{"id":"kabala-27a26c53bf04-1-13","bookId":"kabala-27a26c53bf04","part":1,"torah":13,"title":"קטע 13","hebrewTitle":"קטע 13","segments":[{"index":1,"he":"קוב\"ה, לא איצטריך יעקב לשום חד מנכון, הא זכותיה דיטעון עמיה. מיד ויאבק איש עמו, \nטעין עמיה: \nא\"ר יודא, ת\"ח, מה כתיב ביה. וירא כי לא יכול לו, דהוה סגיאה זכותיה, ולא יכיל \nבטענתיה לאשתעבדא יעקב תחות ידא דאדום. מיד ויגע בכף ירכו. אלין אינון בנוהי נפקי \nירכיה: \nביה שעתא אתחלש יעקב, ולא יכיל למטען עמיה, דכתיב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו \nבאטענותיה עמיה. ואתיהבא רשותא לסמאל בנוהי דיעקב תחות ידא דאדום, כל זימנא דיעברון \nעל אורייתא. \n \n"},{"index":2,"he":"פרשת לך לך מאמר לך לך מארצך\nלך לך. רבי יהודה פתח, הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. א\"ר \nיהודה, בא וראה, כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו, ולהתעסק בתורתו יומם \nולילה. שמעלת התורה למעלה מן כל המעלות: \nדא\"ר יהודה, תרין טבין רברבין אית באורייתא, חיים, ועותרא. דכתיב, אורך ימים בימינה \nבשמאלה עושר וכבוד. אמר רב פפא, אלין תלתא הוו. א\"ל רבי יהודה, כבוד בכלל העושר \nהוא. דמאן דאית ליה עותרא, אית ליה יקרא. ובמה יזכה האדם לכל. בשביל התורה: \nא\"ר יהודה, ת\"ח, אין בכל לילה ולילה, שאינו אוחז מטטרו\"ן שר הפנים, כל נשמתן של \nת\"ח, העוסקים בתורה לשמה, ומראה אותן לפני הקב\"ה, וממתינים מלאכי השרת, ודוממים \nמלומר שירה, עד שיתכנפו נפשות הצדיקים עמהם, ויזמרו ביחד לא -ל עליון: \nשנאמר הנצנים נראו בארץ, אלו העוסקים בתורה לשמה. עת הזמיר הגיע, אז הוא עת לזמר \nלבוראם ביחד. וקול התור נשמע בארצנו, זה מטטרון, הבא לאסוף נשמתן של צדיקים, לזמר \n"},{"index":3,"he":"ליוצרם בכל לילה ולילה, שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. מהו בכבוד. א\"ר \nיהודה זה מטטרו\"ן: \nא\"ר יעקב בר אידי, כל נשמותן של צדיקים, נגזרו מתחת כסא הכבוד, לנהג את הגוף, כאב \nהמנהיג את הבן. כי בלתי הנשמה, לא יוכל הגוף להתנהג, ולא לדעת ולעשות רצון בוראו. \nדהא א\"ר אבהו, הנשמה היא מורה ומלמדה לאדם, ומחנכתו בכל דרך ישר: \nובשעה ששולח הקב\"ה אותה ממקום הקודש, מברך אותה בשבע ברכות. הה\"ד, ויאמר ה' אל \nאברם, זו היא הנשמה, שהיא א\"ב, ללמד את הגוף, ור\"ם עליו, שממקום רם ונשא באה. ומה \nאומר לה. לך לך מארצך וממולדתך, מדירתך, וממקומך, ומהנאתך. ומבית אביך, א\"ר יעקב, \nזו היא אספקלריא המאירה. אל הארץ אשר אראך, כלומר לגוף פלוני, לגוף קדוש. לגוף ישר: \n\n"},{"index":4,"he":"ועם כל דא, ואברכה מברכיך, אותם הנוהגים עמך מדות טובות, מדות ישרות. אותם המברכים \nאותי בשבילך, ואומרים כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלקי. ומקללך אאור, \nאותם המקללים אותך, ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם: \nוילך אברם כאשר דבר אליו ה'. כיון שנתברכה בשבע ברכות הללו, מה כתיב. וילך אברם. זו \nהיא הנשמה, שהיא אב