{"id":"kabala-27a26c53bf04-1-6","bookId":"kabala-27a26c53bf04","part":1,"torah":6,"title":"קטע 6","hebrewTitle":"קטע 6","segments":[{"index":1,"he":"ולדרוש הענין יפה, הה\"ד ודרשת וחקרת ושאלת היטב, ואין לך רשות להסמך על דעתך: \nעד דהו יתבי, חמו לרבי אבא דהוה אתי. אמרי ממאריהון דמתניתין אתי. קריבו גביה, \nשאילו האי שאילתא: \nאמר, כך פסקו מארי דמתניתין, דכל מה דעבד קב\"ה, עבד ליה בפיקודוי, על ידא דאמצעי. \nאמר לארעא עבידי כך, עבדת כמא דאתפקדת, ולא שנייא מיניה. אמר למיא עבידו כך, ועבדו \nמיא עבדתהון דאתפקדו, ולא שנו מיניה. וכן לרקיעא כך כי האי גוונא: \nוכד הוה עביד שום חד מנהון עבידתיה כמא דאתפקד, הוה חזי ליה קב\"ה, דעבד כההוא גוונא \nדפקיד ליה, והוא משבח ליה ההוא עובדא. הה\"ד וירא אלקים כי טוב. כלומר וירא באותו \nהמעשה, שעשאוהו כמו שצוה. והיה אומר כי טוב, כלומר, כי טוב עשה כמה שנצטוה, וזהו \nוירא אלקים כי טוב. א\"ר יצחק, כלהו שפיר אמרו, והאי מלה שפיר מכולהון: \nא\"ר ברכיה לרבי יצחק, א\"כ קשיא מילתא דא מכל מה דאיתמר, דא\"ה, הול\"ל האי קרא, וירא \n"},{"index":2,"he":"אלקים את כל אשר עשו והנה טוב מאד. מאי את כל אשר עשה. א\"ר יצחק, שפיר קאמרת: \nאזלו בתריה דר' אבא, אמרי ליה האי מלה, אמר להו, שפירא היא, וקרא דא מסייעא לן. \nדכתיב את כל אשר עשה בכלל, ולא נאמר את כל אשר עשו, דמשמע על אלין אמצעיים דעבד, \nדאפיקו כל מה דאתפקדו, והא טב. ובגיניה כתיב את כל אשר עשה: \nא\"ר חייא, וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב, להיותם עומדים תמיד, באותו קיום, \nובאותו הדרך שעשהו, ושלא ישתנו מדרך זו לעולם: \nאמר רב הונא אמר רב, לשלשה קרא קב\"ה שמותם במעשה בראשית, ואלו הן: \nהשמים. והארץ. והמים. השמים מנ\"ל. דכתיב, ויקרא אלקים לרקיע שמים. הארץ מנ\"ל. דכתיב \nויקרא אלקים ליבשה ארץ. המים מנ\"ל. דכתיב ולמקוה המים קרא ימים. ולמה. לעשות בהם כל \nמלאכתו: \nומה שיצא מהם, הניחו לאדם, לקרוא להם שמות. א\"ר ברכיה, כל מה שהוציאו השמים והארץ, \nאדה\"ר קרא להם שמות. שנאמר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה. \n"},{"index":3,"he":" \nפרשת בראשית מאמר ב' תדשא הארץ דשא\nויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו. רבי יצחק פתח, \nעורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. רבי \nאבהו אמר, כמה יש לאדם להרהר במעשיו, ולפקוד אותם בכל יום, הואיל ונתן בו הקב\"ה \nנשמה טהורה, לדעת ולהכיר לבוראו, ולהסתכל בנפלאותיו שהיא עושה בכל יום ויום: \nותאנא, א\"ר יצחק, ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת \nמהבקר ועד חצי היום. ונפקי עמיה מההוא אוצר החמדה. דתנן, אוצר יש למעלה בשערי משרח, \nוחמדה שמו. ויש בו שלשת אלפים ושבעים וחמש רוחין דאסוותא לעלמא: \nוהיינו דתנן במתניתא דרבי אליעזר, מאי דכתיב, בקר לא עבות, כלומר