{"id":"kabala-1d43b74bb744-1-89","bookId":"kabala-1d43b74bb744","part":1,"torah":89,"title":"שער השבת - פרק יא:","hebrewTitle":"שער השבת - פרק יא:","segments":[{"index":1,"he":"שער השבת - פרק יא:\nועתה נחזור לענין, כי תלך לב\"הכ, ותכוין לשם שקוצי\"ת, כי שם זה גובר על כולם ביום \nהשבת, והוא נחלק לג' חלקים - כיצד, בליל שבת כשתכנס לבה\"כ, תכוין לב' אותיות ש\"ק, \nובשחרית תכוין לב' אותיות ו\"צ, ובמנחה תכוין לב' אותיות י\"ת, ופי' הענין - כי בלילה \nיש ג\"פ ויכולו, שאנו אומרים. וכבר הודעתיך, כי הא' רומז למלכות שעלתה עד נה\"י של \nהזכר, ובאור הענין, כי כבר ידעת, איך נה\"י של הבינה הם מוחין לז\"א, והם מתפשטין בכל \nהז\"א, וב' פרקין אחרונים מהם, הם בנה\"י של הז\"א, ואלו נעשין עתה מוחין אל המלכות. \nוכנגד עלייה זו, תכוין באות ש של שקוצי\"ת, כי אות ש רומזת לנה\"י, בג' ווי\"ן שיש \nבצורת ש, והם עולין גם כן בג' ווין בסוד י\"ח, הרי הכל שיח סוד, וכל שיח השדה. אחר \nכך תכוין, כי עתה המלכות נקרא חקל, הוא סוד שדה, שהוא נצח הוד יסוד, הנקרא שיח \nהשדה: \nובאות ק תכוין, אל ויכולו הב', שהוא עליה הב', והוא שמקבלת המלכות אור במוחין שלה, \n"},{"index":2,"he":"מחג\"ת של ז\"א, אשר שם נה\"י דבינה, הוא הג' פרקין אמצעים, כי גם הם נקראים מוחין, כי \nכל בחי' נה\"י של הבינה, נקרא מוחין. ואמנם לפי שעתה אין המלכות עולה עד שם, רק שאור \nחג\"ת מתפשט בה למטה במקומה בנה\"י, לכן נרמוז מציאה זו, באות ק: \nוביאור הענין - כי אם תחלק אות ק' לג' חלקים, יהיה כל חלק מהם ל\"ג, כי חג\"ת הם ג\"פ \nל, כי כל א' כלול מי', ואלו הג' חג\"ת, הם נכללין ויורדין למטה בכל א' מהג\"ת שהם \nנה\"י, ומאירין במלכות, ולכן הם ל\"ג. וכאשר תכלול ג\"פ הל', עם כ\"א מהג' יהיה ג\"פ \nל\"ג, הם ק' עם הכולל, כי כוונתינו להוריד חג\"ת שהם ל', אל נה\"י שהם ג': \nולכן אין חוזרת התפילה בערבית, כי בחזרה הם עולין בחג\"ת כנודע, ועתה אין עולה \nלחג\"ת, לכן אומרים ברכה מעין ז'. ובשחרית תכוין לאות ו', כנגד ישמח משה, שהוא אות \nו', והצ' כנגד מוסף, שהוא ביסוד צדיק עולה, כי כן אות צ' רמוז ליסוד שהוא הצ', שבו \nתפלת מוסף. ובמנחה תכוין לאות י', באמרך ואני תפילתי, תפלת י': \n"},{"index":3,"he":"והנה הענין - כי הלא עתה עולה עד דיקנא דא\"א, והנה ידעת כי בהיותו למטה, היה יורד \nשער ראש א\"א למטה, עד ראש הז\"א, לתת לו שפע משם, והוא ת\"י נימין, כמין י\"ת של \nשקוצי\"ת, ושם בארנו באד\"ר דקכ\"ה, כי הם ת\"י נימין, כחושבן קדוש, ות\"י עלמין, ות\"י \nעיבר. אמנם כל מציאות אלו, הם סוד ע\"ב במילוי יודי\"ן, אשר הוא י' אותיות של מילוי \nשלו, וזהו תפלת י'. כי עתה עולין עד שם, ומשם מקבלת שפע אותן השערות, שהם נמשכות \nמהויה זו, שיש