לגוף. ורם ממקום הרמים. כאשר דבר אליו ה', להכנס באותו הגוף \nשנצטוה להנהיגו וללמדו: \nאמר רבי יעקב, ראה מה כתיב ביה, כיון שבאה ליכנס בגוף, וילך אתו לוט, זהו יצר הרע, \nהמזומן ליכנס עם הנשמה ביחד כיון שנולד אדם. ומנין שנקרא יצר הרע כך. שנאמר, כי יצר \nלב האדם רע מנעריו, וזהו לוט שנתארר בעולם: \nואזלא הא, כי הא דא\"ר יצחק, הנחש שהשיא לחוה, הוא יצה\"ר. וראינו שנתקלל, שנאמר ארור \nאתה מכל הבהמה, ולפיחך נקרא לוט. שבשעה שהנשמה בא ליכנס בגוף, מיד וילך אתו לוט, \nשהוא מזומן ליכנס עמו, ולהשטין לאדם, ולהיות מקטרג להנשמה: \n"},{"index":5,"he":"א\"ר יעקב בר ר' אידי, מנין מה שאמרנו, שהוא משל על הנשמה. ממה דכתיב אח\"כ, ויקח \nאברם את שרה אשתו, זהו הגוף. ואת לוט בן חיו, זהו יצה\"ר, שהוא בן אחיו, משותף ונדבק \nעם הגוף. ואת כל רכושם אשר רכשו, אלו מעשיהם. ויצאו ללכת ארצה כנען, כולם מדובקים \nללכת בהבלי העולם, הולכים אחרי בצעם והרהורים: \nויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, דכל מקום שזה מתאוה, הנשמה עמו. והכנעני \nאז בארץ, זו התאוה, שהיא דבקה בגוף: \nכיון שפוקד הקב\"ה מעשיהםם, ומוציא הנשמה מן הגוף, הנשמה רוצה לעלות למעלה, ראה מה \nכתיב בה. וילך למסעיו מנגב ועד בית אל, ורצונה לחזור אל המקום אשר היה שם אהלה \nבתחלה. א\"ר יעקב, אהלה כתיב בה\"א, ואזי היא עומדת בין בית אל ובין העי, בין לעלות \nלמעלה, ובין לירד למטה: \nזכתה עולה אל מקום המזבח, אשר עשה שם בראשונה, מקום אשר מיכאל השר הגדול מקריב \nנשמתן של צדיקים. ויקרא שם אברם בשם ה', הנשמה נותנת שבח והודאה בירושלים של מעלה, \n"},{"index":6,"he":"שזכתה לאותה המעלה. ואם לא זכתה, מה כתיב. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, דוחין אותה \nוהולכת עד שסובבת כל העולם עד שתקבל עונשה: \nא\"ר יהודה הצדיקים מה הם עושים אם בא ליטהר, אפילו יצה\"ר הבא לקטרגו, נשמתו מסייעת \nאותו. שנאמר ויאמר אברם אל לוט, הנשמה אומרת ליצה\"ר, אל נא תהי מריבה בני ובינך: \nמה עושה הצדיק הזה. הולך לבה\"מ, קורא ושונה, ומקטרג ליצה\"ר, ואומר לו הלא כל הארץ \nלפניך, הפרד נא מעלי סגיאין אית בעלמא, דאת יכיל לון, מן קדם דאבישו עובדיהון. אם \nהשמאל ואימינה, אם אתה רוצה להשמאיל אותי, אני אימין, אלך לצד ימין, שלא אטה אשורי \nימין ושמאל. ואם הימין ואשמאילה, אע\"פ שאראה שהיא טובה עצתך, אעשה הפך רצונך \nותאותך: \nואמר רבי בו, יצה\"ר מהו עושה באותה שעה, שהוא רואה שלא נעשתה עצתו, מה כתיב ביה. \nויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, לאותם הרשעים שלא יקטרגו עמו, ובשביל זה הדרך ויפרדו \nאיש מעל אחיו. ואז הנשמה מה כתיב בה. ואברם כבד מאד, בכל מעשים טובים וישרים בתורה \n"},{"index":7,"he":"ומצות. \n \nפרשת לך לך מאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו\nוישמע אברם כי נשבה אחיו, ר' תנחום פתח, קמתי אני לפתוח לדודי כו' ודודי חמק עבר \nנפשי יצאה בדברו. א\"ר תנחום, בא וראה כמה יש לו לאדם ליטהר מעונותיו, בעוד דרכי \nהתשובה