{"id":"kabala-28faf1900963-1-19","bookId":"kabala-28faf1900963","part":1,"torah":19,"title":"קטע 19","hebrewTitle":"קטע 19","segments":[{"index":1,"he":"הזה. וזהו 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו'. ומהו 'כי ציד בפיו'? אלא ראה בני יעקב \nנצודים בדיני גיהנום, וראה ונצטער; וכשראה גלות אדום וראה הציד של גיהנום נתון בפיו \nשל עשו, שמח ואמר: גלות מכפרת עוון, וזהו: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו \nיאשמו (ירמיהו ב, ג). הנה הודעתיך כי אף על פי שמידת יצחק היא הפחד, כוונתה לזכות \nאת ישראל, וזהו סוד: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לג, יג). כי השם יתברך \nויתברך מזכה את ישראל בגלות עשו. והנני מבאר עוד. 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו', \nכלומר יצחק הוא מידת הדין והפחד ואוהב כל כינויי הדין שיודעים לצוד הרשעים לגיהנום. \nואלמלא מידת הפחד מדיני גיהנום, כמה אנשים צדיקים היו חוטאים! ותועלת גדולה היא \nמידת פחד יצחק, שמפחד את האדם מדין גיהנום ונזהרין מעשות עבירה. וזהו סוד פחד יצחק, \nועל זה נאמר: \nאשרי אדם מפחד תמיד (משלי כח, יד). ואם כן פקח עיניך וראה כמה הוא הפחד מועיל, \n"},{"index":2,"he":"שמונע האדם מן העבירה, וזהו סוד 'אשרי אדם מפחד תמיד'. וזהו שאמר 'מפחד תמיד', \nכלומר אשרי אדם שרואה כמה גדולים הם עונשי דיני גיהנום הנקראים פחד, כמו שאמרו \nרז\"ל: איש חרבו על יריכו מפחד בלילות (שיה\"ש ג, ח), מפחדה של גיהנום הדומה ללילות \nוכשהאדם מפחד מדיני גיהנום מונע עצמו מכמה עבירות, וזהו סוד 'אשרי אדם מפחד תמיד', \nוסוד פחד\"ו בציון חטאים (ישעיהו לג, יד). ואם כן התבונן כי הפחד צורך גדול הוא \nלישראל להימלט מדיני גיהנום. ואם אין ישראל נזהרין ואינן מפחדין לפני י\"י, יותר טוב \nהוא שיפלו בגלות עשו משיפלו בגיהנום, כי גלות מכפרת עוון. ועל כן שמח יצחק, שהוא \nמידת הפחד, שיפלו ישראל בגלות עשו ויתכפרו עוונותיהם, משיפלו בגיהנום שהוא דין קשה \nעד מאוד. ולפיכך אמר 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו': \nואחר שהודענוך זה, צריכים אנו להודיעך סוד אותם המטעמים שביקש יצחק מעשו ובא יעקב \nוגמר המטעמים ההם ליצחק אביו וירש ברכתו של עשו. כבר הודעתיך כי יצחק אבינו עליו \n"},{"index":3,"he":"השלום הוא העולה התמימה, ואין השכינה נפרדת ממנו אפילו שעה אחת, והיאך תבוא תקלה על \nידו? או היאך יאהב את עשו? או היאך ירצה לברך את הרשע ולהניח את הצדיק? או היאך \nתתקיים ברכה אחר המאכל והמשתה, והרי התפילה קודם המאכל? ואומר יין ושכר אל תשת אתה \nובניך אתך (ויקרא י, ח), והיאך יצחק אוכל ושותה ואחרי כן מברך את הרשע? בני אל \nתתפתה בדעתך ואל תקבל אונאה להאמין כי צדיק גמור כיצחק אבינו עליו השלום יהיה נכשל \nבדבר קטן, אבל כל מעשיו פלס ומאזני משפט ליהו\"ה יתברך. דע כי בראות יצחק אבינו עליו \nהשלום כי שני