים וברצון \nאת תפלתינו - נג\"ד יכ\"ש. כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה - בט\"ר צת\"ג. ומלפניך מלכנו \nריקם אל תשיבנו - חק\"ב טנ\"ע. כי אתה שומע תפלת כל פה - יג\"ל פז\"ק. בא\"י שומע תפלה - \n"},{"index":21,"he":"שק\"ו צי\"ת. אח\"כ תאמר בכוונה, וידך תשים על לבך סמוכים יהיו, אלהים בישראל גדול \nיחודך תשגבני וכו', ותאמר התולדות היוצאת משם מ\"ב, שתחילתו אדיריר\"ון וכו', הלא הם \nכתובים בספר נע\"ח פ' בשלח, ובספר שושן סודות ע\"ש, עכ\"ל: \n \n"}]}
