Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פירוש מאמר ארימת ידי בצלותין

קטע 2

קטע 2 מתוך 6

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

הנפרדים מתיחדים בהדבק בשרשם, שזה מה שמגיע להם להתיחד. משא"כ זיווגי האצילות לבדו, שאין היחוד אלא בו לבד: אמנם כאשר שמעת שזיווגי האצילות הם בסוד האמצע, וזיווג יאהדונהי בסוד רישא וסופא, וגם הם נתלים זה בזה, כי לפי התעוררות שמתעורר בו זיווג הרישא וסופא - כך נראו פעולות בזיווג האמצע, והולכים ומשתלמים זה לנוכח זה, כל אחד לפי מדריגותיו, עד שסוף דבר שניהם נשלמים. ודרך משל, במלת "ברוך" שבברכת אבות - לפי זיווג הרישא וסופא יהיו כללות כל ההיכלות בהיכל ק"ק, עד שהכבוד עומד בתקפו, נשמה לכלם. ו"אתה" - התחברות של יסוד הזכר בו. ולפי זיווגי האמצע תהיה נוק' דז"א עולה אחרי היסוד, ואח"כ אחרי נ"ה, כמבואר במקומו. וכן על דרך זה הולכים ומשתלמים זה לקראת זה, כל אחד לפי בחינתו: ואחר שידעת כל זה, הנה אפרש לך בס"ד שרש השלושה סדרים שזכרנו, מהיכן הם יוצאים לפי ענין התקרבות הא"ס ב"ה אל נאצליו, הנזכר למעלה, כי שם שרש הכל ודאי, וזה פשוט. כי

2

כבר אמרנו - הא"ס ב"ה לפי עצמו לא היה פועל שום אחת מאלה הפעולות כמו שהן עתה, כי מצד התחתונים לפי ערכם. ולכן צריך שיהיה זה המקום שבו חידש הא"ס ב"ה פעולתו, לא לפי עצמו כנ"ל, אלא לפי התחתונים. והיינו שהנה חידש בתחלה סדר חק אחד - שכל מה שיפעול לפי החק ההוא, לא יהיה לפי ערך כחו הבלתי תכלית, אלא לפי ערך התחתונים שהוא חפץ להוציא. וזה הוא המקום שאמרתי, שכאשר ירצה הרצון ב"ה לעמוד במקום הזה מצד היותו פועל, שם יפעול כל הענינים האלה. ועל כן שם צריך שיושרשו כל הפעולות הנעשות, כי הרי אינן נעשות אלא לפי שהרצון עומד בחק ההוא, והבן היטב. ולמען תבין יותר זה הדבר, אפרשהו למטה, וממנו תקיש למעלה, שאי אפשר לפרש כל כך. הנה אפילו אור האצילות, שהוא בחינת האלקות בלא שום נפרד עמו, לפי ענינו לא היו יוצאים כלל הנפרדים, ומכל שכן הגשמיים; רק בנה היכל לכבודו, והוא היכל ק"ק שבבריאה. העומד שם הוא הכבוד שזכרתי

3

למעלה, שמצד המצאו בהיכל ההוא אז קנה מין פעולה, והוא כל סדר הכבוד המפורש במקומו, שממנו יוצאים הנפרדים וכל הגשמיים, כל הנמצא בכל העולמות. ותראה שזה נקרא שאינו פועל לפי עצמו, אלא חידש מתחלה המקום, והוא ההיכל, ואז בחר להכנס בו כדי לעזוב פעולתו לפי עצמו, ולקחת בו פעולה לפי התחתונים. כי ההיכל לכך נברא שבעמדו שם כביכול תשתוה פעולתו לפי הצריך בבחינת ההיכל ההוא העשוי לפי התחתונים, והבן היטב. ואז ע"י ההיכל הזה יוכל להדבק במה שימצא ממנו, אעפ"י שמערך עצמו הם רחוקים, כי הרי נתקרב אליהם בבחינת ההיכל הזה. ויען אין ההתקרבות אלא בכח ההיכל, על כן גם ההתדבקות של התחתונים לא יוכל להיות אלא ע"י ההיכל, כי זולת זה לא היה בניהם קורבה. ועל כן אמרתי למעלה - שההיכלות הם לסוד ההתדבקות של התחתונים בשרשם. וניתנה ההדרגה הצריכה לזה בסוד ז' ההיכלות, לפי הענין הצריך להיות בסדר ובמדריגה בכל המלאכים ובכל