פתוחין לפניו, בטרם יסתם הדרך. שנאמר, דרשו ה' בהמצאו וגו'. יש עתים שהוא \nקרוב, ויש עתים שהוא רחוק: \nומי א\"ר תנחום הכי, והא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. אמר, האי \nקרא מסייע ליה. משמע דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת. ועם כ\"ז מאי כתיב. רצון יראיו \nיעשה: \nמשל למלך, דהוה יתיב, ואתא ב\"נ וצוח קמיה, אצית למלכא כל מה דאמר, ולא אתיב ליה, \nהוא צוח, ומלכא אצית ושתיק. אזל ההוא גברא: \nאמרו משמשוהי קמי מלכא, מרנא, למה לא אתיבת להיא מסכינא מדעם. אמר להו, שמעית כל מה \nדאמר, ואצית ליה, אבל הוא חייבא קמאי, וליתוהי כדאי למעבד רעותיה, דהא אמרו ליה \nולחברוהי זמנין סגיאין מן שמי, דלא יהוון בישין, וייתון קמאי ואעביד עמהון טבא, ולא \n"},{"index":8,"he":"אשגחו בי, כען לית אנא משגח בהון: \nכך הוא הקב\"ה, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ושומע להם. אבל למי שהוא \nעושה רצונו, להאי כתיב, רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם: \nא\"ר חלבו אמר רב הונא, ממי אתה למד. ממשה רבינו ע\"ה. דכתיב ובמה יודע אפוא כי מצאתי \nחן בעיניך אני ועמך. אמר משה, רבש\"ע לית אנן צריכין למלאך, ולא לשרף, ולא לשר, מאי \nשינויא יהא לנא מן האומות, להם שר, ולנו שר, אבל ונפלינו אני ועמך וגו', ובמה יודע \nאפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו, אתה ולא שר: \nא\"ר יהודה, מאי הוה דעתיה דמשה, דלא קביל ליה למלאכא. אלא, אמר משה ידענא בהון \nבישראל, דאינון חייביא וקשי קדל, אלמלי יתמסרון למלאכא, וכל שכן למי שהוא מדת הדין, \nלא ישתייר משנאיהון דישראל שריד ופליט: \nדא\"ר יהודה, בכל מקום ה' מדת רחמים. אמר משה, רבש\"ע, אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך. \nועתה אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא אדני בקרבנו דהוא מדת רחמים: \n"},{"index":9,"he":"א\"ל למה. א\"ל, כי עם קשה עורף הוא וסלחת. ישראל סרבנין, טרחנין הם, כיון שחוטאים יש \nביד המלאך לעשות דין, ולא לעשות סליחה ומחילה. אבל אתה רחום וחנון, היכולת והכח בך, \nורחמיך רבים, וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו. מה שאין רשות לשום מלאך לעשות כן. \n \nפרשת לך לך מאמר פתחי לי פתח של תשובה\nא\"ר שמעון, רחמנותו של הקב\"ה אצל כנסת ישראל, הה\"ד פתחי לי, פתח של תשובה, למען \nתזכי לכל טוב שבעולם. שראשי נמלא טל, זהו ראש העולם. קווצותי רסיסי לילה, זהו קצה \nהעולם. כלומר, ראש העולם וקצהו, מלאתי כל טוב בשבילך, ולא פתחת לי באותו זמן. ולאחר \nכן כשהציק לה מה כתיב, קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו: \nדבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי, זו היא הנשמה, אצל הגוף, בעוד שהנשמה בגוף, אינם \nרוצים להעיר דרכי התשובה. א\"ר פנחס, בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף, מתחרטת למה לא \nשבה בתשובה עד שיצאה מן הגוף, ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו: \n"},{"index":10,"he":"וא\"ר פנחס, כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו. ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי, תדע לך, \nבעוד שהנשמה בגוף, והגוף עומד בכח, היא, תשובה מעלייתא, ולא בשעתא דלא יכיל: \nכדא\"ר פנחס, משל למה\"ד, לאדם העומד על שולחנו, והיה רעב ותאב לאכול, ובעוד שהיה \nאוכל, עמד עני על הפתח, שאל ממנו להאכילו, ולא החזיר לו פנים, הלך אותו העני בפחי \nנפש: \nלאחר שעה, הגישו עוד לפניו לאכול, היה בטנו מלא מכל, כיון שראה שאינו יכול לאכול \nעוד, אמר תנו לו לזה העני. היה חכם אחד עומד עליו, א\"ל שוטה, אלו יכילת לאכול לא \nנתת לו, עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותנו לעני: \nכך הוא האדם בעה\"ז, הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון, בא העני שהוא היצר הטוב, \nושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה, ולעסוק בתורה, ואינו רוצה, מפני שהוא רעב יותר \nלהרויח ממון: \nלאחר זמן תופסין אותו בקולר, כשרואה שאינו יכול להרויח יותר, אומר אחזור בתשובה. \nשמא יתנו לו שעה לכך, או שמא לא יתנו לו. א\"ל הקב\"ה, שוטה, עכשיו שאינך יכול עוד \n"},{"index":11,"he":"להרויח יותר את אומה אחזור בתשובה, דאלו היית יכול להרויח עוד לא היית חוזר בתשובה, \nבעודו כך יצאת נשמתו: \nוא\"ר זריקא, רב דמן חברייא אלישע בן אבויה הוה, ולא יהבו ליה רשותא למהדר בתשובה, \nדנפקא ההוא קלא. ואמר בשעתא דהוה מת, כל אורחין ושבילין מלעילא ומלרע יתסתמון מההוא \nגברא, דלא ייתי לעלמא דאתי. אריב\"ל, למה לן כולי האי, וזכור את בוראך כו' עד אשר לא \nיבואו ימי הרעה. \n \n"},{"index":12,"he":"פרשת לך לך מאמר ב' וישמע אברם כי נשבה אחיו\nוישמע אברם כי נשבה אחיו. רבי אבא פתח, כנגד יצר הרע כדאיתא לעיל. הא תנינן, כיון \nשנפרד יצר הרע מן הגוף של צדיק לאיזה מקום הולך, למקום הרשעים, שלא יקטרגו עמו: \nמאי משמע. דכתיב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים וגו', \nלמקום רשעים וחטאים, שם שם אהלה לשבת יצה\"ר שם מהו עושה. חוטא עמם, ומחטיא, עד \nשנשבה בעונותיו ונלכד: \nונשמת הצדיק מה הוא עושה. וישמע אברם זו היא הנשמה, כי נשבה אחיו, זה יצה\"ר. וירק \nאת חניכיו ילידי ביתו, אלו הם הצדיקים המחונכים במצות, ובדרך הטוב, כדקאמר רבי \nאבהו, כיון שרואה הצדיק דהרשע נעזב ונלכד בעונותיו, הולך לאחוז בו, אולי יחזירהו \nבתשובה, ומקרבו ומלמדו. הה\"ד, וירדוף עד דן, עד עיקר דינו רודף להצילו מדינה של \nגיהנם: \nוכן הוא דרך הצדיקים, לרדוף אחרי הרשעים כדי להחזירם למוטב. מה כתיב בהו. ויחלק \n"},{"index":13,"he":"עליהם לילה וגו'. וזהו נשמת הצדיקים, שמיסרים ומבקשים להם, כדי שלא ילכו בדרך \nרשעתם. הוא ועבדיו ויכם, הנשמה והצדיקים רודפים אחריהם, ומוכיחין להם, ומייסרים \nלהם: \nוירדפם עד חובה, מודיעים להם רעתם, ורודפים אחריהם, עד שמגלים להם רעתם ורשעתם, \nלמען יבושו ממעשיהם. וזהו וירדפם עד חובה. הנשמה עושה כך, ומודיעה להם דרכם הרעה, \nוזהו עד חובה. והאיך