כשהוא בקר, מאן \nדאית ליה מרעין וחליים, אינו נלכד בעבות: \nאריב\"ז, יש מלאך ממונה, מהבקר ועד חצי היום, בההוא רוחא דאתי ממזרח, ומיכאל שמו, \nשהו אממונה לצד מזרח. ואריב\"ז הוא מיכאל, דכתיב ביה הנה מלאכי ילך לפניך. באשגחותא \n"},{"index":4,"he":"תשכח, מיכאל מלאכי. ודא הוא דאמר הקב\"ה למשה, הנה מלאכי ילך לפניך. כלומר הנה מיכאל \nילך לפניך: \nותאנא, כשרוח מזרח מתעוררלצאת לעולם, מאן דאזיל באורחא, ויכוין רוחיה להאי ענינא. \nכל ברכתא דברכין ליב, מתקיימת בההיא שעתא. ויהא חדי כל ההוא יומא: \nרוח מערב, מנשבת מחצי היום עד הלילה, ונפקי עמיה מאוצר מעין ד' מאה ושתין וחמש \nרוחין, לאפרחא עשבים ואילנים ויבולים. ותאנא, מלאך ממונה מחצי היום עד הלילה, ורשאל \nשמיה, והוא ממונה לצד מערב: \nא\"ר יוסי בן פזי, א\"כ קושיא איכא הכא, דהא תנינן, מלאך הממונה על הרפואה, רפאל שמו, \nואמרת דאסוותא אתי ממזרח, ומיכאל ממונה עליו: \nת\"ש, אריב\"ז כל עובדוהי דקב\"ה גבי בני נשא, מטול דישתמודעין ליה, דהוא מחי, והוא \nמסי, ולא ישוין בני נשא לבייהו למלאכא, ולא לרברבנא. ובגין כך מחליף עידנין וזמנין, \nדלא יימרון מלאכא פלוני עבד ליה האי, אלא כולא בידיה: \nולפיכך מחליף רוחין, עד דיצלו קמיה, ויתובון. וכדין יפקוד לאסוותא, למשרי עלוהי, \n"},{"index":5,"he":"וההוא מלאכא דאתפקד על אסוותא, עביד מה דאתפקד, מרעותיה דמריה: \nות\"ח, רחמנותא דהקב\"ה, דלא מחי לב\"נ, עד דסלקי עובדוהי במתקלא בבי דינא דלעילא, \nוההוא דאתמני על דינא הוא מיכאל. ורחמנותא דהקב\"ה, דאע\"ג דבגיניה מטא ליה דינא \nבידיה, בדינא. ממטי ליה רוחא דאבוותא בכל יומא, עד דיכשר אינש עובדוהי, ויתוב \nמנייהו קמי מאריה, וכדין משדר ליה אסוותא על ידוהי דההוא שליחא דממנא עלוהי: \nרוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא, ונפקו עמיה מההוא אוצר החמדה, מאתן \nושבעין וחמש רוחין, לדשנא ארעא, ולחממא קרירותא. ומלאך ממונה עליו, ואוריאל שמיה, \nוהוא ממונה לצד דרום, בההוא רוחא. וההוא רוחא כבדא על בני מרעין, ודחקין ביה, והוא \nטב לעלמא. ותאנא, בההוא זמנא דיינין לחייביא בנורא דגיהנם, וכל עלמא שכבין, והוזים \nבשינתא, ולית מאן דמצלי עליהן: \nרוח צפון, מנשבת מחצי הלילה עד הבקר. ותאנא, תלת מאה אלפין, רוחין ועלעולין אתיין \n"},{"index":6,"he":"עמיה, והא קשה מכלהון לכולא. וטב לבני מרעין, מסגיאות קרירותא לחמימותא סגיא די \nבהון: \nותאנא, ארשב\"י ביה שעתא, נפק קב\"ה מאינון עלמין סגיאין דכסיף בהו, ואתי לאשתעשעא עם \nצדיקיא בגנתא דעדן, וקל כרוזא כריז קדמוהי, ואמר, עורי צפון ובואי תימן. כלומר עורי \nרוח צפון, ואיתער למיתי לעלמא ולאפחא בבוסמיא דעדן. הה\"ד, הפיחי גני יזלו בשמיו: \nדתאנא בזמן שרוח צפון מנשבת בחצי הלילה, והקב\"ה נכנס בגן עדן, כל הבשמים, וכל \nהאילנות שבגן עדן, עולים ריחם, ומזמרים לפניו. דכתיב, אז ירננו עצי היער מלפני ה'. \nא\"ר