4

הבריות. ואין צורך לשאול על ההדרגה למה היא כך, כי כך היא צריכה להיות. ואעפי"כ תדע שהם ז' היכלות, כי הרי כל הנמצא מא"ק ולמטה, כבר פירשתי לך - שאינו אלא ז' הבלים. אך היסוד ועטרה שלו מתחברים, ותחת זה עומדת הפה העליונה שהוציאה אותם - למקור עליהם, כי אליה צריכים לשוב הדברים, וזה פשוט. והנה כל זה שהבנת למטה - כך צריך לימצא למעלה בזה הסדר עצמו. כי הלא כמו שאין הנפרדים יוצאים מאור האצילות לפי ענינו, כך הספירות הקדושות אינן יוצאות מן הא"ס ב"ה לפי עצמו, אלא שחידש לו בתחלה ענין ההיכל, כמ"ש כבר. וגם שם הדרגת ההיכלות, עד שיגיעו הדברים להוצאת ספירות האצילות, שהם כמו חצרות לבחינת ההיכלות ההמה. וכמו שהתדבקות התחתונים בשרש הוא בכח ההיכלות התחתונים שאמרנו, כן גם התדבקות הספירות בא"ס ב"ה הוא ע"י ההיכלות העליונים האלה. רק יש הפרש אחד, שהתחתונים הם ז', והעליונים הם ט', כי למטה אינם אלא בסוד ז'

5

הבלים, ולמעלה הם בסדר אחר בסוד תשלום הספירות, כמ"ש עוד בס"ד. והם ט' ההיכלות המוזכרים במאמר הזה שאנחנו בו, והבן היטב. ועתה אפרש לך המאמר הזה על דבריו, אמר, ארימית ידי בצלו דכד רעותא לעילא לעילא וכו' וזה בסוד ההדרגה שזכרתי למעלה, שמתקרב הא"ס ב"ה אל נאצליו. הנה הרצון העליון א"ס ב"ה הוא שרש הכל, והוא בב"ת ודאי, שע"כ לא יעלה על שום דעת שרק מה שעשה הוא שהיה ביכלתו לעשות. ולא עוד, כי באמת כחו הוא בב"ת, ורק כח אחד מן כחותיו הבלי תכלית הוא זה שגלה מן הכח אל הפועל, ואינו אלא ענין אחד לבד, דהיינו ענין היטיבו אל הנבראים, שהרי רק זה ענין כל הבריאה כלה. כי עד כאן הוא... כ"כ לפי שדברים הרבה צריך להקים הענין הזה על שלימות, לרוב התנאים והרכבות דברים שנמצא בו. אך אין הענין אלא אחד היוצא מכלם, וזה כבר נתפרש בכמה מקומות. א"כ נאמר שרק כח אחד מן הכחות בלתי מספר שיש לרצון העליון הוא שרש כל אשר

6

חידש והמציא. הרי כאן שרש, ושרש דשרש; דהיינו שרש כל הבריאה הוא זה הכח הנמצא בין כחות הבלתי תכליות, והרצון עצמו הכולל כל בלתי תכליות הוא שרש הכל. והנה זה הכח האחד לבדו שאמרנו - זה מה שנתעורר ראשונה כדי לגלות אל הפועל, וכבר נטה כל הרצון אליו לענין גילויו זה, ונקרא מרכז הא"ס, כמ"ש במ"א: והנה כח זה כבר אמרנו שהוא כח אחד לבד, פירוש, שזה הענין כבר אינו יוצא חוץ ממציאות ההטבה אל נבראיו. אך זה פשוט, שזה הענין שהוא (שלו) [שלם] - הנה הוא בו בתכלית כל השלימות שאפשר להיות. וזה הכח הוא המתגלה בספירות, שכבר שמעת שאינם אלא מה שצריך להגיע אל שלימות הענין של ההטבה. ותבין כי אפילו בענין הטבה לבדו - אין סוף באמת לשלימות הנמצא בו. ותבין כי שכר הנשמות יהיה לנצח, ואין. אלא השגה חדשה שישיגו, ואין סוף להשגה שיש להם להשיג, כי אין סוף לשלימות המתגלה. ונמצא שאפילו שלא נצא חוץ מענין ההטבה, אעפי"כ לזה הענין עצמו אין סוף לשלימות, והוא יתגלה תמיד בכל