הם הולכים, לשמאל ולא לימין: \nמה כתיב אחרי כן. וישב את כל הרכוש וגם את לוט. א\"ר אבהו, בעל כוחם הם חוזרים \nבתשובה. דכתיב וגם את לוט אחיו ורכושו השיב. ואפילו יצה\"ר, בע\"כ שב בתשובה. וא\"ר \nאבהו, בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחרים לחזור בתשובה. מנ\"ל. ממה דכתיב אחריו, \nומלכי צדק מלך שלם: \nתאני רבי חייא רבה, בשעה שנשמת הצדיק, המחזיר בתשובה לאחרים, יוצאה מן הגוף. מיכאל \nהשר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו, הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו \n"},{"index":14,"he":"צדיק, שנאמר ומלכי צדק, זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק. מלך שלם, זו ירשלים של מעלה. \nהוציא לחם ויין, שמקדים ויוצא לקראתו, ואומר לו שלום בואך: \nא\"ר חייא, מכאן למדנו, כל המקדים ויוצא לקראת הבא מן הדרך, ונותן לו שלום, מעלה \nעליו הכתוב כאלו אכילה ושתיה הוא נותן לו. מנ\"ל. מהאי קרא, דכתיב על דבר אשר לא \nקדמו אתכם ב חם ובמים. וכי צריכין ישראל ללחם ולמים, והלא המן יורד להם, שהיה טב \nושפיר מכל אכילה שבעולם: \nאלא מפני שלא באו להקדים להם שלום, העלה עליהם הכתוב כאילו חסרו מחייתם. וכל המקדים \nשלום לחבירו, ויוצא לו לדרך, מעלה עליו הכתוב, כאלו נותן לו לאכול ולשתות. וכן א\"ר \nחייא רבה, מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת השומרים שערי צדק, יוצאין לקראתו, ומקדימין לו \nשלום: \nוהוא כהן לא -ל עליון, דתאני רב יוסף, כשם שכ\"ג למטה, כך מיכאל השר הגדול הוא כהן \nלמעלה, והוא מקדים ומברך לנשמה קודם, ואח\"כ מברך להקב\"ה. ואלמלא מקרא כתוב א\"א \n"},{"index":15,"he":"לאומרו, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא ל עליון קונה שמים וארץ. אשריך שזכית \nלכך, ואח\"כ וברוך א ל עליון אשר מגן צריך בידך, אלו הרשעים שזיכיתם בתשובה, ועשית \nאת נשמתם: \nויתן לו מעשר מכל, א\"ר יצחק, האי קרא לא ידענו, מי נןת מעשר למי. אלא הקב\"ה נותן לו \nמעשר. נוטל אות א' מתחת כסא הכבוד, ונותן אותה עטרה על הנשמה, שהוא אברם. ואיזו היא \nאות אחת. אות ה'. כאשר נברא העולם בה, להיות צרורה בצרור החיים, ונשלמת בהשלמתו. \nהה\"ד, ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, וזהו המעשר שנתן לו הקב\"ה: \nא\"ר יהודה, מהו מכל. הוא שכינתו של מקום. דהא תנינן, א\"ר ברכיה, מד\"כ וה' ברך את \nאברהם בכל, שהשרה שכינתו עמו: \nאמר רב חסדא, אין הקב\"ה עושה משפט ברשעים בעולם הבא, עד שנמלך בנשמתן של צדיקים, \nשנאמר מנשמת אלוק יאבדו. וכשהן אובדין, אין אובדין אלא מאותו הדין, שהנשמה דנה \nלרשעים: \nותאנא, ערסיא\"ל שרו של גיהנם, עומד לפני נשמת הצדיקים, שלא יתפללו על הרשעים לפני \n"},{"index":16,"he":"הקב\"ה, ושיתנם ברשותו להורידם לבאר שחת. הה\"ד, ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש. \nמלך סדום זהו שרו של גיהנם, העומד על הרשעים, והוא מלך סדום: \nומה אומר לנשמה שהוא אברם. תן לי הנפש שהיא החוטאת, כד\"א הנפש החוטאת היא תמות. \nכלומר, תן לי אותה הנפש שהיא מתאוה בחטאות, כדי שתהא נדונית כפי רשעתה, ולא תקחנה \nבתחנוניך. והרכוש קח לך, אותם אשר שבו בתשובה בנפשותם מדרכם הרעה, קח לך והצילם \nמדינה של גיהנם: \nא\"ר יהודה, באותה שעה הנשמה מה היא אומרת. ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל \nה' א -ל עליון בשבועה, שלא אתפלל, ולא אקח לאותם הרשעים, שהייתי מכריז לפניהם באותו \nעולם, והוכחתים לחזור בתשובה, ופרשתי להם כל משפטי גיהנם, ולא שמעו לי, אם אקח מכל \nאשר לך, שלך הם, וברשותך הם: \nדאריב\"ל, זמנא חדא חזי הוית וערעית סמוך לתרעא דגיהנם, ושמעית קל חייביא, דהוו \nטרידין בגיהנם בדינא רבא, דדיינין לחייביא בעלמא דאתי, והוו אמרין, פותקנא סייפנא, \n"},{"index":17,"he":"שמענא, ולא אריכנא אודננא, ווי לן, מילתא דצדיקיא לא עבדנא: \nבכינא, שמעית ההוא קלא דאמר, בר ליואי בר ליואי, סק סיקתך וסתום פומך, לית לך רשותא \nלצלאה עלוהי, ואת וחברייא כתיב בכו, ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם: \nואריב\"ל, שבעה מדורות יש בגיהנם, באשר נדונין הרשעים לעתיד לבא. ושבעה פתחים יש \nבגיהנם, כנגד שבעה פתחים שיש לנשמות הצדיקים להכנס בהם. כנגדן, יש לנפש הרשע שבעה \nפתחים להכנס בהם, ואלו הן: \nאופל, צלמות, שערי מות, באר שחת, טיט היון, שאול, ואבדון. ושם נידונים שנים עשר \nחדש: \nדא\"ר שמעון, משפט רשעים בגיהנם, שנים עשר חדש. ושם יצפצפו בתשובה, ונשמתן של צדיקים \nפוגעין לפני הקב\"ה, ומעלין אותן משאול, שהוא המדור הששי. שנאמר, מוריד שאול ויעל: \nומי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון, שוב אינו עולה. דתאנא, א\"ר יהודה, אע\"פ שנכנס \nבשאול, עולה בתשובה. שנאמר, מבטן שאול שועתי שהוא המדור הששי. שנאמר,מוריד שאול \n"},{"index":18,"he":"ויעל: \nומי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון, שוב אינו עולה. דתאנא, א\"ר יהודה, אע\"פ שנכנס \nבשאול, עולה בתשובה. שנאמר, מבטן שאול שועתי שמעת קולי: \nד\"א הרימותי ידי אל ה' א -ל עליון וגו' אם מחוט וגו' א\"ר אלעזר הראוים לך שהם רשעים \nגמורים, שלא שבו בתשובה מעולם, בשבועה שלא אקחם לעולם: \nבלעדי רק אשר אכלו הנערים, א\"ר תנחום, בא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב\"ה, שבשבילה \nזוכה האדם לחיי העולם הבא, וכל המלמד תורה לאחרים, יותר מכולם. בא וראה מה כתיב \nבכאן. אם אקח מכל אשר לך, אותם הרשעים הראויים לך. בלעדי רק אשר אכלו הנערים, חוץ \nמאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות, ששכרם כפול: \nדא\"ר יצחק, המלמד תורה לתינוקות, דירתו עם השכינה. והיינו דא\"ר שמעון, כד הוה אתי \nלמחמי עולימייא בבי רב, הוה אמר, אזלנא למחמי אפי שכינתא: \nואומר, רק אשר אכלו הנערים, חוץ מאותם אשר למדו לנערים תורה, וחלק האנשים אשר הלכו \n"},{"index":19,"he":"אתי באותו העולם, תדע שאחזיק בהם, ולא אתנם לך, אע\"פ שראויים ליענש: \nכל כך יש לנשמת הצדיק עם מלך סדום, שהוא שרו של גיהנם, המושל על הרשעים. ועוד אומר \n"}]}
