ספר הקנה
קטע 40
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
דבש לחלב מה חלב אסור באכילה דהוי דבר הבא מן החי אף דבש אסור באכילה וכ"ת דבש תמרים הוא, אומר אני דבש דבורים הוא, אדרבא אימא אית רבוי ואית מיעוט מה מיעוט כל דבש אסור ומאי ריבה ריבה כל דאתי ומשריץ מדג טמא ואתא לומר לנו דפירשא בעלמא הוא, מי לא תנן חלי דיחמורתא מותרת דפרשא בעלמא הוא (בכורות דף ז') כי הוא זרע אייל שהולך בתר האיילתה ולא מזדקקא ליה מפני שרחמה צר (ואזיל בתר חמורתא) ונקפה הזרע מחוץ ונעשה כמו מבושיים (פי' ביצים של זכר) וסברי רבנן לומר ביצים נינהו ואסור ואמר להו רב ספרא זרע דאייל הוא ושרי, והואיל וחלי דיחמורתא שרי דפירשא בעלמא הוא ה"נ לא שנא דמה דדג טמא משריץ פרשא בעלמא הוא, ורבי זבת חלב ודבש מנא לך דקאי אשניהם להקיש אימא זבת אחלב קאי דא"כ דאתרווייהו קאי ישמיעני דבש ויכתוב זבת דבש חלב ואז נאמר שהוא דבש תמרים וחלב שהוא פשיטא דהוא זב אלא מדכתב זבת חלב ודבש שמע מיניה דפלגינן
לדיבוריה ואמרינן זבת חלב לרבוי שבחה ודבש לא קאי אזבת, וא"כ אין לך כח להקיש חלב עם דבש להתיר אלא תקיש דבש עם חלב לאסור ויהא דבש וחלב הכל אסור באכילה, ושבחה לענין המותר בהנאה, וכ"ת מה ראית לרבות שרץ דג ולהוציא שרץ דבורים מסתברא דהאי פרשא בעלמא הוא והאי מגוף הדבורים דמייץ, וא"ת איפכא תראה כתוב לראייה ומנין וכ"ת מהכא נפקא דכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב אדרבה סחורה נראה ממשמעותו, ותו מי איכא מידי דקב"ה לא כתב בה היתר ודברי קבלה כתבו, כ"ש דבש וחלב דברים הבאים מהחי הם והתורה אסרתם, ואפי' את"ל שחכמים אמת ודבריהם אמת א"כ גמל גמל חד לעצמו וחד לחלבו א"כ שפן שפן ארנבת ארנבת חזיר חזיר למאי אתי על כל אלה לבי נבוך, דהאסורים מותרים נראים והמותרים אסורים נראים. אל"ב שמע והקשב דברי חכמים עד היכן מגיעים דקב"ה התיר ג' מיני בהמה וז' מיני חיה, והנה בין הכל עשר ואלו שנאצלו
ממקום קדוש וטהור פרדס והיקף שם פני אדם פני מלאכים ואינם נראין, אלא שיש גם עולם חיצוני ונקרא עולם ערל ויש עולם אחר ונקרא קליפי ערלה, ודע שעל עשרה מיני בהמה טהורה כנגדן ירדו עשרה אחי יוסף ובני עשו הם כנגדם בהמה טמאה, אלא הסמוכים להיקף יש להם סימן אחד של טהרה אשר שם בהם נמצאו עוברי עבירות חמורות והרחוקים אין להם סימן טהרה כלל, והנאחזים מישמעאל הם יותר קרובים אך בני עשו רחוקים וקשים מאוד, וע"כ התירו ברכיבת הסוס והחמור אע"פ שאין בהם סימן טהרה כלל כי גבוהים אנחנו מהם, ודע בני שהנאצלים מהיקף הם מפריסי פרסה הוא מורה על ענין האצילות שהאור הבא עליהם מהבריכה העליונה הלא בא דרך צינורות, ומעלה גרה הוא מורה שאותו האור והברכה מחלקין אותו לכחות החיצונים הם ע' שרים איש כפי חלק אומתו לרב תרבה ולמעט תמעיט כי צדיק חונן ונותן הכל ע"י כנ"י כי השמטה הוא פחד יצחק וכתיב אף חובב עמים, ע"כ הנאצל מן
