{"id":"kabala-27a26c53bf04-1-11","bookId":"kabala-27a26c53bf04","part":1,"torah":11,"title":"קטע 11","hebrewTitle":"קטע 11","segments":[{"index":1,"he":"והם הפתחים הנקראים שערי צדק. ואלו הם הפתחים, המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. \nודהמע\"ה נכסף להם, שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י -ה, זה השער לה' צדיקים \nיבואו בו: \nולמעלה מהם שומרים מה\"ש, בחומות העיר. שנאמר, על חומותיך ירושלים, זו היא ירושלים \nכל מעלה, הפקדתי שומרים, אלו מה\"ש. ותאנא, שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים, להכנס עד \nמקום מעלתם. ועל כל פתח ופתח שומרים: \nהפתח הראשון, נכנסת הנשמה במערת המכפלה. שהיא סמוכה לג\"ע. ואדה\"ר שומר עליו. זכתה, \nהוא מכריז ואומר, פנו מקום, שלום בואך. ויצאה מפתח הראשון: \nאפתח השני בשערי ג\"ע, ומוצאה את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת. זכתה. נכנסת בשלום. \nואם לאו, שם תקבל עונשה, ותשרף בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש, בשעה שהכהן \nנכנס ביום הכפורים, זכה נכנס בשלום. לא זכה, מבין שני הכרובים יוצא להב, ונשרף \nמבפנים, ומת. והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג\"ע, לצרף הנשמות: \n"},{"index":2,"he":"זכתה הנשמה, נותנין לה פינקס סימן ליכנס, ונכנסת לג\"ע אשר בארץ. ועמוד אחד על ענן \nונוגה מעורב זה בזה, ועשן ונוגה סביביו. שנאמר, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל \nמקראיה ענן יומם ועשן ונוגה. והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים. זכתה לעלות למעלה, \nעולה באותו עמוד. לא זכתה יותר, נשארת שם, ומתעדנת מהטוב אשר למעלה. דא\"ר יוסי, \nראיתי ג\"ע, והוא מכוון כנגד פרוכת קרח הנורא אשר למעלה. והיא נהנית מזיו השכינה, \nאבל אינה ניזונת ממנה: \nזכתה לעלות, עולה באותו עמוד, עד שמגעת עד הפתח השלישי, והוא נגד הרקיע הנקרא זבול. \nומגעת עד ירושלים אשר שם. ושם השומרים זכתה, פותחין לה הפתחים ונכנסת: \nלא זכתה, נועלים השערים, ודוחים אותה לחוץ, ונוטלים פינקסה ממנה, והנשמה אומרת, \nמצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו מלאכי השרת, השומרים ביהמ\"ק וירושלים אשר למעלה. \nנשאו את רדידי מעלי. זהו פינקס סימן שלה. שומרי החומות, כד\"א על חומותיך ירושלים \n"},{"index":3,"he":"הפקדתי שומרים: \nזכתה לעות, נכנסת שם באותן השערים, ומשבחת להקב\"ה בבית המקדש, אשר למעלה. ומיכאל \nהשר הגדול מקריב אותה לקרבן. א\"ר יצחק לרבי חייא, מה קרבן הוא זה, יכול לומר כשאר \nהקרבן. א\"ר חייא, הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך: \nומיכאל הולך עמה, עד הפתח הרביעי והחמישי והששי, אומר לפני הקב\"ה, רבש\"ע, אשרי \nבניך, בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב, אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה. עד שמגיעים \nלשער השביעי, שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם, וכל