{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-77","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":77,"title":"שער תיקון חצות - פרק ד:","hebrewTitle":"שער תיקון חצות - פרק ד:","segments":[{"index":1,"he":"שער תיקון חצות - פרק ד:\nגם צריך שתדע, כי אחר שכבר גמרת כל המזמור של הללויה, צריך שתבכה בכל לילה על \nעונותיך, ותבקש מלפניו ית' מחילה. לכן אחר שתאמר מזמור אלהים יחננו, תאמר מזמור בבא \nאליו נתן הנביא, כל המזמור בבכיה תחינה ובקשה. ותאמר אח\"כ, עד אנה בכיה בציון ומספד \nבירושלים תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים. ואח\"כ תקום ממקומך, ותלך למקום אחר לעסוק \nבתורה עד עלות השחר, ותכוין עד אנה בכיה, כי ציון נגד רחל, וירושלים נגד לאה, \nותכוין למתק שניהם מגבורתן. והנה לאה עומדת מחזה ז\"א ולמעלה, ורחל מהחזה ולמטה. \nותכוין, כי הנה אורות הניתנין לרחל, הם מאחוריים דז\"א, שפנים שלו מ\"ה. ואחוריים \nרבוע מ\"ה שהם ק\"ל כנודע, והוא גי' עד אנה. גם מגיעין אליה אורות הנגלים דיסוד אמא, \nאשר בהיותן למעלה כנגד לאה הם אורות סתומים, והם בחינת הבל היוצא מיסוד אמא, והוא \nמלוי הוי\"ה דס\"ג, שהוא גי' ל\"ז כמנין בכי\"ה. וזהו עד אנה בכיה בציון, המכונה לרחל, \n"},{"index":2,"he":"כי עתה הם חסרים מרחל הנקרא ציון, ב' מיני אורות הנ\"ל, שהם עד אנה בכיה, ואנו \nצועקים אליו, עד אנה תמשיך בכיה זו ברחל, על חסרון אורות אלה והשפע שלה, אשר שניהן \nעולין כמנין, ע\"ד אנ\"ה בכי\"ה: \nומלת ציון, כבר נתבאר במקום אחר, ונגד לאה הוא מספד בירושלים, כי אורות המאירין \nבלאה שהם קפ\"ד, שהוא סוד אחוריים דע\"ב דיסוד אבא המאירין בלאה, כי שם זה הוא בחינת \nמשה כנודע, המאיר בלאה כמבואר אצלינו במאמר רז\"ל כל ההולך ד' אמות בא\"י וכו', כי \nרבוע הוי\"ה דע\"ב גי' קפ\"ד, כמנין מספד. והענין, כי אורות שלה נהפכו למספד, שהוא \nתמורת האור שהוא גימטריא קפ\"ד, וטעם היות נק' ירושלים הוא, כי לאה היא למעלה אחורי \nהפנים דזעיר אנפין ממש, לכן יש לה הארה נמשכת מהפנים. וכבר ידעת, כי אורות הפנים \nהוא משם אל במלוי, בסוד ב' שמות אל במילואן, והם גי' ש\"ע נהורין דאנפין עלאין, לכן \nתכוין כי ג' אותיות של\"ם מירושלים, הם גימטריא ש\"ע נהורין, שהם ב\"פ אל\"ף למ\"ד. והרי \n"},{"index":3,"he":"הוזכר ג' שמות א\"ל במלואם במקומם, בב' תפוחים קדישין, ובחוטם אשר באמצעיים, והרי \nנתבאר למה לאה ירושלים: \nואחר אשר צעקנו עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, מתפללין לאל יתברך, תקום תרחם \nציון, נגד רחל. ותבנה חומות ירושלים, נגד לאה. והכוונה, שבכח הב' יסודות דאו\"א, \nתאיר בהם ותקימם לשתיהם מנפילתן, ואז תקו\"ם - תקמ\"ו, כי ת\"ק אחוריים דאהיה דיודין \nשהם תקמ\"ד, גי'. תסיר מהם אחוריים הפשוטים אשר הם מנין דם שהם חשבון אותיות פשוטין, \nושאר המלוי גי' ת\"ק. וגם המלוי הוי\"ה ביודין גי' מ\"ו, וזהו תקום - תקמ\"ו, תרחם - הם \nגי' ג\"פ רי\"ו, שיש בציור ד' אותיות הוי\"ה, כמ\"ש בסדר השכיבה אחר ביאור כוונת אנא \nבכח ע\"ש. והכוונה, כי ע\"י ג' אלו רי\"ו, תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים, שהם רחל \nולאה. וכבר ידעת, כי ציון הוא בחינת הנקודה פנימית דרחל, שהוא יסוד שבה, לכן שם הוא \nענין תרחם, שהם ג' ציורים רי\"ו שבהוי\"ה, שהם סוד מ\"נ שבה. אמנם ירושלים היא מלכות, \n"},{"index":4,"he":"שאינה פנימית, רק חומה חיצונה, כמבואר בסדר החותם דליל ה\"ר. וג\"כ בענין אותיות - \nחותם, חומת, תחום, היא במלכות ולא ביסוד, וזהו תבנה חומת ירושלים, כי ירושלים היא \nלאה: \nגם בפסוק לב נשבר ונדכה, שבמזמור בבא אליו נתן הנביא, נתן לי מורי זלה\"ה יחוד גדול, \nשאכוין בו קודם השכיבה, כנודע אצלי מנהג היחודים הללו מה ענינם, ואיני זוכר אלא \nקצתה, ועלה בדעתי להעתיק פה, כי נראה לעניות דעתי כי טוב לכוין הדבר גם עתה כן. ל\"ב \n- הם ל\"ב נתיבות, ל\"ב אלהים עובדא דבראשית, \"לב נשבר ונדכה, ר\"ת גי' אלהים. \"לא \n\"תבזה, ר\"ת גי' ת\"ל, והם סוד חמשה שמות אלהים גימטריא ת\"ל, שמשם נמשכין בחינת \nתלתלים וקוצי דשערי דאריך אנפין, היוצאין מה' גבורות שבדעת שלו, שהם ה' אלהים, לכן \nנרמז ונכתב ג\"כ שם אלהים בבירור, באמרו אלהים לא תבזה, ולהודיע כי שורש הת\"ל, הם \nמשם אלהים, ולהמתיקם בסופי תיבות של פסוק הנ\"ל, כיצד - שם אלהים הפשוט, הנרמז בראשי \n"},{"index":5,"he":"תיבות לב נשבר ונדכה, תמתיק בסופי תיבות שהם בר\"ה, שהוא גי' או\"ר, והם סוד אל\"ף \nלמ\"ד אהיה ע\"ה, כמבואר אצלינו. וחמשה אלהים, גימטריא ת\"ל, הרמוזים בראשי תיבות \n\"אלהים \"לא \"תבזה, תמתיקם בסופי תיבות אלו עצמו, הם ג' אותיות מא\"ה, שהוא גימ' מ\"ו, \nמלוי הוי\"ה דע\"ב. גם תכוין, כי ראשי תיבות \"זבחי \"אלהים \"רוח \"נשברה, ראשי תיבות \nחר\"ן, שהם סוד ג' אלהים שבגרון, וזהו זבחי אלהים רוח נשברה. ותכוין להמתיק על ידי \nסופי תיבות אלו עצמן, שהם בגימטריא הוי\"ה דס\"ג. שמעתי ממורי ז\"ל, שראוי לכוין אחר \nחצות, בפסוק