בה י' אותיות מלוי, כי עד עתה היה שפע השערות נמשכין ברחוק גדול, \nבהיות ז\"א למטה, אך עתה שהוא עולה, הוא מקבל זה בקירוב גדול: \nולאות ת' תכוין, נגד תפילת מנחה, שאנו אומרים בה אתה אחד, והענין הוא - כי ד' יודין \nשיש בשם ע\"ב הנ\"ל, כל א' הוא ק' כנודע, לכן הם עולין ת', וזהו אתה אחד, כי עתה הז\"א \nהנקרא אחד, עולה לד' יודי\"ן הנ\"ל, וזהו א\"ח ד'. וזהו עת רצון, כי ע\"י עליות הז\"א \nבדיקנא, שיש בו כח לקבל ממצח הרצון דעתיקא: \n"},{"index":4,"he":"ואז בעוד שהם אומרים הקהל מזמור שיר ליום השבת, אז קודם שיאמרו הקדיש של ברכו \nהראשון, אז תכוין בתוספות שבת יותר עליון, והוא מה שבארנו בכוונה הב' של ליל ו' \nכנ\"ל פרק ב', והוא שיכוין לד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. ונלעד\"ן, כי זהו עתה סוד חזרת \nהמלכות בסוד נקודה תחת היסוד פב\"פ כנ\"ל, ולכן ניתוסף עתה הארה יתירה בתוספות משונה \nעל הראשון. וסוד הזה, כי הלא תחלה לא עלו העולמות רק בדרך העליות בתפילת שחרית \nדחול, שהם פנימית ג\"ר דעשיה בחיצונית ג\"ת דיצירה, וכיוצא בזה, ולכן אינו שבת ממש, \nאך עתה כבר הוא שבת ממש, וא\"כ עתה יכול לירד הארה מעולם לעולם, ויורדין ד' הארות \nע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן כידוע למעלה כנ\"ל, ואלו נמשכין הארתן מלעילא לתתא, אך בתחילה שהיה \nכללות העולמות, היה מתתא לעילא: \nואח\"כ כשאומרים קדיש ראשון של ברכו, יש בו הפרש מקדיש שבחול. וכבר ביארתי לך ענין \nקדיש של חול, שיש בכל קדיש ב' מיני עליות, של ב' מיני מ\"ב. אמנם המ\"ב הראשון, הוא \n"},{"index":5,"he":"הז' ווין שבוישתבח ויתפאר וכו', וגם יש כ\"ח כנגדן, והוא כ\"ח אותיות, שיש ביהא שמיה \nרבא עד עלמיא. אמנם כוונת מ\"ב זו, שיכוין תחלה במלת יה\"א שמיה רבא עד עלמיא, שיש ז' \nתיבין, לז' אותיות שיש באה\"יה יה\"ו כסדרן, א' ביהא, אות ה' בשמיה וכו', גם תכוין \nבמילוי אותיותיהן, וכולם בסוד מילוי ההין, ותכוין לז' שמות היוצאין מהם כנזכר בקבלת \nשבת - יהו\"ה, יהו\"ה בניקוד אלהים, מצפ\"ץ, י\"ה, אדנ\"י, מצפ\"ץ, אלהים, אל: \nאך עתה הם באופן אחר, כזה - יהו\"ה, יהו\"ה בניקוד אלהים, מצפץ, י\"ה, אדנ\"י, א\"ל, \nאלהי\"ם, מצפ\"ץ. כי אז היו השמות מסודרים כפי הסדר של הכאתן ופגיעתן זה בזה, הנזכר \nבר\"מ פרשת יתרו בפסוק זכור וכו'. אך עתה הוא סדרן האמיתי כפי הספירה, כמ\"ש בסוד שבע \nברכות שיש בתפלה, וע\"ש: \nנמצא כי במלת יה\"א, תכוין לאות אל\"ף, ושם הוי\"ה. בשמיה הה' בההין, והוי\"ה בניקוד \nאלהים. רבא, יו\"ד, ושם מצפ\"ץ. מברך, הה' בההין, ושם י\"ה אדנ\"י. לעלם, יו\"ד, ושם \n"},{"index":6,"he":"א\"ל. לעלמי, הה' בההין, ושם אלהים. עלמיא, ו\"ו בלי יו\"ד ובלי אל\"ף בין הב' ווי\"ן, \nשהוא מ\"ב, ושם