{"id":"kabala-3abdaae3bf06-1-17","bookId":"kabala-3abdaae3bf06","part":1,"torah":17,"title":"קטע 17","hebrewTitle":"קטע 17","segments":[{"index":1,"he":"ובצוננין, ובחמין לא שחמין דין וחובה ואין לערב חובה בחובה, אבל בראשונים מצוה \nוחובה מערבים זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ודע שאם נטל ידיו ויצא ודבר עם חבירו \nוהסיח דעתו מאותו נטילה חוזר ונוטל, הראית בני שר' מאיר אומר שאין ליטול מן הגוי \nולא מן אשה נדה משום שמטמאין במשא, ואדרבה הנטילה אינה רק העברת מים בי' האצבעות \nומה לי גוי ומה לי נדה או אחר כי רק כח אדם בעינן וגוי אדם חיצוני נקרא הוא שנאמר \nטוב לחסות ביהו\"ה מבטוח באדם ע\"כ פליג עליו ר' יהודא והוא מלך שממנו מלכים ימלוכו \nוצדקו דבריו. ודע בני שאין לכסות ידיו במפה אף כי היא טהורה ונקיה ולאכול בלא נטילה \nכי העברת מים בעינן, ועל שהידים עלולים לקבל טומאה אף מהאויר ע\"כ אחר שהעביר מים \nעליהם מיד ינגבם, כי ר' אבהו הנקרא יד (אבה\"ו גימ' י\"ד) מטהר הידים והוא אמר האוכל \nבלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, וגם דע בני שאם נשתנו המים מחמת דברים שנפלו בהם \n"},{"index":2,"he":"ואין להם תואר מים פסולין לנטילה שהמים מורים רחמים ותואר המים מורים על דין. ודע \nלך בני שכל הנהנה מעה\"ז בלא ברכה נקרא גזלן שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, \nאביו ואמו הן הד\"ו פרצופים שהעולם הגשמי בידם ניתן וצריכין ברכה במעשה ידיהם, ול\"ש \nהנאת אכילה ול\"ש הנאת ריח יברך מקודם ואח\"כ יהנה, ולאו דוקא שאוכל כשיעור אלא אפי' \nפחות מכשיעור אפילו כל שהוא צריך ברכה דהא נהנה, אלא שאחר אכילת פחות מכשיעור אין \nצריך ברכה, ולא תימא הטועם דבר שאינו להנאה שאינו מברך לעולם מברך דהא נהנה הוא \nממ\"נ אלא אי חזר ופלט פטור. א\"ל ר' ברכה הסמוכה לחברתה שאין בה הזכרת שם ומלכות \nשמיה ברכה או לא, אל\"ב ר' יוחנן הוא דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינו \nברכה כשאינה סמוכה לחברתה מכלל דהסמוכה לחברתה אפילו בלא שם מלכות והזכרת שם ברכה \nהיא, א\"ל ר' והא סתם קתני ל\"ש סמוכה ושאינה סמוכה, א\"ל בני אם אינה סמוכה וחסר משם \n"},{"index":3,"he":"הזכרת שם ומלכות א\"כ מאי מברך אך הסמיכה ממקום ברכה היא עולה ואע\"פ שאין בה אזכרה \nומלכות ברכה היא, אל\"ר תינח בשניהם יש לו אזכרה בלא מלכות מלכות בלא אזכרה מה תאמר. \nא\"ל כשאינה סמוכה לחברתה לאו ברכה היא כי ברכה היא מדת הרחמים מכ\"ע ע\"י החכמה \nהנקראת אתה מהבינה הנקראת מלך וה' ואם אין מזכיר שניהן אין שם ירידת הברכה, אל\"ר \nוהלא אזכרה ומלכות משמע דוקא שלא הזכיר כלל אבל מלכות בלא אזכרה ואזכרה בלא מלכות \nש\"ד, אמר ליה בני מלכות בלא אזכרה לא שכיח אזכרה בלא מלכות שכיח, וה\"ק אם האזכרה עם \nמלכות אז היא ברכה אזכרה בלא מלכות אינה ברכה. אל\"ר בעינן השמעת אוזן בברכה כי דרך \nהאוזן הברכה יורדת שנאמר וישמע אלקים, עבר ולא השמיע לאזנו יצא או