נשמותיהם של צדיקים כלם \nשם, ונעשים מלאכי השרת, ומקלסין לפני הקב\"ה, ונזונין מזיו השכינה, אספקלריא המאירה, \nושם המנוחה והנחלה, ונוח חיי העוה\"ב, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. \n \n"},{"index":4,"he":"פרשת נח מאמר אלה תולדות נח\nוזהו, אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים. מי ראוי להיות בזו ההנאה והמנוחה והמרגוע, \nמי שהוא איש צדיק תמים. אמר רב פפי, זאת המנוחה למעלה, היא את האלקים התהלך נח, \nלמעלה, ולא למטה: \nאלה תולדות נח, ר' אלכסנדראי פתח לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. לא יהיה בך \nאל זר זה יצה\"ר. ולא תשתחוה לאל נכר, שלא תבעול ארמית: \nרבי אלעזר אומר, לא יהיה בך אל זר, שלא תהא נח לכעוס. שכל הכועס, כאילו עובד ע\"א. \nדא\"ר עקיבא, כך הוא דרכו של יצר הרע, היום אומר לך עשה כך, ולמחר אומר לך עבוד ע\"ז, \nוהולך ועובד.4 הוא היה אומר, כעס ת\"ח גדול מכולן. בד\"א, בדברים שהם כנגד הקב\"ה, \nדאמרה תורה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. אבל בדברים אחרים אסור לו לכעוס. \nוהרב אצל תלמיד, כדי שיהא מצוי בכבודו ובמוראו מותר. ואצל שאר העם למען יהיה מוראו \nעליהם לשם שמים, מותר. ושאר אנשים אסור, שאין כעסנותם ליראת שמים: \n"},{"index":5,"he":"א\"ר שמעון, מדת הצדיק, קשה לכעוס, ונח לרצות. וזו המדה גדולה מכולם, ובא הכתוב \nלהורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו. ומי עושה זה. איש צדיק. \nוכשמת, אומרים עליו, אי עניו, אי חסיד. תמים היה בדוריותי, ולמאי יזכה. את האלקים \nהתהלך נח, למעלה על כל המעלות: \nויולד נח שלשה בנים. תאני כרוספדאי, אלו ג' הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה, להיות לו \nעזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם. והנהגת התאוה, והיצר הרע, המנהיג והמחמם את הגוף \nבדבר עבירות, והיא הנקראת חם. והנהגת היצ\"ט, המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו \nבתורה וביראת השם, והיא הנקראת יפת. וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים: \nומי מעכב ומפסידו. ותשחת הארץ לפני האלקים, זהו הגולם, המפסיד והמשחית את הכל. \nועליו אמר שלמה בחכמתו, משחית נפשו הוא יעשנה. מאי הוא יעשנה. א\"ר כרוספדאי הגולם \nיעשנה נשחתת: \nד\"א אלה תולדות נח, מה כתיב למעלה מהענין, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל \n"},{"index":6,"he":"לבו. רבי אליעזר אומר, בא וראה שאין כמדת בשר ודם, מדותיו של הקב\"ה. מדת בשר ודם, \nעושה מה שעושה, ולאחר כן מתחרט ומתעצב ממנו, יכול אף הקב\"ה כן: \nת\"ש, דכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. והזהיר לאדם \nואמר, ובחרת בחיים למען תחיה. אם הוא הולך בדרך רע, הוא בעונו ימות. שנאמר, עונותיו \nילכדונו את הרשע. כך כתיב, וירא ה' כי רבה רעת האדם. אמר הקב\"ה, אני רואה כי כולם \nמחוייבים, ואמם יכלו ברעתם, הרי יאבד עולמי. כיון שראה לנח