מצפ\"ץ. ותכוין כי ביהא שמיה רבא יש כ\"ח אותיות, ובאלו הז' שמות, נגד \nז' תיבות מן יהא שמיה עד עלמיא: \nאמנם תכוין, כי כל אותיות אלו של אהי\"ה יה\"ו, במלואם בההי\"ן כנ\"ל, הם גי' שם קדוש. \nטפטי\"ה, גם תכוין כי ב' שמות אהי\"ה יה\"ו גי' מ\"ב, הרמוז בז' ווין של וישתבח ויתפאר \nוכו'. הרי בזה בארנו מ\"ב הראשון של הקדיש הזה. אך מ\"ב הב', כדרך שבארנו בחול, לא \nנתבאר לי, אמנם טעם כוונת מ\"ב זה, כי כל כוונת שבת, מציאותו הוא בסוד הבריאה, בסוד \nנתעלה וישב על כסא כבודו, דמלכא לביש לבושי דבריאה ביומא דשבתא, לכן כל כוונת שבת, \nבז' שמות אלו, היוצאין מב' שמות אלו, לכן הז' ברכות של תפלה מכל תפלה דשבת, כולם הם \nבסוד ז' שמות הנ\"ל, כמבואר אצלינו במקום אחר: \nמהחברים - כשעונה אחר ברכו, ברוך ה' המבורך, יכוין לקבל רוח יתירה, בה' בחי' \n"},{"index":7,"he":"נרנח\"י, בה' תיבות - ברוך, ה', המבורך, לעולם, ועד. ולזה צריך כוונה גדולה ושלא \nיסיח דברים בטלים, לכבוד נשמה יתירה. ועיקר ק\"ש בברכותיה, כי יש לנו קבלה, שבשעה \nשישראל למטה אומרים ברכו בליל שבת, אז בת קול הולכות בפמליא של מעלה לומר, אשריכם \nעם קדושים, שאתם מברכים למטה, כדי שיתברכו למעלה כמה מחנות קדושים, אשריכם בעולם \nהזה ואשריכם בעולם הבא, ואין ישראל מתברכים, עד שיתעטרו בנפש יתירה, וקורין קריאת \nשמע וברכותיה, עד והושיענו למען שמך, ופרוס עלינו סוכת שלומך, רומז לסוכת דוד, ואז \nפורסת נפש יתירה על כל העולם, וזו שכתוב הפורס סוכת שלום עלינו. ויכוין להמשיך על \nמדת אדנ\"י, הרומז בראשי תיבות \"הפורס \"סוכת, להמשיך אליה מלמעלה ש\"ע נהורין, שהם \nרומזין בר\"ת \"שלום \"עלינו, ואח\"כ מה שהשפעת עלינו נפש יתירה שאמרנו, וזהו על כל עמו \nישראל ועל ירושלים אמן, שהוא כפל הענין לחזק הענין בקשר אמיץ, לפי שכבר אמר ופרוס \n"},{"index":8,"he":"עלינו, חזר ואומר ועל כל עמו ישראל, לחזק הענין: \nניקוד הויות של כל השבת - פתיחה וחתימה של ערבית, ניקוד בסגול לכל אחת מן הברכות \nקריאת שמע, לפניה ולאחריה. ברכת אמצעית של עמידה דשבת, של הד' תפלות, צירי עם אהי\"ה \nמשולבים. נ\"א, ערבית חולם, שחרית צירי, מוסף שורק, מנחה קמץ. נוסחא אחרינא, ערבית \nשל שבת, פתיחה של אבות, קמץ. וחתימה בפתח. פתיחה דאתה גבור לעולם אדני, אגל\"א כנ\"ל, \nוהחתימה בצירי. ברכה ג', טעם רביע על כל אות ואות. האמצעית, יה\"ו בניקוד צבאות, \nואות ה' בצירי. שחרית, פתיחה וחתימה בקמץ. מחיה מתים, פתיחה סגול, וחתימה בפתח. האל \nהקדוש, חולם וזרקא עמו על כל אות ואות, אמצעי צירי. מוסף, ברכה ראשונה פתיחה וחתימה \nבקמץ, עם תג א' על כל אות מד' אותיות. מחיה מתים, קמץ בלי תגין. בהאל הקדוש, חולם \nופזר על כל אות. מקדש השבת, שורק עם ב' גרשיים. מנחה באומרו ואני