{"id":"kabala-27a26c53bf04-1-16","bookId":"kabala-27a26c53bf04","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"כד אתא רבי אבא, שאילו קמיה, אמר להו שפיר קאמר ר' יהודה, והכי הוא. ואנא אצטריך \nלגלאה רזא דמלה, הא חזינא דרבי יהודה גלי לה: \nאלא אמר הקב\"ה למשה, משה, השתא במצרים היה המטה של אהרן לדחות הקש, השולט על ישראל \nבמצרים. אבל כשיצאו ממצרים, כמה מקטרגים מזומנים על ישראל, לדחותם בים, כמה מים \nמרים נזדמנו אצלם. כמה מים רעים יקטרגו בהם: \nבאו לים, בא רהב שרו של מצרים, ושל ים. אמר הקב\"ה, משה הרם את מטך ונטה ידך. כיון \nדאמר הרם את מטך, מהו ונטה את ידך. אלא הרם את מטך נגד שרו של ים. באו למרה, כמה \nמים מרים נזדמנו אצלם, ונצטער משה וצעק, הה\"ד ויצעק אל ה': \nא\"ל קב\"ה, משה, הרי לך עצה בזה, השלך המטה אצלם, ויתחקק נחש עלי צור שניהם ביחד, \nוינצלו. הה\"ד, ויורהו ה' עץ. כמד\"א, מקום שיפול העץ, שהוא עצה. וישלך אל המים. \nוכתיב שם שם לו חק ומשפט, נחש עלי צור. ודם נסהו, עטרהו בנסים. אמר הקב\"ה, מכאן \nולהלאה, הרי לך שיעמוד אצל המים. הרי לך שיתקדש שמי במים: \n"},{"index":2,"he":"כשבאו לאלים, באו המים לקטרג עליהם, אמר קב\"ה, משה, במקום הזה אין צריך מטה, הרי \nיעקב שהוא האילן בשבעים נפש, והוא שבעים תמרים. ושתים עשרה עינות מים, שנים עשר \nשבטים. כשבעים עמודים, ושנים עשר שבטים, זכותם יגן עליכם, במקום הזה שנקרא אילן, \nוהוא אלים. כד\"א, כי יבושו מאילים אשר חמדתם: \nמיד ויחנו שם על המים, משמע דכתיב על המים. ומשמע דכתיב, שם שם לו, ולא במקום אחר. \nושם שלטו בני ישראל על המים, ולא הוצרך המטה. מכאן ולהלאה אצטריך המטה בנחש עלי \nצור, אצל המים: \nבאו לחורב, באו המים לקטרג, אמר ליה הקב\"ה, והכית בצור, המטה אצטריך הכא, והכית \nלאלו באותו צור, ולא בנחש. אמר משה, יתיר אצטריך הכא, אנא חמי מים דבעו לשטפא. \nאמאי, הנני עומד לפניך שם על הצור והכית בצור: \nא\"ל קב\"ה למשה, עדיין במריבה עתידים המים לקטרג יותר, שהם מים עכורים רעים וזדונים, \nויזדווגו בהם בישראל בגלוי לעיניהון, ובאותה שעה אצטריך המטה, והתיר עליהם הנחש \n"},{"index":3,"he":"בגלוי לעיניהם, ויתקדש שמי. הה\"ד, להקדישני במים לעיניהם. בגלוי. כדבר שנזדווגו בהם \nבגלוי: \nת\"ח, הכי חמא דוד, דכתיב לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, זה פרעה. אזי עבר על \nנפשנו המים הזדונים, כדאמרינן. וכתיב נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו': \nא\"ר אבא, מה ראה משה באותה שעה, שלא עשה בנחש. אלא ישראל היו דוחקין למשה תנה לנו \nמים, נתיעץ משה ואמר, קב\"ה אמר לי לעמוד בנחש, ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים, דאין \nיכולתו אלא בעפר, דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע דעפרא ייכול וישיצי כל יומוי, \nאבל במיא לא. וישראל דחקין לי, ואע\"ג דיעביד ניסא, לא יעביד באתר דא, אלא כד אתחקק, \nאתחקק בעפרא, ולא במיא. דכתיב וישליכהו ארצה ויהי לנחש. וצור