ובניו שהיו צדיקים וישאר \nפליטה בעולם, התנחם ושמח: \nוא\"ר אליעזר, האי וינחם, לשון נחמה הוא. וכן כל וינחם שבתורה, לשון נחמה הוא. רואה \nאת הרע, ורואה את הטוב, ומתנחם עם הטוב. א\"ל ר' עקיבא, לדבריך, מאי ויתעצב אל לבו. \nא\"ל, בא וראה מדת רחמנותו של הקב\"ה, כי אע\"פ שהתנחם לקח עצבון על אבדת הרשעים, \nשאע\"פ שהיו רשעים, אינו חפץ במיתתן, ולא היתה שמחה לפניו: \n"},{"index":7,"he":"א\"ר יהודה, מאי דכתיב ונח מצא חן בעיני ה'. שמו גרים, נח בהפוך חן. ולמה פתח קרא \nבתולדותיו תחלה, כדי להראות לעולם כמו שהוא היה צדיק, אף הם היו צדיקים, וראויין \nלהתיישב העולם מהם: \nומנא לן תא חזי כיון שנכנסו לתיבה, ראו בצערו של עולם, ונצטערו, ומנעו עצמם מפריה \nורביה. ואעפ\"י שיצאו, יצאו כמו כן. עד שראה הקב\"ה מעשיהם, ואמר, לא תהו בראתי \nעולמי, ואתם פרו ורבו, הזדווגו לנשותיכם, ועשו פריה ורביה. באותה שעה, ברכם, שנאמר, \nויברך אלקים את נח ואת בניו וגו': \nאלה תולדות נח. רבי פנחס פתח, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה. מאן \nאינון בני האלקים. בני גדולי הדור. מלמד שהיו טובות מראה, כתיב הכא כי טובות הנה, \nוכתיב התם טובת מראה מאד. היו הולכות ערומות, ואנשים הולכים ערומים, ואלו ואלו \nרואים את ערותם, ונואפים אלו את אלו. ולמה נקראו בני האלקים, שהיו גבורים גדולים \nענקים: \nאמר ריב\"ל, זימנא חדא ערעית בטורא דטינרא דעיטם. ואשכחית בתרי סטרי טינרא, תרין \n"},{"index":8,"he":"גוברין, ודמיין בתרין פומין, דא עילאה דדא. והוו ממללו דא עם דא, תא ונעבריה מן \nעלמא. אזדמן להו ההוא גוברא רברבא, דאגרת בת מחלת, ושמיה יוסף שידא, אמר להון, הלא \nדא הוא רבה סגיאה עילאה דדרא, די בגזרת פומיה אעבירנא מן ישובא דארעא, ודא הוא \nדמכרזי עליה ברקיעא: \nעד דהוינא אזלי, אשכחנא אמהון דגוברייא האינון, אמרה לברתא זעירתא, אלין אינון \nחגבייא זעירייא, דחילהון בפומהון, אייתי להון גבאי, ונעביד מנהון טעמא דתבשילא \nלאחוך. עד דאתת, איתרחיש לן ניסא, ואיתעביד מקדמהא נהרא דמיא רברבא, שמענא דהוות \nאמרת, אימא אימא, פרפרא רבאת סברנא עברת, וערקנא מנהון, ואשתזיבנא. \n \n"},{"index":9,"he":"פרשת נח מאמר דור המבול\nואמר ריב\"ל, בימי דור המבול, עשה הקב\"ה קנה החטים, כקנה ארזי הלבנון. ולא היו \nזורעים וקוצרים, אלא הרוח מנשתת, ומנשר החטים למטה, ואוספים אותן. וכן בכל שנה \nושנה, לאחר שחטאו, אמר, עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה \nלא ישבותו: \nוא\"ר יהושע, לא נחתם גזר דינם של דור המבול, עד שפשטו ידיהם בגזל. שנאמר, ותמלא \nהארץ חמס: \nובימי דור המבול היו פריה ורביה הרבה, ומשעה שהיתה האשה יולדת, היו הולכים ושולחים \nאותם כצאנם, שנאמר ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון. ולאחר כל זה מאי כתיב בהו. \nויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, עד שנגזר דינם והעבירם מן העולם: \nת\"ר, נח היה מתרה בהם קודם, ולא שמעו ממנו. שהה בעשיית התיבה, למען יראו