תפילתי, יכוין י' \nהויות וי' אהיה כדלקמן. ועוד, קפ\"ד וקס\"א גי' רצון, וגי' משה, כי שם מדתו כדלקמן. \n"},{"index":9,"he":"פתיחה לאבות, פתיחה וחתימה בשורק, ועם תלשא גדולה ימיני על כל אות. מחיה מתים, \nצירי. האל הקדוש, פתח. מקדש השבת, סגול. ולעולם בחתימת מקדש שבכל ד' תפלות, יש \nאהי\"ה משולב עמו. ג' ברכות אחרונות שבכל הד' תפלות - עבודה סגו\"ל, הודאה שבא, אחר \nשים שלום חולם. ושלשתן משולבים. אלא שבשבת א' קודם ליו\"ד, וכן כולם. אחר כך יכוין \nבשם בן ד' פשוט, עם אותן הנקודים עצמן כנ\"ל: \n \n"},{"index":10,"he":"שער השבת - פרק יב:\nאח\"כ כשאומר החזן ברכו, תכוין לקבל תוספות הרוח, באופן זה - כי הלא כבר בארנו בתפלת \nהחול, כי כל בחי' ברכו, הוא עליית היצירה בבריאה, והוא מתברך ברבוי ברכאן, ונקרא אז \nברוך. וזהו היכל ק\"ק דיצירה, שהם ג\"ר שלו, שעלו לג\"ת דבריאה. ולכן ברכו הוא קודם \nההיכלות של הבריאה שהוא סוד הד' ברכות של קודם ק\"ש ואחר ק\"ש כנודע. וא\"כ כיון שזהו \nסוד תוספות היצירה, א\"כ תכוין שגם רוחך שמן היצירה נתוסף בה קדושה יתירה: \nאמנם סוד תוספות זה ענינו הוא, כי כבר בארנו לעיל, כי בליל שבת נכנסין המקיפים של \nל' דצלם בראש הז\"א, אך אינו נכנס ביחד, רק נחלק לג' פרקין. וכבר בארנו, כי בקבלת \nשבת נכנסין ג\"פ תתאין של ל' דצלם אמא, וכן דשל אבא. והנה עתה תכוין, שמתחילין להיות \nנכנסין ג\"פ אמצעים של ל' דצלם אמא לבד, ונגמר כניסתן בופרוס לסוכת שלום. והנה \nהפרקין תתאין הם בסוד נפש, ולכן בקבלת שבת קבלת נפש יתירה אז כנ\"ל, ועתה שהוא כניסת \n"},{"index":11,"he":"ג\"פ אמצעים, הוא תוספות הרוח. והנה כוונת ק\"ש בליל שבת או בשחרית, וכן כל כוונת \nהתפלות של שבת, אינו כמו הכוונה של חול, כי יש בהם כמה מיני מדרגות, אמנם לא קבלתי \nכוונתה: \nופרוס עלינו סוכת שלומך, הנה כאן תכוין לקבל תוספות הנשמה, כי הלא בברכת השכיבנו, \nהוא בהיכל ק\"ק דבריאה כנודע אצלינו, רק שהוא בסוד הנוקבא, כי אלו היכלות של ערבית, \nהם היכלי דנוקבא, ואין חילוק בין חול לשבת, רק בסוד כוונת ופרוס כמ\"ש בע\"ה. והנה \nק\"ק הזה דבריאה, הרמוז בהשכיבנו, חוזר עתה ונעשה האצילות ממש, וזו תוספות שבת \nבבריאה, לכן תכוין לקבל תוספות נשמה, כי הנשמה היא מבריאה, והוא דוגמת שבארנו \nבברכו: \nוהנה תכוין, כי עתה מתחילים לכנוס ג\"פ אמצעים דמקיפי ל' של צלם דאבא, אמנם בערך \nשהאמצעים דאמא נקרא רוח, לכן נקרא אמצעים דאבא נשמה, אע\"פ שאינן אלא אמצעים, \nונגמרים לכנוס בו בויכולו של עמידה. לכן תכוין כשתאמר בא\"י הפורס סוכת שלום, תכוין \n"},{"index":12,"he":"לקבל תוספות נשמה כנ\"ל: \nאמנם אמירת ופרוס עלינו, מה ענין פריסת סוכת שלום, היא תלויה במה שבארנו, כי הלא \nעתה כבר נכנסו ג' פרקין תתאין וג\"א