שמעון, האי יער, כד\"א אכלתי יערי עם דבשי: \nוכל הצדיקים כלם נהנין מזיו אספקלריא של מעלה, וניזונין ממנו, ומזמרין לפני יוצרם \nבג\"ע. הה\"ד יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. א\"ר מנחם, מאי יאכל, סלקא דעתין דקב\"ה \nיאכל. לאו הכי, אלא כמאן דאמר ייתי שולטנא דביתא ויאכל אושפיזא, כל כתיב יבא דודי \nלגנו, כלומר, כשיבא דודי לגנו, יאכל הממתין לו. ואיזהו. פרי מגדיו. הם הצדיקים \n"},{"index":7,"he":"בג\"ע, וזהו בחצות הלילה: \nאמר רב יהודה אמר רב, האי מאן דנשמתא קדישא אית ביה, ושמע קל תרנגולא קרי בפלגות \nליליא, דאמר רב יהודה אמר רב, בפלגות ליליא, כד עייל קב\"ה בגנתא דעדן, זיקא דאשא \nנפיק מבין גלגלי חיותא, ואזיל בכל עלמא, ונוגע תחות גדפוהי דתרנגולא, ובההיא שעתא, \nבדחילו מקיש גדפוי דא עם דא, וקארי, ודא הוא בפלגות ליליא: \nומאן דאית ליה סוכלתנו בלבוי, ויתער ויקום לאתעסקא באורייתא, אזיל קליה ואשתמע \nבגנתא דעדן, ואצית קב\"ה. וצדיקיא אמרין ליה, מארי עלמא. מאן הוא דא. והוא אתיב ואמר \nפלניא, ונשמתא קדישא דאית ביה, לעי באורייתא, אציתו כולכו, דהאי ניחא קדמאי, מכל \nשירתא ותושבחתא, דאמרין לעילא: \nהה\"ד, היושבת בגנים. כלומר, נשמתא קדישא דאת בה בההוא עלמא, בין גנותא וטנופא, ואת \nעסקת באורייתא. בשעתא דא, חברים מקשיבים לקולך, שהוא ערב. והואיל וכן, השמיעי \nוהרימי קולך בתורתי,ואתן לך שכר חסד בעולם הבא: \n"},{"index":8,"he":"א\"ר זירא, מנ\"ל דרוח צפונית מנשבת בכנור. א\"ר יצחק, מהכא, כתיב הכא עורה כבודי, \nוכתיב התם עורי צפון. מה להלן צפון, אף כאן צפון. והוו צייתין ליה בכל ליליא, קב\"ה, \nוכל צדיקיא די בגנתא דעדן, וזה הוא בחצי הלילה: \nת\"ר, עשה הקב\"ה ג\"ע למטה בארץ, והוא מכוון כנגד כסא הכבוד, ופרוכת, הקרח הנורא. \nותאנא, מקום ידוע יש עליו, אשר לא שלטא בו עין נביא לראות, לא במחזה, ולא במראה, \nועדן שמו. דכתיב, עין לא ראתה אלקים זולתך: \nוא\"ר שמעון, מאותו עדן שלמעלה, ממנו ניזון אותו הגן שלמטה הימנו, ומתדשנים משם כל \nהאילנות, וכל היבולים, וכל הצמחים שבגן: \nואר\"ש, שלשה פעמים בכל יום, מנטף אותו עדן שלמעלה מעל הגן, מכל ריחין טבין, וזהרין \nעלאין, והנאות וכיסופין, ומההוא ריחא וכסופא והנאתא דנחית עלוהי, מתזן כל עלמא \nמיניה: \nותאנא, אר\"כשאמר הקב\"ה תדשא הארץ דשא, מיד הצמיחה הארץ, כל יבולין, וכל דשאים, וכל \nאילנות שבג\"ע בתחלה. ואח\"כ הצמיחה לכל העולם. וא\"ר יהודה, הארץ הצמיחה לכל העולם, \n"},{"index":9,"he":"והקב\"ה הצמיח לג\"ע. הה\"ד ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם: \nאר\"ש, הארץ הצמיחה הכל. והקב\"ה בירר כל דמעלי מנייהו, ושתלן בג\"ע. וממה דנחית מעדן, \nכלם נזונים, הה\"ד, ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפרים יקננו. מאן אינון \nצפרים. אלין אינון צדיקיא, דקב\"ה עביד להו גדפין כצפרין, לאתעופפא