וישובו, \nוהיו מלעיבין בו, עד שגבר עליהם התהום שהיו המים יוצאין רותחין כאש, והמים מלמעלה, \nונמחו מן העולם: \nא\"ר יצחק, מאי דכתיב ה' למבול ישב, וכי לדוד היה לומר דבר זה. וכל העולם יודעין, \n"},{"index":10,"he":"שהוא ראשון ואחרון ואזי וקודם: \nאלא א\"ר יצחק, בא וראה בכל מקום את מוצא אלקים מדת הדין. ה' מדת הרחמים. ואע\"פ שמדת \nהדין היא, מדת רחמים היתה בו, שאלמלא כך אתחרב עלמא. אבל למען אותו מדת רחמים, \nאתיישב עלמא: \nוכן את מוצא רפואה זו, בכל דין שהוא עושה. וכן וה' המטיר על סדום, נשאר ממנו פליטה. \nויגוף ה' את העם, נשאר פליטה. וכן כלם: \nא\"ר יהודה, חכמין הוו דרא דטופנא טפי, דהוו ידעי מה דעתיד למהוי. אבל נסבו סוכלתנו \nבלבהון. ואמרו, אי קב\"ה מייתי טרפנא, אנחנא גוברין ראמי קומתא, ונשוט על אפי מיא, \nונשתיזיב. ואי מן תהומא ייתי מיא, רגלנא נשוי על בירא דמיא, ולא יפקון מיא ונשתזיב: \n\n"},{"index":11,"he":"כד אתא טופנא, ארתח קב\"ה מיא דתהומא, והוו משוי רגליהון על עינא דמיא, ואתמשך משכיה \nמניה, ונפלו. ומיא מלעילא הוו מתגברי עם מיא דתהומא, והוו מתגלגלין ונחתין, נמוקין \nברתיחותא דתהומא לבבל: \nויבאו לא נח אל התיבה. ר' יוחנן פתח, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך \nקדוש היכלך. בא וראה, כמה יש לאדם ליזהר, ולבדוק עצמו ומעשיו בכל יום ויום: \nהיאך קם בצפרא, יימר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שיהא לבי נכון ומסור בידי, שלא \nאשכחך. אושיט רגלוהי למיזל, יעיין בצעדי רגלוהי, דלא ישוטון לאבאשא. אזל לדבר מצוה, \nירהט. שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג: \nואפילו בשבת מצוה למירהט. עבר כל יומא, צריך למבדק גופיה, מה דעבד בההוא יומא, ואי \nצריך יעשה מיד תשובה עליו קודם שיישן. \n \n"},{"index":12,"he":"פרשת נח מאמר כרם היה לשלמה\nת\"ר, מאי דכתיב כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף \nכסף. א\"ר יהודה, כרם היה לשלמה, למלך שהשלום שלו. בבעל המון, אלו מלאכי שלום. נתן \nאת הכרם לנוטרים אלו שומרי משמרת בארץ. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף הנאות שהנשמה \nכוספת בהם: \nד\"א כרם היה לשלמה, זו היא התורה. בבעל המון, מן השמים. נתן את הכרם לנוטרים, אלו \nישראל, שהם שומרי משמרתה. איש יביא בפריו אלף כסף של שכרה: \nרבי יוסי ור' חייא הוו אזלי באורחא, א\"ר חייא, אימא לן ממילי מעלייתא, דהוה אמר \nאבוך מתענוגי הנשמה. א\"ל ניפוק מכאן, דקפוטקיא אלין בצירי מעובדי דכשרן. א\"ל כך \nיאות לן למלעי באורייתא, ונשתיזיב מנהון. אמר, באתר דסכנה, לא אמרוה רבנן: \nלבתר דנפקו ואזלו באורחא, א\"ר יוסי, אימא לך מילתא, והיא טמירתא ביני מטמונייא \nדאבא, בבי גנזוהי. ודא היא, דכתיב, כרם היה לשלמה וכו', האי כרם, דא היא נשמתא \n"},{"index":13,"he":"קדישא, דאתנטעת לעילא, תחות כורסי יקריה. לשלמה, מלכא דשלמא כולא דיליה. בבעל המון, \nהוא כורסי יקריה דשליטא על כל חילי שמיא וארעא, והוא מאריה דכל חילא. יהב נשמתא