פקח עיניך וראה, לכוין בו כך - כי פק\"ח, גי' שם מ\"ה ואהי\"ה באלפי\"ן \nג\"כ, שעולה קמ\"ג, ושניהן גי' פק\"ח, ותאיר בהם מן שם אהי\"ה דיודין, גי' עיניך קס\"א, \nוזהו מועיל מאוד אל האדם. גם במ\"ש, לא היה מניח להתאבל על חורבן בית המקדש ולומר \nקינות כטעם האומרים שבמוצאי שבת נחרב הבית, שהציתו אש בהיכל, כי עדיין תוספות קדושת \n"},{"index":6,"he":"שבת קיימת אפילו בבחינת הנשמה. וגם אחר חצות ליל מוצאי שבת, לא היה מאריך בבכיה \nיותר משאר לילות, אלא עושה כשאר לילות, אחר שיטהר גופו כנ\"ל. בענין תיקון הנפש, \nהזהרני מאוד מורי זלה\"ה בכוונת התפלה, ובפרט בברכת שמע קולינו, ולשים מלח על השלחן, \nולכוין רגליו בעת הקדושה, ושיאמר עלינו לשבח ועל כן נקוה לך, ויאמר פסוק והיה ה' \nלמלך וכו', ויכוין שראש פסוק זה ו' וסופו ד', גימטריא י', בסוד הלא אנכי טוב לך \nמעשרה בנים, וגם שיכוין בתפלה לדוד הטה כו', ואכוין שהוא בעולם היצירה, ושורש נפשי \nמשם: \nגם הזהיר אותי לקום בחצי לילה לעסוק בתורה ולתקן שורש נשמתי, כי להיות שאני מן \nהזיוג של אחר חצות שהוא יעקב ולאה, ולזה צריך לקום, ואשאר נעור עד אור הבוקר ולעסוק \nבתורה וזהו אחר שאומר התיקון. אמנם בלילות של קיץ, סמוך לאור הבוקר שאז הלילות \nקצרים, ואין רק המזמורים לעשות התיקון, אע\"פ שלא נשאר זמן ללמוד, שסימנם כלא\"ה, \n"},{"index":7,"he":"ואחר כך יעסוק בתורה אם בר\"ח ובי\"ט שאין אומרים נפילת אפים אין ישאר לו זמן: \n \nשער הנהגת הלימוד - פרק א:\nכוונת כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, הוא באופן זה, כי פי' לשמה - לשם ה'. \nפירוש להמשיך התורה אל ה\"ה. ואמנם ה' זו היא בלאה, כי כבר ידעת כי סוד התורה הוא \nביסוד החכמה, ורחל אינה מקבלת אלא מיסוד הבינה, ולא מאבא, לפי שלקחן יעקב. אלא \nלמעלה לא יש יעקב כנגד לאה, לכן כל אותם האורות שהיו ראוים לצאת אל יעקב ולא יצאו, \nלסבת היותן כאן סתומים יסוד של אבא מכוסה ביסוד של אמא, לכן כולם יוצאים אל לאה, \nוז\"ס העוסק בתורה לשמה, פירוש, להמשיך מיסוד דאבא אל לאה, ועי\"ז יתמתקו הדינים של \nלאה שכולה הוא דינים קשים כנודע, ולכן שכרו גדול: \nוכל כוונה זו הוא ע\"י אות ה', לכן לשמה לשם ה', באופן זה, כי הלא אנו צריכין אור \nלכל פרצוף לאה, כי פרצוף לאה כולה נגד יסוד החכמה המכוסה. והנה הם ג' בחינות - א' \n"},{"index":8,"he":"בג\" ר שבה, וא' בג' שניות שבה, וא' בג\"ת, ואין מציאותם שוה. והנה, בג\"ר שלה צריך \nלהמשיך סוד הה' בג' מלואין שלה, כיצד - הי ביוד, בחכמה. הא בא', בבינה. הה' בהא, \nבדעת. ואח\"כ בג\"א בסוד ציור, כי ג' ציורים יש בה' כנודע, ד\"י בחסד, ג' ווין בגבורה, \nד\"ו בת\"ת, וג\"ת בסוד הכאה ה' פעמים ה' ביודין, בנצח. הא' פעמים הא' באלפין בהוד. \nהה' פעמים הה', בההין, ביסוד. וכל אלו מיסוד אבא. ואמנם בכל בחינה צריך לשתף הה' \nעצמו עמהם. בג\"ר, שהיא ה' בג' מלואים, ועולים ל\"א, תצרף עמהם ה' עצמה בין הכל ל\"ו, \nוהיא סוד לא\"ה. ובג\"א שהם ה' ציורים ועולין מ\"ב, ועם ה' הוא מ\"ז, בגימטריא הוי\"ה \nאהי\"ה. וב' בחי' אלו שהם ל\"ו מ\"ז, הם גימ' פ\"ג, והוא סוד ב' מלואים ע\"ב ס\"ג שהם מ\"ו \nול\"ז. ובג\"ת שהם הכאות ועולין שס\"א, ועם הפ\"ג הנזכר גימ' מד\"ת, והוא סוד לאה הנקרא \nמדת כידוע: \nוהנה, כשתסיר מד\"ת מתור\"ה, ישאר קס\"ז. והוא סוד אחוריים של הבינה הנכנסת בז\"א. \n"},{"index":9,"he":"ואמנם כשיוצא אור התורה, שהיא מן היסוד של אבא אל לאה, אז יש הפסק יסוד הבינה \nבנתיים, שהוא שם קס\"ו אחוריים דס\"ג, כי מתמעט אור החכמה, ולקח אותו אימא כמנין \nקס\"ו, והשאר ניתן ללאה. קודם שיתחיל ללמוד, וגם באיזה זמן שתרצה מהיום, תכוין בזאת \nהכוונה: \nג\"כ יכוין האדם כי הוא נברא בצלם אלהים. והענין, כי יש באדם פנימית וחיצונית, וכן \nהוא באדם העליון. אמנם הפנימית הן המוחין, והחיצונית הוא בשר האדם. והנה, בסוד \nהמוחין הנפשטיז בכל הגוף, כידוע רמוז שם הוי\"ה. כיצד - י\"ה, הם המוחין שבראש, חו\"ב. \nואות ו', הוא גוף האדם, והתפשטות המוחין בו. וה' אחרונה, היא עטרה, והוא בת זוגו של \nהאדם. והנה בחיצוניותו הוא רמוז שם אלהים ושכחתיו, ואחשוב שהוא כך - א', בכתר האדם \nבגלגלת. ל\"ה, ב' מקומות של המוחין. אך יותר אמיתי נלע\"ד חיים, כי א' הוא הכתר. ה\"ל, \nג' מוחין חב\"ד. ה', הם ה\"ק מחסד עד הוד. י', הוא יסוד. ומ', היא מלכות, שהיא מ' \n"},{"index":10,"he":"סתומה והיא הנוקבא או העטרה של יסוד. ופי' זה הוא אמת. וזהו, ויצר ה' אלהים את \nהאדם, כי מב' שמות אלו נוצר. וז\"ס, ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים, הם ב' \nצלמים. א' הוי\"ה וא' אלהים, וזהו בצלמו - צלם ו', שהוא הוי\"ה דז\"א, ודי בזה: \nמורי זלה\"ה היה אומר, מי שהוא חריף ובקי בעיון מאוד במהירות, טוב שיעיין שעה אחת או \nב' ביום ולא יותר, כדי לשבר אגודי הקליפות, אבל מי שאינו מהיר כ\"כ והוא קשה העיון, \nיותר טוב לו שיעיין בפנימיות הדבר שהוא בפרי, ממה שיעיין בקליפות. והוא שיעיין \nויעסוק במדרשים ובאגדות, ובפרט