המקום הטהור צריך להיות לו ב' סימנים הללו, וע"כ מלאכים התולים וכח השם בהם כענין לבלתי הפכי את העיר נמצאים בחיות הללו, וישראל הקדושים אשר חטאו בשם ע"י שעברו במצותיו נמצאים ממיני בהמות הללו, וע"כ אלו נקרבים לגבי המזבח וכן בעולם ד' מיתות ומקבלים כולם סקילה חנק הריגה שריפה ואין דין מיתות בחיות, אלא שיש מישראל נדחים אף בבהמות טמאות כי יתום עונותיהם החמורות והגדולות האמת שבים במקומם ובמחיצתם ושבתם איש אל אחוזתו, והאמת בני ההולך בדברים שנאצלו מצד הימין הם שיש להם חצי סימן של טהרה יש להם חזרה מיד, וע"כ נקרא חזיר ומלמד לעצמו ולחביריו, אבל ההולך בדברים שנאצלו מצד שמאל הם הדברים שאין להם סימן טהרה כלל עדיין יוסיפו צער על צערם וא"כ מוכרח הוא להזכיר את כולם ואלו האומות הולכים במינם ואקוץ, ובאמת בני בהמה טמאה אינה מתעברת מטהורה ולא טהורה מטמאה וטמא הבא מהטהור הוא חוטא שחטא על נפשו והעביר
ה' עונו ויצא מבין טהורים וע"כ טהור כי לא נגע בו שום טומאה. וטהור הבא מהטמא הוא ישראל אשר חטאתו רבה וה' לא העביר עונו ויצא מבין שני טמאים כולו זרע טמא בלתי טהור. וראה בני שהיוצא מהטמא יוצא בסימן טהור להעיד עליו ומה נעשה וכן היוצא מהטהור. וזכור בני תינוק יונק משדי אמו כמאמרם ז"ל ואין יניקה אלא חלב היורד מהשדיים וע"כ מותר באכילה ודוקא חלב בהמה הנאכלת ולא חלב בהמה שאינה נאכלת כגון טריפה, ולא תימא טריפות איברים אלא אפי' טריפות סירכא ואין לסמוך בחוץ לארץ דרובם כשרים נינהו כי רבו החוטאים ורבים המכים ע' טריפות ע' שרים רק בא"י בזמן מלכות ישראל שהצל על האדם ועל הבהמה לבל יכם שרב ושמש. והדבש שנשתבחה בו א"י הוא דבש תמרים דוגמא דחלב דיורד מהווי"ן הנקראים שדיים גם נקראים תמרים דלולב ותמרים הכל באילן (נראה שצ"ל דחלב ותמרים הכל באילן) אחד, אבל דבש דבורים הוא דבש פח"ד והותר באכילה דאין מתיקות בפחד יצחק אלא מעלמא דאתי ע"כ בני הדבורה עוקצה מרה כלענה ודבשה
מעלמא אתי לה, ואין כן במה שמשריץ הדג טמא דהכל מהגוף הטמא וטמא טמא יקרא, וי לכם עמי הארצות שאינכם מכירים מקומכם לאחוז אתכם חיל כיולדה לחזור בתשובה להקבל שבים: ד"ה סימני עופות טהורות וטמאות סימני עופות טהורות וטמאות וגם אמר להבדיל בין העוף הטמא לטהור ולא פירש לנו קב"ה סימנים כבבהמה רק מנה הטמאים והם כ"ד והשאר כולם טהורים אלא שצריכין אנחנו לדעת בין טמא לטהור, ואז"ל דסימן בטמאים דורס ואוכל, ולא תימא דוקא שאוכל החי ואינו מניחו למות אלא אפי' דורס אחר מיתה דורס הוא ואין לו אצבע יתירה וקרקבנו אינו נקלף ואין לו זפק, אם ראית בני העופות הטהורים על שנאצלו ממקום הטהור אשר שם שלום ואמת אינם טורפים ולא דורסים באכזריות ויש להם אצבע יתירה המורה מקום אצילותם, ויש ב' עופות הנקראים תורים ובני יונה צדיקים גדולים פנו עורף והלכו שם והם לבדם נקרבים ומולקים אותם מהעורף כי פנו עורף וכל שאר עופות כולם נשחטים שחיטת היודע לרחם, ומכסים דמם