בדא אתחקק, במיא, \nבמרה, וכבר עבד ניסא. טב דאעביד בהאי, דאתעביד ניסא אחרא. מיד ויך את הסלע במטהו \nפעמים, א\"ל קב\"ה, משה יען לא האמנתם בי להקדישני, דחשבתון דלא יכיל נחש במים, לכן \n"},{"index":4,"he":"לא תביאו. ומטך אשר הכית בו את היאור כו' מ\"ט משום דמחקק בניסין הוה ושמא קדישא \nעלאה רשימא ביה. \n \nפרשת אחרי מאמר ג\"ע וגיהנם וכוונת ק\"ש\nת\"ח, בשעתא דאתבריאו אתלבשו בדיוקנא קדישא עילאה דנהורא, בגנתא דעדן דלעילא. \nובדיוקנא קדישא אחרא, בגנתא דעדן דלתתא. ויהבין לון אחסנתא עילאה. ויהבו להון חולקא \nעילאה. ובתר דיהבין להון דא, אמר להון מלאכא, אתא זימנא דתיפקו, דקב\"ה אמר די תפקון \nמכאן: \nתווהו, ואמרו לאן. א\"ל תרין מלאכין, קב\"ה אמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל \nהארץ אשר אראך. מארצך: \nדא גנתא דעדן דלתתא. ומבית אביך: \nדא גנתא דעדן דלעילא. אל הארץ אשר אראך: \nדא ארעא חשוכא שפלה: \nואחזיאו ליה כל גנתא דעדן. ואחזיאו ליה היכלין וביתין, מדורין עילאין וכמה היכלין \nדכסיפין, וכמה ביתין, וכמה מדורין, וכמה דרגין, וכל חלק וחלק שיש לו לצדיק בפ\"ע: \nאמר מה אינון היכלין, אמרו ליה תרין מלאכין, ארבעין ותרין היכלין אינן מרקמן מכמה \n"},{"index":5,"he":"גוונין נאים, וכל אינש דקרי ק\"ש שמא דמ\"ב שמהן כדקא יאות, יירת לון. עאל ליה לשבעין \nדרגין, ובהון ע\"ב חלונות. ומקרמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. אמרו ליה, כל אינש \nדקרי ק\"ש שמא דע\"ב תיבין כדקא יאות, יירת דא: \nעאל ליה להלן, ואחזי ליה חמשין מדורין אחרנין, מרקמן בכמה גוונין. אמר למאן אינון. \nאמרי ליה, לכל ב\"נ דקרי ק\"ש שמא גחמשין תיבין כדקא יאות, יירת דא: \nעאל ליה להלן, אחזי ליה שבעין ותרין מדורין אחרנין מרקמן בכמה גוונין. אמר למאן \nאינון. א\"ל, לכל בר נש דקרי ק\"ש שמא דע\"ב תיבין דאית בפרשתא רביעאה: \nאמר להון, ובמה אנא ארווח דא. אמרו ליה, בעצבון תאכלנה. אמר להון ומהו העצבון. אמרו \nליה נעשה ונשמע. עשייה, בעובדין טבין. ושמיעה, באורייתא: \nאפיקו ליה מגנתא דעדן, ואזלו עמיה לגיהנם, ועמודא דעננא למהך בהו ביממא על רישיה, \nועמודא דאשתא למיהך בהו בלילא. אמרו ליה, ת\"ח, אתרא דא איהו חשוכא ביממא ובלילא. \n"},{"index":6,"he":"אחזיאו ליה כל מדורין דגיהנם ואחזיאו ליה להט החרב המתהפכת. ואחזיאו ליה הכלבים עזי \nנפש לא ידעו שבעה: \nאמר לון, מאן אינון. אמרו ליה, אינון ארבעין ותרין היכלין חשוכין. וכמה גוברין \nבשלשלין בצואריהון, ואסורין מן ידיהון ומן רגליהון, ואינון צווחין ואמרין ווי ווי. \nווי לנא דאזילנא בהבלי עלמא, ולא אסילנא לבתי כנסיות, ולא קרינא שמא דארבעין ותרין \nשמהן, דלא אוליפנא ליה. ווי לנא, ווי לנפשנא, ובעל האסורין ממונה עליהם: \nעאלו ליה להלן, אחזיאו ליה ע\"ב חלונין חשוכין, ובהון הוו עאלין, השלשלאין מן \nצואריהון. עאלו ליה להלן, ואחזיאו ליה חמשין שערין, וכלהו נוקבין, ורגליהון מן \nחייביא הוו עאלין באינון נוקבין, ואינון צווחין ואמרין, ווי