לא א\"ל לא יצא \nשעיקר הברכה משמיעת האוזן היונק מהחכמה ומכתר, אל\"ר מאי שנא ערום שלא יברך אלא א\"כ \nכסה ערותו ואשה מברכת אע\"פ שלא כסתה, אל\"ב במקום ערוה אין ברכה, ובאשה עומדת לא \n"},{"index":4,"he":"אמרו אלא יושבת שפניה תחתונית טוחות בקרקע וכמו כסוי הוי ע\"כ מברכת. וגם יזהר אדם \nשלא יסיח בין ברכה לתחלת המעשה שמברך עליו שאם הסיח נשאר המעשה בלא ברכה וכל הברכות \nע\"י המעשים הם צורך גבוה, וע\"כ חטאו גדול וא\"כ צריך לחזור ולברך תניא רב ושמואל בני \nמחלוקת השלימו ביניהם ואמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בל\"ת והוא כענין ולא \nתשבעו בשמי לשקר כי כל דבר פנימי הוא אמת ושקר הוא חיצוני, וע\"כ לא תשבעו בשמי לשקר \nכן לא תשא את שם לשוא הוא במקום שקר, וברכה שאינה צריכה היא במקום שוא ואין המברך \nרואה סימן ברכה עד שיחזור ויאמר בשכמל\"ו לתקן מה שקלקל. וגם דע לך שבברייתא אמרו \nהעונה אמן לא יענה אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא אמן ארוכה אלא אמן \nבינוני וגם לא אמן יתומה, גם ארז\"ל העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך, ובאמת בני \nכי בברייתא ההיא כולם מסכימין בה שאמן קטופה לא כוון באמן עליון, וחטופה לא הוריד \n"},{"index":5,"he":"באמן אחרון כי חכמה עילאה וחכמה תתאה נקרא אמן מלשון אומן ע\"כ העונה צריך שלא לחטוף \nאותו ולהניחו במקומו רק צריך להורידו למטה, ולא אמן קטופה המורה חלוק במאמרות הה' \nומחלקם לחצאין ומניחו עם פחד יצחק שהוא כח הדין אלא צריך להניחו במדת הדין הרפה, \nולא אמן קצרה שמוריד אמן בכנ\"י שלא בשלימות כאדם הנושא משא וממהר להורידו, ולא אמן \nארוכה שמוציא האמן העליון באמן התחתון וחוצה לו אלא אמן בינוני ר\"ל מאמן ואמן \nהבינונית באמצע, ולא יגביה קולו יותר מהמברך ר\"ל העונה אמן לא יגביה קולו שאמן שקול \nואמן במקום אחר רומזים ועד תגביה הנה הוא בינ\"ה ויותר משם לא, וע\"כ לא יגביה קולו, \nולא יענה אמן יתומה כי כוונת העונה אמן להוריד ברכת המברך עד כנ\"י ואם זה לא שמע \nהברכה מהמברך א\"ה על מה יענה אמן הוי ליה ברכה שאינה צריכה ולכן צריך לשמוע הברכה \nולענות אמן, והא שהיו מניפין בסודרין היה כדי לשום דעתו כדי לשמוע הברכה כדי לענות \n"},{"index":6,"he":"אמן שלא יהא אמן יתומה, ודע בני שהמברך ועונה אמן אחר הברכה ויש שם מעשה או ברכה \nאחרת לפניו הרי זה מגונה שהרי הפסיק בין ברכה למעלה שהברכה הוכנה וזה הפסיקה, וי \nליה למאן דעביד הכי אלא בהשלמת ברכותיו כעין בונה ירושלים בבה\"מ וכעין ברכת ישתבח \nוכיוצא בהן שעונה אמן לחתום הענין כי מדביק הענין אדנ\"י עם הוי\"ה בעניית האמן \nובבונה ירושלים בלחש תקנו העניית אמן בעבור שמזכיר ירושלים אשר היא במקום עניית \nאמן, אל\"ר על חמשת המינים מברך לפניהם המוציא לחם ומחלק לכל המסובים היכול לטעום \nשום אדם מהם קודם המברך, א\"ל אם ככר אחד לכולם הוא, צריך שיטעום המברך תחלה, ואם \nלאו יכולין לטעום, והבוצע לא יבצע עד שיכלה אמן מפי