בזוהר ובספרי קבלה. ומורי זלה\"ה מרוב מהירות עיונו, \nהיה מעיין ו' דרכים ע\"ד הפשוט, נגד ו' ימי החול, ואח\"כ היה אומר אותה הלכה ע\"ד \nהסוד, נגד שבת. והיה אומר שעיקר כוונת הקריאה בתורה, תלוי בזה שיכוין לקשר את נפשו \nלהדביקה לשרשה ע\"י התורה, כדי להשלים אילן העליון, ולהשלים אדם העליון ולתקנו, כי \n"},{"index":11,"he":"זה הוא תכלית כל בריאת אדם, ותכלית עסקו בתורה: \nגם ראיתיו כשהיה קורא בהלכה בין החברים, היה מקשה בכח עד שהיה נלאה מאד, ומזיע זיעה \nגדולה, ושאלתיו למה עושה כן, והשיב לי, כי עסק ההלכה הוא לשבר את הקליפה, שהוא סוד \nקושיות, ולזה צריך שיטריח האדם מאוד, וע\"ז נקרא תורה תושיה, שמתשת כוחו של אדם, וכן \nראוי להעיר עצמו ולשבר כוחו: \nגם העוסק בתורה, צריך לכוין, כי כל קושיא שמתרץ כהלכה, מסיר קש ותבן מהלכה, שהוא \nאותיות הכ\"לה העליונה, ומקשטה בכ\"ד קשוטין, י\"ב שלו וי\"ב שלה, והם סוד, מזה ומזה הם \nכתובים. ובקראו הלכה, ישים לנגד פניו שמקשט הכלה: \nהיה אומר, להר\"א הלוי יצ\"ו, בענין השגת החכמה, הוא תנאי הא', למעט דיבורו ולשתוק כל \nמה שיכול, שלא להוציא שום שיחה בטילה, כשארז\"ל סיג לחכמה שתיקה. תנאי ב', כל דבר \nשלא תבין בתורה, תבכה עליו ותרבה בבכיה, גם עליות הנשמה בעולם עליון, ולא תשוט \nבהבלי העולם, תלוי בזה שתישן מתוך הבכיה. עוד אמר לההר\"ש אוזיד\"א, מי שיושב מ' יום \n"},{"index":12,"he":"בלי שיחה בטילה, ישיג בודאי השגת רוח הקודש בלי ספק. טוב לאדם שיצייר אותיות הויה \nנגד פניו בניקוד יראה יהוה וז\"ס שויתי ה' לנגדי תמיד, וזהו הגורם להביא יראה גדולה \nבלב אדם, ולזכך נפש הטהורה. צריך האדם להרחיק עצמו מריח הנבילה, כי הוא פוגם מאוד \nבנפש, וראיה מן בשמים במ\"ש, שמחזירין את הנפש. וגם הריח טוב, ארז\"ל שעליו נאמר כל \nהנשמה תהלל יה. וגם הסתכלות האדם בנהרגין ובנצלבים, פוגם מאוד בנפש האדם, אף ברחוק \nמאה אמה פוגם: \nהנה, ענין הקורא ושוכח מה שלומד. אין ראוי לומר כי מאחר שהכל נשכח ממנו, נמצא יגע \nלבטלה, ואולי מפני זה ח\"ו ימנע לעסוק בתורה. והטעם שקורא ושוכח, הוא שעדיין לא השיג \nרוח דוכרא, שממנו הזכירה, רק השיג נפש הנוקבא שממנה השכחה. ואמנם הקורא ושוכח, מתקן \nבעולם הנוקבא, ולעתיד יזכירוהו כל מה ששכח, וא\"כ מוכרח לתקן תחלה בעולם הנוקבא, כי \nשם א\"א רק ע\"י שכחה, כי המקום גורם לו. ותיקונו הוא כדי להסיר השכחה, יתגלגל בשלג \n"},{"index":13,"he":"שעולה כמנין שכחה, ויכוין לג' אלפין של ג' אהיה - דיודין דאלפין