מפני מעלת השוכנים, וכן הבהמות הטהורות שלום ביניהם זולת השור הנוגח שם רשעים יתהלכון, וכן הבהמות הטמאות יש מהם שממיתים מבלי רחמנות כן בחיות ובעופות ובכל דגי הים הטהורים רחמנים והטמאים אכזרים עד שהדבר מגיע עד למלאכי עליון והנה ויאבק איש עמו אצילות חיצונית עשה פרצה ביעקב ותקע כף ירך יעקב:
ד"ה דיני וסוד חגבים ודגים טהורות וטמאות דיני וסוד חגבים ודגים טהורות וטמאות וגם אמר יש מיני חגבים מותרים באכילה. ודע בני כל שבאסיפה בעלמא סגי להו אין שם אדם, ואע"פ שבחיות ועופות בקצתם נמצאים בני אדם דע שהם צדיקים גמורים בצאתם משם כי מעט הזדקקות (הזדככות) היו צריכי והרי הם כמלאכי עליון והדברים הנתרים באסיפה אין שם אדם א' מהם שצריכין שחיטה הוא צורך השמטה כי הכל כפי הפעולות מזדככים: וגם אמר שיש מיגי דגים טהורים ונתן בהם סימן כל אשר יש לו סנפיר וקשקשת סנפיר הוא ששט ופורח במים בהם, וקשקשת הוא כמו מטבע עגול זה על גב זה דבוק בכל בשרו ואין לך דג שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר, אלא יש דג שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת, ודע כי הקשקשת הם שומרים את הבשר כעין חומה וסנפיריו שש שש כנפים לאחד:
ד"ה סוד טהרות וטמאות סוד טהרות וטמאות ועתה בני אראה לך סדר הטהרות והטומאות הקרובים והרחוקים ואחר הראותך זה אעשה לך תמונה אחת לדעת ולהבין סדר כל אחד ואחד איש על מחנהו ואיש על דגלו כענין וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה ובתוך התמונה תראה ותבין כמה ניזוקים אוכלי בהמה וחיה ועוף הטמאים, דע לך בני הקב"ה הוא הבינה תקן סדרי המרכבות גדולה וגבורה הם אברהם יצחק ותפארת גאון יעקב באמצע הוא הנקרא היכל, וראה אברהם הוא החסד עומד חומה מוקפת סביב ההיכל מצד ימין, ויצחק הוא הפחד סמוך לאברהם מצד השמאל, וישמעאל שורה אחרת והוא הנקרא בן שפחה בן הגר המצרית, וממנו נאחזים ל"ה שרים והם חוץ מן החומה, אלא שבני קטורה הנקראים בני הפלגשים הם חוצה מכולם וישלחם אברהם ושרם הוא מצרים הנקרא שנית, נ"א ומצרים הוא שרו של ישמעאל נאחז מאברהם והנה מצד אברהם נאחזים ל"ה שרים, ואחר השרים הללו מבחוץ יש כחות אחרות והם סמוכות לל"ה שרים וגם