לרגלנא דאזילו בהבלי \nהעולם, ולא אסילנא לבית הכנסת. ולא למדנא שמא דחמשין תיבין מן ק\"ש: \nעאלו ליה להלן, ע\"ב מדורין, וידיהון אסירין בנוקבין מן מזוזיין דמן ביתא, ואינון \n"},{"index":7,"he":"אמרין ווי לנא, ווי לידנא, דלא אקשרו תפילין ברישא ובידנא: \nעאלו ליה להלן, ואחזיאו ליה כל מדורין דגיהנם, אמרו, כל בר נש דעלמא, ייעול באתרא \nדין. ואפילו מאן דאיהו חפשי. הה\"ד, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ולית חפשי \nאלא כל גבר דידע שמא דקב\"ה כדקא יאות. הה\"ד, אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו: \nתא חזי,כל גברא דעביד עובדין טבין, דאינון מצות עשה. כל מצוה ומצוה דיעביד, אסתלק \nלעילא, וקיימא קמי קב\"ה, ואמר אנא מפלנייא דעבד לי, ויהב ליה קב\"ה מלאך אחד, \nדיעזרוניה באתר חשוכא דגיהנם דאתקרי ליליא דאיהו באתרא הדין: \nוכל פתגמא דאורייתא דשמע, על כל מלה ומלה, יהב ליה קב\"ה מלאך אחד, לכל מלה ומלה \nדיעזרוניה. אע\"ד והגית בו יומם ולילה למען תשמו לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את \nדרכיך ואז תשכיל. ואם את תעביד דא, דקב\"ה פקדך דתתעסק באורייתא ביממא ולילי, ותיטר \nותעביד כל מה דאית בה, לא תדחל מאתרא דא. הה\"ד, הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל \n"},{"index":8,"he":"תחת וגו'. קב\"ה יהא עמך בשעתא דתתעסק באורייתא ביממא ובליליא. וקב\"ה יהא עמך בשעתא \nדתשמור לעשות ככל הכתוב בו. קב\"ה יהא עמך בשעתא דתתפטרא מעלמא, ותיעול הכא: \nואי לא תעסוק באורייתא, ולא תיטר ולא תעביד פקודי אורייתא, קב\"ה יסתלק מינך. \nומלאכיו לא יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. הה\"ד, ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני \nעמכם בקרי. \n \n"},{"index":9,"he":"פרשת אחרי מאמר שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם\nבתר דיחזי ליה כל דא, ויימא ליה כל דא, אמר ליה מלאכא חד מן התרין, דאיהו יצר הטוב, \nקב\"ה אמר לי דאזילנא עמך, אנא ויצר הרע. אומי לי דתקיים אורייתא כלא, ללמוד וללמד \nושמור ולעשות. אומי ליה. ובתר כן אמר, לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל, כמא דאמרנא: \n\n"},{"index":10,"he":"ובשעתא דיפוק מבטן אימיה, יתקיף מלאך בידיה בצואריה, וישכח ליה אורייתא, ורשים ליה \nבאצבעיה על פומיה, לא תשכח השבועה דנשבעת לי. ואם גברא יעביד, ואתקיים השבועה, יהבו \nלי הלכ מה דאחזיאו ליה. ואם יותר ירויח, יותר יתנו. הדא הוא דתנן, למוד תורה הרבה \nויתנו לך שכר הרבה. \n \n"},{"index":11,"he":"פרשת אחרי מאמר אלימלך ונעמי מחלון וכליון רות וערפה\nואם לאו, ת\"ח, בב\"נ אית ביה שם ידו\"ד. י\"ה, העה\"ב. ו\"ה, העולם הזה. י\"ה אתלבש \nבדיוקנא עילאה, מן דנתא דעדן דלעילא. ו\"ה אתלבש בדיוקנא דעדן דלתתא. ואינון כדוגמא \nדא, י', אלימלך. ה', נעמי. ו', מחלון. ה', רות: \nואם ההוא גברא אזיל בארחין טבין, ויקיים האומאה דאומי, יהבו ליה כל טיבו דאחזיאו \nליה, וכל מה דרווח