דא, \nלמי. לנוטרים, אלין נטרי פקודוי: \nואית ליה לקב\"ה עלמין סגיאין לעילא, על כל חיילי שמיא, ואלף ומאתן עלמין אחרנין, \nדעייל בהון לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף עלמין \nדכסיף בהון קב\"ה: \nא\"ר יצחק, מסיים אני להאי מילתא דר' יוסי, וכך היא, ממה דכתיב אחריו, כרמי שלי לפני \nהאלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, שכסא הכבוד מכרזת ואומרת, רבש\"ע, זו הנשמה \nניטלה ממנו, הרי היא לפני. האלף לך שלמה, שלך הם אותם האלף עולמות, ואינם ראוים \nלאחר. ומאתים לנוטרים א פריו, זה עדן, שיש בו מאתים עומות הנאות וכיסופין לנפשות \nהצדיקים: \nדתנן, אמר רבי, בכל לילה ולילה הקב\"ה נכנס בכל אותן העולמות, ובשעת חצי הלילה, נכנס \n"},{"index":14,"he":"במאתים עולמות של ג\"ע, להשתעשע עם הצדיקים. שנאמר, חדשים גם ישנים דודי צפנתילך. \nודוד המלך ע\"ה, נכסף לבו, כשראה מעלות הצדיקים, אמר רבש\"ע, אשרי תבחר ותקרב ישכון \nחצריך: \nא\"ר אבהו, בא וראה כמה יש לו לאדם להזהר, הואיל ונשמת א -ל באפיו, להטהר מעונותיו, \nולעיין במעשיו, ולא יחטא לפני קונו, למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים, ולא ימצא מוחה \nבידו, בעלות לראות את פני ה': \nוממי אתה למד. מן התיבה. בא וראה, מאי דכתיב, ויבאו אל נח אל התיבה, בלא רשות. דא\"ר \nיצחק, כל אותן העופות והחיות והבהמות שלא חטאו, הם באים, והתיבה קולטתן, ואותן \nשחטאו, התיבה דוחה אותן לחוץ. ומה התיבה, שהוא עץ יבש כך. פתחי השמים ושומריהם, \nושומרי המשמרות, וכסא הכבוד, שיש בהם הרשות, עאכ\"ו להיות קולטין, למי שלא חטאו, \nולהיות דוחים למי שחטאו: \nרבי חייא אמר, נח מקטני אמנה היה, שלא היה מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד \nשהמים דחקוהו, שנאמר ויבא נח מפני מי המבול: \n"},{"index":15,"he":"א\"ר יצחק, בא וראה, שכהוריד הקב\"ה המים, הורידם תחלה ברחמים, כדי להראות לעולם, שאם \nישובו יקבלם. משמע דכתיב בתחלה, ויהי הגשם, ולהלן הוא אומר, ויהי המבול, שאם יחזרו \nיהיו גשמי ברכה, לא חזרו, היה מבול. \n \nפרשת נח מאמר אם אחפוץ במות המת\nוא\"ר יצחק, שבועה נשבע הקב\"ה שאינו חפץ במיתתן של רשעים, שנאמר, חי אני נאום ה' \nאלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו'. וחיה בשני עולמות, העולם \nהזה והעוה\"ב: \nוא\"ר יצחק, אשרי הבנים שאומרים להם כך, והשיבו וחיו. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה \nתמותו ב\"י. כי הוא אינו חפץ במיתתן של רשעים אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו: \nר' יוחנן פתח, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. משל למה הדבר \nדומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים, שמע המלך, ושלח עליהם גייסותיו, ותופסם והניחום \nבמגדל גבוה. והיו בהם פקחים, אמרו ידענא בנפשתנא דעבדנא עובדין בישין, ולא יכילנא \n"},{"index":16,"he":"לאשתזבא. מה עשו. חפרו חפירה אחת במגדל, ויצאו וברחו להם. טיפש אחד היה