דאו\"א, וכבר גדל ראש ז\"א גדלות גדול כמבואר \nאצלינו. ואמנם כל זמן שאלו נכנסין בראש ז\"א, הנה המוחין שהוא מתחילה פנימים ברישא \nדז\"א, הם נידחין מעט ממקומן למטה בודאי, כדי לתת מקום להמקיפין אלו, אז הנה\"י דאמא \nשל בחי' צ' דצלם, הם נכנסין ויורדין תוך הז\"א יותר למטה קצת. והנה נודע, כי בתחלה \nהיה היסוד של בינה כלה ונגמר בחזה של ז\"א, ושם היו יוצאין יעקב ורחל מהחזה ולמטה, \nוהנה ודאי כי זה היסוד של אמא אינו כ\"כ רחב, עד שהוא ממלא כל החלל של גופא דז\"א, כי \nחלל הגוף של ז\"א הוא רחב מאד, אמנם היסוד של אמא הוא כעין צנור צר תוך גופא דז\"א, \nויש חלל גדול בין דופני יסוד דאמא, לדופני גופא דז\"א: \nוהנה כבר נודע, כי תוך היסוד דאמא, נתון החו\"ג, תרין עטרין. ואע\"פ שאנו אומרים \n"},{"index":13,"he":"שהגבורות יוצאין וניתנין אל הנוקבא, עכ\"ז שרשי העיקרים נשארין תוך יסוד דאמא, שאל\"כ \nהיה הז\"א דעתו קל כמו הנוקבא. ואמנם הגבורות הם מדורת אש חזקה עד מאד, בפרט בהיותם \nשם סתומים תוך היסוד דאמא, המתבערים ונדלקים שם, נמצא כי מפתח פי יסוד הבינה, אינם \nיכולים לצאת, כי שם החסדים, והחסד המתפשט בת\"ת דז\"א, הוא עומד בתוך אותו הפה \nוסותמו. ולא די זה, אלא גם החסדים היוצאין מפה היסוד, כבר בארנו שהם יוצאין קודם \nהגבורות, כי הם מים, ולכן יכולין לצאת דרך מקום צר, אך הגבורות הם אש, ואינן יכולין \nלצאת עד שהמים שהם החסדים יוצאין תחלה, וירחיבו פי היסוד: \nגם ט\"א, כי הלא אפילו שיצאו שלהבת הגבורה משם, פי היסוד הוא דבר מועט, כי הוא צר \nמאוד. ואמנם מקום יציאת השלהבת דגבורות וחומם, הוא דרך מחיצות דופני היסוד של הבינה \nעצמו, ויוצא החום ההוא, בין החלל שיש מדופן יסוד אמא, לדופן גופא דז\"א, כי שם הוא \nחלל גדול כנ\"ל, ושם מתקבץ כל אותן השלהבת והחום ההוא, ועי\"ז עובר החום מגופא דז\"א \n"},{"index":14,"he":"ולחוץ, ומחממין את יעקב ורחל, העומדין שם פב\"פ, ראשם נגד חזה של ז\"א, וכל אותן \nהשלהבת לוקחם יעקב ורחל, והם דינין גמורים. ואמנם עתה בליל שבת, ראוי להסיר כל \nהדינין כנודע, ובפרט שיעקב ורחל שבהם הוא סוד הזווג של ליל שבת כנודע. גם עתה יש \nבחי' אחרת, כי ע\"י כניסת המקיפים ל' דצלם, יורד היסוד דאמא למטה ממקומה, ואז רישא \nדיעקב ורחל נמשכים כנודע, כי אינם יוצאים רק מהאורות המגולים, ועתה שיורד המסך מן \nהיסוד בינה למטה ממקומה, הנה נתמעטו יעקב ורחל משעורן, לכן לתקן כל זה, אנו אומרים \nופרוס: \nוהענין - כי תקון זה צריך לעשות באופן זה, כי שפולי מחיצות יסוד בינה, לא נניחם \nשירדו ביושר תוך הז\"א, שא\"כ ירדו למטה ויתכסו יעקב ורחל כנ\"ל, אך יתרחב אלו השיפולי \nמחיצות דיסוד דאימא לרחבם, באלכסון, עד שמה שהם יורדין באורך וביושר למטה, ילכו \nברוחב עד שיגיעו עד דופן גוף