בעלמא דין. ואם לאו. מה אמרת נשמתא קדישא. ערום יצאתי מבטן אמי \nוערום אשוב שמה. ומאי איהו ערום. משמא קדישא ידו\"ד דאמינא: \nת\"ח, בשעתא דאתי ב\"נ לעלמא, יהב ביה קב\"ה שמיה בב\"נ. ושמא אחרא מן שד יהודאי, \nדאיתקרי חול. ושמא אחרא. דאתקרי חשך: \nהה\"ד, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים: \nדא שם ידו\"ד דקב\"ה. ואת הטוב: \nזה השד יהודאי, דיהב ליה עושר בעלמא דין. ואת המות ואת הרע: \nאלין תרין מקטרגין רשעים טמאים, מזטרא דסמאל ונחש, מן שרו של ישמעאל ועשו: \n"},{"index":12,"he":"אם ב\"נ יקיים האומאה דאומי, טוב. ואם לאו, יסתלק מניה י\"ו, אשתארת ה' ה'. ובהאי \nשעתא, ה' עילאה מה אמרת. שובו שובו מדרכיכם הרעים, שהם הרשעים שאמרנו: \nואם תבו הרי טב. ואם לאו, יסתלק ה' עילאה אם ו\"י, ואתעביד הו\"י. ומה היא אומרת. הוי \nגוי חוטא וגו'. ואם תבו מדאשתארת ביה ה' תתאה. הרי טב. ואם לאו, יתעביד הוי\"ה. \nהה\"ד, השיב אחור ימינו מפני אויב. ויתעבידו הרשעים שר עליהם: \nובההוא זמנא, יתעבידו הרשעים אדונים להון, ומתעלה הטמא דאיהו מסטרא דשרו של עשו, על \nאלימלך ונעמי. ושרו של ישמעאל, על מחלון ורות. ובההיא שעתא אמרו, ה' אלקינו בעלונו \nאדונים זולתך: \nובההיא שעתא, ויהי רעב בארץ. הארץ, דא גופא. ובההיא שעתאא, אם יתעסק בתורה הרי טב. \nואם לאו, ייתי סמא\"ל רכיב על נחש, לאלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. אזיל \nלאתתא נעמי, יהפף לה, ויעביד לה דתיחוב, ותהא בישא: \nאם אדם אתפרש מינה, הרי טב. כמא דאמר איוב, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל \n"},{"index":13,"he":"מאת האלקים והרע לא נקבל. העצה דיהב לך הטמא, לא נקבל. ואם יקום עצת החטא כמו שאמרה \nהיא, ויגנוב, או יעשה כל העבירות שבעולם, אח\"כ יתלוהו על העץ וימות. הה\"ד, וימותו \nגם שניהם מחלון וכליון. ונשארו ה\"ה אלמנות: \nותאמר נעמי, ומה היא אומרת. ו\"י ו\"י ו\"ה. ועכ\"ז נעמי אומרת, שובנה בנותי, שובו שובו \nבתשובה, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, י\"ו דאבתלקו. ערפה מסטרא דמסאבו, תשוב \nאל עמה ואל אלהיה. ורות דבקה עם נעמי, הה\"ד אל אשר תלכי אלך: \nואם תבו בתיובתא, ייתי אלימלך, וייתי מחלון. ואם תבו כולהו, ייתי שמא קדישא עילאה. \nואם לא, ימותו. הה\"ד ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, נפקו מגופא: \nבההיא שעתא איהי אסלת לנטרי ג\"ע, למיעל בגנתא דעדן, דחיין לה לבר, ואזלת באתר \nדחשוכא. ותהום כל העיר עליה ותאמרנה הזאת נעמי. בההיא שעתא אמרת, אני מלאה הלכתי \nוהיקם השיבני ה', שמא קדישא דהוה בי. הה\"ד, וה' ענה בי, שמא קדישא דידו\"ד, אסהיד בי \n"},{"index":14,"he":"כל חובין דעבידנא. בההיא שעתא ייתי נחש ונסיב לה לשפחה. בההיא שעתא אמרת, איכה היתה \nלזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים: \nי\"ו נשארו עני ודל, עני ורוכב על חמור. דל, עליה אתמר אשרי משכיל אל דא ביום רעה \nימלטהו ה'. אם ישאר לו בן דאזיל בארחוהי דקב\"ה, ואתעסק