אלו מצד אברהם שהם בני קטורה שצריכים הקטרה להבריחם מן המרכבה הוא שנאמר ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך, ומיד ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם והולכים וחונים בלילות כי הוכרחו להשתלח, ושמות הטומאה נתן להם כי לא היו בני הגבירה וראוים לזוהמא ולטומאה כי הוא מקום אחיזתם וזהו וישלחם. ומצד השמאל אשר שם יצחק ל"ה שרים הנאחזים מעשו ועשו מיצחק ושרם הוא סמא"ל, וישראל הוא הנאחז מת"ת אחיזת יעקב אשר בו נאמר ולתתך עליון על כל גויי הארץ, וכתיב ירכיבהו על במתי ארץ ר"ל ירכוב את יעקב למעלה מאברהם ויצחק שבהם אחיזת הע' שרים, וזה יאמר לשר שלנו למלכות בית דוד קום בתולת ישראל, ראה אתה והבן הקרובים להיכל שהוא הת"ת הם מזוקקים וטהורים והרחוקים מההיכל הקודש הם בעלי זוהמה והרחוקים יותר מרבים עליהם יותר טומאה וזוהמא כי כפי הריחוק כן רבוי הזוהמא, ודע כי סביב הע'
כתרים שהם על ע' שרים יש כמה קליפות, וכן כנגד נצח הוד יסוד יש מחנות כדוגמת השרים והקליפות העליונות שהם נגד הזרועות וכולם נקראים מחנות, אלא שיש מהם מחנות טהרה והם מחנות שבתוך החומה ויש מחנות של טומאה הם מחנות שהם חוץ מן החומה, וכלל זה נקוט בידך דע' שרים שאין בו טומאה וטהרה אלא דוקא מן ההיכל ולפנים כ"ש טהור לעולם, ואין לך דבר הנקרא טהור שאינו נקרא לפעמים טמא חוץ מן החיצון שהוא טמא לעולם זהו ויבדל אלהים בין האור ובין החושך וזהו עשר קדושות בא"י זו לפנים מזו, ודע שכל הטהרות והטומאות יש להם למעלה במרכבות מקום אחיזה ותולדה ומקור וקיום כל אחת במקומה ושיעורה, למה"ד למים המתוקים והמלוחים שיש להם מקור ממה שנמשכין ואע"פ שיש מקור אחר פנימי שהם מים מתוקים, דע לך שע"י המערכות שהמים נובעים בהם משתנה טעמא מהם מתוקים מהם מלוחים מהם מרים מהם עפצים מהם רעים מהם זדונים ובדרך זה כל מיני שקצים ורמשים
ומיני בהמות וחיות טהורים וטמאים בעולם הגשמי כולם יש להם מקום אחיזה למעלה, דע כי השרים ומערכת הארצות וכן מין ומין הטהורים והטמאים בעולם הגשמי כל אחד מושך ממקומו למעלה, ובעבור שראוי להיות הטהורים בפנים והטמאים בחוץ צוה הקב"ה לטהורים שהם ישראל שלא יאכלו את הטמאים לטמאות נפשם ולא שקצים ורמשים שקץ הם ואקוץ בם. כי ישראל הטהורים הם חלקו של קב"ה והם השוכנים בהיכל הפנימי ואם יאכלו הדברים הטמאים ההיכל וגופן טמא ומשוקץ באותן הדברים והם ראוים לגלות ושילוח וגרושין כי אינם ראויים לשכון בהיכל הפנימי כמו שלא היה אדה"ר ראוי ונתגרש מג"ע, וע"כ לישראל ראוי להם להתרחק לגמרי מכל הדברים הטמאים הוא שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' וכתיב לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וכו' כי אני ה' אלהיכם והוא מאמר השר שלנו היא כנ"י, וה"ק כמו שאני טהור ושכינתי בהיכל פנימי כן אתם חלקי וגורלי ראוי לכם