דז\"א, והוא ממש דוגמת שיפועי אוהלים, כי כל מה שהולך \n"},{"index":15,"he":"למטה, נתרחבין מחיצותן יותר בהתרחבות, ואינן צרים כמו למעלה בראש היסוד בתחלתו \nלמעלה, באופן שבאם היו מחיצות האהל יורדין ביושר ולא יתרחבו למטה יותר ממה שהם \nלמעלה, היה האוהל מתארך יותר למטה. אך מה שהיה הולך ומתפשט למטה, הוא הולך ומתפשט \nבהתרחבות אל הצדדין, וזה מבואר ונודע. נמצא כי ע\"י זה נשאר המקום מגולה כ\"כ גדול \nכמו בתחלה, ואין כאן סתום יותר מבתחלה: \nגם נתקן תיקון אחר והוא, כי הלא מחיצות יסוד של בינה, מגיעים עד דופני הגוף דז\"א, \nונדבקים שם, ואז כל אותו החום, ואותו השלהבת, שהיו מכונסים שם באותו החלל, שבין \nדופני יסוד דאמא לדופני גופא דז\"א, אינם יכולים לירד למטה מאותו מקום, כי הלא דופן \nיסוד בינה הגיע עד גופא דז\"א, ונעשה כמין מסך א', ואינו מניח את השלהבת לירד למטה \nכלל. והנה עי\"ז אינו מגיע השלהבת אל יעקב ורחל, כי הם למטה מן המקום הזה, ומן מסך \nהזה, ואינו מגיע להם חום הדינין כלל. ואם תאמר, שכמו שבתחילה עברו אותן השלהבת, דרך \n"},{"index":16,"he":"דופני היסוד דאמא, א\"כ גם עתה יחזרו לעבור דרך המסך שיורד מן יסוד אמא. תשובה, כי \nתחלה היו רק מסך א', ולא עבר רק הארת הגבורות, ועתה יש מסך ב', ואין כח בהם לבקוע \nהב' מסכים. גם טענה אחרת אמיתי, והוא, כי בתחלה היו הגבורות במקום צר תוך היסוד, \nולכן בקעו ויצאו. אך עתה שיש להם מקום רחב בין דופני יסוד דאמא, לדופני גוף דז\"א, \nשהוא מקום רחב מאוד, אין בוקעין לצאת: \nוא\"ת, תחלה איך אנו אומרים שהיו בוקעין גוף דז\"א, ויוצאין לחוץ. התשובה הוא, כי אז \nהיו החסדים מגולים, ממולאים כל אותן החלל. אך עתה שנפרש מסך הזה, נשארים החסדים \nלמטה מן מסך הזה, אך למעלה מן המסך, נשאר פנוי לגמרי, כי הלא אם אין החסדים תחתונים \nעולים שם, אין שום אורות אחרים שיכנסו שם, ולכן יש להם התרחבות גדול, ואין בוקעין \nלצאת ליעקב ורחל: \nוזו ופרוס עלינו סוכת שלום, כי שלום סוד היסוד דבינה, כי לעולם בכ\"מ היסוד נקרא \nשלום, ואנו אומרים שיפרוס אותו השלום שהוא היסוד דאמא, ויעשה כסוכה פרוסה כנ\"ל: \n"},{"index":17,"he":"גם יש כאן בחי' אחרת והוא, דע, כי הלא בעת ירידת החסדים מהיסוד דאמא, עד יסוד דז\"א, \nהנה כשחוזרין לעלות אח\"כ מלמטה למעלה, כדי להגדיל ז\"א כנודע, הנה הם עולין ממטה \nלמעלה, ומתחלקין לב' בחי' - א', מה שנכנס תוך היסוד עצמו מאמא מבפנים, להגדיל אותן \nהחסדים הסתומים שבפנים, וא\"ת כיון שחוזרין לעלות ולהסתתם בפנים, איך הם מגדילין. אך \nהענין הוא, כי אחר שכבר נתגדלו בפ\"א, ונתרחבו, וקבלו הגדולה הם בעצמם ונתפשטו, ולכן \nכשחזרו לעלות למעלה, כבר קנו בעצמן כח וחוזק והגדולה, והם מגדילין את החסדים \nהסתומים. בחי' ב' הוא, החלק