באורייתא, אפיק לו מן רעה. \nשהם מתפרדים בד' פנות העולם. \n \n"},{"index":15,"he":"פרשת אחרי מאמר יעקב אשר פדה את אברהם\nכתיב, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. יעקב לא הוה בעלמא, ואת אמר אשר פדה \nאת אברהם: \nאלא ת\"ח, בשעתא דאפילו לאברהם בנורא יקידתא, בקדמיתא הוו דיינין ליה לעילא, אמר \nקב\"ה, כרסיא דילי. זילי ושזיבי לאברהם מן אור כשדים, שבשביל כבודי עביד מה דעביד: \nאמרו ליה מלאכי השרת, רבש\"ע, גברא דיפוק מיניה ישמעאל, דיעבדין להו לישראל מה \nדיעבדין. אמר להו כן יפוק מיניה יצחק, דיושיט קדליה ע\"ג מדבחא. אמרו ליה, הא עשו \nדנפיק מיניה דיחריב בי מקדשא. אמר, הא נפיק מיניה יעקב, דאיהו כורסיא שלימא. אמרו, \nהא ודאי בזכותא דיעקב ישתזיב. הה\"ד, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. \n \n"},{"index":16,"he":"פרשת אחרי מאמר חנניה מישאל ועזריה\nובשעתא דכפיתו לחנניה מישאל ועזריה, למרמי לגו אתון נורא יקידתא, פתח חנניה ואמר, \nה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. פתח מישאל ואמר, כה \nאמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולאא עתה פניו יחורו כי \nבראותו ילדיו מעשה ידי וגו': \nובההאי שעתא דנו דיניה לעילא, אמר הקב\"ה, זה יאמר לה' אני, זה חנניה, שאמר ה' לי \nבעוזרי ואני אראה בשונאי. וזה יקרא בשם יעקב, זה מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב \nוגו'. ובשם ישראל יכנה, זה עזריה, שאמר שמע ישראל: \nת\"ח, בשעתא דאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, עבדו ליצנות \nבלישניהון. אמר קב\"ה, כורסייא דילי, ההוא ליצנותא דעבדו, שזיב לון בדרגא דא, כמה \nדשזיבת לאברהם. ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. בההיא שעתא, כל אינון דכפיתו \nלון, קטל לון שביבא דנורא: \nדניאל אמאי לא הוה עמהון. אמר בלביה, הא עבדו מיניה צלמא. ומלכא אמר, שמיה כשם אלוה \n"},{"index":17,"he":"דיליה, הה\"ד, די שמיה בלטשאצר כשם אלהי. וכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, וע\"ד אתכסי \nמינייהו. וכי אדם יברח מן המלכות. אלא מלאכין הוו מכסין ליה: \nמה ראו חנניה מישאל ועזריה דיהבו גרמייהו לנורא. אלא ת\"ח. יומא חד הוה דוד נחית \nלהנות גופו לפני הנהר. והוה אמר, שמרה נפשי כי חסיד אני. אמרו ליה, ואתה חסיד. אמר \nלהו, ולא חסיד אני, שידי מלוכלכות בשפיר ובשליא, ומטהר את הטהור, ומטמא את הטמא. \nואני קם בחדוה בג' משמרות, כד\"א חצות לילה אקום להודות לך. ואנא נאים כסוסיא בהבל \nא': \nובחצות לילה, אקום להתעסק בתורה. ובמשמרה שלישית, אני מנגן עם המלאכים להקב\"ה. \nהה\"ד, ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. מאן אינון. מלאכין קדישין דאמרן \nשירה עמי בלילה. הה\"ד, ובלילה שירה עמי תפלה לא -ל חיי: \nאמרו הצפרדעים, אנחנא עבידנא יתיר מינך בדיל קב\"ה. אמר לון דוד, ומה עבדתון אתון \nיתיר מיני. אמרו ליה, דהוינן מוקדין גופנא בנורא בתנורא במצרים. ובשעתא דהוו