לעילא, במנדע \nוסוכלתנו, ולסלקא להו לההוא אתר דגניז להון, דכתיב ביה עין לא ראתה אלקים זולתך \nיעשה למחכה לו: \nא\"ר יהודה, הולידה הארץ דשאים המגדלים לאח\"כ, וצומחים, לעשות צורך העולם. וכל \nהעשבים של רפואה לרפאות בהם הבריות, כלם הולידה והצמיחה הארץ בבת אחת: \nא\"ר יהודה בר שלום, בו ביום שנבראו שמים וארץ, בו ביום עשו כלם תולדותם. ולא חסר \nמהם כלום. משמע דכתיב, אלה תולדות השמים והארץ. ואימתי נעשו תולדות אלו. ביום עשות \nה' אלקים ארץ ושמים. דייקא, בו ביום נעשה כל צרכי העולם. ולאחר כן גילה אותם, בכל \nיום ויום. ונתן טעם לכל דבר ודבר באותו היום שנתגלה: \n"},{"index":10,"he":"וכן א\"ר יוחנן, בו ביום שנבראת הארץ, בו ביום הולידה, והצמיחה כל תולדותיה, והיו \nכלם גנוזות תכתיה, עד שאמר לה הקב\"ה תוצא הארץ. תברא הארץ לא נאמר, אלא תוצא הארץ, \nדבר שהיה גנוז בה, והוציאה כל דבר ודבר, באותה הטבע הראוי לה להוליד ולהזריע מהם \nכדומה להם, הה\"ד, למינה: \nא\"ר יהודה, כך עשה הקב\"ה לארץ, כנקבה זו המעוברת, ואח\"כ מוציאה עוברה ממנה. כך היתה \nהארץ, בשעה שנבראת נתעברה מהיסודות כלם שנכנסו בה, והם הוציאו כל תולדות שלה: \nאר\"י כוורדין של שליא דאשה, דמלייאן מן זרעא דב\"נ, דאית ביה היסודות כלם, כך הארץ, \nבו ביום שנבראת, בו ביום נתעברה, מכל מה שהולידה, דכתיב בראשית ברא אלקים את השמים \nואת הארץ, ומיד והארץ היתה תהו ובהו וחשך ורוח. הרי בכאן ארבעה יסודות, שהם: \nאש. מים. רוח. חשך.ואלו הולידו כל תולדותיה, ומאלו נתייסדו כולם. וכל התולדות \nנתהוו, מכחות אלו: \nא\"ר אבא, בצוציתא דארעא, מלייאן זרעא שנקבה, מאינון מיא דלעילא, ומתעברת מנייהו \n"},{"index":11,"he":"כנוקבא דמתעברא מן דכורא: \nשאל רבי חגי לרבי דוסתאי, א\"ל, הא כתיב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה \nפרי למינו. ארעא אפיקת אילנין ופירין, מה כתיב לאח\"כ, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ \nוכל עשב השדה טרם יצמח, ומשמע טרם כתרגומו: \nא\"ל, כך הוא, אבל כחות להוליד באותו הזמן, לא היה להם. ומפני מה. מפני שלא המטיר ה' \nאלקים על הארץ, ואד לא היה, שיעלה מן הארץ, שאלמלא היה כך, כל כחותם היו להוליד \nולהצמיח. אבל מפני זה לא היה בארץ הכח המוליד: \nרבי יצחק אזל לגבי רבי זירא, עאל לביתיה אשכח דהוה מטייל בההוא גינא. פתח ואמר, \nובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. מה חזו בני יתרו לסלקא מתמן: \nדאמר רב יהודה אמר רב, שקולה היתה יריחו, כנגד כל א\"י, מרוב התענוגים שהיו בה, דאמר \nרב יהודה אמר רב, למה נקראת שמה יריחו, על שם הריח. אמרו בני יתרו, אנן צריכין \nלאתעסקא באורייתא, ואורייתא אינה צריכה תענוגים, ניקום מכאן לטורא ונתעסק באורייתא: \n"},{"index":12,"he":"\nא\"ר זירא, ידענא על מה אתכוונת, אלא בני יתרו, עד כען לא הוו ידעי אורייתא, וצריכי \nלטורא. אבל