ביניהם, \nוראה את החפירה, ולא רצה לנוס להמלט: \nלמחר בא המלך לראות את המגדל, ואת הלסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו. אמר \nלזה, שוטה, חבריך ברחו בזו החפירה בעיניך, ולא רצית להמלט ינקרו עיניך, ואח\"כ יתלו \nאותך על עץ: \nכך הלסטים אלו, הרשעים, ההולכים במחשכים, הרשעים הפקחים, מה הם עושים. אמרו חטאנו \nלמלך, אנה נמלט מדינו. אבל נפתח דרך התשובה, ונבקש רחמים, ונברח ונימלט, וכך עשו. \nהטפשים מה הם עושים, רואים דרך התשובה פתוח לפניהם, שפתחו האחרים, ונמלטו מדין \nשמים, והם אינם רוצים להמלט: \nא\"ל הקב\"ה, שוטים, אחיכם ברחו ונמלטו, באותו דרך של תשובה שפתחו, מה אני יכול לעשות \nעוד להם, אבל אתם עיניכם שראו החפירה, דרך התשובה פתוח לפניכם, ולא רציתם להכנס \nבתוכו ולנוס ולהמלט, מאי כתיב בכו. ועיני רשעים תכלינה, שראו הדרך פתוח ומנוס אבד \n"},{"index":17,"he":"מנהם, שלא רצו לנוס ולהמלט. ותקותם מפח נפש לעולם הבא: \nכך דור המבול, ראו לנח עושה התיבה, ומתרה בהם בכל יום, וראו אותו נכנס לתיבה, ולא \nרצו לשוב. אמר הקב\"ה, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, שלא רצו לשוב ולנוס \nמדיני, ותקותם מפח נפש, שלא יקומו ליום הדין, שנאמר הרפאים יחוללו מתחת מים \nושוכניהם. \n \n"},{"index":18,"he":"פרשת נח מאמר איש האדמה\nויחל נח איש האדמה. א\"ר יוסי, למה נקרא איש האדמה. שנתיישבה ממנו האדמה. כלומר אדון \nהאדמה. רבנן אמרי, איש האדמה, לפי שבשבילו עמדה האדמה בכחה וטבעה. שנאמר, זה ינחמנו \nממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. תדע לך, כיון שחטא אדם נתאררה האדמה, \nשנאמר ארורה האדמה בעבורך. ועמדה בקללותיה, עד שבא נח ובטל הקללה: \nדתניא א\"ר חייא רבה, בשעה שאמר הקב\"ה לנח צא מן התיבה, אמר לפניו רבש\"ע, לאן אצא, \nאצא לאדמה שנתאררה. ומפני שנתאררה אבדו שוכניה, ונתאררו כולם ונתמעטו. אמר הקב\"ה, \nלא כך אתם אלא שרצו בארץ, ורבו בה. האחרים אבדו בה, אבל אתם פרו ורבו ושרצו בה: \nועכ\"ז לא נתיישב בלבו, והעלה עולות שנאמר ויעל עולות במזבח, הוא המזבח שהקריב עליו \nאדם הראשון. אמר לו הקב\"ה, הרי לך מה ששאלת, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור \nהאדם. אז נתיישב בלבו ולפיכך נקרא איש האדמה, שנתן נפשו ולבו עליה להוציאה מן \n"},{"index":19,"he":"הקללה. ואית דאמרי שנתעסק בעסקי האדמה: \nויטע כרם. גפן גרושה מצא, שנתגרשה מג\"ע וביומו נטעה ונשתגשגה, שנאמר ביום נטעך \nתשגשגי. רבי אומר, גפן היתה, שנתגרשה נג\"ע, וענביה עמה, וסחט אותם, ושתה מן היין, \nונתגל. \n \nפרשת נח מאמר יין ושכר אל תשת\nרבי בון פתח, וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל \nמועד ולא תמותו חקת עולם לדורותיכם. דא\"ר אבון, אין בכל העולם דבר שמתגאה לבו של \nאדם, אלא ביין. וזה היה ענשם של נדב ואביהו, שאכלו ושתו וגבה לבם, וזהו אש זרה אשר \nלא צוה אותם: \nוקודם זה היה נגזר עליהם, ובאה מדת הדין לשלוח יד בהם, שנאמר ואל אצילי בני ישראל \n"}]}