המסובין שאם השלימו אמן וזה \nבוצע הוה כפירה שחלק האמן ולא מניחו לנוח באמן האחרון, א\"ל פירות האילן מברכין \nעליהם בורא פרי העץ ר\"ל ברוך כתר, אתה חכמה, הוי\"ה בינה, אלקינו הזרועות, מלך שב \n"},{"index":7,"he":"בבינה שהוא מלך, העולם הוא ת\"ת שנקרא עולם ולא הזרועות מלכי הת\"ת בורא האציל פרי \nהוא העטרה שהוא פרי היסוד הנקרא עץ, והפרי היא העטרה האצילה עולם הגשמי ומלאו פירות \nופרנסה. א\"ל רבי מ\"ש בפרי האדמה שמברך ב\"פ האדמה הלא הכל מן האדמה ל\"ש עצים ול\"ש \nעשבים, א\"ל כל ששם עץ עליו אתה צריך להזכיר כח העץ הרומז ביסוד אשר גם הוא נקרא \nהוי\"ה שכן י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' עולה עץ, וכ\"מ שאין שם \nעץ עליו מברך ב\"פ האדמה שהוא הפחד שנאמר הלעטני נא מן האדום הזה וע\"כ חותם האדמה \nואינו חותם הארץ, וכן על פירות האילן וכן על פירות הארץ מברך לאחריהן בורא נפשות \nרבות וכו', א\"ל ר' מהו זה הברכה, אל\"ב הנסתר שלו הוא הפחד הגדול ואינו ראוי לצאת, \nא\"ל ר' אוציאנו אני והקשיבני ר\"ל הקב\"ה האציל וברא נפשות רבות וחסרונם מן העולם \nואינם נראים כי חלים על כל מה שבראת זהו כי האדם עץ השדה, וגם שיחת דקלים, והקב\"ה \n"},{"index":8,"he":"מחיה בהם נפש כל חי ר\"ל ראוי לחזור בכל חי, וחותם בא\"י חי העולמים ר\"ל תתברך אתה חי \nהעולמים וכנ\"י מתברכת מחי העולמים, א\"ל בני הכי הוא שאין לך מה שהאציל הקב\"ה שאין \nעובר בדין בני חלוף בין בעולם הגשמי בין בעולם הרוחני ואף המאמרות, ואין לגלות הסוד \nכי לא ניתן לגלות שהעובר עבירה אם היה רואה גלגלו וחלופו היה מוסיף על חטאתו פשע \nבאמרו הריני כאחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר ולא היה שב, ובאמת אינו כן שהקב\"ה רוצה \nבתשובת רשעים ומקבל השבים באמת וע\"כ כסהו וקרוב הדבר שרצו להכחישו לגמרי מצד זה \nהדבר והיראה, ודע בני שחמשת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל מברך בסופן ברכה אחת מעין \nשלש ודע שאפילו אכל גרעין אחד וחטה אחת מהשבולת מברך תחילה וסוף כי כשיש שם פרי \nעליו מברך שכנ\"י נקראת פרי הוא שנאמר עץ פרי עושה פרי ולכן תנו לה מפרי ידיה \nויהללוה כלומר וברכוה, ודע בני מים ודגים וביצים וגבינה ובשר וכל שאין גדולו מן \n"},{"index":9,"he":"הארץ מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות, ואין להזכיר לא עץ ולא אדמה שאינן לא מן העץ ולא \nמן האדמה אלא אומר בא\"י אמ\"ה ורומז כמו ברכת העץ ואומר שהכל הוא היסוד נהיה בדברו \nשכל נפשות היסוד מברכן אם ראויין ואם לאו יורדין בחלוף כי ביסוד מושב הצדיקים וע\"כ \nהחתימה בנ\"ר (ונראה שע\"כ חותם ח\"י העולמים כי הוא יסוד כידוע), אל\"ר תינח כולן מים \nמה חלוף יש להם, א\"ל בני גם המים עוברין בזה הדין ויוכיח שבתקופה יחזרו לדם והכל \nמצד השמיטה הקשה, ובאמת בני כאשר ישתנה הפרי ויעשה ממנו מים מברך על המים שהכל כמו \nמים שהם פרי הארץ ומברך עליהן שהכל. א\"ל ר' ומ\"ש ענבים שסחטן ולא מברך שהכל, א\"ל \nבני שנא ושנא מפני כבוד הגפן הוא התפארת מלך בו' קצוות מזכירין ענינו בפירוש, ודע \nשכל דבר המזיק אין מברכין עליו כי אין בנזקים ברכה, ואל תטעה בני בשום פרי שנסחט \nלברך בפה\"ע או בפה\"א רק שהכל שאין הדין הזה רק בגפן ולא בדבר אחר, וראה והבן בני \n"},{"index":10,"he":"בעבור שיסוד עולם הנקרא כל לו הברירה ניתן בנפשו ע\"כ כל מה דאכיל אפי' פת ושתה יין \nוכל דבר אם בירך שהכל יצא, ומי שאכל פת ואמר בריך רחמנא מלכא דעלמא מרא דהאי פיתא \nיצא ור' יוחנן הוא דאמר שצריך להזכיר שם ומלכות, ודע בני שאם אכל מזונות מברך אחריו \nאחת מעין שלש ומה היא בא\"י אלקינו מ\"ה על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה \nטובה שרצית והנחלת לאבותינו רחם ה' אלקינו עלינו ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן \nכבודך והעלינו לתוכה ושמחנו בבנינה ונברכך בקדושה ובטהרה בא\"י על הארץ ועל המחיה, \nוהכוונה בא\"י אמ\"ה כתר חכמה ובינה שהוא ה' אלקינו מלך העולם ו' קצוות ואח\"כ על \nהמחיה כולל חסד ונצח ועל הכלכלה כולל פחד והוד ויסוד ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו, \nואח\"כ על ארץ חמדה טובה ורחב ר\"ל על ארץ הכלולה ביסוד הנקראת חמדה ובת\"ת הנקרא טוב, \nובבינה הנקראת רחובות הנהר, שרצית והנחלת לאבותינו כענין בת היתה לאברהם בכל שמה, \n"},{"index":11,"he":"ואח\"כ אומר רחם ה' אלקינו היא כ\"י על הגשמיים, וחותם בא\"י על הארץ ועל המחיה ר\"ל \nתתברך הבינה על החסד ועל העטרה שמחיה היא העטרה, ואין לחתום ועל הכלכלה, ואחר אכילת \nענב תאנה ורמון בא\"י אמ\"ה על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה וחותם בא\"י על הארץ ועל \nהפירות, והכוונה על העץ במקום הזה הוא ת\"ת, פרי העץ הוא יסוד, על הארץ היא העטרה, \nועל הפירות הכולל כל ההיקף הנקרא פירות, ואחר היין מברך ברוך א\"י אמ\"ה על הגפן ועל \nפה\"ג ועל ארץ וכו' וחותם בא\"י על הארץ ועל הפירות, ואין לחתום על פה\"ג שהפירות \nשנשתבחה בהן א\"י יש להן מעלה בברכה להרמיז בחתימה כל ההיקף נגד ה' מיני פירות וב' \nמיני מזונות, ר\"ל מזונות חטה ושעורה פירות גפן תאנה ורמון וזית ותמר, וזה הכלל בני \nכל שהוא חשוב פרי מברכין עליו וכל שאין שם פרי עליו אין מברכין עליו. ודע בני כתיב \nכל הנשמה תהלל יה ארז\"ל איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו ואין הגוף נהנה הוי אומר זה \n"},{"index":12,"he":"המריח ריח טוב, לכן כל המריח ריח טוב צריך לברך, ודע בני שמי שזכהו הש\"י ונפשו אליו \nמלומדת מריח טוב שוכן באהלי בשמים כענין שזימן הקב\"ה ליוסף הצדיק נכאת וצרי ולוט \nשלא יריח אותו צדיק ריח רע ואם קב\"ה זימן לו נפש מסואבת מלומדת מריח רע שוכן באהלי \nמסריחין מזיקין הנפש, על כן המריח ריח טוב המהנה את הנפש צריך לברך ולהוריד ריח טוב \nמריח טוב העליון להריח ולברך ההיקף, ואם הוא מריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי \nבשמים, אל\"ר ויאמר עץ בשמים א\"ל עצי לכלול הוד ועטרה, ואם הוא עשב יאמר בורא עשבי \nבשמים, ואם הוא פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג ותפוח וכיוצא בהן מברך אשר נתן ריח טוב \nבפירות והם ז' ימי בראשית והם מבורכים ומברכים למברכים וע\"י מעשה בני האדם מתברכים, \nואם מריח בעצים ובעשבים ובשאר מינים ב' מינים ביחד מברך בורא מיני בשמים, ואם הוא \nספק מאיזה מין הוא אומר בורא מיני בשמים שנכללים העשבים והעצים, המריח בשמן אפרסמון \n"},{"index":13,"he":"מברך בורא שמן ערב להרמיז השפעת חיות זהר העולם הוא השמן הטוב היורד בזקן אהרן ע\"פ \nמדותיו מדותיו ממש, וכל ריח טוב ששמוהו להעביר ריח רע אין מברכין עליו כי ריח רע \nמעורב עמו, וכל ריח שאין לו עיקר אין מברכין עליו כגון בגדים ששם בארגז שבו בשמים \nובשמים של נשים והמקטרות לע\"ז אין מברכים עליהם כי הוא ריח המזיק ריח דין ריח \nחיצוני: \n \n"},{"index":14,"he":"ד\"ה סוד ברכת המפיל וברכות השחר\nסוד ברכת המפיל וברכות השחר ובכלל הברכות צריך האדם לקרוא פ' ראשונה של ק\"ש כשהולך \nלישן במטתו, ואחר פ' ק\"ש מברך בא\"י אמ\"ה המפיל וכו' ומאיר לאישון בת עין כענין עורה \nלמה תישן ה' ומאיר לאישון בת עין היא כנ\"י אשר כל אורה דין בלילה, ואח\"כ מבקש לעצמו \nלומר מאחר שהדין בלילה יהר\"מ שהוא הדין שתצילני מיצה\"ר ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות \nרעים וכו' וחותם בא\"י המאיר לעולם כולו בכבודו, והכוונה תתברך אתה כנ\"י המאיר לעולם \nהגשמי ואתה מקבל אור מעולם העליון זהו בלילה, אבל בבוקר מברך ענ\"י והכוונה בא\"י כתר \nחכמה בינה שהוא אלהינו מלך על העולם אשר קדשנו במצותיו הן המצות שאנחנו פועלים ועל \nידיהם אנחנו מתקדשים במצות הרוחניות שע\"י הגבהת האצבעות הצינורות מתישרות והמצות \nמתמלאות ועל ידיהם אנו מתקדשים, ואח\"כ אומר אשר יצר, אל\"ר אימא שיצר מהו אשר יצר, \nא\"ל בני הוא אהיה ראשון נקרא א\"ך, ואך במספר גדול אשר, ר\"ל אשר גזר ויצר הבינה ויצר \n"},{"index":15,"he":"את האדם הוא ת\"ת, בחכמה כענין ה' בחכמה יסד ארץ, וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים \nאלו תקוני הצינורות והנתיבות, שאם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים העולם הגשמי כי \nבהתקלקל הצנורות והדרך אין מעבר להשפע והחרבן מוכן, וחותם בא\"י רופא חולי כל בשר \nומפליא לעשות ר\"ל תתברך הבינה שהוא רופא כל בשר הגשמי ע\"י שמפליא לעשות בעליונים, \nויש לגרוס אפילו שעה כענין הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלה אותם כרגע, ואח\"כ אומר בא\"י \nהמחזיר נשמות לפגרים מתים ר\"ל שהנפש המשכלת היא מוכנת לקבל בשורות טובות או רעות \nכפי מקום דירתה אם טוב ואם רע ואלה הם החלומות וכל זה בעבור שנפרדה מן הגוף כענין \nמתן תורה שפרחה נפש המשכלת ונשארו ישנים והחיים הקב\"ה בטל של תחיה, ועתה מברך בא\"י \nכתר חכמה בינה המחזיר נשמות המופקדות ביד העטרה כענין בידך אפקיד רוחי לפגרים מתים \nשטל המחיה הוא מכתר