7

הנצחיות, חידוש אחר חידוש לנבראים. וזה כל תענוג, וזה כל ההטבה שהמאציל ית"ש מטיב אל ברואיו, ורק לזה נבראו, והבן היטב. הרי כאן הרצון הכללי - שרש כל שרש, והכח הפשוט הזה בכל שלימות - שרש לכל הבריאה, ואפילו לכל קיומה הנצחי: אחר כך מן השלימות הזה נמצא עוד ענין אחר, נולד ממנו. והיינו כי אם היה רוצה להתגלות מיד בכל שלימותו, הנה היה מיד כמו שיהיה באחרונה בנצחיות. אך כבר ידענו, שלא רצה כך הרצון ב"ה, כי ידע שלא כך הוא שלימות באמת, וכבר דברנו מזה [די] הצורך בכמה מקומות. א"כ רצה הרצון העליון, שעל פי השלימות הזה ימצא חק הנהגה אחת, ההולכת בסיבוב גדול, מתחלת מן העלם הסוף התכליתי, והולכת בכמה מיני סיבובים, מתקרבת אליו, עד שמגעת אליו. וזאת ההנהגה נוכל לשער אותה בכמה מיני שיעורים, לדעת איזהו ראשיתה, איזה אמצעיתה, ואיזה סופה. וכמה מדריגות לראש או לאמצע או לסוף, וכמה תולדות, וכמה הרכבות, וכמה סיבובים ותחבולות. כי בשלימות הכללי לא נוכל להבחין חלקים, אלא כי הלא

8

במלה אחת נאמר כולו שלם, והוא כל השלימות, וא"א לנו להבין אותו כלל, כי אנחנו מוגבלים, ולכן לא נשיג את שאינו מוגבל. אך ההנהגה הזאת הבנויה מכל כך חלקים, נמשכים זה אחר זה בסדר ושיעור, באמת בזה נוכל להבחין ולהשיג: והבן היטב, כי אור הא"ס ב"ה כך היה מאיר, יש סוד הארתו בבחינת השלימות שלו, ועדיין אין זה מושג לנו כלל, ולא נוכל לקרוא לו כי אם שם א"ס ב"ה. אך בהתחילו ליקרב אצלנו בדרך ההנהגה המשוערת, האיר בדרך אחד, ונקרא שחידש (מן) [מין] הארה אחת שנוכל להבחין בה שיעור, מה שלא נבחן באורו הקדום. וזה... [נקרא] שזה הוא החידוש הראשון שחידש המאציל ית"ש, כי בחינת האור הזה היה מושרש בו בכח, ואינו בדרך החכמה דלא ידיעא, ואינו ענין מושג אצלינו כלל, והוא חידוש. ונקרא שהאציל אור אחד בבחינה אחת מחודשת, מושגת אצלינו. וזהו האור הנאצל ראשונה, ואינו שינוי באורו, אלא גילוי אצלינו. ונמצא, אדרבא, מתעלם השלימת שאין לה סוף, (אז) [אך] לגבי דידן המשיגים בו - נקרא

9

כאלו חידש אור אחד, כי בתחלה לא ראינו כלום, ועכשיו שהיה לו להיות ראש להנהגה המשוערת, ואז היה נראה אור זה, שלא היה נראה מתחלה, בדמות אור נאצל מן האור השלם שאין לו סוף, והבן מאד: וזהו ענין הצמצום, המוזכר במקומו, שהוא התעלם השלימות שזכרתי. ומיד נשאר נאצל האור הזה, והוא הכתר שזכרתי למעלה. ואחריו בא ענין התפשטות המחשבה, שהיא החכמה, והוא אור נאצל ממש מן הראשון, והיינו מתפשט ממנו. וכן כל האורות הנה הם מתאצלים זה מזה. והיינו שהרי הם כלם אור אחד, והיינו אור הרצון עצמו, אך בדרך הארה הם מתאצלים זה מזה; שהרצון ב"ה מאיר ממנו כל הארות האלה, אך הארה אחת עושה אותה שרש להאיר אחרת, והבן היטב: והנה אח"כ - התפשטות המחשבה, וההתלבשות בבינה, המדריגה שנשאר בה האור, אז בה היה כל הענינים המוזכרים בא"ק - שבתחלה היה בסוד רשימו, ואח"כ ירד הקו. ובאמת הקו ירד ממה שהוא קודם הרשימו הזה, פירוש כי בקו הנכנס יש כל הדברים הנזכרים קודם הרשימו, וכל

10

אותם הדברים ביחד נקראים חוט הא"ס, כי התחלה מן השלימות עצמו שרש הכל כנ"ל. ובהיות הצמצום, נהיו כל הדברים הנ"ל, עד שנתהוה החלל מלא מן הרשימו. ואח"כ נכנס הקו ובקע החלל כנ"ל: ונחזור לענין, כי הנה האור שנאצל בתחלה, הנה היה כולל כל ההנהגה כלה, וכבר שמעת שכלה אינה אלא ענין אחד לבד, שהוא ההטבה השלימה, בסוד החזרת הרע לטוב. לכן זה האור נקרא נקודה אחת לבד, שכל ענינו אינו אלא ענין אחד בלבד. אח"כ הנקודה הזאת התחילה להתפשט, ונעשית י' שלימה שיש בה ג' קוצין, וגוף הי' הנעשה מחיבור הכל. והנה כמו שהשלימות היה מתעלם ממנה, כך היתה נאצלת בכל חלקיה. ובתחלה היתה נקודה אחת לבד,והיא כללות החזרת הרע לטוב, ולא היה ניכר שום דבר בפרט, כי לא היה מושג עדיין הדרך איך שיהיה זה, כי דרך השלימות לא ידענוהו אלא בגילויו ע"י הספירות. ועד שזה לבדו היה שולט, היה נשאר הכל בסוד א"ס, וכמו שהיה מתעלם כך היה. והולך ומתקרב להיות מושג לפי

11

הספירות. לכן בתחלה לא נתגלה אלא ענין אחד לבד, והוא תכלית הענין.ולא היה א(י)פשר להבין יותר מזה, כי אם חזר ונתעלם יותר השלימות, והאיר האור בדרך יותר מושג. ואז נודע שרש ענינו, והיינו סוד החד"ר, שבהם סובבת כל ההנהגה. ואז נעשה בזאת הי' ג' קוצין וכנ"ל, והגוף מחברם. אח"כ נתעלם השלימות עוד יותר, אז כל אחד מן הג' קוצין האירו בפרט, ועשו ג' קוין ימין ושמאל ואמצע. הרי הם ט' אורות וגוף הי' - הרי עשרה. והרי הנושלמה הי'. וזו היא י של השם הקדוש יהו"ה ב"ה לעולם ולעולמי עולמים. והיא כללות כל הע"ס שיוצאים מבחינת דלא ידיע לבחינת ידיעא, כמ"ש כבר. ועם כל זה, זה אינו בבחינת ידיעא לגמרי, אלא הוא בחינה אמצעית בין דלא ידיעא לידיעא, והוא מה שמשגיח הא"ס ב"ה על נאצליו ומתדבק בהם. והוא כדמיון הכבוד למטה בבי"ע, וזהו כתר כנ"ל. ועל כן אמרו שהכתר אינו אלא השראת העליון על התחתון, ובכתר נכלל כל מה שיהיה אח"כ בכל

12

הספירות. ולכן כך הוא הכתר כמו כל שאר הפרצוף. וכן אריך אנפין באצילות הוא לבדו קומתו בכל העולם, וכל שאר הפרצופים מלבישים אותו. ואח"כ יש ההיכלות לזה הכתר, שהוא כמו הכבוד, כדי שבו יהיו מתדבקים הספירות, שהם בחינת ידיעא ממש. ואפרש לך הענין על פי המלות ותבין היטב, אמר, דכד רעותא לעילא לעילא קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ואל אתפס וכו'. הנה הזכיר כאן שני רעותין - רעותא לעילא לעילא, [רעותא] דלא אתידע ולא אתפס וכו', וכונתו על הרצון הכולל, הוא הא"ס ב"ה שאי אפשר לדבר בו שום דבר, כי אם לומר שהוא לעילא לעילא, פירוש שהוא מרומם הנעלם מן הכל, ובאמת אין אנו יכולים לדבר דיבור כלל. כי בשלמא אפילו בכח הפרטי שאמרנו - שלימות ענין ההטבה, סוף סוף אנו יודעים שהוא שלימות ענין זה של ההטבה. אבל הרצון הכולל - אין אנו יודעים כלל מהם. הוא הכולל, ועל כן לא נקראו אלא רעותא לעילא - רצון עולה מכל מה שמדברים בכל

13

דיבורינו. אך הרעותא השני שהזכיר, הוא הכח הפרטי שהוא שרש אל כל הנמצא עתה. אך זה לא אתידע, כי אינו נודע באמת, כי הרי הוא נעלם בתוך ההנהגה המשוערת והמשפטית. ואפילו שנודע ממנו ע"י הספירות, אך כלו לא יודע לעולם, כי הלא בכל הנצחיות יתגלה ממנו תמיד ידיעא חדשה, על כן נקרא שאינו נתפס. וזה, כי מה שאין השכל מקיף אותו לכל צד, אינו נקרא שתופס אותו. ולכן אפילו שישיג מעט ממנו, אינו נקראת השגה וידיעה שלימה. כי מי שרואה רק קצה הדבר, ולא כלו, נקרא שאפילו אותו הקצה לא השיג לגמרי, וזה פשוט. כלל גדול בכל - שהמשיג הענפים, ולא השרש, אפילו הענפים נקרא שאינם בידו. ועל כן זה השלימות לא אתידע, כי הוא נסתם. ואפילו מה שמתגלה ממנו אינו נתפס, ואינו מושג השגה ברורה ושלימה. והרי כבר שמעת שהרצון כלו נטה אל הכח הפרטי, עד שנחשב זה למרכז של כל האור. ולכן אמר, דכד רעותא וכו' קימא על על ההוא רעותא וכו'. ואז יוצא

14

האור הנאצל ראשונה, שהוא כתר, והיינו רישא דסתים וכו'. והנה כאן יתכן להזכיר שם רישא, כי הוא ראשית ההנהגה המשוערת, ובו נכלל סדר כל ההנהגה וכל הספירות בדרך לא נודע, כי לא הגיעו עדין לבחינת ידיעא, אלא הוא חלק אמצעי בין לא ידיעא לידיעא, והוא השגחת הא"ס ב"ה על נאצליו כנ"ל. וכבר שמעת כי ז"ס שער [נ] שנאמר בו "במופלא ממך" וכו'. ולכן ניקוד קמץ מורה על הכתר, כי הכתר עניניו סתומים ובלתי נודעים, מתיחדים ביחוד הרצון ב"ה שאינו מושג כנ"ל: ותדע, שכנגד הכתר הזה הכללי נמצא אח"כ כתרים בכל הפרצופים, כי לפי הסדר הזה הולכים כל הדברים גם למטה. וכל פרצוף - ענינו מתגלה מן החכמה שלו ולמטה, וקמוצים וסתומים בכתר. והמקבלים מן הפרצוף התחתון - מה שיהיה תלוי בכתר יהיה נעלם ממנו. וקרא לזה הראש, רישא דסתים לעילא. והיינו כי הוא מרומם מן הפרצוף, כמו הכתר השורה על ראש המלך, שאינו מכלל הפרצוף, אלא עומד למעלה מן הראש, ונמצא כל הפרצוף חוסה בצלו. וע"ז

15

הסוד כתוב, "ויברכו שם כבודך ומרומם" וכו', כי העבודה היא למטה, וגם מגעת למקום מרומם, שאי אפשר לסדר אורותיו בשבחי תפלתנו, אלא הוא מקבל ממנה מה שמקבל, ומסתדר מעצמו. ואמר, וההוא רישא אפיק וכו' והיינו הג' קוצין שבי', ואח"כ בהעלם אחר, ונהיר מאן דנהיר, והוא השתלם הג' קוצין בסוד הג' קוים שלימים. וכל זה הוא בדרך לא מושג כנ"ל, ועל כן אמר אפיק מאי דאפיק דלא ידיע. אחר שנשלמה זאת הי' כנ"ל, נאצל עוד אור אחר בסוד פתח, והוא המחשבה - חכמה שזכרתי למעלה, שבה נפתח מה שיקמוץ בכתר. וכמו שברישא, שהוא הכתר, נכללו ע"ס כנ"ל, גם זאת המחשבה שהיתה נאצלת היתה כוללת ע"ס; והיא י' שניה. אמנם כמו שהרישא נקשר בא"ס, כן המחשבה נקשרת ברישא, כי אינה אלא גילוי מה שברישא. ועל כן נאמר בה "מאד עמקו מחשבותיך". אך באמת אינה יכולה להדבקם, כי הלא צריך לצאת הספירות לבחינת ידיעא ממש, וזה אינו אלא במחשבה. ועל כן נשארה

16

התאוה להדבק, יען אינה אלא גילוייו כנ"ל. אך לא כך היה צריך להיות, כי אין זאת הכונה, ועל כן בהיות המחשבה יוצאת ונאצלת מן הכתר, הנה כל חלק ממנה שהיה מתעורר לצאת, לא היה יוצא, אלא היה מתדבק מלמטה למעלה ברישא עצמה. והיו אורות הרשימו מתגלגלים ע"י ההתדבקות והרדיפה הזאת. ואז מכח זה היה מתאצל אור אחד חדש בתוך הרישא מבחינת הרדיפה הזאת. והיינו שאינו אור שהיה הרישא מאיר מצד עצמה, אלא מבחינת הגלגול, שהיה עושה באורותיה הרדיפה, ומבחינת הדביקות שנתדבקה המחשבה עצמה ברדיפתה ברישא. כי זה האור הנולד מבחינת הרדיפה, היה ממשיך אליו, בכח הגלגול של אורות הרישא, מה שהיה יכול להמשיך. וכך היו עושים כל העשר אורות של המחשבה. ואז נקבצו כל האורות שנתאצלו מן הרדיפות, עם מה שהמשיכו מן הגלגולים של הרישא, ונעשה מהם מסך אחד, והוא פרגוד העומד לפני הרישא. וז"ס הקרום של מוח, כי הוא מבדיל בין הגלגולת

17

והמוח, והיינו בין הכתר והחכמה. אך אעפ"י שמצד אחד נקרא שמחבר, כי באמת הוא מחבר אותם, כי הוא בחינה אמצעית ביניהם, וע"י הפרגוד הזה מקבלת המחשבה מה שמקבלת מן הרישא, שאם לא היה הפרגוד, לא היתה החכמה יוצאת לעולם. ונמצא שבצאת אורות החכמה, מידי צאתם היו גורמים התאצלות האורות שנעשו הפרגוד, וכנששלמו אורות הפרגוד, נפרסו הם, וירדה החכמה למקומה ונתישבה שם. ונקרא הקרום הזה קרום של מוח, כי הכתר לא עשה אותו לפי עצמו, אלא מבחינת המוח לפי רדיפותיו. ונמצא שהמוח הוא האציל הפרגוד הזה מן הרישא, ולכן אמר, רעך דממשבה וכו' חד פריסו אתפריס, ואינו אומר פריס, אלא אתפריס, כי נאצל כמו עצמו מכח רדיפות המחשבה. ותראה שכך פרגוד נפרש לפני הכבוד למטה, וכן על חיות הקדש - "ודמות על ראשי החיה רקיע", כי אי אפשר לתחתונים להדבק בעליונים ולהשיגם עד שיתפרש מסך אחד ביניהם. והמסך הוא תמיד מה שמתאצל מן העליון להאיר

18

לתחתון. ואז נדבק התחתון במסך הזה, וכאלו מתחבר בעליון עצמו, כי לצורך התחתון פרש