מכפתין \n"},{"index":18,"he":"חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבייהו דנעביד כצפרדעים. \n \nפרשת אחרי מאמר שלש משמרות הוי הלילה\nתניא, שלש משמורות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב\"ה ושואג כארי. ת\"ח, שלש \nמשמרות אינון י\"ב שעתי, ואתפלגון ד' לכל משמר. ובכל משמר, יושב הקב\"ה ושואג כארי, \nואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו': \nת\"ח, כדוגמא דאית משמרות ברקיעא, כך אית משמרות בארעא. ומאן אינון. משמרה שניה, \nכלבים צועקים. הה\"ד, לעלוקה שתי בנות הב הב. והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ראשונה. \nחמור נוער. הה\"ד, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו: \nועל דא בלעם בזה החמור ובאשתו, היה מתנבא. הה\"ד, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל \nבאוה\"ע קם. וכי מטונף מן הטנופת, אתה מזכיר עם הטהור. אלא משה בטהרה. ובלעם בטומאה. \nוע\"ז היה עושה מעשה אישות עם האתון. \n \n"},{"index":19,"he":"פרשת אחרי מאמר כי יקרא קן צפור\nכתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו'. ת\"ח, קן: \nדא הוא גופא. בדרך: \nדאזיל באורחין טבין. בכל עץ: \nדא תורה, כד\"א עץ חיים היא למחזיקים בה. או על הארץ: \nאלין אינון ישראל, דאתקרון ארץ, דמלמד להון אורייתא. אפרוחים: \nאלין אינון נערים גדולים, דיתעסקון באורייתא. או ביצים: \nאלין זעירין, דיוליף לון אל\"ף בי\"ת: \nוהאם רובצת, אין אם אלא תורה. הה\"ד, ואל תטוש תורת אמך. אם תרצה שתקח הבנים, שלח \nתשלח את האם, ואח\"כ ואת הבנים תקח לך והארכת ימים: \nד\"א כי יקרא, כד\"א ואם תלכו עמי קרי. והלכתי אף אני עמכם בקרי. ויספתי ליסרה אתכם \nשבע על חטאתיכם. מאן איהי שבע. דא שכינתא: \nבדרך: \nדא קבורת רחל, דאיהי קיימא בפרשת דרכים, ויבשר לה וינחם לה ולא צביאת לקבלא \nתנחומין. הה\"ד, מאנה להנחם על בניה. ובשביל דאזלו עמו בקרי, גלה להון, ושכינתא גלתה \nעמהון: \nבכל עץ: \nדא יריחו. או על הארץ: \n"},{"index":20,"he":"דא ירושלם. אפרוחים: \nאלין כרובים דלעילא. או ביצים: \nאלין כרובים דלתתא. אנפי רברבי, ואנפי זוטרי: \nוהאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם. הה\"ד, \nובפשעיכם שולחה אמכם. ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארת ימים, בשביל דאימא אזלא \nומנדדע מגוזלה ומקינה. ודא גרים לך אריכו דאנפין, שית יומין דלעילא, דירחמו על \nעלמא. הה\"ד, ה\" ה\" אל רחום וחנוון ארך אפים ורב חסד ואמת. ואריך רוגזא מן אפין \nדאסתלקו בחוביהון דישראל. הה\"ד, וראית את אחורי ופני לא יראו. \n \n"},{"index":21,"he":"פרשת אחרי מאמר חצות לילה\nדודי ירד לגנו לעורוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים, ת\"ח, כל השירים קדש, \nושה\"ש קדש קדשים. כנסת ישראל משבחת ליה לקב\"ה, ואומרת דודי. הה\"ד, דודי צח ואדום: \nת\"ח, בשעתא דיהא פלגות ליליא. איתער שתהובא חדא, ויעול תחות גדפי דתרנגולא, וקארי. \n"}]}