עליון, וכיון שמזכיר העולם הו' קצוות בכלל, ואח\"כ אשר נתן לשכוי \n"},{"index":16,"he":"בינה השכוי הוא יסוד ולו הבינה וראה והבן ארז\"ל שמחצות לילה ואילך כנ\"י אומרת שירה \nלהקב\"ה ואז כל הדינין ספו תמו, משם ואילך אין שום מזיק שולט כי אז הוא קריאת הגבר \nואז הקול של גבר הוא קול הנאצל מהקריאה של מעלה שאותה קריאה מיסוד לדחות שפע הפחד \nשלא לרדת ואין לך דבר עליון שאין לו דוגמא למטה, ע\"כ מברך בבוקר הנותן לשכוי בינה \nלדחות מהעטרת כל הדינים וכל הפגעים הקשים ובעבור שכנ\"י וכל חייליה היו ערומים מן \nהרחמים עד קריאת הגבר מברך אחר השכוי בינה מלביש ערומים, ואז ישראל שהוא ת\"ת משתרר \nעם כנ\"י ומתפארין שניהן כענין ויקרא את שמם אדם לכן מברך עוטר ישראל בתפארה, ה' \nהנוסף להרמיז בה' אחרון שבשם בן ד' וישראל הוא הת\"ת, ועד חצות לילה הגבורה נוהגת \nמברך אוזר ישראל בגבורה וגם כאשר יבטל הכח מן המדה יקרא עור כענין אלהים בהסתלק י\"ה \nשהוא הכח נשאר אל\"ם ע\"כ מברך פוקח עורים כי מחצות ואילך פקוחות העינים כענין שבעה \n"},{"index":17,"he":"עינים על אבן אחת, ואח\"כ מברך מתיר אסורים הענין מלך אסור ברהטים, ואז רוקע הארץ \nשהוא כנ\"י על המים שהוא רחמים הם רחמים סתם, ע\"כ מברך רוקע הארץ על המים, וזהו זוקף \nכפופים אותם שהיו כפופים ואסורים זוקפם הקב\"ה וע\"כ מברך זוקף כפופים, וביום הרחמים \nזקופין ועומדין אין להם אש וע\"כ העליונים משוררים ומברכים שלא עשני אשה המכין מצעדי \nגבר שממנו יראים הצדיקים וצעדים הן הת\"ת והנצח וכשנאסף הצדיק לגמרי העליונים מברכים \nשעשית לי כל צרכי, כי האור צריכין ואוהבין אותו ולא הדין והחושך הפך וחושך על פני \nתהום, ועד עתה הכנ\"י עיפה מהדין ומחצות ואילך נותן לה הת\"ת כח כענין ועתה יגדל כח \nאדני, ע\"כ מברך הנותן ליעף כח ומברך המעביר שינה מעיני כענין עורה למה תישן ה' \nובעבור שכל אלו נמצאים באדם ע\"כ צריך לברך על כל אחד, וכן מברך מקדש את שמך ברבים \nהם ששת ימי בראשית וצריך לומר שמך בנגלה (ר\"ל לנוכח) כעין הטוב שמך ולך נאה להודות \n"},{"index":18,"he":"שכולו שבח וקידוש השם ואין כאן נגלה ונסתר רק במקום פעולה לאדם הגשמי: \n \nד\"ה סוד ברכת הנהנין\nסוד ברכת הנהנין וגם בני שאין מברכין שהחיינו אלא משלשים לשלשים יום, ואם שמעת \nכוונה פנימיות על זה א\"ל לא, אל\"ב מי הוא המברך שהחיינו הוא כנ\"י והיא המתחדשת מל' \nיום לל' יום, ומברכת בא\"י אמ\"ה שהחיינו וקיימנו כענין דוד מלך ישראל חי וקיים היא \nכנ\"י שהמליכה ת\"ת בעולם הגשמי כענין ואני נסכתי מלכי והגיעני לזמן הזה, ואתה ידעת \nבני כשמתחדשת היא בנגיעה וקירוב ונשיקה עם הת\"ת הנקרא זה כענין זה אלי ואנוהו וע\"כ \nגם אנו מברכין הלבנה משלשים לשלשים יום כענין שהיא מברכת, ודע בני באמת כי הקב\"ה \nרצה לזכותינו מצד שאנו פנימיים והרבה לנו מצות להתקדש בהם כאשר הם קדושים הוא שנאמר \nוהתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כלומר המדה הנקראת אני מקודשת ועומדת אלא \n"}]}