שמתחלק ועלו חוץ ליסוד אמא, באותו החלל שיש בין יסוד \nאמא לגופא דז\"א, והוא מגדיל ומאיר החסדים הסתומים מצד חיצון. באופן שמתחברים אלו \nהב' חלוקות, זו בפנים וזו מבחוץ, ומתחברים יחד, ומגדילין את הז\"א: \nוהנה אלו החסדים שעלו באותו החלל מבחוץ כנ\"ל, הנה אחר שנעשה אותו המסך ע\"י סוכת \n"},{"index":18,"he":"שלום כנ\"ל, הנה הם מתעכבים שם, כי אינם יכולין לירד מפני המסך שנעשה עתה, ונשארין \nלמעלה בקביעותם, וע\"י כן מאירין את ז\"א, ומשם ולמעלה, כי הוא המקום הסתום להם, והם \nמאירין בהן עתה בקביעות, משא\"כ תחלה, שלא היו אסורים שם בחוזק, ועי\"כ הם חוזרין \nלירד. וטעם ירידתן, כי תמיד חשק כל דבר לחזור לשורשו, לכן רוצים לירד לשורשן, \nושורשן הם החסדים המגולים, ועתה נשארים למעלה: \nעוד נתוסף הארה ב' והוא, כי אלו הניצוצין שעלו למעלה, הם מועטין, והמקום למעלה הוא \nרחב מאוד, ואמנם החסדים המגולים שנשארו למטה תחת המסך כנ\"ל, הם בוקעין את המסך בכח, \nועולין נצוצין למעלה מהמסך, באופן כי בעלייתן, הם עוברים בכח ובוקעים המסך, אך \nבירידתן אינם יכולים לירד ולבקוע המסך, כי שם היו בהתרחבות, ונשארין שם. ונמצא כי \nכל אלו האורות נשארין למעלה בקביעות, ואז מאירין ועולין עד רישא דז\"א, והם מאירין \nבכל אותן האורות הסתומים במוחין דז\"א אור גדול, מה שלא היה תחלה. וזה תוספות אור \n"},{"index":19,"he":"נפלא מתוספות שבת, מה שאינו בזמן אחר. וגם זה תועלת מכלל תוספות שבת: \nואמנם אותן הנקבים הנעשים במסך ההוא, ע\"י עליית החסדים כנ\"ל, הם נשארין כן, ואז \nאותן החסדים שעלו, אינם יכולין לחזור ולירד כנ\"ל, עם היות שהנקבים הנשארים פתוחין \nשם, ומשם הם מאירין למטה, ונראין למטה כעין כוכבים, וזשארז\"ל סכך הסוכה אין ראוי \nשיהיה מעובה כעין בית, רק שיהיה כוכבים נראין מתוכם, שהם ניצוצי החסדים שעלו שם, \nודומים לכוכבים: \nקדיש שקודם עמידה, ג\"כ לא קבלתי, רק מ\"ב הראשון לבד. ואמנם הוא ע\"ד מה שכתוב בקדיש \nשל ברכו ממש, אך יש ביניהם שינוי, והוא שיתכוין ו' אותיות יה\"ו אהיה ממולאים באלפין \nכל ההין שבהם, ווין ממולאין באלף, ותכוין כי הם גי' יעקב, כי בעמידה זו מזדווג עם \nרחל: \nמהחברים - צריך לכוין בד' קדישין, לסוד המרגלא הנזכר בר\"מ שהוא אהיה יה\"ו באופן זה, \nכשהחזן אומר קדיש, צריך לכוין לקדיש ראשון שקודם ברכו קנ\"א מ\"ב, שהוא מלוי המרגלא \n"},{"index":20,"he":"בההין, ומספרן גי' טפטפיה, שם כלל ג' עולמות בי\"ע, יצירה ועשיה שהם טף טף, בסוד \nיברך את הנערים, ובריאה הוא י\"ה, דאמא עלאה מקננא תמן. והנוהגין שלא לומר אותו \nקדיש, יכוונו בהזכרת של ברכו, וכן בברכו את י\"י המבורך, בקדיש שלפני עמידה, קמ\"ג \nטל, מלוי המרגלא באלפין, גי' יעקב, על שם ויקרא בהם שמי, ואח\"כ שם אבותי: \n \n"}]}