להבדיל מן הדברים הטמאים כדי שלא תטמאו אותי וזהו אני ה' נאמן ליפרע, ודע שכל הכחות השוכנים סביב היסוד הוא היכל הקודש הפנימי בין אותם הכחות הפנימים בין אותם הכחות החיצונים אלא שהם קרובים להיכל או אותם שהם רחוקים יותר כולם יש להם השגה כל אחד כפי הראוי לו להשיג ולראות גדולת הש"י ויופיו ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ונועם היכלו, אלא שאינם נכנסים לפנים ואין לשום אחד מהם רשות לצאת חוץ לגבולו אלא כל א' עומד במקומו ורואה ומשיג הדברים הפנימיים מאחורי המחיצה הסמוכה לו שהיא נקראת מסך ופרגוד והיא המעכבת מליכנס בפנים, וכל כחות הטומאה שומעים ויודעים כל אחד במקומו הראוי לו ועומד במחיצתו ואין לא' מהם רשות להכנס לפנים לשמוע ולצאת חוץ ממחיצתו וכ"א יש לו מחיצה לעצמו והמחיצה ההיא נקראת פרגוד וזהו שאומרים בכ"מ שמעתי מאחורי הפרגוד, ובאמת בני כל כחות החיצונים כולם רואים אפי' היכלות הפנימים והמעדנים
והתענוגים והכתרים ונחלי אפרסמון וששון ושמחה ומתאוים להכנס ולהדבק בהיכלי עונג הפנימים כי כל מיני שמחות ותענוגים וכל מעדנים ומיני כבוד כולם הם בפנים, ובחוץ אין נמצאת רק עצמות וקליפות ואינם רשאים להתענג בפנים כי המחיצות מעכבים זה משעול הכרמים, ודע כי כל כך מתאוים הכחות החיצונים להדבק בפנים שאין להם השקט ומנוחה אפי' רגע א' בלא תאות הדבוק, ודע כי חלק ישראל לבדו יש לו כח ורשות להכנס לפנים ולצאת לחוץ וישראל הוא חלק שם והוא משיכלל מכל הדברים העליונים ותחתונים, ונתן לו הש"י רשות לבוא להיכל הקודש ולצאת אלא שציוה לשמור עצמו לבל יכניס טמאים בפנים ואל יוציא טהורים לחוץ על ידי ביאות האסורות ומאכלות האסורות וכל שאר דברים המוציאים הטהרות ממחיצתן הוא שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני וכתיב לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף, והוא שציוה את אדה"ר לעבוד ולשמור את הגן האלהים שנאמר לעבדה ולשמרה, ראה
והבן כמה יפה כחו של אדם בקיום מצותיו וכמה הורע כוחו בעברו עבירה ואפי' כחוט השערה ולפי שישראל הם רגל ממרכבות עליונות ע"כ יש בו כח לצאת ולבא, ובאמת בני כל כחות החיצונות הטמאות השוכנות בחוץ ורואים ומשיגים מבחוץ מעלת היכל הפנימי ומעדניו ותענוגיו וכבודו ותפארתו ואינם יכולין להכנס לשם בשום צד ואופן אלא ישראל לבד ר"ל שר של ישראל, ע"כ משתוקקין ונכספים לידבק ואינם יכולים גם בישראל שהם אומה קדושה רק בעשות עבירה מעין אותו הדבר שהם רוצים והם מסתכלין תמיד להכשיל את ישראל לעבור עבירה כדי שימצאו מקום להדבק בהם וכשישראל עובר עבירה אז הם נדבקים בו ונכנסו עמו להיכל הקודש, נמצא שכולם נכנסים בהיכל וכל זה בעבור שאינם יכולים להכנס אלא ע"י ראה והבן בתמונה זו איך מטהרין ישראל ההיכל ע"י פעולותיהם אם לטוב אם לרע: ל"ה מחנות של האומות נלחמים עם עוד ויסוד ומקטרגים על ישראל וכאן הוא מקום עמלק
וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך שעולים ממלכות ליסוד מדרך המארב שהם אורבים ונקראים ארצות גוים וחוצות ישראל זה שאמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע נמצא כל הטהרות והטומאות דביקות בישראל וישראל מתקן עולם או מחריב עולם ותבין מדרך אדה"ר שהניחו הקב"ה בג"ע וציוהו שלא יוציא טהורים לחוץ ולא יכניס טמאים בפנים ולא יערב טמאים עם הטהורים לא במעשה ולא בדיבור ולא במחשבה לא במאכל ולא במשתה ונתגלגל הענין וטימא היכל הפנימי והנה עם שהיה מתחילה מכלל טוב ובכלל ברכה נתחלל ונדבק בו הקללה ע"י ששתה יין הנקרא חמת תנינים יינם וטמא עליונים ותחתונים ודע כי לצד צפון למטה יש מדה אחת ונקראת מלכות הרשעה ושמלכות ישראל שהוא כנ"י הנקרא מלכות בית דוד יושב על כסא ואז מלכות הרשעה נקראת שפחה כנגדה ואם ח"ו יחטאו ישראל והפרידו אלוף אז תחת ארבע לא תוכל שאת והם ד' מלכיות ונקראים רוח סערה
ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה סביב לכן הזהיר לכם את ישראל לקיים מצות ושלא לעבור עבירות להזיז מלכות ב"ד ממקומה ח"ו ולהעלותה מלכות הרשעה ח"ו וזו להבדיל בין הטמא ובין הטהור: ד"ה סוד מי מותר באכילת בשר סוד מי מותר באכילת בשר ואפילו הבהמות הטהורים ועוף הטהור לא התירה התורה אותם לכל אדם חלילה חלילה רק למי שמלכותו בכל משלה, ואם נמשל כבהמות נדמה נאסרו לו הוא שכתוב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וכל דגי הים בידכם נתנו, ואין על אלא מלך שנאמר נאום הגבר הוקם ע"ל כי אין דבר של בריה שאין מלך עליו בספירות ובבהמות ובחיות ובעופות ובדגים ובנחשים וכיוצא באלו, ואמר הכתוב כאשר תלך אצל מלך החיות או העופות וישלם עמך ולא אירע לך מצד שירא מצלך אז נמסרו כל אשר תחתיו בידך לטהרו ולקרבו ע"י שחיטתך ואכילתך, ומנא לן דעל מלך הוא שנאמר ותתפלל חנה על ה' שהוא כתר מלך עליון מלך על כולם והדגים בעבור שמלכם נעלם ולא יבא לידי ברירה כדניאל
באריות ע"כ לא אמר ע"ל והסוד הנעלם הוא יען שדגי הים משמטה שעברה ובריות היבשה הם מצד זו השמטה העומדת בתוקפם ובגבורתם וע"כ יד כלם עליהם, אבל כל בריאה דיבשה הנאכלים אינם כלים ונאכלים רק לצדיקים שאימתם מושלת על כל הבהמות ועל כל עופות השמים שהכוונה על מלכם, כי שם שוכנים אנשים בינונים וצדיק צרי עליהם והנה צרי בגלעד כי בהיות הצדיק משים כוונתו עליו לטהר ולהוציאו מצערו אז היה צרי ורפואה עליו לדבקה במדה הנקראת גלעד ויעקב קרא לו גלעד ומי הוא הצדיק ההוא הוא שצלו טהור ונקי והכל יראים ממנו כדניאל בגוב אריות הוא שמכלה ואוכל הוא וכמוהו. אך אחרים לא יכלו בעלי חיים. ויאיר עינינו בזיו אדה"ר כי בהיותו צורה קדושה דומה ליוצרו גם המלאכים היו משמשין לו כענין צולין לו בשר שהיו נמסרין בידו להעלותן במעלה כי אדם גדול מהם ומעלתו רבה, ואחר שחטא הנה כבהמה נדמה הוא שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו