{"id":"kabala-30b7c5a14fb1-1-1","bookId":"kabala-30b7c5a14fb1","part":1,"torah":1,"title":"קטע 1","hebrewTitle":"קטע 1","segments":[{"index":1,"he":"רבי משה חיים לוצאטו\nפירוש מאמר ארימת ידי בצלותין\n \nות\"ח (אד\"ר, זוהר ח\"ג, דף קל, סוף ע\"א) כתיב, \"אני ה' ראשון \"את אחרונים\" וכו' \n(ישעיה מא, ד); וכתוב אחר אומר, \"אני ראשון ואני אחרון\" (ישעיה מד, ו), ותראה, \nשבכאן אומר \"ואת אחרונים אני הוא\", ובזה האחר אומר \"ואני אחרון\". אך סוד הענין, הנה \nכבר שמעת שלשה זמנים יש ראש סוף ואמצע, שבהם נא' \"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין \nאלקים\". והיינו כי הסוף הוא מה שבסוף הכל חוזר כל הרע לטוב, והאמצע הוא כל הזמן שיש \nהרע בעולם, קודם שבא הסוף שמחזיר כל הרע לטוב. אך זה צריך שתדע, שסוף האמצע הוא \nצריך להיות כולל בו כל האמצע, להכניס אל תיקון הסוף. ותבין כל זה בסוד ימי השבוע, \nשהם סדר סיבוב כל כללות ההנהגה, בסוד \"שיתא אלפי שנין וחד חרוב\", דהיינו אלף השביעי \nהוא הסופא והוא השבת, שלאחריו בא אח\"כ חידוש העולם, בסוד השואת הראש והסוף, כמ\"ש \nלמעלה. אך (ע\"כ שלו) [ע\"ש יש לו] בין השמשות, שמכניס כל עניני החול לקדושת השבת. \n"},{"index":2,"he":"וכבר נתפרש זה בסוד \"הואיל ואתקצאי בין השמשות\" וכו'. כי הוא סוד היסוד הכולל כל \nעניני הזכר הצריכים לעבור ממנו אל הנוק'. ולכן בחוטם, שהוא התיקון הז', נכללים כל \nהתיקונים הראשונים לצורך פעולה זאת - להביאם אל הסוף. וכל זה אפרט לך בפרט, ותשמע \nסודות גדולים נפלאות תמים דעים: \nואקדים לך בתחלה הקדמה גדולה ורמה מאד מאד, ותראה עומק החכמה הנשגבה אשר אין לה קץ \nותכלית, והבן מאד. וזאת ההקדמה היא מה שביאר הרשב\"י זלה\"ה במאמר אחד, שנכפל בשלושה \nמקומות בספר הזוהר. האחד הוא בפ' נח (דף סה ע\"א), \"אר\"ש ארימת ידי בצלותין לעילא \nדכד רעותא עלאה לעילא לעילא\" וכו'. והנה מרוב העלם הסוד הנשגב הזה לא אמרו אלא כמו \nבדרך תפלה גדולה, שכיוון בגלותו אותו להמשיך אורות חזקים ותיקונים גדולים מאד, כי \nהוא באמת מרום כל הסודות הגדולים מאד מאד, \"סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם\": \nהנה ראשית הכל צריך להבין ענין אחד היטב, והוא מהו המותר באמת לדרוש ולחקור בענין \n"},{"index":3,"he":"הספירות הקדושות, ומהו האסור. והנה בתיקונים אמרו (סוף תיקון כ\"ב), \"במופלא ממך אל \nתדרוש וכו' כתר עליון דא איהו שלימו דחמשין [שערי בינה] וכו' בגין דאיהו מקור דלית \nליה סוף\" וכו', א\"כ היה נראה מכאן שאסור לדבר בכתר עליון, והרי אנו מדברים למעלה \nיותר הרבה. ואפילו את\"ל שזה מדבר על הכתר העליון מן הכל, שהוא א\"ק, הרי גם ממנו אנו \nמדברים הרבה מאד, מה שהיה אסור לנו. ועוד צריך להבין באמת, מהו האיסור בו, כיון \nשהוא אחת מן הספירות הנכנס במנין העשרה: \nועתה אבאר לך כל זה היטב בס\"ד. הספירות הם הם מדותיו של א\"ס ב\"ה, מה שהוא פועל לפי \nערך התחתונים, ולא פעולותיו מה שיהיה הוא פועל לפי עצמו. ודבר זה כבר נתפרש במ\"א \nבסוד חכמא דלא ידיעא. וע\"כ הנה מצד רצותו לפעול לפי התחתונים, האציל אלו העשר \nספירות. הרי יש בכאן מציאות אחת, דהיינו (הקרבותו) [התקרבותו] זה אל ענין התחתונים, \nוהוא דבר מחודש ממנו, כי אינו מוכרח אליו, אלא תלוי ברצון, והוא חידוש. וענין \n"},{"index":4,"he":"הספירות מחודש ממנו, והבן מאד, כי זה שרש לכל ענין הספירות. וכאן הוא מקום \nההתדבקות, שהא\"ס ית\"ש מתדבק בנאצליו, וע\"כ כאן תבין היטב כל עניניהם: \nוהנה זה פשוט, שמה שעשה המאציל ית\"ש - הוא היותר שלימות. ואם לפי ערך התחתונים \nהוציא עשר ספירות, לא פחות ולא יותר, וגם אלו הספירות בזאת התכונה שיש (בה) [בם], \nולא בתכונה אחרת, זה ודאי הוא השלימות, ולא שום אופן אחר. אך זה לא יהיה בלא טעם, \nכי בעומק רצונו ית\"ש יהיה הטעם הזה, ואי אפשר להשיגו, יען הוא תלוי מן הרצון העליון \nהבלתי נתפס אצלנו, ואנו לא ידענו ענינו, ע\"כ לא נוכל לדעת טעם תולדתו. והענין, כי \nהלא כל הנאצל - מן הרצון העליון הוא נאצל, וע\"כ טעם כל הנאצל יהיה תלוי בו. והנה \nהלא תראה, כי זהו בסוד ההפך שפירשנו למעלה, שנקרא הפך כללי. ומי יוכל להבין ענין \nזה, כיון שאין יודעים הבלתי תכליות, וע\"כ אין לנו לחקור על זה, כי אם אחר שידענו \nשכך עשה המאציל ית\"ש, אז נוכל להתבונן בזה מה שעשה - הבחנת כל הסדרים הנמצאים בו, \n"},{"index":5,"he":"ואח\"כ סדר יציאת המדות האלה זה אחר זה, זה מזה, וגם יציאתם מן השרש עצמו; וכן להבין \nכל פעולותיהם ודרכי הנהגתם. כל זה מותר לנו לגמרי, ואין לנו איסור אלא לחקור על \nהמונח הראשון - למה הם, אלא יען זה משתרש ברצון העליון, וכל מה שתלוי ברצון העליון \nאסור לנו לחקור בו כלל. מכל שכן אסור לנו לחקור למה נאצלו בזמן זה, ולא קודם, ולא \nאח\"כ, כי כל זה תלוי ברצון ודאי: \nתבין עתה, כי הנה הרצון העליון א\"ס ב\"ה הוא שרש לכל, ובזמן החידוש, הדבר הראשון \nשנתחדש - הוא מציאות ענין הספירות האלה כמו שהם עתה, כל עניניהם עם כל פרטיהם, כל \nמה שתלוי במציאותם ובנינם, עם כל התולדות מה שיצא מן הבנין הזה. והכל בטעם נכון \nמשתרש מן הרצון הפשוט עצמו ב\"ה, וזהו הנקרא באמת כתר, הוא האור הנאצל הראשון שהאיר \nהא\"ס ב\"ה. ואינו נתפרש מענינו כי אם מעט, דהיינו שהא\"ס הוא קדמון ומקור לכל, וכתר \nעליון עלול ומחודש עתה בזמן התאצל הספירות, והוא בבחינת צאת מן הכח אל הפועל. והא\"ס \n"},{"index":6,"he":"ב\"ה הוא בלתי תכליות בכחותיו. והכתר אינו אלא כללות כח אחד, דהיינו כללות ענין \nהספירות, שענין זה עם כל תולדותיו אינו נקרא אלא כח אחד. אבל זה הכח עומד בו כמו \nברצון ב\"ה, דהיינו מבואר עם כל הטעמים ועם כל השרשים התלויים בבלתי תכליות הנ\"ל, \nולכן נקרא ג\"כ בשם א\"ס. וזהו המונח הראשון של כל ענין הספירות. ואחר שהונח המונח \nהזה, אז על פיו נבנה פרטות כל ההנהגה. והיינו שהרי נניח כל הטעמים לצד אחד, שהרי \nאינם צריכים לנו, אלא נסמוך על זה המונח שהוא השלם ודאי, אז נקח כל חלקיו להעמידם \nעל תוכן, לפי ההנהגה שכבר הוקבעה. והרי זה אור שני שהאיר הרצון ב\"ה, ובו עומדים \nונראים כל פרטי ההנהגה לפי המונח הראשון. אפס כי טעמי המונח הראשון לא יראו בכאן \nכלל, וזה נקרא חכמה ומחשבה, המחלקת כל ההנהגה למחלוקותיה וטעמיה, הכל על בוריו. \nנמצא, שכתר - אי אפשר להתבונן בו, כי הוא המונח הראשון ומשתרש ברצון. וע\"כ כמו \n"},{"index":7,"he":"שאסור להסתכל ברצון כך אסור להסתכל בו, כי הרי הכל אחד, כי הוא עומד לפי הרצון \nכנ\"ל. רק מחכמה ולמטה מותר, כיון שאינו אלא פרטיות ההנהגה, אחר שהונח המונח הראשון. \nוהנה כל זה נעשה קודם גילוי שום ספירה. ולא עוד, אלא שהדרגה עוד אחרת נמצא קודם \nגילוי הספירות, והיא הנקרא בינה, והוא הסוד המתפרש במאמר הזה שאנו עליו, כמו שתראה \nשם בהדיא, שאמר, כדין אתלבש ואסתים גו בינה וכו', ועוד תשמע פירושו בס\"ד, עד שנמצא \nכל המציאות מא\"ק עד סוף הכל - אינם אלא ז\"ת שבהארת האור העליון, שמותר לדבר בהם. \nובהם נמצא סוד הז' (כלים) [הבלים] היוצא מן הפה העליונה, כמ\"ש עוד בס\"ד. והנה על \nהענין הזה אמרו (חגיגה י\"ג, ע\"א), \"במופלא\" וכו' - דהיינו כתר עליון וא\"ס ב\"ה; \"במה \nשהורשת התבונן\" - והיינו מן החכמה ולמטה. וכן אמרו בס' יצירה (א, ג), \"הבן בהם \nוחקור בהם\" וכו', דהיינו בענין הספירות בעצמם והנהגתם. אך על הנעלם אמרו (ספר יצירה \n"},{"index":8,"he":"א, ד), \"אם רץ לבך שוב למקום\" וכו'. ואפילו במקום המותר, הודיענו מאמרם ז\"ל (חגיגה \nשם), \"אין לך עסק בנסתרות\", דהיינו שהדבר שהשכל של האדם ההוא המתבונן אינו יוכל \nלהשיג - ימנע ממנו, כי זה האות שאינו צריך לדעת, ואינו מתוקן בדעתו, כי אם היה \nתיקון - לא היה נמנע ממנו: \nונחזור לענין, כי בכתר לא נתעסק, אלא מן המחשבה למטה. ואתה שמעת כבר, כי קודם \nהתגלות הספירות יש שני ענינים קודמים, דהיינו פרטות המחשבה, ועוד לבוש הבינה המלביש \nענין המחשבה, ואלה הם באמת שני סדרים גדולים הכוללים כל עניני ההנהגה בשני דרכים, \nכמו שנבאר בס\"ד. וזה כבר שמעת, איך עיקר הכל הוא היחוד המתגלה, כי הוא [מתגלה] מעט \nמעט בדרך הסופא, עד שיצא פעלו לאורה בסוף הכל, והוא תכלית השלימות. אמנם כבר פירשתי \nלך ענין ראש וסוף ואמצע, כי הראש והסוף שניהם שלימים בדרך אחד, רק שהראש - שלימותו \nעלה מתחלה, והסוף מתגלה אחר שנעשה המעשה בפועל להחזיר הרע לטוב. אך (ה)ענין החזרת \n"},{"index":9,"he":"הרע לטוב הוא הנעשה באמצע. והיינו כי בראש ובסוף הכל טוב, זה בסוד \"מגיד מראשית \nאחרית\", וזה מצד שכבר נעשה כך - שהרע חזר טוב; אך האמצע הוא עצמו החוזר הרע לטוב, \nוהוא נחלק לשתי בחינות, בסוד שם וכינוי שפירשתי למעלה, שסודם יאהלוההים, והם שרש כל \nדו\"ן הנמצא בכל העולמות, כי כל רע הוא רע עד שהשם אינו מתגלה, שבהעלמו שולט הכינוי. \nוכאשר תיקנו (את) בני האדם את מעשיהם, עד שעל ידיהם כבר הרע חוזר (הרע) לטוב, אז \nחוזרת הנוק' להפוך פניה אל הזכר. וסוד זה - הכינוי שהופך ענינו אל השם שיתגלה עליו, \nוהזכר שולט על הנוק' בסוד \"והוא ימשול בך\". והשם מתגלה על הכינוי ושולט, ואז נעשים \nשניהם ענין אחד. ונראה באמת שהכל אחד, ומה שנחשב רע - אינו כך, וזה כל סוד העבודה, \nכמ\"ש למעלה: \nוהנה בהיות האמצע מתחבר הוא בשני עניניו, כמו כן מתחברים למעלה רישא וסופא, כי \nכשהאמצע יהיה נשלם לגלות יחודו בכל פרטיו, שכל רע חוזר לטוב (פני) [ע\"י] השם המתחבר \n"},{"index":10,"he":"בכינוי, ונגלה שהכל אחד, הנה ממילא נשאר הרישא והסופא ג\"כ - שהיה בראש הוא שיש \nבסוף, והמתין הכל לגילוי הסוף. ואז לא נשאר הפרש בין זמן לזמן, כי הכל אחד. ונשאר \nהיחוד מתגלה באמתו. ונשלם כל (הסיבות) [הסיבוב], שהרי סבב רק לענין הזה, והבן היטב. \nכי עתה נמצאים שני ענינים - הותקן האמצע בתחלה בסוד יאהלוההים, ותיקונו מגיע אל \n(ה)סוף השלימות של רישא וסופא, כי האמצע מחבר ראש וסוף ודאי. וחיבור רישא וסופא \nנרמז בסוד ב' יודין דיאהדונהי, וזהו \"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים\", \n\"אני ראשון ואני אחרון\" - בב' יודין בסוד רישא וסופא, \"ומבלעדי אין אלהים\" - בזמן \nהאמצעי שיש שליטת הכינוי שהוא אלהים. אף על פי כן אין כינוי בלא שם, וכל הנראה רע - \nלפי האמת הוא טוב: \nואחר שידעת זה, תבין שכל עניני ההנהגה סובבים על שני השרשים, הראשון - שכל הענינים \nההולכים לפי יחוד האמצע. ויש השני - ההולך לפי היחוד של רישא וסופא. והם נתלים זה \n"},{"index":11,"he":"בזה כמ\"ש, כי יחוד רישא וסופא נולד מיחוד האמצע. וצריך לדעת כל הענינים האלה לפי \nמקורם, כי אין היחוד נשלם אלא בשניהם, ועבודת האדם כוללת כל זה: \nועתה אפרש לך הענין בפרט. שורש הכל הוא \"זה שמי לעולם וזה זכרי\" וכו', כי בכאן תלוי \nכל ענין העבודה והיחוד. יש עולם האצילות, והוא נכלל בשם יהו\"ה ב\"ה, ושם נאמר \"לא \nיגורך רע\", ושם אין יש ס\"א בשום פנים, כי אין שם אלא אלהות. בי\"ע כלו בסוד \"זכרי\" \nבסוד \"אדנ\"י\", ששם יש האלהות וגם הנפרדים, ולכך שם נמצא גם הס\"א: \nותבין עתה סוד הקרבן באמת, למה היה דוקא בהמה. אך הענין, כי כבר אמרתי - באצילות \nאין רע, ואין שייך פירוד שם, כיון שהכל אלהות, כי אם הכל הוא רק בבריאה, וכל מה \nשמזכירים באלו הענינים באצילות הוא בדרך השאלה, אבל אין פירוד כלל ח\"ו, שהרי אין \nשייך אפילו... זאת המלה, רק בבי\"ע הוא נמצא בפועל: \nוסוד זה - הנה כל השלימות הוא שיהיה הב\"ה מתדבק על בריותיו, ואז יוכלו להתענג בו, \n"},{"index":12,"he":"וזה יהיה כשלא יהיה שום מפריד, שהיא הס\"א בפגמי העונות. ועל כן כאן תלוי כל השלימות \nאו חסרונו, דהיינו או שיהיו הנבראים נדבקים בשרשם, או לא. אבל השרש עצמו - בו נאמר, \n\"אם חטאת מה תפעל בו\" וכו'. ומקום התדבקות השרש על כל ברואיו הוא בבי\"ע. ובריאה היא \nהראשונה והעיקרית, כי ע\"כ נעשו [שם] היכלות, שבהם הכבוד העליון עומד, והוא חלק אחד \nמן אור האלהות, אותו שהוא ראוי להדבק עם הנבראים. והרי בבריאה יש ג\"כ הנפרדים, ויש \nהאור הזה העומד להתדבק עליהם. אם הדביקות נעשה - זהו יאיקון, אאיקון, ואם לאו ח\"ו, \nזהו החסרון. ונמצא לצורך הדביקות הזה - ההיכלות כמ\"ש, כי זה כבר ידעת איך לכל מיני \nפעולה יש הסתדרות של העולמות ואורות בפני עצמם, וכבר התבאר זה במ\"א. ונמצא שסדר \nההיכלות הוא לזה, והיינו כי (ה)אור האלקות ג\"כ נקרא כבוד, והעולם עצמו - כסא הכבוד, \nדהיינו הכבוד הזה עומד בהיכל קדשו, והוא סוד, \"ובהיכלו כלו אומר כבוד\", כמ\"ש לקמן. \n"},{"index":13,"he":"וצריכים כל הנבראים, שכבר הם עומדים בהדרגה זה תחת זה, להיות נכללים מלמטה למעלה, \nעד שיהיו נקשרים בו. והסדר הוא - הכבוד עומד בהיכל עליון, ותחתיו עוד היכלות זה \nלמטה מזה, וצריך לעלות בכלם, עד שנגיע אל הכבוד העומד למעלה. והנה בתוך ההיכלות \nהאלו נמצאים מאורות גדולים, ראשי כל המשרתים, שעל ידם מתדבקים כל המשרתים \nלמדריגותיהם וכל אשר תחתיהם זה בזה, עד הכבוד עצמו. וכן יש שרים גדולים העומדים \nבתוך ההיכלות עצמם ובפתחיהם, והם הנבחרים למעמד הרב הזה. ושאר כל המלאכים עומדים \nבחצרות, שהם חוץ מן ההיכלות, והם מדריגות תחת מדריגות, עד הרקיעים התחתונים, ועד \nהאויר שבעולם השפל עצמו. ובהעשות ההתדבקות שלם, צריך שיהיו כל בחינות הנפרדים \nנחשבים כמו נפש ורוח לבד, והאלקות שהוא הכבוד העליון יהיה נשמה לכלם. אז נקרא שהם \nמתדבקים זה בזה, וזה תכלית כל השלימות. ונמצא שהכבוד הוא נשמה אחת לבד לכל הנפרדים. \n"},{"index":14,"he":"אך הנפרדים הם כל אחד בפני עצמו. ושרש כל אחד בפני עצמו הם כל הנפשות שבכל ההיכלות. \nכי כל נפש לפי מה שהוא - כך הוא ההיכל שלה: \nועוד יש מציאות אחד עשוי כדי לקשרם ולעשותם כמו גוף אחד, והוא רוח שבהם, כי כמעט \nנוכל לומר שהוא רוח אחד לכל ההיכלות, אלא בעמדו בהיכל אחד - מוציא נפש, ולפי בחינתה \nבפרט הוא כל הנמצא בהיכל ההוא וכל היוצא ממנו. ובעמדו בהיכל אחר יעשה נפש אחר. ולפי \nבחינתה יהיה [ה]היכל וכל הנמצא בו, וכל היוצא ממנו. הרי הנפשות נפרדות לגמרי, \nוהרוחות מתקשרים זה בזה. אך הנשמה היא אחת לבד באמת, שאין שייך בה שום חלקים. והיא \nלא תעשה נשמה לרוח ונפש הנ\"ל לשרות עליהם, אלא אם כן בתחלה יתקשרו הם זה בזה, \nלהעשות רק רוח אחד, ולהחשב על ידו כל הנפשות לנפש אחת, בהיות כל אחת מתקשרת בתאוה \nגדולה עם שלמעלה. ואז יחשב כל הבריאה בעלת נפש אחת ורוח אחד ונשמה אחת. כי הנשמה \nהיא אחת באמת, ואינה שורה אלא על יחוד: \n"},{"index":15,"he":"והבן היטב כי זה הוא רק בשם אדנ\"י, שהוא הכבוד הזה המתפשט לנשמה על הנבראים, אך שם \nיהו\"ה ב\"ה אין בו שום שינוי. וע\"כ העבודה היא רק בכאן, להקריב המשרתים אל שרשם, \nוסודם - הבהמות הנקרבות על גבי המזבח, שלא יוכל הרע להפריד ח\"ו הדביקות השלם. ולכן \nתיקון לחוטא הוא הקרבן, כי חטא אינו גורם פירוד באמת, ולמעלה נקרא כמו פירוד, כי \nגורם לאורות להתחשך זה מזה. אבל הפירוד האמתי הוא רק בבי\"ע, וע\"כ התיקון החזק צריך \nשיהיה שם. וסוד זה, \"אני ה' הוא שמי\" בסוד אצילות, \"וכבודי לאחר לא אתן\" בסוד זה \nהכבוד. ותדע שד' אותיות כבוד הם עצמם ד' דאחד, ולכן אמר \"וכבודי לאחר לא אתן\", והבן \nהיטב. ובהיות הכבוד הזה כלול מכל תיקוניו ביחוד אחד, אז צריך שישפיע אליו כל \nהאצילות, שהוא כמו זכר אליו, וזה עיקר הכל המגיע אל היחוד העליון ב\"ה, כי כבר עבר \nכל פירוד, והכבוד שהוא שרש המקבל עם כל ענפיו- נתקן בשלימות. ואז החלק המשפיע - \n"},{"index":16,"he":"משפיע לו, [ו]נתגלה השלימות העליון למעלה בסוד רישא וסופא. כי הלא כל השלימות הצריך \nלהתגלות אינו אלא בשורש התחתונים, כי הכל מאתו ית\"ש בסוד \"רוקע הארץ מאתי\", ורק זאת \nהבחינה היא הצריכה השלימות מן התחתונים, לצאת שלימותה מן הכח אל הפועל. אז סודו \nית\"ש בסוד משפיע - ישפיע לכל המקבלים, ונמצא שרש זה מושלם בלא שום חסרון, וזהו כונת \nהכל, ותלוי באצילות ובי\"ע כנ\"ל - אצילות בסוד המשפיע, בי\"ע בסוד המקבלים עם שרשם, \nוהבן היטב: \nוהנה הכבוד עצמו מסתדר בסדר הצריך בעצמו לעשות פעולותיו, והם סוד הי' נקודות שבספר \nברית מנוחה, כמפורש במקומו. ויש מסך אחד לפניו בהיכל קק\"ד. ואח\"כ ההיכלות עצמם \nעשויים לצורך הדביקות כנ\"ל: \nותבין עתה ששני סדרים, שהם שלושה, נמצאים בעולמות אבי\"ע, סדר הראשון הוא בסוד שם \nיהו\"ה ב\"ה, דהיינו י' באצילות, ה' בבריאה, ו' ביצירה, ה' בעשיה. לפי זה אצילות הוא \nלבדו, שבו כל הצריך להנהגה, והוא השרש, ובי\"ע הם הענפים שלו. ובדרך זה כל התיקונים \n"},{"index":17,"he":"נתקנים באצילות, וכל הזיווגים נעשים בו, ובי\"ע נעשים כנפש לנוק', כמפורש בכונות \nבמקומו. ובזה הדרך תלוי כונת כל התפלה - בסוד בנין זו\"ן, דהיינו בנין הנוק' העולה \nמן הג' עולמות, ובנין ז\"א בסוד המוחין. והעולמות כולם מקבלים מזיווגי האצילות, ובהם \nג\"כ יש ה' פרצופים תולדות ה' פרצופים דאצילות: \nסדר שני הוא שאצילות נחשב כלו לנשמה, ובי\"ע לגוף אליו, מקבילים זה לזה. ועדיין \nהעיקר הוא בנשמה בעצמה, והגוף מתנהג אחר הנשמה: \nוסדר שלישי, אצילות הוא כלו זכר, והכבוד עם כל ענפיו כלו נוק', ומזדווגים אצילות \nכלו בסוד יהו\"ה ב\"ה בסוד \"שמי\", עם הכבוד וענפיו בסוד אדנ\"י בסוד \"זכרי\": \nותדע ששני הסדרים הראשונים הם נמשכים מצד יאהלוההים, בסוד שם וכינוי שבאמצע, וזה \nהסדר בא מצד לבוש הבינה. אך הסדר של שמי וזכרי - בסוד יאהדונהי, וזה סדר המחשבה \nעצמה בסוד חכמה. והנך רואה איך זה עיקר היחוד, כי זה יחוד כללי באמת, שאפילו \n"}]}