אנא ידענא באורייתא, וצריכנא צחותא לשמעתא: \nא\"ל, מאי דכתיב ותוצא הארץ דשא. א\"ל, הוציאה הארץ כל התולדות שהיו בה, ושהיו גנוזים \nבה, לחוץ. ולא היו בהם כוחותם, עד שהמטיר הקב\"ה על הארץ, ועמדו כל התולדות בכחם \nהשלימה, וכתיב וירא אלקים כי טוב. \n \n"},{"index":13,"he":"פרשת בראשית מאמר יהי מאורות\nויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. תמן תנינן, א\"ר יצחק בר יעקב, \nמאי דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ת\"ח, כשברא הקב\"ה את עולמו, עשאו מאותו האור \nהנאצל מלמעלה. וברא השמים, מאותו הרקיע הראשון שהכינו הקב\"ה ובראו בתחלה. ואותו \nהרקיע הוליד כל שאר הרקיעים שנתהוו ממנו: \nואמר רב יהודה אמר רב, אותו הרקיע הוליד כל המאורות, מאותו האור שמקבל מלמעלה. \nוכשברא הקב\"ה אותו רקיע, נטל את המאורות, והניחם באותו רקיע, הנקרא רקיע השמים. \nשאותו הרקיע, נתהוה מן השמים: \nא\"ר יהודה אמר רב, הרקיע העליון, הוליד השמים אשר תחתיו. והשמים, הולידו האי רקיע, \nונקרא רקיע השמים. ונטל הקב\"ה הני מאורות, ונתנם בו. הה\"ד, ויתן אותם אלקים ברקיע \nהשמים: \nא\"ר יצחק, עשה הקב\"ה הני מאורות, והניחם בזה הרקיע, להיות ממשלה על הארץ, ולהשתמש \nבהם הבריות, וכשבראם, נתנו אורם שניהם בשוה. אמרה הלבנה, רבש\"ע, אין לך להתנהג בשני \n"},{"index":14,"he":"כתרים בשוה. מה עשה הקב\"ה. המעיט אותה, והיינו הכפרה של שעיר ר\"ח, שנאמר בו לה': \nא\"ר יעקב, בכמה דוכתי תנינן דא, ולא אתיישבא בלבאי עניינא. כד אתא רב נחמן, אתו \nושיילוה, אמר כמשמעו. א\"ר יהודה לרבי יעקב, אתה רוצה לעבור על דברי חבריך. אשתיק: \nר' יוסי ב\"ר שמעון בן לקוניא, אתא למחמי לרבי אלעזר ב\"ר שמעון, חתניה, נפקא ברתיה, \nושקלא ידוהי לנשקא. אמר לה, לכי ומעטי את עצמך מקמי בעליך, דאיהו קדישא. שמע ר' \nאלעזר, אמר כען אנא אדכרנא מלה חד, דאיהו מרגלא יקירא, דאיתמר על סיהרא, כדתנינן, \nדקב\"ה אמר לסיהרא, לכי ומעטי את עצמך, דחשבת סיהרא דלה אתייהיב שולטנא. א\"ל חמוי, \nאנא כך שמענא, וכך הוא מתסדר בלבאי, בגין דלא אעבר על דעתוי דחברייא: \nפתח רבי אלעזר פומיה ואמר, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב \nגאותך. וכי גאותן של ישראל חרב הוא. לא. דהא החרב לעשו אתייהיבת, דכתיב ועל חרבך \n"},{"index":15,"he":"תחיה. אבל ישראל, לא: \nאלא הכי שמענא מאבא, דאלין אינון ת\"ח, דכד שמעין מלה, ולא אתיישב בלבהון, דאינון \nמגיחין דא עם דא, כאינון דמגיחי קרבא בחרבא, ובעיין לקטלא דא לדא: \nומלה דא דאמר חברנא, כך הוא, וכן גזרנא ברזא דמתניתא דילן, דכד ברא קב\"ה לשמשא \nולסיהרא, גזר על שמשא, דאתחזר למהוי שולטנא דעשר. וגזר על סיהרא, למהוי בעלמא דין, \nשולטנא דיעקב. ומני עליהון רברבין תקיפין, עד דייתון תרין אומייא אלין: \nוההוא רברבנא, דאתמני על סיהרא, בגין אומה דיעקב. בעא מן קב\"ה, דיתייהב שולטנא \nלסיהרא