עולמות הם, העולם הזה והעולם הבא, וראה את ישראל דחופין ומצטערין \nבעולם הזה, וראה מידתו שהיא מידת הדין מתוחה על ישראל, נצטער ואמר: מה יעשו בני \nבידי הגויים משבעים אומות, והיאך יתנהגו ביניהם בגלותם? אמר: מוטב שאתן לעשו בני \nברכת העולם הזה, הבא על ידי מאכל ומשתה, כדי שימשול על ישראל; מאחר שיחטאו ישראל \n"},{"index":4,"he":"יפלו בגלות, יותר טוב הוא שיפלו בגלות עשו אחיהם משיפלו בגלות אחרים נכרים שהם \nשבעים אומות. ואמר יצחק: מאחר שאי אפשר שלא תגבה מידת הדין החוב שלה מישראל, יותר \nטוב הוא שתגבה החוב על ידי אחיהם משיגבה אותו על ידי נכרי, וזהו סוד: לא תתעב אדומי \nכי אחיך הוא (דברים כג, ח). ולפיכך אהב יצחק את עשו, מפני שהוא תיקון יעקב שלא יפלו \nבניו בגיהנום: \nוכשראה שנפלטו בני יעקב מגיהנום והם נצודים בגלות עשו, שמח, וזהו סוד 'כי ציד \nבפיו'. ולפי שהעניין כך, אמר יצחק: אין עשו ראוי לירש ברכה עליונה שכלית, אבל הוא \nיורש ברכה תחתונה גופנית; ראוי לברכו על דבר גופני, שהיא דבר שהגוף נהנה בו, וזהו \nהמאכל והמשתה. ולפיכך אמר יצחק לעשו: ועשה לי מטעמים ואוכלה בעבור תברכך נפשי. \nנפשי, בוודאי, שהיא הנפש המקבלת מזון ולא הנשמה. ולפי דרך זה נתכוון יצחק אבינו \nעליו השלום להקל עונשם של ישראל בגלות, ושלא יירשו דיני גיהנום. ואף על פי כן שכינה \n"},{"index":5,"he":"אומרת: אפילו בגלות צריכים ישראל להקל מעליהם עול קשה של עשו, זהו סוד; ורבקה אוהבת \nאת יעקב (בראשית כה, כז). כי השכינה בזמן אברהם אבינו עליו השלום נקראת שרה, ובזמן \nיצחק אבינו עליו השלום נקראת רבקה, ובזמן יעקב אבינו עליו השלום נקראת רחל, כי לאה \nהיא סוד היובל. ושתי השפחות הן סוד שתי נערות של שכינה \", ומשם נתקן הכול. ולפיכך: \nורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו (שם כז, ה), אז צותה רבקה על יעקב לתקן את \nהמטעמים ולקבל ברכתו של עשו. ואלמלא כן, אין אחד מישראל נמלט מגלות חרבו של אדום. \nהתבונן מאד, הנה הודעתיך סוד ברכתו של יצחק ואהבתו אל עשו: \nואחר שידעת זה, צריך אני להודיעך שאלמלא שנעקד יצחק על גבי המזבח ולקח אברהם את האש \nואת המאכלת בידו, אין אחד מישראל יכול להתקיים מפני דינו של יצחק. ולא מפני שיצחק \nשנא את בנו ישראל, חלילה חלילה, אלא מפני חסידותו שכל כך היתה, פחדו ודינו מתוחה \nליראם ולפחדם מלחטוא לפני י\"י יתברך. וראה שעתידים לחטוא, אלא ראה שאין ישראל \n"},{"index":6,"he":"נצולים או מעונש גיהנום או מעונש גלות, שמח לגמור דינם של ישראל בגלות. וכשראתה \nמידת החסד שהיא מידת אל, שהיא מידת אברהם, שאם יגמר דינם של ישראל בגלות יהיו כולם \nכלים ונשחתים ולא ימלט אחד מעיר ושנים ממשפחה, לקחה מידת א\"ל בידיה את האש ואת \nהמאכלת שלא יכלו ושלא ישבדו ישראל בגלות, וזהו סוד; ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם \nלא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כו, מד): \nואחר