דההי\"ן, וזה יועיל \nלו הרבה, וירחץ מצחו ג\"פ בשלג, ובכל פעם יכוין במלוי א', ויועיל הרבה לזכירה. לטהר \nהמחשבה - יצייר לפניו ה\"פ ק\"ל, שהוא שם מ\"ה, פשוט כמ\"מ, וזה רמוז במלת מחשבה - חשב \nמ\"ה, ופי' אם תכבסי בנת\"ר, כי ה\"פ ק\"ל, גי' נת\"ר. יחוד להשגה. יכוין בכל יום, שם \nהויה בנקודתו המושל בו, כגון - יום א', יכוין הויה בסגול, ויכוין כל אות ואות \nבסגול, ויכוין ג\"כ בשמות המלאכים הנז' בתיקונים שהם מרכבת הסגול, כזה - יהוה \nסטוטרי\"ה גורי\"אל וענ\"אל למו\"אל, ותחת כל אות מהם סגול. וביום ב', יהוה בשבא, \nוהמלאכים ג\"כ שמעיאל ברכיאל אהניאל ג\"כ מנוקדות בשבא תחת כל אות ואות. יום ג', יהוה \nבחולם, והמלאכים חולם, חניאל להדיאל מחניאל. יום ד', יהוה בחירק, והמלאכים ג\"כ \nחירק, חזקיאל רהטיאל קדושיאל. יום ה', יהוה בקיבוץ, והמלאכים - שמועאל. רמיאל \n"},{"index":14,"he":"קניאל. יום ו', יהוה במלאפום, שומשואל רפאל קדשיאל. ליל ז', הויה בניקוד כל אות שבא \nוצירי, והמלאכים - צוריאל רזיאל יופיאל. יום ז', הויה בשבא וקמץ, ומלאכים - קדמיאל \nמלכיאל צוריאל. מנחת שבת, הויה בשבא פתח פדיאל תוניאל חסדיאל. ובס\"א איתא כך, ליל \nשבת - שמיעל ברכיאל אהני\"אל, סטוטריאל גבריאל וענאל למואל. יום ז' - שמיעל ברכיאל \nאהניאל, קדמיאל מלכיאל צוריאל. מנחה שבת - שמיעל ברכיאל אהניאל, פדיאל תומיאל \nחסדיאל: \nבהכנסו לבית המדרש, יכוין באחוריים דאהיה דיודין שהוא עולה כמנין מדרש. ומורי \nזלה\"ה, כשהיה נכנס לב\"ה, היה אומר יהי רצון מלפניך וכו', ואחריה לא שמעתי: \nכוונה בעת שעוסק בתורה, למי ששולטין עליו מצולת ים סמאל ונחש, כי מצולת - הם אותיות \nצל מות, צל דוכרא, מות נוקבא. צריך לכוין בשם א' תמיד ובפרט בעת קביעת התורה אל \nיזוז מעיניו, ובזה לא ישלטו עליו ולא יתגרה בו יצר\"ה. והענין, דע כי שורש הדינין הם \n"},{"index":15,"he":"אדני ואלהים, בסוד ה\"ג, שהם נער ומנצפך כידוע, שהם ב' מינים אלהים זכר ומנצפך, אדני \nנקבה נער, אלו הם שורש כל מציאת הדינים, ואלו הם תיקון הט' דדיקנא הנקרא לאלפים, כי \nהם השערות דלא תליין, רק הוא נגד רוחב הפנים ואין תליין בשיקולא, והם בין תיקון ה' \nלי\"ג, והם נקראים מצולת ים העליונים, וב' שמות אלו, גי' קס\"א, ומקורם הוא שם אהיה \nבמלוי ההין, שעולה בגי' עם י' אותיותיו קס\"א, מנין לאלפים. והנה זה השם, הוא תיקון \nהט' הנקרא לאלפים, ונקרא כן ע\"ש ג' שמות המתחילין בא', שהוא אהיה אלהים אדני. ואמנם \nסוד הדבר, והכוונה הוא להמשיך מן נוצר חסד שהוא המזל הח', שהוא הויה במלוי יודין \nכמנין חסד, ממנו תשפיע אור לאלפים שהוא תיקון הט'. והנה שם אהיה דההין, עולה קס\"א \nעם יוד אותיות, ואז תכוין להמתיק אדני אלהים, הנקראים מצולת ים, והם בגי' קס\"א ג\"כ, \nואז תשליך במצולת ים כל חטאתיך, שהוא תיקון הט' ג\"כ של מי אל כמוך. ואז אותן החטאים \n"},{"index":16,"he":"שעשה האדם, שהם אותן המזיקין שברא, הם יורדין במצולת ים עם סמאל נחש, ואינם עולים, \nלפי שכבר נמתק שרשם שהוא אדני אלהים, ואינם נשפעים מהם. אמנם, בוודאי שאין כח \nהחטאים הנבראים ע\"י האדם, שאין מתערבין בהם נצוצי קדושה ע\"י העון, לכן אח\"כ בהגיעך \nאל ונקה מזל הי\"ג, שהוא אהיה דיודין, ועולה ג\"כ קס\"א, אז תכוין להעלות אותן \nהניצוצות ולנקותם, ולהוציאם משם ע\"י שם זה וזהו ונקה, נקוי כסף מן העופרת. וסדר \nשמות אלו, יהיו תמיד נגד עיניך, ובפרט כשתעסוק בתורה תכוונם במחשבתך, בראותך \nשהחצונים רוצים להתגבר עליך ולהחטיאך, ובפרט, אם אתה בעת תיקון טיפת הזרע שהוצאת \nלחיצונים, כי אז הם מקנאים ומתגרים בך, ואז טוב לכוין ביחוד זה: \nראוי לאדם לכוין תמיד, ובפרט קודם הלימוד וקודם התפלה, ולהעריך כאלו הוא מדור וכסא \nאל האצילות הקדוש, כי הלא בצלם אלהים עשה את האדם, ובזה תענה ותקובל תפלתו ותורתו, \nכי עי\"ז יוכל לקשר כל העולמות, ע\"י שתחול הקדושה עליונה בו. כיצד - יכוין האדם \n"},{"index":17,"he":"להכין ראשו כסא אל שם הויה בניקוד קמץ, וב' מוחין דיליה חו\"ב, ג\"כ הווית פתח וצירי. \nוב' זרועותיו, סגול ושבא. וגופו, חולם. וב' כפיו, קבוץ וחירק. ויסוד, בניקוד שורק \nו'. ועטרה, הויה בלי ניקוד, כנזכר בתיקונים. ויכווין ג\"כ, כי אדם הוא שם ס\"ג, כנזכר \nאצלנו. ויכוון, כי אוזן הוא שם ס\"ג, חוץ ה' אחרונה. ואולי עם זה ישיג לשמוע איזה \nקדושה עליונה, בתפלה ובעת לימודו. גם חוטם שלו בשם ס\"ג, כי הוא גי' כך, ואולי יריח \nאיזה רוח קדושה. וגם בפה שלו, שם ס\"ג וכ\"ב אותיות מה' מוצאות הפה, אולי ישיג, לרוח \nה' ידבר בו, ומלתו על לשונו בעת לימודו ותפילתו, והכל תלוי כפי עוצם כוונתו \nוהתדבקותו. ובסוד העינים, אם הוא בעולם העשיה, יכוון לה' הוויות שחשבונם עי\"ן, ה\"פ \nכ\"ו, ויכוין השם במלוי ההין. וביצירה, שהוא מב\"ש עד ישתבח, יכווין הוויות דאלפין. \nוביוצר שהוא עולם הבריאה, יכווין לה' הויות דס\"ג. ובעמידה שהוא באצילות, יכוין לה' \n"},{"index":18,"he":"הויות דע\"ב. וכן אם הולך בשוק, יכוין שב' רגליו הם נ\"ה. וכשמסתכל, יכוין כי ב' \n"}]}