בעלמא דין, כלומר לאומה דיעקב, אמר קב\"ה, וכי מה בעייא אומה דיעקב, אלא \nלעלמא דאתי, ולשלטאה להו על כל עכו\"ם. אבל בעלמא דין, לכי ומעטי את עצמך, ואשתעבידי \nבגלותא, למזכי לעלמא דאתי: \nכד אתי אומה דיעקב, אתרעמו קמיה דקודשא בריך הוא על דאתנטול מנהון שולטנא, ואתיהיבת \nלעשר. אמר להון קב\"ה, וכי מה אתון בעאן שולטנא דעלמא דין, דהא אנא ערבאה לשלטאה לכו \n"},{"index":16,"he":"לעלמא דאתי, על כל האומות. ובג\"כ עלי כפרה, כלומר על אותה הבטחה שאני ערב בו, \nהקריבו כפרה, ואתעסקו באורייתא, ועלי לתת לכם שכר טוב, ועלי להשליט אתכם על כל \nהאומות, שעל כך מיעטתי את הירח בעוה\"ז: \nאתא ר' יוסי חמוי, ונשקיה ברישיה, קרא לברתיה, ואמר לה, קוטפיזא דנהירותא, ובוצינא \nדאיתפרשא בטבוון, אית גבך, זכאת אנת, זכאה חולקך, זכאה הוא חולקי בעלמא דין, דזכינא \nלמחמי כך: \nרבי יוחנן אמר, זכו ישראל, נהיר להון קב\"ה, ולית אינון צריכין לבוצינא אחרא, דכתיב \nוהיה לך ה' לאור עולם: \nא\"ר אבהו, ישראל כיון שנתחלף להו שולטנא, מונין חושבנא לסיהרא. דבה מנהגין ישראל \nחושבנהון. הה\"ד, הנך יפה רעיתי, מנהיגתי. ומום אין בך, דלא אשתכח בך גרעונא מן \nמועדין וזמנין: \nדבר אחר הנך יפה רעיתי ומים אין בך. ת\"ר, בארבעה פרקים בשנה העולם נידון. א\"ר \nאלכסנדראי, וכי לא נידון האדם אלא לפרקים אלו, והא כתיב ותפקדנו לבקרים לרגעים \n"},{"index":17,"he":"תבחננו. וא\"ר יצחק, אין לך כל רגע ורגע שאין הקב\"ה משגיח באדם, בכל מה שהוא עושה. \nותני הכא, דבארבעה פרקין בשנה הוא: \nא\"ר אלכסנדראי, הדרי בי. מלה דאורייתא בעניינא דא. ולא בעניינא דההוא מלה דרבנן. \nדפסוקא אמר, פקידה ובחינה. ורבנן אמרי דינא. ומשמע דקב\"ה משגח בכל יומא ויומא \nבעלמא. אבל מידין דינא, עד ארבעה זמנין אלין, למידן כל עלמא: \nוכלהו דינין אלו, בגיניהון דבני נשא עביד קב\"ה דינא בעלמא. בפסח, על התבואה, מאי קא \nמשמע לן. א\"ר יצחק, על תבואה ממש. דא\"ר יצחק, בשנה שעברה נתן להם הקב\"ה תבואה \nסיפוקא דעלמא. לא מעשרין ליה בני נשא, ולא יהבי למיכל מניה למסכני וליתמי ולארמלתי, \nכד אתי שתא דא דאין לכל עלמא על ההוא תבואה דהוה בשתא דעברה: \nבעצרת דן את העולם, על איזה עון. על פירות האילן, שלא המתינו שנות ערלתם, ושלא \nהניחום בשביעית לעני ולגר: \nבראש השנה דן כל העולם כלו, גופות בני אדם והנשמות, ופוקד אותם, ודן אותם על כל מה \n"},{"index":18,"he":"שעשו כל השנה כלה. ותאנא, אפילו צעדיו של אדם נמנין, ובאין בדין באותו היום, הה\"ד, \nוכל צעדי יספור: \nתאני רבי יוסי, שלש כתות נכנסין ליום הדין. כת צדיקים גמורים. כת רשעים גמורים. כת \nבינונים. וכנגדן, שלש כחות באדם. כח הנשמה הקדושה. וכח המתאוה. וכח המניעה, מאי כח \nהמניעה. א\"ר יהודה, כח המגדלת והמניע את הגוף בכל צרכיו: \nרבי יוסי בן פזי אומר, בא וראה רחמנותו של הקב\"ה, אע\"פ שב\"ד של מעלה באין לעמוד \n"}]}