שידעת זה צריך אני להודיעך מהו הטעם שכהו עיניו של יצחק מראות. דע כי י\"י \nיתברך מיעט מידת הדין, שלא תדקדק בכל העבירות, וזהו סוד: \nותכהינה עיניו מראות (בראשית כז, א). ומה הוא זה שאמר 'כי זקן יצחק', ואחר כך \n'ותכהינה עיניו מראות'? הנני מאיר עיניך בעזרת השם. דע כי יש למעלה מידת רחמים \nגמורה, ונקראת אהי\"ה זקן, היא המרחמת בלי תערובת דין. וכשבני אדם חוטאים מידת הדין \nמתוחה כנגדם, וכשעומדים לדין והשם יתברך שהוא יהו\"ה רואה שאם יגמר הדין תהיה כליה \n"},{"index":7,"he":"בכל העולמות, מה הוא עושה? מסלק הדין משם ומעלה אותו למידת רחמים הנקראת זקן. \nוכשמידת הדין מסתלקת לאותו מקום, אין בה כוח לא לדבר ולא לראות, וזהו סוד: ויגבה \nיהו\"ה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיהו ה, טז). ועל זה נאמר 'ויהי כי זקן \nיצחק ותכהינה', כלומר גם עליו גם על מידתו מדבר. ולפיכך י\"י יתברך בשעת הדין הקשה \nמרחם על עולמו ואומר:. למעני למעני אעשה כי איך יחל (ישעיהו מח, יא). וזהו שאמרו \nז\"ל: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב וכו', וזהו סוד; כולו הפך לבן טהור הוא \n(ויקרא יג, יד). ועל דרך זה התבונן שאין לפחד יצחק כוח וממשלה בשעה שהכתר העליון \nמאיר פניו למטה, לפי שאורו הגדול מכהה מאור עיניו של פחד יצחק. וזהו סוד; יאר ה' \nפניו אליך ויחונך (במדבר ו, כה). מהו 'ויחונך'? שאם אי אתה ראוי לרחמים בשעה שיאיר \nפניו העליונים, יתן לך מתנת חנם, וזהו סוד 'יאר יהו\"ה פניו אליך ויחונך'. והנני \n"},{"index":8,"he":"מאיר עיניך בעזרת השם. דע כי בכל מקום שאתה מוצא אור פניו מלמעלה הוא סוד גדול, \nוהוא כי יש שלוש מאות ועשרה פנים של זעם וכולם אדוקים בפחד יצחק וכשמידת הכת\"ר \nמאירה פניה ומוציאה דגל של רחמים שחקוק בו מידת א\"ל, שהוא סוד המעשרות של פנים של \nזעם \"\", אזי כל פני הזעם חוזרות להאיר ונהפכות כולן לרחמים, וזהו סוד 'א\"ל יהו\"ה \nויאר לנו', וזהו: אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון (תהלים פט, טז). ואם \nכן התבונן סוד 'ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות', ואז תשיג סוד 'תקעו בחודש \nשופר בכסה ליום חגנו' (שם פא, ג) יסוד 'אשרי העם יודעי תרועה יהו\"ה באור פניך \nיהלכון', ותראה מה הוא שופר של אילו של יצחק יכשתתבונן עניינים האלו אזי תיכנס לסוד \nשאנו אומרים 'יוצר המאורות' ו'בורא מאורי האש', ואז תבין מה יש בין יוצר המאורות \nובורא מאורי האש. כי יצירת המאורות נמשכות מן הרחמים הגדולים של מעלה, בסוד 'א\"ל \n"},{"index":9,"he":"יהו\"ה ויאר לנו'; ומאורי האש הם נמשכים ממידת אלהים, ממידת החושך שנאמר בו: וחשך על \nפני תהום (בראשית א, ב); יוצר אור ובורא חשך (ישעיהו מה, ז). ולפיכך מידת א\"ל מאירה \nלחשך הכלול במידת אלהים שהיא סוד אש, וזהו סוד 'יאר יהו\"ה פניו אליך ויחונך': \nואחר שהודענוך זה בשתי אלו המידות, יש לנו להודיעך סוד מידת שם יהו\"ה יתברך, המכריע \nבאמצע, והיאך מנהיג את עולמו. כינויים של יהו\"ה יתברך העומדים באמצע השורה, מימינם \nחסד ומשמאלם דין, והם כלולים באמצע מן החסד והדין. ואלו הכינויים אשר באמצע נקראים \nכינויי הרחמים, ועליהם נאמר: ליהו\"ה אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט, ט). והנני \nמבאר בעזרת השם. דע כי כל שמות הקודש והכינויים והמידות, בין שנקראים חסד, בין \nשנקראים רחמים, בין שנקראים דין, אין לך אחד מכולן שיהיה חסד גמור או דין גמור או \nרחמים גמורים, שלא יהיה בהם תערובות. וכל זה משם אהי\"ה ולמטה, אבל ממנו ולמעלה הכול \n"},{"index":10,"he":"רחמים וחסד גמורים פשוטים בלי תערובות בעולם. ועתה פקח עיניך ותן לבבך לראות \nעניינים עמוקים, שהם כמו כללים לסדרי המרכבות והשרים וקשר הספירות. ובראותך זה אז \nתבין קצת הספירות והשמות והמידות קשורים זה בזה, מקבלים זה מזה, והיאך כולם נעשים \nחבורה אחת וכוונה אחת בלי פירוד בעולם. וכשתבין זה, תבין סוד יחוד הבורא הכול יתברך \nויתברך: \nדע כי שמות הכתר העליון הם כולן שמות פשוטים בלי תערובת דבר. כיצד? רחמים הידועים \nהסמוכים לשם אהי\"ה, או חסד הסמוך לשם אהי\"ה, כולם חסד ורחמים גמורים פשוטים, אין \nבהם תערובות דבר אחר. וזהו סוד שנאמר: וברחמים גדולים אקבצך (ישעיהו נד, ז). וכי מה \nהם רחמים גדולים? אלא מפני שהרחמים הכלולים בקו האמצעי אינם רחמים גמורים, שהרי דין \nמעורב בהם שהם כלולים מן החסד ומן הדין, אבל רחמים של שם אהי\"ה הם הנקראים רחמים \nגדולים שאין בהם תערובות. וכן חסד עליון, כאמרו: ובחסד עליון בל ימוט (תהלים כא, ח) \n"},{"index":11,"he":"שזהו החסד הפשוט הגמור של שם עליון שהוא אהי\"ה. אבל חסד של אברהם תערובת דין יש בו, \nונקרא חסד עולם ואינו נקרא חסד עליון. זה הכלל: משם אהי\"ה ולמטה נולדו ההפכים כולם, \nפנים ואחור, ימין ושמאל, ולפיכך אין לך שם או מידה משם אהי\"ה ולמטה שהיא פשוטה בלי \nהרכבה: \nואחר שידעת זה, דע כי כל שמות הקודש והכינויין שהם מן הכתר ולמטה אין לך מידה פשוטה \nשאינה מתערבת עם חברתה. כיצד? חסד אברהם אינו חסד גמור, שהרי מידת הדין של יצחק \nמתערבת עמו; ואין לך מידת רחמים שאין בה קצת דין, ואין לך מידת דין שאין בה קצת \nרחמים. ואם תקשה: אם כן למה אתה קורא מידת דין מאחר שיש בה רחמים? וכן, למה אתה \nקורא מידת רחמים מאחר שיש בה דין דע כי המידה שעיקרה רחמים ורובה מתלבשת ברחמים, אף \nעל פי שיש בה קצת דין אנו קורין אותה מידת רחמים; וכל מידה שעיקרה דין ורובה מתלבשת \nבדין, אף על פי שיש בה קצת רחמים אנו קורין אותה מידת הדין. אבל אין שם לא מידה ולא \n"},{"index":12,"he":"כינוי, מאהי\"ה ולמטה, שיהיה כולו דין גמור או כולו רחמים גמורים. שאם אתה דן כן, \nנמצאת אתה קוצץ בנטיעות ומפריד ביחוד. שאם תאמר שמידת רחמים היא רחמים גמורים, \nלעולם לא תתחבר עם מידת הדין הגמורה, נמצאו כשני הפכים שאינם מתקרבים זה לזה לעולם, \nואם לא יתחברו הרי היחוד נפרד פרקים פרקים, מידת רחמים בפני עצמה ומידת הדין בפני \nעצמה, ועל זה נאמר: ונרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח). אבל סוד קשר הספירות והשמות \nוהכינויין והמידות אלו באלו הם כמו שאומר לך. דע כי מידת הכתר העליון שכולה רחמים \nמתאחדת תחילה בצד החכמה הפונה למעלה, שהיא גם כן רחמים. ומן הצד השני של חכמה הפונה \nלמטה, ונקראת אחור, נולד מידת הדין. ומצד הדין של חכמה הפונה למטה מול הבינה, חזר \nאותו צד הנקראת דין להיותו נקרא רחמים אצל מערכת הבינה, כי יותר שמתרחקים מן הכתר \nנולדות הדין בהם. ואם כן האחורים של חכמה נקראים דין אצל הכתר ונקראים רחמים אצל \n"},{"index":13,"he":"הבינה, ומב' הספירות האלו הנקראות חכמה ובינה נאצלים כל שאר השמות והכינויין. נמצאת \nלמד כי כל ימין הוא מצד החכמה, וכל שמאל הוא מצד הבינה. ואף על פי שהימין היא מצד \nהחכמה אין החכמה רחמים גמורים, כמו שאמרנו, שאפילו האחוריים של חכמה, דין הם נקראים \nכנגד הכתר; כל שכן הימין הנמשך מן החכמה, שיש בו דין ורחמים. אבל זה הכלל: כל \nהספירות האצולות מצד החכמה כולם נקראות מידות רחמים, לפי שהספירות האצולות מן הבינה \nכולם דין. ולפי מערכת אלו אצל אלו נקראות אלו רחמים ואלו דין. לא מפני שאלו של צד \nימין הם רחמים גמורים, אלא שרובם ועיקרם רחמים אבל קצת דין יש בהם; ולא מפני שאלו \nשל צד שמאל הם דין גמור, אלא שרובם ועיקרם דין אבל קצת רחמים יש בהם. וזהו סוד קשר \nהספירות והמרכבה, שאלמלא העירוב שבמידות לעולם לא היו מתקרבות ונקשרות אלו באלו. \nנמצאת למד כי מידת א\"ל שהוא מידת חסד אברהם, אף על פי שנקראת חסד ויש בה רחמים \n"},{"index":14,"he":"הרבה, קצת דין מעורב בה. ומידת אלהים שהיא מידת פחד יצחק, אף על פי שנקראת דין ויש \nבה מיני עונש הרבה, קצת רחמים מעורב בה. אבל מידת שם יהו\"ה שהוא קו האמצעי והוא \nעומד באמצע כל השמות, כמו שהודענוך, מימינו חסד ומשמאלו דין, בלי ספק שם זה כלול \nבדין וברחמים מכאן ומכאן. ולפיכך הוא פוסק אם לחיים אם למוות, אם לעונג אם לנגע. \nולפיכך תמצא שם יהו\"ה, שהוא סוד קו האמצעי והוא עומד באמצע, זו היא מידת יעקב אבינו \nעליו השלום ולפיכך נאמר בו: ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה, כז). כלומר, יעקב \nהוא סוד המידה האמצעית, כמו התיומת שבלולב שמתיים שני הצדדים באמצע כך יעקב מתיים \nשני האוהלים, שהם אוהל אברהם שהוא חסד ואוהל יצחק שהוא דין, וזהו סוד ויעקב איש תם \nיושב אהלים (שם, כה). כי מה צורך לומר יושב אוהלים? היה לו לומר יושב אוהל. אלא \nמידת יעקב עומדת בין שני אוהלים, ומתיימת ומאחזת ימין ושמאל במידה האמצעית, עד \n"},{"index":15,"he":"שנמצאו אברהם ויצחק נאחזים ביעקב: אברהם, ימין יעקב, יצחק שמאל יעקב. וזהו סוד \nהכתוב השלישי מכריע ביניהם: \nבין מידת א\"ל שהיא חסד, ובין מידת אלהים שהיא דין. נמצאת למד כי השם הגדול יהו\"ה \nיתברך שהוא עומד באמצע הוא כלול בחסד ודין, וזהו שאמרו בפרקי היכלות: מימינו חיים, \nמשמאלו מוות ואחר שידעת זה, יש לנו להודיעך כי מכאן תבין היאך כל השמות וכל \nהכינויים וכל המידות הם נאחזים בשם יהו\"ה יתברך. וזהו שאמרו בספר יצירה: היכל הקודש \nמכוון באמצע. וזהו סוד שם יהו\"ה שהוא באמצע כל השמות, בין מלמעלה, בין מלמטה, בין \nמן הצד. וזהו סוד: ראיתי את יהו\"ה יושב על כסאו (מלכים, כב, יט) בכל השמות \nוהכינויין ופועל פעולותיו. וכפי הפעולה שצריך לפעול, כך מתלבש בשם או בכינוי הראוי \nלאותה פעולה. ושמור עיקר זה תמיד, כי הנה תמצא יהו\"ה נקרא לפעמים רחום ולפעמים קנוא \nונוקם ובעל חימה ואיש מלחמה, כאומרו: אל קנוא ונוקם יהו\"ה נוקם ה' ובעל חימה (נחום \n"},{"index":16,"he":"א, ב) ואומר; יהו\"ה איש מלחמה (שמות טו, ג). ואם הוא כולו של רחמים, היאך אפשר לומר \nבו אלו הכינויין של דין קשה? אלא באותו הצד של דין, שאמרנו שהוא מעורב עם מידת \nרחמים, מתאחזין אלו הכינויין של דין. וכפי המידה הראויה, כך הכינויין מתאחזים בו \nומתלבש בהן. ונמצא שם יהו\"ה כלול ומשוכלל בכולן בהתלבשו במלבוש הראוי לכל דבר. \nושמור זה העיקר וממנו תראה שהשם יתברך אינו משתנה כלום, כאומרו אני יהו\"ה לא שניתי \n(מלאכי ג, ו) אבל השינוי הוא כפי הדין הראוי, מתלבש בכינויין הראויין לגמור הדין אם \nלטוב אם לרע. ושמור זה העיקר הגדול מאוד מאוד ותראה גדולתו יתברך ועוצם מלכותו: \nואחר שהודענוך אלה הכללים הגדולים, יש לנו לחזור ולהודיעך בפירוש מה שהתחלנו לבאר \nבשער זה ולומר: כבר ביארנו שמן הכתר ולמטה אין שם מידה פשוטה שאינה מעורבת עם \nחברתה, כי אצילות החכמה שנמשכה מן הכתר חייבה כל ההפכים וכל התערובות וכל דרך \n"},{"index":17,"he":"האצילות וקשר המרכבות. שהרי החכמה סמוכה לכתר ולבינה, ומאחר שהיא סמוכה בין שתי \nספירות הרי יש לה פנים ואחור, הפנים מביטות נגד הכתר, והאחורים נגד הבינה. ומאחר \nשיש בה פנים ואחור, הרי היא סיבת כל ההפכים והשינויים וכל התערובות שבעולם. ומכאן \nנולדו כל פנים ואחור, כל לבן ושחור, ימין ושמאל, ומעלה ומטה. וזהו אחד מן הסודות \nהעמוקים בקשרי מרכבה ואצילות ההוויות, והמבין סוד זה יבין כל המרכבות וכל המעלות \nהאצילות, שהם בצורת מקבל ומשפיע, וזהו סוד אנדרוגינוס. ולא שיש שם צורת אנדרוגינום, \nחלילה חלילה לשם יתברך להאמין דבר כזה ולהוציא דיבה ושם רע, אבל כמו שאמרנו למעלה \nבסוד כל פרקי מרכבה והשרים העליונים שכללם כולם ביחד נקראים אדם, לא שהם בצורה שלנו \nאו כמונו חלילה חלילה, אבל יש מעלות גדולות נעלמות מלאים זיו וזוהר ומיני מאורות \nוכולם כאחד נקראים בשם מוח. לא שהם כצורת מוח שלנו או כמוח שלנו, אלא שהם רמוזים \n"},{"index":18,"he":"בסוד המוח. וכן יש כמה עולמות מלאים כל מיני דשן וכל טוב ונקראים ימי\"ן; וכן יש כמה \nעולמות מלאים חושך שאינו מתאחז, והוא בלי גבול, ונקראים שמא\"ל; וכן יש כמה עולמות \n"}]}
